טור חושן משפט ת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן ת | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק זה אומר שורך הזיק וזה אמר לא כי אלא בסלע לקה המע"ה אפי' ניזק טוען ברי ומזיק טוען שמא וכתב הרמב"ם ואם טען הניזק אתה יודע ששורך הזיק נשבע היסת שאינו יודע בד"א במועד אבל בתם פטור אם מהיסת שהרי אם הודה מעצמו היה פטור הואיל והוא קנס:

היו ב' רודפים אחריו ועדים מעידים שאחר מהן נגחו ואינן יודעין מי הנוגח וכל אחד אומר שלי לא נגח שניהם פטורין עד שיביא ראיה ואם שניהם של איש אחד נוטל ח"נ ממה נפשך מהפחות שבשניהם ואם היו מועדים משלם נ"ש מנכסיו בד"א ששניהם לפנינו אבל אם מת אחד או נאבד והם תמים פטור אע"פ ששניהם של איש אחד שאומר לו הבא ראיה שזה הזיקך וכתב ה"ר יהודא ברצלוני על שם גאון דאין פטור כשמת אחד מהם אלא מהחצי אבל משתלם מן החי רביע נזק ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא הוא פטור מהכל:

היו שנים הרודפים אחד גדול ואחד קטן אחד תם ואחד מועד הניזק אומר גדול הזיק או מועד הזיק והמזיק אומר קטן הזיק או התם הזיק המע"ה וכל זמן שאין ראיה איזה הזיק אלא עדים מעידין שאחד מהם הזיק ואין יודעין איזה כתב הרמב"ם משלם מה שהמזיק אומר ובודאי כן הוא כדבריו אם אין הניזק מברר דבריו לומר ודאי זה שהזיקני אז אם אין לו עדים נוטל כדברי המזיק אבל טוען ברי לי שזה היזקני אז הוא מודה שהאחר לא הזיקו לפיכך אם אין לו עדים אינו נוטל כלום מזה שאומר שהזיקו אינו נוטל שהרי המזיק מכחישו מהשני נמי אינו נוטל שהרי הודה לו שזה לא הזיקו ודומה טענו חיטים והודה לו בשעורים שפטור אף מדמי השעורים אבל יראה מדבריו שאף כשטוען הניזק ברי נוטל כדברי המזיק כשאין לו עדים וזהו תימה שזהו טענו חיטין והודה לו בשעורין ויותר מזה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאפילו אם תפש הניזק התם או הקטן לא מהניא ליה תפישה ומוציאין מידו ופטור לגמרי כתב הרמב"ם טען הניזק אתה ידוע ודאי שזה הזיק לפניך הרי המזיק נשבע שבועת התורה ומשלם כמו שהודה שהרי הודה במקצת והגיה עליו הראב"ד דאתם ומועד קאי ורצונו לומר דוקא בתם ומועד שהחיוב הוא על נכסיו השיב הכל תביעה אחת הילכך הוי הודאה במקצת אבל אחד גדול ואחד קטן ששניהם תמים והחיוב הוא על גוף השוורים כל אחד חשוב תביעה בפני עצמו ואין כאן מודה מקצת ולדעת א"א הרא"ש ז"ל אין כאן שבועה כלל דהוי ליה טענו חטין והודה לו בשעורין:

היו הניזקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקין שנים אחד גדול ואחד קטן או אחד תם ואחד מועד הניזק אומר גדול או המועד הזיק את הגדול וקטן או התם את הקטן ומזיק אומר לא כי אלא הקטן או התם הזיק את הגדול וגדול או מועד את הקטן המע"ה אין שם ראיה פטור לגמרי אם הניזק טוען ברי דהוי כמו טענו חטין והודה לו בשעורין:

ובזה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאם תפש הניזק משתלם כמו שאומר המזיק לגדול מהקטן ולקטן מהגדול כיון שיש לו תביעה על שניהם ואפי' תפש בפני עדים נוטל כמו שאומר המזיק אבל אינו נוטל כפי דבריו כיון שתפש בעדים ודוקא שתפש קודם שבא לב"ד אבל לאחר שבא לב"ד לא מהניא ליה תפישה אפי' ליטול כדברי המזיק ואם תפש שלא בעדים נוטל כדבריו:

בית יוסף[עריכה]

שור שהיה רודף אחר שור אחר והזיק זה אומר שורך הזיק וזה אומר לא כי אלא בסלע לקה המע"ה משנה בס"פ המניח (לח.):ומ"ש אפילו ניזק טוען ברי ומזיק טוען שמא כן משמע שם בגמרא ובהדיא אמרינן הכי בריש פרק הפרה [מו.] לרבנן דקיי"ל כוותייהו:ומ"ש בשם הרמב"ם ואם טען הניזק אתה יודע ששורך הזיק נשבע היסת שאינו יודע בד"א במועד אבל בתם פטור אף מהיסת וכו' בפרק ט' מהלכות נזקי ממון ודברים פשוטים הם על פי מה שנתבאר שאין נשבעין היסת אלא על טענת ודאי ועל דבר שאם היה מודה היה מתחייב ממון:

היו שנים רודפים אחריו ועדים מעידים שאחד מהם נגחו וכו' לשון המשנה בסוף פרק המניח (שם) היו שנים רודפים אחר אחד זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק שניהם פטורים אם היו של איש אחד שניהם חייבים וע"כ צריך לאוקמה בשעדים מעידים שאח' מהם נגחו דאם לא כן לא הו"מ למיתני אם היו של איש אחד שניהם חייבים וכן מבואר דהא דקתני שניהם חייבים היינו שאם הם תמים נוטל חצי נזק מהפחות שבשניהם ואם הם מועדים נוטל נזק שלם וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ט מה' נ"מ:ומ"ש בד"א ששניה' לפנינו אבל אם מת א' או נאבד והם תמים פטור אע"פ ששניהם של איש וכו' וכתב הר"י ברצלוני כו' ולא נהירא לא"א אלא הוא פטור מהכל בגמרא מוקי להא דקתני אם היו של אחד שניהם חייבים בתמים וכר"ע דאמר שותפי נינהו ועעמא דאיתנהו לתרווייהו דלא מצי מדחי ליה אבל ליתנהו לתרווייהו כגון שמת או ברח א' מהם א"ל אייתי ראיה דהאי תורא אזקך ואשלם לך וכתב הרא"ש פי' אפילו לר"ע דאמר מוחלט השור משעת נגיחה דק"ל ברשותא דניזק ממ"נ אית ליה חלק בא' מהם ליהוי כב' שוורים של ב' שותפים שאם נאבד לאחד נאבד לשניהם קמ"ל דשאני הכא שלא נתברר באיזה מהם היה לו חלק מצי למימר אייתי ראיה דהך הוא דאזקך וראיתי בספר הרב הברצלוני שפי' בשם גאון ואם אין שניהם מצויים אלא אחד מהם הוי מצוי והאחר מת או שברח מצי לדחוייה שאמר טול מזה מה שראוי לך כלומר רביע נזקך או שתביא ראיה שזה המצוי הוא שהזיקך וטול כל מה שראוי לך ולא מסתברא אלא כדפרשינן שלא יטול כלום משום המצוי עכ"ל ודברי הרמב"ם בפ"ט מהלכות נ"מ כדעת הרא"ש וכתב ה"ה שכן עיקר:

היו ב' הרודפים אחד גדול ואחד קטן אחד תם ואחד מועד הניזק אומר הגדול הזיק או מועד הזיק וכו' המע"ה שם במשנה וכתב ה"ה בפרק ט' מהלכות נ"מ מ"ש המע"ה ביאור דבריו שאם לא הביא הניזק ראיה כלל הרי המזיק פטור לגמרי כמו שכתוב לפנינו בדין היו הניזקין ב' שהרי הוא דומה לחטים ושעורים ולא עוד אלא כיון שאינו מודה אלא בתם אם אין שם עדים הרי הוא מוד' בקנס ופטור לדידן דקי"ל פלגא נזקא קנסא:ומ"ש וכל זמן שאין ראיה איזה הזיק אלא עדים מעידים שאחד מהם הזיק ואין יודעים איזה כתב הרמב"ם משלם מה שהמזיק אומר בפ"ט מהל' נ"מ:ומ"ש ובודאי כן הוא כדבריו אם אין הניזק מברר דבריו לומר ודאי זה שהזיקני וכו' אבל יראה מדבריו שאף כשטוען הניזק ברי אינו נוטל אלא כדברי המזיק כשאין לו עדים כלומר שאין לו עדים שמעידים שהמועד או הגדול הזיק אבל מ"מ מעידים שאחד מאלו הזיקו:ומ"ש רבינו וזה תימה שזהו טענו חטים והודה לו בשעורים כבר כתב ה"ה דלא דמי דשאני הכא שיש עדים שאחד מהם נגחו ועוד יתבאר בסימן זה:ומ"ש ויותר מזה כתב א"א ז"ל שאפילו אם תפס הניזק התם או הקטן לא מהניא ליה תפיסה וכו' בס"פ המניח כתב דלא אמרו בגמרא דאי תפס לא מפקינן מיניה אלא היכא דיש לו תביעה על שניהם כדלקמן אבל אם אין לו תביעה אלא על אתד מהם לא מהניא תפיסה: כתב הרמב"ם טען הניזק אתה יודע ודאי שזה הזיק לפניך הרי המזיק נשבע שבועת התורה ומשלם כמו שהודה וכו' בפרק הנזכר:ומ"ש והגיה עליו הראב"ד דאתם ומועד קאי ורצונו לומר דוקא בתם ומועד שהחיוב הוא על כל נכסיו וכו' כלומר דכשהניזק אומר מועד הזיק והתם בכלל תביעתו שהרי כל הנכסים משועבדים לו ותם בכלל נכסיו הוא הילכך הוי הודאה במקצת אבל אחד גדול ואחד קטן וכו' כל אחד חשוב תביעה בפני עצמו ואין כאן מודה מקצת וה"ה כתב על זה ויש לחלק שאפילו כששניהם תמים כיון שיש שם עדים חייב שבועת התורה וצ"ע עד כאן לשונו:ומ"ש ולדעת א"א ז"ל אין כאן שבועה כלל וכו' כן נראה מדבריו בס"פ המניח שהשוה כשאין לו תביעה אלא על א' מהם לטענו חטים והודה לו בשעורים:

היו הניזקין שנים אחד גדול ואחד קטן והמזיקים שנים אחד גדול ואחד קטן או אחד תם ואחד מועד וכו' המע"ה משנה בס"פ המניח שם:ומ"ש אין שם ראיה פטור לגמרי אם הניזק טוען ברי דהוי כמו טענו חטים והודה לו בשעורים מבואר שם בגמ' וז"ל ה"ה בפ"ט מהלכות נזקי ממון לא היה שם ראיה ברורה המזיק פטור וכו' א"א לבאר מאמר רבינו לומר שאין שם ראיה ברורה איזה מהם הזיק אבל יש שם עדים שהזיקו שא"כ לא יאמר פטור שהרי למעלה אמר בכיוצא משלם המזיק כמו שאמר דכל שיש עדים אינו דומה לחטים ושעורים כמו שנתבאר למעלה אלא ודאי כוונת רבינו שאין שם עדים כלל והמזיק פטור בתמין בדינא דמודה בקנס פטור ובאחד תם ואחד מועד בדין טענו חטים והודה לו בשעורים ודע שדיני בבא זו ושלמעלה ממנה שוין ר"ל שאם יש עדים כשהניזקין שנים משלם המזיק כמו שאמר כמו שנתבאר למעלה ואף שם אם לא היו עדים כלל פטור לגמרי כדין חטים ושעורים ואם תפס אין מוציאין מידו וזה מוכרח בגמרא וזה דעת כל המפרשים להשוותן ורבינו כתב למעלה דין עדים מעידים שהוא חייב אף על פי שאין התביעה אלא על אחד מהם וכ"ש כאן שהתביעה על שניהם וכאן כתב כשאין שם עדים כלל שהוא פטור מדין חטים ושעורים אפילו שהתביעה על שניהם וכ"ש למעלה שאין התביעה אלא על אחד ובזה יש דעת אחרת למפרשים ז"ל עד כאן לשונו:

ובזה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאם תפס הניזק משתלם כמו שאומר המזיק וכו' כלומר אע"ג דבההיא דלעיל שאין התביעה אלא על אחד מהם כתב דאי תפס מפקינן מיניה בזה שהתביעה על שניהם מודה דאי תפס מפקינן מיניה ובאמת שאין לשון רבינו מכוון כראוי שלא הו"ל לתלות זה בהרא"ש שהרי בהאי בבא אי תפס לא מפקינן מיניה מבואר הוא בגמרא וההיא דלעיל הוא שחידש הרא"ש דאי תפס מפקינן מיניה ולא ילפינן מהאי משום דאין התביעה אלא על אחד מהם:ומ"ש אפילו תפס בפני עדים נוטל כמו שאמר המזיק וכו' עד סוף הסימן מבואר שם בדברי הרא"ש ז"ל:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

שור שהיה רודף וכו'. משנה וגמרא ס"פ המניח: ומ"ש בשם הרמב"ם. פ"ט מנזקי ממון: ומ"ש ואם טען הניזק אתה יודע וכו' דמשמע דאם לא טוען אתה יודע א"צ לישבע וכ"כ בפרק י' משלוחין אצל ראובן שהטיל לכיס ת' דינרין וכו' טוען ראובן שמעון יודע בודאי בפחת זה וכו' אלמא דאי לא טען דיודע בודאי אינו חייב שבועה וכ"כ רבי' לעיל סי' צ"ג ס"ב בשם הרמב"ם ותימה דבסוף קמא באומר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע קיי"ל דמשתבע דלא ידע כמ"ש לשם הרי"ף ולא מצריכים דטוען אתה יודע בודאי שיש לי בידך מנה וכ"כ הרמב"ם בפ"א מטוען ולא הוצרך דקטעין אתה יודע בודאי וי"ל דבטוען מנה לי בידך שהלויתיך מסתמא ידע ודאי שלוה הילכך לא צריך דטעין אתה יודע בודאי אבל הכא גבי שור שהיה רודף מסתמא לא ידע וכן אצל ראובן שהטיל לכיס ת' דינרין מסתמא לא ידע ששותפו הפסיד כך וכך א"צ לישבע אא"כ דטעין אתה יודע וכבר כתבתי זה למעלה בסימן ע"ה ס"ו ע"ש:

היו שנים רודפין. שם במשנה ובגמ' מוקי להא דאם היו של איש א' שניהם חייבים בתמי' וכר"ע דאמר שותפים נינהו וטעמא דאיתנהו לתרווייהו דלא מצי מדחי ליה אבל ליתנהו לתרווייהו וכו' וטעמא דגאון דקיי"ל כר"ע דיוחלט השור ומשעת נגיחה קם ליה ברשותיה דניזק וממה נפשך אית ליה חלק באחד מהם אלא שאינו ידוע וא"כ הוו להו המזיק והניזק כשותפין בשני השוורים ובעלמא בשותפות בשני שוורים אם נאבד האחד נאבד לשניהם וא"כ הפסיד הניזק רביע נזק מאותו שנאבד או מת ועדיין יש לו רביע נזק באותו שנשאר חי שהוא שותף בו עם המזיק והרא"ש דחה דבריו דתלינן דאותו שור שהוחלט לו נאבד או מת ולית ליה כלום באותו שנשאר חי ואינו גובה מגופו כלל: ומ"ש רבי' והם תמים פטור. לאו דוקא שניהם תמים דה"ה אחד תם ואחד מועד ונאבד התם דפטור דא"ל הבא ראיה שזה המועד הזיקך אלא נקט שניהם תמים משום דבאחד מועד ואחד תם ונאבד המועד גובה ח"נ מזה התם העומד ממה נפשך דאם תם נגחו הוא גובה ממנו בדין ואם מועד נגחו גובה ג"כ חתם כיון שהוא נכסיו דמועד משתלם מכל נכסיו:

היו שנים הרודפי' וכו' וכו'. שם במשנה ומשמע דלא אמר הרמב"ם דמשלם מה שאומר המזיק אלא כשעדים מעידין שאחד מהם הזיק אבל אם אין שם עדים כלל המזיק פטור לגמרי שהרי הוא דומה לחטים ושעורים אבל כשיש עדים שא' מהם הזיק אינו דומה לחטים ושעורים דטעמא דחטים ושעורים הוי משום דחשיב כאילו הודה לו התובע שאינו חייב לו שעורים אבל כשיש לו עדים שאחד מהם לוה ודאי אינו מודה לו ולפי זה ס"ל להרמב"ם הכא גבי שור סברת בעה"ת גבי חטים ושעורים דכתב דאפילו יש לו עדים על השעורים פטור כדכתב רבי' בשמו בסימן פ"ח סי"ד אלא ס"ל להרמב"ם דביש לו עדים חייב על הקטן והתם דאינו מודה לו כיון שיש לו עדים ומשום הכי נמי לא קשה בתם הרי מודה בקנס פטור דכיון דאיכא עדים אין הודאתו פוטר אותו מקנס לפי שלא הודה אלא לפי שידע שיש לו עדים מיהו הרא"ש ס"ל כבעה"ת דאפילו אי איכא עדים שאחד מהם הזיק הו"ל כדין חטים ושעורים ופטור: ומ"ש רבינו ובודאי כן הוא כדבריו וכו'. פי' לדעתו של רבינו אין מקום לדברי הרמב"ם ולומר דמשלם מה שהמזיק אומר אלא כשאין הניזק מברר דבריו וכו' אבל ירא' מדברי הרמב"ם שאף כשטוען הניזק ברי נוטל כדברי המזיק כשאין לו עדים כלומר שאין לו עדים שמעידים שהמועד או הגדול הזיק אלא מעידים שא' מהם הזיק ולפיכך נוטל כמה שהמזיק אומר כדפרישית: כתב הרמב"ם טען הניזק וכו' והגיה עליו הראב"ד וכו' ולדעת א"א ז"ל אין כאן שבועה כלל וכו' פי' באחד גדול ואחד קטן דלהרמב"ם אין כאן מודה מקצת אבל שבועת היסת מיהא איכא אבל להרא"ש אין כאן אפילו שבועת היסת אבל בתם ומועד מודה הרא"ש דאיכא ש"ד דהו"ל מודה מקצת גמור ודלא כמ"ש מהרו"ך ע"ש:

היו הנזקין שנים וכו'. משנה שם: ומ"ש אין שם ראיה פטור לגמרי אם הניזק טוען ברי וכו'. פי' דאם אינו טוען ברי נוטל כמו שאומר מזיק אבל בטוען ברי גרע טפי דאינו נוטל כלום דחשבינן ליה כאילו הודה שלא הזיק הקטן לגדול ולא גדול לקטן ומזה שטוען שהזיקו מכחישו המזיק הילכך פטור לגמרי כדלעיל דהוי כמו טענו חטין והודה לו בשעורים ומיהו דוקא שאין שם עדים כלל אבל אם יש עדים שהזיקו שניהם אלא שאינם יודעים איזה הזיק לגדול ואיזה הזיק לקטן אין זה דומה לחטין ושעורים להרמב"ם כדפי' רבינו בסמוך וכ"כ ה' המגיד. ורבינו דכתב כאן בסתם דמשמע אפילו איכא עדים אלא דאין יודעים בירור הדברים נמי פטור הוא לפי שתופס דברי הרא"ש עיקר דאפי' בדאיכא עדים נמי פטור מדמי שעורים כדלעיל כשהיה הניזק א' וה"ה בשהיו שנים ניזקין:

ומ"ש ובזה כתב א"א הרא"ש וכו'. כלומר אע"ג דבהיה הניזק אחד ס"ל להרא"ש דאפילו תפס מפקינן מיניה מ"מ כאן דהיו הניזקין שנים וכו' מודה הרא"ש ואפי' ליכא עדים כלל שמעידין שניזוקו שוורים דניזק מאלו שוורים דמזיק וזה שחידש הרא"ש דאע"ג דבגמרא אמרו דבתפס שקיל כדאמר מזיק אפשר לפרש דהיינו דוקא בדאיכא עדים מעידים שניזוקו מאלו השוורים אלא שאינן יודעים בירור הדברים אבל מדברי הרא"ש משמע להדיא דאפילו ליכא עדים כלל דמדכתב תחלה דהתם דעדים מעידים שיצא חבול מתחת ידי שניהם אלא שאינן יודעים איזו מהן הזיק ואפ"ה אם תפס וכו' וכאן כתב בסתם אלמא דכאן בהיו שנים ניזוקין אפי' ליכא עדים כלל אי תפס שקל כדאמר מזיק ונתיישב בזה מה שהיה קשה לב"י ואמר שאין לשון רבינו מכוון וכו' ע"ש: