הקוראן סורה 4 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון הנשים[1][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאה ועשרים ושבעה פסוקים[2]

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) בני אדם! יראו את ד' אשר בראכם מאדם ואשתו, ויוציא מחלציהם אנשים ונשים לרוב; כבדו את ד' אשר אתם מפילים תחינתכם לפניו, ואהבו את אמכם אשר ילדתכם; כי אל שומרכם!
(ב) תנו ליתומים את הונם ואל תמירו את הטוב ברע[3], ואל תאבדו את הונם למען הרבות את הונכם, כי זה עוון גדול.
(ג) ואם תפחדו פן תעשו עוול ליתומים[4], קחו כאוות נפשכם אשה אחת או שתיים או שלוש ואל תרבו לכם מארבע נשים! ואם בכל אלה יצר לבכם להרע ליתומיכם, קחו רק אשה אחת, או בואו אל שפחותיכם אשר קניתם. כן יקל לכתכם במעגל טוב. תנו לנשיכם את מהרן בטוב לבב, ואם לבן ידב אותן להקל מעליכם[5],אכלוהו בשמחה, ואל תאבדוהו בלא הועיל.
(ד) ולפתאים[6], אל תתנו את הונם, אשר נתן לכם אל להמציא די מחסורם; כי אם תנו להם לחם לאכול ובגד ללבוש ודברו אליהם רכות.
(ה) עליכם לבחון את היתומים בבוא עד דודיהם[7], אם תראו כי יוכלו להכין להם טרף לנפשם, תנו להם את הונם; אך הישמרו לבל יאבדוהו אחרי בוא עת גדלם.
(ו) האיש אשר הפקד עליהם ישמר מקחת שכר פעולתו אם הוא עשיר, ואם עני הוא יעשה לו כמשפט[8].
(ז) אל תתנו להם את הונם כי אם בפני שנים עדים, כי אל יחשב עמכם[9].
(ח) לזכרים ייפול חלק מאשר השאירו הוריהם או קרוביהם[10]; אמנם גם הנקבות תקחנה ממנו; אם רב אם מעט חלק להן יהיה.
(ט) אם בפני קרובים יתומים ודלים תחלק הנחלה, תנו לכולם ממנה; ואם תמעט הנחלה, דברו על לבם[11].
(י) המתעצבים אל לבם בהשאירם אחריהם בנים ואין עוזר למו, יבטחו בד' ואל ידברו תפלה בו.
(יא) הגוזלים את הון היתומים, אש תאכל קרבם, ולהבת הגיהנם תלהטם.
(יב) וזה הדבר אשר ציווה אתכם אל על בניכם[12]: כל יורש זכר יהיה לו פי שנים על נקבה; ואם אך נקבות תשארנה לכם, רבות משתים, שתי שלישיות הנחלה תהיינה להן למנה[13]. ואם רק אחת תשאר, חצי הנחלה לה יהיה[14]. ואיש כי ימות והשאיר אחריו בן, והוריו עודם בחיים, ששית הירושה להם תהיה; ואם הוריו בחיים אחרי ולא ישאיר בן, שלישית הנחלה לאמו[15]; ואם יש לו אחים, לאמו תהיה ששיתה אחרי הנתן לכל היורשים את נחלתם[16]. אם הוריכם או בניכם טובים לכם, אינכם יודעים[17]. זה הדבר אשר ציווה ד', כי הוא שומע ויודע כל.
(יג) חצי נחלת שניכם יהיה לכם, אם תמותינה עריריות; ואם בנים להן, רביעית הנחלה תהיה לכם אחרי הגרע את אשר הניחה לקרוביה או שלמה לנושיה.
(יד) גם לנשיכם תהיה רביעית מכל אשר תניחו אחרי מותכם ערירים; אך אם תשאירו בנים תהיה להן שמינית הונכם אחרי גרעון נשייכם ואשר הנחתם לקרוביכם.
(טו) ואיש או אשה כי ינחילו אח רחוק[18], ולמנחיל אח או אחות, לכל אחד מהם תהיה ששית הירושה; ואם יהיו לו אחים או אחיות, שלישית הירושה תהיה לכולם יחד.
(טז) זאת חוקת אלהיכם, כי הוא טוב ויודע כל.
(יז) אלה משפטי ד'; כל השומע לקול ד' ונביאו יובא אל גנות ובתוכם מעינות מים, ועד עולמי עד ישב שם; מה רב הטוב הזה!-
(יח) אך כל ממרה את פי ד' ונביאו ועובר על מצוותיו, שאול תחתית תהי נחלתו, ועד עולמי עד ישב שם, לו עונש גדול.
(יט) אם ארבעה עדים מקרבכם יעידו על נשיכם, כי נאפו, אסרון בבתיכם והניחון במשמר עד כי המוות יגאלן או אלהיכם יוציאן למרחב[19].
(כ) ושני אנשים כי יעשו זמה איש באחיו, יסרו את שניהם[20]; אך בהנחמם על פשעם ובשובם ממנו, חדלו מהם, כי אל סלח ורחום הוא.
(כא) אמנם אלהים עובר על פשעי החוטאים בשגגה ושבים מדרכם הרע כי חנון הוא ויודע כל; אך לא ינקה את עושי הרע עד יום מותם, ואם המוות ישיגם, יאמרו: נחמנו על פשעינו; גם לא יסלח למתים באמונת שקר.
(כב) אתם המאמינים[21]! אל תקחו נשים בנחלה בלתי אם תואלנה; אל תעצרו אותן מלהיות לאיש אחר, למען עשק את מוהרן, בלתי אם חטאו בגלוי[22]; דברו איתן רכות! ואם תשנאו אותן אולי תשנאו את הטוב לכם מאלהיכם[23].
(כג) ואם תמירו את אשתכם באחרת, ותתנו לזאת ככר למוהר, אל תשובו לקחתו ממנה[24]! התשובו לקחתו ממנה? חרפה זאת לכם ועוון גדול.
(כד) איך תוכלו לעשות זאת אחרי בואכם אליה וכרתכם לה ברית?-
(כה) גם לא תקחו לכם את אשת אביכם, בלתי אם כבר נהיה[25]; ומה זאת לכם תועבה ונבלה.
(כו) לא תקחו לכם לאשה את אמותיכם, את בנותיכם ואת אחיותיכם ואת דודותיכם הן מאביכם הן מאמכם, את בנות אחיכם ואת בנות אחיותיכם, את מניקותיכם ואת בנותיהן, את חמותיכם ואת בנות נשיכם אשר גדלתם (הנולדות מנשים אשר כבר באתם אליהן; ואם עוד לא באתם אליהן, תוכלו לקחת את בנותיהן), את נשי בניכם היוצאים מחלציכם, ואת אשה על אחותה - אם לא כבר נהיה - כי אל חנון ורחום הוא.
(כז) גם לא תשאו לכם נשים חופשיות אשר לאיש אחר הנה; אך לא כן הוא בשפחות; זאת חוקת אלהיכם, ואת כל הנשים אשר לא נזכרו פה תוכלו לקחת. שאו לכם נשים כפי יכלתכם, אך לא רעות ופרוצות, תנו להן מוהר בעד הטוב אשר תגמלנה אתכם; אמנם גם תוכלו לעשות עמהן כתב כמשפט, כי אל חנון ויודע כל[26].
(כח) ואם לא תשיג יד איש מכם לקחת לו אשה חופשית, ייקח לו שפחות מאמינות בדתכם; כי אל יודע את אמונתכם, וכולכם מצור אחד חוצבתם; אך לא תקחון מבלעדי אדוניהן, ותנו להן מוהר כמשפט; והשמרו עליהן, למען לא תשחתנה את מעלליהן, ותשאנה את לבן לאנשים אחרים.
(כט) ואם תנאפנה אחרי היותן לכם, עליהן חצי העונש אשר על הנשים החופשיות[27]. לא יקחו להם שפחות לנשים כי אם האנשים אשר לא תשיג ידם לקחת נשים חופשיות, למען לא יפלו ברע[28]; אך טוב לכם אם לא תקחו שפחה לאשה כי אל סלח ורחום הוא.
(ל) אל הודיעכם את כל אלה, למען הנחותכם בדרך הטוב ובמעגל האנשים אשר היו לפניכם[29]; הוא יחנכם כי טוב הוא ויודע כל.
(לא) הוא ירצכם; אך ההולכים בשרירות לבם הרע יסיתוכם מלכת אחריו. אל הקל את עולכם בדעתו, כי אך הבל כל אדם.
(לב) אתם המאמינים! אל תאבדו את הונכם בלא הועיל[30], כי אם במכרכם ממכר לעמיתיכם. אל תמיתו את נפשכם, כי אל רחום עליכם.
(לג) כל עושה עוול ומרמה, נקל לאלוהים לתתו מאכלת אש הגיהנום. אם תשמרו מפני העוונות אשר אסרנו לכם[31],נשמרכם מכל רע, ונכבדכם בגן העדן.
(לד) אל תחמדו את אשר נתן אל לעמיתכם בבחרו בו[32]! לאיש תהיה מנת חבלו וגם לאשה; בקשו את רצון ד', כי הוא יודע כל.
(לה) לכל אדם נתנו קרובים הנוחלים את אשר ישאירו הוריהם וקרוביהם; ואם האמרתם את איש על ירושתכם[33], תנו לו את חלקו, כי אלהים עד בכל דבר.
(לו) לאנשים שכם אחד על הנשים, על אשר אלהים בחר באלה מבאלה[34], ויען כי האנשים יכינו מזון לנשים. נשי חיל תשמענה לקול בעליהן, ואל תדברנה דופי, למען תישרנה בעיני ד'. הוכיחו את הנשים המכעיסות אתכם במעלליהן; אל תבואו אליהן; אסרון בחדריהן ויסרון; אמנם אם תשמענה לקולכם, אל תבקשו תואנה לקצץ עליהן כי אל אדיר ונשגב הוא.
(לו) ואם תהיה מריבה בין איש ובין אשתו ובלבבם להיפרד, השימו מוכיחים ממשפחתו וממשפחתה, למען ישפטו בינו ובינה; ואם שלום יענו, אלהים יחנם, כי טוב הוא ויודע כל.
(לח) את ד' לבדו כבדו, ולא תדמוהו לכל יצור; והיטיבו להורים, לקרובים, ליתומים ולדלים, לשכנים, אם קרוב אם רחוק[35], למודעכם, לעוברי דרך ולעבדיכם; ואת גאים וגבהי לבב שנא ד'.
(לט) כל אוהבי בצע ומדיחי עמיתיהם לבצע, ומעלימים את אשר גלה להם אל ברוב חסדיו[36], בוגדים הם, ולהם עונש גדול.
(מ) כל עושי טוב רק למען הראות לבני האדם, ומכחשים בד' וביום האחרון רעי השטן הם; ומה רע הרע הזה!
(מא) אשרי המאמינים באל וביום האחרון והמפזרים מהונם לדל! כי אל יודע כל.
(מב) אכן אלהים לא יעשה עוול לכל איש; גם בדבר קטן כנמלה; אך לעושי טוב ישלם גמול כפליים, וישיב להם שכר גדול כרב חסדיו.
(מג) מה יהיה לנפש הבוגדים בהעידנו בהם את כל עמי הארץ ומה יהיה לנפש העם הזה בהעידנו בו אותך[37]? -- ביום ההוא יאמרו הבוגדים הקמים על נביאי אל אל הארץ: כסינו! אך אין נסתר מנגד אל.
(מד) אתם המאמינים! אל תתפללו בשכרותכם, למען תדעו מה אתם מתפללים; גם אל תתפללו אחרי צאת מכם שכבת זרע; רק בהיותכם בדרך ואחרי רחצכם את בשרכם. אם תחלו או תהיו בדרך או תסכו את רגלכם, או תבואו אל נשיכם, ולא יהיה לכם מים, קחו חול דק והשימו ממנו על פניכם ועל ידיכם, כי אל סלח ורחום הוא[38].
(מה) הלא התבוננת על אנשי הכתב? אך תעות הם ממציאים לכם ובלבם להדיחכם מהדרך הטוב; אמנם אל מכיר את שונאיכם; בלעדו אין עוזר ומגן.
(מו) יש מהיהודים מניעים דברים ממקומם ואומרים[39]: שמענו, ולא נשמר; שמנו והתבונן בנו, ונורה אותך את אשר לא ידעת בלב ולב ידברו ויתנו דופי באמונתם.
(מז) לו דברו: נשמע ונעשה, וגם אתה שומע והתבונן בנו[40], אז טוב להם. אלהים יאררם על בגדם בו. רק מעט מהם יאמינו.
(מח) אתם אנשי הכתב! האמינו באשר גילינו לכם עתה לקיים את אשר גילינו לכם מקדם; פן נשחית את פניכם ונשימם כאחוריכם, או נקללכם כאשר עשינו למחללים את השבת[41]. אמרנו ויהי.
(מט) אלהים לא ינקה את מדמהו ליצור; אך יסלח עוונות אחרים למי יחפוץ; כל מדמה אל ליצור יישא את עוונו.
(נ) הלא התבוננת על הצדיקים בעיניהם? אל יצדיק את הישר בעיניו, ולא יעשה עוול לכל איש, גם כחוט הפרי[42].
(נא) הבט על הכזבים אשר דברו באל, והוא עוון גדול.
(נב) הלא ראית את אנשי הכתב? הם מאמינים באלהים אחרים[43], ואומרים כי דרכם טובה מדרך המאמינים!
(נג) הם מקנאים באחרים על יתרונם אשר נתן להם אל[44]; אמנם נתנו למשפחת אברהם כתב וחכמה וממשלה גדולה[45]. יש מהם האמינו בו[46] ויש מהם פנו לו עורף; אכן יהיו מאכלת אש הגיהנום.
(נה) הבוגדים באותותי ייצלו באש הגיהנום; ובכל עת אשר עורם יהי שרוף נשים אחר תחתיו, למען הרבות את מכאובם, כי אל אדיר ויודע כל.
(נו) אמנם המאמינים ועושי טוב יובלו אל גנות מפיקים מים, ועד עולמי עד ישבו שם; נשים טהורות תהיינה להם למנה, ובצד שדי יחסו ויתלוננו.
(נז) ד' ציווה אתכם להשיב את אשר הפקד לכם; ואם תשפטו בין איש לאחיו, משפט צדק תשפטו; ואלהיכם יחשב לכם זאת צדקה, כי הוא שומע ויודע כל. אתם המאמינים! שמעו בקול אל ושלוחו ופקידיכם; ואם יהיה ריב ביניכם, הביאוהו לפני ד' ונביאו, אם מאמינים אתם באלהים וביום האחרון. מה טוב ומה נעים יהיה לכם המשפט הזה!
(נח) הלא התבוננת על האומרים כי מאמינים הם באשר גולה לך ולנביאים אשר היו לפניך? ובכל זאת יביאו את דברי ריבותיהם אל שופטים עובדי אליליים, גם כי יודעים כי אין להאמין בם הם. אך השטן ידיחם אל המשגה הזה.
(נט) אם יאמר להם: לכו בתורת אל ונביאו, אז תראה איך יפנו לך עורף.
(ס) ומה יעשו בבוא עליהם גמול מעשי ידיהם? אז יבואו אליך ויישבעו באלהים כי אך את הטוב ואת השלום דרשו.
(סא) אמנם אל יודע את מחשבות לבם; לכן הבדל מהם אחרי הזהירך אותם ודברך על לבם.
(סב) אנחנו משלחים[47] נביאים למען ישמע בקולם כרצון אל; ואם יבואו אליך אחרי חטאם, ותראה כי שבים אלי בכל לבם, אז העתירה בעדם, ויראו כי חנון ורחום אני.
(סג) אמנם חי אני; לא יאמינו בך עד הוכיחך ביניהם על דברי ריבותיהם[48]; ואם לא ימצאו עוול במשפטך, אז ישמעו בקולך.
(סד) לו צוינום להמית את נפשיהם או לעזב את מגוריהם[49], מה מעט שמעו בקולי! לו עשו כאשר צוינום, אז טוב להם, ויחזקו באמונתם.
(סה) ונתן להם שכר גדול כרוב רחמינו, וננחם בדרך הטובה.
(סו) כל השומע לקול אל ונביאו יבוא אל עדת האנשים אשר חנן אל אותם, אל הנביאים ואל הצדיקים, אל המעידים על אמונת אל ואל הישרים. מה יקרה העדה הזאת!
(סז) החסד הזה מאלהיך, כי הוא יודע כל.
(סח) אתם המאמינים! שמרו על נפשותיכם במלחמת אל; צאו לקראת אויביכם במערכות או כל החיל יחד.
(סט) [50] איש כי יפגר מכם, וקרכם אסון, יאמר: מה מאוד חנני אלהים, כי לא הלכתי עמם!
(ע) ובהצליח ד' את דרככם, יאמר (כי לא היתה אהבה בינכם ובינו): לו הלכתי אתם, מה גדול היה שכרי!
(עא) אל יצאו עמכם בצבא, כי אם המחרפים את נפשם למות בעבור מלחמת אל וחייי העולם הבא; כל הנלחם בעבור אמונת אל, אם ימות או תעז ידו, שכרו גדול מאוד.
(עב) ומה יעצרכם מהילחם בעבור אמונת אל, ולהושיע את הנחלשים בכם, את טפכם ואת נשיכם האומרים: ד' הוציאנו נא מן העיר הזאת[51], אשר יושביה חטאים, ותן לנו כחסדך עוזר ומושיע!
(עג) המאמינים יילחמו בעבור אמונת אל, ובהוגדים בעבור אמונת השקר; הלחמו ברעי השטן, יכול תוכלו להם, כי תחבולות השטן אך הבל המה.
(עד) הלא ראית את האומרים: התפללו וחננו דלים, אך חדלו לכם מהמלחמה! בהאמר אליהם להילחם, יראו מקצתם את בני האדם כאלהים או יותר ממנו, ויאמרו אליך: אדוננו, מדוע צוויתנו להילחם לא נטשתנו לחכות אל יום קצנו? אמור אליהם: ליראי ד' גדול בצע העולם הבא מחיי העה"ז; שם לא יעשה לכם עוול.
(עה) אין מעצור למוות להשיג אתכם בכל המקום אשר תהיו; גם אם תהיו על מגדל גבוה, לא תמלטו מידו. בעת טובתם יאמרו: מד' היא; ואם יפלו ברעה, יאמרו: הכל ממך[52]. אמור אליהם: גם הטובות גם הרעות מד' יצאו; אך רחוק העם הזה מהבין את אשר דובר אליו.
(עו) הטוב אשר יגיעך, מד' הוא; והרעה אשר תאנה אליך, אתה הסיבות לך[53]. הנה שלחנוך אל בני האדם, ואלהים יעיד עליך.
(עז) כל השומע לקול השליח, שומע לקול ד'; וכל השב מאחוריך, לא נתנוך שומר עליו[54].
(עח) יאמרו: הן מקשיבים אנחנו! אך מקצתם מדי צאתם מעמך ידברו בך כזבים, ויאמרו בשמך את אשר לא דיברתי. אמנם אלהים יכתוב בספר את אשר יהגו בקרב לבם, ואתה הבדל מהם ושים מבטחך בד', כי אין עוזר מבלעדו.
(עט) הלא יתקוננו על הקוראן? לולי יצא מפי ד', הלא ימצאו בו דברים רבים המכחישים זה את זה? -
(פ) אם תגיע דבה אליהם אם לשלום אם לפחד, יוציאוה בראש כל חוצות[55]; לו יודיעוה את שליח ד' או את פקידם, אז יבינוה וידעו, האמת עמה. לולי חסד ורחמי אל, כמעט הלכתם בדרכי השטן[56].
(פא) הלחם בעבור אמונת אל, ואל תשלך מנגד כי אם את נפשך! אמנם הזהר את המאמינים; אולי יחפוץ אל להמס את לבב הבוגדים; כי יד אל תגבר באויביו להילחם בהם וליסרם.
(פב) כל שופט משפט צדק בין איש ובין אחיו, גמולו יושב לו; וכל מטה את המשפט, יאכל פרי מעלליו, כי אל יודע כל.
(פג) אם יברככם איש, ענו אותו כפלים או כברכתו, כי אל משלם גמול לכל.
(פד) אין אל מבלעדי אל; הוא ישוב ויקבצכם אליו ביום התקומה; בטחו בו, כי מי נאמן בכל דבריו כמוהו?
(פה) מדוע נחלקתם לחצי[57] על הרשעים האלה? הלא נטשם אל מעל פניו על פשעיהם! התשיבו אל מעגל הטוב את אשר אל יזנח לשגגתו? לאשר אלהים יתעה לא תמצא מעגל טוב.
(פו) הם יחפצו כי תבגדו באל ותהיו חוטאים ורשעים כמוהם. אל תכרתו להם ברית עד יעזבו את מגוריהם בעבור מלחמת אל, ואם יסורו מכם, אחזום והמיתום באשר תמצאום; אל תתרועעו להם גם אם יבקשו לעזרכם.
(פז) רק הנסים אל עם, אשר כרתם לו ברית, או הבאים אליכם על אשר מאנה נפשם להילחם בכם או בעמם[58], אותם תחיו; כי לו חפץ ד', אז נלחמו בכם ונגפוכם. אם יפרדו מכם ולא יצרוכם, כי אם שלום יענוכם, אלהים ציווה אתכם לבלתי התגרות בהם מלחמה.
(פח) יש אשר יבקשו לכרות לכם ברית ולדבוק בעמם[59]; מדי התקוממם בכם, אבדום; ואם לא יפרדו מכם ולא יענוכם לשלום, אך ירימו ידם בכם, אז אחזום והרגום באשר תמצאום; הנה נתנום בידיכם.
(פט) כל מאמין לא ימית מאמין אחר בזדון; ואם בשגגה ימיתהו, יכפר בעד נפשו בפדותו מאמין משביו, ובתתו כופר למשפחת המומת, בלתי אם היא תניחנו לו. ואם המומת היה מאמין, אך מעם הצורר אתכם, תכפרו בעד נפשכם בפדותכם מאמין משביו; אך אם עמו יכרת לכם ברית אהבה, תתנו כופר למשפחת המומת ותפדו מאמין משביו. ואם תשיג יד המכה, יצום תחת כפרו שני חודשים זה אחר זה[60]; ואת חוקת אלהיכם, כי הוא אדיר ויודע כל.
(צ) וכל ממית את מאמין בזדון; ינחל שאול תחתית, ועד עולמי עד ישב בה. זעם ד' ירבץ עליו, ארור יהיה, ועונש גדול לו.
(צא) אתם המאמינים! כי תצא למלחמה בעבור אמונת אל, השמרו, ואל תאמרו לכל מברככם: אינך מאמין, למען תשסו את הונו; רב לכם שלל באלהיכם[61]. כן הייתם טרם חנן ד' אתכם[62]; חקרו היטב, כי אל יודע את אשר אתם עושים.
(צב) אל הבטיח את כולם להביאום אל גן העדן; אמנם הוא יבחר בנלחמים לאמונתו מבמפגרים; הוא יחנם וירחמם, כי חנון ורחום הוא.
(צג) החוטאים המומתים מהמלאכים בהשאלם[63]: מה אמונתכם? ענו: הרפינו את ידינו בארץ. ויאמרו המלאכים: הלא הארץ רחבת ידים; למה לא נטשתם את נחלתכם[64]? השאול יהי מגורכם ויקשה מכם הדרך שמה!
(צד) החלשים הנשים והטף אשר לא מצאו עזר ופליטה יצאו מהחוק הזה[65]; לאלה יסלח ד', כי סלח ורחום הוא.
(צה) העוזב את ארץ מולדתו על מלחמת אל, יראה כי רבים אשר עשו כמוהו לקחו חלקם מאל. הנוטש את נחלתו מאהבתו אל ד' ונביאיו, שכרו גדול מאוד, גם אם המוות ישיגהו בדרך כי אל סלח ורחום הוא.
(צו) בצאתכם למלחמה לא תשאו חטא בהתפללכם תפילה קצרה מפחד אויביכם, כי הבוגדים שונאים הם לכם.
(צז) אם אתה[66]תצא לפניהם[67] ותשא את לבבך אל כפים מקצתם יתפללו עמך ואחרי כן יחזיקו בשלח[68]. ככלות אתה להתפלל יעמדו מאחוריכם; והאחרים אשר עוד לא התפללו, יגשו אליך ויפילו עמך את תחינתם; אחרי כן ישמרו על נפשם ויערכו את כלי מלחמתם. הבוגדים יבקשו, כי לא תשמרו את נשקכם ואת כלי מלחמתכם, למען יוכלו להמכם פתאום.
(צח) לא תשאו עליו חטא, בהסירכם מעליכם את כלי מלחמתכם ביום סגריר או בחלותכם; אך השמרו לנפשותיכם[69]! - לבוגדים הכין אל עונש גדול.
(צט) ככלותכם להתפלל זכרו את ד' בקומכם בשבתכם או בשכבכם[70]. אם תהיו שאננים התפללו כדת[71], כי חוק הוא למאמינים להתפלל בעת מועד[72].
(ק) אל תרפו ידיכם מרדוף את הבוגדים, גם אם יקשה לכם; גם להם יקשה כמוכם[73], ואין שכר לפעולתם כפעולתכם, כי אל שומע ויודע כל.
(קא) הנה גילינו לך את הכתב באמת, כאשר הורך אל; לכן אל תשית ידך עם איש חמס, כי אם העתירה אל אלהיך למען כפר לך בעד חטאתך[74], כי סלח ורחום הוא.
(קב) אל תשת ידך עם המרמים איש את אחיו[75], כי אל שונא לאנשי מרמה.
(קג) מהאנשים יוכלו לכחד את אשר בלבם, אך לא מאל; הוא יודע את כל אשר יהגו בלילה נגד פניו[76]; הוא מבין אל כל מעשיהם.
(קד) בעודם חיים אתם הייתם בעזרם; אך מי יושיע אותם ביום התקומה? מי עוזר למו? - אכן כל עושה רע ואשם ומתפלל לאל בעד כפרת עוונו, יראה כי אל חנון ורחום הוא.
(קה) כל חוטא על נפשו חוטא, כי אל שומע ויודע כל.
(קו) כל מעול וחוטא וגולל את אשמתו על אחרים, יישא עוונו, כי הולך רכיל ורשע הוא.
(קז) לולי חסדי ורחמי אל היו בעזרך, כי אז הדיחוך[77]; אמנם אך את נפשם ידיחו, ולא יוכלו לך. אלהים גלה לך את הכתב ואת חכמה ויורך את אשר לא ידעת מקדם, ויגדל חסדו עמך.
(קח) ברוב דבריהם[78] אין מתם רק ביועצים לעשות משפט וצדקה ואת אשר יועיל לבני האדם; כל עושה זאת למען מצא חן בעיני ד', לו שכר גדול.
(קט) וכל השב מאחורי הנביא אחרי היות לו תורת האמת, ולא ילך בדרך המאמינים, לו נתן את אשר יחפוץ בו, ונשליכהו אל שאול תחתית; מה קשה הדרך שמה!
(קי) לא יאבה ד' סלוח לכל מדמהו ליצור; אמנם בעד כל העוונות זולתי זה יכפר למי יחפוץ בו; אכן רבה שגגת האיש המדמה אל ליצור.
(קיא) הבוגדים יקראו אל אלילים נקבות זולתו אל[79], ואל השטן המסית והמדיח.
(קיב) אחרי ארר אל את השטן, זה אמר: עתה אשיב מאחריך ואסית את קצת יראיך[80], ואפיל שרירות בקרבלבם ואצוום לגדוע את אזני זבחיהם[81] ולהשחית את יצורי אל; אכן כל שם מבטחו בשטן מבלעדי אל משחית את דרכו.
(קיג) השטן יבשרם טוב למען עורר את יצרם הרע; אמנם דברי השטן אך הבל המה.
(קיד) שאול תחתית מדורם תהיה, ואין עוזר למו.
(קטו) את כל המאמינים ועושי טוב נביא אל גנות ובתוכם מעיינות מים; ועוד עולמי עד ישבו שם כדבר ד'; ומי נאמן בדבריו כד'? לא משאלותיכם ולא משאלות אנשי הכתב תמלאנה[82].
(קטז) כל עושה רע יישא עוונו, ולא יהיה לו עוזר ומושיע מבלעדי אל; וכל עושה טוב, אם איש או אשה, אם יאמינו אל, יבוא אל גן העדן, ולא יעשה להם עוול.
(קיז) אמונת מי טובה מאמונת איש תמים עם אלהיו ועושה טוב והולך בדרך אברהם המאמין בד'? באמת, לאברהם נתן אל מהלכים בין העומדים לפניו.
(קיח) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא; הוא יכיל את כל הנבראים.
(קיט) ישאלוך על דבר הנשים; אמור אליהם: כבר נתן לכם אל חוק ומשפט עליהן ועל היתומות אשר לא תוכלו לעשות להן כמשפט לתתן לאיש[83], ועל נערים חלשים ועל הצדק אשר תרדפו במשפט היתומים. אלהים יודע את כל אשר אתם עושים.
(קכ) אם איש יענה את אשתו בקצפו או משנאתו אותה, לא תישאו חטא בעשותכם שלום ביניהם, כי אהבה טובה מפרידה. יצר לב האדם נוטה לכילות; אם תיטיבו לנשיכם ותיראו מעשות הרע בעיני ד'[84], אל יודע את אשר תעשו.
(קכא) מן הנמנע כי תוכלו לאהב את נשיכם אשה כרעותה; אך אל תראו להן את שנאתכם; ואם תאהבו שלום ותיראו את ד', אז יחנכם וירחמכם.
(קכב) ויאם יפרד איש מעל אשתו[85], אלהים יריק על שניהם את קרן ברכתו[86], כי אדיר הוא ויודע כל; כל אשר בשמים ובארץ, לו הוא.
(קכג) צווינו את האנשים אשר נתנו להם את הכתב וגם לכם ליראה את ד'; וגם אם תכחשו באלהים, לו כל אשר בשמים ובארץ[87], הוא די לעצמו, ושמו מהולל בשמים ובארץ, כי מבלעדו אין עוזר ומגן.
(קכד) אם ייטב בעיניו, יוכל להכחידכם מעל פני האדמה ולהשים דור אחר תחתיכם, כי הוא אדיר על כל.
(קכה) איש מכם כי יבקש שכרו בעולם הזה, לו יהיה; כי יש עוז לאלהים להשביל גמול בעולם הזה ובעולם הבא; הוא שומע ויודע כל.
(קכו) אתם המאמינים! דבקו באמת אם תעידו לפני האלהים בכם או בהוריכם או בקרוביכם, בעשיר או בדל, כי יד אל עולה על כלמו. אל תלכו ביצר לבכם הרע, ואך בצדק תשבעו. אלהים יודע אם תעקשוהו[88] או תעותוהו או תעלימוהו.
(קכז) אתם המאמינים! האמינו באלהים ובשלוחו ובכתב אשר גלה לשלוחו ולנביאים אשר היו לפניו; וכל המכחש באל ובמלאכיו ובתורתו ובנביאו וביום האחרון, תעה מני דרך.
(קכח) המאמינים באל ואחרי כן שבים מאחריו, ומאמינים בו ושבים אל דרכם הרע[89], מרים חרות על לוח לבם, ולא יאבה ד' סלוח להם, ולא ינחם בדרך הטובה.
(קכט) בשר את הבוגדים, כי להם עונש גדול.
(קל) הם ישימו כסלם כבוגדים; היוכלו אלה להושיעם, באשר אין ישועתה כי אם באלוהים?-
(קלא) הלא גלה אל לכם את הכתב[90]? אם תראו את מופתי אל, הם ילעגו למו, ולא יאמינו בם. לכן אל תבואו בקהלם, כי אם בדברם אליכם על דברים זולתי האמונה, פן תפילו גורלכם בתוכם[91]. אמנם אל ידיח את הרשעים ואת הבוגדים אל שאול תחתית.
(קלב) השומרים אתכם יאמרו[92], בתת ד' לכם את הישועה מאויביכם: הלא היינו עמכם? ואם תגבר בכם יד האויבים, יאמרו אליכם: ידינו רמה, כי חזקנו את ידיכם במאמינים! אך אלהיכם ישפט ביניכם ביום התקומה, ואלהים לא ימשיל בכם את הבוגדים.
(קלג) החנפים מכחשים בד', אך הוא יכחש בהם; בתפילתם לבם בל עמם; הם מתפללים רק למען הראות לבני האדם ולא למען הפיק רצון מד'.
(קלד) הם פוסחים בין האמונה והתעות; לא לד' המה ולא לצריו; אכן כל איש אשר אל יתעהו, לא ימצא את מעגל הטוב.
(קלה) אתם המאמינים! אל תבקשו עזר מבוגדים בהיות מאמינים בקרבכם! התאבו לתת יד לאל לייסר אתכם?
(קלו) החנפים יבואו אל שאול תחתית, ואיש לא יושיעם.
(קלז) אך השבים מפשעם ועוזבים את עוונם ומחזיקים בתורת אל ותמימים עם ד', למאמינים ייחשבו ולהם שכר גדול.
(קלח) הייסרכם אל בתתכם לו תודה ובהאמינכם בו? הלא הוא עושה חסד ויודע כל!
(קלט) לא יישר בעיני ד' בהוציאכם דבה על רעכם לולי בעשותו עוול לאיש[93], כי אל שומע ויודע כל. אם תגלו או תכחדו את מעשיכם הטובים או תעברו על פשע רעכם, אז יחנכם אל, כי הוא אדיר על כל.
(קמ) הבוגדים באל ובנביאו ומבדילים בין נביאיו באומרם:
(קמא) בקצתם נאמין ואת היותר החרמנו, רשעים המה, ולהם עונש גדול.
(קמב) והמאמינים באל ובנביאיו, ולא יבדילו ביניהם, שכר גדול להם, כי אל חנון ורחום הוא.
(קמג) אנשי הכתב יבקשו ממך, כי תביא להם כתב מן השמים[94]; הלא רב מזאת בקשו ממשה באמרים: הראנו את ד' עין בעין! ועל העוון הזה ירדה אש מן שמים ותשרפם[95]. אז עשו להם עגל אחרי תתנו להם את התורה; ונכפר בעדם על החטא הזה, ונאזר את משה חיל עליהם[96].
(קמד) בכרתנו להם ברית, ונרם עליהם את ההר לאמור: הצניעו לכת אל שער העיר הזאת[97]! ונוסף עוד דבר אליהם: אל תחללו את השבת! ויעברו בבריתנו.
(קמה) אמנם יען כי הפרו את בריתנו, ויכחשו באותות אל, ויהרגו את נביאיו חנם, ויאמרו: לבותינו לא נמלו, (ואלהים חזק את לבם על קשיות ערפם, לכן רק מעטו מהם יאמינו)
(קמו) ויען לא האמינו בישו, וידברו דופי במרים אמו[98], לכן אררנום.
(קמז) ויאמרו עוד: הרגנו את המשיח ישו בן מרים שליח אל; אך לא הרגו אותו ולא תלו אותו כי אם את דמותו[99]. אכן לא נודע דרך מותו; נפרדו עליו דעות בני האדם[100]; אמנם לא נהרג כי אם אלהים העלהו אליו, כי אדיר ויודע כל.
(קמח) אך לפני מותם כל אנשי הכתב יאמינו בו[101], וביום התקומה יעיד בהם.
(קמט) ליהודים אסרנו הרבה מהדברים אשר התרנו להם מקדם על מרים ועל שובם מאחרי ד'.
(קנ) על אשר נתנו כספם בנשך ויבלעו את הון בני האדם; גדול יהיה עונש הבוגדים האלה.
(קנא) אך לדבקים בד' ולמאמינים בכל אשר גולה לך ולנביאים אשר היו לפניך ומתפללים וחוננים דלים ומאמינים באלהים וביום האחרון, להם שכר גדול מאתי.
(קנב) אמנם גלינו לך את סודנו כאשר גלינוהו לנח ולנביאים הבאים אחריו, לאברהם, לישמעאל, ליצחק, ליעקב ולשבטים, לישו, לאיוב, ליונה, לאהרן ולשלמה; גם נתנו לדוד את זמירות ישראל.
(קנג) במשה דבר אלהים פה אל פה.
(קנד) הנביאים בשרו טוב וגם הוכיחו, למען לא ימצאו בני אדם תואנה באל לכסות את פשעיהם אחרי שלחו להם את שלוחיו[102], כי אל אדיר ויודע כל.
(קנה) אלהים יעיד באשר גלה לך בחכמתו; גם המלאכים יעידו; אמנם דיך עדות אל.
(קנו) הבוגדים המתעים את בני האדם מאמונתם לא ישובו מדרך פשעם.
(קנז) לא יאבה ד' סלוח לבוגדים בו לעושי הרע; לא ינחם בדרך הטוב.
(קנח) לבאר שחת יורידם, ועד עולמי עד ישבו בה; וזה נקל לאלהים.
(קנט) בני אדם! השליח הביא לכם את האמת מאלהיכם; האמינו בו וטוב לכם; ואם לא תאמינו בו, כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא[103], כי הוא אדיר ויודע כל.
(קס) אנשי הכתב! אל תשיגו גבולי אמונתכם[104], אל תענו באלהים כי אם האמת!
(קסא) באמת, המשיח ישו בן מרים שליח ד' היה דברו ורוחו אשר שם במרים[105].
(קסב) האמינו בד' ובנביאו ואל תוציאו את הדבר: שלוש[106]! חדלו לכם מזאת, אז טוב לכם. אין אלהים כי אם אחד; חלילה לו להוליד בן!
(קסג) לו כל אשר בשמים ובארץ, ואין עוזר מבלעדו.
(קסד) ישו איננו גבה לבב, כי יכלם להיקרא בשם: עבד ד'; גם המלאכים העומדים על כסא אל אך משרתיו המה.
(קסה) וכל אשר יבזה בעיניו להיות עבד ד', אלהים יביאו לפניו במשפט ביום התקומה.
(קסו) ולמאמינים ולעושי הטוב ישלם את פעלם, ויוסיף להם את גמולם כרוב חסדיו; אך לגאים ולגבהי לבב עונש גדול יהיה.
(קסז) ולא יהיה להם עוזר ומושיע מבלעדי אל.
(קסח) בני אדם! עתה נהיו לכם מופתים מוכיחים מאת אדוניכם, ונופיע עליכם כאור גדול.
(קסט) המאמינים באל ודבקים בו, הוא יחנם כרחמיו וכרוב חסדיו וינחם בדרך הטוב.
(קע) ואם עוד ישאלוך[107], דבר אליהם לאמור:
(קעא) זאת חוקת אל על דבר אחיכם הרחוקים לכם:
(קעב) איש כי ימות ובנים אין לו כי אם אחות, חצי נחלתו לה תהיה[108]; ואם היא תמות הוא יירש את כל נחלתה.
(קעג) ואם תהיינה לו שתי אחיות, תנחלנה שתי שלישיות מירושתו[109].
(קעד) ואם יש לו אחים ואחיות, לכל זכר יהיה חלק שתי נקבות.
(קעה) כן יורכם אל, למען לא תשגו, כי הוא יודע כל.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה נקרא על עסקי הנשים המדוברים בו
  2. ^ כך במקור, אך בסורה זו 175 פסוקים. (הערת פרויקט בן-יהודה)
  3. ^ האפוטרופס לא יקח לו את הטוב בתתו ליתומים נחלה גרועה.
  4. ^ שלא תוכלו להנחיל את יתומיכם די מחסורם.
  5. ^ שתניחנה לכם את המוהר
  6. ^ אשר לא ידעו לשמור את נחלתם
  7. ^ עת נישואין
  8. ^ משלמים לו את אשר הוציא בעד היתומים.
  9. ^ היו נקיים מד' ומבני אדם.
  10. ^ לכל יורש זכר יפול פי שנים על נקבה כאשר תראה לקמן פסוק י"ב.
  11. ^ אל תשספום בדברים קשים.
  12. ^ ושתים בכלל
  13. ^ והשאר יבוא אל גנזי המלך
  14. ^ והחצי האחר יבוא אל גנזי המלך.
  15. ^ ושני החלקים האחרים לאביו.
  16. ^ כלומר ששית מאשר ישאר אחרי הינתן ליורשים את חלקם.
  17. ^ למי מהם היתרון בהנחילכם אותם.
  18. ^ לא דווקא אח כי אם קרוב.
  19. ^ במותכם.
  20. ^ משכב זכר
  21. ^ אין האיש רשאי להנחיל את אשתו לאחר במותו.
  22. ^ כלומר יורשי הבעל לא יעכבו את אלמנתו מהינשא לאיש אחר בלתי אם נאפה בחיי הבעל.
  23. ^ כל השונא את אשתו שונא את עזרו הניתן לו מד'.
  24. ^ כלומר אם בלב האיש לגרש את אשתו, ונתן לאחרת מוהר ובא עליה, ואחרי כם התנחם לשמור את אשתו הראשונה, לא יתבע מהשנייה את החזרת המוהר.
  25. ^ אם לקחתם אותן טרם היות לכם הקוראן, אז תוכלו לשמרן.
  26. ^ שתמחלנה על כתובתן.
  27. ^ כלומר תאבדנה חצי כתובהן; והטעם יען כי שפחות לא למדו בנעוריהן עשות טוב.
  28. ^ שלא יחטאו באשת איש.
  29. ^ הנביאים.
  30. ^ זה ריבית; אך במכר אם הקונה לא יתן את כסף המקנה מייד, מותר למוכר לקחת שכר המתנה.
  31. ^ לדעת הישמעאלים שבעה גופי עבירה הם: עבודת אלילים, ושפיכות דמים, עדות שקר, גזל יתומים, מאן להילחם במלחמת האמונה, זלזול הורים, ורבית.
  32. ^ הנשים לא תשנאנה את האנשים מקנאה על אשרר ד' בחר בהם מבהן.
  33. ^ כלומר הבטחתם את איש לתת לו נחלה.
  34. ^ באנשים מבנשים.
  35. ^ אם מאמין בדתכם אם לא.
  36. ^ פה מכוון את היהודים והנוצרים, אשר לדעתו השמיטו מספרי קדשיהם הרבה מקומות המורים על אמיתת נבואתו.
  37. ^ אלה היהודים.
  38. ^ כלומר אם אין לכם מים, אלהים יסלח לכם אם תקחו חול.
  39. ^ מחמד התווכח עם היהודים על אמונתו; ובראותם כי איננו בקיא בספרי תנ"ך, אמרו לו: עוד ימים רבים לך לקרוא בספרי קדשנו ולהגות בהם; אז תוכל להתווכח עמנו.
  40. ^ שמע בקול אלהיך כמונו.
  41. ^ עיין לעיל חזון ב' פסוק ס'.
  42. ^ כלומר דבר מועט.
  43. ^ בזה יכוון את הנוצרים המשתחווים לפסילי קדושיהם.
  44. ^ בישמעאלים, על אשר גלה להם את הקוראן.
  45. ^ הערבים יוצאים לרב מחלצי ישמעאל בן אברהם.
  46. ^ במחמד
  47. ^ הקב"ה מדבר.
  48. ^ היהודים אמרו אל מחמד, שינסוהו שלשה דברי ריבות אשר יביאו לפניו; ואם ישפטם כדין אז ילכו אחריו.
  49. ^ ללכת בדת מחמד והילחם במלחמותיו.
  50. ^ עניין שני הפסוקים האלה הוא, כי האיש אשר לא ידבק בד' בכל לבו, יירא מהילחם במלחמת האמונה, וינוס ממערכתו בקרבה אל המלחמה; אם יגברו האויבים, יגיל על עזבו את אנשיו; ואם תעז יד המאמינים, יתעצב על לבו, על אשר לא יוכל לחלק עמהם שלל.
  51. ^ זו מכה.
  52. ^ היהודים ענו במחמד, כי הוא סיבת כל הרע אשר נעשה בימיו.
  53. ^ ואם תאמר: הלא אמר בפסוק הקודם כי גם הטובות גם הרעות מד' יצאו? ויש לומר כי כן ענינו: האדם מסובב במעשיו את אשר ישית לו ד'.
  54. ^ הוא יישא את עוונו, ואתה לא תערבנו.
  55. ^ אחרי מלחמת אחוד היהודים הוציאו דבה, כי אנשי מחמד נגפו במלחמה וגם הוא מת; למען הסב את לב המאמינים בו מאחריו.
  56. ^ פה מדבר אל המאמינים, כי כמעט הטו אזנם לעצת היהודים לשוב מאחרי מחמד.
  57. ^ רבים מאנשי מחמד עזבוהו על אשר פחדו פן ימותו במלחמה.
  58. ^ כלומר הם מאמינים בדתכם, אך אינם רוצים להילחם בעיר מולדתם.
  59. ^ הם מאמינים בדתכם ורוצים לשבת בבתיהם.
  60. ^ שני חדשים רצופים מצאת השמש עד בואו.
  61. ^ כלומר אין לכם לבקש תואנה למען שלול שלל; די לכם שכרכם מאת אלהיכם.
  62. ^ כלומר קודם נתינת הקוראן הייתם גוזלים ושסים; אמנם אחרי היות לכם דת מחמד היו עם שקט ושאנן, בלתי אם אויביכם יתגרו בכם מלחמה.
  63. ^ רבים מאנשי מחמד בראותם כי חיל האויבים עצום מהם, הניחו את מקומם ויחברו אל האויבים; אך מדי הניחם את משמרתם המלאכים הורו חצים עליהם, וימותו.
  64. ^ ללכת אחרי מחמד.
  65. ^ הניתן לעיל פסוק צ"א על המפגרים מלכת בצבא.
  66. ^ מחמד.
  67. ^ לפני המאמינים.
  68. ^ עניין המאמר הזה; אם יצאו למלחמה, ותגיע זמן התפילה, לא יתפללו כולם יחד, פן יקומו עליהם האויבים פתאום בשעת תפילתם; כי אם חצים יתפללו וחצים יחזיקו בכלי מלחמתם.
  69. ^ לבל יקומו האויבים פתאום עליכם.
  70. ^ כלומר לעת הקרב כל אדם מתפלל כדרכו.
  71. ^ כלומר לעת שלום יתפללו כהוגן בקידה ובכריעה.
  72. ^ בחמשת זמני התפילה והם: בעלות הבוקר, בצאת השמש, בצהריים, בבוא השמש ובצאת הכוכבים.
  73. ^ להיכנע תחת ידיכם.
  74. ^ המאמר הזה מוסב על מעשה שהיה במאמין אחד שגנב וגלל מעליו את אשמתו על יהודי; ומחמד משנאת על היהודים הצדיק את המאמין והרשיע את היהודים; וגבריאל מוכיחו על אשר עיוות את המשפט.
  75. ^ היהודים.
  76. ^ את הרע בעיני ד'.
  77. ^ אנשי הכתב בהוכיחם אותו.
  78. ^ של אנשי הכתב.
  79. ^ בהיכל הקאאבה היו לעת מחמד פסילי אלילים נקבות.
  80. ^ את הרפים באמונתם.
  81. ^ חוק היה לעובדי אלילים אשר במכה לגדוע את אזני הקורבן טרם זבחם אותו לאליליהם.
  82. ^ אנשי הכתב הסיתו את אנשי מחמד, כי יבקשו ממנו אותות ומופתים על אמיתת נבואתו.
  83. ^ כלומר שינחילו אותן די מחסורן.
  84. ^ כלומר רוב מריבות בין איש לאשתו הן על כילות הבעל, אשר לא יאבה לתת לה די צרכיה.
  85. ^ שנאתו אותה גדולה כל כך, כי לא יוכל לדבר אליה לשלום; אז טוב בהיפרדו ממנה.
  86. ^ את השלום
  87. ^ גם אם אתם לא תפארו את שמו, כל ברואי התבל יהללוהו.
  88. ^ זאת המשפט
  89. ^ בזה יכוון את היהודים אשר כמה פעמים האמינו וכחשו באל.
  90. ^ מדבר אל המאמינים.
  91. ^ תהיו כמוהם.
  92. ^ עניין המאמר הזה, כי האנשים אשר ידבקו בכם בכל לבם, יפגרו מלכת עמכם במלחמת אל, ויחברו אל מי אשר תגבר ידו.
  93. ^ אם תקראו לבית דין להעיד.
  94. ^ היהודים בקשו ממחמד, כי יביא להם אש מן השמים, כאשר עשה משה.
  95. ^ מוסב על מקריבי הקטורת בפרשת קרח, במדבר ט"ז, ל"ה.
  96. ^ להשקותם את עפר העגל.
  97. ^ עיין לעיל חזון ב', פסוק נ"ד ופירושי.
  98. ^ כי לא הרתה מרוח הקודש.
  99. ^ עיין לעיל חזון ג', פסוק מ"ו ופירושי.
  100. ^ כת הקאטוליקן והמונופיזיטן נחלקו על טבע ישו; הקאטוליקן אומרים, גי לישו היו שני טבעים, אנושי ואלהי, וישו בעצמו נתלה; והמונופיזיטן אומרים, כי לישו היה אך טבע אחד והוא אלהי, ורק דמות גוף היה לו; וטרם תלו אותו, העלוהו אל השמימה, ותישאר אך דמות גוף ישו בארץ. מחמד הסכים לדעת המונופיזיטן כאשר בראתי לעיל חזון ג', פסוק מ"ו.
  101. ^ לא לפני מותם בארץ, כי אם לפני מותם לנצח ביום התקומה, אשר אז ירדו לשאול תחתית ולא יקומו עוד.
  102. ^ למען לא יאמרו: לו שלח אל לנו נביאים להזהירנו, לא חטאנו.
  103. ^ עיין פירושי לעיל פסוק קכ"ג.
  104. ^ היהודים לא יכחשו בנבואת ישו, והנוצרים לא יאמרו, כי הוא בן אלהים.
  105. ^ יוחנן תלמיד ישו קורא אותו באיוואנגיליאום שלו: דבר אל, ואלה דבריו בפרשה א' פסוק א': "בראשית היה הדבר, והדבר היה אצל אלהים, ואלהים היה הדבר".
  106. ^ כלומר כי באלהים שלוש גופים, והם: האב, הבן ורוח הקודש.
  107. ^ פה חוזר מחמד אל עניין הירושה, אשר בו פתח את החזון הזה.
  108. ^ והחצי האחר יבוא אל אוצר המלך.
  109. ^ והשליש השלישי יבוא אל אוצר המלך.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).