ביאור:בבלי עירובין דף לו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבא אמר: [1] התם תרי חזקי [2] לקולא [3], והכא [4] חדא חזקה לקולא [5].
קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי [6]!?
אמר רב הונא בר חיננא: שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה [7].
שבת נמי דאורייתא היא [8]!
[9] קסבר רבי יוסי תחומין דרבנן [10].
ואיבעית אימא הא דידיה [11], הא [12] דרביה [13]; דיקא נמי דקתני אמר רבי יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים שספק עירוב כשר - שמע מינה.
רבא אמר: התם היינו טעמא דרבי יוסי: העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל [14].
אדרבה! העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר!?
במקוה שלא נמדד [15].
תניא [תוספתא עירובין פ"ב מ"טז [ליברמן]]: 'כיצד אמר רבי יוסי 'ספק עירוב כשר'? עירב בתרומה [16]: ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה נטמאת [17], וכן בפירות [18]: ספק מבעוד יום נתקנו [19] ספק משחשיכה נתקנו [20] - זה הוא 'ספק עירוב כשר'; אבל עירב בתרומה ספק טהורה ספק טמאה [21], וכן בפירות ספק נתקנו ספק לא נתקנו - אין זה 'ספק עירוב כשר’’; מאי שנא תרומה [22] דאמר 'העמד תרומה על חזקתה' ואימא טהורה היא [23]? פירות נמי [24] העמד טבל על חזקתו ואימא לא נתקנו [25]?
לא, תימא 'ספק מבעוד יום נתקנו' אלא אימא 'ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה נדמעו [26]'.
בעא רב שמואל בר רב יצחק מרב הונא: היו לפניו שתי ככרות, אחת טמאה ואחת טהורה, ואמר "עירבו לי בטהורה בכל מקום שהיא" [27] – מהו?
תיבעי לרבי מאיר תיבעי לרבי יוסי: תיבעי לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם דליכא טהורה [28], הכא הא איכא טהורה;
או דילמא אפילו לרבי יוסי לא קאמר אלא התם, דאם איתא דהיא טהורה ידע לה [29], אבל הכא הא לא ידע לה [30]?
אמר ליה: בין לרבי יוסי בין לרבי מאיר בעינן סעודה הראויה מבעוד יום – וליכא [31].
בעא מיניה רבא מרב נחמן: [32] "ככר זו היום חול ולמחר קדש", ואמר "עירבו לי בזה" [33] – מהו [34]?
אמר ליה: עירובו עירוב;
"היום קדש ולמחר חול [35]", ואמר "עירבו לי בזה" – מהו [36]?
אמר ליה: אין עירובו עירוב.
מאי שנא [37]?
אמר ליה: לכי תיכול עליה כורא דמלחא [38]! "היום חול ולמחר קדש" [39] - מספיקא לא נחתא ליה קדושה [40]; [41] "היום קדש ולמחר חול" - מספיקא לא פקעא ליה קדושתיה מיניה!
תנן התם [טבול יום פ"ד מ"ד]: 'לגין טבול יום שמלאו מן החבית של מעשר [42] טבל [43], ואמר "הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך" [44] - דבריו קיימין [45], ואם אמר "עירבו לי בזה" לא אמר כלום [46]'; אמר רבא: זאת אומרת סוף היום [47] קונה עירוב [48],
דאי סלקא דעתך תחילת היום [49] קונה עירוב, אי אמר "עירבו לי בזה" אמאי לא אמר כלום?
אמר רב פפא: אפילו תימא תחילת היום קונה עירוב, בָעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא.
משנה:
מתנה אדם על עירובו [50] ואומר: "אם באו נכרים מן המזרח [51] - עירובי למערב [52]; מן המערב - עירובי למזרח; אם באו לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך; לא באו לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי [53]"; "אם בא חכם מן המזרח [54] - עירובי למזרח; מן המערב - עירובי למערב; בא לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך; לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי".
רבי יהודה אומר: אם היה אחד מהן רבו [55] - הולך אצל רבו [56], ואם היו שניהן רבותיו - למקום שירצה ילך.
גמרא:
כי אתא רבי יצחק [57]תני איפכא [58]; כולה מתניתין קשיא נכרים אנכרים קשיא חכם אחכם!?
נכרים אנכרים לא קשיא: הא בפרהגבנא [59] הא במרי דמתא [60]; חכם אחכם לא קשיא: הא במותיב פירקי [61] הא במקרי שמע [62].
רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן [רבו - הולך אצל רבו, ואם היו שניהן רבותיו - למקום שירצה ילך]:
ורבנן [63]?
זימנין דניחא ליה בחבריה טפי מרביה [64].
אמר רב: ליתא [65] למתניתין [66], מדתני איו [67], דתני איו: רבי יהודה אומר: אין אדם מתנה על שני דברים כאחד [68], אלא [69] אם בא חכם למזרח - עירובו למזרח, ואם בא חכם למערב - עירובו למערב, אבל לכאן ולכאן – לא.
מאי שנא לכאן ולכאן, דלא [70]? - דאין ברירה [71]? למזרח למערב נמי [72] אין ברירה [73]!
אמר רבי יוחנן: [74] וכבר בא חכם [75].
אדרבה! ליתא לדאיו, ממתניתין [76]!
לא סלקא דעתך [77], דהא שמעינן ליה לרבי יהודה דלית ליה ברירה, דתנן [הרישא - דמאי פ"ז מ"ד; מ'דברי רבי מאיר' נמצא רק תוספתא דמאי פ"ח מ"ז]: 'הלוקח יין מבין הכותים [78] -
הערות
[עריכה]- ^ גבי נגע באחד נמי, אפילו יש שני כיתי עדים חלוקות: אחת אומרת קודם שנגע בו מת, ואחת אומרת עכשיו מת - הוי נמי רבי מאיר מטהר, ואפילו הכי לא תיקשי:
- ^ לטהר
- ^ ומשום הכי אזלינן לקולא: דאוקי תרי לבהדי תרי, והעמד מת על חזקתו ראשונה כל הלילה: וחי הוה, ועוד: העמד נוגע על חזקתו ראשונה, וטהור היה
- ^ במתניתין
- ^ דאיכא למימר: העמד תרומה על חזקתה; ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי, הלכך אזלינן לחומרא
- ^ דברייתא דקתני בספק טבל ובספק לא טבל ובטומאה דרבנן אכל אוכלין כו' ורבי יוסי מטמא, ומתניתין קתני ספק עירוב כשר, ואפילו תחומין דרבנן - תיקשי
- ^ דיש טומאה מן התורה, ויש להחמיר בספק טבילתה, להכי אחמור רבנן אף בספק טבילת טומאה דרבנן: דלא ליתי לזלזולי בספק טבילת טומאה דאורייתא
- ^ אתחומין פריך, למימר דתחומין דאורייתא, וכרבי עקיבא במסכת סוטה (ל,ב)
- ^ ומשני:
- ^ ומשום דלא ליתו לזלזולי בשאר ספיקות דמלאכת שבת ליכא למיגזר, דלא דמו מלאכות לתחומין, אבל טומאות דמו להדדי
- ^ דידיה - מחמיר אפילו בספק דרבנן
- ^ ומתניתין
- ^ אבטולמוס היא
- ^ כוליה חזקה, לחומרא - איכא, לקולא - ליכא, אבל מתניתין איכא חזקה לקולא ולחומרא; העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואמר לא עירב, העמד תרומה על חזקתה ועירב, ובדרבנן לקולא אזלינן
- ^ גירסת רש"י: שלא נמדדה - מתחילתה, ולא עמדה בחזקת כשרות
- ^ טהורה ונטמאת משהניחה שם
- ^ אמרינן: אוקמיה בין השמשות אחזקתיה קמייתא, וטהורה הואי, והשתא משחשיכה הוא דאיטמי
- ^ של טבל
- ^ לאחר שהניחן שם
- ^ ולא קנה עירוב, כדתנן במתניתין אבל לא בטבל; ולקמן פריך בהאי: מה חזקת כשרות איכא דמכשר רבי יוסי? דהא איכא למימר 'העמד טבל על חזקתו'?
- ^ דקודם שהניחה שם נולד לה ספק ולא היה שם חזקת הכשר עירוב מעולם
- ^ דרישא: ספק מבעוד יום ניטמא ספק משחשיכה,
- ^ דמכשר רבי יוסי משום חזקה קמייתא
- ^ 'ספק מבעוד יום נתקנו ספק משחשיכה'
- ^ נוקמינהו נמי אחזקה קמייתא דטבל הוו, וליפסול
- ^ חולין הוו מעיקרא מתוקנין, ונפלה בהן תרומה ונדמעו; והאי תנא סבר לה כסומכוס דאמר
עמוד ב: אין מערבין לישראל בתרומה, הלכך, אם מבעוד יום נדמעו אף על גב דחזי לכהנים - אין עירובו עירוב; לישנא אחרינא: נדמעו - שנפל לתוכן טבל, דלא חזי אפילו לכהן
- ^ והניחום שתיהן יחד בסוף התחום, ובככרות של תרומה עסקינן, דאי בחולין - חולין טמאין מותרין הן, דלאו כל אדם אוכל חוליו בטהרה
- ^ ודאית, דשמא מבעוד יום נטמאת
- ^ לא מכשר במתניתין אלא משום דאי טהורה היא - הא ידע לה היכא היא, ואיזו היא סעודתו, ומשום ספק טומאה לא מיפסלא, דאמר 'אוקמא אחזקה'
- ^ הי ניהו סעודתו
- ^ ואין עירובו כלום, דאפילו חמר גמל לא הוי: דבשלמא מתניתין - סעודה הראויה הואי, והשתא הוא דאיתיליד בה ספק
- ^ אמר על ככר אחת בערב שבת:
- ^ "היום יהא חול ולמחר יהא קדש", ועירב שלוחו בה
- ^ הואיל ובין השמשות ספק הוא, חיישינן דילמא קודם קניית עירוב חל עליה הקדש, ואין מערבין בהקדש, או לא אמרינן הכי
- ^ על מעות שיש לי בבית
- ^ מי אמרינן: כי מטא בין השמשות נפק ליה מקדושתיה וקנה עירוב, או לא
- ^ הא בין השמשות ספיקא הוא, מאי שנא הכא לקולא והכא לחומרא
- ^ לכשתמדוד כור של מלח על דבר זה ותתנהו לי, אומר לך טעמו
- ^ ובין השמשות דקניית עירוב ספיקא הוא
- ^ ומספיקא לא תפקיה ממילתיה קמייתא
- ^ וכן סיפא:
- ^ ראשון
- ^ שהיה עדיין טבל: שלא הפריש הלוי ממנה תרומת מעשר, והרי הוא במיתה בעודו טבל, ואפילו לכהנים, ולא חזי לעירוב; ולגבי לגין טבול יום בעודו טבל לא פסיל, דטבול יום מותר בנגיעה לחולין ולמעשר, ואף על גב דפתיכא ביה תרומה שלא הורמה
- ^ ואמר "הרי זו שבלגין תרומת מעשר על החבית לכשתחשך", ויעריב שמשו שתהא כשרה לתרומה
- ^ והתרומה טהורה
- ^ הואיל וכי מטא בין השמשות אכתי טבל הוה
- ^ תחילת בין השמשות, שהוא סוף היום של ערב שבת
- ^ וסוף היום אכתי טבל הוא
- ^ של שבת, דהיינו: סוף בין השמשות
- ^ מניח אדם שני עירובין, אחד לסוף אלפים למזרח ביתו ואחד לסוף אלפים אמה למערב ביתו
- ^ וצריך אני לברוח מפניהם
- ^ יקנה לי עירובי שבמערב, ויהיו לי במערב ביתי ארבעת אלפים אמה, אף על גב דלא אתו עד למחר - אמרינן: יש ברירה, דבין השמשות קנה לו עירובו דאידך גיסא
- ^ אלפים מעירי לכל רוח, ואין צריך להשתכר כאן ולהפסיד כאן
- ^ חוץ לתחום עירי, ורוצה אני ללמוד תורה מפיו ועכשיו איני יודע לאיזה צד יבא, ולמחר אשמע מבני אדם הבאים משם לכאן על ידי עירוב
- ^ אם באו לכאן ולכאן, ואחד מהן רבו
- ^ ולא אצל חכם, דקים לן בגוויה דבשעת קניית עירוב דעתיה למקני ליה ההוא עירוב דלצד רבו, ומיהו איהו הוא דלא ידע לאיזה מן הצדדין יבא, והשתא דידע - להתם ליזיל
- ^ אייתי מתניתא בידיה ד
- ^ בורח מן החכם, ומתנה: אם בא חכם למזרח - עירובו למערב כו', ולגבי נכרים תני דלההוא צד דליתו נכרים לקני עירוביה
- ^ גבאי המס ובורח מפניהם
- ^ צריך הוא לפייס או לצעוק
- ^ לדרוש ברבים: דעת האדם לילך ולשמוע
- ^ כלומר: מלמדי תינוקות להתפלל, ומתניתין דרבי יצחק בדאתו בי תרי, חד להאי גיסא וחד להאי גיסא, ומתניתין אדמותיב פירקי קאי, והכי קאמר: בא מותיב פירקי למזרח, או בא לכאן ולכאן דתרווייהו מותיבי פירקי - למקום שארצה אלך, ולכשיברור לו למחר אמרינן 'הוברר הדבר דבשעת קניית עירוב דעתיה אההוא חכם הוה'; ודרבי יצחק קאי אמקרי שמע, והכי קאמר: בא מקרי שמע למזרח - עירובי אדמותיב פירקי למערב, בא מקרי שמע למערב - עירובי אדמותיב פירקי למזרח, בא לכאן ולכאן, תרוויהו מותיבי פירקי או שניהן שוין - למקום שארצה אלך; כך שמעתי
- ^ דפליגי אדרבי יהודה, דאפילו אחד מהן רבו ילך לאיזה שירצה
- ^ ויש לומר ברירה אף כאן
- ^ אינה עיקר
- ^ דקתני לרבי יהודה היו שניהן רבותיו - למקום שירצה לילך, אלמא אית ליה לרבי יהודה ברירה, דהא עירוב - מאתמול קנה, ואיהו השתא הוא דקא בריר ליה, ואמרינן: הוברר הדבר דמאתמול נמי דעתיה להאי הוה
- ^ 'איו' - שם חכם; הואיל ואשכחן מתניתין דתני איו דלאו הכי הוא
- ^ לומר "בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך", דאין ברירה
- ^ אלא על אחד ואינו יודע להיכן יבא יכול להתנות ולומר "בא חכם למזרח כו'
- ^ דתלה עצמו לומר באיזה שארצה אלך, דלא שרי רבי יהודה
- ^ דכי בריר למחר, אמרינן 'שמא אתמול, כי קנה עירוב - לאו דעתיה אהך הוה, אלא אאידך
- ^ בשלא בא אלא אחד
- ^ וקא סלקא דעתך השתא דבין השמשות עדיין לא בא חכם למזרח, שעדיין היה רחוק מן העירוב ששה אלפים פחות שתי אמות, ומשחשיכה הלך אלפים ונכנס לתוך ארבעה אלפים של עיר, וזה שהניח עירובו ותלה בדעת החכם, ואמר "אם יבוא למזרח - עירובי למזרח, ואם לא יבא לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי ולא יהא עירוב", ולמחר שמע שבא למזרח - מי יאמר דבשעת קניית עירוב היה דעת החכם ליכנס לתוך ארבעה אלפים של עיר? דילמא לא היה בדעתו לזוז, ולא קנה עירובו של זה, ורבי יהודה, קאמר דקני, דאמרינן: הוברר הדבר דסופו הוכיח שבין השמשות היה דעתו לכאן
- ^ מתניתין בהכי עסקינן:
- ^ שבא חכם כבר קודם בין השמשות, אבל זה לא היה יודע להיכן בא, או אם בא או לא, ולמחר כשנשמע לו - גלויי מילתא בעלמא הוא: איגלאי מילתא דההוא עירוב קנה, ואין זו סמך על ברירת ספק, אלא קנייה ודאית - שהרי אמר לצד החכם יקנה לי העירוב, והחכם כבר בא קודם קניית העירוב, וקנה
- ^ דמתניתין עיקר, וההיא ברייתא היא
- ^ לאפוקי לההיא דאיו
- ^ קודם שגזרו על יינם, כדמפרש בשחיטת חולין, וסתם כותים לא מפרשי תרומה, ואין לזה כלים להפריש לתוכן תרומה ומעשר