משתמש:Roxette5/חושן משפט
- סימן א - מנוי השופטים בארץ ובחוצה לארץ
- סימן ב - בית דין היו מכין ועונשין לצורך שעה
- סימן ג - בכמה דיינים דנין
- סימן ד - כיצד אדם עושה דין לעצמו
- סימן ה - באיזה יום דנין ובאיזה זמן ביום
- סימן ו - על כמה דנין
- סימן ז - מי ראוי לדון, והפסולים מחמת שנאה וקורבה
- סימן ח - שלא למנות דיין שאינו הגון, וגודל שכר הדיין ועונשו
- סימן ט - שלא ליקח שוחד, והתרת שכר בטלה
- סימן י - להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו
- סימן יא - כיצד מזמינים לדין ועל פי מי
- סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה, וכל דיני פשרה
- סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד
- סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול, ודין האומר מאיזה טעם דנתוני
- סימן טו - איזה דין דנין תחלה ודין דין מרומה
- סימן טז - כמה זמן נותנין להביא ראיה, ודין הטלת חרם
- סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר
- סימן יח - כיצד נושאין ונותנין בדבר, ושהולכים אחר הרוב
- סימן יט - כיצד נותנין הפסק, וסדר כתיבתו
- סימן כ - עד מתי יכול להביא ראיה לסתור הדין
- סימן כא - מי שקבל עליו להשלים הדין ליום ידוע, ונאנס
- סימן כב - מי שקבל עליו קרוב ופסול, ודין שבועה והפוכה
- סימן כג - עד מתי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי
- סימן כד - שנזקקין לתובע תחלה
- סימן כה - דיין שטעה, מתי חוזר ומתי משלם
- סימן כו - שלא לדון בדיני עובד כוכבים
- סימן כז - שלא לקלל דיין ולא שום א' מישראל
- סימן כח - כיצד מאיימין העדים, ואין מקבלין עדות שלא בפני בית דין
- סימן כט - שלא יוכלו העדים לחזור
- סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה, וצריך להיות עדות שלם
- סימן לא - דין הרבה כתי עדיות
- סימן לב - המודה בפני עדים שיאמרו דברים כהוייתן ואם אמר משטה אני בך
- סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה, ואשה ועבד
- סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה
- סימן לה - פסול סומא וחרש, שוטה וקטן
- סימן לו - רבים שהעידו, ונמצא אחד מהם קרוב או פסול
- סימן לז - הפסולים מחמת הנאה
- סימן לח - קצת דיני הזמה
- סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין
- סימן מ - דין המחייב עצמו לחבירו
- סימן מא - דין מי שנמחק או אבד שטר חובו
- סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש בו
- סימן מג - שצריך לכתוב זמן בשטר וכל דיני האיחור והקדימה בפרטות
- סימן מד - דין חזרת השטר בשטה אחרונה וכיצד מקיימים המחק והתלוי
- סימן מה - שהעדים צריכים לקרות מקודם השטר ודין שטר הבא על הנייר ועדיו על המחק
- סימן מו - העדים שאמרו קטנים או פסולים היינו או שטר אמנה היה, וכל דין קיום שטרות
- סימן מז - מי שטען אמנה הוא או פרוע
- סימן מח - שכותבין טופסי שטרות
- סימן מט - שיכירו העדים שם הלוה והמלוה, ודין טעות השמות והסכום
- סימן נ - שטר שכתוב בו לויתי ממך מנה
- סימן נא - שטר שאין בו אלא עד אחד, או אחד מהם פסול
- סימן נב - שטר שיש בו רבית או קרוע
- סימן נג - שלא לשנות השטר
- סימן נד - דין אסמכתא, ואם כותבים שובר, וכיצד כותבים אותו (ודין פרעון ע"י שובר)
- סימן נה - דין מי שפרע מקצת חובו והשליש שטרו
- סימן נו - דין שלישות
- סימן נז - דין שטר פרוע
- סימן נח - מי שהוציא שטר חוב על חבירו, וטענות סטראי
- סימן נט - שטר מקויים והלוה טוען פרוע והמלוה אומר איני יודע
- סימן ס - דין שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי, ודין שעבוד דבר שלא בא לעולם
- סימן סא - כמה דינים מענין שטרות
- סימן סב - דין אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית
- סימן סג - מי שהועד עליו שמחזר אחר זיוף
- סימן סד - נפקד שרצה לעכב בחובו שטרות הפקדון
- סימן סה - דין שטרות שנמצאו, ודין שובר שנמצא ביד שליש
- סימן סו - דין מכירת שטרות ואונאתן
- סימן סז - דין שמיטה ופרוזבול
- סימן סח - דין שטרות העשויות בערכאות עובדי כוכבים
- סימן סט - דין הוציא עליו כתב ידו מקויים או בלתי מקויים, ודין טענת פרעתי ומודה מקצת
- סימן ע - דין מלוה על פה, ואם אמר ליה אל תפרעני אלא בעדים
- סימן עא - לוה שהאמין למלוה בעל פה, למה מועיל נאמנות
- סימן עב - המלוה על המשכון, והרבה דיני משכונות
- סימן עג - כמה זמן סתם הלואה, וכמה פרטי דיני הלואה
- סימן עד - באיזה מקום ניתנה מלוה לפרוע, וסדר הפרעון
- סימן עה - אם המלוה והלוה צריכין לברר הטענות
- סימן עו - אחד שלוה משנים בעל פה מזה ק' ומזה ר' וכל אחר תובע ר'
- סימן עז - דין ב' שלוו מאחד, ודין שותפין שלוה אחד לבדו
- סימן עח - הטוען שפרע תוך הזמן
- סימן עט - דין האומר לא לויתי, והחילוק שבין צא תן לו או חייב אתה ליתן לו
- סימן פ - באיזו ענין טוען וחוזר וטוען
- סימן פא - אם הודה מעצמו, מתי יכול לומר משטה אני בך
- סימן פב - דין שטר שאינו מקויים, או מקויים שהלוה טוען אמנה או פרוע או רבית, ודין תנאי השטר והשבועה
- סימן פג - דין מלוה שהודה בשטר שהוא מזויף
- סימן פד - הפוגם או פוחת שטרו, או עד אחד מעיד שהוא פרוע
- סימן פה - הוציא שטר חוב עליו והלה טוען שמכר לו שדהו
- סימן פו - ראובן נושה בשמעון ושמעון בלוי, מוציאין מלוי ונותנין לראובן
- סימן פז - דיני שבועת היסת ושבועה דאורייתא
- סימן פח - דיני כפירה והודאה, ושתהא ממין הטענה
- סימן פט - שהשכיר נשבע ונוטל
- סימן צ - הנזקין נשבעין ונוטלין, כגון הנגזל והנחבל, ודין המביא כלים מבית בעל הבית והוא אומר שאולים הם
- סימן צא - חנוני נשבע ונוטל, ודין פנקסים
- סימן צב - דין החשוד על השבועה
- סימן צג - דין שבועת ספק ושבועת השותפין
- סימן צד - דין גלגול שבועה
- סימן צה - איזו שבועה נשבעין על קרקעות, ודין הקדש בזמן הזה
- סימן צו - חרש שוטה וקטן איזו שבועה נשבעים, וגם אשת איש
- סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו, ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה, והשבת העבוט, ודין הסידור
- סימן צח - סדר גביית החוב, והמבקש זמן לפסול שטר, ואם לא בא בזמנו
- סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה
- סימן ק - המבקש זמן לפרעון, כמה זמן נותנים לו, ואם לא בא בזמנו, והמסרב צווי בית דין
- סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין, ואם תלה מעותיו בעובדי כוכבים, ואם יש עליו חובות לעובדי כוכבים
- סימן קב - מאיזה קרקע מגבין החוב לבעל החוב
- סימן קג - שמין קרקע של לוה, ואם טעו בשומא, ושומא הדרה לעולם
- סימן קד - דין ב"ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי, ומלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר
- סימן קה - דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב
- סימן קו - דין הבא ליפרע שלא בפני בעל חובו
- סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם
- סימן קח - באיזה ענין נפרע מלוה מיורשים, ואיזה שבועה אדם מוריש לבניו
- סימן קט - מכריזין על נכסי יתומים
- סימן קי - אין נזקקין לנכסי קטן
- סימן קיא - דין מלוה בשטר גובה ממשעבדי, והמלוה על פה
- סימן קיב - אין בע"ח טורף מהמשועבדים ממה שקנה
- סימן קיג - אין בעל חוב טורף ממטלטלים המשועבדים
- סימן קיד - דין בעל חוב עם הלוקח אם יכול לדחותו אצל הלוה
- סימן קטו - דין הפירות והשבח בטורף מלוקח ויתומים
- סימן קטז - כיצד כותבין לו הטירפא
- סימן קיז - דין העושה שדהו או עבדו אפותיקי
- סימן קיח - הכותב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך
- סימן קיט - המוכר כל שדותיו, ולוה שהתנה שיגבה מן העידית
- סימן קכ - הזורק חובו סתם, או בתורת גיטין, וזרקו ונאבד
- סימן קכב - אם מת המלוה או שביטל השליחות או ההרשאה
- סימן קכג - הרשאה, על מה נכתבת וכיצד נכתבת
- סימן קכד - נתבע, אם יכול לעשות מורשה
- סימן קכה - השולח חובו או פקדונו על ידי שליח
- סימן קכו - הפורע חובו במעמד שלשתן
- סימן קכז - דין איש שלוה מאשתו וגרשה, או עבדו ושחררו, והלוה מן עובד כוכבים שנתגייר
- סימן קכח - דין הפורע חוב של חבירו או שמשכנו בשביל חבירו
- סימן קכט - דין הערב בשטר ועל פה, ומתי נפרעין מן הערב
- סימן קל - דין ערב שפרע למלוה כיצד נפרע מן הלוה
- סימן קלא - מי שחזר בו אחר שנתרצה להיות ערב
- סימן קלב - עבד ואשה וקטן שערבו, ושנים שנעשו ערבים בשביל אחד, ואחד בשביל שנים
- סימן קלג - מי שמוחזק במטלטלין הידועים לאחר
- סימן קלד - אומן שטוען בדבר שהוא אומן שקנאו מבעליו
- סימן קלה - דין המחזיק בבעלי חיים כגון בהמה ועבד
- סימן קלו - מי שנתחלפו כליו בבית האבל והמשתה
- סימן קלז - מי שלקט פירותיו של חבירו
- סימן קלח - דין שנים אוחזין בטלית וחולקים עליו
- סימן קלט - דין שנים חלוקין בדבר, ואם בא שלישי וחטפה
- סימן קמ - דין החזיק בקרקע של חבירו, ודין חזקת הבתים והחנויות
- סימן קמא - דין חזקת שדה הלבן והאילן
- סימן קמב - דין סיוע המערער למחזיק בחזקתו, ואם היה הסיוע בטעות
- סימן קמג - דין המחזיק שלא בפני המערער והוא במדינה אחרת או ברח
- סימן קמד - שנים שהחזיקו בשדה אחת, זה אכלה וזה אכלה
- סימן קמה - הביא המחזיק עדים ולא כוונו עדותם בשנים
- סימן קמו - מחאה מבטל החזקה, ובאיזה לשון ובמה ומתי
- סימן קמז - המערער על השדה והוא עד או דיין
- סימן קמח - מי שאבדה לו דרך שדהו
- סימן קמט - אלו שאין להם חזקה השותפין, והאריסין, והאפוטרופסים, הגזלנין, והאחין, וחרש שוטה וקטן
- סימן קנ - מי שירד לתוך שדה בתורת משכון וחזר ועשה שטר מכירה
- סימן קנא - דין אלו שאין אכילתן ראיה
- סימן קנב - דין אלו שאין להם חזקה, מתי יש להם חזקה
- סימן קנג - דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סולם ונעיצת קורות
- סימן קנד - חזקת חלונות ופתחים, וכמה צריך להתרחק מהן
- סימן קנה - דין הרחקת נזיקין
- סימן קנו - דין מי שירד לאומנותו של חבירו ומי שמביא סחורה לעיר אחרת
- סימן קנז - שנים שהן שותפים בחצר ובאים לידי חלוקה כיצד יבנו הכותל
- סימן קנח - חלקו גינה או בקעה כיצד עושים הגדר
- סימן קנט - היזק ראייה שמגג לגג, וכיצד יסירוהו
- סימן קס - גג הסמוך לחצר, ושתי חצרות אחת גבוה מחברתה
- סימן קסא - דברים שבני החצר כופין זה את זה
- סימן קסב - דברים שבני מבוי כופין זה את זה
- סימן קסג - דברים שבני העיר כופין זה את זה
- סימן קסד - בית ועליה של שנים ומה יש על כל אחד לתקן
- סימן קסה - מי שיש לו גינה תחת בד של חבירו
- סימן קסו - מי שנפל כותלו לגינת חבירו
- סימן קסז - שתי גינות, אחת גבוהה מחברתה
- סימן קסח - שטף נהר את זיתיו, והמוכר זיתיו לעצים
- סימן קסט - מי שיש לו בור לפנים מבורו וגינה לפנים מגינתו
- סימן קע - גנות המסתפקות ממעין אחד
- סימן קעא - איזה דבר שהשותפין כופין זה את זה לחלוק, וכל דיניו
- סימן קעב - בית או חצר איך נותנים ד' אמות, ודין הזבל שבחצר ונתינת האכסניא
- סימן קעג - שותפים או אחים שרצו לחלוק דבר שאין בו דין חלוקה, וחלוקת ספרים, ושאין להם חזקה זה על זה
- סימן קעד - אחים שחלקו או שותפים או בכור שבאים לחלוק
הלכות מצרנות
[עריכה]- סימן קעו - השיתוף כיצד מתקיים וכיצד נוהגין וכיצד נפרדין, ואם מת אחד מהם
- סימן קעז - שותפים שאחד מהם ירד לאומנות המלך או חלה
- סימן קעח - שותף שבקש מהמוכס שימחול לו
- סימן קעט - שותפין אין להם חזקה זה על זה
- סימן קפ - שותפים בחצר שנדרו הנאה זה מזה
- סימן קפא - שיירא שעמד עליהם גייס והציל אחד מהם
- סימן קפב - כיצד נעשה שליח או טעה וקנה ביוקר ואם עבר על דעת משלחו
- סימן קפג - עשה שליח לקנות לו חטין וקנה לו שעורין
- סימן קפד - הקונה שדה על שם אחד ואחר כך אומר שהוא לעצמו ודין שליח מקנה לג' ביחד
- סימן קפה - סרסור שמכר בפחות או ביותר ממה שאמר לו בעל הבית ושאר טענות שבינו לבין בעל הבית
- סימן קפו - הלוקח כלים מן האומן למכור
- סימן קפז - דין שליח שטוען שאירעו לו אונסים
- סימן קפח - אין שליחות לעובד כוכבים ויש שליחות לעבד ואשה
- סימן קפט - דין אין המקח נגמר בדברים
- סימן קצ - דין קניית קרקע בכסף
- סימן קצא - דין קניית קרקע בשטר
- סימן קצב - דין קניית קרקע בחזקה
- סימן קצג - המחובר לקרקע דינו כקרקע
- סימן קצד - עובד כוכבים שמכר קרקע לישראל וקבל כסף ולא כתב שטר
- סימן קצה - דין קניית קרקע או מטלטלין בחליפין
- סימן קצו - דין קניית עבד כנעני
- סימן קצז - דין קניית בהמה גסה ודקה
- סימן קצח - דין קניית מטלטלין איזה במשיכה ואיזה במסירה ומה דינו במעות שבידו
- סימן קצט - יש דרכים שמעות קונות ויש זמן שמעות קונות
- סימן ר - דין קניית מטלטלין על ידי חצרו וכיצד קונה כליו
- סימן רא - דין רשם על החבית והתוקע כפו לחבירו
- סימן רב - דין קניית מטלטלין אגב קרקע או עבדים וקרקע או עבד ומטלטלין או בהמה וכלים שעליה
- סימן רג - כל מטלטלין נקנין בחליפין ומטבע אין נקנה בחליפין
- סימן רד - אימתי מקבל החוזר בו מי שפרע ומתי נקרא מחוסר אמנה
- סימן רה - דין מוכר מחמת אונס ומסר מודעא ובטלה
- סימן רו - דין כשאמכור אמכור לך במאה ומכר לאחר ביותר או שאמר אמכרנה לך כמו שישומו אותו ב"ד
- סימן רז - המוכר נכסיו על תנאי ודיני אסמכתא והמחייב עצמו בדבר שאינו חייב בו
- סימן רח - מקח שנעשה בצד איסור
- סימן רט - המקנה דבר שאינו מסויים או שלא בא לעולם
- סימן רי - המקנה לעובר שלו או לעובר אחר
- סימן ריא - דין דבר שלא ברשותו והכותב נכסיו לבניו לאחר מותו
- סימן ריב - דין מקנה דירת בית או חצירו או מקדיש דבר שלא בא לעולם
- סימן ריג - פירות כוורת ופירות שובך באיזה ענין קנה
- סימן ריד - המוכר בית סתם מה נמכר עמו
- סימן רטו - המוכר חצר ובית הבד ומרחץ ועיר מה מכר בכלל
- סימן רטז - המוכר שדה ואמר חוץ מדקל פלוני או חוץ מהאילנות או קרקע לזה ואילנות לזה (וכיצד יכתוב בשטר מכירה כדי להסתלק מן העירעורים)
- סימן ריז - המוכר בתוך שדהו אמת השלחים או דרך יחיד או דרך רבים או מקום לעשות קבורה
- סימן ריח - המוכר בית כור עפר ויש בו סלעים ובקעים
- סימן ריט - כיצד מסיימין המצרים ואם לא סיים אותם
- סימן רכ - המוכר את הספינה וקרון וצמד בקר ופרה וחמור ושפחה
- סימן רכא - מוכר שאמר במאתים ולוקח אומר במנה
- סימן רכב - שנים חלוקים על המקח ושאר טענות שבין המוכר והלוקח
- סימן רכג - המחליף פרה בחמור וילדה או מי שיש לו ב' עבדים או ב' שדות
- סימן רכד - המחליף פרה בחמור או שקנה ונמצא נקב בבית הכוסות
- סימן רכה - אם קבל עליו כל אונס שאירע או התנה בפירוש שלא יהיה עליו אחריות
- סימן רכו - המוכר שדה שלא באחריות או יצא עליו קול ערעור
- סימן רכז - עד כמה הוה מחילה או חזרת האונאה ושליח שטעה ואחים שחלקו וטעו
- סימן רכח - אסור להונות בדברים ולגנוב דעת הבריות ולרמות במקח וממכר
- סימן רכט - המוכר לחבירו חטים או שעורים או פירות כמה פסולת צריך לקבל הלוקח
- סימן רל - המוכר לחבירו מרתף של יין והלוקח יין והחמיץ
- סימן רלא - שלא לרמות במדה ובמשקל וכיצד יעשה אותם וכיצד ישקול וחייבין להעמיד ממונים על המדות ועל השערים
- סימן רלב - המוכר דבר במדה ובמשקל וטעה או שטעה במנין המעות ומוכר דבר ונמצא בו מום
- סימן רלג - המוכר מין ונמצא מין אחר או רע ונמצא יפה
- סימן רלד - המוכר דבר איסור ואכלו הלוקח
- סימן רלה - קטן וחרש ושוטה ושכור מתי מוכר מטלטלין והקונה בשבת וביום טוב
- סימן רלו - עובד כוכבים שאנס קרקע מישראל או בעלילות דברים
- סימן רלז - המחזיר אחר דבר לקנותו וקדם אחר וקנאו
- סימן רלח - כותבין שטר למוכר ולא ללוקח
- סימן רלט - מי שבא ואמר אבד שטר קנייתי כיצד כותבין לו שטר אחר
- סימן רמ - שני שטרי מכר היוצאים על שדה אחת מזמן אחד
- סימן רמא - המתנה במה תתקיים וכן המחילה והנותן דבר שאינו מסויים
- סימן רמב - דין מתנה באונס ומסירת מודעא ומתנה טמירתא
- סימן רמג - דין המזכה לחבירו על ידי אחר ורוצה הנותן או המקבל לחזור בו
- סימן רמד - האומר לשנים לכתוב שטר מתנה לפלוני
- סימן רמה - הכותב נתתי שדה פלוני לפלוני והאומר נתתי שדה פלוני לפלוני והוא אומר לא נתת לי
- סימן רמו - השומע שמת בנו וכתב נכסיו לאחר
- סימן רמז - השולח חפצים לבני ביתו ולא פירש היאך יחלקום
- סימן רמח - הנותן מתנה לחבירו ואמר ליה ואחריך לפלוני
- סימן רמט - הנותן מתנה וחוזר בו או הנותן לעבד ואשה
- סימן רנ - דין מתנת שכיב מרע במקצת או בכולה בלא קנין ובקנין
- סימן רנא - דין מתנת שכיב מרע או בריא
- סימן רנב - מתנת שכיב מרע מוציאין ממנו למזון האשה והבנות
- סימן רנג - איזה לשון מועיל לשכיב מרע ושכיב מרע שאמר תנו מנה לפלוני ומאתים לפלוני ושלש מאות לפלוני
- סימן רנד - שכיב מרע שביקש שיעשו קנין במתנות
- סימן רנה - ??
- סימן רנו - עובד כוכבים שנתגייר שנתן מתנת שכיב מרע או ששחרר עבדו
- סימן רנז - הכותב נכסיו לבנו או לאחר מהיום ולאחר מותו ומתנת בריא שכתבו בה מהיום ולאחר מיתה
- סימן רנח - מתנה שכתוב בה לאחר מיתה אם יש בו זמן
- סימן רנט - השבת אבידה מאיזה מקום חייב להשיבה
- סימן רס - המוצא דבר שמוכח שהונח שם
- סימן רסא - דין המוצא במקום שניכר שאינה אבדה
- סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו
- סימן רסג - המוצא אבידה שמתבייש להשיבה
- סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת
- סימן רסה - אין ליטול שכר על האבידה
- סימן רסו - דין אבדת עוברי עבירה
- סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו
- סימן רסח - דין קנייה בחצירו ובד' אמותיו
- סימן רסט - המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח
- סימן ער - מציאת חרש שוטה וקטן ובנו ובתו ועבדו ושפחתו ואשתו ופועלו
- סימן רעא - מציאת בהמה ושטר חוב ושובר וגט אשה
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
[עריכה]- סימן רעג - דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד וכמה
- סימן רעד - עוד יש איזה דברים של חבירו שמותרים אע"פ שאינם הפקר
- סימן ערה - דין הזוכה בנכסי עובד כוכבים שנתגייר ומת בלא יורשין
- סימן רעו - סדר נחלות כיצד הוא
- סימן רעז - הבכור נוטל פי שנים ואיזהו בכור לנחלה וספק בכור
- סימן רעח - אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בשבח ואם מכר חלק בכורה
- סימן רעט - דין האומר זה בני או אחי או עבדי וחזר ואמר איפכא
- סימן רפ - אמר אחד זה אחינו או שבא אחד ואמר אני אחיך
- סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחר
- סימן רפב - שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש
- סימן רפג - דין ירושת עכו"ם וגר וישראל מומר לעכו"ם
- סימן רפד - אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך עדות שמת
- סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים
- סימן רפו - יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם
- סימן רפז - מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים
- סימן רפח - היאך שמין מה שעל בניהם ובנותיהם כשחולקים
- סימן רפט - אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק
הלכות אפוטרופוס
[עריכה]- סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה
- סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד
- סימן רצג - מתי ניתן הפקדון ליתבע ואם יכול להחזירו בכל מקום
- סימן רצד - הכופר בפקדון או שטוען נגנב
- סימן רצה - שילם הנפקד כיצד משביעין אותו
- סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד"מ
- סימן רצז - הכופר בפקדון אפי' נותן המפקיד סימן
- סימן רצח - נפקד אומר איני יודע כמה אני חייב והמפקיד טוען ברי
- סימן רצט - שנים שהפקידו ביד אחד וא' מהם בא לתבוע
- סימן ש - שנים שהפקידו אחד ק' ואחד ר' וכל אחד תובע ר'
- סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים
- סימן שב - דיני שומרים א' האיש וא' האשה
- סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב
- סימן דש - המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב
- סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב
הלכות אומנים
[עריכה]- סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר
- סימן שח - השוכר בהמה לרכוב עליה כמה יטעון עליה
- סימן שט - השוכר את הבהמה לילך למקום ידוע והוליכה למקום אחר
- סימן שי - השוכר את החמור ונסתמא או מת או נשבר
- סימן שיא - השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך או טבעה בחצי הדרך
- סימן שיב - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב או סתם
- סימן שיג - המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה באיזה מקום רשאי להשתמש
- סימן שיד - מה הדברים שעל המשכיר לעשות או על השוכר
- סימן שטו - דין המשכיר בית על תנאי
- סימן שטז - המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ורצה השוכר להשכירו לאחרים
- סימן שיז - אמר השוכר פרעתי שכר הבית והמשכיר אומר לא פרעת
- סימן שיח - השוכר רחים מחבירו ושוב לא נצטרך
- סימן שיט - מי שהטעה חבירו עד שהכניס פירותיו לביתו
- סימן שכ - מקבל או חוכר מחבירו היאך יתנהג זה עם זה
- סימן שכא - המקבל בית השלחין ושדה האילן ויבשו
- סימן שכב - המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה
- סימן שכג - המקבל שדה מחבירו ולקתה בעומריה
- סימן שכד - המקבל שדה לזורעה מין ידוע ובא לשנותה
- סימן שכה - המקבל שדה מחבירו אם רשאי לזורעה פשתן
- סימן שכו - המקבל שדה לזורעה שומשמין וזרעה חטין
- סימן שכז - דין מקבל שבא להסתלק ועדיין לא נגמרו הזרעים
- סימן שכח - דין מקבל שרוצה להסתלק מפני רעת השדה
- סימן שכט - המקבל שדה לזמן ומת והניח בן
- סימן של - המקבל שדה ליטע כמה אילנות
- סימן שלא - השוכר פועלים ינהג עמהם כמנהג המדינה
- סימן שלב - דין האומר לשלוחו צא ושכור לי פועלים ושכרן יותר ממה שאמר לו
- סימן שלג - השוכר את הפועל ובא הפועל לחזור קודם שהתחיל או אחר כן
- סימן שלד - השוכר את הפועל להשקות השדה והשוכר מלמד וחלה בנו
- סימן שלה - השוכר את הפועל למלאכה סתם או למלאכה ידועה
- סימן שלו - השוכר את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו
- סימן שלז - דין אכילת פועל בשעת מלאכה ממה אוכל או מתי אוכל
- סימן שלח - דין אכילת בהמה בשעת מלאכה ואיסור חסימותה
- סימן שלט - לתת שכר אדם בהמה וכלים בזמנו ומתי זמנו
- סימן שמ - השואל חייב באונס; ובהמה שמתה מחמת מלאכה; ואם שלחה על יד בנו או עבדו
- סימן שמא - השואל מחבירו חפץ סתם או לזמן קצוב
- סימן שמב - אין השואל רשאי להשאיל
- סימן שמג - דין השואל אחר כלות זמן השאלה
- סימן שדמ - טען שמתה מחמת מלאכה או רוצה לשלם או לישבע
- סימן שמה - דין שאל פרה ושכר אחרת
- סימן שמו - דין פטור שאלה בבעלים עם כל דיניו ובעל בנכסי אשתו
- סימן שמז - דין הזיק שור של שואל לשל משאיל או איפכא
- סימן שמח - איסור גניבה ומי נקרא גנב ומאיזה שעה מתחייב
- סימן שמט - דין אשה ועבד וקטן שגנבו
- סימן שנ - דין הגונב חלבו של חבירו ואכלו
- סימן שנא - דין הגונב כיס בשבת
- סימן שנב - דין טוען טענת גנב בפקדון
- סימן שנג - נשתנה הגניבה ביד הגנב או שנתייאשו בעליה ממנה
- סימן שנד - השביחה הגניבה ביד הגנב
- סימן שנה - גנב שהחזיר הגניבה שלא מדעת הבעלים
- סימן שנו - אסור לקנות שום דבר מהגנב והקונה מגנב מפורסם או אינו מפורסם
- סימן שנז - המכיר כליו וספריו ויצא לו שם גניבה בעיר
- סימן שנח - דברים האסורים לקנות מהרועים ומשומרי פירות ומבעלי אומנות
- סימן שנט - איסור גזילה אפילו ע"מ להחזיר ומה נקרא גזילה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה
- סימן שס - מצוה על הגזלן להשיב הגזילה ואם אין בה שוה פרוטה או נשתנית
- סימן שסא - דין יאוש ואם יש עמו שינוי השם או שינוי רשות
- סימן שסב - השביחה הגזילה ביד הגזלן ממילא
- סימן שסג - הגוזל בהמה ועבדים והזקינו, והדר בחצר חבירו שלא מדעתו
- סימן שסד - הנכנס בבית פלוני והוציא כלים או חטף מידו זהובים
- סימן שסה - הגוזל ואינו יודע ממי גזל
- סימן שסו - גזלן שבא לעשות תשובה אם מקבלין ממנו
- סימן שסז - גזלן שבא להחזיר את הגזילה והגוזל את אביו
- סימן שסח - דין המציל או הקונה מלסטים ישראל או עכו"ם
- סימן שסט - אסור לקנות מגזלן ולסטים וליהנות מממונם ודינא דמלכותא כיצד
- סימן שע - דברים שהם גזל מדבריהם כגון מפריחי יונים והמשחקים בקוביא
- סימן שעא - קרקע אינה נגזלת אפילו נתייאשו הבעלים
- סימן שעב - גזלן שהפסיד השדה ואכל פירות כיצד גובה אותם הנגזל
- סימן שעג - דין מכרה הגזלן והשביחה הלוקח מה דינו של לוקח עם הגזלן
- סימן שעד - מכרה הגזלן וחזר וקנאה מהנגזל או נתנה לו במתנה
- סימן שעה - היורד לשדה חבירו או לתוך חורבתו ונטעו או בנאו
- סימן שעו - דין המסיג גבול רעהו
- סימן שעז - מי שדרך הרבים עובר בתוך שדהו
- סימן שעח - אסור להזיק ממון חבירו וען לגרום שום היזק
- סימן שעט - זה בא בחביתו וזה בקורתו ונשברה החבית
- סימן שפ - האומר לחבירו: קרע כסותי; ורודף או נרדף ששיברו כלים
- סימן שפא - דין חמישה שישבו על ספסל אחד
- סימן שפב - המבער מזיק של חבירו וכן חטף מצוה שעל חבירו לעשות
- סימן שפג - דין אדם המזיק לבהמת חבירו
- סימן שפד - דין אדם המזיק שלא בגופו
- סימן שפה - דין היזק שאינו ניכר
- סימן שפו - דיני דגרמי וגרמא ואינו ניכר וגורם לממון ומזיק שיעבודו
- סימן שפז - שמין השברים לניזק ומשלם עליהם
- סימן שפח - ??
- סימן שפט - דיני נזקי ממון ודיני קרן תם ומועד ומקצת משן ורגל
- סימן שצ - דיני רגל וצרורות וכלב ותרנגול וחוט קשור בו
- סימן שצא - דיני שן באיזה מקום משלם נזק שלם
- סימן שצב - דין כלב שנטל חררה ואכלה והדליק הגדיש
- סימן שצג - הכניס פירותיו לחצר חבירו שלא ברשות והוזק בהן בעל החצר
- סימן שצד - בהמה שנפלה לגינה והזיקה וכיצד משערין הנזק
- סימן שצה - דין המשסה את הכלב בחבירו או בעצמו
- סימן שצו - דיני שמירת תם ומועד ושן ורגל ומסירה לשומר
- סימן שצז - בהמה שרגילה ליכנס לשדות של אחרים
- סימן שצח - הכניס שורו לחצר חבירו ברשות או שלא ברשות
- סימן שצט - פרה מעוברת שהזיקה ותרנגולת אם גובין מולד ומביצים; ודין נגח מעוברת
- סימן ת - שור שהיה רודף אחר חבירו או שנים רודפים או נרדפים
- סימן תא - דין שור שנגח וחזר ונגח כיצד גובין ממנו
- סימן תב - שני שוורים שחבלו זה בזה כיצד משלמים זה לזה
- סימן תג - שמין הנבילה והשברים לניזק ופחת נבילה
- סימן תד - עוד דינים בפגם ושבח ודין שבח של מזיק
- סימן תה - שור שהמית אדם או חבלו
- סימן תו - שור של מצרי או של הקדש והפקר או של חרש שוטה וקטן או הפקיר
- סימן תז - שור שנגח ומכרו המזיק או הניזק מה דינו
- סימן תח - אין דנין דיני נזיקין באומדנא אלא בעדות ברורה
- סימן תט - אין מגדלים בהמה דקה בישוב בארץ ישראל וחזיר וכלב רע בכל מקום
- סימן תי - דין בור ובאיזה מקום חי
- סימן תיא - דיני תולדות בור
- סימן תיב - המניח כד ברשות הרבים והשופך מים לרשות הרבים והזיקו
- סימן תיג - דין קדרין שהולכין זה אחר זה ונתקלו ונפלו
- סימן תיד - אימתי אדם רשאי לשפוך שופכין ברשות הרבים
- סימן תטו - הגודר גדרו בקוצים והמצניע קוצים בכותל
- סימן תטז - הכותל והאילן שהיו רעועים ונפלו והזיקו
- סימן תיז - עוד בענייני עשיית נזקין דאסור לעשות
- סימן תיח - דיני נזקי אש וכל חיוביו ותולדותיו
- סימן תיט - דין במה גובין מהמזיק בקרקע או במטלטלין או במעות
- סימן תכ - דיני חובל בחבירו ודין המבייש בדברים
- סימן תכא - חיבוי נזקין אלו אם בכוונה או אפילו שלא בכוונה
- סימן תכב - לפייס הנחבל וכל שכן המחרף והמוציא שם רע
- סימן תכג - הנוגף מעוברת והפילה ושמין דמי ולדות
- סימן תכד - החובל באביו ואמו וחובל בשבת ואשה שחבלה בבעלה
- סימן תכה - דיני חיובי רוצחים בזמן הבית ודיני עגלה ערופה
- סימן תכו - חייב אדם להציל חבירו בין בגופו בין בממונו
- אין סימן תכ"ז בטור