הקוראן סורה 66 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון האיסור[1][עריכה]

נגלה במדינ"ה ובו שנים עשר פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום

(א) אתה הנביא! מדוע תאסר את אשר התיר לך אדונך, למען הפיק רצון מנשיך[2]? הן חנון ורחום אלהים.
(ב) הן התיר לכם אלהים להפר את שבועותיכם[3]; אלהים משגבכם; הוא יודע כל וחכם לב.
(ג) בהמתיק הנביא סוד עם אחת מנשיו[4] והיא גלתה אותו, ואלהים גלה את אזנו, ויוכיחה מחמד על קצת רעתה, ועל קצתה החריש. ויהי בהוכיחו אותה ותאמר: מי הגיד לך זאת? ויען: היודע ומביט אל כל הגידו לי.
(ד) אם שניכן תשובנה אל ד', אחרי סור לבותיכן מאחריו, טוב לכן; ואם תמרינה את פי, אלהים וגבריאל והמאמינים ועושי טוב והמלאכים יהיו לי לעזר.
(ה) בשלחי אתכן, אולי יתן לי אדוני נשים טובות מכן, משלימות, מאמינות, ענוות, שבות את ד', צדיקות וצנועות, אשר כבר ידען איש או בתולות.
(ו) אתם המאמינים! הצילו את נפשכם ואת נפש משפחותיכם מהאש המכלה אנשים ואבנים, אשר עליה הושמו מלאכים נוראים ואדירים, אינם ממרים את פי ד', כי אם סרים למשמעתו.
(ז) אז יאמר לבוגדים: אתם הבוגדים! לא תכסו את פשעכם ביום הזה; כפי מעלליכם יושב לכם.
(ח) אתם המאמינים! שובו אל ד' בכל לבבכם! אולי יכפר לכם אדונכם את חטאיכם ויביאכם אל גנות ובתוכם מעינות מים. ביום ההוא לא יכלים אלהים את הנביא ואת המאמינים; אורם יהלם לפניהם, וביד ימינם יהיה אור ויאמרו: ד'! הגיה נא את אורנו, וכפר לנו כי אתה אדיר על כל!
(ט) אתה הנביא! הלחם בבוגדים ובחנפים והצר אותם! מושבם אש הגיהנם תהיה, ומה קשה המורד הזה!
(י) אלהים שם לבוגדים למשל את אשת נח ואת אשת לוט, אשר היו בין שני עבדינו עושי טוב; אך אלה התעו אתהן[5] ולא הועילון מאומה באלהים. ביום ההוא יאמר אליהן: בואו אל אש הגיהנם עם כל הבאים שמה!
(יא) ולמאמינים שם אלהים למשל את אשת פרעה[6] אשר אמרה: ד'! בנה נא לי בית אצלך בגן העדן, והצילני מיד פרעה וממעלליו ומהעם הבוגד!
(יב) גם את מרים בת עמרם אשר שמרה את בתוליה, וניפח בה את רוחנו על דבקה בתורת ד' ובספרו ותצניע לכת.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין האיסור הנזכר בו פסוק א'
  2. ^ מחמד, בהכותו את אויביו, ראה בשביה נערה יפת תואר ויקחה לו. ויהי בבואו אליה ותבוא אשתו חפזא החדרה, ותוכיחהו בדברים קשים על הרבותו לו נשים ויבטיחה מחמד, כי ישלח את הנערה הזאת, אם תחריש ולא תגיד לאשתו האחרת את אשר ראתה. אמנם חפזא לא שמרה מחסום לפיה, ותספר אל אישא אשת מחמד האחרות את המעשה הזה. ויהי בהריב שניהן עמו, וישבע לבלתי בוא אליהן חודש שלם; ולמען הכעיסן שמר את הנערה הזאת בביתו.
  3. ^ עיין לעיל חזון ה' צ'
  4. ^ חפזא
  5. ^ כלומר הנשים האלה דמו בנפשותיכן, כי צדקת בעליהן תצילן מהרעה. לדעת מחמד גם אשת נח לא האמינה באלהים, ויעברו עליה מי המבול; וזה נגד מאמר הכתוב בראשית ח', ט"ז.
  6. ^ עיין לעיל חזון כ"ח, ח'.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).