הקוראן סורה 6 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הבהמה‏[1][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאה וחמש וששים פסוקים בשם אללה הרחמן והרחום

(א) השבח לאלוהים בורא שמים וארץ, יוצר אור וחושך; ובכל זאת‏[2] הבוגדים ידמוהו אל יצור.
(ב) הוא יצרכם מחומר, וישם גבול לימי חייכם, ויתן חוק ימי הארץ‏[3]; ובכל זאת אתם מריבים בו.
(ג) הוא אלוהים בשמים ובארץ; הוא יודע את אשר תגלו ואת אשר תכחדו; הוא יודע את כל מעשיכם.
(ד) לא בא אליהם‏[4] אותו מאותות אדוניהם כי מרדו בו.
(ה) הם יענו שקר באמת הבאה אליהם; אמנם יודע להם, את אשר עתה לועגים עליו.
(ו) הלא ידעו, כי השמדנו כמה דורות אשר היו לפניהם, אשר מגוריהם בארץ לא היו כמגוריכם‏[5]? ונמטר עליהם גשם לרב, ואל נהרותיהם נבקעו מעיינות תהום; וייכחדו מן הארץ על עוונותיהם, ונשם דור אחר תחתיהם.
(ז) הם אומרים: אם לא ישלח אלינו מלאך, לא נאמין; גם אם שלחנו אליהם מלאך, כן הדבר, לא ישובו מדרכם.
(ח) גם אם שלחנו אליהם מלאך, הלבשנוהו בבגד אדם, כאשר הם נלבשים‏[6]; ולו שלחנו אליך ספר כתוב על גוויל, הבוגדים ממשוהו בידיהם, ואמרו: אך שקר גלוי הוא‏[7].
(ט) אמנם לעגו לשלוחי אשר היו לפניך, והעונש אשר לעגו לו בא אליהם.
(י) אמור אליהם: עברו בארץ, וראו את אחרית המדברים כזבים באל!
(יא) אמור: למי כל אשר בשמים ובארץ? לאלוהים; הוא שם רחמים חוק לנפשו; הוא יקבצכם ביום התקומה אשר אין ריב בו. אמנם האנשים המשחיתים את נפשם לא יאמינו.
(יב) על פיו יהיה כל מקרה יום ולילה, כי הוא שומע ויודע כל.
(יג) אמור: התבקש עזר מאחר זולתי אל בורא שמים וארץ? הוא זן ולא נזון‏[8]. אמור: אני האמרתי להיות ראש המשלימים‏[9], ולא אשתחווה לאל נכר.
(יד) אם אכעיס את אדוני, יראתי פן יקרני גמול היום הגדול‏[10]; אשרי הנמלטים ממנו, להם רחמים ושלום רב.
(טו) אסון כי יקרך, לא יצילך איש מבלעדי אל; ואם תראה בטוב, ממנו הוא, כי הוא אדיר על כל.
(טז) הוא השליט בכל עבדיו, כי הוא חכם לב ויודע כל.
(יז) אמור: עדות מי הגדולה מכולן‏[11]? עד ד' ביני ובינכם, ולי גולה הקוראן הזה, להזהיר בו אתכם ואת כל האנשים אשר יגיע עליהם.
(יח) איך תעידו, כי יש אל זולתי אל? אני לא אעיד עמכם. אין אל זולתי אחד; ולא אשא את עוונכם אם תדמוהו לאל ניכר.
(יט) האנשים אשר נתנו להם את הכתב, הכירוהו‏[12] כאשר הכירו את בניהם. אמנם בלבם להשחית את נפשם, ולא יאמינו.
(כ) מי רע מעונה שקר באל? אכן הרשעים לא יצליחו.
(כא) ביום ההוא נקבצם כולם ונשאל את עובדי האלילים: איה האלילים אשר זממתם?
(כב) אז לא יהיה להם פתחון פה לדבר, כי אם יאמרו: ד' אלהינו! לא היינו עובדי אלילים.
(כג) הבט נא איך יענו שקר בנפשם ואיך יבצר מהם את אשר זממו!
(כד) יש מהם אשר ישמע לקולך, אמנם חזקנו את לבם והכבדנו את אוזנם לבלתי שמוע קולך; ובכל האותות אשר יראו לא יאמינו בך; גם יבואו להריב בך; הבוגדים יאמרו: אך שווא הכל!
(כה) הם מתעים את נפשם ואת אחרים; אמנם הם משחיתים את נפשם ולא יבינו.
(כו) לו תראה בהשליכם אל אש הגיהנום! אז יאמרו: לו תעלנו ארצה! לא נשקר באותות אל, כי אם נאמין.
(כז) אז יגלה להם את אשר כחדו מקדם; ולו ישובו ויעלו ארצה, ישובו אל דרך פשעם כי אנשי כזב המה.
(כח) הם אומרים; אין חיים זולתי חיי החלד; לא נקיץ משנת העפר.
(כט) לו תראה בהראותם לפני אדונם‏[13], אז ישאלם: האמת זאת‏[14]? יענו: אמנם ד'; אז יאמר: קחו את גמולכם על אשר בגדתם בי!
(ל) אוי למכחשים ביום הדין עד קרב ימיהם למות! אז יאמרו: אוי לנו כי חטאנו! אז יישאו את עוונם על גוום; מה כבד המשא הזה!
(לא) חיי העולם הזה אך הבל וריק המה; המעון האחר טוב לצדיקים‏[15]; הלא תבינו זאת?
(לב) הן ידענו, כי אמרי פיהם יכעיסוך; אמנם הבוגדים לא יוכלו לך, גם אם יריבו באותות אל.
(לג) גם בנביאים אשר היו לפניך דברו כזבים; אמנם בענותם בהם שקר ובהכעיסם אותם, אלה הוחילו ודמו עד בא אליהם תשועתנו. איש לא יוכל להמיר את דבר ד'; בזאת הורוך הנביאים אשר היו לפניך.
(לד) וגם אם תקוץ מפני שנאתם ותבקש מחלת עפר או סולם לעלות בו השמימה, למען הראותם את אותותיך, שווא תהיה פעולתך; לו חפץ ד', הדריך את כולם במעגל ישר. לכן אל תהי סכל‏[16]!
(לה) הוא יחן את המקשיבים לקולו, ויחיה את המתים; אז ישובו אליו.
(לו) הם אומרים; אם לא יביא אלינו אותות מאת אדוניו, לא נשמע לקולו; אמור: לא ייפלא מד' לעשות מופתים; אך רובם לא ישכילו.
(לז) בין בין חיית הארץ ועוף השמים הדואה בכנפיו ובין העם הזה‏[17]; לא השמטנו מאומה בכתב‏[18]. אולם ישובו אל אדוניהם.
(לח) העונים שקר באותותיי חרשים ואלמים הם, בחשכה יתהלכו. אלוהים יתעה את מי יחפוץ, וינחה בדרך הטוב את הישר בעיניו.
(לט) אמור: מה תדמו בנפשכם? אם יושב לכם גמולכם מאת האלוהים או יבוא יומכ, התנוסו לעזרה אל אחר מבלעדי אל, אם כנים דבריכם?
(מ) אכן לא תבקשו עזר כי אם ממנו, וימלא את משאלותיכם אם יחפוץ; אז תשכחו את אליליכם.
(מא) כבר שלחנו לפניך נביאים אל העמים, ונייסרם בצרות ורעות למען ייכנעו.
(מב) ובכל הצרות והרעות אשר מצאום, הקשו את לבם, והשטן אזרם חיל למעשי ידיהם.
(מג) אחרי שכחם את אשר הזהרתים, ונפתח להם את שערי כל הדברים; ובשמחם על אשר הגיע אליהם, אצלנום מהם, ויתאבלו‏[19].
(מד) וייכחד דור החוטאים מן הארץ, תהילה לאדון העולמים.
(מה) אמור: התתבוננו בהכבד אל את אוזנכם ובעורו את עיניכם ובחתמו את לבכם? מי יושיעכם מבלעדי אל? ראה את המופתים אשר אנחנו מודיעים אותם, ובכל זאת שבים מאחורי.
(מו) התתבוננו בבוא עליכם גמול ד' פתאום או בגלוי‏[20]? היכרתו אחרים זולתי הרשעים?
(מז) לא שלחנו נביאים כי אם לבשר טוב ולהזהיר; וכל המאמין בהם לא יירא ולא יתאבל.
(מח) וכל המכחשים באותותי רעה תבוא אליהם על רשעם.
(מט) אמור: לא אומר לכם כי אוצרות אלוהים בידי‏[21], או כי אני יודע את כל הנעלם, או כי מלאך אני; אולם אני הולך בדרך אשר הראיתי‏[22]; היערכו עוורים לפקחים‏[23]?
(נ) והזהר את יראי אלוהים, כי ישובו אל אדוניהם, וכי מבלעדו אין עוזר ומליץ; למען ישמרו.
(נא) אל תגרש את הקוראים בשם אדוניהם ערב ובוקר, ומבקשים לראות את פניו‏[24]. לא עליך לדעת את מחשבותיהם, ולא עליהם לדעת את מחשבותיך. ואם תגרשם, תהיה ממספר הבוגדים.
(נב) כן בחנו אלה באלה, למען יאמרו: האלה האנשים אשר חנן אל? הלא יכיר אל את יראיו‏[25]?
(נג) אם יבואו אליך המאמינים באותותי, אמור אליהם: שלום עליכם! אלהיכם שם רחמים חוק לנפשו; ואיש מכם כי חטא בבלי דעת, ושב מפשעו ונחם עליו, לו אל סלח ורחום הוא.
(נד) גלינו את אותותינו, למען יוודע דרך הרשעים.
(נה) אמור: לא צוויתי לעבוד את אשר אתם עובדים מבלעדי אל; לא אשלים את חפצכם, פן אשגה ואהיה ממספר התועים.
(נו) בתורת ד', אשר אתם עונים בה שקר, כל חפצי; אין לאל ידי למלא את משאלותיכם‏[26]; המשפט לאלוהים הוא; הוא יגיד את האמת, כי הוא הטוב מכל המוכיחים.
(נז) לו יש לאל ידי למלא את משאלותיכם, כי אז כבר הוכח הריב ביני ובינכם; אמנם אל יודע את הרשעים. לו מפתחות כל הרזים, אשר לא ידע איש זולתו. הוא יודע את כל אשר ביבשה ובים; לא יפול עלה מהעץ בלי דעתו; אין זרע בחיק האדמה, אין לח ואין יבש אשר לא כתוב בספר הנודע‏[27].
(נח) הוא נותן שינה לעיניכם בלילה, ויודע את אשר תעשו ביום; הוא יקיצכם מעפר בבוא עתכם; אז תשובו אליו ויאמר לכם את אשר עשיתם.
(נט) הוא השליט בכל עבדיו; הוא יתן לכם צופים‏[28]; ואם יקרבו ימי אחד מכם למות, מלכינו יביאו את המוות ולא יתמהמהו‏[29].
(ס) אז ישובו אל ד' אלוהיהם, הלא לו המשפט? הוא יודע לחשב.
(סא) מי יוציאכם מחשכת היבשה והמים‏[30], אם תכנעו לפניו, ותקראוהו בחדרי לבכם לאמר: הצילנו נא מהצרה הזאת, למען נודה לך?
(סב) הלא ד' מצילכם: מכל צרה וצוקה? ובכל זאת אתם עובדים אלוהי נכר!
(סג) יש לאל ידו לייסרכם ממעל לכם או מתחת רגליכם‏[31], ולשלח מדינים ביניכם, למען יזיד איש באחיו. ראה נא את האותות אשר אנחנו נותנים להם למען ישכילו!
(סד) אמנם עמך יכחש באמתם; אמור אליהם: לא אהיה עוד מגן בעדכם; לכל דבר הנביא יש קץ לבוא; הן תבינוהו באחריתכם!
(סה) ואם תראה אנשים הלועגים לאותותיי, הפרד מעליהם עד ידברו בדבר אחר; ואם תשה אותך השטן את דברי, אל תשב במושב לצים אחרי שובך לזכרו‏[32].
(סו) לא יחשב לצדיקים; אמנם יזכרוהו למען יחזיקו בתומתם‏[33].
(סז) היפרד מעל האנשים הלועגים ובוזים לאמונתם ואין חפצם כי אם בחיי העולם הזה! אמנם הזהירם לאמור: איש כי ישחית את נפשו במעלליו אין לו עוזר ומושיע מבלעדי אל, וכל הכפר אשר יאבה לתת בעד נפשו לא ילקח ממנו. ולכל המשחיתים את נפשם במעלליהם מים רותחים יהיו לברות‏[34], וגדול יהיה עונשם על אשר בגדו.
(סח) הנעבד זולתי אל את אשר לא יוכל להיטיב או להרע לנו, ונלך בעקבותינו הראשונים אחרי הדרך אל אותנו, כאיש אשר יתעהו השטן בארץ גם אם לו אוהבים‏[35] אשר בלבם להדריכהו במעגל הטוב וקוראים לו: בוא אלינו? אך דרך אל היא הדרך הטובה, והוא צוונו להתחולל לו.
(סט) להתפלל לו וליראהו, כי אליו נשוב.
(ע) באמת הוא בורא שמים וארץ; הוא ציווה ויעמוד.
(עא) דברו אמת; לו המשרה ביום היתקע בשופר גדול‏[36]; הוא יודע את כל הנסתרות והנגלות, חכם לב ויודע כל.
(עב) זכור את אשר אמר אברהם אל אור אביו‏[37]. האתה עובד אלוהים אחרים? באמת, אתה ועמך שוגים עד מאוד!
(עג) אז הראינו את אברהם את מלכות השמים והארץ למען יהיה מן המאמינים‏[38].
(עד) בכסות אותו צעיף הליל ראה כוכב אחד, ויאמר: אך זה אלוהי! אמנם באסף הכוכב את נגהו, אמר: אינני אוהב את אוספי נגהם‏[39]!
(עה) וירא את הירח בצאתו: ויאמר אך זה אלוהי! אמנם בהתקדרו אמר: לולי אלוהים ינחני, גם אני אהיה ממספר העם התועה.
(עו) וירא את השמש בצאתו ויאמר: אך זה אלוהי! הוא הגדול מכל היקום; ובבוא גם זה אמר: עמי! נקי אנכי מעבודתך‏[40].
(עז) אשא עיני אל בורא השמים והארץ; אאמין בו, ולא אעבוד אלוהי נכר.
(עח) ובהריב עמו עמו אמר: מה תריבון עמדי באל? כבר נחנו בדרך הטוב; לא אירא את היצורים אשר להם תדמוהו, באשר לא ייטיבו ולא ידעו כי אם ברצונו כי הוא יודע כל; הלא תתבוננו?
(עט) ואיך אירא את אשר אתם עובדים, באשר לא תכלמו מהשתחוות לאשר לא נתן לכם המשרה עליו‏[41]? אמונת מי הטובה, אם אתם יודעים?
(פ) המאמינים ואינם מכסים את אמונתם בעול‏[42] שאננים הם ועל הדרך הטובה.
(פא) אלה האותות אשר נתנו לאברהם נגד עמו. אנחנו מרימים על מעלת החכמה את הישר בעיננו, כי אדונך חכם לב ויודע כל.
(פב) ונתן לו את יצחק ואת יעקב, וננחה את שניהם; ואת נוח ואת דורו נחינו מקדם, ואת דוד ואת שלמה ואת איוב ואת יוסף ואת משה ואת אהרון. כה נתן שכר לעושי טוב.
(פג) ואת זכריה ואת יוחנן‏[43] ואת ישו ואת אליהו; כולם ממספר הצדיקים.
(פד) גם בישמעאל באלישע ביונה ובלוט בחרנו מכל העולם‏[44] ומקצת אבותיהם ובניהם ואחיהם בחרנו וננחם בדרך הטוב.
(פה) זה דרך ד', אשר בו ינחה את עבדיו היקרים בעיניו. לו עבדו אלוהים אחרים, שווא היתה פעולתם.
(פו) לאלה נתנו את הכתב ואת החכמה ואת הנבואה; ואם הלזו‏[45] לא יאמינו בו, נתנם לעם אשר לא יכחש בהם.
(פז) את האנשים האלה נחה אל; לכן לך בעקבותיהם; אמור: לא אשאל מכם שכר על תורתי; אין זאת כי אם הזהרה לבני האדם.
(פח) לא יכבדו את אלוהים כאשר עליהם לכבדו באמת; יאמרו: לא גלה אל דבר‏[46] לבני האדם; אמור: מי גלה את הכתב אשר הביא משה, אור חיים וקו הישר לבני האדם, אשר כתבתם על גוויל, והודיתם על קצתו ואת רובו העלמתם‏[47], ואשר למדתם בו את אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם? ד', הניחם, למען ישעו בדברי שקריהם!
(פט) הספר הזה אשר גילינו, מבורך ומקים את אשר בידיהם‏[48]. הודיעהו בקריה‏[49] ובכל בנותיה! המאמינים בעולם הבא יאמינו בו, וישמרו את עת התפילה.
(צ) ומי רע ממדבר כזבים באל ואומר: נקרה אלי דבר ד' ולא נקרה לו, או אומר: אביא חזון, כחזון הזה אשר מאלוהים הוא? -לו תראה את הבוגדים בצוקת מותם, בשלח המלאכים אליהם את ידיהם לאמור: פרקו את נפשותיכם! היום הזה עונשכם יגיעכם על דברכם כזבים באל ולא אמת, ועל שקרכם באותותיו.
(צא) ועתה הנה באתם אלינו לבדכם‏[50] כאשר בראנוכם מקדם, ותעזבו את חילכם אשר נתנו לכם, ואיננו רואים עמכם את המליצים אשר דמיתם בנפשכם כי הם אוהביכם. עתה הופרה בריתכם אתם, ויבצר מכם את אשר זמותם לעשות.
(צב) הוא ברא את זרע הדגן ואת חרצן התמר‏[51]; הוא מוציא את המוות מהחיים ואת החיים מהמוות; הכל ביד ד', ובכל זאת לא תשובו מאחריו?
(צג) הוא מעלה את השחר, וישם את הלילה להשקט ואת השמש ואת הירח למועדים. החוק הזה מאלוהים, כי עזוז הוא וחכם לב.
(צד) הוא שם לכם את הכוכבים לנחותכם ביבשה ובים; כן הראינו את אותותינו למתבוננים בהם.
(צה) הוא הוציאכם מנפש אחת, ויתן לכם מנוח ומעון; כן הראינו את אותותינו לחכמי לב.
(צו) הוא מוריד את הגשם מן השמים; בו נוציא את זרע כל הדברים ואת כל ירק ואת כל דגן הארץ ואת התמרים עם פירותיהם המטיפים עסיס, וגנות מלאים ענבים זיתים ורימונים למיניהם. הביטו אל פריים בצמחו ובהבשילו! די האות הזה לעם המאמין.
(צז) ובכל זאת השוו‏[52] לו את השדים‏[53], בסכלותם אמרו, כי הוליד בנים ובנות. יהולל שמו! חלילה לו את אשר ידמו אליו!
(צח) הוא ברא את השמים ואת הארץ; איך יהיה לו בן, באשר אין לו אשה? הוא ברא את כל היקום, ויודע כל.
(צט) כן ד' אלוהיכם; אין אל מבלעדו; הוא בורא כל; עבדוהו, כי הוא משים את עינו על כל הדברים!
(ק) לא תראנו עין; אך עינו משוטטת בכל; אין חקר לתבונתו, כי גדול עצה הוא.
(קא) אלה האותות אשר הגיעוכם מאת אדונכם. כל המתבונן בהם שומר נפשו; וכל עוצם עינו מראותם משחית נפשו; אינני צופה לכם.
(קב) ככה הראינו את אותותינו; אמנם הם יאמרו: דרשת היטב! לחכמי לב נבארהו‏[54].
(קנ) ואתה שמע אל אשר גלה לך מאת אדונך, והיפרד מעדת עובדי האלילים.
(קד) לו חפץ ד', לא עבדו אלוהים אחרים. לא נתנוך צופה אליהם.
(קה) אל תגדף את אשר הם עובדים מבלעדי אל, פן יגדפו גם הם בסכלותם את אלוהיך. לכל גוי הכנו את מעלליו, למען נראהו את אשר עשה בשובו אל אדוניו‏[55].
(קו) הן נשבעו בד' להאמין בבוא אליהם מופת; אמור: לד' המופתים, אך אתם לא תבינום; וגם בבואם אליכם לא תאמינו בהם.
(קז) נכביד את לבם ונעוור את עיניהם על אשר לא האמינו בראשונה; לכן נזנחם אל שגגתם.
(קח) וגם אם נשלח אליהם מלאכים, ונשיח את המתים ונעלה משחת את כל היקום, לא יאמינו בלתי ברצון אל‏[56], כי בוערים המה.
(קט) לכל נביא שמנו אויב; לבני האדם ולרוחות את השטן המדבר באוזניהם דברי כזב וריק. לו חפץ ד', השטן לא יוכל להם; לכן היפרד מעליהם, ואל תשמע לכחשיהם.
(קי) ליבות האנשים אשר אינם מאמינים בעולם הבא ישמעו לכחשיהם ויתענגו אליהם ויאכלו את פרי מעלליהם.
(קיא) האשאל‏[57] מוכיח מבלעדי אל? הוא אשר גלה לכם את הספר הזה להבדיל בין הטוב ובין הרע. האנשים אשר נתנו‏[58] להם את הכתב, גם כן יודעים כי הספר הזה נגלה באמת מאת אלוהיך; לכן אל תריב בו.
(קיב) נאמן דבר אלוהיך באמת ובצדק; לא יוכל איש להפר את עצתו כי הוא שומע ויודע כל.
(קיג) אם תשמע לקול רוב עם הארץ, ישיבוך מאמונת אל; הם ישמעו לשרירות לבם ואך כזבים ידברו.
(קיד) הן יודע אלוהיך את התועים מדרכו ואת ההולכים בה.
(קטו) אל תאכלו כי אם את אשר נשחט בשם ד', אם מאמינים אתם באותותיו.
(קטז) ומדוע לא תאכלו את אשר נקרא עליו שם ד'? כבר הודיעכם את האסור לכם זולתי בשעת דחקכם. אמנם רבים יסיתוכם במרים ובסכלותם, ואלוהים יודע את עוברי בריתו.
(קיז) השמרו מפנים החטא וממראהו‏[59]! לכל עושה רע יושב גמולו אל חיקו.
(קיח) אל תאכלו את אשר לא נקרא עליו שם ד', כי עוון הוא. אמנם השדים יסיתו את אנשי בריתם להריב עמכם; אם תשמעו בקולם, לעובדי אלילים תחשבו.
(קיט) או הידמה האיש אשר החיינוהו אחרי מותו ואשר שמנו בידו נר להאיר את בני האדם, לאיש ההולך בחושך אשר אין תוצאות לו‏[60]? - כן יאכלו הבוגדים את פרי מעלליהם.
(קכ) בכל עיר נתנו אנשים רשעים המשחיתים בה; אמנם אך את נפשם ישחיתו ולא יבינו.
(קכא) ואם יבוא אליהם מופת, יאמרו: לא נאמין עד היות לנו חזון כאשר היה לנביאים הקודמים‏[61]; אל יודע למי ישלח את דברו.
(קכב) כלמה תשיג את הבוגדים ויוסרו על כחשם.
(קכג) אל ינחה את הישר בעיניו ויפתח את לבו לאיסלאם; ואת הרע בעיניו ישגה יציק את לבו כבעלותו השמימה‏[62]; זה גמול הבוגדים באל.
(קכד) זה מעגל הישר מאדונך; כה הודענו את אותותינו לבני האדם למען יזכרום.
(קכה) להם סוכת שלום מאת אדוניהם; הוא מגן בעדם על אשר טוב עשו.
(קכו) ביום ההוא‏[63] יקבץ אלוהים את כל היקום; ויאמר: דור השדים! מאוד התרועעת לבני האדם! אז יאמרו אנשי בריתם: הם היטיבו לנו ואנחנו להם; ועתה הננו על מטרתנו אשר שמת לנו. אז יאמר אלוהים: אש הגיהנום תהי מגורכם, ובה תשבו עד יישר בעיני ד' להוציאכם, כי חכם לב ויודע כל הוא.
(קכז) אז נושיב קצת הבוגדים ממעל לקצתם כמעשי ידיהם‏[64].
(קכח) דור האנשים והשרים! הלא באו אליכם שלוחים מקרבכם להודיעכם את אותותיי ולהזהירכם על בוא יומכם‏[65]! יענו: אכן אנחנו מעידים בנו. חיי החלד התעום, ועתה עליהם להעיד על נפשם, כי בוגדים היו.
(קכט) כה יעשה אלוהים; לא ישחית את העיר ברשעתה, ויושביה באפלה‏[66].
(קל) ויש מדרגות שונות לבני האדם כפי פועלם‏[67], לא נסתרו דרכיהם מד'.
(קלא) ואלוהיך מלא רחמים; אם יחפוץ ישמידכם וישים אחרים תחתכם כאשר השימכם תחת דור אחר.
(קלב) את אשר הועד בכם יביא לכם; לא תוכלו להשיבו מכם.
(קלג) אמור: עמי! עשה עמי כפי יכולתך, ואני אעשה את אשר צוויתי‏[68].
(קלד) ובאחריתכם תדעו למי מושב הצדיקים; הרשעים לא יצליחו.
(קלה) הם‏[69] הקריבו לאלוהים מפרים אשר הצמיח להם ומבהמתם, ויאמרו בסכלותם: זה לד' וזה לרעינו‏[70].
(קלו) אמנם כל הבא אל אליליהם‏[71] לא בא אל ד', וכל הבא אל ד' בא אל אליליהם; שווא יהגו בקרב לבם!-
(קלז) האלילים הסיתו את עובדיהם להמית את בניהם‏[72], למען השחיתום ולהחשיך את אמונתם.
(קלח) לו חפץ ד', לא עשו זאת לכן הניחם והשמר מהבליהם.
(קלט) הם אומרים: הבהמה הזאת ופרי הארץ חזה קודש המה; לא יאכלם כי אם מי חפצנו בו‏[73].
(קמ) כן ידמו בנפשם; גם אומרים; יש בהמות אשר אסור לגעת בגיוום ולקרוא עליהם את שם ד' בהישחטם"; כזבים האלה ידברו בו. אמנם גמולם יושב להם על אשר יהגו בקרב לבם.
(קמא) גם אומרים: כל החי אשר יימצא בקרב הבהמות האלה, יאכל לזכרים ולא לנקבות, וכל פטר רחמם יאכל לשניהם; אך אלוהים ייסרם על שקריהם.
(קמב) הן ספו כל ההורגים את בניהם בסכלותם ובפתיותם וכל האוסרים את אשר נתן להם אל לאכלה‏[74] בדברם כזבים באל. הם שגו ויתעו בדרך הטוב.
(קמג) הוא ברא את הגנות הנטועים ואת אשר אינם נטועים ואת התמרים ואת זרע הדגן עושה פרי לאכלה ואת הזיתים ואת הרימונים למיניהם.
(קמד) אכלו את פרים אחרי הבשילו, ותנו ממנו ביום קצרכם לאשר לכם לתת‏[75]; אך אל תאבדו ממנו‏[76], כי אל איננו אוהב את המאבדים!
(קמה) יש בהמות אשר הוכנו להוציא את משאכם, ויש מהן אשר נתנו לכם לאכלה.
(קמו) אכלו את אשר אלוהים נתן לכם לאכלה‏[77], ואל תלכו בעקבות השטן, כי שונא גלוי הוא לכם!-
(קמז) שמונה מכל הבהמה נתן לכם אל לאכלה‏[78]: שניים מהצאן ושניים מהעזים. אמר אליהם: האסר עליכם אל את שני הזכרים מהצאן ומהעזים או את שתי הנקבות או את אשר בבטנם? הגידוהו לי אם צדקו דבריכם!
(קמח) מהגמל נתן לכם אל שניים לאכלה, ושניים מהבקר. אמר: האסר לכם אל את שני הזכרים או את שתי הנקבות או את אשר בבטנם? העדים הייתם באסר אל את אלה? מי רע ממדבר כזבים באל‏[79] ממשגה את הבערים בדרך? באמת, אלוהים לא ינחה את הרשעים.
(קמט) אמר: בכל אשר גלה לי לא מצאתי אסור לאכול כי אם את הנבלה ואת הדם הנשפך‏[80] ואת החזיר כי תועבה הוא, ואת המחרם הנשחט בשם אלוהים אחרים בלתי אל. וכל האוכל ממנו בשגגה ולא בזדון או בשרירות לבו, לו אל סלח ורחום הוא.
(קנ) על היהודים אסרנו כל הבהמה אשר איננה מפרסת פרסה; מן הבקר ומן הצאן אסרנו עליהם את החלב זולתי אשר אשר על הכסלים ובקרבים ובין השוקיים; בזאת יסרנום על מריים‏[81] ואני הצדיק. ואם ידברו בך כזבים, אמור: רבים רחמי אלוהיכם; אך לא ישיב את חרון אפו מהעם הבוגד בו.
(קנא) עובדי האלילים אומרים: לו חפץ ד', לא עבדנו אלוהים אחרים אנחנו ואבותינו; לא אסר עלינו דבר. גם האנשים אשר היו לפניהם ענו שקר בנביאים עד חרות אפנו בהם. אמר: אם באמת אתם יודעים זאת, תנולכם מופת! אמנם את הולכים אחרי הבלכם ואך אנשי כזב אתם. לד' לבדו היא האמת; ולו חפץ נחה את כולכם.
(קנב) אמר: הביאו עדיכם כי אלוהים אסר זאת! ואם יעידו, אל תעיד עמם, ואל תשמע לקול המכחשים באותותיי ואינם מאמינים בעולם הבא ומדמים אל אל יצור.
(קנג) אמר: בואו ואקרא לכם את אשר צווכם ד'; לא תעבדו אלוהים אחרים זולתו; היטיבו להוריכם; אל תמיתו את בניכם מפחד החסר, וכי אנחנו משימים את עינינו עליהם ועליכם; ואל תקרבו לעוונות הן בסתר הן בגלוי; אל תהרגו איש בלתי על פי המשפט, פן תחטאו לד'; אלה משפטי אל, למען תשכילו.
(קנד) אל תשלחו יד בהון היתומים בלתי אם להרבותו עד יגדלו. איפת צדק ומאזני צדק יהיו לכם. לא נוסיף להשית על נפש מאשר תוכל לשאת. שפטו משפט צדק גם נגד קרוביכם, והחזיקו בברית אל. זה אשר ציווה אתכם ד' למען תזכרוהו.
(קנה) זה דרכי, נאם ד', לכו בה, ואל תלכו בדרך אחרת, פן תבדלו ממנו; זה הדבר אשר ציווה אתכם, למען תיראוהו. למשה נתנו את הכתב, קו הישר לבוחרים בטוב, ולהבדיל בין כל הדברים‏[82]; שביל האמונה ורחמים מאל; למען יאמינו בני ישראל, כי ישובו אל אדוניהם.
(קנו) והספר הזה אשר גלינו לך עתה, מבורך; לכו אחריו ויראו את ד' למען תרוחמו, ואל תאמרו: הכתב לא גולה כי אם לשני גויים אשר היו לפנינו; איננו מבינים את הכתוב בו‏[83].
(קנז) וגם אל תאמרו: לו נגלה אלינו הכתב, כי אז הלכו אחריו טוב מהם. הנה הגיעו אליכם בינה, קו הישר ורחמים מאת אלוהיכם. מי רע ממכחש באותות אל וסר מאחריהם? את השבים מאחרי אותותינו נייסר על אשר סרו מדרך הטוב.
(קנח) ומה להם לייחל בבוא אליהם מלאכי המוות או בבוא אדונך לייסרם או בבוא אליהם אותות אדוניך?
(קנט) ביום בוא אותות אדונך לא תועיל האמונה את הנפש בלתי אם האמינה מקדם ועשתה טוב באמונתה. אמר‏[84]: התייחלו ליום הזה? אנחנו מייחלים‏[85].
(קס) עם מפרידים באמונה ועם ראשי כיתות אל תתערב! דברם יבוא לפני אלוהים; הוא יגיד להם את אשר עשו.
(קסא) לכל עושה טוב ישלם עשרת מונים; ולכל עושה רע לא ישלם כי אם כפי רשעתו. לא יעשה עוול לכל איש.
(קסב) אמר: באמת, אל נחני בדרך הטוב, באמונה הישרה, באמונת אברהם אשר האמין בד' ולא עבד אלוהי נכר.
(קסג) תפילתי, עבודתי, חיי ומותי לד' המה, לאדון העולמים; אין לו ריע‏[86]. כה האמרתי, ואני הראשון מהמשלימים.
(קסד) איך אעבד אחר זולתי אל? הלא הוא אדון כל היקום? לכל נפש יושב גמולה בראשה; רק את משאה תשא‏[87], ולא את משא נפש אחרת; אז תשובו אל אלוהיכם, והוא יורכם את אשר חריבותם עליו‏[88].
(קסה) הוא שמכם למשנים לכל הקודמים אתכם בארץ; הוא העלה קצתכם על קצתכם, למען נסותכם באשר נתן לכם‏[89]. אדונך נורא ביסרו; אכן גם חנון ורחום הוא.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מעניין הבהמות הטהורות לישמעאלים, הנזכרות להלן פסוק קמ"ז.
  2. ^ גם אם יודעים כי הוא אדיר על כך.
  3. ^ השחתת עולם לפני תחיית המתים.
  4. ^ אל אנשי מכה.
  5. ^ דור המבול, אשר רבו שנות חייו, משנות חייכם.
  6. ^ גם אם מלאך אלוהים יבוא אליהם יתחפש בגוף אדם למען היראות להם.
  7. ^ גם אם הנביא יראם אותיות כתובים באצבע אלוהים, לא יאמינו בו.
  8. ^ הוא מכין מזון לכל, ואינו נצרך למזון.
  9. ^ המאמינים באלוהים.
  10. ^ עונש יום הדין.
  11. ^ עדות ד' או עדות בני האדם.
  12. ^ את מחמד.
  13. ^ הקב"ה
  14. ^ כלומר העוד לא האמינו בתחיית המתים?
  15. ^ עולם הבא.
  16. ^ לדעת הישמעאלים מחמד ביקש מאת הקב"ה כי יראה בידו נפלאות למען יאמינו בו האנשים; אמנם הקב"ה ענהו, כי האותות לא יועילוהו מאומה; גם אם יפליא לעשות, הבוגדים לא יאמינו בו.
  17. ^ אין להם מותר מן הבהמה.
  18. ^ פה מדבר הקב"ה אל מחמד, כי בתורתו אשר ציווה ביד משה לא השמיט את המקומות המורים על אמיתת נבואת מחמד.
  19. ^ עניין המאמר הזה, כי הקב"ה מיטיב לעובדי אלילים למען יכירו את חסדו ויאהבוהו;ואם בזאת לא יעבדוהו, יסיר מהם את חסדו וייסרם, למען יכירוהו בקצפו עליהם וייראוהו.
  20. ^ בלא התראה ובהתראה.
  21. ^ כי יש לאל ידי לעשות מופתים.
  22. ^ בדרך האמונה האמיתית.
  23. ^ המתבוננים על דרכי ד' ושאינם מתבוננים.
  24. ^ כלומר אם איש יבוא להתפלל אל בית תפילתך, לא עליך לבחון את מחשבתו; יען כי רק ד' יודע מחשבות הוא.
  25. ^ כלומר בגמול מעשי ידיהם תכיר את ישרי לב ואת החנפים.
  26. ^ לעשות מופתים.
  27. ^ בספר המקרים.
  28. ^ מלאכים המגנים בעד חייכם.
  29. ^ לא תוכלו לאחר את שעת מותכם אפילו רגע אחד.
  30. ^ מהצרות העוברות על ראשיכם בים וביבשה.
  31. ^ יתן את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה.
  32. ^ כלומר אם תשכח את אזהרתו שלא לשבת במושב לצים, ותבוא בקרבם, היפרד מעליהם מיד אחרי היזכרך.
  33. ^ עניין המאמר הזה, אם הצדיקים ייארחו לחברה עם הבוגדים, ויחזיקו בתומתם, לא יחשב להם עוון; אמנם טוב לצדיקים להיבדל מתוך הרשעים.
  34. ^ כלומר כל הבוגדים ישתו בגהינום מים רותחים.
  35. ^ נביאים.
  36. ^ בתחיית המתים; עיין זכריה ט', י"ד.
  37. ^ לא מצאתי בכל המקרא, כי לתרח גם כן נקרא שם אזר.
  38. ^ למען יכיר מהטבע את הבורא.
  39. ^ כלומר איך יוכל זה להיות אלוהים, עם ענן יכסהו?
  40. ^ לא אעבוד את אשר אתם עובדים.
  41. ^ לו תשתחוו ליצורי התבל אשר בעבורכם נבראו, אז אמחל לכם; אבל אתם משתחווים גם למעשי ידיכם.
  42. ^ באמונת שווא.
  43. ^ המטבל.
  44. ^ מכל בני האדם.
  45. ^ אנשי מכה.
  46. ^ מהקוראן.
  47. ^ המקומות המוסבים על מחמד.
  48. ^ התורה והאיוואנגיליאום.
  49. ^ מכה.
  50. ^ בלי כספכם וזהבכם אשר בטחתם בהם.
  51. ^ כלומר הכל מקטן ועד גדול.
  52. ^ עובדי אלילים
  53. ^ בלשון ערבית נקראו ג'ין, genius ובמלה הזאת מבין מחמד את הרוחות הן הטובות הן הרעות. לדעת הערבים וכל עובדי אלילים יש לכל יצור תבל רוח המגנה עליו.
  54. ^ היהודים והנוצרים אמרו אל מחמד: נפלאות הטבע אינם מופת לאמיתת נבואתך כי אם על מציאות וגדולת הבורא; אם רצונך כי נאמין בך, עשה אתה נפלאות! ויען מחמד: לא לבן אדם לעשות נפלאות כי אם לד'. ויאמרו לו: אם כן, התפלל לד' אלוהיך, למען יעשה אות. ויען: אלוהים יודע, כי לא תאמינו גם בתתו מופת; לכן לא יתנהו. ויאמרו אליו: לא נתווכח עוד עם טיפש כמוך, כי אם עם חכמי לב.
  55. ^ מחמד מכחש בבחירת האדם, ואומר כי הקב"ה כותב בספר המקרים קודם לידת כל איש: זה יהיה צדיק וזה רשע. הדעה הזאת נקראה: פרידיסטינאציאן. גם רבים מראשי הכיתות הנוצרים כמו פילאגיאוס וקלווין האמינו בה. גם אויגוסטינוס ראש חכמי הקאטוליקן נוטה לדעה הזאת.
  56. ^ אם אלוהים לא גזר קודם לידתם כי יאמינו.
  57. ^ מחמד מדבר אל המאמינים.
  58. ^ הקב"ה מדבר.
  59. ^ כלומר אל תחטאו בסתר או בגלוי.
  60. ^ מחמד אחרי התבוננו ימים רבים על האמונה החדשה אשר בלבו ליסד קרא את כל קרוביו ואוהביו אל המשתה אשר הכין להם. ובטוב לבבם ביין קם מחמד מעל כסאו ויאמר.: אלוהים נתנני נביא לכם! וישאו כל הקרואים את קולם בצחוק ובלעג; והמצא דודו שטפהו בדברים קשים. אחרי כלותו לדבר, אחזהו השבץ ויפול מעל כסאו ארצה; ויאמר מחמד, כי זה גמולו מאלוהים. ואחרי חיות רוח המצא אמר לו מחמד: אלוהים יסרך על אשר קללתני וברוב רחמיו החיה אותך למען תזהיר את בני האדם לבלתי דבר בו דופי. ויהי מקץ ימים וימת איש ושמו אבו יהל, אשר קילל את מחמד, ויאמרו אנשי מכה למחמד: החיה נא גם את זה למען יספר את תהילתך! ויאמר: אלוהים יודע את לבבו הקשה; וגם אם יחייהו, לא יכנע לבבו הערל.
  61. ^ באותות ומופתים.
  62. ^ כלומר ירך לבבו כלבב איש אשר בלבו לעלות השמימה.
  63. ^ בתחיית המתים.
  64. ^ כלומר עונש הרשעים לא ישווה זה לזה, כי אם יש מדרגות רבות בגיהנום.
  65. ^ כה ידבר הקב"ה בתחיית המתים אל הבוגדים.
  66. ^ בלתי אם הזהרו קודם לכן.
  67. ^ בגיהנום ואלה הן: בשאול תחתית יהיו עובדי אלילים; ממעל להם הפרסים עובדי האש; ממעל להם היהודים, אז הנוצרים, אז החנפים אשר בשפתם יכבדו את מחמד ולבם בל עמם, אז הרוצחים עדי שקר, גוזלי יתומים, ממאנים להילחם במלחמת האמונה, מקללי הוריהם ומלווים בריבית, ושאר עוברי עברה.
  68. ^ כלומר הרעו לי ככל אוות נפשכם אני לא אחשך פי מהשמיעכם את דבר ד'.
  69. ^ אנשי מכה.
  70. ^ האלילים. הישמעאלים ידעו את אלוהי השמים קודם ביאת מחמד, אמנם ערכו לו גם אלוהים אחרים.
  71. ^ כלומר לא חפץ ד' בקורבנותיהם, על אשר השתחוו לאחרים זולתו.
  72. ^ להקריבם עולה לאליליהם.
  73. ^ כוהני אליליהם.
  74. ^ את הגמל.
  75. ^ מעשר עני.
  76. ^ אל תתנו יותר מדי פן תרעו למשפחתכם.
  77. ^ להוציא את הסוס ואת החמור ואת השנהב.
  78. ^ את הבקר ואת הצאן ואת העזים ואת הגמל.
  79. ^ פה יכוון את היהודים, האומרים כי הגמל בהמה טמאה הוא; לדעת מחמד לא הובא הגמל בתורת משה בכלל הבהמות הטמאות.
  80. ^ להוציא את דם האיברים שמותר לישמעאלים; לכן אין להם מליחה.
  81. ^ כלומר אלוהים אסר על היהודים כל כך למען הכניע את עורפם הקשה.
  82. ^ בין איסור להיתר, בין טמא לטהור וכו'.
  83. ^ פה מחמד מדבר אל המאמינים: אל תאמרו כי אין לכם לשמור את דבר התורה והאיוואנגיליאום, יען כי נתנו ליהודים ולנוצרים בלשון אשר אינכם יודעים.
  84. ^ אל המאמינים.
  85. ^ כה יענו המאמינים.
  86. ^ אלוהים אחר אשר יערך לו.
  87. ^ את גמול עוונה.
  88. ^ אמונת מי הטובה מכולן.
  89. ^ כלומר ד' מוריש ומעשיר את בני האדם לנסותם אם העשיר לא ילבש גאות על עשרו ויפזר מהונו, ואם הדל יסבול את העני אשר נטל עליו ויקווה אל ד'.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).