הקוראן סורה 27 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הנמלה‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו תשעים וחמשה פסוקים בשׁם אלה הרחמן והרחום.

(א) ט"ס‏[2] אלה אותות הקוראן והכתב הגלוי.
(ב) קו הישר ובשורה טובה למאמינים.
(ג) המתפללים ונותנים צדקה ומקוים אל העולם הבא.
(ד) ואת המכחשים בעולם הבא נאכיל את פרי מעלליהם, ויתמהו על ענשם.
(ה) עונש גדול להם, ויספו בעולם הבא.
(ו) הן הגיע אליך הקוראן מאת חכם לב ויודע כל.
(ז) באמור משה אל משפחתו: הנני רואה אש; או אבינהו אתכם‏[3], או אביא לכם ממנו אור למען תחמו בו!
(ח) ויהי בקרבו אל הסנה ויקרא אליו: ברוך כל אשר בסנה וכל אשר סביביו‏[4]! השבח לאלהים, אדון העולמים!
(ט) משה! אני ד'; עזוז וחכם לב!
(י) השלך את מטך! ויהי בראותו כי היה לנחש, נס מפניו וימאן לשוב. ויאמר ד': משה, אל תירא! לא לשלוחי לירא מפני!
(יא) גם אם יחטא איש, בהמירו את הרע בטוב, לו סלח ורחום אני.
(יב) שים את ידך בחיקך ותוציא לבנה ובלי נגע; זה יהיה אחד מתשעת האותות אשר תראה את פרעה ואת עמו, כי עם בוגד המה.
(יג) ויהי בבוא אליהם אותותינו ויאמרו: אך קסם גלוי זה!
(יד) ויכחשו בהם בזדונם ובגאון לבבם; אך ראית את אחרית הבוגדים!
(טו) גם נתנו חכמה לדויד ולשלמה, ויאמרו: תהלה לאל, אשר בחר בנו מרוב עבדיו המאמינים!
(טז) ויירש שלמה את דויד‏[5] ויאמר: בני אדם! אלהים הורני את שיח בעלי הכנפים‏[6] ויאורני בכל דבר: הן זה מותר גלוי!
(יז) ויהי היום ויאסף שלמה את כל חילו, שדים אנשים ובעלי כנפים, מחנה מחנה לבדו.
(יח) ויהי בבואם אל גיא הנמלים‏[7] ותאמר נמלה אחת אל אחיותיה: אתן הנמלים! בואנה אל מושבותיכן, פן ירמסוכן שלמה וחילו בלי דעתם!
(יט) ויצחק שלמה על דבריה וישמח מאד‏[8] ויאמר: ד'! הט לבי להודות לך על טובתך אשר עשית לי ולאבי‏[9], למען אעשה את הטוב ואת הישר בעיניך, והושיבני ברחמיך בין חסידיך!
(כ) ויהי בפקדו את בעלי הכנפים ויאמר: מה לי כי אינני רואה את העטלף? האיננו בקרבנו?
(כא) איסרנו בעונש גדול או אמיתנו, אם לא יכפר את פני.
(כב) ולא אחר העטלף להראות אל שלמה ויאמר: ראיתי ארץ, אשר עוד לא דרשת; הנה באתי אליך מארץ שבא בשמועת אמת.
(כג) מצאתי שם אשה מולכת‏[10]; לא תחסור כל דבר, וכסאה נכון מאד.
(כד) גם מצאתי, כי היא ועמה משתחוים לשמש מבלעדי אל; השטן הסיתם לעשות זאת, וישיבם מאחרי הדרך הטובה.
(כה) הלא ישתחוו לאלהים, המוציא לאור את כל רזי השמים והארץ ויודע את כל הנסתרות והנגלות?
(כו) הוא האלהים; אין אל מבלעדו; הוא אדון הכסא הנשגב.
(כז) ויאמר שלמה: הן אראה, אם כנים דבריך או אם דברת כזבים!
(כח) קום לך שמה באגרתי זאת, והשליכה בפניהם; אחרי כן הסיב מעליהם וראה דבר מה ישיבוך!
(כט) ותאמר‏[11]: שרי עמי! אגרת יקרה באה אלי!
(ל) מאת שלמה היא, וזה ענינה: בשם אלה הרחמן והרחום!
(לא) אל תתקוממו בי; בואו אלו והשלימו אתי!
(לב) ותוסף עוד דבר: נגידי עמי! עוצו נא לי עצה בדבר הזה; לא אגזר אומר בלתי עצתכם!
(לג) ויענו: הן עצומים אנחנו ומלומדי מלחמה, אך עליך לצוות. לכן התבונני מה תעשי!
(לד) ותאמר: המלכים בבואם אל עיר להלחם עליה, משחיתים אותה ומכניעים את יושביה; גם הם‏[12] יעשו כזאת.
(לה) לכן הנני שולחה להם מנחה ואצפה, דבר מה ישיבוני שלוחי.
(לו) ויהי בבוא שלוחיה אל שלמה, ויאמר; המבקשים אתם להרבות את הוני? אלהים נתן לי טוב מאשר אתם מביאים. שישו אתם במנחותיכם!
(לז) בחיל כבד אבוא אליכם, אשר לא תוכלו לי; נגרשכם מעירכם ונשימתכם לחרפה.
(לח) אתם הנגידים! מי מכם יביא לי את כסאה, טרם בואה והשלימה אתי?
(לט) ויאמר אחד מהשדים! אני אביאהו אליך טרם קומך מכסאך; אמיץ ונאמן אני.
(מ) ויאמר אחד מיודעי הכתב‏[13]: אני אביאהו אליך, טרם שימך את עינך על דבר אחד ותסירה ממנו". ויאמר שלמה‏[14]: זה חסד מאת אדוני, למען נסותי האודה לו או אבגד בו; כל הנותן תודה לאל, ייטיב לנפשו; וכל הבוגד בו גם בזה אלהים עשיר ואדיר הוא.
(מא) ויוסף עוד דבר שלמה: נכרו לה את כסאה, למען אדע, האלהים ינחה אותה או לא ינחה!
(מב) ויהי בבואה אל שלמה וישאל אותה: הכזה כסאך? ותאמר: אך זה הוא! ויאמר שלמה: אלהים נתן לנו את החכמה טרם תתו אותה לך, כי משלימים אנחנו אתו.
(מג) האלילים אשר עבדה, התעו אותה מהדרך הטובה, ותהי ממספר הבוגדים.
(מד) ויאמר אליה: בואי אל ההיכל! ויהי בראותה אותו, ותדמה בנפשה כי נחל מים הוא, ותפשק את רגליה; ויאמר שלמה: אך היכל זכוכית הוא!
(מה) ותאמר: ד'! האשמתי את נפשי‏[15]; אך עתה אני מאמינה כשלמה באדון העולמים! –
(מו) גם אל אנשי תמוד שלחנו את אחיהם שלח לאמר: עבדו את ד'! ויפרדו ממנו ויריבו בו.
(מז) ויאמר: עמי! למה תבחרו ברע מבטוב? הלא תכפרו את פני ד' למען תרוחמו?
(מח) ויאמרו: אך רעה נגד פניך ופני האנשים אשר אתך! ויען: רעתכם לפני ד', והוא ינסה אתכם!
(מט) ויהיו תשעה אנשים בעיר, אשר השחיתו בארץ ולא עשו טוב.
(נ) ויאמרו איש אל אחיו: הבה נשבעה בד', כי נארב לו ולמשפחתו בלילה; אז נאמר אל גואל דמו: לא היינו שם בההרגו עם משפחתו, כי כנים אנחנו.
(נא) ויתנכלו עליו; אך אנחנו התחכמנו להם. ולא ראו את עצתנו.
(נב) הבט נא אל אחרית נכליהם, איך השמדנו אותם ואת כל עמם!
(נג) ויהיו בתיהם לשממה על פשעיהם. גם בזה אות לעם מתבונן.
(נד) ואת המאמינים ויראי ד' הצלנו.
(נה) באמור לוט אל עמו: האינכם רואים כי נבלה אתם עושים?
(נו) התבואו אל אנשים זולתי אל נשים? אך עם סכל אתם!
(נז) ולא השיבו אותו דבר כי אם אמרו איש אל אחיו: גרשו את משפחת לוט מעירכם, כי צדיקים הם בעיניהם!
(נח) ונציל אותו ואת משפחתו; זולתי את אשתו, אשר הכחדנו עם הנשארים.
(נט) ונמטר עליהם מטר, ויכבד המטר על המוזהרים.
(ס) אמור: תהלה לאל ושלום על עבדיו אשר בחר בהם! מי משניהם טוב, האלהים או האלילים אשר ידמו אליו‏[16]?
(סא) מי ברא את השמים ואת הארץ ומוריד עליכם מים מן השמים? מקרבה נוציא לכם כרמי חמד, ואתם אין לאל ידכם להעלות עץ ממנה; חיש אל מבלעדי אל? ובכל זאת הם מדמים לו אלהי נכר.
(סב) מי כונן את הארץ ויוציא מתוכה נהרים, וישם עליה הרים גבנונים, ויבדל בין שני הימים? היש מבלעדי אל? אך רבם לא יבינו.
(סג) מי שומע אנקת אסיר בשפכו את שיחו, ומצילהו מצוקתו?
(סד) מי שמכם למשנה בארץ? היש אל מבלעדי אל? נשגב אלהים על כל אשר ידמו אליו!
(סה) מי בורא יקום ומחיהו? מי מפזר לכם כל טוב השמים והארץ? היש אל מבלעדי אל? הביאו מופת על זה, אם צדקו דבריכם!
(סו) אמור: אין כל יקום בשמים ובארץ אשר ידע את הנסתרות כי אם אלהים; גם אינם יודעים,
(סז) מתי יקיצו מעפר.
(סח) יש להם מדע בעולם הבא, אך לא נכון לבם בו, וכעורים ממששים באפילה.
(סט) הבוגדים אומרים: הנשוב ונחיה אחרי היותנו עפר אנחנו ואבותינו?
(ע) הן הועדה זאת בנו ובאבותינו; אין זה כי אם משל קדמוני!
(עא) אל תתעצב אל לבך ואל יצר לך על נכליהם!
(עג) יאמרו: מתי יבוא האות הזה, אם צדיק אתה?
(עד) אמור; אולי קרובה לכם קצת העונש אשר אתם מחישים!
(עה) אך חנון אלהים לבני האדם! אמנם רבם לא יודו לו.
(עו) אדונך יודע את אשר מכחדים בקרב לבם ואת אשר מגלים.
(עז) אין כל רז בשמים ובארץ אשר לא כתוב בספר הנודע.
(עח) הקוראן הזה מרבה להוכיח בדברים אשר מריבים בהם בני ישראל‏[17].
(עט) קו הישר ורחמים הוא לבני האדם.
(פ) אלהים יוכיח ביניהם בחכמתו, כי עזוז הוא ויודע כל.
(פא) בטח באלהיך, כי אתה על האמת הגלויה!
(פב) לא תשמיע את המתים, גם לא את החרשים הפונים עורף משמוע את קול הקורא.
(פג) גם לא תשיב אחור את העורים מדרך שגגתם; לא ישמעו לקולך כי אם המאמינים בנו והמשלימים אתנו.
(פד) בבוא אליהם דברנו‏[18]נוציא חיה מן הארץ‏[19] אשר תאמר אליהם: האנשים האלה לא האמינו באותותינו!
(פה) ביום ההוא נקבץ מכל עם אנשים, אשר כחשו באותותינו, ונאחרם
(פו) עד תגיע שעת דינם, ונאמר: הכחשתם באותותי, גם אם לא הבינותם? מה זאת עשיתם?
(פז) אז יבוא להם דברי על חטאם, ולא יוכלו להוציא דבר.
(פח) האינם רואים כי שמנו את הלילה למרגוע ואת היום להאיר? גם זה אות למאמינים.
(פט) ביום התקע בשופר רעדה תאחז את כל שוכני השמים ויושבי הארץ זולתי ד' ואת יראיו.
(צ) אז תראה את ההרים הנכונים בחלפם כעננים; מד' יצא הדבר הזה; הוא תכן כל בתבונה ויודע את כל מעשיכם.
(צא) כל עושה טוב יקצר טוב ממנו וינקה מחרדת היום ההוא.
(צב) ולכל עושה עול מגמת פניו אל אש הגיהנם; הלא יושב לכם כמעשי ידיכם?
(צג) אני האמרתי‏[20] לעבוד את אלהי הארץ הקדושה הזאת, אדון כל היקום; גם האמרתי להשלים אתו,
(צד) ולקרוא את הקוּראן; כל מטיב לכת‏[21] ייטיב לנפשו, וכל השוגה, אמור אליו: אך מזהיר אנכי!
(צה) אמור: תהלה לאל המראה אתכם את אותותיו למען תבינום! לא נסתרו מעלליהם מאדונך.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מעני, הנמלה הנזכרת בו פסוק י"ח.
  2. ^ לא נודע ענין האותיות האלה.
  3. ^ עיין לעיל חזון ב', ו'.
  4. ^ הקב"ה והמלאכים.
  5. ^ את מלכותו ואת חכמתו.
  6. ^ עיין מלכים א', ט', י"ג.
  7. ^ הגיא הזה הוא לדעת קצת מפרשים מדינת טייף אשר בארץ ערב.
  8. ^ על חכמתה.
  9. ^ להבין את שיח כל החיות.
  10. ^ עיין מלכים א', י', ותרגום שני על מגלת אסתר ב', ג'.
  11. ^ מלכת שבא אל שריה אחרי קראה את אגרת שלמה.
  12. ^ שלמה וחילו.
  13. ^ לדעת מפרשי הישמעאלים זה האיש היה אסף בן ברכיה, אשר הביא את הכסא בשם המפורש.
  14. ^ אחרי הביא לי אסף את הכסא.
  15. ^ בעבדי אלהי נכר.
  16. ^ אנשי מיכ"ה.
  17. ^ כמו בתחיית המתים אשר נחלקו בה הפרושים והצדוקים.
  18. ^ יום הדין.
  19. ^ עיין דניאל ז', ו–כ"א.
  20. ^ מחמד מדבר אל אנשי מיכ"ה.
  21. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).