ביאור:בבלי בבא קמא דף עט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

גנב והקדיש, גנב והקיף ^[1], גנב והחליף, גנב ונתן במתנה, גנב ופרע חובו, גנב ופרע בהקיפו ^[2], גנב ושלח סבלונות בבית חמיו - משלם תשלומי ארבעה וחמשה.'

מאי קא משמע לן?

אשמעינן רישא גנב ונתן לאחר וטבח, דיש שליח לדבר עבירה; אף על גב דבכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה - הכא יש שליח לדבר עבירה; מאי טעמא? 'וטבחוֹ' ו'מכרוֹ': מה מכירה דלא אפשר דלאו על ידי אחר - אף טביחה על ידי אחר מחייב;

ואשמעינן סיפא גנב והקדיש: מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים!?

משנה:

גנב ברשות הבעלים, וטבח ומכר חוץ מרשותם ^[3], או שגנב חוץ מרשותם ^[4] וטבח ומכר ברשותם, או שגנב וטבח ומכר חוץ מרשותם - משלם תשלומי ארבעה וחמשה; אבל גנב וטבח ומכר ברשותם – פטור ^[5].

היה ^[6] מושכו ויוצא, ומת ברשות הבעלים – פטור ^[7];

הגביהו ^[8] או הוציאו מרשות בעלים ומת – חייב.

נתנוֹ ^[9] לבכורות בנו ^[10] או לבעל חוב, לשומר חנם, לשואל, לנושא שכר, ולשוכר, והיה מושכו ^[11], ומת ברשות הבעלים ^[12] – פטור ^[13];

הגביהו או שהוציאו מרשות הבעלים ומת – חייב.

גמרא:

בעי אמימר: תיקנו משיכה בשומרים ^[14] או לא?

אמר רב יימר: תא שמע: נתנוֹ לבכורות בנו, או לבעל חובו, לשומר חנם, ולשואל, לנושא שכר, ולשוכר, היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים – פטור; מאי? לאו שומר ^[15], ושמע מינה 'תיקנו משיכה בשומרין'?

אמר ליה: לא, גנב ^[16]

הא - תנא ליה רישא!?

תנא גנב שגנב מבית הבעלים, ותנא גנב שגנב מבית שומר.

אמר ליה רב אשי: לא תדחייה: מה לי גנב שגנב מבית שומר מה לי גנב שגנב מבית בעלים? אלא - לאו שומר, ושמע מינה 'תיקנו משיכה בשומרין'?

שמע מינה.

איתמר נמי: אמר רבי אלעזר: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות - כך תיקנו משיכה בשומרין.

תניא נמי הכי: כדרך שתיקנו משיכה בלקוחות - כך תיקנו משיכה בשומרין, וכשם שהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה - כך שכירות נקנית בכסף בשטר ובחזקה.

שכירות דמאי? אילימא

עמוד ב

שכירות דמטלטלין ^[17] - מטלטלי בני שטרא נינהו ^[18]? ^[19]?

אמר רב חסדא: שכירות דקרקע.

אמר רבי אלעזר: ראוהו שהטמין בחורשין ^[20] וטבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה. אמאי? הא לא משך?

אמר רב חסדא: שהכישה במקל.

אמרי: וכיון דראוהו ^[21] - גזלן הוא!

תוספות ד"ה כיון דראוהו גזלן הוא – כלומר: שעושה במקום גלוי, ולא דמי לגונב בבית או בחצר.

כיון דקא מטמרי מנייהו - גנב הוא.

ואלא גזלן - היכי דמי?

אמר רבי אבהו: כגון בניהו בן יהוידע, שנאמר (שמואל ב כג כא: והוא הכה את איש מצרי אשר מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ) ויגזל את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו'.

רבי יוחנן אמר: כגון בעלי שכם, שנאמר (שופטים ט כה) וישימו לו בעלי שכם מארבים על ראשי ההרים ויגזלו את כל אשר יעבר עליהם בדרך [ויגד לאבימלך].

ורבי אבהו - מאי טעמא לא אמר מהאי?

אמר לך: כיון דמטמרי איטמורי - לא גזלני נינהו.

ורבי יוחנן?

הא דקא מטמרי דלא ניחזינהו אינשי וניערקו מנייהו.

'שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב ^[22] יותר מגזלן?

אמר להן: זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו ^[23], ^[24] וזה ^[25] לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו ^[26]: כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת, שנאמר (ישעיהו כט טו) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה ^[27] והיה במחשך מעשיהם [ויאמרו מי ראנו ומי ידענו], וכתיב (תהלים צד ז) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב, וכתיב (יחזקאל ט ט: ויאמר אלי עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד ותמלא הארץ דמים והעיר מלאה מטה) כי אמרו עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה.

<תניא> 'אמר רבי מאיר: משלו משל משום רבן גמליאל: למה הדבר דומה? לשני בני אדם שהיו בעיר ועשו משתה; אחד זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך, ואחד לא זימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך - איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר זה שזימן את בני העיר ולא זימן את בני המלך.

אמר רבי מאיר: בא וראה כמה גדול כח של מלאכה: שור, שביטלו ממלאכתו – חמשה; שה, שלא ביטלו ממלאכתו – ארבעה.

אמר רבן יוחנן בן זכאי: בא וראה כמה גדול כבוד הבריות: שור שהלך ברגליו – חמשה; שה שהרכיבו ^[28] על כתיפו ^[29] – ארבעה ^[30]'.

משנה:

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל ^[31], אבל מגדלין בסוריא ^[32] ובמדברות של ארץ ישראל;

אין מגדלין תרנגולין בירושלים ^[33] מפני הקדשים ^[34] ולא כהנים בארץ ישראל ^[35] מפני הטהרות ^[36];

אין מגדלין חזירין בכל מקום ^[37];

לא יגדל אדם את הכלב ^[38] אלא אם כן היה קשור בשלשלת;

אין פורסין נישובים ^[39] ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב ^[40] שלשים ריס ^[41].

גמרא:

תנו רבנן: אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין בחורשין ^[42] שבארץ ישראל; בסוריא - אפילו בישוב, ואין צריך לומר בחוצה לארץ.

תניא אידך: 'אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו; ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה - אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה ^[43]: בהמה דקה אפשר להביא מחוצה לארץ, בהמה גסה אי אפשר להביא מחוצה לארץ; ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, אבל משהה הוא קודם לרגל שלשים יום וקודם משתה בנו שלשים יום, ובלבד שלא ישהה את האחרונה ^[44] שלשים יום ^[45];

ס"א: דסלקא דעתא אמינא דאי נפק ליה רגל ומכי זבנה עד השתא אכתי לא מלו ליה תלתין יומין - לא נימא 'תלתין משרא שרי ליה לשהויי', אלא כיון דנפק ליה רגל - לא מבעי ליה לשהויי;

הערות

^ מכר באמנה ואשראי ולא קיבל דמים
^ שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו
^ כשהוציא מרשותו נעשה עליו גנב (לרב יהודה) וקנאו
^ קנאו במשיכה מיד ונעשה גנב עליו
^ דלא נעשה עליו גנב
^ גנב
^ מכלום; ספרים אחרים: מכפל
^ אפילו ברשות בעלים, שהרי הגבהה קונה בכל מקום [קדושין כה,ב]
^ בעליו
^ לכהן בחמשה סלעים של פדיון הבן
^ הכהן או בעל חוב או השומר
^ לשנא אחרינא: נתנו גנב לבכורות בנו, ונתנו לו שָם במקום שגנבו לשומר חנם ולשואל
^ הגנב מכלום; ולשון אחרינא עיקר: האי 'חייב' - אגנב קאי, דמחייב גנב בקנין שלוחיו; דאי בנותנו בעליו - מאי 'חייב'? נהי ד'שואל' - מצי למימר 'חייב באונסין'; אלא שאר שומרים - מי חייבי במתה כדרכה? ועוד: לגבי כהן ובעל חוב - מאי 'חייב' ו'פטור' איכא? 'הפסיד' ו'לא הפסיד' מבעי ליה
^ שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך
^ היה מושכו שומר ומת - חייב גנב במשיכת שומר
^ והכי קאמר: נתן בעל הבית לבכורות בנו כו', ובא גנב לגונבו משם; היה מושכו ויוצא כו'
^ שהשכיר לו כליו
^ בתמיה
^ הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה, כדאמרינן בקדושין (דף כו,א); ונהי נמי דמקנו בכספא לענין קבולי 'מי שפרע' מיהו בשטר לא מיקנו מידי, דדברים בעלמא נינהו, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא דף מט,א) 'דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה'
^ שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם
^ ולא דומה לגנב בפני שנים, דהתם - אף על גב דחזו ליה שאר אינשי - לא מיסתפי מינייהו, דמימר אמר: לא מינייהו שקילנא מידי; אבל 'חורשין' - מרעה לכל היא, ולא ידע דמאן ניהו הך בהמה, וכיון דלא מיסתפי מכולי עלמא
^ לשלם כפל ארבעה וחמשה
^ לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה
^ אבל
^ גנב
^ אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר
^ 'לסתיר עצה' כמו להסתיר יועץ במסתרים, לגנוב להרֵעַ
^ הגנב
^ וזלזל את עצמו
^ לפיכך היקל הקב"ה עליו בתשלומין
^ משום ישוב ארץ ישראל: שמבעיר [אוכל] את השדות וכל שדות ארץ ישראל - סתמן דישראל
^ ארם צובה, דדוד כיבשה; וקסבר דלא שמיה כיבוש, והויא כחוצה לארץ, ובחוצה לארץ מותר לגדל, דלא חיישינן לישוב, ואם יפסידו שדות אחרים - ישלמנה
^ אפילו ישראל
^ שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה, ודרך תרנגולים לנקר באשפה; [והסיבה:] שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים
^ ולא יגדלו כהנים תרנגולין בכל ארץ ישראל
^ שהכהנים אוכלין תרומה - הן צריכין להזהר בטהרתן
^ טעמא מפרש בגמרא
^ מפני שנושך ומנבח, ומפלת אשה מיראתו
^ 'נישובים': פחים
^ שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב
^ ארבע מילין
^ ביערות, כדמתרגמינן 'ביער' = בחורשא (דברים יט ה)
^ צריכה בישוב למשאוי ולחרישה
^ שבהן
^ לקח בהמות קודם לרגל שלשים יום, וסמוך לרגל לא יאמר: "הריני שוחט את המוקדמות ומאחר את האחרונות אף לאחר הרגל עד מלאות שלשים יום למקחן"

[1] מכר באמנה ואשראי ולא קיבל דמים

[2] שהקיפו חבירו פרקמטיא באשראי ופרע לו בהמה זו

[3] כשהוציא מרשותו נעשה עליו גנב (לרב יהודה) וקנאו

[4] קנאו במשיכה מיד ונעשה גנב עליו

[5] דלא נעשה עליו גנב

[6] גנב

[7] מכלום; ספרים אחרים: מכפל

[8] אפילו ברשות בעלים, שהרי הגבהה קונה בכל מקום [קדושין כה,ב]

[9] בעליו

[10] לכהן בחמשה סלעים של פדיון הבן

[11] הכהן או בעל חוב או השומר

[12] לשנא אחרינא: נתנו גנב לבכורות בנו, ונתנו לו שָם במקום שגנבו לשומר חנם ולשואל

[13] הגנב מכלום; ולשון אחרינא עיקר: האי 'חייב' - אגנב קאי, דמחייב גנב בקנין שלוחיו; דאי בנותנו בעליו - מאי 'חייב'? נהי ד'שואל' - מצי למימר 'חייב באונסין'; אלא שאר שומרים - מי חייבי במתה כדרכה? ועוד: לגבי כהן ובעל חוב - מאי 'חייב' ו'פטור' איכא? 'הפסיד' ו'לא הפסיד' מבעי ליה

[14] שלא יתחייב שומר בשמירה עד שימשוך

[15] היה מושכו שומר ומת - חייב גנב במשיכת שומר

[16] והכי קאמר: נתן בעל הבית לבכורות בנו כו', ובא גנב לגונבו משם; היה מושכו ויוצא כו'

[17] שהשכיר לו כליו

[18] בתמיה

[19] הא לא מקנו מטלטלין אלא במשיכה, כדאמרינן בקדושין (דף כו,א); ונהי נמי דמקנו בכספא לענין קבולי 'מי שפרע' מיהו בשטר לא מיקנו מידי, דדברים בעלמא נינהו, כדאמרינן ב'הזהב' (בבא מציעא דף מט,א) 'דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה'

[20] שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם

[21] ולא דומה לגנב בפני שנים, דהתם - אף על גב דחזו ליה שאר אינשי - לא מיסתפי מינייהו, דמימר אמר: לא מינייהו שקילנא מידי; אבל 'חורשין' - מרעה לכל היא, ולא ידע דמאן ניהו הך בהמה, וכיון דלא מיסתפי מכולי עלמא

[22] לשלם כפל ארבעה וחמשה

[23] לא ירא מבני אדם כדרך שלא ירא מהקב"ה

[24] אבל

[25] גנב

[26] אלא כיבד העבד יותר מקונו, שהוא ירא מבני אדם ומעין של מעלה לא נזהר

[27] 'לסתיר עצה' כמו להסתיר יועץ במסתרים, לגנוב להרֵעַ

[28] הגנב

[29] וזלזל את עצמו

[30] לפיכך היקל הקב"ה עליו בתשלומין

[31] משום ישוב ארץ ישראל: שמבעיר [אוכל] את השדות וכל שדות ארץ ישראל - סתמן דישראל

[32] ארם צובה, דדוד כיבשה; וקסבר דלא שמיה כיבוש, והויא כחוצה לארץ, ובחוצה לארץ מותר לגדל, דלא חיישינן לישוב, ואם יפסידו שדות אחרים - ישלמנה

[33] אפילו ישראל

[34] שישראל אוכלים שם בשר שלמים ותודה ומעשר בהמה, ודרך תרנגולים לנקר באשפה; [והסיבה:] שמא יביאו עצם כעדשה מן השרץ ויטמאו את הקדשים

[35] ולא יגדלו כהנים תרנגולין בכל ארץ ישראל

[36] שהכהנים אוכלין תרומה - הן צריכין להזהר בטהרתן

[37] טעמא מפרש בגמרא

[38] מפני שנושך ומנבח, ומפלת אשה מיראתו

[39] 'נישובים': פחים

[40] שלא ילכדו בהן יוני בני הישוב

[41] ארבע מילין

[42] ביערות, כדמתרגמינן 'ביער' = בחורשא (דברים יט ה)

[43] צריכה בישוב למשאוי ולחרישה

[44] שבהן

[45] לקח בהמות קודם לרגל שלשים יום, וסמוך לרגל לא יאמר: "הריני שוחט את המוקדמות ומאחר את האחרונות אף לאחר הרגל עד מלאות שלשים יום למקחן"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]