הקוראן סורה 69 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הנאמן‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שנים וחמשים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום

(א) הנאמן‏[2]!
(ב) ומה הוא הנאמן?
(ג) ומי יורך את הנאמן?
(ד) אנשי עאד, תמוד כחשו ביום הנורא;
(ה) ונצמית את אנשי תמוד ברוח סערה,
(ו) ואת אנשי עאד שחתנו ברוח זלעפות ונוראה,
(ז) אשר נשבבה בהם שבעה לילות ושמונה ימים רצופים.
(ח) לו ראית שם את בני האדם שוכבים מתים כשרשי תמרים המשורשים!
(ט) לא מצאת שם אחד הנשאר מהם.
(י) גם את פרעה ואת האנשים אשר היו לפניו ואת הערים ההפוכות באה הראה על חטאם.
(יא) יען כי מרו את פי שלוחי אל, אלהים הרבה ליסרם.
(יב) בבוא מי המבול נשאנוכם בתיבה,
(יג) ונשימה לכם לזכרון, למען תבין אוזן שומעת.
(יד) ביום התקע קול אחד בשופר,
(טו) הארץ וההרים ימוטו, ויבקעו בבקיעה אחת.
(טז) ביום ההוא תבוא השעה הנאמנה;
(יז) השמים יבקעו ויפלו ארצה,
(יח) ועל ידיהם יעמדו שמונת המלאכים הנושאים את כסא אדונך.
(יט) ביום ההוא תובאו במשפט, ולא יסתרו מעלליכם.
(כ) האיש, אשר ספרו ביד ימינו‏[3], יאמר: הא לכם ספרי, קראו בו!
(כא) דמיתי בנפשי, כי אובא במשפט.
(כב) לו יהיו חיים נעימים,
(כג) בגן נשגב,
(כד) אשר פריו יקרב אליו.
(כה) ואלהים יאמר: אכלו ושתו חלף מעשיכם הטובים בימים אשר כבר עברו!
(כו) והאיש, אשר ספרו בידו השמאלית, יאמר: לולי ניתן בידי הספר הזה
(כז) ולא ידעתי את חשבוני!
(כח) לו יבוא קץ עצבוני!
(כט) עשרי לא יועילני עוד
(ל) וכוחי סר ממני!
(לא) ואלהים יאמר אל שומרי הגיהנם: אחזוהו ואסרוהו
(לב) והשליכוהו אל הגיהנם!
(לג) אסרוהו בנחושתים, אשר ארכן שבעים אמה, וצלוהו!
(לד) יען כי לא האמין באל הגדול,
(לה) ומפתו לא נתן לאביון;
(לו) לכן לא יהיה לו גואל היום הזה,
(לז) ונאכילהו את מאכל הבוגדים.
(לח) נשבעתי באשר אתם רואים,
(לט) ובאשר אינכם רואים,
(מ) כי אלה דברי נביא ישגב,
(מט) ולא דברי משורר. אך מעט מכם מאמינים!
(מב) גם לא דברי משתגע המה; אך מעט מכם יתבוננו.
(מג) שלוח הוא מאת אדון העולמים.
(מד) לו בדא‏[4]קצת הספר הזה מלבו,
(מה) כי אז אחזנוהו ביד ימינו,
(מו) ונגדע את גידיו,
(מז) ולא עצרנו בכם מיסרהו;
(מח) אמנם הספר הזה זכרון לצדיקים;
(מט) ידענו, כי יש מכם יענו בו שקר.
(נ) הוא יהיה לפוקה לבוגדים.
(נא) אמת ונכון הוא.
(נב) הלל את שם אדונך הנשגב!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מהמלה הראשונה אשר בו.
  2. ^ זה יום הדין הנאמן לבוא.
  3. ^ לצדיקים יותן ספר מעלליהם בידם הימנית ולרשעים בידם השמאלית; עיין לעיל חזון מ"ה, כ"ז.
  4. ^ מחמד

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).