הקוראן סורה 14 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון אברהם‏[1] עליו השלום[עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שנים וחמשים פסוקים.

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) א"ל"ר שלחנו אליך את הספר הזה למען הוציא את בני האדם מצלמות לאור ברצון אדוניהם אל הדרך הטוב והנעים.
(ב) לאלהים כל אשר בשמים ובארץ; אוי לבוגדים על גמולם הנורא!
(ג) טובים בעיניהם חיי העולם הזה מחיי העולם הבא; הם משגים מדרך אלהים, ויעותו אותה; מה גדולה שגגתם!
(ד) לא שלחנו נביא כי אם בלשון עמו, למען יורהו; אלהים משגה את מי יחפץ ומנחה את הישר בעיניו, כי אדיר הוא וחכם לב.
(ה) הן שלחנו את משה באותותינו לאמר; הוציא את עמך מצלמות לאור והזכירם את יום ד'‏[2]! בזה די אותות למחכים ומודים לאלהים.
(ו) באמר משה אל עמוף זכרו את הטובה אשר גמלכם ד', בהוציאו אתכם מתוך עם פרעה אשר הכביד את עלכם וימת את בניכם ואך את בנותיכם החיה; זאת היתה לכם מסה גדולה מאת אלהיכם.
(ז) בהשמיעכם‏[3] אלהים לאמר: אם תודו לי, ארבה אתכם; ואם תבגדו, נורא יהיה גמולכם!
(ח) ויוסף עוד דבר משה לאמר: גם אם אתם וכל אשר בארץ תבגדו באלהים, הן אלהיכם עשיר מאד‏[4]!
(ט) הלא באה אליכם שמועת האנשים אשר היו לפניכם, דור נוח, עאד ותמוד,
(י) והאנשים אשר היו אחריהם? אך אלהים יודע זאת. נביאיהם באו אליהם באותות נגלים; אך המה שמו את ידיהם על פיהם‏[5] לאמר: איננו מאמינים בשליחותכם, ומריבים אנחנו בתורתכם!
(יא) ויאמרו שלוחיהם: התריבו באלהים בורא שמים וארץ? הוא קורא אליכם למען כפר לכם את חטאתיכם ולרחמכם עד העת הידועה‏[6].
(יב) ויענו: גם אתם בשר כמונו! בלבכם להשיבנו מאשר עבדו אבותינו; הביאו לנו מופת גלוי על ממשלתכם!
(יג) ויאמרו אליהם השלוחים: אמנם כי אנחנו בשר כמוכם; אך אלהים יחן את הטוב בעיניו מעבדיו, ואין לאל ידינו לעשות מופתים.
(יד) לולי ברצון אל; ובו יבטחו המאמינים.
(טו) ואיך לא נבטח בד' המדריכנו בדרך הטוב? הן נסבל את הרעה אשר תגמלונו, כי לד' יחכו כל תמימי דרך.
(טז) ויאמרו הבוגדים אל נביאיהם: נגרשכם מארצנו או עבדו את אשר אנחנו עובדים! ויאמר אליהם‏[7] ד': הן נכרית את הבוגדים!
(יז) אז נושיבכם תחתיהם בארץ; זה משפט החרדים על דברי ועדותי!
(יח) ויצעקו אל ד', ויתמו הבוגדים.
(יט) לפניהם‏[8] הגיהנם, ובו ישתו מי צאה.
(כ) לאט לאט יגמאום, תמאס נפשם בשתותם; המות יגיע אליהם מכל פנה, ולא יוכלו למות; וענש גדול לפניהם.
(כא) זה גורל לבוגדים באלהים. מעלליהם כאפר אשר תדפנו הרוח ביום סגריר; אין שכר לפעלתם, וגדול יהיה שברם.
(כב) האינך רואה כי אלהים בורא שמים וארץ. באמת? אם יחפץ יכחידכם וישים דור אחר תחתכם.
(כג) לא תכבד זאת מאלהים.
(כד) לאלהים ישובו כלם; אז יאמרו רכי הלבב אל מדיחיהם: באשר הלכנו אחריכם, הקלו מאתנו קצת ענשנו אשר השים אלהים עלינו!
(כה) יענו: לו נחנו אל, כי אז נחינו אתכם; שוה לנו אם נמאן לשאת את עונינו או נאבה; אין לנו מציל.
(כו) ואחרי החרץ משפטם יאמר אליהם השטן: הן העיד בכם אלהים עדות אמת; אך אנחנו השגינוכם ותלכו אחרי; לא היתה לי ממשלה עליכם!
(כז) הן קראתיכם ותענוני; הריבו בכם ולא בי! אני לא אושיע אתכם, ואתם לא תושיעוני‏[9]; אני מכחש באשר דמיתוני לאלהים מקדם, כי גדול ענש הבוגדים.
(כח) אך המאמינים ועשי טוב יבאו אל גנות ובתוכם נחלי מים; עד עולמי עד ישבו בהם ברצון אדוניהם, ושלום יענו איש את אחיו.
(כט) האינך יודע את המשל אשר ימשל אלהים על דברו הטוב? דמיונו כעץ טוב אשר שרשיו בארץ יסבבו וענפיו מגיעים השמימה.
(ל) בכל עת יתן את פריו ברצון אדוניו; כן ממשל אלהים משלים לבני האדם למען יתבוננו.
(לא) ודבר הבוגדים כעץ רע הנגזר מהארץ ואין לו משען.
(לב) אלהים יסעד את לב המאמינים בדברו הטוב בחיי העולם הזה ובעולם הבא; ואת הבוגדים ישגה, כי כל אשר חפץ עשה.
(לג) האינך ראה את הממירים חסד אל בזדון ומתעים את עמם אל מקום האבדון,
(לד) אל הגיהנם? מה קשה המורד והמושב שמה!
(לה) ידמו לאלהים אלהי נכר, למען התעות מדרכיו; אמור; התענגו! מסעכם יהיה אל אש הגהינם.
(לו) אמר אל עבדי המאמינים, כי יתפללו ויפזרו מטובם אשר נתנו להם, בגלוי ובסתר; טרם יבא היום אשר אין בו מרכולת ורעות.
(לז) אלהים בורא שמים וארץ, ומוריד את הגשם מן השמים למען הכין לכם מזון לאכלה; בדברו תוליככם האניה בלב הים; הוא המשילכם בנהרים; הוא נותן לכם את כל אשר תאוה נפשכם, אין לאל ידכם לספר את כל חסדיו. אך חוטא ובוגד כל איש‏[10]!
(לח) באמר אברהם אל אלהים: שמר נא את הארץ הזאת‏[11]! הציל נא אותי ואת בני מעבודת אלהי נכר!
(לט) אדוני! אלה התעו רבים מבני האדם; כל ההולך אחרי, לי יהיה‏[12]; וכל העוזב אותי, היה לו סלח ורחום!
(מ) אדוני! הן הושבתי מזרעי‏[13] בעמק לא זרוע‏[14] אצל בית מקדשך‏[15] למען יתפללו בו; תן נא חנם בעיני האנשים, והמציא להם טרף למען יודו לך!
(מא) אדוניֱ! אתה יודע את אשר נכחד ואת אשר נגלה; אין נסתר מנגד ד' כל אשר בשמים ובארץ; יהולל שם ד' על תתו לי אחרי בלותי את ישמעאל ואת יצחק, כי הוא שומע תפלה.
(מב) אדוני! שימני נא משוע אליך אותי ואת זרעי‏[16], וקבל את תפלתי! אדוני! כפר נא לי ולהורי ביום החשבון!
(מג) לא יסתרו מעיני ד' מעשי הבוגדים; הוא יאחר את גמולם עד היום‏[17] אשר לו יצפו כל חכמי לב.
(מד) הם ישאו את ראשיהם וירוצו לקראתו; לא יביטו איש אל אחיו, ורעדה תאחזם.
(מה) הזהר את האנשים על יום בוא גמולם, אשר בו יאמרו הבוגדים: אדוננו! אחר נא אותו מעט ימים! הן נשמע לקולך ולקול הנביאים.
(מו) אז יענם אלהים: הלא נשבעתם מאז כי לא תבואכם רעה?
(מז) הלא ישבתם במושבות האנשים החוטעים על נפשם‏[18], ותדעו איך שלמנו להם פעלם, ונשימם לכם למשל?
(מח) הם התנכלו באלהים; אך הוא התחכם להם, גם אם חכמתם עולה על כל ההרים‏[19].
(מט) אל תדמה בנפשך כי ימיר אלהים את דברו אשר דבר אל נביאו, כי עזוז הוא ונוקם!
(נ) ביום הפך השמים והארץ את מראיהם, ובשוב האנשים אל האלהים היחיד והאדיר, אז תראה את הבוגדים אסורים בזקים.
(נא) בגדיהם יחמרו בזפת, ואש תאכל את פניהם; אז ישיב אלהים לכל נפש את גמולה, כי אלהים יודע לחשב.
(נב) זאת תהיה הזהרה לבני האדם, למען יוסרו בה, ולמען ידעו, כי אלהים אחד הוא; יתבוננו כל חכמי לב!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין אברהם אבינו ע"ה הנזכר לקמן פסוק ל"ח.
  2. ^ יום הדין.
  3. ^ על הר סיני.
  4. ^ לו כל יצורי התבל נותנים תודה.
  5. ^ על פי הנביאים למען יחרישו.
  6. ^ תחית המתים.
  7. ^ אל הנביאים.
  8. ^ לפני הבוגדים.
  9. ^ לדעת מחמד גם השטן יענש בתחית המתים על הסיתו את האנשים.
  10. ^ כלומר אין איש בארץ אשר יספר את תהלת ד' כראוי לו.
  11. ^ את ארץ ערב.
  12. ^ ישב אתי במושב צדיקים.
  13. ^ את ישמעאל.
  14. ^ בעמק מינ"א אשר אצל מיכ"ה.
  15. ^ אצל הקאאבא.
  16. ^ אמץ את לבנו למען נחזיק באמונתך.
  17. ^ תחית המתים.
  18. ^ כמו אנשי עאד, תמוד.
  19. ^ כלומר גדולה מאד.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).