הקוראן סורה 3 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון עמרם‏[1][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאתים פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) א"ל"מ[2] ד' הוא האלהים, אין עוד מלבדו, הוא חי וקים לעד.
(ב) הוא גלה את הכתב באמת, לקים את אשר כבר גלה. הוא גילה את התורה ואת האיוואנגיליאום לבני האדם לנחותם בהם, ועתה הנה מגלה לך את הקוראן‏[3].
(ג)אכן למכחשים באותות אל עונש גדול, כי אל גבור ונוקם הוא.
(ד) לו גלוי כל אשר בשמים ובארץ; הוא יצרכם בבטן; בלעדו אין אלהים; הוא אדיר ויודע כל.
(ה) הוא גלה לך את הכתב, אשר מקצת פסוקיו גלויה ומובנת לעיני כל‏[4] והם יסודי הדת; ומקצתם סתומים‏[5], ואך במראה יובנו ולא באות. האנשים אשר אינם מאמינים בכל לבבם, יבקשו לדעת את עניין המשלים האלה, למען חרחר ריב בין איש לאחיו‏[6]; אך אלהים לבדו יודע את ענינם. המאמינים באל, יאמרו: בכל נאמין כי הכל מוצא פי ד' הוא. כה יאמרו כל חכמי לב:
(ו) ד', אל תתעה את לבנו אחרי הנחותך אותנו במעגל הטוב; רחם עלינו כי אתה חונן ונותן!
(ז) לא נכחש, כי תקבץ אליך את בני האדם לעת מועד‏[7]; כי אתה לא תפר את דבריך.
(ח) אך לבוגדים הונם וזרעם לא יועילו; להבת שאול תחתית תאכלם.
(ט) כאשר נהיה לאבותיהם ולעם פרעה אשר כחשו באותותי. אך יד אל לקחם על מרים, כי אל קנא ונוקם הוא.
(י) אמור אל הבוגדים: תאסרו ותורדו אל גיהנם; שם תהי נות רשעתכם‏[8].
(יא) בשני החילים, אשר ערכו מלחמה יחד, ראיתם את אותותי; המערכה האחת נלחמה בעבור אמונת אל, והאחרת בגדה בו. לזאת היתה עצמה כפליים מלראשונה; אך ד' יאזר חיל את מי יחפץ בו. אכן זה היה אות נפלא למתבוננים בו.
(יב) בלב כל איש חרותה אהבת נשים ובנים וכסף וזהב וסוסים יקרים ועשתרות צאן ושדות; אך כל אלה רק טרף הם לחיי העולם הזה; טוב מהם לשוב אל ד'.
(יג) אמרו: האוכל לבשר לכם טוב מזה? זה חלק הישרים מאת אלהים: גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. נשים טהורות ורצון אל‏[9] תהיינה להם למנה, כי עיני ד' אל יראיו, האומרים:
(יד) ד' מאמינים אנחנו בך; כפר לנו על כל עונותינו, והצילנו מאש הגיהנם!
(טו) כה יאמרו כל נושאי עלי, אנשי אמת, חרדים על דברי, המתפללים, וחונני דלים, ומתחננים בתפלת השחר על כפרת עונותיהם.
(טו) אלהים העיד עליו, כי אין עוד מלבדו; והמלאכים וכל חכמי לב יגידו את אמתו, כי אין צור מבלעדו‏[10]; אדיר הוא ויודע כל.
(יז) האמונה האמיתית היא האיסלאם[11]. לא נפרדו אנשי הכתב עד היות להם המדע‏[12] ויחלקו מקנאה. כל המכחש באותות אל, ידע, כי אלהים יודע לחשב.
(יח) אם יריבו בך, אמור להם: אני וכל אנשי עצתי דבקים בד'.
(יט) אמור אל אנשי הכתב ואל הבוערים‏[13]: התאבו ללכת באמונתי? אם יואילו, יהיו על הדרך הטוב; ואם ימאנו, פתם, כי עין ד' על יראיו‏[14].
(כ) ואל המכחישים באמונת אל והורגים נביאיו חנם ומרצחים את המורים אותם צדק ומשפט, בשר עונש גדול.
(כא) אין שכר לפעלותיהם הטובות לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואיש לא יושיעם.
(כב) הלא ראית את האנשים אשר נתן להם הכתב? בהעידך בהם את תורת אל, למען תשפט בינך וביניהם, פנו עורף וילכו לדרכם‏[15].
(כג) זאת עשו על אמרם: אש הגיהנם לא תאכל כי אם מספר ימים; וילכו אחרי ההבל על בדות לבם.
(כד) אך מה יעשו, בקבצנו אותם ביום הפקודה, אשר אין ריב בו, ולכל נפש ישוב גמולה בראשה? גם להם לא ייעשה עול‏[16].
(כה) אמור: ד' אשר בידך המשרה, אתה נותן את המלוכה לכל הטוב בעיניך, ותמנעה מהרע בעיניך; אתה משפיל ומרומם את כל אשר תחפוץ; כל הטוב בידיך הוא, כי אתה אדיר על כל.
(כו) אחר היום תביא את הלילה, ואחר הלילה את היום. מהמות תוציא את החיים, ומהחיים תוציא את המות; לכל היקום תתן טרף בלי גרעון.
(כז) אתם המאמינים! אל תבקשו עזר מהבוגדים‏[17], אם יש מאמינים בכם; כל עושה זאת, אין ישועתה לו באלהים; רק אם תיראו מהם‏[18]. ד' אלהיכם יגן בעדכם, ואליו תשובו. אמור: אם תכחדו את אשר בלבבכם, אם תגלוהו, אל ידעהו, כי הוא מביט אל כל אשר בשמים ובארץ, והוא אדיר על כל.
(כח) ביום ההוא‏[19] ימצא האדם את כל אשר עשה, ויבקש נחל איתן בינו ובין הרע אשר עשה‏[20]. אלהים יגן בעדכם, כי חנון הוא לעבדיו.
(כט) אמור: אם תאהבו אל, לכו אחרי, וד' יאהב אתכם, ויסלח לכם את חטאותיכם, כי סלח ורחום הוא. שמעו בקול ד' ונביאיו; ואם תפנו לו עורף, דעו כי אל שונא לבוגדים.
(ל) באמת, ד' בחר באדם, בנח בדור אברהם ובצאצאי עמרם‏[21] מכל בני אדם; דור יצא מחלצי דור‏[22], כי אל שומע ויודע כל.
(לא) זכור את תפילת אשת עמרם באמרה: אלהי! לך הקדשתי את פרי בטני; קחהו נא ברצון, אתה הצופה ומביט לכל! ויהי בלדתה ותאמר: ד' הנה ילדתי בת; (ואלהים ידע את אשר ילדה) אולם בת לא תערך לבן‏[23]! הנה קראתי את שמה מרים; היה נא מגן בעדה ובעד זרעה נגד השטן הנסקל‏[24]! –
(לב) וישמע אלהים את קול תפלתה, ויוציא ממנה נטע שעשועים; וזכריה היה לה לאומן. מדי בואו אל חדרה, מצא מזון אצלה‏[25]; וישאלה לאמר: מאין לך המזון הזה? ותען מרים: מאלהי, כי הוא נותן טרף לכל אשר יישר בעיניו בלי גרעון.
(לג) ויתחנן זכריה אל ד', ויאמר: ברכני גם אני, ותן לי בן משכיל! ידעתי, כי אתה שומע תפילה. ויהי בהפילו תחנתו בחדרו, ויקראו אליו המלאכים לאמר:
(לד) אלהים מבשר לך את יוחנן, והוא יקים את דבר ד' הבא‏[26]; הוא יהיה איש תם וסור מרע ונביא תמים.
(לה) ויאמר: ד' איך יולד לי בן, ואנכי באתי בימים ואשתי עקרה! ויען המלאך: אלהים, כל אשר חפץ עשה.
(לו) ויאמר זכריה: ד' תן לי מופת! ויען המלאך: זה האות: שלושת ימים לא תוכל לדבר אל בני האדם כי אם במראה פניך‏[27]; זכור את אדוניך ושבחהו ערב ובוקר!
(לז) ויוסיפו עוד דבר המלאכים: מרים! אלהים גדלך וקדשך ובחר בך מכל נשי הארץ.
(לח) יראי את ד' וכבדיהו, וכרעי עם הכורעים‏[28]!
(לט) זה דבר אמת, ולך גלינוהו; לא היית שם בהפילם גורל, מי יהיה אומן את מרים, בהריבם יחד‏[29].
(מ) ויוסיפו עוד דבר המלאכים: מרים! אלהים מבשרך את דברו הבא, וייקרא שמו ישו המשיח בן מרים; תגדל תפארתו בעולם הזה ובעולם הבא, ויהיה מן הקרובים לאל.
(מא) בעודנו ילד רך ובהיותו איש יורה את האנשים, ואיש תמים יהיה.
(מב) ותען מרים: איככה אלד בן, ואיש לא נגע בי? ויען המלאך: אלהים כל אשר חפץ עשה; ואם יגזר אמר ויאמר: יהי! אז יהיה.
(מג) הוא יורהו כתב ומוסר השכל, את התורה ואת האיוואנגיליאום, וישלחהו אל בני ישראל לאמור: באתי אליכם באותות מאת ד' אלהיכם; הנה אצור לכם דמות צפור מחומר, ואפח בה נשמת חיים, ותהי לנפש חיה ברצון אל‏[30]. את העורים ואת המצורעים ארפא, וברצון אלי אחיה מתים; גם אגיד לכם את אשר תאכלו ואת כל אשר תעשו בחדרי משכבכם; זה לכם האות, למען תאמינו בי!
(מד) אני אקים את התורה אשר נהיתה לכם מאז; אני אקל מעליכם מקצת מאשר הושת עליכם, כי באתי באותות מאת אלהיכם. יראו את ד' ולכו אחרי, כי ד' אדוני ואדונכם. אותו כבדו; אז תהיו על הדרך הטובה.
(מה) בראות ישו, כי רבים מהם אינם מאמינים ויאמר: מי יתיצב לי בעבור אמונת אל? ויענו תלמידיו: אנחנו נקנא לד'; אנחנו מאמינים בו; העד בנו, אם מאמינים אנחנו!
(מו) אדוננו! אנחנו מאמינים באשר גלה לך; בנביאך נדבק; לכן כתבנו בספר העדים‏[31].
(מז) היהודים הערימו עליו‏[32]; אך ד' התחכם להם‏[33], כי חכמתו עולה על ערמת כל בני האדם.
(מח) ויאמר ד': ישו! אני אמיתך וארוממך אלי, ואצילך מיד הבוגדים, ואת אשר הלכו אחריך אגדל על המכחישים בך עד יום התקומה; אז תשובו אלי ואשפט ביניכם.
(מט) תכבד ידי על המכחישים בך, בעולם הזה ובעולם הבא; ואיש לא יושיעם.
(נ) אך למאמינים בך ולעושי טוב נתן שכר גדול, ואת הרשעים לא ארחם‏[34].
(נא) זה האות והמדע אשר גלינו לך; בעיני ד' יקרה נפש ישו כנפש אדם[35], אשר נוצר מאדמה, ובאמרו‏[36]: יהי ויהי.
(נב) זה האות מאלהיך; לכן אל תריב בו! –
(נג) אם יריב איש אתך על אמתת דברי אשר נגלה לך, אמור לו, באו ונקהילה את בנינו ואת בניכם, את נשינו ואת נשיכם, את עבדינו ואת עבדיכם, ונעתר אל ד' למען ישפוך את זעמו על הבוגדים בו‏[37].
(נד) אמת הדבר; אין אלהים מבלעדי אל; עזוז וגבור הוא.
(נה) ואם ישובו מאחריו, אל יודע את הרשעים.
(נו) אמור: אתם אנשי הכתב, נכרתה ברית יחדיו; את אלהי השמים לבדו נעבוד, ולא נדמה לו אחר, ולא נשתחוה לאיש מקרבנו‏[38], ולא נעבדנו! ואם ימאנו לעשות זאת, אמרו‏[39]: העידו בנו, כי אנחנו מאמינים.
(נז) אנשי הכתב! אל תריבו על אודות אברהם‏[40]! הלא התורה והאיוואנגיליאום אחרי מותו נגלו; הלא תדעו זאת? –
(נח) הריבו על דברים אשר אתם יודעים, ולא על אשר אינכם יודעים! –
(נט) אלהים לבדו יודע זאת ולא אתם; אברהם לא יהודי ולא נוצרי היה כי אם צדיק תמים מאמין בד'; לא השתחוה לאל נכר.
(ס) אלה הקרובים לאברהם: ההולכים בדרכיו כמו הנביא מחמד[41] והשומעים לקולו; אל מגן בעד המאמינים בו.
(סא) יש מאנשי הכתב זוממים להשחית אתכם; אך את נפשם ישחיתו, ולא יבינו.
(סב) אנשי הכתב! אל תכחשו באותות אל, כי אם העידו אליהם.
(סג) אנשי הכתב! אל תכסו את האמת בצעיף השקר למען העלם את האמת באשר אתם יודעים טוב ממנו‏[42].
(סד) יש מאנשי הכתב יאמרו איש אל אחיו: בבוקר האמינו באשר גלה למאמינים; ובערב כחשו בו, למען השב אותם מאמונתם‏[43]! אל תאמינו כי אם לקול אנשי דתכם‏[44]! –
(סה) מעגל הטוב הוא מעגל האל, גם אם ידרכו בו אחרים זולתכם‏[45]. אם יריבו עמכם בפני אל, אמור אליהם: כל הטוב ביד ד' הוא, לכל אשר יחפץ יתנהו, כי טוב הוא ויודע כל.
(סו) הוא חונן ברחמיו את הישר בעיניו, כי גדולים חסדיו.
(סז) יש מאנשי הכתב אשר תוכל להפקיד בידו ככר זהב אחד, והוא ישיבהו לך; אך יש אשר לא ישיב לך משאת דינר אחד, אם לא תגשהו לשלם.
(סח) כי יאמרו: אין לנו לשמור את מוצא שפתינו לבוערים‏[46]; כן ידברו כזבים באל, והם יודעים כי לא כן הוא.
(סט) אמנם אלהים אוהב את מקים דברו ואת כל יראיו.
(ע) וכל מפיר את ברית ד' ואת אלתו מאהבת בצע, אין לו חלק לעולם הבא. אלהים לא ידבר אליו ביום התקומה, לא יביט אליו ולא ינקהו; ולו עונש גדול.
(עא) רבים קוראים את כזביהם מכתב הקודש, למען תאמינו בהם. אך לא כן הוא כדבריהם. הם יאמרו: כה דבר ד'; אך שקר עמם; וידברו באל כזבים, בדעתם כי לא כן הוא.
(עב) לא נאוה לבן אדם‏[47], אחרי תת לו אלהים את הכתב ואת החכמה ואת הנביאות לאמר לבני האדם: עבדו אותי ולא אל! אך יאמר: לכו בתורת אל והגו בה!
(עג) אלהים לא צוה אתכם לעבוד את מלאכיו או את נביאיו; היצוה אתכם לבגוד בו, אחרי היותכם מאמינים?
(עד) בכרת אל ברית לנביאים, אמר: זה הכתב והמדע, אשר אני נותן לכם; אחרי כן יבוא שלוחי אליכם לקים את אשר בידכם; בו תאמינו, ותתמכו בידיו; ויוסף עוד דבר ד' אליהם; התאבו לקחת את בריתי בכל לבבכם? ויענו: נאבה. ויאמר אלהים: העידו בי ואני אעיד בכם.
(עה) וכל השב מאחרי, יהיה ממספר הבוגדים.
(עו) התאבו דת אחרת כי אם דת אל? כל אשר בשמים ובארץ, הולך בדרכיה‏[48], אם ברצון אם לא; והכל ישוב אל אלהים.
(עז) אמור: מאמינים אנחנו באלהים ובאשר גלה לנו, לאברהם, לישמעאל, ליצחק, ליעקב ולהשבטים, ובאשר צוה אל ביד משה, ישו והנביאים. לא נבדיל ביניהם, משלימים אנחנו‏[49].
(עח) כל המחבק דת אחרת מהאיסלאם[50], לא יחבקנו אל; הוא יאבד חלקו בעולם הבא.
(עט) איך ינחה אל גוי, אשר האמין והעיד אל אמתת הנביא המראה אותם מופתים נאמנים, ובכל זאת בגד בו? לא כי אלהים לא ינחה את הרשעים על הדרך הטובה.
(פ) קללת אלהים והמלאכים ובני האדם תבוא עליהם.
(פא) עד עולמי עד תרבץ בהם; אין תרופה למכתם, ואלהים לא יביט עליהם ברצון.
(פב) אך לשבים מדרכם הרעה ולעושי טוב אל סלח ורחום הוא.
(פג) ואשר יוסיפו לעשות הרע אחרי האמינם, אל לא ישעה לתשובתם, כי התמכרו להבל‏[51].
(פד) כל ההולך אחרי ההבל ומת בו, כל שכיות החמדה לא ישפקו לכפר בעד נפשו; עונש גדול לו ואיש לא יושיעו.
(פה) לא תפיקו רצון מד' עד תתכם ממיטב הונכם לדלים; ולא תסתר מתתכם מנגד ד'.
(פו) כל אוכל הותר לבני ישראל לפני תת אלהים את התורה, זולתי אשר אסרו בני ישראל על נפשם‏[52]. אמור: הגישו את התורה וקראו בה אם כנים דבריכם.
(פז) וכל המדבר כזבים באל‏[53] ממספר הבוגדים הוא.
(פח) אמרו: ד' אלהים אמת; לכו בדת אברהם אשר האמין באלהים ולא השתחוה לאל נכר.
(פט) ההיכל אשר במיכ"ה היה בית המקדש הראשון לבני האדם, וד' נתנו לברכה ולקו היושר לאנשי תבל.
(צ) בו תראו מופתים ידועים‏[54]; הוא מקום אברהם; כל שוקד על דלתותיו, שאנן יהיה‏[55]. אלהים צוה את בני האדם לבוא להתפלל אל הבית הזה כפי יכלתם.
(צא) וכל איש אשר אינו מאמין ידע, כי יש רב לאל בלתי העולמים האלה‏[56].
(צב) אמור: אנשי הכתב! למה תכחשו באותות אל? הוא יעיד בכל אשר תעשו! –
(צג) אמור: למה תשיבו את המאמינים באל מלכת אחריו, באשר עליכם להעיד עליו? לא נסתרה דרככם מד'.
(צד) אתם המאמינים! אם תשמעו בקול מקצת אנשי הכתב, ישיבו אתכם מאמונתכם לאמונתם.
(צה) אמנם איך תבגדו באלהים, באשר אותותיו נגלו לכם, ושלוחו בקרבכם הוא? אכן כל הדבק בד' הולך בדרך הטוב.
(צו) אתם המאמינים! יראו את ד' בכל לבבכם ואל תאמינו כי אם באמונת האיסלאם!
(צז) החזיקו בעבותות אהבתו אליכם ואל תרפו מהן; זכרו את טובותיו אשר גמל עליכם. שונאים הייתם והוא קשר את לבותיכם‏[57]; וברחמיו הנכם אחים זה לזה.
(צח) כמעט הייתם בשאול תחתית, והוא פדכם משם; לכן הודיעכם את אותותיו למען תדרכו בנתיב היושר ולמען תהיו עם דבק באמונה הטובה המצוה את הישר ואוסרה את הרע בעיני ד'. העם הזה יצליח.
(צט) אל תהיו כאנשים המתפרדים איש מעל אחיו ומריבים יחד אחרי היות להם דבר ד'; להם עונש גדול.
(ק) ביום ההוא‏[58] פני מקצת בני האדם ילבשו קדרות, ומקצתם ילבינו מראיהם‏[59]. אל חשכי המראה יאמר אלהים: הבגדתם בי אחרי אשר האמנתם? הא לכם גמול רשעתכם! אך ללבני המראה רב טוב צפון עד עולמי עד.
(קא) אלה אותות אל אשר גלינו לך באמת; אל לא ישקר בבריתו עם יראיו.
(קב) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא, ואליו ישובו כל הברואים.
(קג) אתם‏[60] הטוב מכל עמי הארץ; אתם אוהבים את הישר ושונאי עול, ומאמינים בד'. לו האמינו אנשי הכתב, אז טוב להם מעתה! אמנם יש מאמינים בהם, אך רבם חוטאים.
(קד) לא יוכלו להרע לכם; ואם ילחמו בכם, ינוסו מפניכם, כי אין עוזר למו.
(קה) כלמה תשיגם באשר תמצאום, אם לא יכנעו מפני ד' ומפני בני האדם. חרון אף ד' ירד עליהם, וחסר כל, על אשר כחשו באותות אל, ויהרגו את נביאיו חנם, ויזרעו שוד וחמס.
(קו) אך לא כל אנשי הכתב דומים זה לזה; יש מהם תמימי דרך, המתבוננים באותות אל מדי לילה בלילה, ומכבדים את אלהים.
(קז) ומאמינים באלהים וביום האחרון; אין חפצם כי אם בישר בעיני ד', שונאים את העול, וכל מזמתם להוסיף מעשים טובים איש על אחיו. אלה ממספר הצדיקים.
(קח) לא יועיל לבוגדים הונם וזרעם; הם מחברת שאול תחתית ועד עולמי עד ישבו בה.
(קט) כל מעלליהם בארץ כשער קטב המה, העובר על שדי האנשים המשחיתים את נפשם‏[61]. אלהים לא יעות אותם‏[62]; אמנם הם אויבי נפשם.
(קי) אתם המאמינים! אל תתרועעו אל אנשי דת אחרת; לא ישובו מהדיח אתכם, ולא ידרשו כי אם רעתכם. שנאתם אליכם כבר יצאה מפיהם; אך עוד רע ממנו צפון בקרב לבם. כבר נתנו לכם אותות על זאת, אם הבינותם אותם.
(קיא) אתם אוהבים אותם, אמנם הם אינם אוהבים אתכם; אתם מאמינים בכל הכתב, והם אם יקרוכם, יאמרו: אנחנו מאמינים; אך בסתר ישכו את צפרניהם מכעס עליכם. אמור: אכן תמותו מכעסכם, כי אל יודע את חדרי לבכם.
(קיב) בעת טובתכם יזעפו פניהם, ובעת רעתכם יגילו; אך אם תחכו לאל ותיראוהו, לא יתחכמו לכם, כי אל יודע את פעלם‏[63].
(קיג) הזכרת את אשר התרחקת ממשפחתך בעלות הבוקר, למען הכין למאמינים מחנה להלחם בו? אלהים שמעו וידעו.
(קיד) שני צבאות פחדו וירך לבבם; אמנם אלהים הרבה עצמה לשניהם. בד' יבטחו כל המאמינים.
(קטו) גם במלחמה על המקום בדר[64] הושיעכם אל; לכן יראו אותו והודו לו! גם במתי מעט יושיע.
(קטז) ובאמרך אל המאמינים: הלא רב לכם בשלוח אלהים אליכם שלשת אלפים מלאכים‏[65] למען חזק את ידיכם?
(קיז) לכן אם תחכו לאל ותיראוהו הוא ישלח לכם עוד חמשת אלפים מלאכים למען אמץ את ידיכם על הצר הצורר אתכם פתאום.
(קיח) אל מבשר לכם את השמועה הטובה הזאת למען יבטח לבכם בו.
(קיט) אין ישועתה כי אם באלהים, כי הוא אדיר ויודע כל.
(קכ) אם ישרש את גזע החוטאים או יסלהו, או יאבדם או ישוב וירחם עליהם, או ישחיתם או ייסרם – לא עליך לדעת; דיך, חוטאים המה‏[66]! –
(קכא) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא; הוא יסלח וישיב גמול למי יחפץ בו, כי סלח ורחום הוא.
(קכב) אתם המאמינים! אל תרדפו אחרי הנשך למען הרבות את הונכם; יראו את ד' למען תצליחו! –
(קכג) יראו את האש המוכנה לבוגדים; שמעו בקול ד' ונביאו למען יחנכם!
(קכד) אל תריבו איש באחיו כי אם על רחמי אל‏[67] ועל גן העדן הרחוק מכם כרחוק שמים מארץ והוכן לצדיקים‏[68].
(קכה) לחונני דלים בעת טובתם ובעת רעתם, ומאריכי אף, ועוברים על פשעי בני האדם (כי אל אוהב את האנשים הטובים).
(קכו) וגם לשבים אל ד' אחרי עשותם את הרע ואשמם, ויתחננו בעד כפרת עונותיהם, ולא ידבקו ברע אשר עשו בדעתם.
(קכז) הם יפיקו רצון מד', וינחלו גנות ובתוכם מעינות מים, ועד עולמי עד ישבו בהם. מה יקר חסד אל לתמימי דרך! –
(קכח) גם בימים אשר היו לפניכם אלהים עשה שפטים. עברו בארץ וראו את גורל האנשים המכחשים באל! שם תמצא תורה וקו הישר ומוסר השכל לצדיקים.
(קכט) אל תפחדו ואל תרהו! אם תאמינו באל, תעז ידכם.
(קל) אם תנגפו במלחמה, גם אויביכם ינגפו; מקרי בני האדם שונים מדי יום ביומו, למען יכיר אל את הדבקים בו‏[69] ואת המעידים על אמיתת דתו; אך שונא אל לרשעים.
(קלא) אלהים מנסה את חסידיו וישמיד את הרשעים.
(קלב) התדמו בנפשכם לנחול את גן העדן, טרם ידע אלהים את הנלחמים לו ואת הדבקים בו? –
(קלג) ואתם בקשתם את המות, טרם קרבו אליכם; עתה הנה ראיתוהו, ותוסיפו עוד לראותו‏[70].
(קלד) מחמד איננו כי אם נביא; הנביאים אשר היו לפניו, כבר מתו; אם הוא ימות או יומת, התשובו ללכת בדרכיכם הרעים כבראשונה? אכן כל עושה עול לא ירע לד' כי אם לנפשו. אך למודים לאל שכר גדול יהיה.
(קלה) לא ימות איש בלתי אם ד' צוה, ככתוב בספר המקרים לכל הברואים‏[71]. כל מבקש שכר פעלתו בעולם הזה, לו יהיה; וכל מבקשהו בעולם הבא, לו יהיה; ואת המודים לד' לא תכזב תוחלתם.
(קלו) זה כמה נביאים נלחמו באויבים חזקים מהם עשרת אלפים מונים; אך לא הרפו ידיהם מעמליהם במלחמת אל; לא פחדו ולא רהו; אל אוהב את המחכים לו.
(קלז) לא אמרו כי אם: כפר לנו ד' את חטאינו ואת אשר עוינו לך במעללינו; אמץ את רגלינו והושיענו מיד הבוגדים בך! ויתן להם אלהים שכר טוב בעולם הזה ושובע שמחות בעולם הבא, כי אלהים אוהב את עושי הטוב.
(קלח) אתם המאמינים! אם תשמעו בקול הבוגדים, ישיבוכם על מעגליכם הראשונים, למען תכחשו באל ותספו.
(קלט) אך עזרכם בשם ד', כי אין עוזר מבלעדו.
(קמ) חיל ורעדה יאחזו לבות הבוגדים, על אשר דברו דופי באלהים; לבת אש תהי מושבם; זה חלק עוזבי אל‏[72].
(קמא) אל הקים את דברו, בהניסכם את אויביכם בתשועת ד'; אך רעדה אחזתכם, ותמרו את פי נביאכם ותזידו עליו, גם אם מלא את משאלותיכם.
(קמב) יש בכם אוו את חיי העולם הזה ויש בכם את חיי העולם הבא; ויתן אותם ד' עורף לאויביכם למען נסותכם; אמנם כבר סלח לכם כי חנון הוא לעבדיו.
(קמג) זכרו את אשר מהרתם לעלות על הגבעה, ולא הבטתם אחריכם בקרא הנביא אליכם; ויביא ד' עליכם שבר על שבר, למען לא תעצבו על אבדן השלל, ולא ירך לבכם, אם יקרכם דבר רע; אל יודע את מחשבותיכם.
(קמד) אחרי השבר הזה הפיל אלהים תרדמה על מקצת אנשים מכם‏[73] לסעוד את לבם: אך יש מכם התעצבו על לבם, בדברם כזבים ואולת באל לאמר: היקים לנו אל את דברו‏[74]? אמור להם: מד' יצא הדבר.
(קמה) הם ממתיקים בלבם סוד אשר לא יגלו לך, באמרם: לו הקים לנו אל את דברו, לא נגפנו לפני אויבינו.
(קמו) ענה אותם: גם אם נשארתם בבתיכם, כל עתידי מות יצאו למלחמה למות שמה.
(קמז) בלב אל היה לבחון את מחשבותיכם ואת לבכם; אמנם גלויים לאל כל חדרי לבכם.
(קמח) כל הנסים ביום המלחמה משני הצבאות, הודחו מהשטן לעשות עול‏[75]; אך אלהים כפר בעדם, כי חנון ורחום הוא.
(קמט) אתם המאמינים! אל תהיו כבוגדים, האומרים על אחיהם העוברים בארץ או יוצאים בצבא: לו נשארו אתנו בבית, לא מתו ולא הומתו; מד' יצא הדבר, למען הכאיב את לבם. החיים והמות ביד אלהים המה, והוא יביט אל כל אשר תעשו.
(קנ) וגם אם תומתו על אמונת אל, או תמותו כמקרה כל בני אדם, רצון אל ורחמיו רבים מכל שכיות החמדה אשר אתם אוגרים פה בארץ.
(קנא) כי במותכם או בהומתכם אל אלהים תאספו‏[76].
(קנב) על הרחמים אשר בשרת אותם מאת אלהיך הרבית לחינם; לו דברת אתם קשות, אז נפרדו מעליך. סלח להם והתפלל בעדם! –
(קנג) הועץ אתם על דבר המלחמה הזאת, ואחרי הועצך בטח בד', כי הוא אוהב את הבוטחים בו.
(קנד) אם אלהים יעזרכם, איש לא יוכל לכם; ואם הוא יטשכם, מי יעזרכם מבלעדו? לכן בטחו בד', אתם המאמינים! –
(קנה) אמנם לא כן דרך הנביא לעקבכם‏[77]; כל המכחש בעמיתו ישא עונו ביום התקומה ולכל נפש יושב גמולה, ולא יעשה עול לכל איש.
(קנו) היהיה מקרה האיש ההולך בדרכי ד' כמקרה האיש המכעיס אל במעלליו? התהיה שאול תחתית מושב שניהם? מה כבד הדרך שמה!-
(קנז) לא כן! דרכים רבים לאל להשיב גמול על גאים ולתת שכר לצדיקים; הוא יודע את כל מחשבותיכם.
(קנח) אלהים היטיב למאמינים, בשלחו להם נביא מקרבם, למען יורם את אותותיו ויקדשם וילמדם חכמה ומדע, באשר היו תועים בדרך.
(קנט) בהנגפכם על הר אחוד, אמרתם: גם אם גברה ידכם זה פעמים: מאין לנו זאת? אמור אליהם: מכם יצא הפגע הזה, כי הוא אדיר על כל.
(קס) כל אשר קרכם ביום הקרב בין שני הצבאות, ברצון אל נהיה למען יכיר את המאמינים ואת החנפים. בהאמר אליהם: הילחמו בעבור אל והניסו את האויב, ענו: לו ידינו למדו לקרב, כי אז שמענו בקולך. ויבגדו באל תחת האמן בו. בשפתם כבדו אל ולבם בל עמם! אך אל יודע את אשר טמון בקרב לבם.
(קסא) הנשארים בבתיהם דברו על אחיהם: לו שמעו בקולנו, לא הומתו! אמור אליהם: הרחיקו את יום המות מכם, אם כנים דבריכם!
(קסב) אל תאמר למומתים במלחמת אל: מתו; לא מתו! עודם בחיים, ואלהים ירום מדשן ביתו.
(קסג) שובע שמחות ינחלו מאת ד', ונפשם נכספה לראות את אחיהם אשר עוד לא נאספו אליהם אך לא יתמהמהו לבוא; ושד ופחד לא יקרבו אליהם.
(קסד) יתעדנו על חסדי ד', בראותם כי תוחלתם לא נכזבה.
(קסה) כל ההולכים בדרך אל ונביאו, עושי טוב ויראי אלהים גם אם יחלו במלחמה, להם שכר גדול.
(קסו) בהאמר אליהם: אנשי מכה יצאו לקראתכם למלחמה בחיל כבד; יראו מפניהם! אך זה לא גרע את מבטחם בד', כי אמרו: אלהים משגבנו, כי אין עוזר מבלעדו.
(קסז) וברחמי אל שבו שלמים אל בתיהם ורעה לא אנתה אליהם. ברצון אל חפצם היה, כי חנון הוא.
(קסח) השטן ימס את לבבם מפחד אויביכם אנשי בריתו; אך לא תיראו מפניהם כי אם מפני, אם מאמינים אתם.
(קסט) אל תתעצב אל לבך על נכלי הרשעים הרודפים אחרי ההבל; לא ירעו לאל כי אם לנפשם. אין להם חלק בעולם הבא ועונש גדול צפוי למו.
(קע) הממירים אמונת אל בהבל לא ירעו לאל כי אם לנפשם; להם עונש גדול.
(קעא) הבוגדים בל יאמרו: אורך ימים בעולם הזה טוב מחיי העולם הבא; לא כן! הם יאריכו ימים למען יוסיפו לחטא ולהשלים את עונם.
(קעב) אלהים לא יניח את חסידיו כאשר הם כיום הזה‏[78], בהבדילו בין הרע ובין הטוב.
(קעג) גם אוהבי הבצע לא ידמו בנפשם, כי אלהים נתן להם את עשרם לטוב להם; אמנם לפוקה ולמשחתם.
(קעד) כל אשר אצרו, יקשר להם על גרגרותיהם ביום התקומה‏[79]. לד' השמים והארץ; הוא יודע את כל אשר תעשו.
(קעה) הן שמע אל את קול האנשים המדברים: אלהים עני ואנחנו עשירים‏[80]; דבריהם יחקו בספר כאשר עשינו בהרגם את נביאיהם; ונאמר אליהם: שאו את עונכם, ואש הגיהנם תאכלכם.
(קעו) זה פרי מעשי ידיהם; אל לא יעשה עול לחסידיו.
(קעז) יש אומרים‏[81]: עברנו בברית ד' אלהינו, כי לא נאמין בנביא, עד כי יקריב בפנינו קרבן, ואש תבוא מן השמים לאכלו.
(קעח) דבר אליהם: הלא כבר באו אליכם נביאים לפני במופת אשר תבקשו ממני; למה הרגתום אם כנים דבריכם?
(קעט) שקר מעידים בך? גם בנביאים אשר היו לפניך ויורום דעת ומוסר השכל, ענו שקר.
(קפ) כל בני האדם בני מות המה; ולכל איש יושב גמולו ביום התקומה. כל הנמלט מאש הגיהנם ובא אל גן העדן, אשרהו! חיי העולם הזה אך כלי נשבר המה!
(קפא) תבחנו בהונכם ובגויותכם‏[82]; האנשים אשר קבלו לפניכם את הכתב, יענוכם ויכעיסוכם; אך קוו אל ד' ויראוהו, כי ממנו יצא הדבר.
(קפב) בכרת אל ברית לאנשי הכתב למען הודיעה את כל בני האדם ולא למען העלימה, השליכו אותה אחרי גיוס וימכרוה בלא הון. איך הרעו לעשות!-
(קפג) אל תדמה בנפשך, כי השמחים על מעשיהם והמהללים על אשר לא עשו לא ישאו את עונם‏[83]! להם עונש גדול.
(קפד) כי לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ; הוא אדיר על כל.
(קפה) בבריאת השמים והארץ בתקופת הימים והלילות רבים המופתים למתבוננים.
(קפו) מצות אל תנחם בעמדם‏[84], בקומם ובשבתם; בהתבוננם על השמים והארץ יאמרו: ד' לא תהו בראת את כל אלה; ישתבח שמך! -
(קפז) הצילנו נא מאש שאול תחתית!
(קפח) את אשר תשליך במו אש כלמה תשיגהו, כי אין עוזר לרשעים.
(קפט) ד', שמענו את נביאך בהזהירו אותנו להאמין בך באמרו:
(קצ) האמינו בד' אלהיכם! ונאמין.
(קצא) סלח נא על חטאותינו וכפר בעד אשמותינו, ותהי אחריתנו מות ישרים!
(קצב) הקם לנו את דברך ביד נביאך, ולא נבוש ביום התקומה!
(קצג) ידענו, כי אתה לא תפר את בריתך!
(קצד) ויען אותם ד': שכר פעולה טובה לא תאבד מאתי, איש או אישה כי יעשנה!
(קצה) כל הגולים ממעונתם בעבור אמונתי, או הומתו עליה במלחמה, כל חטאיהם לא יוזכרו, ואביאם אל גנות ובתוכם מעיינות מים.
(קצו) זה חלקם מאל, ומה שפרה הנחלה הזאת! -
(קצז) אל תקנא בשלום עושי עול! אך הבל הוא; התפתה בית מגוריהם יהיה; ומה נורא המקום הזה!
(קצח) אך מכבדי אל יבואו אל גנות ובתוכם מעיינות מים, ועד עולמי עד ישבו בהם. זאת מתת אלהים הוא; טוב לחזות בנועם ד' מכל חיי העולם הזה!
(קצט) גם לאנשי הכתב המאמינים באל ובאשר גולה להם וסרים למשמעת אל ובלתי ממירים אותות אל בלא הועיל, יש שכר לפעולתם, כי אל יודע לחשב.
(ר) ואתם המאמינים! צפו לתשועת ד', והריבו איש את אחיו מי יגדל מכם במבטחו בד' ובהפיקו רצון ממנו; יראו את ד' למען תצליחו! -

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה הוא מעמרם אבי מרים אם ישו הנזכר להלן פסוק לא-נג; שם אשת עמרם חנה, והיא ילדה לו שתי בנות; מרים אם ישו ואלישבעת אם יוחנן המטבל (במקור: "המבטל", והוא בוודאי טעות. ויקיעורך). את מרים לקח לו לאשה יוסף אומן ישו, ואת אלישבעת זכריה הכהן. עיין איוואנגיליאום לוקאס פרשה א.
  2. ^ על ענין האותיות האלה עיין לעיל פירושי חזון ב', פסוק א'.
  3. ^ גבריאל המלאך מדבר אל מחמד
  4. ^ המצות השכליות
  5. ^ המצות השמעיות, אשר לכל אחת מהן יש ענין מוסרי סתום לעיני בני האדם.
  6. ^ כלומר לעשות כתות על האמונה, כי כל הכתות בכל האמונות אינן מפרידות כי אם במצות השמעיות אשר באמונתן, אמנם במצות השכליות מודות זו לזו.
  7. ^ בתחיית המתים.
  8. ^ המאמר הזה מוסב על המלחמה הראשונה אשר עשה מחמד את אויביו על המקום בדר; למחמד היו כשלש מאות אנשי מלחמה ולאויביו כשש מאות, ובכל זאת גברה ידו עליהם.
  9. ^ מה טוב ומה נעים המזג הזה!!!
  10. ^ במקור היה כאן "מלבעדו", והוא טעות, ככל הנראה.
  11. ^ דת מחמד; המילה הזאת מורה בלשון ערבית: התחוללות לד'.
  12. ^ הקוראן.
  13. ^ עובדי אלילים.
  14. ^ הוא יעזרך לפתותם. פה סותר מחמד את דבריו לעיל חזון ב' פסוק רנ"א, כי שם אמר שלא לפצר באיש לקבל את אמונתו.
  15. ^ מחמד התוכח עם היהודים, והביא להם ראיות מן התורה על אמתת נבואתו, ואלה הם לדעת הישמעאלים; הא' בראשית ג' ז' כ': ולישמעאל שמעתיך; הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד; במאד מאד הוא בגמטריא מחמד (החכם הנוצרי Maraccio אמר על זה: אם נוכל להביא ראיה מגמטריאות, אף אני אביא ראיה, כי מחמד נביא שקר הוא, יען כי נביא כזב גם כן בגמטריא מחמד)!! – הב' דברים י"ח ט"ו: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך; מי זה הנביא מקרב אחיהם? אחי אברהם היו נחור וחרן, ומהם לא יצאו נביאים; אחי יעקב היה עשו, ובזרעו לא היה נביא; על כרחך מאחי יצחק וזה ישמעאל; וממנו לא נולד נביא אחר כי אם מחמד. – הג' דברים ל"ג ב': ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן; מסיני בא זה מתן תורה; משעיר זה האיוואנגיליאום, מהר פארן זה הקוראן; וכאשר עריפי השמש גדולים בזרחו מבבואו, ובהופיעו מבזרחו, כן גם האיוואנגיליאום גדול מהתורה, והקוראן מהאיוואנגיליאום. – היהודים, בראותם כי מעטים המה, ואנשי מחמד חזקים מהם, לא הושיבו לו דבר וילכו לדרכם.
  16. ^ יאכלו את פרי מעלליהם.
  17. ^ כלומר אל תשאו ותתנו עמהם.
  18. ^ מהמאמינים; כלומר מהמאמינים אשר בכם רעים הם, ולא תוכלו לשאת ולתת עמהם.
  19. ^ ביום הדין.
  20. ^ כלומר יתעצב על לבו על הרע אשר עשה, ויאמר: הלואי לא יכלתי עשותו.
  21. ^ יוחנן המטבל וישו.
  22. ^ בן צדיק יולד מאב צדיק
  23. ^ כלומר ילדה אינה ראויה לעבוד את עבודת הקודש.
  24. ^ הישמעאלים אומרים, כי השטן הלך אחרי אברהם ברצותו לעקוד את יצחק, למען מנעו משמוע בקול ד'; ואברהם גער בו וסקל באבנים אחריו; על כן חוק הוא לישמעאלים להשליך אחריהם אבנים בעלותם לרגל למיכ"ה למען מנוע את השטן מלכת אחריהם. גם במדרש רבה פרשת וירא איתא, כי השטן הוליך את אברהם בשבלת הנהר וכו' עיין שם; אך מסקל באבנים לא מצאתי שום דבר.
  25. ^ הישמעאלים אומרים, כי מרים אם ישו לא יצאה חוץ לביתה בעת הרונה, כי אם עמדה תמיד בתפילה.
  26. ^ הוא יעיד על ישו אשר נקרא מהנוצרים דבר ד'.
  27. ^ כלומר תהיה אילם. באיוואנגיליאום לוקאס פרשה א' יראה הקורא מה אמת מספור הזה לדעת הנוצרים ומה בדה מחמד מלבו.
  28. ^ גבריאל מדבר אל מחמד. לפי ההקשר, צ"ל "יראו את ה' וכבדוהו, וכרעו עם הכורעים", וכן הוא בנוסח בכתב יד ספר אלקטרוני באתר הספרייה הלאומית, ירושלים, ישראל. ויקיעורך.
  29. ^ למי יהיה הכבוד לגדלה.
  30. ^ חפשתי ולא מצאתי בכל האיוואנגיליאום את המופת הזה.
  31. ^ המעידים על אמתת דתך.
  32. ^ על ישו להרגו.
  33. ^ מחמד מסכים לדעת כת המאנאפיזיטען, האומרים כי ד' העלה את ישו השמימה חי טרם נהרג, וישם בארץ דמות גוף ישו, וזאת נתלה על העץ.
  34. ^ גבריאל מדבר אל מחמד
  35. ^ כי את שניהם לא הוליד בן אדם.
  36. ^ הקב"ה
  37. ^ ועל מי מאתנו יחרה אף ד', הוא הבוגד.
  38. ^ בזה יכון את הנוצרים המשתחוים לפסילי קדושיהם.
  39. ^ שהריבותם בנו ולא יכלתם לנו.
  40. ^ היהודים אומרים, כי אברהם יהודי היה וקים את כל התרי"ג מצות, והנוצרים אומרים, כי אלהים גילה לו את דת ישו.
  41. ^ לדעת הישמעאלים אברהם שמר את כל חוקי הקוראן.
  42. ^ את האמונה האמתית.
  43. ^ היהודים המתיקו סוד ביניהם לאמור אל אנשי מחמד, כי הם מאמינים כמוהם, למען משוך את לבם אליהם, ואחרי כן יעבירום מדתם בערמה ובתחבולה.
  44. ^ פה מזהיר את המאמינים.
  45. ^ פה מדבר מחמד אל המאמינים, וזה ענינו: אם אני מביא ראיה מהתורה והאיוואנגיליאום על אמתת נבואתי, אל תדמו בנפשכם, כי אמונת היהודים והנוצרים טובה.
  46. ^ היהודים והנוצרים קראו את שאינם מאמינים כמוהם בשם בוערים.
  47. ^ בזה יכון את אותו האיש.
  48. ^ כל יצירי התבל ממלאים את רצון קונם מדעתם ושלא מדעתם.
  49. ^ כלומר אמונתנו משלימה את אמונת היהודים והנוצרים. המאמינים במחמד מכנים את עצמם בשם הזה.
  50. ^ עיין [#17
  51. ^ לאמונת שוא.
  52. ^ לדעת הישמעאלים יעקב אבינו נדר נדר בחליו שלא לאכול בשר וחלב הגמל.
  53. ^ האוסר את אשר אל התיר כמו בשר הגמל, אשר לדעת הישמעאלים לא נאסר בתורה
  54. ^ כמו האבן השחורה (עיין לעיל חזון ב', פסוק קי"ז ופירושי) והבאר אשר הראה המלאך להגר והוא נקרא זמזם.
  55. ^ הקאבא וכל בתי התפילה מקום מקלט הם לישמעאלים.
  56. ^ כלומר כל ברואי תבל משבחים ומהללים את שם ד', לכן לא יתעצב אלהים אל לבו אם בן אדם לא ישבחו.
  57. ^ טרם בוא מחמד הישמעאלים נפרדים היו לכמה שבטים ומריבה היתה תמיד ביניהם; ובאמונת מחמד נקשרו לאומה אחת.
  58. ^ תחיית המתים
  59. ^ הרשעים ילבישו את פניהם קדרות מאימת אש הגיהנם, והצדיקים יזהירו כאור הרקיע.
  60. ^ מדבר אל המאמינים.
  61. ^ האנשים אשר לא יניסו את היבול אל בתיהם טרם בוא הסערה.
  62. ^ את הרשעים בענשו אותם.
  63. ^ המאמר הזה מוסב על המלחמה השנית אשר היתה למחמד עם אויביו על הר אהוד, ובה נפלו שבעים איש מאנשיו וגם הוא החלה; ובכל זאת גברה ידו על אויביו.
  64. ^ עיין לעיל פסוק י"א ופירושי.
  65. ^ בהלחם אנשי מחמד באויביו על מקום בדר, לא נלחם מחמד עמהם, כי אם עמד להתפלל באהלו; ועל היות מספר אויביו כפלים מאנשיו, אמר, כי לא לו היתה התשועה כי אם מד', אשר שלח את מלאכיו להילחם למאמינים.
  66. ^ כלומר לא עליך לדעת את אשר יעשה אל בשונאיו; עליך להילחם בהם.
  67. ^ כלומר בקשו לעלות איש על חברו ביראת ד'.
  68. ^ שלשת הפסוקים הבאים המשך לשתי מלות האחרונות של הפסוק הקודם.
  69. ^ כלומר ינסם אם יקבלו ממנו גם את הרע.
  70. ^ במלחמת אל.
  71. ^ לדעת הישמעאלים יש ספר, אשר בו יכתב אלהים את כל אשר יקרה את בני האדם, באי זה יום יולדו באי זה יום ימותו; ועל מצח כל איש כתוב באותיות בלתי נראות, באי זה יום ובאי זה שעה ובאי זה רגע ימות. הדעת הזאת נקראה: פאטאליסמוס.
  72. ^ שמונת הפסוקים האלה מוסבים על המלחמה אשר היתה על הר אהוד; רבים מאנשי מחמד נסו בראותם את המון האויבים הגדול; ואחרי הכות מחמד את אויביו, קמו אנשיו לשלל שלל ולבז בז, ולא שמעו בקולו אשר צום לרדוף אחרי האויבים; ובהריבם על השלל קם האויב מהמארב וימת עם רב מהם.
  73. ^ אשר שמעו בקול מחמד.
  74. ^ להלחם לנו במלחמותינו.
  75. ^ לשלול שלל ולבז בז.
  76. ^ אחרי מלחמת אהוד הלכו רבים מאויבי מחמד אחרי דגלו, והוא הבטיחם כפרת עונותיהם על תנאי שידבקו בו ולא יזידו עוד.
  77. ^ אנשי מחמד חשדוהו, כי לקח לו מהשלל יותר מהראוי לו.
  78. ^ בזה המאמר יכון לעתיד לבוא הרשעים לא יוכלו להרע לצדיקים כבעולם הזה.
  79. ^ לדעת הישמעאלים לכל אוהבי בצע תענדנה שרשרות זהב חם על צואריהם בעולם הבא.
  80. ^ מחמד, ברצותו להשיב את היהודים אל אמונתו, כתב להם: אם תחבקו את דתי ותתמכו את ידי, תתנו לאלהים כסף בנשך רב! וישיבו אותו דבר: מה עני ואביון אלהיך, אם מבקש לקחת מהיהודים כסף בנשך!
  81. ^ אלו היהודים.
  82. ^ פה מדבר אל המאמינים.
  83. ^ בזה יכון את החנפים ואת עושי הטוב רק למען הראות לבני האדם.
  84. ^ את המאמינים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).