הקוראן סורה 72 (תרגום רקנדורף)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

חזון השדים‏[1][עריכה]

נגלה במיכ"ה ובו שמונה ועשרים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום

(א) אמור: הוגד לי, כי צבא שדים הקשיב לקולי‏[2] ויאמרו: הן שמענו את הקוראן הנשגב!
(ב) הוא ידריכנו אל מעגל יושר; מאמינים אנחנו בו, ולא נדמה לאלהינו אלהי נכר!
(ג) אדונינו, ברוך שם כבודו, לא נשא אשה ולא הוליד בנים;
(ד) אך הכסילים, אשר בקרבנו, עונים שקר באלהים.
(ה) ידענו, כי לא בן אדם ולא שד יוכל לדבר כזבים באלהים.
(ו) אכן יש אנשים, אשר שמו מבטחם בשדים; איך הסכילו עשות!
(ז) הם מדמים כאשר אתם‏[3] מדמים בנפשכם, כי לא יהיה אלהים את אחד מהם אחרי מותם. בקשנו לעלות השמימה‏[4], ונמצאהו מלא מלאכים ובידיהם חרבות נוצצות.
(ט) ונעמוד על מקומנו למען הקשיב; ואיש ממנו כי ימלאנו לבו עתה להקשיב, ימצא שלהבת במארב.
(י) לא ידענו, אם רעה כלתה אל יושבי הארץ, או אם אלהים ידריכם בדרך הטובה.
(יא) יש ממנו עושי טוב המה, ויש ממנו לנגדם; נפרדים אנחנו.
(יב) אמנם ידענו, כי אין לאל ידנו להפר את עצת ד' בארץ, וכי לא נמלט ממנו;
(יג) לכן האמנו בו אחרי שמענו את הקו הישר; וכל המאמין באדוניו לא יגרע לו שכרו ולא יעשה לו עול.
(יד) יש ממנו משלימים הם, ויש סרים מהדרך הטובה; אמנם כל המשלים בדרך הטובה הוא.
(טו) וכל הסרים מאחרי ד' יהיו מאכולת אש הגיהנם.
(טז) אם ילכו‏[5] בדרך הטובה, נמטיר עליהם גשם לרוב,
(יז) למען נסותם בו; ואל כל חסר מאחרי זכרון אדוניו נשליך אל העונש הנורא.
(יח) בתי התפלה לאלהים המה; לכן אל תקראו אל אלהים אחרים מבלעדו‏[6]!
(יט) בקרוא עבד ד'‏[7] אל ד', כמעט רמסוהו השדים‏[8]
(כ) אמור: אך אל אלהי אתחנן, ולא אדמה לו אלהי נכר!
(כא) אין לאל ידי להרע לכם או להורותכם מבלעדי אל.
(כב) לא יצילני איש מיד אלהי,
(כג) ולא אמצא מפלט מבלעדו.
(כד) אין לאל ידי כי אם להזהיר ולהגיד את אשר שולחנו בו; וכל הממרה את פי ד' ושלוחו, יהיה מאכולת אש הגיהנם, ולעד ישב בו.
(כה) עד יראו את ענשם אשר הועד בהם, אז ידעו, למי עוזריו קצרי יד ומתי מספר היו‏[9].
(כו) אמור: לא ידעתי, אם קרוב יום אידכם או אם יאחרהו אלהי; אך הוא יודע את הנסתרות, ולא יגלה אתהן לאיש,
(כז) כי אם לשלוחו הטוב בעיניו, אשר לפניו ולאחריו ישלח מלאכים,
(כח) למען הודיע, כי אך הם עושי רצונו המה. הוא יכיל בחכמתו את כלם, כי הוא יודע לחשב.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שם החזון הזה מענין השדים, אשר עליהם מדובר בו.
  2. ^ עיין לעיל חזון מ"ז, כ"ח
  3. ^ אנשי מיכ"ה
  4. ^ עיין לעיל חזון ט"ז, י"ז-י"ח
  5. ^ אנשי מיכ"ה
  6. ^ לעת בוא מחמד היו פסילים רבים בהיכל הקאאבא; עיין לעיל חזון ה', ק"א
  7. ^ מחמד
  8. ^ בהתרגשם לקרוב אליו ולשמוע את דבריו.
  9. ^ אם לבוגדים או למאמינים

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).