לדלג לתוכן

הקוראן סורה 12 (תרגום רקנדורף)

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון יוסף[1] עליו השלום

[עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו מאה ואחד עשר פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) א"ל"ר אלה אותות הספר הגלוי.
(ב) שלחנו אליכם את הקורן בלשון ערבית למען תבינוהו.
(ג) בגלותנו לך את הקורן הזה, נספר לך סיפור נעים אשר לא ידעת מקדם.
(ד) באמר יוסף אל אביו: אבי! ראיתי אחד עשר כוכבים ואת השמש ואת הירח משתחוים לי!
(ה) ויאמר יעקב: בני! אל תגלה את חזונך לאחיך, פן יתנכלו עליך; כי השטן אויב גלוי לבני האדם[2]!
(ו) אלהים יבחר בך ויורך פתרון הנעלמות ויתן חינו עליך ועל כל בית יעקב, כאשר צוה את הברכה על אבותיך אשר היו לפניך, על אברהם ועל יצחק, כי אדונך יודע כל וחכם לב הוא.
(ז) אכן במעשה יוסף ואחיו אות למתבוננים[3].
(ח) ויאמרו אחי יוסף[4]: הן אבינו אוהב את יוסף ואת אחיו[5] ממנו, ואנחנו עצומים; גדולה שגגת אבינו!
(ט) הרגו את יוסף או הביאוהו אל ארץ רחוקה! אז ייטיבו פני אביכם לכם מתמול שלשם, ותהיו אחרי כן גוי מצליח[6]!
(י) ויאמר האחד[7]: אל תמיתו את יוסף! השליכו אותו אל מעמקי הבור; ואחרי עשותכם זאת עוברי דרך יוציאוהו משם.
(יא) ויהי היום ויאמרו[8]: אבינו! מה לך כי לא תפקיד בידנו את יוסף? הלא שלמים אנחנו אתו?
(יב) שלחהו אתנו, למען ישתעשע ויצחק עמנו! אנחנו נערבנו.
(יג) ויאמר יעקב: צר לי מאד בלכתו אתכם, כי ירא אנכי פן יאכלהו זאב, באשר אתם לא תשמרוהו!
(יד)ויאמרו: איך יאכלהו זאב ואנחנו עצומים? הן נאבד כלנו[9]!
(טו) ויהי אחרי קחתם אותו אתם ואחרי המתיקם סוד להשליכו אל מעמקי הבור, ונגלה ליוסף לאמר: הן תזכירם את פעלם הזה בעת אשר לא ישערוה עוד בנפשם.
(יז) ויאמרו: הן נפתלנו במרוצתנו, ונשם את יוסף שומר לכלינו, ויאכלנו זאב; הן לא תאמין לנו גם אם צדיקים אנחנו.
(יח) ויראוהו את כתונת יוסף מגואלה בדם כזב[10]; ויאמר יעקב: אולי בדאתם זאת מלבכם! הן אסבל הרבה, ואלהים יאמצני לשאת את דברכם.
(יט) ויעברו אנשים סוחרים, וישלחו איש מקרבם אל הבור לשאב מים[11]; ויאמר: בגד! הן עלם זה! ויכחדוהו[12] למען מכרהו; אך אלהים הבין אל פעלם.
(כ) וימכרוהו במחיר קטן באיזה אדרכמונים, כי לא הוקירו את ערכו.
(כא) ויאמר המצרי, אשר קנהו, אל אשתו: לאט לי לנער הזה, אולי יועלינו או יהיה לנו לבן[13]! כן הרימנו את יוסף בארץ ונורהו את פתרון הנעלמות, כי עוז לאלהים להקים את דברו; אך רוב האנשים לא יבינו זאת.
(כב) ובהיותו לאיש נתנו לו חכמה ודעת; כן ניטיב לתמימי דרך.
(כג) ותחשק נפש גברתו בו, ותסגר את הדלת ותאמר: בוא הנה! ויאמר יוסף: חלילה לי מחטוא לד', אשר עשה עמדי חסד, ויניחני בדרך הטוב; הוא לא יצליח את דרך החוטאים!
(כד) ותחשק נפשה בו, וגם נפשו חשקה בה, לולי ראה אות מאת אדוניו[14]; כן הסרנו עון וחרפה מעליו, כי עבד נאמן היה לנו.
(כה) וברוץ שניהם אל הדלת[15] ותקרע את כתנתו מאחוריו ותפגע בבעלה הבא ותאמר אליו: מה לעשות לאיש החורש רעה על משפחתך? הלא ינתן במשמר או יוסר בענש גדול?
(כו) ויאמר יוסף: לא כי היא הסיתתני! ויעד עד אחד ממשפחתה לאמר[16]: אם כתנתו קרועה מלפניו, דבריה נכונים והוא דבר כזבים;
(כז) ואם כתנתו קרועה מאחריו, היא דברה כזבים ודבריו נכונים.
(כח) ויהי בראותו כי כתנתו קרועה מאחוריו, ויאמר[17]: הן תחבולה היא זאת, כי תחבולתכן גדולה!
(כט) ואתה יוסף אל תשת לבך אל הדבר הזה; ואת אשתי הזכי מעונך, כי חטאת חטאה גדולה!
(ל) ותאמרנה נשי העיר אשה אל אחותה: אשת האיש הנכבד נשאה את עינה על עבדה ותחשק נפשה בו; מה גדולה אולתה!
(לא) ויהי בשמעה את לעגי שפתיהן, ותשלם ותקרא להן לאכול לחם אתה, ותשם לפני כל אחת מהן סכין, ותאמר אל יוסף: הראה להן! ויהי בראותן אותו ותהללנה אותו על יפיו ותחתכנה את ידיהן[18] ותאמרנה: הוי אלהים! אין זה בן אדם כי אם מלאך נוצץ.
(לב)ותאמר:זה העלם אשר לעגתם לי עליו! הן הסיתיו, אך הוא עמד בצדקו. אמנם אם לא יעשה את אשר צויתיו, יושם במשמר ויחשב כאחד הנבלים.
(לג) ויאמר יוסף: ד'! בית האסורים טוב לי מהעון אשר היא תסיתני אליו; ואם לא תצילני מהרשת אשר טמנה לי, אשמע בקולה ואהיה ממספר הבוערים!
(לד) ויעתר לו ד' ויוציאהו משחיתותיה, כי הוא שומע ויודע כל.
(לה) וייטב בעיניהם[19], אחרי ראותם את נקיון כפיו, להשים אותו במשמר[20] לעת ימים.
(לו) ויושמו אתו במשמר שני עבדי המלך. ויאמר האחד[21]: ראיתי בחלומי והנני שוחט ענבים; ויאמר האחר: ראיתי בחלומי והנה לחם על ראשי והעוף אוכל ממנו; הגידה נא לנו את פתרונו, כי לאיש נבון חשבנוך!
(לז) ויאמר יוסף: טרם בוא אליכם לחם חקכם למזונכם אגיד לכם את פתרונם כאשר הורני אדוני; כי עזבתי את דת האנשים הבוגדים באלהים ומכחשים בעולם הבא.
(לח) אני הולך בדרך אבותי אברהם יצחק ויעקב; לא נאוה לנו לדמות אלהים אחרים אל ד'; אלהים גלה לנו את תורתו למען הורותה את כל בני האדם; אך רב האנשים לא יתנו לו תודה.
(לט) הה אתם רעי משמרתי! הטוב לכם עבוד אלהים נפרדים מעבוד אלהים אחד ואדיר על כל?
(מ) אינכם עובדים מבלעדי אל כי אם שמות[22] אשר בדאתם אתם ואבותיכם, אשר לא חלק לכם אלהים; כי המשפט לד' הוא, והוא צוה לבלתי עבוד כי אם אותו. זאת אמונת אמת, אך רב האנשים לא ידעו.
(מא) רעי משמרתי! אחד מכם ישקה את אדוניו יין; האחר יתלה על העץ, והעוף יאכל את בשרו מעל ראשו; נכון הדבר, זה פתרון חלומותיכם.
(מב) ויאמר יוסף אל האיש, אשר כפי פתרונו יבוא למרחב: הזכירני אל אדונך! וינשהו[23] השטן את זכרון אלהיו, וישב עוד שנים במשמר[24].
(מג) ויהי היום ויאמר המלך: ראיתי בחלומי שבע פרות שמנות ותבלענה אתהן שבע פרות דקות; ושבע שבלים לחות וכמספרן דקות. ועתה נגידי עמי! פתרו נא לי את חלומי אם אתם שומעים לפתר אותו!
(מד) ויאמרו: הן קשה החלום הזה; איננו יודעים את פתרונו!
(מה) ויאמר האיש אשר יצא מן המשמר: (כי זכר את יוסף אחרי עת ימים) שלחוני, ואגיד לכם את פתרונו!
(מו) וילך אל יוסף ויאמר: אתה איש הצדיק! הגד נא לי את פתרון שבע פרות שמנות, אשר אכלון שבע דקות; ושבע שבלים לחות וכמספרן דקות; למען אשיב את שולחי דבר וידעוהו!
(מז) ויאמר יוסף: שבע שנים שלמות תזרעו; ואת אשר תקצורו הניחוהו בשבלים, ואכלו ממנו רק די מחסורכם!
(מח) ואחריהן תבואנה שבע שנות בצורת; ובהן תאכלו את אשר צברתם לכם ורק מעט תותירו.
(מט) ואחריהן תבוא שנה אשר בה האנשים יקצרו לרב וידרכו ענבים הרבה.
(נ) ויאמר המלך: הביאוהו[25] אלי! ויאמר יוסף אל השליח הבא אליו: לך אל אדונך ושאלהו, מה חשבו עלי הנשים אשר חתכו את ידיהן[26]? הן יודע אלהי את תחבולותיהן.
(נא) ויאמר המלך אל הנשים: מה חשבתן כי הסיתן את יוסף לחטוא? ותאמרנה: חי ד' כי לא ידענו עליו דבר רע. ותאמר אשת האיש הנכבד[27]: עתה תודע האמת; אני הסיתיו לחטא, והוא הצדיק!
(נב) ויאמר יוסף: עתה ידע אדוני[28] כי לא חטאתי לו בסתר, כי אלהים לא ינחה את ערמת אנשי מרמה.
(נג) אך לא נקי לבי מעון[29]; יצר לב האדם נוטה לרע, לולי ד' ירחמהו; כי אלהי סלח ורחום הוא.
(נד) ויאמר פרעה: הביאו אלי את יוסף ואקרבהו לנפשי[30]! ובבוא יוסף ויאמר אליו המלך: מהיום הזה והלאה תהיה איש שלומי!
(נה) ויאמר יוסף: שימני על בתי המסכנות אשר בארצך ואשים עיני עליהם!
(נו) כן הרימנו את יוסף בארץ, למען ישב בכל אשר יחפץ; אנחנו מריקים את רחמינו על הישר בעינינו ולא נגרע את שכר תמימי דרך.
(נז) אך שכר העולם הבא טוב מכלם בעיני המאמינים ויראי אלהים.
(נח) אז באו אחי יוסף מצרימה ויגשו אליו ויכירם והם לא הכירוהו.
(נט) ויהי אחרי תתו להם די מחסורם ויאמר אליהם: הביאו את אחיכם הקטן בן אביכם הנה! הלא ראיתם כי הרביתי לכם אוכל וכי חנון ונותן אני.
(ס) ואם לא תביאוהו אלי, לא אשביר לכם בר, ולא תקרבו אלי!
(סא) ויאמרו: נפצר באבינו, למען יעשה כדבריך.
(סב) ויאמר אל עבדיו: שימו את לחם שברם באמתחותיהם; אך לא יבינו זאת, עד שובם אל בתיהם, למען ישובו ויבואו הנה!
(סג) ויאמרו אחי יוסף בשובם אל אביהם: אבינו! האכל ימנע ממנו בשובנו מצרימה ואחינו אין אתנו; לכן שלחהו אתנו ועלינו לשמרו!
(סד) ויאמר אביהם: האפקידהו בידכם כאשר הפקדתי את אחיו? אך אלהים הוא הטוב מהשומרים והוא הרחום מכל המרחמים.
(סה) ויהי בפתחם את אמתחותיהם, וימצאו כי כסף שברם הושב להם, ויאמרו: אבינו! מה לנו עוד לבקש? כספנו הושב לנו; לכן נשוב ונשבר בר, ועלינו לשמור את אחינו; נוסיף להביא משא גמל אחד על שברינו הראשון, כי זה לא ישפוק לנו.
(סו) ויאמר יעקב: לא אשלחנו אתכם עד תשבעו לי באלהים כי תשיבוהו לי, בלתי אם ימנעהו מכם[31]; ואחרי השביעו אותם, אמר: עד ד' בדבריכם!
(סז) ויוסף עוד דבר: בני! אל תבואו בשער אחד כי אם בשערים שונים אל העיר[32]! אך זאת לא תועילכם בלתי ד' אתכם, כי החכמה לאלהים. בו בטחתי, ולא יחכו כל המחכים.
(סח) בבואם אל העיר כמשפט אשר צום אביהם, לא הועילם זאת נגד עצת ד'[33], אך למלאות את חפץ יעקב, כי הוא ידע את אשר הורינוהו[34] ואת אשר רב האנשים לא ידעו.
(סט) ובבואם אל יוסף ויקרא אל אחיו[35] ויאמר: אני אחיך; אל תתעצב אל לבך על פעלם!
(ע) אחרי האכילו אותם והשבירו להם וישם את הגביע באמתחת בנימין, ויקרא אחריהם הכרוז: אתם עוברי דרך! גנבים אתם!
(עא) ויפנו ויאמרו: מה זה אבדתם?
(עב) ויאמר: את גביע המלך; לכל מוצאו יהיה בר משא גמל; אנכי אערבנו!
(עג) ויאמרו: חי ד'! הן ידעתם כי לא באנו למען השחת בארץ; לא היינו גנבים!
(עד) ויאמר: מה יהיה משפט הגנב, אם תודעו אנשי כזב?
(עה) ויאמרו: כל איש אשר ימצא הגביע באמתחתו, יהיה עבד; זה לנו משפט החוטאים[36].
(עו) ויחפש באמתחותיהם טרם חפשו באמתחת אחיו; וימצא הגביע באמתחת אחיו. כן הורינו את יוסף[37], כי כמשפט מלכו לא יכול להתעמר באחיו[38]; אך אלהים חפץ זאת. אנחנו מרוממים את הישר בעינינו, וחכמתנו עולה על עצת כל חכמי לב.
(עז) ויאמרו: הן גנב, גם אחיו גנב[39]! ויתאפק יוסף ולא דבר אליהם מאומה; אך בלבו אמר: הן רעים אתם משנינו[40], ואלהים יודע את דברכם!
(עח) ויאמרו: האיש הנכבד! לנער הזה יש אב זקן ובא בימים; קח אחד מאתנו תחתיו! הן ראים אנחנו, כי איש חנון אתה!
(עט) ויאמר: חי ד'! לא נקח כי אם את אשר נמצא הגביע בידו, פן נחטא.
(פ) ויסבו מעליו וידברו איש אל אחיו במרת נפשם; ויאמר הגדול מהם: הלא ידעתם כי אביכם השביעכם בד', וכי בגדתם ביוסף? לא אעזב את הארץ הזאת, עד יואל לי אבי[41] או אלהים יריב ריבי[42], כי הוא הטוב מכל השופטים.
(פא) שובו אל אביכם ואמרו: אבינו! גנב בנך; איננו מעידים כי אם באשר אנחנו יודעים; הנסתרות לא נגלו לנו[43].
(פב) שאל נא את העיר אשר היינו בה ואת האורחה אשר באנו אתה, ותראה כי כנים דברינו.
(פג) ויאמר אביהם: הן בדאתם זאת מלבכם; אך גדולה תוחלתי בד'! אולי ישיב לי את כלם[44], כי יודע כל וחכם לבב הוא.
(פד) ויסוב מעליהם ויאמר: מה גדול כאבי ביוסף! ותכהינה עיניו מכעסו, כי עצם מאד.
(פה) ויאמרו: חי ד'! הבליגה נא מעט מזכור את יוסף, פן תשחית את נפשך ותרד שאולה! ויאמר: הן עלו כעסי ומרת נפשי אל אלהים; אני יודע מאתו את אשר אתם אינכם יודעים[45].
(פו) בני! לכו ושאלו מה היה ליוסף ולאחיו, ואל תאבדו תקותכם בד'! אך הבוגדים יעשו זאת.
(פז) ויהי בשובם אל יוסף ויאמרו: האדון הנכבד! אנחנו ומשפחתנו בחוסר כל, ורק מעט כסף אתנו; הרבה נא לנו אוכל וחננו, כי אלהים ישלם גמול לישרי דרך!
(פח) ויאמר: הידעתם את אשר עשיתם ליוסף ולאחיו בפתיות לבכם?
(פט) ויאמרו: האתה יוסף? ויען: אני יוסף וזה אחי! אלהים הטיב לנו, כי יראנוהו וקוינו לו; לא יעשק שכר תמימי דרך.
(צ) ויאמר: חי ד'!, הוא גדלך עלינו, ואנחנו הרשעים!
(צא) ויאמר: אל תרגזו! היום יכפר ד' בעד חטאתכם, כי הוא הרחום מהמרחמים.
(צב) קחו את כתנתו זאת ושימוה על פני אבי ותאורנה עיניו; ובואו אלי עם משפחתכם!
(צג) ויהי בשוב האורחה ויאמר אביהם: מריח אנכי את ריח בני יוסף[46], גם אם תלעגו לדברי.
(צד) ויאמרו: חי ד'! הן אתה באולתך הנושנה.
(צה) והמבשר[47] בא וישם את הכתנת על פני יעקב ותאורנה עיניו.
(צו) ויאמר יעקב: הלא אמרתי לכם כי אני יודע מאת אלהים את אשר אינכם יודעים[48]?
(צז) ויאמרו: אבינו! כפר נא בעד חטאתנו כי פשענו!
(צח) ויען: הן יסלח לכם ד', כי סלח ורחום הוא.
(צט) ויהי בבואם אל יוסף וילך בגיל לקראתם ויאמר: שבו במצרים שקטים ושאננים ברצון אל!
(ק) ויושב את הוריו[49] על כסא רם אחרי השתחום לו, ויאמר: הורי! זה פתרון חלומי[50]; אלהים הקימו; הוא חנני בהוציאו למרחב רגלי מבית האסורים, ויביאכם הנה מארץ מלחה אחרי אשר חרחר השטן ריב ביני ובין אחי; כי חנון אדוני לטוב בעיניו, והוא יודע כל חכם ולב.
(קא) ד' אתה שמתני לנגיד, ותורני את פתרון הנעלמות. בורא שמים וארץ! אתה מגני בעולם הזה ובעולם הבא; אמותה נא באמונתך, והושיבני בין חסידיך! —
(קב) הדבר הזה אשר ספרנו לך[51], סוד הוא; כי לא היית שם בהמתק אחי יוסף סוד עליו ויתנכלו בו; אך רב האנשים לא יאמינו לך גם אם תאוה נפשך.
(קג) ואל תשאל שכר בעדו[52], כי אך זכרון הוא לבני האדם.
(קד) ובכל המופתים אשר בשמים ובארץ יעברו עליהם וירחקו מהם.
(קה) רבים לא יאמינו באלהים כי אם באלילים.
(קו) הלא יאמינו כי פתאום יבוא אידם מאת אלהים, וכי יום מותם יגיעם בלי דעתם?
(קז) אמור; זה דרכי; אני והמאמינים בי קוראים אליכם למען תשובו אל ד' ותעבדוהו; יהולל שם ד'! אינני עובד אלהי נכר.
(קח) ולא שלחנו לפניך כי אם בני אדם יושבי ערים[53] אשר נגלינו להם; הלא יעברו בארץ[54] ויראו את אחרית האנשים אשר היו לפניהם[55]? מה טוב מושב העולם הבא ליראי אלהים! הלא תבינו זאת?
(קט) ובכל עת אשר אבדה תקות שלוחינו על דבר הבוגדים כזבים בהם, באה אליהם ישועתנו.
(קי) את אשר ישרו בעינינו הצלנו; אך לא השיבונו אחור את ידינו מהבוגדים.
(קיא) הן רב מוסר השכל בדברינו למתבוננים בהם; אין בהם כזבים או דברי שקר, אכן מקימים את דברי את אשר בידיהם[56] ופותרים את כל הדברים; קו הישר ורחמים הם למאמינים.

הערות שוליים

[עריכה]
  1. ^ זה יוסף הצדיק. פה אגלה את אזני הקורא, כי החזון הזה, גם אם מצאו בו דברי שקר לרב, הוא הנעים מכל חזיונות הקורן.
  2. ^ מדיחם לעשות הרע.
  3. ^ גבריאל המלאך מדבר.
  4. ^ איש אל אחיו.
  5. ^ את בנימין.
  6. ^ בברכת אביכם.
  7. ^ ראובן.
  8. ^ אחי יוסף אל יעקב.
  9. ^ אנחנו נשליך את נפשנו מנגד למען הציל את יוסף.
  10. ^ בדם שעיר עזים.
  11. ^ זה נגד מאמר הכתוב: והבור רק אין בו מים; בראשית ל"ז, כ"ד. עיין רש"י שם.
  12. ^ אחי יוסף כחשו בו, כי אחם הוא, למען מכרהו.
  13. ^ רבותינו חז"ל פירשו על מאמר הכתוב: ויברך ד' את בית המצרי בגלל יוסף, בראשית ל"ט, ה', כי לא היו לפוטיפר בנים טרם בוא יוסף אל ביתו, ואחרי בוא יוסף ילדה לו אשתו את אסנת אשת יוסף; כי פוטיפר ופוטיפרע אחד הם לדעת קצת מפרשים.
  14. ^ דיוקנא של יעקב; עיין פירוש רש"י על מאמר הכתוב: ויבא הביתה לעשות מלאכתו, בראשית ל"ט, י"א.
  15. ^ הוא לנוס והיא להשיבהו.
  16. ^ זו אסנת אשר עוד היתה ילדה קטנה, ואשת פוטיפר הסיתה בפניה את יוסף, כי לא יראה מפניה על צעירותה; ולמען גלות את צדקת יוסף פתח ד' את פיה, וישם בו את דברי המאמר הזה. עיין ספר הישר פרשת וישב.
  17. ^ פוטיפר.
  18. ^ מתמהון לב על יפי יוסף חתכו את בשרם תחת הלחם.
  19. ^ בעיני פוטיפר ועבדיו.
  20. ^ מיראה פן תפצר עוד אשתו ביוסף וישמע לקולה.
  21. ^ שר המשקים.
  22. ^ אלהים אשר לא המה.
  23. ^ את יוסף.
  24. ^ על אשר שם יוסף מבטחו בשר המשקים ולא בד', ישב עוד שנתיים במשמר. עיין מדרש רבא על ספר בראשית פ"ט, ומדרש ילקוט קמ"ז.
  25. ^ את יוסף.
  26. ^ כלומר לא אצא מהמשמר עד יודע נקיון כפי.
  27. ^ אשת פוטיפר.
  28. ^ פוטיפר.
  29. ^ כבר היה בלבי לשמוע בקול גברתי, לולי נראה לי זיו איקונין של אבי.
  30. ^ יהיה לי למשנה.
  31. ^ אלהים.
  32. ^ עיין פירוש רש"י על מאמר "מרגלים אתם" בראשית מ"ב ט'.
  33. ^ כי ד' חשב לענשם על מכרם את יוסף.
  34. ^ את העתידות.
  35. ^ בנימין; בספר הישר כתוב, כי יוסף התודע אל בנימין טרם התודעו אל שאר אחיו.
  36. ^ עיין שמות כ"ב, ב'.
  37. ^ לומר כי בנימין יהיה לו עבד.
  38. ^ כפי חק המצרים נלקח הגנב ושלם כפל גניבתו.
  39. ^ איתא במדרש רבא בראשית צ"ב, כי אחי יוסף אמרו עליו: אמו גונבת היתה והוא גנב; אמו גנבה את תרפי אביה, והוא גנב את לב אביו.
  40. ^ ממני ומבנימין.
  41. ^ לשוב בלי בנימין.
  42. ^ יציל את בנימין מיד יוסף.
  43. ^ כי בנימין יגנב.
  44. ^ את כל בני.
  45. ^ כי יוסף עודנו חי; לדעת מחמד ידע יעקב מפי השכינה כי יוסף עודנו חי, אך לא ידע איהו. ולדעת רש"י במאמר הכתוב: ויבך אותו אביו, בראשית ל"ז, ל"ה, יצחק ידע מפי השכינה, כי יוסף עודנו חי, ואלהים צוהו לבלתי הגידו ליעקב.
  46. ^ כלומר רואה אנכי את כתנת בני יוסף.
  47. ^ אחד מבני יעקב.
  48. ^ כי עוד יוסף חי.
  49. ^ את יעקב ואת בלהה, כי אמו רחל כבר מתה בדרך.
  50. ^ אשר חלמתי כי תשתחוו לי.
  51. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  52. ^ בעד הקורן.
  53. ^ כלומר כל שלוחינו היו בני אדם ולא בני אלהים; בזה רומז את הנוצרים.
  54. ^ עובדי האלילים.
  55. ^ אנשי עאד, תמוד וכו'.
  56. ^ את התורה ואת העוואנגעליאום.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).