הקוראן סורה 51 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)

חזון המפיצות[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו ששים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום.

(א) במפיצות עפר[2],
(ב) בעננים הכבדים,
(ג) במחישות את דרכם[3],
(ד) ובמגידים את דבר ד'[4],
(ה) נשבעתי כי עדותי אמת[5],
(ו) כי יבוא יום הדין!
(ז) בשמים ובמסלותיו!
(ח) הן נפרדים אתם בדבריכם[6];
(ט) אכן רק המושב אחור ישוב אחור[7].
(י) ארורים הבוגדים,
(יא) אשר לא ידרשו לשלום נפשם כל ימי חייהם!
(יב) ישאלו: מתי יבוא יום הדין!
(יג) ביום ההוא יוקדו באש הגיהנם,
(יד) ויאמר אליהם: קחו את ענשכם, אשר החישותם אותו!
(טו) אך הצדיקים ישבו בגנות ומעינות מים,
(טז) ויקחו את אשר נתן להם אדונם על מעלליהם הטובים.
(יז) אך קצת הלילה ישנו[8],
(יח) ובבוקר התחננו אל אלהים,
(יט) ויפזרו מהונם לעני המבקש ולדך הנכלם.
(כ) די אותות בארץ לישרי לב,
(כא) גם בכם[9]; הלא תתבוננו?
(כב) בשמים תמצאו את שכרכם ואת אשר הועד בכם.
(כג) באדון השמים והארץ נשבעתי, כי כנים דברי; ושבועתי כשבועתכם[10].
(כד) הלא עוד הגיעה עדיך שמועת אורחי אברהם הנכבדים?
(כה) בבואם אליו ויאמרו: שלום! ויען: שלום! ויאמר בלבו: אך עם נכר זה!
(כו) וילך אל ביתו ויביא אליהם עגל מרבק,
(כז) ויגישוהו אליהם לאמר: הלא תאכלו?
(כח) ויירא מפניהם ויאמרו אליו: אל תירא! ויבשרוהו בן משכיל.
(כט) ותקרב אליו בצעקה, ותספוק את כפיה על פניה ותאמר: הן זקנתי ואנכי עקרה!
(ל) ויענו: כה אמר אדונך, כי הוא חכם לב ויודע כל.
(לא) ויאמר אברהם: אתם השלוחים, מה מעשיכם?
(לב) ויענו: שולחנו אל עם בוגד,
(לג) למען נשליך עליהם אבני גיר מנופצות,
(לד) מועדות מאת אדונך לבוגדים[11].
(לה) ונוציא מקרבה[12] את המאמינים,
(לו) ולא מצאנו בה כי אם בית מאמין אחד.
(לז) ונשים בה אות ליראים את העונש הגדול.
(לח) גם את משה אזרנו חיל בשלחנו אותו אל פרעה;
(לט) אך זה פנה אליו עורף לאמר: אך קוסם קסמים או משוגע אתה!
(מ) ונאחז אותו ואת חילו ונשקעם בים על מרים.
(מא) ועל אנשי עאד שלחנו רוח זלעפות,
(מב) המשחית את כל אשר עובר עליו וטוחנו לעפר.
(מג) בהאמר אל אנשי תמוד: עוד מעט ימים תתענגו!
(מד) וימרו את פי אדונם ותאחזם הרעש בהעיף עיניהם,
(מה) עד כי לא יכלו עמוד על רגליהם והציל את נפשם.
(מו) גם את דור נח, אשר היה לפניהם, הכרתנו, כי עם בוגד היו.
(מז) בן בראנו את השמים בחיל, ונמתחם.
(מח) ואת הארץ פרשנו ונשוה פניה.
(מט) ומכל דבר בראנו שני מינים למען תשכילו.
(נ) שובו אל ד', כי מזהיר גלוי אנכי לכם מאתו!
(נא) אל תערכו לאלהים אלהים אחרים! מזהיר גלוי אנכי לכם.
(נב) לא בא עוד שליח אל האנשים אשר היו לפניהם, אשר לא חשבוהו לקוסם קסמים או למשוגע.
(נג) הירשו את מעלליהם[13]? אך עם תועה המה!
(נד) לכן שוב מאחריהם; לא יחשב לך עון.
(נה) הזכירם[14], כי הזכרון טוב למאמינם!
(נו) לא בראתי את השדים ואת האנשים כי אם למען יעבדוני.
(נז) לא אבקש מהם שכר, ולא אשאל מהם כי יכלכלוני.
(נח) אלהים הוא המכלכל; לו העוז והממשלה.
(נט) ועונש הבוגדים יהיה כעונש ריעיהם[15], ואז לא יחישוהו.
(ס) אוי לבוגדים ביום מועדם!

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מהמלה הראשונה אשר בו.
  2. ^ אלה הרוחות המרימות את העפר ומפיצות אותו על פני הארץ.
  3. ^ אלה האניות הממהרות ללכת בלב הים.
  4. ^ אלה המלאכים.
  5. ^ מחמד מדבר אל אנשי מיכ"ה.
  6. ^ לא כלכם דבקים בד'.
  7. ^ כלומר רק האיש, אשר כתוב עליו בספר המקרים כי יהיה רשע, זה יבגוד.
  8. ^ ובקצתו האחרת התפללו ויהגו בתורת אל.
  9. ^ בבריאתכם
  10. ^ כלומר אמת היא.
  11. ^ עיין לעיל חזון י"א, פ"ד.
  12. ^ מהעיר סדום.
  13. ^ כלומר הירשו הבוגדים את מעללי הרשעים אשר היו לפניהם.
  14. ^ את המאמינים.
  15. ^ הבוגדים אשר היו לפניהם.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).