ביאור:בבלי עירובין דף עז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ורבי יוחנן אמר: אלו מעלין [1] מכאן ואוכלין, ואלו מעלין מכאן ואוכלין [2].
תנן אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין עולין – אִין, מעלין – לא!
הכי קאמר: יש בו ארבעה על ארבעה - עולין – אִין, מעלין – לא; אין בו ארבעה על ארבעה - מעלין נמי;
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה: דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה [3] - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. [4]
ורב לית ליה דרב דימי [5]?
אי ברשויות דאורייתא [6] - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - ברשויות דרבנן [7], וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.
אמר רבה בר רב הונא אמר רב נחמן: כותל שבין שתי חצירות, צידו אחד גבוה עשרה טפחים וצידו אחד שוה לארץ [8] - נותנין אותו [9] לזה ששוה לארץ [10], משום דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה, וכל לזה בנחת ולזה בקשה - נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת.
אמר רב שיזבי אמר רב נחמן: חריץ שבין שתי חצירות [11], צידו אחד עמוק עשרה וצידו אחד שוה לארץ [12] - נותנין אותו לזה ששוה לארץ, משום דהוה ליה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה וכו' [וכל לזה בנחת ולזה בקשה - נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת];
וצריכי: דאי אשמעינן כותל - משום דבגובהא משתמשי אינשי, אבל חריץ - בעומקא - לא משתמשי אינשי, אימא לא [13]! ואי אשמעינן בחריץ - משום דלא בעיתא תשמישתא [14], אבל כותל דבעיתא תשמישתא [15] - אימא לא! - צריכא.
בא למעטו [16]: אם יש במיעוטו ארבעה [17] - [18] מותר להשתמש בכל הכותל כולו [19], ואם לאו - אין משתמש אלא כנגד המיעוט.
מה נפשך: אי אהני מעוטא [20] - בכוליה כותל לישתמש, אי לא אהני [21] - אפילו כנגד המיעוט נמי לא!
אמר רבינא: כגון שעקר חוליא מראשו [22].
אמר רב יחיאל: כפה ספל [23] – ממעט.
ואמאי? דבר הניטל בשבת הוא, ודבר הניטל בשבת אינו ממעט?
לא, צריכא דחבריה בארעא.
וכי חבריה בארעא מאי הוי [24]? והא תניא: 'פגה שהטמינה בתבן [25], וחררה שהטמינה [26] בגחלים [27], אם מגולה מקצתה - נטלת בשבת'?
הכא במאי עסקינן? - דאית ליה אוגניים [28].
וכי אית ליה אוגניים מאי הוי?: והתנן: 'הטומן לפת וצנון תחת הגפן [29]: בזמן
שמקצת עלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים [30], ולא משום מעשר [31], ולא משום שביעית [32], וניטלין בשבת' [33]?
לא, צריכא דבעי מרא [34] וחצינא [35].
סולם המצרי אינו ממעט [36], והצורי ממעט:
היכי דמי סולם המצרי?
אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקים [37].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא דסולם המצרי דלא ממעט?
אמר ליה: לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: משום דהוה ליה דבר שניטל בשבת, וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט!
אי הכי - אפילו צורי נמי!
התם כובדו קובעו [38].
אמר אביי: כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים, והניח סולם רחב ארבעה מכאן [39] וסולם רחב ארבעה מכאן [40], ואין בין זה לזה שלשה טפחים – ממעט [41]; שלשה - אינו ממעט; ולא אמרן אלא דלא הוי כותל ארבעה [42], אבל הוי כותל ארבעה - אפילו מופלג טובא נמי [43].
אמר רב ביבי בר אביי: בנה איצטבא [44] על גב איצטבא [45], אם יש באיצטבא התחתונה [46] ארבעה [47] – ממעט [48]; אי נמי אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה, ואין בין זה לזה שלשה [49] [והוא] ממעט [50].
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: סולם ששליבותיו פורחות [51], אם יש בשליבה התחתונה ארבעה [52] – ממעט; אי נמי אין בשליבה התחתונה ארבעה ויש בשליבה העליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה - ממעט [53].
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
הערות
[עריכה]- ^ מחצירן לראשו
- ^ והוא הדין דמורידין: דמקום פטור הוא, ובטיל לכאן ולכאן - להקל
- ^ רוחב, ועומד בין רשות היחיד לרשות הרבים ויש לנו היכר, כגון גבוה מן הארץ שלשה
- ^ ואילו היה רוחב ארבעה היה נקרא רשות לעצמו, והויא כרמלית, ואסור לכאן ולכאן; אבל עכשיו נקרא 'מקום פטור' ומותר לכאן ולכאן לכתף עליו משאוי שלהן; ובלבד שלא יחליפו דרבנן היא, דאילו חיובא – ליכא, דבעינן עקירה מרשות זו והנחה לרשות זו, והכא עקירה מרשות היחיד גמורה והנחה למקום פטור ועקירה ממקום פטור והנחה לרשות הרבים גמורה.
- ^ בתמיה: והא מתניתא היא במסכת שבת בפרק קמא [דף ו,א] 'עומד אדם על האסקופה, נוטל מעני ונותן לו, מבעל הבית ונותן לו, ובלבד שלא יטול מזה ויתן לזה'
- ^ כגון רשות רבים ויחיד
- ^ חצירות דרשות יחיד ויחיד הוא, ומדרבנן הוא דאסור
- ^ כלומר: גבוה הוא מן האחת ונמוך הוא לחברתה, כגון שקרקעיתה של זו גבוה; כל כמה דלא גבוה עשרה קרי ליה 'שוה לארץ'
- ^ להעלות ולהוריד מעליו
- ^ וחבירו אסור
- ^ חריץ על פני אורך החצירות מבדיל בין זו לזו הוי מחיצה מעלייתא [אם רוחבו לפחות ארבעה טפחים]
- ^ שאינו עמוק ממנה עשרה, כגון שקרקעיתה נמוך
- ^ אימא לא משתרי, דלדידיה נמי תשמישו בקָשה הוא
- ^ מה שמניח בו משתמר
- ^ שנופלים החפצים
- ^ אכותל קאי, וקא סלקא דעתא שעשה תל עפר למטה בקרקע סמוך לכותל, או בנה איצטבא, או הניח שם פספסים; כל הני מיעוטי [כאן ולהלן] - כגון דליכא עשרה מראשו לראש הכותל
- ^ אורך בצד משך הכותל
- ^ הוי כפתח, וכיון דממנו ולמעלה לא גבוה עשרה
- ^ שהרי תשמישו בנחת: שעולה לו דרך פתחו
- ^ למיהוי פתחא
- ^ הא בטיל ליה
- ^ לאו מלמטה עסקינן, דהתם ודאי בציר מארבעה לא מהני למידי, אלא כגון שעקר חוליא מראשו; מגובהו של כותל קרי 'ראשו', כדתנן: היו בראשו פירות; הלכך: אי הוי מעוטא ארבעה אורך - הוי פיתחא לכל הכותל; בציר מהכא - פיתחא הוא דלא הוי, אבל לאשתמושי ביה שרי, דכיון דלא גבוה עשרה - לא הוי רשותא
- ^ כפה ספל סמוך לכותל ומיעט גובהו מעשרה
- ^ אכתי ניטל בשבת הוא
- ^ תאנה בוסר שטומנין אותה בתבן להתבשל, ותבן מוקצה הוא ואסור לטלטלו, כגון שהקצהו ללבון לבנים
- ^ אתמול
- ^ בגחלים ועכשיו כבו, ומכל מקום מוקצין הן, אבל לא כבו – לא: דמתוך שנהפכים - מכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות, כדאמרינן בכריתות (דף כ,א)
- ^ כעין ספלים שלנו; דעכשיו עפר מונח עליהן, והוי מזיז עפר ממקומו - ודומה לחופר
- ^ להצניע
- ^ משום כלאי הכרם
- ^ לשמא נשרש וניתוסף; ואם היה חושש למעשר - צריך לעשר את תוספתו! [אך] ליכא למיחש להכי דלא נשרש
- ^ אם שנה שביעית היא
- ^ 'מקצת עלין מגולין' - משום שבת נקט ליה, דבעי למיתני 'ניטלין בשבת': שנוטלן ואוחזן בעלין שלהן
- ^ פושיי"ר [מכוש]
- ^ דולדוייר"א [מעצד]
- ^ סולם המצרי, הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו משם - אינו ממעט
- ^ אישקלוניי"ש
- ^ ומתוך שהוא כבד - אין נוטלין אותו משם, ולא משום איסור אלא משום שקשה ליטלו
- ^ בחצר זו
- ^ וכן בזו, ובהן עולין ויורדין מזו לזו
- ^ כלומר: אפילו אינן מכוונין זה נגד זה, אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה שלשה [טפחים] - הוו כמכוונין, והוי פתח, ואם רצו - מערבין אחד, אבל מרוחקין זה מכנגד זה שלשה טפחים - לאו פתח הוא
- ^ בכותל צר שאין נוח להלך עליו
- ^ שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו
- ^ של עץ
- ^ סמוך לכותל, ויש אויר מפסיק בין זו לזו: שהיה לעליונה רגלים
- ^ אורך
- ^ ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה
- ^ דל עליונה מהכא
- ^ חשבינן להו כחד
- ^ ואף על פי שהמיעוט הזה קצר מלמטה, הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה - שפיר דמי; אבל יש ביניהן שלשה - תרי נינהו, ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט
- ^ שליבות = חווקין, שקלוני"ש בלע"ז; מדרגות שלנו שקורין גרדי"ץ - קרי ליה נמי 'סולם', וסולם שאינו עשוי כעין מדריגה אלא כעין שליבות שלנו: שיש אויר בין חווקיהן - והיינו 'פורחות': שפורחות זו על זו וּ זְקָפוֹ אצל הכותל
- ^ ובה נתמעט הכותל מעשרה
- ^ כדפרישית גבי איצטבא; ושליבה תחתונה נמי כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר