הקוראן סורה 37 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון המתיצבים במערכה‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שנים ושמונים ומאה פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) במתיצבים במערכה‏[2],
(ב) ובמשיבים מעליהם בעז וחיל‏[3],
(ג) וקוראים את זכרוננו‏[4],
(ד) נשבעתי, כי אלהיכם אחד.
(ה) הוא אדון השמים והארץ וכל אשר ביניהם, ואדון מזרח השמש.
(ו) אנחנו עטרנו את הרקיע התחתון‏[5] בפאר הכוכבים,
(ז) ונשים בו משמר נגד כל שטן מורד,
(ח) ךמען לא ישמעו את דברי נגידי מעל‏[6], כי אם יושלכו אחור מכל פנה.
(ט) ובגשתם יוסרו בעונש גדול.
(י) וכל החוטף דבר תלהטנו שלהבת יה.
(יא) שאל אותם‏[7], ההם אשר יצרנו מחומר חזקים מהמלאכים אשר בראנו?
(יב) אתה משתאה על מרים, והם לועגים לך.
(יג) בהזכירך אותם לא יזכרוך‏[8].
(יד) ובראותם אות ילעגו לו,
(טו) ויאמרו: אך קסם גלוי זה!
(טז) הנשוב ונחיה אחרי היותנו עפר ועצמות
(יז) אנחנו ואבותנו הראשונים?
(יח) אמור: כן הוא; ואתם תהיו לחרפה!
(יט) בהשמע קול שופר אחד יפקחו את עיניהם,
(כ) ויאמרו: אוי לנו, כי זה יום הדין!
(כא) ואלהים יאמר: זה יום תוכחתם, אשר כחשתם בו!
(כב) הקהילו את הבוגדים ואת רעיהם ואת אשר עבדו מבלעדי אל,
(כג) והביאום אל דרך הגיהנם,
(כד) כי נביאם במשפט;
(כה) מה לכם כי לא תצילו את נפשכם?
(כו) ביום ההוא יכנעו מפני אלהים,
(כז) ויקרבו איש אל אחיו ויוכחו יחד,
(כח) באמרם‏[9]: אתם הושטתם לנו את יד ימינכם!
(כט) יענו: לא כי אתם לא האמנתם! לא היתה לנו המשרה עליכם, כי אם אתם התמכרתם לתעות!
(ל) צדיק ד' בכל משפטיו עלינו, ועלינו לקבלם!
(לא) ואם השגינוכם, גם אנחנו שגינו.
(לב) ביום ההוא יוסרו יחדיו;
(לג) כה נעשה לבוגדים,
(לד) יען כי הרימו את לבם בהאמר אליהם: אין אלהים כי אם אחד,
(לה) ויאמרו: הנעזוב את אלילינו בעבור הנביא המשגע הזה?
(לו) אמנם הוא בא באמת למען הצדיק את הנביאים אשר היו לפניו.
(לז) הן תטעמו את העונש הגדול,
(לח) ולא יושב לכם כי אם כפי מעלליכם.
(לט) אמנם עבדי ד' ינחלו ארץ.
(מ) להם שובע שמחות.
(מא) כבוד ינחלו ופירות נחמדים,
(מב) בגנות נעימים.
(מג) על מטות שן ישכנו איש ממול אחיו;
(מד) גביע נמלא ממעין קר יושט אליהם;
(מה) נחמד יהיה המשקה לשותיו;
(מו) לא יהיה בו שכר, אשר בו תבוך רוחם;
(מו) ואצליהן תשכבנה בתולות טהורות, ועיניהן כביצי היענים;
(מח) אז יפנו איש אל אחיו וישאלו איש את אחיו;
(מט) זה יאמר: לי היה מודע,
(נ) אשר אמר אלי: התחשוב, כי אמת היא,
(נא) כי נשוב ונחיה ונקום לדין אחרי היותנו עפר ועצמות? –
(נב) ועתה הביטו ממטה לכם‏[10]!
(נג) אז יביטו למטה, ויראוהו‏[11] באש הגיהנם.
(נד) אז יקרא אליו‏[12]: חי ד'! כמעט הדחתני אתך!
(נה) לולי גברו עלי חסדי ד', כי אז אבדתי!
(נו) הנשוב ונמות אחרי מותנו הראשון,
(נז) או נוסר בעונש גדול‏[13]?
(נח) מה גדול הששון במקום הזה!
(נט) לא לשוא כלינו א יגיעתנו.
(ס) הטוב המושב הזה או מושב עץ הזקום‏[14]?
(סא) את העץ הזה נתנו למען נסות את הבוגדים.
(סב) העץ הזה עולה מיסוד הגיהנם.
(סג) טעם פירותיו כראש השטן.
(סד) ממנו יאכלו הבוגדים וימלא את בטנם.
(סה) אחרי אכלם נשקה אותם מים חמים;
(סו) אז ישובו ויודחו אל הגיהנם,
(סז) יען כי ראו את שגגת אבותם,
(סח) וימהרו ללכת בעקבות רגליהם.
(סט) רוב האנשים, אשר לפניהם, תעו,
(ע) גם אם שלחנו אליהם מזהירים.
(עא) הבט נא אל אחרית המוזהרים!
(עב) אך עבדי ד' ינצלו. –
(עג) גם נח קרא אלינו, ונחון אותו;
(עד) ונציל אותו ואת משפחתו מצרה גדולה,
(עח) ונחיה את זרעו, וינצל משחת.
(עו) ונשימהו ברכה לדור נולד.
(עז) שלום על נח עד עולמי עד!
(עח) כן נשלם שכר לתמימי דרך.
(עט) יען כי היה מעבדינו המאמינים בנו.
(פ) ואת האחרים הורדנו במצולות.
(פא) גם אברהם הלך בדרכיו,
(פב) וידבק באלהיו בלבב שלם,
(פג) ויאמר אל אביו ואל עמו: מה זה אתם עובדים?
(פד) התבחרו באלהים אחרים מאלהי אמת?
(פה) מה תחשבו באדון העולמים?
(פו) ויבט אל הכוכבים,
(פז) ויאמר: הן חליתי‏[15]!
(פח) ויפנו וישובו מאחריו‏[16].
(פט) ויבוא אל אליליהם ויאמר: מדוע אינכם אוכלים,
(צ) ומדוע אינכם מדברים?
(צא) ויקם עליהם וישברם ביד ימינו.
(צב) ויבוא אל עמו במרוצה;
(צג) ויאמר אליהם: האתם עובדים את אשר אתם פסלתם?
(צד) אלהים ברא אתכם ואת מעשי ידיכם.
(צה) ויענו: הקימו גל והשליכוהו אל האש!
(צו) ויתנכלו בו; אמנם אנחנו הפרנו את עצתם.
(צז) ויאמר אברהם: אנוסה לעזרה אל אדוני, כי הוא ינחני;
(צח) אדוני! תן לי בן משכיל!
(צט) ונבשרהו עלם נעים.
(ק) ויהי בהגיע זה אל עת הבינה,
(קא) ויאמר אברהם אליו: בני! ראיתי בחלומי והנני מקריבך לעולה; מה תחשוב על זאת?
(קב) ויען: אבי! עשה כאשר צווית, ותראה ברצון אלהים כי אני מן הסובלים!
(קג) ויהי אחרי הואילם שניהם, ויערכהו על פניו,
(קד) ונקרא אליו: אברהם!
(קה) הן נצדק חזונך; כן ניתן שכר לישרי דרך.
(קו) אך מסה היתה זאת.
(קז) ונשית לו קרבן אחר‏[17],
(קח) ונשימהו ברכה לדור נולד.
(קט) שלום על אברהם!
(קי) כן נשלם גמול לישרי דרך.
(קיא) יען כי היה מעבדינו המאמינים בנו.
(קיב) ונבשרהו את יצחק‏[18], נביא תמים.
(קיג) ונשים אותו ואת יצחק לברכה; יש מזרעם היטיבו את דרכם, ויש חטאו על נפשותיהם.
(קיד) גם את משה ואת אהרון חנונו,
(קטו) ונציל אותם ואת עמם מצוקה גדולה.
(קטז) ונושיע אותם ותגבר ידם.
(קיז) וניתן להם ספר מובן,
(קיח) וננחם בדרך הטובה,
(קיט) ונשימם ברכה לדור נולד.
(קכ) שלום על משה ועל אהרון!
(קכא) כן ניתן שכר לתמימי דרך.
(קכב) יען כי היו מעבדינו המאמינים.
(קכג) גם אליהו שלוחנו היה.
(קכד) ויאמר אל עמו: הלא תראו את אלהים?
(קכה) האתם עובדים את בעל, ותשכחו את בוראכם הטוב?
(קכו) ד' הוא אלהיכם ואלהי אבותיכם הראשונים.
(קכז) ויענו בו שקר; לכן יסרנום,
(קכח) זולתי את עבדינו אשר הצלנו.
(קכט) ונשימהו ברכה לדור נולד.
(קל) שלום על אליהו!
(קלא) כן נשלם שכר לתמימי דרך.
(קכב) יען כי היה מעבדינו המאמינים.
(קלג) גם לוט שלוחנו היה.
(קלד) ונציל אותו ואת משפחתו,
(קלה) זולתי את אשתו אשר נשארה.
(קלו) ונצמית את האחרים.
(קלז) האינכם עוברים על משכנותהם ביום ובלילה;
(קלח) ובכל זאת לא תשכילו?
(קלט) גם יונה שלוחנו היה.
(קמ) בבואו אל הספינה המלאה,
(קמא) ויטילו המלחים גורל ויושלך מקרבה,
(קמב) ויבלעהו דג על חטאו;
(קמג) ולולי התחנן אל אלהיו,
(קמד) כי אז נשאר במעי הדג עד יום התקומה.
(קמה) ונשליכהו אל שפת הים ויחלה,
(קמו) ונצמיח עליו קיקיון,
(קמז) ונשלחהו אל מאה אלפים איש ועוד רב מהם
(קמח) ויען כי האמינו, החיינום עד עת ידועה.
(קמט) שאל נא אותם: הלאלהים הבנות ולכם הבנים‏[19]?
(קנ) האם בראנו את המלאכים נקבות? היוכלו להעיד על זאת?
(קנא) הלא בדאו זאת מלבם באמרם:
(קנב) אלהים הוליד בנים? האינם דוברי כזב?
(קנג) הבחר אלהים בבנות מבנים?
(קנד) אל נא תשפטו כזאת!
(קנה) הלא תתבוננו,
(קנו) או היש לכם מופת על דבריכם?
(קנז) הביאו נא את ספרכם, אם כנים דבריכם!
(קנח) גם שמו את השדים לאחים לאלהים; אך השדים יודעים כי יספו.
(קנט) חלילה לאלהים את אשר ידמו אליו!
(קס) אך עבדי אלהים ינצלו.
(קסא) אתם והאלילים אשר אתם עובדים,
(קסב) לא תדיחו איש,
(קסג) כי אם את אשר הושת עליהם להצלות בגיהנם.
(קסד) אין איש מאתנו, אשר אין לו מקום‏[20].
(קסה) אנחנו מתיצבים במערכה,
(קסו) ומהללים את ד'.
(קסז) הבוגדים אומרים:
(קסח) לו היה אתנו זכרון מאת אבותינו,
(קסט) כי אז עבדנו את ד'.
(קע) הם בוגדים באלהים; אך ידעו באחריתם! )קעא) הן בא דברנו אל עבדינו השלוחים:
(קעב) ונתמוך את ידיהם;
(קעג) ולצבאותינו ניתן את הישועה.
(קעד) הפרד מעליהם‏[21] עד העת הידועה!
(קעה) הבט אליהם! גם הם יביטו‏[22].
(קעו) היחישו את מוסרנו?
(קעז) בבואו אל חצרותיהם יחשך השחר למוזהרים.
(קעח) לכן הפרד מעליהם עד העת הידועה!
(קעט) הבט עליהם! גם הם יביטו.
(קפ) יהולל שם אדונך! עליון הוא על כל אשר יערכו אליו.
(קפא) שלום על השלוחים!
(קפב) ותהלה לאל אדון העולמים!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה משתי מלותיו הראשונות.
  2. ^ אלה המלאכים העומדים על כסא אל.
  3. ^ את השטן ואת השדים.
  4. ^ לדעת מחמד גם המלאכים קוראים את הקוראן.
  5. ^ עיין לעיל חזון י"ג, מ"ג.
  6. ^ עיין חזון ט"ו, י"ח.
  7. ^ את אנשי מיכ"ה.
  8. ^ לא ישמעו לקולך.
  9. ^ אל מדיחיהם.
  10. ^ אל הגיהנם.
  11. ^ את המודע.
  12. ^ הצדיק אל מודעיו.
  13. ^ אךה דברי הצדיק הלז אל שאר הצדיקים.
  14. ^ עיין לעיל חזון י"ג, ס"ג.
  15. ^ אברהם בקש תואנה לבלתי עבוד את הכוכבים עם עמו יחד.
  16. ^ דמו בנפשכם כי מנוגע הוא.
  17. ^ את האיל.
  18. ^ לדעת מחמד ישמאל נעקד ולא יצחק.
  19. ^ עיין חזון ט"ז, נ"ח.
  20. ^ אלה דברי המלאך גבריאל אל מחמד, ובזה יכון כי לאל מלאך יש מקומו ושליחותו.
  21. ^ מהבוגדים.
  22. ^ את ענשם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).