הקוראן סורה 46 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו חמשה ושלושים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.
(א) ח' מ' הספר הזה שולח מאת האלהים העזוז וחכם לב.
(ב) לא בראנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם כי אם באמת ועד עת ידועה; אך הבוגדים סרים מאחרי הזהרתך.
(ג) אמור: מה תחשבו? הראוני נא את אשר בראו בארץ האלילים אשר אתם עובדים מבלעדי אל? היש להם חלק בשמים? הביאו אלי ספר אשר גולה לפני זה, או נתיב יושר, אם צדיקים אתם!
(ד) ומי שוגה מקורא אל אלהים אחרים מבלעדי אל, אשר לא יענוהו ביום התקומה ולא ישמעו לקולו?
(ה) ביום הקבץ האנשים, יהפכו להם לאויבים ויכחשו בעבודתם.
(ו) בהקרא אליהם אותותינו המובנים, הבוגדים אומרים על האמת הבאה אליהם: אך קסם גלוי זה!
(ז) ואם יאמרו: הוא בראהו! אמור: אם בראתיו, אל תליצו עלי אל אלהים! הוא יודע את דבותיכם; עד הוא ביני וביניכם; חנון ורחום הוא.
(ח) לא נביא חדש אנכי[2]; אינני יודע מה יעשה אלהים לי או לכם; אינני הולך כי אם באשר גולה אלי, ואך מזהיר גלוי אנכי.
(ט) מה תחשבו, אם הספר הזה מאלהים אשר בגדתם בו, ועד יבוא מאת בני ישראל ויעיד עליו ויאמין בו[3]? העוד ירום לבבכם? הן לא ינחה אלהים את הבוגדים.
(י) הבוגדים אומרים אל המאמינים: לו דתכם אמת, לא קדמונו האנשים האלה[4]? ובאשר מאנו לדרוך בנתיב היושר, אומרים: אך כזבים קדמונים בו!
(יא) גם לפניו נתנו למשה כתב, דרך אמונה ורחמים; והספר הזה מצדיקו בלשון ערבית למען הזהיר את הבוגדים ולבשר טוב את הצדיקים.
(יב) האומרים: ד' הוא אלהינו" ועושי טוב לא ייראו ולא יתאבלו.
(יג) האנשים האלה רעי גן העדן המה; לעד ישבו בו; זה גמול פעלם.
(יד) הן צוינו את בן האדם להיטיב להוריו; אמו הרתו וילדתו בעצב, ומעת הרונה עד עת הגמלו ימלאו שלושים חדשים; ובהגיעו לכח בשנת הארבעים, יאמר: אדוני! תמכני נא למען אודה לך על טובך אשר גמלת עלי ועל הורי, ואעשה את הטוב והישר בעיניך! הצליחני נא גם בזרעי, כי אליך אשובה ואהיה ממספר המשלימים.
(טו) את מעשי האנשים כאלה נרצה, ונעבור על פשעיהם; הם מחברת גן העדן, ונקים להם את אשר העידונו בהם.
(טז) ובעד האיש האומר אל הוריו: חרפה זאת לכם! איך תפתוני כי אשוב ואחיה, כאשר כמה דורות מתו לפני ולא שבו עוד? יעתירו הוריו לאמור: אוי לך! האמן נא כי דבר אלהים אמת! אך הוא יענם: אין זה כי אם משלים קדמונים!
(יז) באנשים כאלה יקים אלהים את דברו אשר דבר לגויים אשר היו לפניהם, כי יספו.
(יח) לכל איש תהיה מדרגתו כפי פעלו; אלהים ישיב להם את גמול מעלליהם, ולא יעשה להם עול.
(יט) ביום ההוא יוקרבו הבוגדים אל אש הגיהנם, ואלהים יאמר אליהם: הן השיבותי לכם את גמול מעשיכם הטובים בעודכם חיים בארץ, ותתענגו עליו; והיום הזה תוסרו ותשיגו כלימה על התנשאכם בארץ לבלי חק ועל עשותכם עול!
(כ) זכור נא את אחי עאד[5] בהזהירו את עמו בעמק אחקאף (גם לפניו ולאחריו היו נביאים) לאמור: אך את ד' לבדו עבדו! יראתי פן יקרכם גמול היום הגדול!
(כא) ויענו: הבאת אלינו למען השיבנו מאחרי אלהינו? הביאה נא עלינו את אשר העידות בנו; אם כנים דבריך!
(כב) ויאמר: אך לד' המדע, ועלי להגיד לכם את אשר שולחתי בו; אך אני רואה, כי עם סכל אתם!
(כג) בראותם ענן פרוש על עמקם אמרו: הענן הזה יביא לנו מטר. ויאמר הוד: לא כי הוא מביא לכם את אשר החישותם לכם, את רוח מוסרכם הנורא.
(כד) הוא ישחית הכל בדבר אלהיו! ויהי בבוקר, ולא נראה מהם מאומה בלתי מושבותיהם.
(כה) כן נשיב גמול לזדים. לא נופלים היו מכם; גם להם נתנו משמע אוזן, מראה עין ולב להבין; אך אזנם, עינם ולבם לא הועילום מאומה, יען כי מאסו באותות אל;ויביא להם את אשר לעגו לו.
(כו) גם את הערים אשר סביבותיכם שחתנו, אחרי גלותנו להם את אותותינו למען ישובו אלינו.
(כז) לא הושיעום אליליהם אשר עבדו מבלעדי אל ויזבחו להם, כי אם התעום; זה גמולם על שגגתם ועל דמיון לבם.
(כח) גם לך נתנו חיל רוחות שומעות את הקוראן[6]; בשמעם אותו אמרו איש אל אחיו: הקשיבו! ובכלותך לקראו וילכו אל עמם למען הזהירו.
(כט) ויאמרו: עמנו! שמענו ספר נגלה אחרי משה לקים את אשר נגלה לו; הספר הזה מדריך אל האמת ואל נתיב היושר.
(ל) עמנו! הקשיבו לקול ד' והאמינו בו! הוא יסלח לכם את חטאותיכם ויצילכם מהעונש הנורא.
(לא) וכל הממרה את פי ד', לא יפר את עצת אל בארץ ולא ימצא עוזר מבלעדו; גדולה שגגתו.
(לב) הלא יראו, כי האלהים אשר ברא את השמים ואת הארץ ולא יעף בבראו, גם יוכל להחיות את המתים? הלא אדיר הוא על כל?
(לג) ביום ההוא יוקרבו הבוגדים אל אש הגיהנם, ואלהים יאמר אליהם: הלא אמת זאת? יענו: אכן, חי אדוננו! ואלהים יאמר אליהם: הא לכם ענשכם על מריכם!
(לד) ואתה מחמד! חכה כאשר חכו כל הנביאים הדבקים באלהים, ואל תחיש את יום אידם!
(לה) ביום אשר בו יראו את אשר הועד בהם, ידמו בנפשם, כי לא חיו כי אם שעה אחת ליום. זאת הוזהרתם; ומי יספה בלתי החוטאים?
(ב) לא בראנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם כי אם באמת ועד עת ידועה; אך הבוגדים סרים מאחרי הזהרתך.
(ג) אמור: מה תחשבו? הראוני נא את אשר בראו בארץ האלילים אשר אתם עובדים מבלעדי אל? היש להם חלק בשמים? הביאו אלי ספר אשר גולה לפני זה, או נתיב יושר, אם צדיקים אתם!
(ד) ומי שוגה מקורא אל אלהים אחרים מבלעדי אל, אשר לא יענוהו ביום התקומה ולא ישמעו לקולו?
(ה) ביום הקבץ האנשים, יהפכו להם לאויבים ויכחשו בעבודתם.
(ו) בהקרא אליהם אותותינו המובנים, הבוגדים אומרים על האמת הבאה אליהם: אך קסם גלוי זה!
(ז) ואם יאמרו: הוא בראהו! אמור: אם בראתיו, אל תליצו עלי אל אלהים! הוא יודע את דבותיכם; עד הוא ביני וביניכם; חנון ורחום הוא.
(ח) לא נביא חדש אנכי[2]; אינני יודע מה יעשה אלהים לי או לכם; אינני הולך כי אם באשר גולה אלי, ואך מזהיר גלוי אנכי.
(ט) מה תחשבו, אם הספר הזה מאלהים אשר בגדתם בו, ועד יבוא מאת בני ישראל ויעיד עליו ויאמין בו[3]? העוד ירום לבבכם? הן לא ינחה אלהים את הבוגדים.
(י) הבוגדים אומרים אל המאמינים: לו דתכם אמת, לא קדמונו האנשים האלה[4]? ובאשר מאנו לדרוך בנתיב היושר, אומרים: אך כזבים קדמונים בו!
(יא) גם לפניו נתנו למשה כתב, דרך אמונה ורחמים; והספר הזה מצדיקו בלשון ערבית למען הזהיר את הבוגדים ולבשר טוב את הצדיקים.
(יב) האומרים: ד' הוא אלהינו" ועושי טוב לא ייראו ולא יתאבלו.
(יג) האנשים האלה רעי גן העדן המה; לעד ישבו בו; זה גמול פעלם.
(יד) הן צוינו את בן האדם להיטיב להוריו; אמו הרתו וילדתו בעצב, ומעת הרונה עד עת הגמלו ימלאו שלושים חדשים; ובהגיעו לכח בשנת הארבעים, יאמר: אדוני! תמכני נא למען אודה לך על טובך אשר גמלת עלי ועל הורי, ואעשה את הטוב והישר בעיניך! הצליחני נא גם בזרעי, כי אליך אשובה ואהיה ממספר המשלימים.
(טו) את מעשי האנשים כאלה נרצה, ונעבור על פשעיהם; הם מחברת גן העדן, ונקים להם את אשר העידונו בהם.
(טז) ובעד האיש האומר אל הוריו: חרפה זאת לכם! איך תפתוני כי אשוב ואחיה, כאשר כמה דורות מתו לפני ולא שבו עוד? יעתירו הוריו לאמור: אוי לך! האמן נא כי דבר אלהים אמת! אך הוא יענם: אין זה כי אם משלים קדמונים!
(יז) באנשים כאלה יקים אלהים את דברו אשר דבר לגויים אשר היו לפניהם, כי יספו.
(יח) לכל איש תהיה מדרגתו כפי פעלו; אלהים ישיב להם את גמול מעלליהם, ולא יעשה להם עול.
(יט) ביום ההוא יוקרבו הבוגדים אל אש הגיהנם, ואלהים יאמר אליהם: הן השיבותי לכם את גמול מעשיכם הטובים בעודכם חיים בארץ, ותתענגו עליו; והיום הזה תוסרו ותשיגו כלימה על התנשאכם בארץ לבלי חק ועל עשותכם עול!
(כ) זכור נא את אחי עאד[5] בהזהירו את עמו בעמק אחקאף (גם לפניו ולאחריו היו נביאים) לאמור: אך את ד' לבדו עבדו! יראתי פן יקרכם גמול היום הגדול!
(כא) ויענו: הבאת אלינו למען השיבנו מאחרי אלהינו? הביאה נא עלינו את אשר העידות בנו; אם כנים דבריך!
(כב) ויאמר: אך לד' המדע, ועלי להגיד לכם את אשר שולחתי בו; אך אני רואה, כי עם סכל אתם!
(כג) בראותם ענן פרוש על עמקם אמרו: הענן הזה יביא לנו מטר. ויאמר הוד: לא כי הוא מביא לכם את אשר החישותם לכם, את רוח מוסרכם הנורא.
(כד) הוא ישחית הכל בדבר אלהיו! ויהי בבוקר, ולא נראה מהם מאומה בלתי מושבותיהם.
(כה) כן נשיב גמול לזדים. לא נופלים היו מכם; גם להם נתנו משמע אוזן, מראה עין ולב להבין; אך אזנם, עינם ולבם לא הועילום מאומה, יען כי מאסו באותות אל;ויביא להם את אשר לעגו לו.
(כו) גם את הערים אשר סביבותיכם שחתנו, אחרי גלותנו להם את אותותינו למען ישובו אלינו.
(כז) לא הושיעום אליליהם אשר עבדו מבלעדי אל ויזבחו להם, כי אם התעום; זה גמולם על שגגתם ועל דמיון לבם.
(כח) גם לך נתנו חיל רוחות שומעות את הקוראן[6]; בשמעם אותו אמרו איש אל אחיו: הקשיבו! ובכלותך לקראו וילכו אל עמם למען הזהירו.
(כט) ויאמרו: עמנו! שמענו ספר נגלה אחרי משה לקים את אשר נגלה לו; הספר הזה מדריך אל האמת ואל נתיב היושר.
(ל) עמנו! הקשיבו לקול ד' והאמינו בו! הוא יסלח לכם את חטאותיכם ויצילכם מהעונש הנורא.
(לא) וכל הממרה את פי ד', לא יפר את עצת אל בארץ ולא ימצא עוזר מבלעדו; גדולה שגגתו.
(לב) הלא יראו, כי האלהים אשר ברא את השמים ואת הארץ ולא יעף בבראו, גם יוכל להחיות את המתים? הלא אדיר הוא על כל?
(לג) ביום ההוא יוקרבו הבוגדים אל אש הגיהנם, ואלהים יאמר אליהם: הלא אמת זאת? יענו: אכן, חי אדוננו! ואלהים יאמר אליהם: הא לכם ענשכם על מריכם!
(לד) ואתה מחמד! חכה כאשר חכו כל הנביאים הדבקים באלהים, ואל תחיש את יום אידם!
(לה) ביום אשר בו יראו את אשר הועד בהם, ידמו בנפשם, כי לא חיו כי אם שעה אחת ליום. זאת הוזהרתם; ומי יספה בלתי החוטאים?
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מהעמק אחקאף, אשר היה בארץ עאד, הנזכר לקמן פסוק כ'.
- ^ כלומר לא באתי להפר כי אם להקים את דברי הנביאים הקודמים לי.
- ^ בזה מכון את עבד אללה אבן סלאם, אחד מחכמי היהודים, אשר חבק את דת מחמד.
- ^ יען כי מתחילה לא הלכו אחרי מחמד כי אם אנשים ריקים ופוחזים.
- ^ את הוד; עיין חזון י"א, נ"ב-ס"ג.
- ^ לדעת הישמעאלים מחמד קרא את הקוראן גם לפני השדים, ורבים מהם שמעו לקולו ויגיירו גם את אחיהם.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).