טור חושן משפט שדמ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן שדמ (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

טען השואל שמתה מחמת מלאכה אם הוא במקום שעדים מצויין אינו נפטר עד שיביא עדים שהוא כדבריו ושלא שינה בו ואם הוא במקום שאין עדים מצויין ישבע שהוא כדבריו ויכלול בשבועתו שאינה ברשותו: ואם התנה שלא ישבע או שלא ישלם אם נגנבה או נאנסה הכל לפי תנאו:

לא רצה לישבע אלא אמר הריני משלם ואח"כ נמצא הגנב לא נקנה לו הכפל באמירתו שאמר לו לשלם והרי הוא לבעלים ומיהו אם שלם ואחר כך נמצא הגנב קנה הכפל:

וכאשר ישלם שמין לו השברים שאם שאל כלי ונשבר שמין לו השברים כמו שהיו שוין בשעת שבירה ונותנין לבעלים ומשלים עליהן ואם הוזלו בין שעת שבירה לשעת העמדה בדין שמין אותן כמו שהיו שוין בשעת שבירה וכן אם שאל בהמה ומתה שמין כמה היתה שוה הנבלה בשעה שמתה ונותנה לו ומשלים לו עליה:

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן השאיל חפץ לשמעון והפסידו אמר שמעון לראובן השבע כמה היה שוה ואפרענו לך והשיב בעל החפץ השבע אתה והפטר. תשובה ישבע בעליו ויפרע שכנגדו על פי שבועתו ואם לא ישבע לא יפרע שכנגדו ואינו נקרא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע שמשלם:

השואל פרה מחבירו יום אחד ע"ת שליום השני תהיה אצלו בשכירות ומתה ואמר המשאיל ביום השאלה מתה והלה אמר איני יודע או שאמר השוכר ביום שכירות מתה ואני פטור מלשלם והמשאיל אמר איני יודע או כל אחד אומר איני יודע המוציא מחבירו עליו הראיה ואם אין לו ראיה ישבע השוכר שבשעת שכירות מתה וכשטוען איני יודע ישבע שהוא כדבריו שאינו יודע אמר המשאיל בימי שאלה מתה והשוכר אמר בימי שכירות מתה ישבע השוכר שמתה כדרכה ויגלגל עליו שביום שהיתה שכורה מתה:

וכן הדן בשאל ממנו פרה אחת ושכר ממנו אחרת ומתה אחת מהן זה אומר שאולה מתה וזה אומר שכורה מתה או שטוענין שניהם איני יודע או שאחד אומר ברי והשני אומר איני יודע:

בית יוסף[עריכה]

טען השואל שמתה מחמת מלאכה אם הוא במקום שעדים מצויים אינו נפטר עד שיביא עדים שהוא כדבריו ואם הוא במקום שאין עדים מצויין ישבע שהוא כדבריו בסוף פרק האומנין (פג:) וכן כתב נ"י פרק השואל בשם המפרשים אעובדא דההוא דשאיל נרגא מחבריה:ומ"ש ויכלול בשבועתו שאינה ברשותו בפ' המפקיד ונתבאר בסי' רצ"ה:

ומ"ש ואם התנה שלא ישבע או שלא ישלם אם נגנבה או נאנסה הכל לפי תנאו בס"פ הפועלים (צד.):

לא רצה לישבע אלא אמר הריני משלם ואח"כ נמצא הגנב לא נקנה לו הכפל באמירתו שאמר ליה לשלם והרי הוא לבעלים ומיהו אם שילם ואח"כ נמצא הגנב קנה הכפל בריש פ' המפקיד (לד.) איפליגו אמוראי במילתא ותניא כוותיה דרב זביד דאמר שואל עד שישלם מ"ט הואיל וכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא:

וכאשר ישלם שמין לו השברים שאם שאל כלי ונשבר שמין לו השברים וכו' בפרק השואל (צו:) גבי ההוא דשאל נרגא מחבריה ואיתבר אסיקנא הלכתא כרב כהנא ורב אשי דמהדר ליה תבריה וממלי ליה דמי מנא פרש"י דטעמא משום דתנן גבי נזקין תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלים בנבילה ששמין לו הנבילה של בהמתו שמתה ע"י זה שהזיקה לו ועליה מוסיף ומשלם דמים והכי מסיק נמי בריש ב"ק (יא.) דשמין לשואל:ומ"ש ואם הוזלו בין שעת שבירה לשעת העמדה בדין שמין אותו כמו שהיו שוין בשעת שבירה כ"כ שם הרא"ש והוא מדין שורו של זה שנגח בהמתו של זה ומתה ונפחת נבילה בין שעת מיתה לשעת העמדה בדין דאמרי' בפ"ק דב"ק (שם) דלכ"ע ההוא פחת דניזק הוי:ומ"ש וכן אם שאל בהמה ומתה שמין כמה היתה שוה הנבילה בשעה שמתה וכו' כבר נתבאר ממה שקדם: כתב בנ"י בפרק השואל אעובדא דההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה הסכימו האחרונים לדעת הרמב"ן שאם א"ל שואל למשאיל טול שברים שלך או הטפל בנבלה שלך ונאנסו לאחר מכאן לגמרי הוי כאילו נאנסו ברשות משאיל ואין השואל חייב כלום אלא מדמי מה שהזיקו מתחלה וכתבו תלמידי הרשב"א מסתברא דאם נגנבו חייב דהרי הוא כש"ש דהואיל ונהנה מהני והוי כש"ש וכן דעת רבינו נ"ר עכ"ל (ב):

שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן השאיל חפץ לשמעון והפסידו וכו':

השואל פרה מחבירו יום א' ע"ת שליום השני תהיה אצלו בשכירות ומתה וכו' עד סוף הסי' הכל מתבאר במשנה וגמ' פרק השואל (צז.): (ב"ה) והם דברי הרמב"ם בפ"ג משאלה ועל מ"ש ואם אין לו ראיה ישבע השוכר שבשעת שכירות מתה וכשטוען איני יודע ישבע שהוא כדבריו יש לתמוה היכן מצינו שבועת על טענת שמא וי"ל שהוא צריך לישבע שבועת השומרים וע"י גלגול נשבע שבשעת שכירותה מתה או שאינו יודע איזו היא ואע"פ שיש לטעון על זה ממה שסיים בה הרמב"ם זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע השוכר על השכורה שמתה כדרכה כמו שטען ויגלגל עליו שהשכורה היא שמתה ואם איתא היינו דינא קמא וא"כ אמאי לא ערבינהו י"ל משום דבדינא קמא איכא תרי גווני או שהשומר טוען ודאי והמשאיל ספק או בהיפך ובהאי בבא כל א' טוען ודאי משום הכי לא ערבינהו:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

טען השואל וכו' ושלא שינה בו. פירוש שבאותה שעה שמתה לפניהם מחמת מלאכה לא שינה בה לפניהם שאם שינה אז ודאי שהיו רואים ששינה בה: ומ"ש ואם הוא במקום שאין עדים [מצויין] ישבע וכו'. איכא לתמוה כיון שנשבע שמתה מחמת מלאכה מה צריך שישבע עוד שאינה ברשותו שבועת חנם היא ולפירוש הרמ"ה ניחא דלעיל בסימן ש"מ סעיף ו' כתב בשמו דאם אנסוה לסטים בדרך ידוע ששאל בהמתו לילך בה הוי נמי מתה מחמת מלאכה א"כ צריך לישבע שנאנסה מחמת מלאכה ושלא חזרה לרשותו לאחר שנאנסה וכדפי' בסי' ש"ה. אבל להרא"ש דלא ס"ל להא דהרמ"ה קשה טובא ואפשר אהיכא שטען אבהמה שמתה מחמת מלאכה ושגם הנבלה והעור הכל כלה ואבד וכן על כלי כגון דלי שנקרע בשעת מלאכת הדלייה ונפל לבור ובאבדו גם השברים על זה וכיוצא בזה אמר שישבע שמתה מחמת מלאכה ולא נשאר דבר ממנו ברשותו:

לא רצה לישבע וכו' ה"א בריש המפקיד דבשואל הואיל דכל הנאה שלו בדיבורא לא מקני ליה כפילא. ומ"ש ומיהו אם שילם ואחר כך נמצא הגנב קנה הכפל נראה דה"ה אם נשבע ולא שילם נמי קנה הכפל כדלעיל בסימן רצ"ה ס"ג ורבינו כאן חדא מינייהו נקט:

וכאשר ישלם שמין לו השברים וכו' הכי אסיקנא פרק השואל ועיין בדין זה בסי' שנ"ד סעיף ה' ובסי' ת"ג:

שאלה להרא"ש וכו' ואינו נקרא משואי"ל שמשלם נראה דטעמו משום דלא אמרי' דהו"ל משואי"ל שמשלם אלא בדאיכא טענת רמאות כגון היכא דהו"ל למידע אבל נפקד לא הו"ל למידע כדלעיל בסי' רצ"ח סעיף ד' וה"נ בשואל דלא הו"ל לידע כיון דהיה לו להחזירה אחר ימי שאלתה:

השואל פרה מחברו יום א' ע"ת וכו' הקשה הרב המגיד סוף פ"ג משאלה נימא דהשואל שאומר איני יודע הו"ל משואי"ל ומשלם שהרי חייב לישבע שלא נגנבה ולא פשע בה אלא שמתה כדרכה ויגלגל עליו המשאיל שישבע ששכורה מתה ומתוך שיל"מ שגלגול שבועה מן התורה י"ל כיון שעיקר התביעה שיש לו לישבע היא שמא למשאיל שאינו טוען הפכה בבריא אף ע"פ שהגלגול שהוא מגלגל וטוען שאולה מתה או ביום שהיתה שאולה הוא טוען כן בבריא כשהשואל טוען אינו יודע אינו חייב לשלם אלא נשבע שאינו יודע ונפטר ואין דינו כדין מודה מקצת ומחויב שבועה על השאר ואינו יכול לישבע שמשלם כך תירצו ז"ל עכ"ל. וכבר האריכו בזה התוס' פרק השואל (דף צז) בד"ה ביום שהיתה שאולה ע"ש:

דרכי משה[עריכה]

(א) ובמרדכי פ' השואל בתשובה דכל תנאי שומרים קיימים בלא קנין כתב המרדכי פ' החובל ע"ג מעשה בראובן הלוה לשמעון י' ליטרין לזמן קצוב ואחר הזמן אומר ראובן לשמעון אותן י' ליטרין שאתה חייב לי יהיו בידך למחצית שכר ונתעסק שמעון בהן ונאנסו נראה דשמעון חייב באונסין כאשר בתחלה כיון דמתחלה בתורת שמירה אתא לידיה והא דאמרינן מתנה שואל להיות כש"ח היינו קודם ששעבד לנפשיה הא שעבד נפשיה לא מצי לאתנויי בדברים בעלמא עכ"ל.

(ב) וכנ"י פ' הגוזל בתרא דף ל"ז ע"א דשואל משעת פשיעה הגורמת לאונס מתחייב ושם נתבאר מאי נ"מ כתבתיה לעיל ר"ס ש"ס גם נתבאר אם המשאיל צריך לתת הרבה בעד הכלי ששאל לו כיצד ישלם השואל: