הקוראן סורה 42 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון המועצה‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שלושה וחמשים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) ח"מ"ע"ס"ק‏[2] כן נקרה אליך ואל הנביאים אשר היו לפניך אלהים עזוז וחכם לב.
(ב) לו כל אשר בשמים ובארץ; עליון ועצום הוא.
(ג) עוד מעט ויבקעו השמים מעליהם; והמלכים ימללו את גבורת אלהיהם, ויליצו אליו על יושבי הארץ; הלא חנון ורחום הוא?
(ד) אלהים משקיף על העובדים אלהים אחרים מבלעדו; לא נתנוך צופה להם.
(ה) הן גלינו לך את הקוראן בלשון ערבית, למען תזהיר את אם הערים‏[3] ואת כל סביבותיה על יום האספם‏[4] אשר אין ריב בו; קצתם יבואו אל גן העדן וקצתם אל שאול תחתית.
(ו) לו חפץ ד', כי אז עשם גוי אחד; אמנם הוא מנחה ברחמיו את מי יחפוץ; ולרשעים אין עוזר ומושיע.
(ז) היבקשו עוזר אחר מבלעדו? אך אלהים הוא העוזר; הוא מחיה וממית, והוא אדיר על כל.
(ח) את כל דבר אשר תריבו עליו, אלהים יוכיח; ד' הוא אלהי, בו בטחתי ואליו אשוב.
(ט) הוא בורא השמים והארץ; הוא נתן לכם נשים מקרבכם, וגם מכל הבהמות ברא נקבות למען הפרותם. לא יערך לו דבר; הוא שומע ויודע כל.
(י) לו מפתחות השמים והארץ; הוא פושט את ידו למי יחפוץ וקופצה ממי יחפוץ, והוא יודע כל.
(יא) הוא נון לכם את הדת אשר גלה אל נח ואשר גלינו אליך, אל אברהם, אל משה ואל ישו; שמרו את האמונה הזאת ואל תפרידו בה! אך נפש הבוגדים תגעל בה.
(יב) עליך לקראם אל אלהים; והוא יבחר בטוב בעיניו וינחה את השבים אליו.
(יג) לא הריבו האנשים כי אם אחרי היות להם המדע; לולי יצא הדבר מפי ד' להניחם עד העת הידועה, כי אז כבר הוכח ביניהם. אך האנשים אשר היה להם הכתב אחריהם‏[5], הריבו והפרידו בו.
(יד) לכן קראם אל אמונתך, ודבוק בה כאשר צווית, ואל תשמע בקולם כי אם אמור: אני מאמין בספקים אשר נגלה אלהים, והוא צוני לשפוט בצדק ביניכם. אלהיכם אדוננו ואדונכם; מעשינו לנו מעשיכם לכם; לכן אל תהי מריבה ביננו וביניכם, כי אלהים יקבצנו ואליו נשוב.
(טו) והאנשים אשר יריבו באלהים אחרי היות לו‏[6] המדע, תופר עצתם מאת אדונם; קצף יבוא עליהם ועונש גדול.
(טז) אלהים שלח באמת את הספר ואת מאזני המשפט; אך לא הורך אם קרובה לבוא השעה האחרונה.
(יז) המכחשים בה יחישוה; אך המאמינים בה ייראוה כי יודעים את אמתה. הלא גדולה שגגת המריבים בשעה האחרונה?
(יח) אלהים חנון לעבדיו; הוא מכלכל את מי יחפוץ; עזוז ואדיר הוא.
(יט) לכל הזורע לחיי התבל, ניתן לו ממנה, ואין לו חלק לעולם הבא.
(כ) היוכלו אליליהם לתת להם דת מבלעדי אל? לולי יצא הדבר מאת אלהים, כי אז כבר הוכח ביניהם; אך לבוגדים הוכן עונש גדול.
(כא) אז תראה בבוא פחד בלב הבוגדים על מעלליהם, כי יכבדו עליהם; ואת המאמינים ועושי הטוב נרביץ בנאות דשא בגן העדן; אלהים ימלא את כל משאלותיהם; מה גדולה תפארתם!
(כב) אלהים בשר זאת את עבדיו המאמינים ועושי טוב. אמור: לא אשאל מכם שכר אחר כי אם לאהבה את קרוביכם‏[7]! לכל עושה טוב נוסיף על שכר פעלו, כי אלהים חונן ונותן.
(כג) העוד יאמרו: הוא‏[8] בדא כזבים מלבו? אם יחפוץ אלהים יחתום את לבך‏[9] ויפר את ההבל ויקים את דברו, כי הוא יודע את כל חדרי הלב.
(כד) הוא מקבל את תשובת עבדיו ועובר על פשע; הוא יודע את מעלליכם.
(כה) הוא יענה את המאמינים ועושי טוב, ויריק עליהם את חסדו; אך לבוגדים עונש גדול.
(כו) לו ישפיע אלהים את ברכתו על עבדיו‏[10], כי אז יתנשאו בארץ: לכן הוא נותן להם אך במשורה כרצונו, כי הוא צופה ומביט אל עבדיו.
(כז) הוא מוריד את הגשם אחרי אבוד האנשים כל תקוה, ומפזר את רחמיו; עליון ונשגב הוא.
(כח) גם זה מאותותיו: בריאת השמים והארץ וכל החי בהם; ולו הממשלה על כלם כרצונו.
(כט) כל הרעה הבאה עליכם, גמול מעשי ידיכם היא; ובכל זאת ישה לכם אלהים הרבה מעונותיכם.
(ל) לא תרפו את יד אלהים ביסרו אתכם בארץ,ואין לכם עוזר ומושיע מבלעדי אל.
(לא) גם זה מאותותיו: האניות העוברות בל הים כהרים גבוהים; ברצותו ישקיט את הרוח, ותנוחנה על גיו הים; גם בזה אות לכל מחכה ומודה לאל.
(לב) או ישברן על מעשי ידיהם‏[11]; ובכל זאת ישה להם הרבה מעונותיהם.
(לג) המריבים באותותינו ידעו, כי אין להם מציל מידנו.
(לד) כל רכושכם אך טרף לחיי התבל הוא; אך טוב ממנו צפון לכם באלהיכם, והוכן למאמינים ובטוחים באדוניהם, (לה למואסים בעון ופשע ולעוברים על פשע הנעשה להם,
(לו) לשומעים בקול אלהים ומתפללים ונועצים יחד‏[12] ומפזרים מאשר נתנו להם,
(לו) ולנוקמים את נקמת הרעה הנעשה להם‏[13].
(לח) אך גמול הרע יהיה כדי הרעה. אמנם לכל עובר על פשע ומשלם טוב לאויביו שכרו בד', כי איננו אוהבת את עושי עול.
(לט) כל הנוקם את נקמתו אחרי העשות לו עול אין דרך עליו‏[14] .
(מ) אך הדרך על המעותים את בני האדם ומתנשאים בארץ ועל אנשי חמס;ולהם עונש גדול.
(מא) וכל סובל ומוחל עושה כמשפט.
(מב) כל איש, אשר יתעהו אל, אין לו עוזר מבלעדו.
(מג) הן תראה את הבוגדים בראותם את ענשם! אז יאמרו: האין דרך לשוב ארצה?
(מד) אז תראה בהכנעם באשר הגיהנם ובהביטם ארצה; והמאמינים יאמרו: כל המשחיתים את נפשם ואת נפשמ שפחותיהם יספו ביום התקומה.
(מה) הלא יענשו החוטאים עד עולמי עד? אין להם עוזר ומושיע מבלעדי אל; וכל איש, אשר יתעהו אל, אין לו דרך.
(מו) שמעו בקול אלהיכם טרם בו היום אשר לא יאחרהו אל; אין לכם מנוס ביום ההוא ולא תכסו את פשעיכם!
(מז) ואם ישובו מאחריך, לא נתנוך צופה להם; לא עליך כי אם להזהירם. בהריקנו את רחמינו על בן אדם, ישיש עליהם; ובבוא עליו שואה על מעשי ידיו, יבגוד בנו.
(מח) לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ; הוא בורא את אשר יחפוץ; הוא נותן בנות כטוב בעיניו ובנים לטוב בעיניו;
(מט) אז יתן שניהם, בנים ובנות; גם ישים ערירי את מי יחפץ, כי הוא יודע כל ואדיר על כל.
(נ) לא היה עוד אדם, אשר דבר אליו אלהים, כי אם במראה או במסוה,
(נא) או שולח מלאך להראותו ברצונו את הטוב בעניניו, כי נשגב הוא ויודע כל.
(נב) כן שלחנו גם אליך רוח‏[15] לגלות לך את דברנו. לא ידעת מקדם ספר‏[16] או אמונה. אמנם שמנוהו‏[17] למאור למען הנחות בו את עבדינו היקרים בעינינו; ועליך להנחותם בדרך הישרה,
(נג) בדרך ד', אשר לו כל אשר בשמים ובארץ. הלא ישובו כל הדברים אל אלהים?

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין המועצה הנזכרת בו פסוק ל"ה.
  2. ^ לא נודע ענין האותיות האלה.
  3. ^ זו מיכ"ה הנכבדת מכל ערי ארץ ערב.
  4. ^ תחיית המתים.
  5. ^ הנוצרים.
  6. ^ למחמד.
  7. ^ בזה מכון מחמד את עצמו, כי משפחת הקוריישים קרוביו היו, ובכל זאת ראשי אויביו היו.
  8. ^ מחמד.
  9. ^ בעולם הזה.
  10. ^ למען לא תשמע את גידופיהם.
  11. ^ של הולכי האנייות.
  12. ^ כלומר יש ביניהם אחוה ורעות.
  13. ^ מאויבי אמונתם. בזה יכון, כי במלחמה האמונה מצוה לנקום ולטור באויבים; אבל המאמינים יעברו איש על פשעי אחיו.
  14. ^ כלומר, אין להענישו, כי השילום מותר; עיין לעיל חזון ב', ק"ע"א.
  15. ^ את המלאך גבריאל.
  16. ^ עיין לעיל חזון כ"ט, מ"ז.
  17. ^ את הקוראן.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).