הקוראן סורה 36 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון י"ס‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שלושה ושמונים פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) י"ס בקוראן החכם נשבעתי,
(ב) כי שלוח אתה,
(ג) להנחות בדרך הטובה,
(ד) הגלויה מאת העזוז והרחום,
(ה) למען תזהיר עם, אשר אבותיהם לא הוזהרו, וילכו באפלה.
(ו) הן יצא הדבר על רבם; לכן לא יאמינו.
(ז) על צואריהם שמנו שרשרות ברזל מגיעות עד לחייהם, למען ירימו את ראשם.
(ח) לפניהם ולאחריהם שמנו בריחים, ונכסם בצלמות למען לא יראו‏[2].
(ט) שוה להם אם תזהירם אם אין; לא יאמינו.
(י) אך את המקשיבים לזכרוננו ואת יראי ד' השמיע את קולך, ובשר אותם כפרת עון ושכר גדול!
(יא) אנחנו נחיה את המתים ונכתוב בספר את מעלליהם אשר קדמו להם ואשר השאירו בארץ; הכל רשום היטיב.
(יב) שים נא אליהם למשל את אנשי העיר‏[3], אשר שלחנו אליה שלוחים!
(יג) בשלחנו אליהם שני שלוחים, ויענו בהם שקר; ונשלח עוד שלישי לאמר: שלוחים אנחנו אליכם!
(יד) ויענו: אינכם כי אם בשר כמונו; לא שלח אליכם אלהים דבר; אך אנשי כזב אתם!
(טו) ויאמרו השלוחים: אדוננו יודע, כי שלוחים אנו אליכם;
(טז) לא עלינו כי אם להזהירכם.
(יז) ויענו אנשי העיר: לא נאמין בכם; ואם לא תחדלו מהזהיר, נרגמכם באבנים, וגדול יהיה ענשכם מאתנו!
(יח) ויאמרו השלוחים: אם תרעו, לנפשכם תרעו; התאבו שמוע בקולנו? אך עם מרי אתם!
(יט) ויבא איש מקצה העיר‏[4] ויאמר: עמי! שמעו נא בקול השלוחים!
(כ) לכו נא אחרי השלוחים אשר לא יבקשו שכר מכם, כי הם בדרך הטובה!
(כא) ולמה לא אעבד את בוראי, אשר אליו כלכם תשובו?
(כב) האעבד אלהים אחרים מבלעדו, אשר לא יליצו עלי ולא יושיעוני בחרות אפו בי?
(כג) מה גדולה שגגתי בעבדי אותם!
(כד) אני מאמין באדונכם; לכן שמעוני!
(כה) ויאמר ד' אליו‏[5]: בוא אל גן העדן! ויען: לו עמי ידע זאת!
(כו) בחנון אלהים אותי, ובהושיבו אותי בין המאושרים.
(כז) ולא שלחנו אל עמו חיל מן השמים כאשר שלחנו מקדם,
(כח) כי אם פצינו את פינו ויכחדו מן הארץ‏[6].
(כט) צר לבי על עבדי! לא בא אחד מהם אליהם‏[7], אשר לא לעגו לו.
(ל) הלא יראו כמה דורות שחתנו לפניהם?
(לא) הנביאים לא יבואו עוד אליהם,
(לב) אך הם ישובו כלם אלינו.
(לג) גם הארץ, אשר אנחנו מחיים אחרי מותה, למען הוציא מקרבה זרע לאכלה לכם, אות לכם תהיה‏[8].
(לד) גם שמנו בה גנות תמרים וענבים, ונביע מקרבה מעינות מים,
(לה) למען יאכלו מפריה ומיגיע כפיהם; הלא יודו לי?
(לו) ברוך הבורא כל למיניהו וכל צמח הארץ, גם אותם‏[9] ואת אשר לא ידעו.
(לז) גם הלילה יהיה לכם לאות; אנחנו מסירים ממנו את אורו, והנם מתהלכים בחשיכה.
(לח) גם השמש רץ אל מנוחתו כחוק אשר נתן לו העזוז ויודע כל.
(לט) ולירח שמנו משכנות‏[10] עד שובו כהבול ענף התומר‏[11].
(מ) לא נאה לשמש לעבט את ארחותיו ולדרוך במסלת הירח, ולא ללילה להחשיך את היום; כלם שבים במרוצתם.
(מא) גם זה להם אות, כי הושבנו את דורם בטח בתבה,
(מב) ונעשה להם אניות כמוה, למען ילכו בהן.
(מג) אם נחפוץ, נשקעם במצולות, ואין להם עוזר ומושיע,
(מד) בלתי רחמינו, אשר עליהם מתענגים עד עת ידועה.
(מה) ואם יאמר אליהם: יראו את אשר לפניכם ואת אשר אחריכם‏[12] למען תרוחמו!
(מו) וגם אם תביא להם אותות מאת אדונך, בכל זאת ישובו מאחריך.
(מז) ואם יאמר אליהם: פזרו מאשר חנן בו אלהים אתכם! יאמרו הבוגדים אל המאמינים: הנכלכל את אשר אלהים יכול לכלכל אם יחפוץ? אך שוגים אתם!
(מח) יאמרו: מתי יבוא דברך, אם צדיק אתה?
(מט) הן יראו ביום התקע בשופר; רעדה תאחזם על לעגם לו.
(נ) לא יצוו אז לבתיהם, ולא ישובו אל משפחתם.
(נא) בהשמע קול השופר יעלו מקבריהם אל אדונם,
(נב) ויאמרו: אוי לנו! מי העירנו ממקום מנוחתנו? אך זאת הועדה בנו מאת הרחמן, ונביאנו צדיקים היו.
(נג) אחרי השמע קול אחד בשופר, כלם יתקבצו אלינו.
(נד) ביום ההוא לא יעשה עול לכל נפש, ולא יושב לכם כי אם כפי מעלליכם.
(נה) אך רעי גן העדן ששון ושמחה ישיגו.
(נו) הם ונשיהם יתעדנו על מטות שן בצללי נאות דשא.
(נז) פירות נחמדים וכל חשק נפשם יהיו להם למנה,
(נח) והרחמן יקרא אליהם: שלום!
(נט) ואתם הבוגדים, הפרדו מעל הצדיקים!
(ס) הלא העידותי בכם לאמור: בני אדם! אל נא תעבדו את השטן, כי אויב גלוי הוא לכם?
(סא) אך אותי עבדו! זאת הדרך הישרה.
(סב) אך עתה הדיח המון רב מקרבכם; האינכם מבינים זאת?
(סג) הא לכם הגיהנם, אשר הועד בכם!
(סד) בו תצלו היום על כחשכם בי.
(סה) ביום ההוא נחתום את פיהם; אך ידיהם ורגליהם ידברו ויעידו על מעלליהם.
(סו) לו חפצנו, נקרנו את עיניהם, למען לא יראו את דרכם הרעה אשר הלכו בה.
(סז) לו חפצנו, העתקנום ממקומם, ואין להם ידים לנוס פנים או אחור.
(סח) לכל איש, אשר הוספנו על שנות חייו, נכף את ראשו; הלא יבינו זאת?
(סט) לא הורינוהו‏[13] לשיר בשירים; גם לא נאה לו, כי הקורן הנגלה אך זכרון הוא,
(ע) להזהיר את החיים ולחרוץ את משפטינו בבוגדים.
(עא) הלא יראו, כי בראנו בעבורם את חיות השדה ואת כל היצורים; ונמשילם בהם,
(עב) להתענג עליהם, לרכוב עליהם ולאכלם;
(עג) עוד להם תועלת בהם, כמו לשתות את חלבם; הלא יודו לי?
(עד) ובכל זאת קוראים אל אלהים אחרים מבלעדי אל, למען יעזרום!
(עה) אך לא יושיעום, גם אם יעברו עליהם בסך בהמון חוגג.
(עו) אל תתאבל על דבריהם! אני יודע את אשר מגלים ואת אשר מכחדים.
(עז) הלא יתבונן האדם, כי אנחנו בראנוהו מזרע? ובכל זאת בוגד בנו.
(עח) הוא מדמה לנו אלהי נכר ושוכח את בריאתו באמרו: מי יחיה את העצמות אחרי היותם רימה?
(עט) אמור: האלהים אשר החיה אותם מקדם ישוב ויחים, כי הוא יודע את כל בריאתו.
(פ) הוא מוציא לכם אש מעצי השדה‏[14] אשר אתם מבערים בהם אש.
(פא) התקצר יד בורא השמים והארץ לברוא עוד אחרים כמוהם? הוא הבורא החכם.
(פב) לא יאמר בחשוק נפשו לדבר אחד כי אם: יהי! ויהי.
(פג) לכן שבחוהו; כי הוא השליט בכל הדברים ואיליו תשובו!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה משני אותיותיו הראשונים אשר לא נודע ענינם
  2. ^ שני הפסוקים האלה הם משל לרשיות עורף הבוגדים.
  3. ^ איפיזוס; עיין ספר קורות שלוחי ישו פרשה י"ט.
  4. ^ האיש הזה נקרא בשם: חביב וקבורתו בעיר אנטיאכיא עד היום הזה
  5. ^ אחרי מותו; כי עובדי האלילים רגמוהו באבנים.
  6. ^ לדעת מפרשי הישמעאלים הרעש אחז את אנשי העיר הזאת.
  7. ^ אל עובדי האלילים.
  8. ^ על תחיית המתים.
  9. ^ את בני האדם.
  10. ^ לדעת מחמד יש לירח שמונה ועשרים כוכבים משרתים
    (שלב) ובכל לילה עובר באחד מהם.
  11. ^ פה מדמה את חידוש הירח אל ענף התומר המצהיב את מראהו לעת הבולו.
  12. ^ את ענשכם בעולם הזה ובעולם הבא.
  13. ^ את מחמד, אשר אויביו אמרו, כי אין בספרו כי אם משלים ומליצות.
  14. ^ יושבי המדבריות מולידים אש בסכסכם שני עצים איש אל אחיו עד יחמו ויבערו.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).