הקוראן סורה 103 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון אחר הצהרים‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שלושה פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) נשבעתי בעת אחר הצהרים,
(ב) כי בן האדם משחית את נפשו.
(ג) זולתי המאמינים ועושי טוב והמעירים איש את אחיו ללכת בדרך האמת ולחכות לאלהים.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין אחר הצהרים הנזכר בו פסוק א'.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).