טור חושן משפט שסז
<< | טור · חושן משפט · סימן שסז (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור
[עריכה]אין הנגזל לפנינו ובא הגזלן להחזיר א"צ לילך אחריו להגיע לידו אפילו אם כפר בו אלא יודיענו לומר כך וכך גזלתיך בוא וקחנה בד"א שלא נשבע אבל אם כפר לו ונשבע אין לו תשובה עד שיגיענו לידו אפילו אם הוא רחוק ממנו הרבה צריך להגיעו לידו: ולא יתן לא לבנו של נגזל ולא ליד שלוחו בד"א שלא עשאו שליח אלא הוא שכירו או לקיטו או ממציא לו שליח ולא עשאו שליח בעדים אבל עשאו שליח בעדים יתנו לו וכן אם עשאוהו ב"ד שליח ונתן לו יצא ואצ"ל אם נתן לב"ד שיצא:
החזיר לו כל הגזילה או שמחל לו עליה חוץ מפחות מש"פ א"צ לילך אחריו אפילו שהגזילה קיימת ולא חיישינן שמא תתייקר ותשוה פרוטה ור"י פירש אפילו אם התייקר א"צ להחזירה לו כיון שפעם אחת לא היתה ש"פ והרמ"ה כתב שצרך להחזירה לו אבל כל זמן שנשאר בידו ש"פ צריך להחזירה לו או ליד שלוחו או ליד ב"ד או שלוחם:
מת הנגזל כשבא הגזלן לעשות תשובה יחזירנה ליד הבנים אם היא בעין ואם אינה בעין או שנשתנית יתן להם דמיה:
הגוזל מאביו ונשבע לו ומת אביו יתננה לבניו של אביו שהם אחיו ואם אין לאביו בן אלא הוא יתננה לאחי אביו שהם יורשי אביו כתב הרמב"ם ז"ל הגוזל את אביו ונשבע לו ומת אביו אם אין הגזילה קיימת עושה חשבון עם יורשי אביו על הקרן ואם הגזילה קיימת חייב להוציא הגזילה עצמה מתחת ידו לפיכך נותן הגזילה לאחיו ועושה עמהם חשבון ואם אין לו אחים שנמצא זה הגזלן לבדו יורש מוציא הגזילה מתחת ידו לבניו ואם אין לו בנים לזה הבן הגזלן נותנה לבעל חובו בהלואתו או לצדקה הואיל ויוציאנה מתחת ידו נפטר אע"פ שנתנה במתנה או פרעה והוא שיודיעם ויאמר זה גזל אבא ע"כ ואין זה דרך המשנה אלא כמו שפירשתי שיתננה לאחי הגזלן או לאחי אביו אם אין לו אחים וגם מ"ש ויעשה חשבון עם אחיו משמע שנוטל חלק בגזילה זה אינו אלא אינו נוטל בה מאומה ואם אין לו נכסים שיוכל לוותר חלקו ממנה לוה מאחרים ומשיב לאחיו כל הגזילה כדי לקיים מצות השבה ובעלי חובים באין ונפרעין מן הירושה כנגד חלקו כגון אם היו לו שני אחין והוא השלישי נפרעין בעלי חובים מהירושה שליש החוב והשאר יגבו ממנו ואם אינו מוצא יורש לאביו יתננה לצדקה ולכל מי שיתננה צריך שיאמר לו זה גזל אבא:
הגוזל הגר ונשבע לו ומת אפילו זקפה עליו במלוה דהשתא הו"ל נכסי הגר וזכה במה שבידו אפ"ה צריך להוציא הגזילה מידו ליתנה לצדקה:
בית יוסף
[עריכה](ב) אין הנגזל לפנינו ובא הגזלן להחזיר א"צ לילך אחריו להגיע לידו וכו' בד"א שלא נשבע אבל אם כפר לו ונשבע אין לו תשובה עד שיגיעו לידו אפי' אם הוא רחוק ממנו הרבה צריך להגיעו לידו ולא יתן לא לבנו של נגזל ולא ליד שלוחו בפרק הגוזל עצים (קג.) תנן הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי לא יתנהו לא לבנו ולא לשלוחו ומשמע דוקא נשבע אבל לא נשבע א"צ להוליכו אחריו והכי מפורש בגמרא ופרש"י לא יתנהו לא לבנו של נגזל להוליכו שאם יאנסוהו חייב להחזיר ולא הוי השבה עד דמטי לידיה:ומ"ש בד"א שלא עשאו שליח אלא הוא שכירו או לקיטו או ממציא לו שליח ולא עשאו שליח בעדים אבל עשאו שליח בעדים יתן לו שם איתמר שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח רבא אמר לא הוי שליח תנן לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו האי שלוחו ה"ד אי דלא עשאו בעדים מנא ידעינן אלא לאו דעשאו בעדים תרגמא רב חסדא בשכירו ולקיטו רבי יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרווייהו שליח שעשאו בעדים הוי שליח וא"ת משנתינו בממציא לו שליח דא"ל אית לי זוזי גבי פלוני ולא קא משדר להו אתחזי ליה דילמא אינש הוא דלא משכח לשדורי א"נ כדרב חסדא ופסקו הפוסקים כרב חסדא דר' יוחנן ור' אלעזר קיימי כוותיה:ומ"ש וכן אם עשאוהו ב"ד שליח ונתן לו יצא שם במשנה אבל נותן הוא לשליח ב"ד ופרש"י תקנתא הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים שלא נחייב לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך וכתב הרא"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות גזילה:ומ"ש ואצ"ל אם נתן לב"ד שיצא כ"כ הרמב"ם בפרק הנזכר ופשוט הוא:
החזיר לו כל הגזילה או שמחל לו עליה חוץ מפחות מש"פ אין צריך לילך אחריו שם במשנה:ומ"ש אפי' שהגזילה קיימת ולא חיישינן שמא תתייקר וכו' שם (קה.) אמר רב פפא לא שנו אלא שאין גזילה קיימת אבל גזילה קיימת צריך לילך אחריו חיישינן שמא תתייקר איכא דאמרי אמר רב פפא לא שנא גזילה קיימת ול"ש שאין גזילה קיימת אין צריך לילך אחריו לשמא תתייקר לא חיישינן וידוע דהלכה כלישנא בתרא וכן פסק הרא"ש והרמב"ם בפ"ז מהלכות גזילה ופשטא דלישנא משמע שאין חוששין שמא תתייקר אבל אם נתייקרה צריך להוליכה אחריו אפילו למדי וכתב רבינו בשם ר"י היינו לומר דה"פ לשמא תתייקר לא חיישינן לפי שאפי' נתייקרה א"צ להוליכה אחריו ובשם הרמ"ה כתב לפרש כפשטא דלישנא וכ"נ מדברי הרמב"ם בפרק הנזכר:ומ"ש אבל כל זמן שנשאר בידו ש"פ צריך להחזירה לו או ליד שלוחו או ליד ב"ד או ליד שלוחן פשוט שם:
מת הנגזל כשבא הגזלן לעשות תשובה יחזירנה ליד הבנים אם היא בעין ואם אינה בעין או שנשתנה יתן להם דמים שם במשנה ואם מת יחזיר ליורשיו וידוע שהיורש במקום מורישו עומד וכל מי שמחזיר למורישו בעין מחזיר גם לו בעין וכל מי שמחזיר למורישו דמים מחזיר גם לו דמים:
הגוזל מאביו ונשבע לו ומת אביו יתננה לבניו של אביו שהם אחיו וכו' שם במשנה (קח:) הגוזל את אביו ונשבע לו ומת ה"ז משלם קרן וחומש לבניו ולאחיו אם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באים ונפרעים ופירש"י ה"ז משלם קרן וחומש לבניו של אביו או לאחיו של אב אם אין לו בנים ואע"ג דנפלה ירושה קמיה דהיאך בעי למיעבד השבה ואינו מעכב אפילו כנגד חלקו ואם אין לו נכסים כ"כ שיכול לוותר על חלקו או שאינו רוצה להפסיד חלקו לוה מאחרים ומשיב לאחיו לקיים מצות השבה וב"ח באים ונפרעים מן ההשבה את חלקו כגון אם היה שני אחים והוא שלישי נפרעין ב"ח מן ההשבה שליש החוב והשאר יגבו ממנו והתוס' כתבו לבניו או לאחיו נראה לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן כלומר בתחלה לבניו אם יש לו דהם קודמין לכל אדם בחלק המגיעו ונחשוב אותו כאילו מת הוא והרי בניו יורשים חלקו עם אחיו והם אינם באים מכחו אלא מכח אבוה דאבא כדאמרינן בס"פ מי שמת הילכך אע"פ שאין לאביהם בהם כלום שהרי יש לו להחזיר גזילה אפ"ה הם קודמין בחלקו מההוא טעמא דב"ב או לאחיו כשאין לו בנים:ומ"ש בשם הרמב"ם הגוזל את אביו ונשבע לו ומת אביו אם אין הגזילה קיימת עושה חשבון עם יורשי אביו על הקרן ואם הגזילה קיימת חייב להוציא הגזילה עצמה מתחת ידו לפיכך נותן הגזילה לאחיו ועושה עמהם חשבון כו' ז"ל בפ"ח מהלכות גזילה הגוזל את אביו ונשבע לו ומת האב אם אין הגזילה קיימת או נשתנית עושה חשבון עם אחיו על הקרן ועל החומש ואם הגזילה קיימת חייב להוציא הגזילה עצמה מתחת ידו לפיכך נותן את הגזילה ואת החומש לאחיו ועושה עמהן חשבון ואם אין לו אחים שנמצא זה הגזלן לבדו הוא היורש מוציא הגזילה מתחת ידו לבניו ואם אין בנים לזה הבן הגזלן נותנן לב"ח בהלואתו או לצדקה הואיל ויצאה גזילה עצמה מתחת ידו ונפטר אע"פ שנתנה מתנה או שפרעה בחובו והוא שיודיע ויאמר זה גזל אבא עכ"ל:ומ"ש רבינו ואין זה מדרך המשנה אלא כמו שפירשתי שיתננה לאחי הגזלן או לאחי אביו אם אין לו אחים טעמן משום דבשלמא לפרש"י שפיר נקט לבניו של נגזל ואם אין לו בנים ישלם לאחיו של נגזל אבל לפירוש הרמב"ם והתוס' איבעי ליה למנקט תחלה לאחיו ואח"כ לבניו (ב"ה) ולאו מילתא היא שהרי בדברי התוספות נתיישב יפה: ומ"ש וגם מ"ש שיעשה חשבון עם אחיו משמע שנוטל חלק בגזילה אינו אלא אינו נוטל בה מאומה פשטא דמילתא כך הוא לכאורה אבל הרמב"ם מפרש בענין אחר וכ"כ ה"ה וז"ל נראה שהרב מפרש משלם קרן וחומש ומ"מ מעכב בידו שאר נכסים יותר מחלקו המגיעו בהן כפי מה שהיה מגיעו בהן מקרן וחומש שנתן בהם וזהו שכתב עושה עמהם חשבון וזה אם אינו רוצה לתת חלקו עכ"ל ונראה שטעמו של הרמב"ם שכיון שנתן כל הגזילה לבניו או לאחיו הרי קיים מצות השבת גזילה ומעתה למה לא יחזור ויתבע חלקו בנכסי אביו:ומ"ש ואם אין לו נכסים שיוכל לוותר חלקו ממנו לוה מאחרים ומשיב לאחיו כל הגזילה וכו' וב"ח באים ונפרעים מן הירושה כנגד חלקו כגון אם היו לו ב' אחין וכו' כבר נתבאר שזהו פרש"י על הא דתנן אם אין לו לוה וב"ח באים ונפרעים וכבר נתבאר בדברי הרמב"ם שהוא מפרש הא דתנן או שאין לו היינו לומר שאין לו לא אחים ולא בנים ולא אדם הראוי לירש:ומ"ש ואם אינו מוצא יורש לאביו יתננו לצדקה שם בגמרא (קט.) אמר רב יוסף אפילו לארנקי של צדקה ופרש"י אם אינו מוצא יורש לאביו למי יתן אותו לכיס של צדקה ולא יעכבנו בידו:ומ"ש ולכל מי שיתננו צריך שיאמר לו זה גזל אבא שם אמר רב פפא וצריך שיאמר זה גזל אבי ופרש"י צריך שיאמר כשהוא משיב לארנקי של צדקה זה גזל אבא ומדברי רבי' נראה דלאו אהא בלחוד קאי אלא לכל מי שיתננו צ"ל כן וכך הם דברי הרמב"ם שכתבתי בסמוך ואפשר שגם רש"י לא אמשיב לארנקי של צדקה בלחוד קאי אלא חדא מינייהו נקט ומדנקט מתני' ונשבע לו משמע דאי לא נשבע לו לא היה צריך להוציא חלק הנוגע לירושתו מהגזילה ואפשר דה"ה לא נשבע ונשבע דקתני משום סיפא דלוה וב"ח באין ונפרעין לאשמועינן דאע"ג דנשבע שרי בהכי:
הגוזל הגר ונשבע לו ומת אפי' זקפו עליו במלוה וכו' אפ"ה צריך להוציא הגזילה מידו ליתנה לצדקה ברייתא שם הרי שגזל הגר ונשבע לו ופגע בו וזקפו עליו במלוה ומת הגר זכה הלה במה שבידו דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו ופרש"י וזקפו גר עליו במלוה נפק ליה גר מתורת גזילה ולכי מיית גר הו"ל האי מוחזק וזכה מן ההפקר וידוע דהלכה כרבי עקיבא מחבירו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' גזילה ומדנקט ונשבע משמע הא לא נשבע זכה מן ההפקר וא"צ להוציאו מידו ואפשר דה"ה לא נשבע ונשבע דקתני להודיעך כחו דר"י הגלילי :
בית חדש (ב"ח)
[עריכה]אין הנגזל וכו'. משנה פרק הגוזל קמא (דף ק"ג) הגוזל את חבירו ש"פ ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי ובגמרא נשבע לו אין לא נשבע לו לא ואסיקנא אמר רבא מתני' ד"ה היא ולא דמיא לפלוגתא דר"ט ור"ע בגזל אחד מה' ואין ידוע מאיזה מהן בפרק האשה שלום (דף קי"ח) וכדלעיל בסימן שס"ה דהכא כיון דידע למאן גזליה ואודי ליה כיון דאפשר לאהדורי ממונא למריה הו"ל כמ"ד ליה יהיו לי בידך הילכך נשבע אע"ג דקא"ל יהיו לי בידך כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידיה הא לא אשתבע הוי גביה פקדון עד דאתי ושקיל ליה ומפרש רבינו דדוקא בהודה לו קודם שהלך למדי אבל כפר בו ולא הודה בפניו אלא לאחר שהלך למדי הודה בפני ב"ד אע"ג דאינו חייב להוליכה אחריו למדי מ"מ צריך שיודיענו לומר כך וכך גזלתיך וכו' וכ"כ הרא"ש לשם (דף קמ"ג תחלת ע"ג) אבל הרמב"ם כתב בסתם ולא הצריך שיודיענו ע"ש ספ"ז דגזלה. ופי' ממציא לו שליח ע"ל בסימן קכ"א סעיף ד':
החזיר לו כל הגזילה חוץ מש"פ וכו'. משנה שם וכלישנא בתרא דרב פפא ואיכא לתמוה מאי דוחקיה דר"י להוציא לשון לשמא תתייקר לא חיישינן מפשוטו שהרי משמעו הוא שאם תתייקר צריך לילך אחריו למדי בנשבע לו וכהרמ"ה ונראה דהכריח ר"י לפרש כך מדקאמר התם (דף ק"ה) אמר רבא גזל ג' אגודות בג' פרוטות והוזלו ועמדו על ב' אם החזיר לו ב' חייב להחזיר לו אחת דקשיא אמאי נקט והוזלו הלא אף בלא הוזלו משכחת לה בגזל ג' אגודות שוות ב' פרוטות והחזיר לו ב' מהן דמיחייב להחזיר לו שלישית אם הוקרה ותעמוד על פרוטה אלא ודאי בע"כ פשיטא ליה לרבא דלא מיחייב [להחזיר] ליה שלישית אפי' הוקרה ועמדה על פרוטה כיון דמעיקרא בשעת גזילה לא הוי ממונא דהכל הולך אחר שעת הגזילה דאם היה ש"פ בשעת גזילה חייב להחזיר אפילו הוזלה ואם לא היתה ש"פ בשעת גזילה אין חייב להחזיר אפילו הוקרה השתא לפ"ז בע"כ צריך לפרש הא דאמר רב פפא לשמא תתייקר לא חיישינן היינו לומר שאפילו נתייקרה אינו צריך להוליכה אחריו זאת היא דעת ר"י ומרומז שם בתוס' בד"ה אמר רבא ולעיל בתחלת סימן ש"ס הבאתי לשונם ולכאורה לא היו מובנים דברי התוס' שזאת היא דעתם ורבינו בעומק שכלו גילה לנו האמת בדעת ר"י דדברי התוס' הללו הם דברי כסתם כל דברי התוס' שהם דברי ר"י.
מת הנגזל וכו'. משנה [שם:
הגוזל מאביו וכו'. משנה] שם ה"ז משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו ואם אינו רוצה או שאין לו לוה וב"ח באים ונפרעים ודברי רבינו כפי' רש"י אבל הרמב"ם רפ"ח מפרש לבניו של הגזלן או לאחיו של הגזלן וס"ל דלאו דוקא נקט תחלה לבניו דפשיטא הוא דלכתחילה אחיו קודמים לבניו שהרי חייב לקיים מצות השבה ליורש של הנגזל ולא ליורש היורש שאינו יורש אותו אי נמי הרמב"ם היה גורס במשנה לאחיו או לבניו גם פי' או שאין לו ר"ל שאין לו לא אחים ולא בנים ואין שם ראוי לירש לוה ופורע בחובו וכ"כ ה"ה: ומ"ש רבינו ואין זה מדרך המשנה. טעמו משום דמתניתין תני תחלה לבניו ואח"כ או לאחיו ואין זה קושיא כדפי' ותימה למה לא הביא רבינו מה שפי' התוס' לבניו של גזלן או לאחיו של גזלן כלומר תחלה לבניו אם יש לו דהם קודמים לכל אדם בחלק המגיעו וכו' דלפי' זה הוי מדרך המשנה והגהות אשיר"י הביא פירש"י ופי' זה דתוס' ע"ש הר"ש משנ"ץ בר אברהם ואפשר דכיון דהרא"ש לא הביאו א"כ מן הסתם תופס פרש"י עיקר: ומ"ש רבינו וגם מ"ש ויעשה חשבון וכו'. הכי משמע מלישנא דמתני' מדתנא בתר הכי ואם אינו רוצה וכו' דלמה לא יהא רוצה אם חוזר ועושה חשבון ונוטל חלק בגזלה אלא ודאי דה"ק שאינו רוצה להפסיד חלקו וכדפרש"י אלמא דבנותן לאחיו לקיים מצות השבה מפסיד חלקו ואין דעתי הענייה נוחה במ"ש הרב המגיד לפרש להרמב"ם דה"ק הרי זה משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו אם אינו רוצה ולא גרסי' ואם בוי"ו אלא אם אינו רוצה בלא וי"ו וארישא קאי ור"ל משלם קרן וחומש ומעכב בידו משאר נכסים כפי חלקו בגזלה אם אינו רוצה לתת חלקו ואח"כ אמר או שאין לו לא אחים ולא בנים לוה ופורע בחובו וכו' דמחתך הבבא דתנא ואם אינו רוצה וכו' לשנים גם מוסיף על הרי זה משלם קרן וחומש ומעכב בידו משאר נכסים מה שלא נזכר במשנה אפילו ברמז ולפי ע"ד דהרמב"ם לא היה גורס כלל ואם אינו רוצה אלא ה"ג משלם קרן וחומש לאחיו או לבניו ואם אין לו לוה וכו' והכי משמע להדיא מפירושו בסדר המשנה גם מחיבורו שלא הזכיר כלל בדבריו הך לישנא דאם אינו רוצה ולפי זה הא דתנן הרי זה משלם קרן וחומש לאחיו וכו' היינו כדי לקיים מצות השבה בלבד אבל ודאי החוזר ותובע חלקו בכל נכסי אביו אף בגזלה זו ולא צריך לפרש דפשיטא הוא אלא היכא דאין כאן יורש אלא הוא התם הוא דלוה וכו' ודברים אלו ברורים: כתב ב"י אהא דתנן הגוזל אביו ונשבע לו וז"ל משמע דאי לא נשבע לא היה צריך להוציא חלק ירושתו מהגזלה ואפשר דה"ה לא נשבע לו ונשבע דקתני משום סיפא דלוה וב"ח באים ונפרעים לאשמועינן דאפילו נשבע שרי בהכי וכ"כ אצל הגוזל הגר ונשבע דאפשר דנקט ונשבע לאשמועינן דאם לא נשבע זכה מן ההפקר ואין צריך להוציאו מידו ואפשר דה"ה בלא נשבע ונשבע דקתני להודיעך כחו דר"י הגלילי עכ"ל ולא נהירא דא"כ הרמב"ם ורבינו שלא הביאו הך דר"י הגלילי למה נקטו ונשבע אלא ודאי נשבע דוקא קאמרינן ומאחר דאצל גזל הגר דוקא נשבע קאמרי ה"ה בגוזל אביו נמי דוקא נשבע קתני:
דרכי משה
[עריכה](א) ואני אומר דאם הגמרא נקטה נשבע להודיעך כחו דר' יוסי הגלילי א"כ הפוסקים שלא הביאו דר' יוסי הגלילי כלל למה נקטו נשבע אלא בודאי נשבע דוקא קאמרי קאמר ומאחר שהוא דוקא אצל גזל הגר ה"ה כאן אצל גזל אביו דתרווייהו חד טעמא הוא משום קנסא כנ"ל.