הקוראן סורה 21 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון הנביאים‏[1][עריכה]

בשׁם אלה הרחמן והרחום

(א) הן קרוב יום חשבון האנשים; אך הם יעפילו בשגגתם.
(ב) לא ישמעו את הזכרון הבא אליהם מאת אדוניהם, כי אם להתקלס בו.
(ג) אמולה לבתכם; והבוגדים מתלחשים איש אל אחיו: הלא זה‏[2] איש כמוכם? אך כשפים הוא מביא אליכם; הלא תראו זאת?
(ד) אמור: הן יודע אדוני את כל אשר ידובר בשמים ובארץ, כי הוא שומע ויודע כל!
(ה) הם אומרים: אין בו‏[3] כי אם חלומות, אשר בדא‏[4] מלבו, כי ממשל משלים הוא; יביא אלינו מופתים כנביאים הראשונים!
(ו) אמור: גם ערים אשר שחתנו לפניהם לא האמינו באותותינו, והם‏[5] יאמינו?
(ז) לא שלחנו לפניך כי אם אנשים אשר נגלינו אליהם; שאלו את אנשי הזכרון‏[6] אם אינכם יודעים זאת!
(ח) גם לא נתנו להם גוף אשר יכול לחיות בלי מזון; גם לא חיו לעולם‏[7]?.
(ט) אמנם הקימונו להם את דברינו, ונצילם עם האנשים אשר ישרו בעינינו; אך את הבוגדים השחתנו.
(י) הן שלחנו אליכם ספר למען הזהירכם; הלא תבינו?
(יא) כמה ערים בוגדות שחתנו, ונשם תחתיהם גוי אחר!
(יב) ובבוא עליהם מוסרנו וינוסו מעריהם.
(יג) וילעגו להם המלאכים לאמור‏[8]: אל תנוסו! שובו אל מחמדיכם ואל משכנותיכם המתאוים לכם!
(יד) ויענו הבוגדים: אוי לנו כי חטאנו!
(טו) ולא שקטו מזעקתם עד קצרנו אותם כדגן ונצמיתם.
(טז) לא לשחוק בראנו את השמים ואת הארץ וכל אשר ביניהם‏[9]..
(יז) לו היה בלבנו לשחוק כי אז מצאנוהו בקרבנו‏[10], אם בחרנו בו.
(יח) הן בלבנו לדוף את השקר מפני האמת ולהצמיתהו; אוי להם על כחשם!
(יט) כל אשר בשמים ובארץ וכל אשר ביניהם לו הוא; ועבדיו‏[11] לא ימאסו לעבדהו ולא ירום לבם.
(כ) לא ייעפומשבחהו לילה ויום.
(כא) הם‏[12]משתחוים לאלהים, אשר בעפר יסודם ולא יוכלו להחיות מתים.
(כב) לו יש אלהים אחרים זולתי אל, הלא ישחיתו איש את אחיו‏[13]? יהולל שם אדון הכסא הנורא! חלילה לו את אשר ידמו אליו!
(כג) לא ישאל איש אותו: מה תעשה? אך הם‏[14] יובאו במשפט.
(כד) היערכו לו אלהים אחרים? אמור: הביאו מופת כי אלהים המה! הספר הזה אשר עמי והספרים אשר היו לפניו זכרון הם לכם! אך רבם לא ידעו את האמת ויפנו אליה ערף.
(כה) לא שלחנו עוד נביא לפניך אשר לא אמרנו אליו: אין אל מבלעדי, ועבדוני!
(כו) הם אומרים: אלהים הוליד בן מהמלאכים‏[15]; חלילה לו! המלאכים אך עבדיו ובחיריו המה.
(כז) לא יבהלו על פיהם בדברם אליו, כי אם סרים למשמעתו.
(כח) הוא יודע את אשר בידיהם ואת אשר תחתיהם‏[16]; לא יליצו אליו,
(כט) כי אם על הישרים בעיניו; ורעדה תאחזם מפניו.
(ל) לו ידבר אחד מהם: אני אל מבלעדי אל, ננחילו את הגיהנם; כן נשיב גמול לבוגדים.
(לא) הלא יראו הבוגדים, כי השמים והארץ אך בהו היו מקדם, ונפתחם, ונוציא את כל הדברים חיים מן המים? הלא יאמינו?
(לב) הן שמנו הרים גבנונים בארץ למען תכון בהם‏[17], ונשים בהם גאיות, ודרכים למען הנחותם בהם.
(לג) הוא אשר ברא את הלילה ואת היום, את השמש ואת הירח; כלם רצים בחוג.
(לד) וישם את השמים לכפורת נשענת; ובכל זאת שבים מאחרי אותותיו.
(לה) לא בראנו עוד אדם לפניהם אשר חי לעולם; הידמו בנפשם כי הם יחיו לעולם באשר אתה תמות?
(לו) אמור: כל נפש טרף המות היא; נבחנכם בטוב וברע למען נסותכם; ואילנו תשובו.
(לז) ובראות אותך הבוגדים לועגים לך ואומרים איש אל אחיו: הזה האיש אשר ימאס באלהיכם? והם בוגדים בזכרון האל הרחמן.
(לח) יאמרו: הן בחפזון‏[18]נברא האדם! הן אראה אתכם את אותותי אשר לא יבואו בחפזון‏[19] בנו, אם צדיקים אתם?
(מ) לא יבינו הבוגדים כי יבוא היום, אשר בו לא יוכלו להציל את פניהם ואת גיויהם מאש הגיהנם, ואין עוזר למו!
(מא) פתאום יבוא עליהם יום אידם ויחרידם; לא ישיבוהו מאתם, ואין עוזר למו.
(מב) גם לעגו לנביאים אשר יו לפניך; אמנם בא אליהם את אשר לעגו לו.
(מג)אמור: מי יצילם מיד הרחמן בלילה או ביום? אך הם מורדים בזכרון אדוניהם.
(מד)היש להם אלהים אחרים מבלעדנו אשר יצילום? הן לא יצילו את נפשם, ואיך יצילו את את עובדיהם!
(מה) הן ברכו אותם ואת אבותם בהון כל ימי חייהם עד יום מותם; אמנם הלא יראו, כי נבוא אל ארצם ונקיצם מכל רוח? התגברידם בנו?
(מו) אמור: אני מודיעכם את אשר אלהים גילה לי, אך החרשים לא ישמעו את הקול המזהיר.
(מז) ואם רוח גמול רדונך נושבת בהם, יאמרו: אוי לנו כי חטאו!
(מח) מאזני צדק יהיו לנו ביום התקומה; ואת כל מעשה, גם אפ קטון כורע חרדל, נשקול בפלס; ורבים מחשבים יש אתנו.
(מט) הן נתנו למשה ולאהרן את הפורקן‏[20], מאור וזכרון למאמינים. (נ(היוראים את אלהיהם בסתר, ולבם חרד על השעה‏[21].
(נא) גם שלחנו את הספר המבורך הזה‏[22] וניתן לאברהם מקדם קו הישר, כי ידענוהו‏[23].
(נג) באמרו אל אביו ואל עמו: מה הפסילים האלה אשר אתם משתחווים להם?.
(נה) ויאמר: הן אתם כאבותיכם בשגגה גדולה!
(נו) ויענו: הבאת אלינו באמת או התלעג לנו?
(נז) ויאמר: אדון השמים והארץ ובוראם אלהיכם הוא, ואני מעיד על זאת.
(נח) חי ד'! אתחכם לאלילכם אחרי שובכם מעליהם.
(נט) וישברם‏[24] לפתים, זולתי את הגדול מהם, למען יפנו אליו‏[25].
(ס) ויאמרו: מי עשה זאת באלהינו? אך חוטא האיש הזה!
(סא) ויענו קצתם: שמענו איש אחד לועג להם, ושמו אברהם.
(סב) ויאמרו; הביאוהו אל קהל העם, למען נעיד בו!
(סג) ויאמרו: האתה אברהם עשית זאת באלהינו?
(סד) ויאמר: לא כי הגדול מהם עשה זאת; שאלום נא באשר יכולים לדבר!
(סה) ויפנו איש אל אחיו ויאמרו: הן חוטאים אתם‏[26]!
(סו) אחרי כן הטו את ראשיהם‏[27] ויאמרו: הן ידעת, כי אינם יכולים לדבר.
(סו) ויען: איך תעבדו זולתי אל את אשר לא ייטיב ולא ירע לכם לבשתכם ולבושת אליליכם אשר אתם עובדים זולתי אל? הלא תתבוננו?
(סח) ויאמרו: שרפוהו ונקמו נקמת אליליכם אם עושי טוב אתם!
(סט) ונאמר: האש! התקוררי, והיטיבי לאברהם‏[28]!
(ע) הם התנכלו בו, ואנחנו הפרנו את עצתם.
(עא) ונציל אותו ואת לוט‏[29], ונביאם את הארץ אשר ברכנו מכל הארצות‏[30].
(עב) וניתן לו את יצחק ואת יעקוב למתנה; ונשימם לאנשים צדיקים.
(עג) ונשימם לשביל אמונה המדריך אל דברנו, וניתן בלבם לעשות טוב ולהתפלל ולחון דלים; ויהיו לנו עבדים נאמנים.
(עד) וללוט נתנו חכמה ודעת, ונצילהו מן העיר מלאה עון, כי ושביה רעים וחטאים היו.
(עה) ונקריבהו אלינו ברחמינו, כי איש תם היה.
(עו) ולפניו שעינו אל נח בהתחננו אלינו, ונציל אותו ואת משפחתו מצרה גדולה.
(עז) ונושיעיהו מיד העם הבוגד באותותינו‏[31], כי רעים היו; ונשקע את כלם במצולות.
(עח) ואת דויד ואת שלמה נחינו בשפטם על שדה, אשר בו רעה צאן עם נכר; ונעיד במשפטם‏[32].
(עט) ונתן לשלמה בינה וחכמה ודעת ונצו את ההרים ואת בעלי הכנפים לשבחנו עם דויד‏[33]. ונורהו עשות שריונים להלבישם ולהצילם במלחמותיכם; התתנו לי תודה?
(פא) ונשם את הרוח עבד לשלמה‏[34], אשר נשאהו בדברו אל הארץ אשר ברכנו‏[35], כי אנחנו יודעים את כל הדברים.
(פב) גם השדים היו לו לעבדים למען ישקעו בים‏[36] ויעשו את כל מלאכתו, ונשמד אותם‏[37].
(פג) גם את איוב שמענו בהתחננו לאמר: ד'! רעה באתני; הצילני נא, כי אתה הרחום מהמרחמים!
(פד) וניעתר לו ונוציאנו מצוקתו, ונשיב לו את ביתו כפלים. ונתן לו רחמים מאתנו וזכרון לעבדינו.
(פה) גם ישמעל, אדריס‏[38], דולכפל‏[39] היו מן המחכים.
(פו) לכן הקרבנום אלינו ברחמינו, כי תמימי דרך היו.
(פז) ובשוב דולנון‏[40] בחרון אפו מאחרינו, וידמה בנפשו כי לא נוכל לו‏[41], ויתחנן אלינו בצלמות‏[42]לאמר: אין אל מבלעדיך! יהולל שמך, ואנכי חטאתי!
(פח) ונשמע את קולו ונצילהו מצוקתו; כן ניתן שכר למאמינים.
(פט) ובהתחנן זכריה‏[43] אל אלהיולאמר: ד'! אל נא אלך ערירי, גם אם אתה הטוב מהיורשים!
(צ) ונשמע את קולו וניתן לו את יוחנן, ונצליח את אשתו, יען כי הם נפתלו יחד בעשותם טוב, ויתפללו אלינו ברנה וברעדה ויכנעו מפנינו.
(צא) ובעלמה אשר שמרה את בתוליה‏[44], נפחנו את רוחנו, ונשם אותה ואת בנה אות לבני האדם.
(צב) אמונתכם זאת‏[45] לבדה היא אמת, ואנכי אלהיכם; לכן עבדוני!
(צג) אמנם הם‏[46] הפרידו באמונתכם; אך כלם ישובו אלינו!
(צד) ולכל עושה טוב ומאמין לא נעשק את שכרו כי אם נכתבהו לו‏[47].
(צה) חרם על הערים אשר שחתנו! לא תשובנה אלינו,
(צו) עש יפתחו להם גוג ומגוג את הדרך‏[48], ובני האדם יצאו במרוצה מכל גבעה‏[49].
(צז) אז תגלה אמתת דברי ועיני הבוגדים תכהינה; אז יאמרו: אוי לנו כי לא התבוננו על היום הזה ונחטא!
(צח) אתם‏[50] וכל אשר עבדתם מבלעדי אל תהיו עדת הגיהנם ותרדו שמה.
(צט) לו היו אליליכם אלהי אמת, לא ירדו אליו.
(ק) יגון מנת כוסם יהיה; לא ישמעו קול נחמה.
(קא) אך האנשים אשר רב טוב צפון למו, ינצלו מהגיהנם.
(קב) לא ישמעו קול דממה ממנו, ולעד ישבו במקום אשר רצתה נפשם.
(קג) לא תחרידם חרדת מות, והמלאכים יבואו לקראתם לאמר: אך זה היום אשר חכיתם לו!
(קד) ביום ההוא נגול את השמים כהגולגויל לספר‏[51]; וכאשר הוצאנו את היצורים מאין בבראנו אותם, כן נוציאם מעפר. הן העידנו זאת, וגם נקימה.
(קה) הן כתבנו בספר הזמירות‏[52]אשר גלינו אחרי זכרוננו‏[53], כי עבדינו התמימים ינחלו את הארץ‏[54].
(קו) הספר הזה‏[55] מקדיש את עם עבדי,
(קז) ולא שלחנוך כי אם לבשר רחמים את בני האדם.
(קח) אמור: הן נגלה לי, כי אלהיכם אחד; הלא תשלימו אתו?
(קט) ואם יפנו אליך ערף, אמור: אני מבשר אתכם רעה; אך לא ידעתי, אם קרוב או רחוק גמולכם;
(קי) אך אלהים יודע את הדברים הגלוים והנסתרים.
(קיא) גם לא ידעתי, אם לא הטוב, אשר הנחילכם בעולם הזה, אך מסה הוא.
(קיב) ד'! שפוט נא באמת ביני וביניהם! אלהינו רחום הוא‏[56]; אליו אשוע על גידופיכם!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מרב הנביאים הנזכרים בו.
  2. ^ מחמד.
  3. ^ בקורן.
  4. ^ מחמד.
  5. ^ אנשי מיכ"ה.
  6. ^ היהודים והנוצרים אשר בידם ספר זכרון מאלוהים.
  7. ^ כלומר לא היה עוד שום נביא גוף אלהי; בזה רומז את הנוצרים.
  8. ^ ארבע המלות האלה אשר בראש המאמר הזה לא נמצאו בקורן; אך אני הוספתים למען השלים את הענין. במחבר
  9. ^ כי אם למען יהיו יצורים בארץ אשר יהללו את שמי.
  10. ^ ולא הוכרחנו לברא את העולם.
  11. ^ המלאכים.
  12. ^ אנשי מיכ"ה.
  13. ^ אלו היו כמה כחות מתנגדות, לא יתקיים התבל.
  14. ^ עובדי האלילים.
  15. ^ יען כי הנוצרים אומרים, כי מרים הרה מרוח הקדש.
  16. ^ את אשר עשו ואת אשר יעשו.
  17. ^ לדעת הישמעלים ההרים נבראו לעמודים לארץ, למען לא תמוט.
  18. ^ כלומר איך יוכל אלהים להשגיח על מעשי כל איש ואיש, באשר עליו להביט אל כמה וכמה עולמות.
  19. ^ כלומר גם אם עלי להשגיח על כמה עולמות, לא נסתרו מנגד עיני מעשי כל איש
  20. ^ . את התורה. מחמד מעריך את השם הזה אל התורה ואל העוואנגעליאום ואל הקורן; עיין לעיל חזון ב' מ"ט.
  21. ^ האחרונה; זו תחית המתים.
  22. ^ את הקורן.
  23. ^ את אברהם לאיש תמים
  24. ^ את האלילים; עיין מדרש רבא פרשה י"ז על בראשית; שלשלת הקבלה ב'; רמ"ב"ם הלכות ע"כ"ו"ם א'.
  25. ^ יאמינו כי הוא שבר אותם.
  26. ^ הבינו את לעג אברהם וידעו את שגגתם.
  27. ^ שבו אל פשעם.
  28. ^ עיין בבא בתרא צ"א א'; פרקי דרבי אליעזר כ"ו; מורה נבוכים ג' כ"ט.
  29. ^ לדעת הישמעלים נימרוד רדף גם כן את לוט על האמינו בד'.
  30. ^ ארץ כנען.
  31. ^ עיין סנהדרין ק"ח, ומדרש תנחומא על פרשת נח.
  32. ^ בספרי תנ"ך ואגדות לא נמצא מאומה על המשפט הזה; ולדעת מפרשי הישמעלים כך היה המעשה: עדר איש מואבי הלך לרעות על שדה יהוד, וינהג היהודי את הצאן אל ביתו וישחטם ויאכלם. ויבוא המואבי והיהודי אל דויד למשפט; המואבי אמר, כי צאנו שוה יותר מהדגן אשר השחיתו בשדה; והיהודי אמר להפך. ויאמר דויד, כי המואבי ישית ליהודי את הדגן בעצמו אשר אכלו הצאן ואחרי כן ישלם היהודי את הצאן. ובאשר זה אי אפשר, הלכו שני בעלי הדין לדרכם, ויניחו את הדבר כאשר היה.
  33. ^ כל חיות השדה החרישו בשמעם את קול דויד בנגנו.
  34. ^ תמצא בתרגום שני על מגילת אסתר א' ב': ליה ישתמעון שדין ופגעין וחיין, ורוחין בישין אתמסרו בידיה.
  35. ^ כלומר ברוח נשא את שלמה אל כל אשר ירצה.
  36. ^ להעלות ממנו פנינים.
  37. ^ למען לא יזיקו את בני האדם.
  38. ^ זה חנוך; עיין לעיל חזון י"ט, נ"ה.
  39. ^ המלה הזאת מורה בלשון ערבית: המאכיל; וזה עובדיה עבד אחאב אשר החביא מאה נביאים במערה ויכלכלם לחם ומים; עיין מלכים א', י"ח, ד'.
  40. ^ המלה הזאת מורה בלשון ערבית: בן הדג, וזה הנביא יונה.
  41. ^ בברחו תרשישה; עין יונה א' ג'.
  42. ^ במעי הדג.
  43. ^ אבי יוחנן המטביל; עיין חזון ג', ל"ב; י"ט, ב'.
  44. ^ זה מרים אם ישו.
  45. ^ הק"ב"ה מדבר אל המאמינים.
  46. ^ היהודים והנוצרים.
  47. ^ בספר מעלליו; עיין לעיל חזון י"ח, מ"ה.
  48. ^ לדעת חכמינו ז"ל תהיה מלחמת גוג ומגוג לפני בוא תחיית המתים.
  49. ^ מקבריהם.
  50. ^ אנשי מיכ"ה.
  51. ^ עיין ישעיה ל"ד, ד'.
  52. ^ תהלים.
  53. ^ תורת משה.
  54. ^ עיין תהלים ל"ז, ט'.
  55. ^ הקורן.
  56. ^ זאת ידבר מחמד אל אנשי מיכ"ה.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).