הקוראן סורה 48 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון התשועה[1][עריכה]

נגלה במדינ"ה ובו תשעה ועשרים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) הן נתנו לך תשועה גדולה[2].
(ב) אלהים יסלח לך את אשר עוית ואת אשר תעוה ויפליא לך את חסדו וינחך בדרך הטובה.
(ג) הוא יעזרך ברחמיו הגדולים.
(ד) הוא משרה את שכינתו בתוך לב המאמינים למען הרבות את אמונתם; כי לו כל צבאי השמים והארץ; חכם לב ויודע כל הוא.
(ה) הוא יוביל את המאמינים ואת המאמינות אל גנות ובתוכם נחלי מים, ולעד ישבו בהם. הוא יכפר את חטאתיהם. מה גדול הששון הזה!
(ו) אך את החנפים ואת החנפות, את עובדי ואת עובדות האלילים ייסר, יען כי ענו שקר באלהים. שבר על שבר יבוא עליהם; קצף וקללת אלהים יחולו על ראשיהם; הגיהנם הוכן להם, ומה קשה הדרך שמה!
(ז) לאלהים גדודי השמים והארץ; עזוז הוא וחכם לב.
(ח) הן שלחנוך להעיד, לבשר טוב ולהזהיר.
(ט) האמינו באלהים ובשלוחו! עזרוהו וכבדוהו והללוהו בוקר וערב!
(י) הנשבעים לך[3] נשבעים לאלהים; יד אל על ידיהם היא; כל המפר בריתו לבדו ישא, ולכל מחזיק בברית אל ניתן שכר גדול.
(יא) הערביים המפגרים[4] יאמרו אליך: רכושנו ומשפחותינו מנעונו מצאת אתך בצבא; לכן העתירה בעדנו! אמנם הם מדברים בלשונותיהם, ולבם בל עמם. אמור: מי יעצור ביד אל ברצותו להיטיב או להרע לכם? האיננו יודע את כל מעשיכם?
(יב) דמיתם בנפשכם, כי הנביא והמאמינים בו לא ישובו לעולם אל בתיהם; זאת בדאתם מלבבכם; רק רע כל מזימותיכם, ובני בליעל אתם!
(יג) למכחשים באלהים ובשלוחו הכנו את אש הגיהנם.
(יד) לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ;הוא יסלח למי יחפץ וייסר את מי יחפץ; חנון ורחום הוא.
(טו) המפגרים יאמרו אליכם בצאתכם לחלק שלל: נלכה נא אחריכם! בלבם להמיר את דבר אלהים[5]; אמור: אל תלכו אחרי; כה צוה אלהים מקדם! יענו: כה דברת לבלתי תת לנו את חלקנו בשלל. אך מעט תבונה בהם.
(טז) אמור אל הערביים המפגרים: הן נקראכם נגד עם חזק ועצום[6]; הריבו בהם, או יחבקו את האיסלאם! אם תשמעו בקולי, יוסיף אלהים על שכרכם; ואם תשובו מאחרי, כאשר שבתם מקדם, ייסרכם מוסר גדול.
(יז) אין חטא בעור, בפסח או בחולה בשבתם בבתיהם; ואת כל השומעים בקול אל ושלוחו יביא אלהים אל גנות ובתוכם נחלי מים; ואת כל השב מאחריו ייסר בעונש גדול.
(יח) הן רצה אלהים את המאמינים בהשבעם לך תחת העץ הלז[7] כי ידע את אשר בלבם; וישרה את שכינתו עליהם, ויתן להם תשועה,
(יט) וינחילם שלל רב, כי עזוז הוא וחכם לב.
(כ) אלהים הכין לכם שלל רב אשר חלקתם בחפזון, וישיב מאחריכם את ידי האנשים[8]. זה אות למאמינים; הוא ינחכם בדרך הטובה.
(כא) אך עוד לכם לקחת שלל אשר איננו בידכם; אך אלהים הכינו לכם, כי הוא אדיר על כל.
(כב) לו נלחמו בך הבוגדים[9], כי אז פנו אליך עורף, ולא היה להם עוזר ומושיע.
(כג) כה יעץ אלהים מקדם, ואלהים לא יפר את דברו.
(כד) הוא השיב את ידיהם מכם ואת ידיכם מהם בעמק מיכ"ה[10] אחרי המשילכם בהם, כי הוא ראה את מעלליכם.
(כה) הם בגדו באלהים וימנעוכם מהתפלל בחרם ומהביא את הקרבן אל מכונו[11]. לולי היו בכם מאמינים ומאמינות (אשר מאסתם בפתיותכם ותשאו עליכם חטא) כי אז לא עזרנוכם. אלהים מנהל ברחמיו את מי יחפץ. לו נפרדו[12] איש מעל אחיו, כי אז יסרום הבוגדים בעונש גדול.
(כו) אלהים הקשה את לב הבוגדים ויאמצם בפתיותם; ועל שלוחו ועל המאמינים השרה את שכינתו ויחזקם בדבר אמת כי נאה להם. ואלהים יודע כל.
(כז) אלהים הקים לשלוחו את חזונו[13] לאמור: בואו אל מקדש החרם שקטים ושאננים ברצון אלהים! גלחו את שער ראשכם והקיפו את פאת זקנכם[14] ואל תיראו! הוא יודע את אשר אינכם יודעים, וקרובה ישועתו לבוא.
(כח) הוא שלח את שלוחו בקו הישר ובאמונת אמת, למען ירים את קרנה על כל האמונות; ואלהים יעיד עליו.
(כט) מחמד שליח אלהים הוא, ואנשי בריתו יכבידו את ידיהם על הבוגדים; אך איש את אחיו ירחמו. הנך רואה בכרעם על ברכם ומשתחוים לאלהים למען הפיק ממנו רצון ורחמים. הכרת פניהם תענה בהכנעתם. בתורה ובאיוואנגיליאום תמצא עליהם את המשל הזה: הם נמשלו כזרע המוציא את הקנה ומחזקהו ומגדלהו לשבולת המרימה את ראשה על גזעה להרוות את נפש הזורע[15] . והבוגדים ילבשו כלימה, ולמאמינים ולעושי טוב העיד אלהים כפרת עון ושכר גדול.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין התשועה הנזכרת בו פסוק א'.
  2. ^ החזון הזה נגלה למחמד אחרי לכדו את העיר מיכ"ה בשנה הששית אחרי נוסו משם.
  3. ^ לדבוק בך.
  4. ^ יושבי המדבר, אשר מאנו לצאת בצבא עם מחמד.
  5. ^ כי המפגרים לא יקחו חלק בשלל; עיין חזון ח', ע"ב.
  6. ^ בזה מכון את הפרסיים או את הרומיים.
  7. ^ מחמד שלח מלאך אל אנשי מיכ"ה טרם בואו עליה למצור לקרוא להם לשלום; אמנם הם הרגו את המלאך. כשמוע מחמד ואנשיו את הדבר הזה, מלאו חימה וישבעו תחת עץ אחד כי לא יחדלו עד ישיבו נקם לאנשי מיכ"ה.
  8. ^ בהלחם מחמד ביושבי מדינת חייבר אשר בארץ ערב, אויביו שמו לו מארב, אך הוא התחכם להם.
  9. ^ יושבי חייבר יהודים היו.
  10. ^ מחמד, בצורו על מיכ"ה תפש שמונים איש מיושבי מיכ"ה וישלחם חפשים; ואחרי זאת השלימו אתו יושבי העיר.
  11. ^ זה החצר אשר לפני החרם.
  12. ^ המאמינים.
  13. ^ מחמד, בעלותו לצור על מיכ"ה חלם חלום בלילה, כי יבוא אל העיר מיכ"ה וראשו גלוח ופאת זקנו גדועה.
  14. ^ עיין חזון ב', ק"צ.
  15. ^ עיין ירמיה י"ז, ז'—ח; איוואנגיליאום מאטהעי י"ג, ח'; מארצי ד', ח'.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).