הקוראן סורה 29 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון העכביש‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו תשעה וששים פסוקים. בשם אלה הרחמן והרחום

(א) הידמו בנפשם האנשים כי דים לאמר: אנחנו מאמינים" בלתי הבחנם‏[2]?
(ב) גם את האנשים, אשר היו לפניהם, נסה אלהים, למען הכיר את הצדיקים ואת אנשי כזב.
(ג) או הידמו בנפשם עושי עול, כי ינצלו מהרעה? אך שוא יהגו!
(ד) כל המקוה לראות את פני ד', בוא יבוא שכרו, כי אל שומע ויודע כל.
(ה) וכל הנלחם‏[3] לשלום נפשו נלחם, כי אלהים עשיר מכל בני האדם.
(ו) ולכל מאמינים ועושי טוב יכופר עונם, ונגמלם טוב מאשר עשו.
(ז) גם צוינו את בני האדם להיטיב להוריהם. אך אם יפצרו בך לדמות לי אלהי נכר, אשר לא ידעתם, אל תשמע בקולם‏[4], כי כלכם אלי תשובו‏[5], ואגיד לכם את מעשיכם.
(ח) ואת המאמינים ועושי טוב נושיב בין המאושרים.
(ט) יש אומרים: מאמינים אנחנו באלהים; אך בהדכאם על האמינם באלהים, יחשבו, כי מסת האנשים עונש אלהים היא‏[6]; ובבוא תשועת ד', יאמרו אל המאמינים: עמכם אנחנו! הלא ידע אלהים את כל חדרי לבות בני האדם?
(י) הן מכיר אלהים את המאמינים ואת החנפים.
(יא) הבוגדים אומרים אל המאמינים: לכו בדרכנו, ועלינו לשאת את עונכם! אך הם לא יוכלו לשאת את עונות נפשותיהם, יען כי דברו שקר.
(יב) אמנם הם ישאו את משאם ואת משא האחרים‏[7], ויוכחו ביום התקומה על אשר בדאו מלבם.
(יג) הן שלחנו את נח אל עמו ויגר בקרבם חמשים שנה מעט מאלף‏[8]; וישטפם המבול על חטאיהם.
(יד) ונציל אותו ואת אשר אתו בתבה, ונשימם אות לבני האדם.
(טו) ובאמור אברהם אל עמו: עבדו את ד' ויראוהו! זה טוב לכם, אם תבינו!
(טז) אך אתם עובדים אלילים מבלעדי אל, לא יכינו טרף לנפשכם. בקשו את טרפכם מד' ועבדוהו, ותנו לו תודה כי אליו תשובו!
(יז) ואם תענו בי שקר, גם האנשים, אשר היו לפניכם, ענו שקר בנביאיהם. לא על הנביא כי אם להזהיר.
(יח) הלא תראו כי אלהים בורא כל היקום ויעירם מעפר? זה נקל מאלהים.
(יט) עברו בארץ וראו בברוא אל יצורים ובשומו אחרים תחתיהם‏[9], כי הוא אדיר על כל.
(כ) הוא ייסר את מי יחפוץ וירחם את מי יחפוץ; ואליו תושבו.
(כא) לא תנצלו מידו לא בשמים ולא בארץ; ואין לכם עוזר ומושיע מבלעדי אל.
(כב) והמכחשים באותות אל ובתשובתם אליו לא ייחלו לרחמיו, ולהם עונש גדול.
(כג) ולא ענהו עמו כי אם אמרו: הרגוהו או שרפוהו באש! ויצילהו אלהים מתוך האש; בזה אות לעם המאמין.
(כד) ויוסף עוד דבר אברהם: אתם עבדתם אלהי נכר מבלעדי אל, ותכרתו להם ברית כל ימי חייכם; אך ביום התקומה תבגדו איש באחיו, ותקללו איש את אחיו. אש הגיהנם תהי מושבכם, ואין עוזר לכם.
(כה) אך לוט האמין בו ויאמר: אלכה מזה ואשובה אל ד', כי עזוז הוא וחכם לב.
(כו) וניתן לאברהם את יצחק ואת יעקב, וננחיל את זרעו את הנביאות ואת הכתב; וניתן לו את שכרו בעולם הזה, ובעולם הבא מושבו בין התמימים.
(כז) באמור לוט אל עמו: התעשו נבלה, אשר לא ראיתם עוד בכל יצורי תבל?
(כח) אתם עושים זימה באנשים ותגדעו לכם את הדרך הטובה‏[10]; ובבואכם איש אל אחיו לא תעשו כי אם עול. ולא השיבוהו דבר, כי אם אמרו: הביא לנו את עונש אלהים, אם צדיק אתה!
(כט) ויאמר לוט: אדוני! הושיעני נא מהעם הבוגד הזה!
(ל) בבוא מלאכינו אל אברהם לבשרהו ויאמרו: הננו משחיתים את אנשי העיר הזאת, כי חוטאים הם.
(לא) ויאמר אברהם: אבל גם לוט בה! ויענו: אנחנו יודעים את אשר בה; אותו ואת משפחתו נציל זולתי את אשתו אשר תספה עם הנשארים בה.
(לב) ויהי בבוא מלאכינו אל לוט ויצר לבו עליהם, כי קצרה ידו להושיעם. ויאמרו: אל תירא ואל תתאבל! אנחנו נציל אותך ואת משפחתך זולתי את אשתך אשר תספה.
(לג) שלוחים אנחנו להוריד את הקצף מן השמים על אנשי העיר הזאת על רב פשעיהם.
(לד) ונשאיר ממנה אות גלוי‏[11] לעם המתבונן.
(לה) ואל אנשי מדין שלחנו את אחיהם שעיב לאמר: עמי! עבדו את ד' וחכו ליום האחרון, ואל תזידו להשחית בארץ!
(לו) ויענו בו שקר; ותאחזם הרעש; ויהי בבוקר וימצאו בבתיהם פגרים מתים.
(לז) כן עשינו גם לאנשי עאד, תמוד; הן ידעתם היטב את ארץ מגוריהם; השטן הסיתם אל מעלליהם וישיבם מאחרי הדרך הטובה, גם אם ראו זאת.
(לח) גם את קארון‏[12] ואת פרעה ואת המן הכרתנו. הן בא משה אליהם באותות מובנים; אך התנשאו בארץ, לכן לא נושעו.
(לט) את כלם אחז גמולנו; על קצתם המטרנו אבני אלגביש, את קצתם אחז הרעש, את קצתם בלעה הארץ, ואת קצתם שקענו בים. אלהים לא עשה להם עול; אמנם הם השחיתו את נפשם.
(מ) המבקשים עזר מאלהים אחרים מבלעדי אל נמשלו כעכביש הבונה את ביתה; אך קורי עכביש הם הרפה מכל הבתים. לו יבינו זאת!
(מא) אלהים יודע את אשר עובדים מבלעדו, כי עזוז הוא וחכם לב.
(מב) משלים כאלה אנחנו ממשלים לבני האדם; אמנם רק חכמי לב יבינום.
(מג) אלהים ברא את השמים ואת הארץ באמת; גם זה אות למאמינים.
(מד) קרא את הספר אשר גלינו לך והתפלל אל אלהיך, כי התפלה מצלת את האדם מחרפה ומזימה! גדול זכרון אלהים, כי הוא יודע את מעשיכם.
(מה) דברו רבות אל אנשי הכתב בהריבכם אתם, זולתי אל הבוגדים מקרבם, ואמרו: מאמינים אנחנו באשר שולח אליכם; אלהיכם ואלהינו אחד הם; משלימים אנחנו!
(מו) כן שלחנו אליך את הכתב; גם האנשים, אשר שלחנו אליהם כתב, מאמינים בו; גם קצת האנשים האלה‏[13] מאמינים בו; רק הבוגדים מכחשים באותותינו.
(מז) לא ידעת מקדם קרוא בספר או כתוב ביד ימינך: לולי כן, כי אז אמת דברו שונאיך‏[14].
(מח) באמת הקוראן הוא אות מובן בלב הנבונים, ולא יכחשו באותותינו כי אם הבוגדים.
(מט) הם אומרים: אם לא ישולח אליו מופת מאת אדוניו, לא נאמין בו; אמור: המופתים לאלהים, ואני – אינני כי אם מזהיר גלוי!
(נ) הלא ישפוק להם, כי שלחנו אליך את הכתב למען קראו אליהם? רחמים וזכרון הוא לעם המאמין.
(נא) אמור! עד ד' ביני ובינכם!
(נב) הוא יודע את כל אשר בשמים ובארץ; וכל המאמינים בשקר ומכחשים באלהים יספו יחד.
(נג) הם מבקשים, כי תחיש להם את ענשם. לולי שם לו אלהים מועד, כי אז כבר הגיעם; פתאום יבוא עליהם בלי דעתם.
(נד) הם מבקשים כי תחיש להם את ענשם; לכן תקיפם אש הגיהנם, את הבוגדים האלה!
(נה) ביום ההוא יבוא עליהם ענשם ממעל להם ומתחת רגליהם; אז יאמר אלהים: הא לכם גמול מעלליכם!
(נו) אתם עבדי המאמינים! הן ארצי רחבת ידים‏[15]; לכן עבדוני!
(נז) כל נפש תטעם את המות; אז תשובו אלינו.
(נח) ואת המאמינים ועושי טוב נושיב אל מרומי גן העדן, אשר בקרבו נחלי מים; לעד ישבו בו.
(נט) מה נעים שכר עושי טוב ומחכים לד' ושמים מבטחם באדוניהם!
(ס) כמה חיות יש, אשר אין לאל ידיהן להכין טרף לנפשותיהן, ואלהים מכלכל אתהן ואתכם! הוא שומע ויודע כל.
(סא) ואם תשאלם: מי ברא את השמים ואת הארץ וישם לכם את השמש ואת הירח לעבדים? יענו: אלהים. ואיך עונים בו שקר?
(סב) אלהים פותח את ידו ומפזר לעבדיו הישרים בעיניו, וקופצה ממי יחפוץ; הוא יודע כל.
(סג) ואם תשאלם: מי מוריד מים מן השמים להחיות את הארץ אחרי מותה? יענו: אלהים". אמור: תהלה לאל! אך רבם לא יבינו.
(סד) חיי העולם הזה אך שחוק וריק המה; חיי העולם הבא הם החיים‏[16]; לו יבינו זאת!
(סה) בבואם אל ספינה, מתחננים אל אלהים ומבטיחים אותו להאמין בו; ואחרי צאתם אל היבשה מדמים לו אלהי נכר,
(סו) ומכחשים באשר שלחנו אליהם, ומתענגים על חיי העולם הזה; אמנם ידעו באחריתם!
(סז) הלא יראו כי שמנו להם מקום קדוש ובטוח‏[17], מדי גורשו האנשים אשר סביבותיהם‏[18]מבתיהם? העוד יאמינו בשוא ויכחשו בחסדי אל?
(סח) ומי רע ממדבר כזבים באלהים, ומכחש באמת אחרי בואה? הלא יהיה הגיהנם מושב הבוגדים?
(סט) אך את הנלחמים לנו ננחה בדרך הטובה, כי אלהים הולך עם תמימי דרך.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין העכביש הנזכרת בו פסוק מ'.
  2. ^ את המאמר הזה גלה מחמד אחרי מלחמת בדר, למען נחם את קרובי המתים במלחמה.
  3. ^ את מלחמת האמונה.
  4. ^ זה מאמר רבותינו ז"ל יבמות ו': אמר לו אביו: היטמא" או אמר לו: אל תחזיר". יכול ישמע לו, תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו" כלכם חייבים בכבודי.
  5. ^ דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין.
  6. ^ ידמו בנפשם כי אמונתם איננה הטובה, ואל הענישם על שובם מאחרי אמונתם הראשונה.
  7. ^ אשר הודחו מהם.
  8. ^ כפי מאמר הכתוב, בראשית ז', י"א, נח היה בן שש מאות שנה בבוא המבול, וכל ימי חייו היו תשע מאות וחמשים שנה; עיין בראשית ט', כ"ט.
  9. ^ בזה מביא מופת לתחיית המתים; כאשר כל הצמחים נובלים לעת החורף וישובו ויחיו לעת הקיץ; כן גם בני האדם ישובו ויחיו אחרי מותם.
  10. ^ רבותינו ז"ל אמרו על מאמר הכתוב: אם יכופר לכם העון הזה עד תמותון, ישעיה כ"ב, י"ד, זה הוצאת זרע לבטלה ומשכב זכר.
  11. ^ את ים המלח.
  12. ^ עיין לעיל חזון כ"ח, ע"ז. תמצא במדרש רבא במדבר י"ד: קורח היה קתוליקוס לביתו של פרעה.
  13. ^ אנשי מיכ"ה.
  14. ^ כי אתה בדאת מלבך את הקוראן. מחמד מביא גם מזה מופת לאמתת נבואתו, יען כי לא ידע מקדם קרוא וכתוב, ועתה הוא קורא אל אנשי מיכ"ה את הקוראן.
  15. ^ אם הבוגדים ירדפוכם, לכו אל ארץ אחרת.
  16. ^ עיין פרקי אבות ד', כ"א.
  17. ^ זה מיכ"ה; המאמר הזה נגלה אחרי גבור יד מחמד באויביו ואחרי לכדו את העיר מיכ"ה.
  18. ^ אויבי מחמד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).