הקוראן סורה 17 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו מאה ואחד עשר פסוקים.
בשׁם אלה הרחמן והרחום
(ב) אל משה נתנו את הכתב להנחות בו את בני ישראל לאמר: אל תבטחו באחר זולתי!
(ג) אל תבטחו בדור האנשים אשר הצלנו אותם ואת נח[3]; אכן, נח עבד נאמן היה!
(ד) ונאמר אל בני ישראל בכתבנו: פעמים תשחיתו בארץ[4], ולבבכם ירום מאד!
(ה) ובבוא מוסרם על עונם הראשון, שלחנו עליהם את עבדינו[5] אשר הרעו לכם מאד, ויחפשו את חדרי בתיהם למען הקים את דברי[6].
(ו) אחרי כן הכבדנו את ידכם עליהם, ונרבה את הונכם ואת זרעכם, ונשימכם לגוי עצום.
(ז) ונאמר: אם תיטיבו לכת, תיטיבו לנפשכם; ואם תמרדו, לבדכם תשאו! ובבוא מוסרכם על עונכם השני, נחשכו מראיכם, ויבאו אויביכם[7] אל בית מקדשכם כבראשונה, ויבוזזוהו ויהרסוהו.
(ח) אולי ישוב וירחמכם ד'; אך אם תשובו אל דרך פשעכם, נשוב ליסר אתכם, ונשים את הגיהנם משמר לבוגדים.
(ט) הקורן הזה ינחה בדרך הטובה ויבשר טוב את המאמינים.
(י) לעושי טוב יהיה שכר גדול.
(יא) ולכל המכחשים בעולם הבא הכנו ענש גדול.
(יב) בן אדם יבקש לו את הרע, וידמה בנפשו כי טוב הוא; נמהר לב כל אדם!
(יג) הן שמנו את הלילה ואת היום לשני אותות; אנחנו מכבים את אות היום להאיר לכם, ולהפיק ברכת ד' בעבודתכם, ולהורותכם את חשבון השנים והימים; לכל דבר שמנו תכלתו;
(יד) לכל איש קשרנו את צפרו בצוארו[8]; וביום התקומה וביום התקומה נראהו את ספר מעלליו פתוח[9],
(טו) ונאמר אליו: קרא בספרך! נפשך תחשב עמך היום!
(טז) כל איש אשר ינחהו אלהים, אשרהו; וכל התועה, לנפשו תועה; לא ישא איש את עון אחיו; לא יסרנו עוד טרם שלחנו נביא.
(יז) טרם שחתנו עיר הזהרנוה; ובהמרותה את פינו ויבא דברנו, ונשימוה מעי מפלה.
(יח) כמה דורות השחתנו מימי נח עד הנה! אלהים יודע את עונות עבדיו ומביט אליהם.
(יט) כל הרודף אחרי חיי החלד ניתן לו מהם כטוב בעינינו; אז נכין לו את הגיהנם; שם יבער ויהיה ללעג ולקלס.
(כ) וכל הבוחר בחיי העולם הבא ורודף אחריהם ומאמין באלהים, ינחל טוב.
(כא) לזה ולזה[10] נשפיע את טוב אדונך; לא יגרע להם דבר מאותות אלהיך.
(כב) הבט נא איך הבדלנו קצתם מקצתם בעולם הזה! אך בעולם הבא עוד רבות המדרגות ורבים היתרונים.
(כג) אל תדמה אל אלהים אלהי נכר, פן תכלם ותורש.
(כד) הן צוך אלהים לבלתי עבוד אחר זולתו ולכבד את הוריך ולהטיב להם בעת זקנתם הן לאביך הן לאמך הן לשניהם; אל תבזם ואל תחרפם, כי אם דבר אליהם רכות!
(כה) פרש עליהם את אברות הענוה[11] ואמור: ד'! רחמם כאשר הם רחמוני בעת ילדותי!
(כו) אלהיכם יודע את אשר בנפשכם, אם תיטיבו לכת.
(כז) הוא חנון לתמימי דרך.
(כח) ותן לקרובך ולדל ולעובר דרך כמשפט[12]; אך אל תאבד את הונך[13]!
(כט) כי מאבדי הונם אחי השטן המה; והשטן בגד באלהים.
(ל) ואם תפנה מאחריהם[14], בבקשך רחמים מאת אדונך[15], דבר אתם טובות.
(לא) אל תקשר את ידך בצוארך ואל תפשטה יותר מדי[16], פן תכלם ותורש.
(לב) אלהיך יפתח את ידו ויקפצה כטוב בעיניו; הוא יודע את עבדיו ומביט אליהם.
(לג) אל תמיתו את בניכם מפחד העוני! אנחנו נכין מזון לכם ולהם; עון גדול לכם בהמיתכם אותם.
(לד) אל תקרבו אל הזימה! היא עון גדול ודרך רעה.
(לה) אל תמיתו איש להכעיס את ד', לולי במשפט. ואיש מכם כי יומת בזדון, חיזקנו את ידי גואלו לנקם את נקמתו; אך לא יעבר חק[17] בהנקמו.
(לו) אל תשלחו יד בהון היתומים כי אם לטובתם[18] עד יגדלו. שמרו את בריתכם, כי אלהים יחשב עמכם.
(לז) ואם תמודו ותשקלו, מדת צדק ומשקל צדק יהיו לכם.
(לח) זה טוב לכם ולכל הארץ.
(לט) ואל תלך אחרי אשר לא ידעת[19], כי אלהים יביאך במשפט על כל משמע אזנך ועל כל מראה עיניך ועל כל אות נפשך.
(מ) ואל תלך הלוך וטפוף בארץ[20], כי אין לאל ידך לבקע את הארץ או להגיע עד ראשי ההרים.
(מא) כל אלה תועבה המה ונגד פני עליון.
(מב) זה אשר צוך אלהיך בחכמתו: אל תדמה אליו אלהי נכר, פן תושלך אל אש הגיהנם נבזה ונמאס.
(מג) הברך אתכם אלהים בבנים, וישם את המלאכים לבנותיו[21]? הן כבדו דבריכם באלהים[22]!
(מד) הן שמנו אותות בקורן הזה למען הזהירם; אך הם יקשו את לבם.
(מה) אמור: לו יש אלהים אחרים זולתי אל, כאשר הם אומרים, הלא יבקשו האלהים האלה לעלות על כסאו[23]?
(מו) שבעת הרקיעים[24] והארץ מהללים את שמו, וכל אשר בהם; אין דבר אשר לא יספר תהלתו; אך אתם אינכם מבינים את תהלת פיהם; אכן חנון ורחום הוא[25]!
(מח) בקראך את הקורן נשים בינך ובין המכחשים בעולם הבא מסך עב.
(מט) נקשה את לבם ונכביד את אזנם למען לא יבינו.
(נ) ואם תזכיר את שם אלהיך האחד בקורן, יפנו אליך עורף.
(נא) אנחנו יודעים את אשר בלבם בשמעם אותך; הם אומרים איש אל אחיו: התשמעו לקול האיש המשגע הזה?
(נב) ראה נא את אשר יערכו לך! אמנם תועים המה, ולא ימצאו את הדרך הטובה.
(נג) גם אומרים: איך נשוב ונברא אחרי היותנו לעפר ועצמות?
(נד) אמור: גם אם תהיו אבן או ברזל, או כל דבר אשר בעיניכם קשה לחיותו, תשובו ותחיו! ואם יאמרו: מי יעירנו? אמור: בוראכם מקדם. ואם יניעי את ראשם ויאמרו: מתי יהיה האות הזה? אמור: אולי מהרה.
(נה) ביום ההוא יוציאכם מקבריכם ויעירכם למען השמיע את תהלתו, ותדמו בנפשכם כי לא שכנתם בעפר כי אם רגע.
(נו) אמור לעבדי, כי ידברו אל הבוגדים רכות; השטן מחרחר ריב ביניהם, כי אויב גלוי הוא לבני האדם.
(נז) אדונכם מכיר אתכם; הוא ירחם את מי יחפץ וייסר את מי יחפץ; לא נתנוך צפה עליהם.
(נח) אדונך יודע את כל אשר בשמים ובארץ; בחרנו בקצת הנביאים מקצתם, וניתן לדוד את הזמירות.
(נט) אמור: קראו את אשר בראתם מבלעדי אל! אין לאל ידם למלט אתכם מהרעה או להשיבה מכם.
(ס) האלילים אשר אתם עובדים יבקשו גם הם למלאות את חפץ אדונם ולקרב אליו: הם מקוים אל חסדיו ויראים את מוסרו, כי נורא אדונך ביסרו.
(סא) אין עיר[26] אשר לא נשחית טרם בוא יום התקומה או ניסרה בענש גדול; כל זה כתוב בספר המקרים.
(סב) אין מעצור לנו לשלח מפתים; אמנם ידענו, כי גם האנשים אשר היו לפניכם כחשו בהם. הן נתנו לאנשי תמוד גמלה לאות גלוי, ויחטאו בה; לכן לא נשלח אותות כי אם להחריד[27].
(סג) גם אמרנו אליך, כי אלהיך יכיל בחכמתו את כל בני האדם; לא הראינוך את המראה[28] כי אם לנסות את בני האדם; גם הראינוך בקורן את העץ הארור[29] למען החריד את בני האדם; אך בכל זאת יוסיפו לחטא.
(סד) באמרנו אל המלאכים: השתחוו לאדם! וישתחוו; זולתי השטן מאן, ויאמר: האשתחוה לאשר יצרת מחומר[30]?
(סה) מה מחשבתך בבחרך באיש הזה ממני? חכה לי עד יום התקומה, ואדיח את זרעו; אך מעט אשר ימלאו אחריך!
(סו) ויאמר אלהים: כדברך כן יהי; אך כל ההולכים אחריך גדול ונורא יהיה גמולם בגיהנם! הדיח בקולך את אשר תוכל לו מהם, וארוב להם בפרשיך וברגליך[31]! תן להם הון וזרע ובשרם טוב; אך בשורותיך רק הבל המה.
(סז) אך בעבדי לא תמשול, כי אדונך עוזר למו.
(סח) אלהיכם מוליך את האניה בלב הים, למען תעשרו ברב חסדו, כי חנון הוא לכם.
(סט) ואם יקרכם אסון בים, אליליכם אשר אתם עובדים מבלעדי אל מסתירים את פניהם מכם; ואחרי הוציא אלהים אתכם אל היבשה, תשובו אל אליליכם; אך בוגד כל אדם!
(ע) התדמו בנפשכם כי לא יוכל אלהים לבקוע תחתיכם את הארץ או לשלח עליכם סערה אשר תשופכם, ואין עוזר לכם?
(עא) או התאמינו כי לא יוכל להטות את לבכם לעבור שנית את הים, ולהרים עליכם גלי הים ולהציפכם על מריכם ואין עוזר לכם?
(עב) הן בחרנו בבני אדם, ונפזר להם כל הון היבשה והים, וננחילם כל טוב, וניטיב להם מכל יצור תבל.
(עג) ביום ההוא נביא את כל בני האדם עם נגידיהם במשפט; לכל אחד נשים את ספר מעלליו ביד ימינו למען קרא בו; לא יעשה להם עול גם כחוט.
(עד) וכל איש אשר עצם עינו מראות בעולם הזה, גם יהיה עור בעולם הבא וישגה מהדרך הטוב.
(עה) עוד מעט והשיבוך מאחרי אשר גלינו לך[32], והסיתוך לשים כזבים תחתיו; אז דברו אליך לשלום.
(עו) לולי חיזקנו את רוחך כי אז נטית אליהם.
(עז) לו הקשבת לקולם, יסרנוך בעודך חי ואחרי מותך; ואין לך מציל מידי.
(עח) כמעט הסיתוך לעזב את ארצך[33], כי בלבם היה לגרשך; אמנם גם הם לא ישבו בה כי אם מעט ימים.
(עט) כמו כן עשינו לנביאים אשר היו לפניך; לא נמיר בך את דרכינו.
(פ) עשה את תפלתך בבוא השמש עד תהיה עלטה, וגם בשחר, כי תפלת השחר תעיד בך[34].
(פא) ואם תעור בחצי הלילה ותתפלל, צדקה תחשב לך; ואלהיך יגדלך וירומם את כסאך.
(פב) וכה תתפלל: ד'! יהי צאתי ובואי בצדק, וחזקני בתשועתך!
(פג) אמור[35]: הן באה האמת, והשוא הלך לו; כי השוא לא יאריך ימים.
(פד) הן שלחנו אליך את הקורן, מרפא ורחמים למאמינים; אך יוסיף מכאוב לבוגדים.
(פה) אם ניטיב לאדם, ישוב מאחרינו ויבגד בנו; ובבוא אידו יאבד תקותו.
(פו) אמור: כל איש יעשה כפי יכלתו; ואלהיכם ידע את המישרים ארחותיהם!
(פז) ישאלוך על הרוח הקדוש[36]; אמור: הרוח נבראה בדבר אלהים, ואינים מבינים מאומה עליה.
(פח) לו חפצנו, נשיב את אשר גלינו לך[37]; ואז אין ישועתה לך בנו.
(פט) אין רחמים כי אם באלהיך, וחסדו גבר עליך.
(צ) אמור: גם אם יתקבצו כל האנשים וכל השדים למען הביא ספר כקורן הזה, לא יצליחו, גם בעזרם איש את אחיו.
(צא) הן שמנו בקורן הזה אוחות ומשלים לבני האדם; אך רבם בגדו בו מקשי ערפם,
(צב) ויאמרו: לא נאמין בך, עד תוציא לנו מעין מן הארץ.
(צג) או תוציא גן תמרים וענבים, ובקרבו נחלי מים.
(צד) או תשליך עלינו את השמים כפתים, כאשר הזהרתנו; או תראנו את ד' ואת המלאכים.
(צה) או יהיה לך בית זהב, או תעלה בסולם השמימה; גם לא נאמין במסעך[38], עד ישולח אליך ספר[39] אשר נקרא בו. אמור: יהולל שם ד'; אינני כי אם שליח בשר ודם!
(צו) לא ימנע את האנשים מהאמין בבוא אליהם קו הישר, כי אם אמרם: היקים ד' אדם לנביא?
(צז) אמור: לו נאוה למלאך להתהלך בארץ בקרב בני אדם, כי אז שלחנו מלאך לנביא.
(צח) אמור: עד ד' ביני וביניכם, כי צפה ומביט הוא אל עבדיו.
(צט) כל איש אשר ינחהו אלהים, בדרך הטובה הוא; וכל אשר יתעהו, אין לו עוזר מבלעדי אל. הן נקבצם כלם ביום התקומה; עורים, אלמים וחרשים יהיו; מושבם יהי גיהנם; ובכל עת אשר תכבה אשם נשוב ונעלה.
(ק) זה גמולם על אשר כחשו באותותינו לאמר: איך נשוב ונלבש בשר אחרי היותנו עצמות ועפר?
(קא) הלא יבינו, כי יש עוז לאלהים בורא שמים וארץ להלבישם בשר מחדש? הן שם קץ להם, אשר אין ריב בו; אך הבוגדים יכחשו בו.
(קב) אמור: גם אם כל אוצרות אלהים, אשר נתן לכם ברחמיו, יהיו בידיכם, לא תגעו בהם[40]; אך כילי כל אדם!
(קג) הן נתנו למשה תשעה אותות מובנים[41]; שאל את בני ישראל עליהם! — ובבואו אליהם ויאמר פרעה אליו: משה! בעיני קוסם קסמים אתה!
(קד) ויאמר משה: אותות כאלה לא יוכל לשלח כי אם אלהי השמים והארץ; פרעה! בעיני מוכן לשחת אתה!
(קה) ויבקש פרעה להכחידם מן הארץ; ונשקע אותו ואת כל אשר אתו.
(קו) אחרי כן אמרנו אל בני ישראל: גורו בארץ הזאת, ובבוא מועד העולם הבא נביא את כלכם במשפט! הן שלחנו אליך את הקורן באמת, ובאמת בא אליך; לא שלחנוך כי אם לבשר טוב ולהזהיר[42].
(קז) ולא נתנו את הקורן לחלקים כי אם למען תקראהו בנחת לבני האדם; לכן גלינוהו אחת אחת.
(קח) אמור: אם תאמינו בו או לא תאמינו, האנשים אשר שולח אליהם המדע מקדם[43] יפלו על פניהם בהקראו אליהם וישתחוו לאמור: יהולל שם ד'! הן בא אלינו דברו!
(קט) ישתחוו ארצה ויורידו דמעות ולבבם יוסיף ענוה.
(קי) אמור: קראהו: אלהים, או רחום! זה ישוה בעיניו, כי לו שמות מפוארים[44]. אל תצעק בתפלתך ואל תלחש; לך בדרך האמצע[45]!
(קיא) אמור: תהלה לאלהים אשר לא הוליך, ואין לו עזר במלכותו ולא חבר לתמוך את ידו! ומלל את גבורתו!
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מענין המסע הנזכר פסוק א'; וזה דבר המסע הזה: בלילה אחד העלה גבריאל את מחמד מועף ביעף ממיכ"ה לירושלים, ויראהו את בית המקדש. משם השמימה ויראהו את תוך השמש והירח, ומשם אל גן העדן, אשר בו השתעשע עם כל הנביאים, ואל הגיהנם; ומשם השיבו אל מיכ"ה. ולדעת קצת מפרשי הישמעאלים המסע הזה אך חלום היה.
- ^ אשר בירושלים.
- ^ כלומר באדם.
- ^ קורם חרבן בית ראשון וחרבן בית שני.
- ^ שלמנאסר סנחרייב ונבוכדנאצר, אשר היו שבט אף ד'.
- ^ עיין מלכים ב', כ', י"ז; ישעיהו א' ל"ט, ו'.
- ^ אנטיאכוס עפיפאנעס וטיטוס.
- ^ כלומר כל אשר יעשה איש בחדרי חדרים יגלה לעין כל; עיין קהלת י', כ'.
- ^ לא ייסר אלהים את בני האדם טרם הראותו אותם את כל מעלליהם.
- ^ לרודף אחרי חיי העולם הזה ולבוחר בחיי העולם הבא.
- ^ היה ענו נגדם.
- ^ כפי יכלתך.
- ^ לתת יותר מדי יכלתך.
- ^ אם אין בידך לתת להם.
- ^ כי אתה בעצמך עני הוא.
- ^ אל תהי כילי ואל תפזר יותר מדי.
- ^ לא ישיב נקם לקרובי הרוצח, כי אם לרוצח עצמו.
- ^ לעשות בו סחורה להנאתם.
- ^ אחרי ההבל.
- ^ אל תהי גס רוח.
- ^ עובדי האלילים אמרו, כי המלאכים והשדים בנות אלהים המה.
- ^ דברתם בו כזבים.
- ^ לו יהיו אלהים רבים, היהיו תמיד שלום ואחוה ביניהם, ולא ישחיתו את העולם?
- ^ ואלה הם: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות; עיין חגיגה ט' ב'.
- ^ כי לא ייסרכם על אשר לא תתנו לו די תודה.
- ^ ויושביה חטאים.
- ^ כלומר מופתי הטבע ולא מופתים בידי אדם.
- ^ את הגיהנם ואת גן העדן.
- ^ לדעת מחמד יש בגיהנם תמר, אשר ממנו יוצא עשן וגפרית; ורבותינו ז"ל אמרו: שתי תמרות יש בגי בן הנם ועולה עשן מביניהם, וזו היא פתחה של גיהנם; עיון סכה ל"ב.
- ^ עיין לעיל חזון י"ד, ל"ב.
- ^ בכל השדים והרוחות.
- ^ היהודים והנוצרים אמרו אל מחמד, כי יחבק את דתם, אז ישמעו לקולו.
- ^ היהודים אמרו אל מחמד, כי ינבא בארץ ישראל אם נביא אמת הוא, כי אין הנבואה שורה בחוצה לארץ.
- ^ תכריעך לכף זכות בתחית המתים.
- ^ אל אנשי מיכ"ה.
- ^ הנוצרים שאלו את מחמד, באשר הוא מכחש בשילוש אלהים, מה יחשב על הרוח הקדוש.
- ^ נתן לך דת אחרת.
- ^ במסע הליל, עיין לעיל פסוק א'.
- ^ מן השמים.
- ^ למען פזר מהם לאביונים.
- ^ לדעת מחמד לא היו כי אם תשע מכות, כי ארבה בכלל ערוב הוא.
- ^ ולא לעשות מופתים.
- ^ עיין לעיל חזון ה' פ"ו.
- ^ היהודים חשדו את מחמד כי מאמין בשתי רשויות, על אמרו תמיד בראש חזיוניו: בשם אלהים הרחמן והרחום.
- ^ רבותינו ז"ל אמרו: רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל צריך שיחתך בשפתיו, וקולה לא ישמע, מכאן למתפלל שלא ישמיע קולו. עיין ברכות ל"א, ב'.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).