הקוראן סורה 34 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון שבא‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו חמשים וארבעה פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) תהלה לאל! לו כל אשר בשמים ובארץ; לו התפארת בעולם הבא, כי הוא חכם לב ויודע כל.
(ב) הוא יודע את כל הבא בקרב הארץ ואת כל היוצא מקרבה; את כל היורד מהשמים‏[2] ואת כל העולה אליהם‏[3]; סלח ורחום הוא.
(ג) הבוגדים אומרים: לא תגיענו השעה האחרונה! אמור: אמנם, חי אדוני, תגיעכם. הוא יודע את כל הרזים; לא נסתר ממנו גם דבר כמשקל הנמלה, לא בשמים ולא בארץ; אין גדול ואין קטון אשר לא כתוב בספר הנודע.
(ד) הוא ישלם את פעלי המאמינים ועושי טוב; להם כפרת עון ושפע ברכה.
(ה) ואת המכחישים באותותינו ייסר בקצפו הגדול.
(ו) האנשים, אשר היה אליהם המדע‏[4], רואים, כי האמת שולחה אליך מאת אדונך, והיא תנחה בדרך הטובה והישרה.
(ז) הבוגדים אומרים‏[5]: הנראה אתכם איש אשר יורכם, כי תשובו ותחיו אחרי היותכם לעפר דק?
(ח) אך כזבים הוא מדבר באלהים, או רוח רעה מבעתתו! אמנם המכחשים בעולם הבא יוסרו, וגדולה שגגתם.
(ט) הלא יראו את אשר לפניהם ואת אשר תחתיהם בשמים ובארץ? אם נחפוץ, נבקע את הארץ תחתיהם, או נוריד עליהם קצת השמים‏[6]. אכן בזה אות לכל עבד ד' השב אליו.
(י) הן ברכנו את דוידבחסדנו ונאמר: אתם ההרים ובעלי הכנפים, ענו לו‏[7]!
(יא) ונורהו לחרוש ברזל ונאמר: עשה לך שריון וטבעות לשרשרות‏[8]! ואתם אנשי דויד, עשו טוב, כי אני מביט על כל מעלליכם!
(יב) ואת שלמה המשלנו ברוח‏[9], הנושב לחליפות חדשים ממזרח וממערב‏[10]; גם הזלנו לו מבוע נחושת שרופה; גם השדים עשו לו מלאכה בפניו ברצון אלהיו; ואחד מהם כי המרה את פינו ענשנוהו באש הגיהנם. הם עשו לו ככל חפצו היכלים, פסילים, קערות רחבות כאגמי מים, ודודים גבנונים; ונאמר: אנשי דויד! עשו טוב ותנו לי תודה, כי מעט מספר עבדי המודים לי!
(יג) ויהי בגזרנו עליו למות, לא גלה להם איש את מותו כי אם תולעת הארץ, אשר אכל את מטהו; ובראות אותו השדים נופל מת ארצה ויאמרו: לו ידענו את הרז הזה, לא נשארנו בענשנו ובחרפתנו‏[11]!
(יד) גם לאנשי שבא היה אות במקום מגוריהם: שני גנות, אחד מימין ואחד משמאל. ונאמר אליהם: אכלו מטוב אלהיכם ותנו לו תודה, כי הארץ טובה ואדונכם חנון!
(טו) אך הם סרו מאחרינו, ונוריד עליהם מבול מהארובה‏[12], ונהפוך את גנותיהם לגנות מפיקים פירות מרים ואלונים ומעט עצי לט.
(טז) זה גמולם על כחשם בנו; היאה גמול אחר לבוגדים?
(יז) ונשם ביניהם ובין הערים אשר ברכנו ערים אחרות ידועות, ונקל מעליהם את הדרך לאמור: עברו בארץ שאננים בלילה וביום!
(יח) ויאמרו: אדוננו! הרחב לנו את דרכנו‏[13]! ובזאת החטיאו את נפשותיהם. ונשימם למשל בהפיצנו אותם‏[14]. גם בזה אות לכל מחכה ומודה לאלהים.
(יט) ותקם בהם עצת השטן, כי רבם הלכו אחריו; אך מעט מהם האמינו.
(כ) אנחנו המשלנוהו בהם, למען הכיר את המאמינים בעולם הבא ואת המכחשים בו; ואלהים מביט אל כל.
(כא) אמור‏[15]: הראו את האלילים אשר בדאתם מבלעדי אל! לא יוכלו להועילכם גם בדבר קטון כנמלה, לא בשמים ולא בארץ; אין להם חלק בבריאת העולם, ולא יעזרו את אלהים.
(כב) לא יליץ אל ד' כי אם הישר בעניו, ובסור הפחד מקרב לבם‏[16] יאמרו: מה זה דבר אלהיכם? יענו‏[17]: את האמת, כי נשגב ואדיר הוא.
(כג) אמור: מי משפיע עליכם את טוב השמים והארץ, הלא אלהים? אני או אתם בדרך הישרה, או שנינו בשגגה גדולה‏[18].
(כד) לא יביאכם אלהים במשפט על אשר עוינו, ולא יביאנו במשפט על מעלליכם.
(כה) אלהים יקבץ את כלנו, וישפוט בינינו בצדק, כי רב פליליה הוא.
(כו) הראוני נא את האלהים אשר הוספתם אליו! אמנם אך הוא עזוז וחכם לב.
(כז) לא שלחנוך אל האנשים כי אם לבשר טוב ולהזהיר; אך רוב האנשים לא ידעו זאת.
(כח) יאמרו: מתי יבוא השילום, אם כנים דבריך?
(כט) אמור: יום אחד הועד לכם, אשר לא תאחרוהו ולא תחישוהו שעה אחת!
(ל) הבוגדים אומרים: לא נאמין בקוראן הזה ולא בספרים אשר היו לפניו! לו תראה את החוטאים בבואם למשפט אל אלהיהם! אז יוכחו יחדיו, ורכי הלבב יאמרו אל הגאים: לולי, אתם הייתם, כי אז האמנו!
(לא) אז יענו הגאים את רכי הלבב: האנחנו השבנוכם אחור מהדרך הטובה אחרי בואה אליכם? אתם סרתם מאחריה!
(לב) ורכי הלבב יענו את הבוגדים: בנכליהם, אשר התנכלתם לילה ויום, הדיחתונו לבגוד באלהים ולדמות אליו אלהי נכר! כן יכסו את פשעיהם בראותם את ענשם. אז נשים שרשרות ברזל על צוארי הבוגדים; הלא ישולם להם כפי מעלליהם?
(לג) לא שלחנו עוד נביא אל עיר, אשר לא אמרו אליו נכבדיה: לא נאמין בשליחותך!
(לד) הם אומרים: עצומים אנחנו בהון וזרע; לא יגיענו עונש אל.
(לה) אמור: אדני משפיע את חסדו על מי יחפוץ וקופץ את ידו ממי יחפוץ; אך רוב האנשים לא יבינו זאת.
(לו) לא הונכם ולא זרעכם יקרבוכם אלינו; אך למאמינים ולעושי טוב ישולם גמול כפלים על פעלם, ושאננים ישבו בגן העדן.
(לז) והמכחשים באותותינו ולועגים להם יוסרו בעונש גדול.
(לח) אמור: אדוני פותח את ידו למי יחפ(וץ מעבדיו וקופצה ממי יחפוץ; כל אשר תפזרו ישולם לכם כפלים, כי אלהים הוא הטוב מהמשפיעים!
(לט) ביום ההוא יקבץ אלהים את כל בני האדם ויאמר אל המלאכים‏[19]: העבדו אתכם האנשים האלה‏[20]?
(מ) יענו: יהולל שמך! אתה מושיענו ולא אלה; האנשים האלה עבדו את השדים, ורבם האמינו בהם.
(מא) ביום ההולא לא תוכלו להיטיב או להרע איש אל אחיו, ונאמר אל החוטאים: הא לכם עונש אש הגיהנם, אשר כחשתם בו!
(מב) בהקרא אליהם אותותינו המובנים, אומרים:האיש הזה מבקש להשיבכם מאשר עבדו אבותיכם; ועל הקוראן אומרים: אין בו כי אם דברי כזב אשר ברא מלבו! ועל האמת הבאה אליהם אומרים הבוגדים: אין זה כי אם קסם גלוי!
(מג) לא שלחנו ארליהם מאז ספר להגות בו, ולא שלחנו לפניך מזהיר אליהם.
(מד) גם האנשים, אשר היו לפניכם, ענו שקר בשלוחיהם, ואין להם‏[21] עשירית הון האנשים הלזו‏[22], ובכל זאת עונים שקר בשלוחי! אך גדולה היתה נקמתי.
(מה) אמור: איעצכם כי תגשו אל אלהים שנים שנים או אחד אחד, ותשאלוהו, היש רוח רעה בריעכם‏[23] או אם הוא מזהיר שלוח אליכם להזהירכם את העונש הנורא.
(מו) לא אבקש שכר מכם; שכרי בד', והוא יעיד על כל.
(מו) אדוני שלחני באמת, והוא יודע כל הנסתרות.
(מח) הן באה האמת, והשוא הלך לו ולא ישוב עוד.
(מט) אם שגיתי, אתי תלין משוגתי; ואם אנכי בדרך הטובה, אדוני הורני אותה, כי הוא שומע כל וקרוב אל קוראיו.
(נ) לו תראה את הרעדה אשר תאחזם; ואין מנוס להם בהלקחם מהמקום הקרוב‏[24]!
(נא) אז יאמרו: מאמינים אנחנו בו! אך מה תועילם אמונתם במקום הרחוק הלז‏[25]?
(נב) הלא כחשו בה מקדם ויגדפו את סודותינו בהתרחקם ממנו?
(נג) נחל איתן יהיה ביניהם ובין מחמד נפשם‏[26].
(נד) כן היה גם לאנשים אשר היו לפניהם ויעשו כמוהם, כי כחשו באלהים ויריבו בו.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין שבא הנזכר בו פסוק י"ד.
  2. ^ כמו גשם, קולות וברקים ומלאכים וכו'.
  3. ^ כמו האיד, העשן, תפלות ומעללי בני האדם.
  4. ^ ההודים והנוצרים.
  5. ^ איש אל אחיו.
  6. ^ נפתח עליכם את ארובות השמים ווהמבול משטפכם.
  7. ^ עיין לעיל חזון כ"א, ע"ח.
  8. ^ שם ע"ט
  9. ^ שם פ'.
  10. ^ הרוח הזה נושב בארצות הנגב ונקרא
  11. ^ עיין גטין ס"ח, סנהדרין כ', וזה מאמר רבותינו שם: בתחלה מלך שלמה על העליונים שנאמר: וישב שלמה על כסא ד', ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר: מה יתרון לאדם בכל עמלו, וכתיב: זה היה חלקי מכל עמלי.
  12. ^ מארובות השמים; עיין בראשית ז', י"א.
  13. ^ בקשו לכבוש את כל הארץ.
  14. ^ משל היה בארץ ערב: נשמדו כעם שבא.
  15. ^ אל עובדי האלילים.
  16. ^ בהשיבך את ידך מיסרם.
  17. ^ המאמינים.
  18. ^ או אלהי אמת, ואליליכם הבל; או אם אלהי הבל, אליליכם כל שכן הבל המה.
  19. ^ אל הנביאים
  20. ^ השמעו בקולכם.
  21. ^ לאנשי מיכ"ה הבוטחים על הונם וזרעם.
  22. ^ אשר היו לפניהם.
  23. ^ מחמד.
  24. ^ מהקבר, כי אך כפשע בין האדם ובין המות.
  25. ^ בעולם הבא.
  26. ^ הונם וזרעם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).