ביאור:בבלי יומא דף עב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יומא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח |
הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כְּלִיל תְּכֵלֶת [1], ויליף תכלת תכלת מפרוכת: מה להלן ששה - אף כאן ששה.
ונילף משוליו ורמוניו: מה להלן שמונה אף כאן שמונה?
דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מתכשיט כלי [2].
אדרבה: דנין גופו מגופו [את גוף המעיל מרמוניו], ואין דנין גופו מעלמא!
היינו דאמרינן לשאר בגדים שלא נאמר בהן שש.
פרכת עשרים וארבעה:
ארבעה דשיתא שיתא [3] לא דינא ולא דיינא [4].
חושן ואפוד עשרים ושמונה
מנא לן?
דכתיב (שמות כח טו) וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר [תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ] - ארבעה דשיתא שיתא = עשרין וארבעה, זהב ארבעה - הא עשרין ותמניא.
ואימא זהב נמי ששה?
אמר רב אחא בר יעקב אמר קרא: (שמות לט ג) [וַיְרַקְּעוּ אֶת פַּחֵי הַזָּהָב] וְקִצֵּץ פְּתִילִם [לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן וּבְתוֹךְ תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבְתוֹךְ הַשֵּׁשׁ מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב] פְּתִיל - פְּתִילִם [5] - הרי כאן ארבעה [6].
רב אשי אמר: [7] אמר קרא: לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ הַתְּכֵלֶת וּבְתוֹךְ הָאַרְגָּמָן [8]; היכי נעביד? נעביד ארבעה [9] דתרי תרי [10]? הוו להו תמניא [11]! נעביד תרי דתרי תרי, ותרי דחד חד? וְעָשִׂיתָ [12]: שיהיו כל עשיות שוות!?
אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה – לוקה, שנאמר (שמות כח לב) [וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּו] לֹא יִקָּרֵעַ.
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא הכי קאמר רחמנא: נעביד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע?
מי כתיב 'שלא יִקָּרַע'?
אמר רבי אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד, והמסיר בדי ארון – לוקה, שנאמר לֹא יִזַּח (שמות כח כח: וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מטבעתו מִטַּבְּעֹתָיו אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד), וְ-לֹא יָסֻרוּ (שמות כה טו: בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ).
מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כי קאמר רחמנא חדקינהו [13] ועבדינהו שפיר [14] כדי שלא יָזֻחַ ולא יָסוּרוּ?
מי כתיב 'שלא יִזַח' ו'שלא יָסֻרוּ'?
רבי יוסי ברבי חנינא רמי: כתיב (שמות כה טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ [15], וכתיב (שמות כז ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת [וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ], הא כיצד? - מתפרקין ואין נשמטין [16].
תניא נמי הכי '(שמות כה טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים [לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ]; יכול לא יהיו זזין ממקומן? - תלמוד לומר: (שמות כז ז) וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת [וְהָיוּ הַבַּדִּים עַל שְׁתֵּי צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ בִּשְׂאֵת אֹתוֹ]; אי וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו, יכול יהיו נכנסין ויוצאין? - תלמוד לומר: (שמות כה טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים; הא כיצד? מתפרקין ואין נשמטין.'
אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב (שמות כו טו) [וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן] עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים? - שעומדים דרך גדילתן [17]; דבר אחר עֹמְדִים: שמעמידין את צפויין [18]; דבר אחר עֹמְדִים: שמא תאמר [19]: 'אבד סברן [20] ובטל סכויין [21]'? - תלמוד לומר עֹמְדִים: שעומדין לעולם ולעולמים.
ואמר רבי חמא בר חנינא: מאי דכתיב (שמות לה יט) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ [אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן] [22]
אלמלא בגדי כהונה [23] לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
רבי שמואל בר נחמני אמר: דבי רבי שמעון תנא: 'בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן [24] ומשרדין מהן כלום [25]'.
מאי היא [26]?
ריש לקיש אמר: אלו מעשה מחט [27].
מיתיבי: 'בגדי כהונה, אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג שנאמר (שמות כח לב) [וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב] מַעֲשֵׂה אֹרֵג [כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ]’!?
אמר אביי: לא נצרכה אלא לבית יד שלהם, כדתניא: בית יד של בגדי כהונה נארגת בפני עצמה, ונדבקת עם הבגד, ומגעת עד פיסת היד.
אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל [28]: אמצעי של עץ – תשעה [29]; פנימי של זהב – שמונה [30]; חיצון [31] - עשרה ומשהו [32].
והתניא אחד עשר ומשהו?
[33] לא קשיא: הא כמאן דאמר יש בעביו [34] טפח [35], הא כמאן דאמר אין בעביו טפח [36]. [37]
ומאי משהו [38]?
זֵיר [39].
אמר רבי יוחנן: שלשה זירים הן: של מזבח [40], ושל ארון [41], ושל שלחן [42]: של מזבח - זכה אהרן ונטלו; של שלחן - זכה דוד ונטלו [43]; של ארון עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבא ויקח; שמא תאמר פחות הוא? תלמוד לומר: (משלי ח טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ [וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק] [44].
רבי יוחנן רמי: כתיב זר וקרינן זֵיר! זכה [45] נעשית לו זיר, לא זכה זרה הימנו [46].
רבי יוחנן רמי: כתיב (דברים י א) [בָּעֵת הַהִוא אָמַר ה' אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה] וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ, וכתיב (שמות כה י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים [אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ] - מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו [47].
(שמות כה יא) [וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר] מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ [וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב] - אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו - אינו תלמיד חכם.
אביי, ואיתימא רבה בר עולא אמר: נקרא 'נתעב', שנאמר (איוב טו טז) אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה [48].
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב (משלי יז טז) לָמָּה זֶּה מְחִיר בְּיַד כְּסִיל לִקְנוֹת חָכְמָה וְלֶב אָיִן? אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים!
מכריז רבי ינאי: חבל על דלית ליה דרתא [49] - ותרעא לדרתיה עביד [50].
אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, לא תירתון תרתי גיהנם [51].
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ד מד) וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה [לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל]? זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה,
והיינו דאמר רבא: דאומן לה - סמא דחייא, דלא אומן לה - סמא דמותא.
אמר רבי שמואל בר נחמני: רבי יונתן רמי: כתיב (תהלים יט ט) פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב [מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם], וכתיב (תהלים יח לא) [הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ] אִמְרַת ה' צְרוּפָה [מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ]; זכה – משמחתו; לא זכה - צורפתו [52].
ריש לקיש אמר: מגופיה דקרא נפקא: זכה צורפתו לחיים, לא זכה צורפתו למיתה.
(תהלים יט י) יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד [מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו] - אמר רבי חנינא: זה הלומד תורה בטהרה.
מאי היא?
נושא אשה [53] ואחר כך לומד תורה;
(תהלים יט ח) [תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ] עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה [מַחְכִּימַת פֶּתִי] - אמר רבי חייא בר אבא: נאמנה היא להעיד בלומדיה [54].
(שמות כו לו: וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר) מַעֲשֵׂה רֹקֵם (שמות כו א וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים) מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב [תַּעֲשֶׂה אֹתָם]?
אמר רבי אלעזר: שרוקמין במקום שחושבין [55].
תנא משמיה דרבי נחמיה: ' רֹקֵם - מעשה מחט, לפיכך פרצוף אחד; חֹשֵׁב מעשה אורג, לפיכך שני פרצופות [56].
באלו נשאלין באורים ותומים:
כי אתא רב דימי, אמר: בגדים שכהן גדול משמש בהן - משוח מלחמה [57] משמש בהן [58], שנאמר (שמות כט כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו [לְמָשְׁחָה בָהֶם וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם] [59]: למי שבא בגדולה אחריו [60].
מתיב רב אדא בר אהבה, ואמרי לה כדי: 'יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו [61]'? [62]
הערות
[עריכה]- ^ כליל = גדיל, ואין גדיל פחות משנים
- ^ רמונים - קשוטו של מעיל הן
- ^ ארבעת מינין של שש שש, דהא נאמר בו 'שש', ואמר מר: דברים שנאמר בהן שש - חוטן כפול ששה
- ^ אין ספק וערעור בדבר
- ^ פתילים משמע תרין
- ^ וכשקוצץ כל אחד לשנים - הוה להו ארבעה
- ^ היינו טעמא דזהב שש לא אפשר:
- ^ משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין
- ^ המינין
- ^ דתרי תרי חוטין של זהב
- ^ של זהב
- ^ כתיב ברמונים (שמות כח לג: וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב)
- ^ קשרם יפה
- ^ ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק
- ^ אלמא אין זזין מהן, וכתיב (שמות כה יד) וְהֵבֵאתָ [אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת] - אלמא הולכים ובאים בתוכן
- ^ בראשיהם היו עבים, והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן, אבל אינן נשמטין לצאת מהן לפי שהן עבים בראשיהן
- ^ העליון למעלה והתחתון למטה
- ^ ציפוי הזהב מעמידין על ידי מסמרות; לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין
- ^ משנגנזו
- ^ שלא ישובו עוד
- ^ מה שאנו סוכין וצופין להן
- ^ שְּׂרָד- לשון שריד
- ^ שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל
- ^ כשהיו חותכין אותן בגרדין שלהן מתוך כלי אריגתן - היו עושים כברייתן: חלולין, כדרך לבישתן, ולא כשאר יריעה שצריך שוב לחתכה למדת הלבוש ולתפור במחט
- ^ ומשיירין מהן מקצת שאינו ארוג עמהן, וזהו לשון 'שְׂרָד'
- ^ אותו שיור
- ^ מקצתו היה נארג בפני עצמו ומחברו במחט
- ^ שנאמר (שמות כה יא) [וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר] מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ [וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב], ושל עץ באמצע, והושיבו בתוך של זהב וחזר ונתן של זהב שֵׁנִי בתוך של עץ, וחיפה שפתו העליונה בזהב; נמצא מצופה מבית ומחוץ
- ^ גבהו תשעה טפחים מבחוץ, שנאמר (שמות כה י) [וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְ]אַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ, ורגלים לא היו לו, אלא עץ חלול היה
- ^ שמונה טפחים גבהו מבחוץ עם עובי שוליו ועובי שולי העץ של אמצעי טפח - נמצא פנימי ממלא חללו של אמצעי
- ^ של זהב
- ^ תשעה כנגד גובה האמצעי, ומשהו עובי שולי זהב של חיצון, וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח ומכסה חיבור הכפורת והארון
- ^ ומשני:
- ^ בעובי שולי הזהב
- ^ כאשר יש בעובי שולי העץ
- ^ אלא משהו
- ^ ולא ידענא היכא איפליגו בה.
- ^ דקתני בברייתא בתרייתא
- ^ העולה היה עודף למעלה על עובי הכפורת משהו בגובה החיצון להיות זר לכפורת סביב, ומשהו דקאמר רב יהודה - בעובי שולי החיצון קאמר, ובזר לא איירי כלל
- ^ סימן לכתר כהונה
- ^ סימן לכתר תורה
- ^ סימן לכתר מלכות: שהשולחן הוא סימן לעושר מלכים
- ^ שהכהונה נתנה לאהרן בְּרִית מֶלַח עוֹלָם (במדבר יח יט) וכן המלכות לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם (תהלים יח נא)
- ^ וגדול הממליך מן המלך; והתורה אמרה מקרא זה
- ^ ללמוד לשמה ולקיימה
- ^ משתכחת ממנו
- ^ שהארון בתחילה הטיל הכתוב המלאכה על משה, ואחר כך הטילו על הציבור; ואף על גב דקראי לאו בהאי סידרא כתיבי - אסמכתא בעלמא הוא דקאמר
- ^ איש שותה תורה כמים ויש בו עולה
- ^ חצר
- ^ שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים, לכך צריך שתקדים לו יראת שמים
- ^ להיות יגעים ועמלים בתורה בעולם הזה, ולא תקיימוה, ותירשו גיהנם במותכם, ובחייכם לא נהניתם בעולמכם
- ^ ביסורין ובגיהנם
- ^ ניצול מהרהור עבירה
- ^ מי קיים ומי לא קיים
- ^ בתחילה מתקן הצורה על הבגד על ידי צבע, ואחר כך רוקמה במחט
- ^ מעשה אורג שיש לה ליריעה שתי קירות ושתי צורות על שתי קירותיה - אין דומות זו לזו: פעמים שמצד זה ארי ומצד זה נשר, כמו לחגורות של משי, והיינו שני פרצופים; אבל רוקם כצורתו מכאן כך צורתו מכאן
- ^ כהן שמשחוהו למלחמה: לדַבֵּר דברי מערכי המלחמה, שנאמר וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם (דברים כ ב)
- ^ אם בא לעבוד בבית המקדש לובש שמונה בגדים
- ^ האי אַחֲרָיו קרא יתירא הוא, למדרש בה
- ^ כל גדולות נוהגות בזרעו אחריו, ומשוח מלחמה גדולה היא
- ^ יכול תהא גדולת משוח מלחמה ירושה להיות בנו קודם לכל אדם כדרך שבנו של כהן גדול משמש תחתיו
- ^ רישא דברייתא - הכי תניא לה בתורת כהנים [ספרא צו פרשתא ג פרק ה הלכה א] גבי עשירית האיפה: (ויקרא ו טו) וְהַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ [תַּחְתָּיו מִבָּנָיו] אין לי אלא משיח, מרובה בגדים מניין? תלמוד לומר וְהַכֹּהֵן; יכול שאני מרבה אף משוח מלחמה? תלמוד לומר תַּחְתָּיו מִבָּנָיו: מי שבנו עומד תחתיו, יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו; ומניין למשוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו? תלמוד לומר (שמות כט ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ - יצא זה שאין ראוי לבוא אל אהל מועד לשרת בקודש; וגבי כהן גדול תניא בדוכתא אחריתי בתורת כהנים [ספרא אחרי מות פרשתא ה פרק ח הלכה ד]: (ויקרא טז לב) לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו - מלמד שהבן קודם לכל אדם; יכול אף על פי שאין ממלא את מקומו? תלמוד לומר: וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא