טור חושן משפט ריד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן ריד | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

דברים שהמוכרן סתם מה נמכר מהם ואיזה דבר נמכר בכלל חבירו ואיזה דבר מהתשמישין נמכרים בכללם המוכר בית סתם לא מכר היציע שהוא כמו בנין קטן אצלו ולא את החדר שלפנים הימנו אפילו עומדים בין המצרים והוא שיש בהן ד"א אז אין נמכרין עמו אפילו אינן פתוחין אלא לתוך הבית אבל אם אין בהן ד"א אז נמכרין עמו אפילו פתוחים למקום אחר ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל דדוקא ביציע אמרי' כשהוא פחות מד"א נמכר בכלל הבית אבל בחדר אפילו אין בו ד"א אינו נמכר עמו אבל א"א כתב דאף בחדר אם אין בו ד"א נמכר עמו ויראה עוד מדברי הרמב"ם ז"ל דדוקא בחדר אמרינן שאינו נמכר אע"פ שעומד בין המצרים אבל יציע שאין חשוב כ"כ אם עומד בין המצרים נמכר עמו וא"א כתב שדינן שוה ובעלייה כתב הרמב"ם שאם היא פתוחה לבית בארובה במעזיבת הבית שהיא בכלל הבית וי"א שאינה בכלל הבית והרמ"ה חילק שאם היא עשויה בחלל הבית כעין אוצר אז היא נמכרת עמו אבל אם היא עשויה על תקרת הבית ויש בה ד"א וגבוה י' אפילו אינה פתוחה אלא לתוך הבית אינה נמכרת עמו ואפילו היא עשויה בחלל הבית ודוקא דפתוחה לנו ביתא ואפילו אם יש בה ד"א וגבוה י"ט ואפילו אם יש לה פתח גם בצד אחר מזדבנא אבל אם אינה פתוחה לבית אפילו אין בה ד"א כל היכא דאית לה שיעורא דחזיא לפום מנהגא לאשתמושי בה באנפי נפשה לא מזדבנא לא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י"ט ויש בו רוחב ארבע אמות ולא את הבור והדות החפורים בקרקע אפילו עומדים בין המצרים וכתב לו עומקא ורומא וכתב לו גם כן ולא שיירית בזביני אילין כלום אפילו הכי אין כל אלו נמכרים ורשב"ם כתב אפילו גג גבוה עשרה טפחים בכלל רומא הוא ונמכר עמו אם כתב לו רומא ור"י ז"ל פירש כסברא הראשונה וכן כתב הרמ"ה ז"ל שלא קנה גג הגבוה עשרה טפחים אפילו כתב לו עומקא ורומא וגם כשאינו גבוה עשרה אינו קונה אותו סתם עד שיכתוב לו רומא ומיהו נהי נמי שלא קנאו לוקח סתמא מכל מקום קרקעיתו של גג קנה ואי אפשר למוכר להשתמש בו אפי' בדריסת הרגל אבל היכא שגבוה עשרה שאינו מכיר מפני חשיבותו שחשוב בפני עצמו גם קרקעיתו אינו מכור:

על כן לא מהני מה שכתב לו עומקא ורומא אלא לענין האויר שעל גביו שאין המוכר יכול להוציא זיזין על שלו ולא לחפור תחתיו שאילו לא כתב לו עומקא ורומא לא היה בכלל והיה המוכר יכול לבנות עליה ברומא על גבי עמודים בענין שלא יכביד על הבנין וכן לחפור תחתיו ובלבד שלא יזיקנו והרמ"ה ז"ל כתב דאפילו לא כתב עומקא ורומא אין המוכר יכול לחפור תחתיו אלא לענין זה הוא של מוכר שאם יש לו בית אצלו שיכול להשתמש בו בהכנסת קורות:

וכ"כ ה"ר יוסף הלוי שאין המוכר יכול לחפור תחת הבית כדי שלא יזיק וא"כ מה תועיל למוכר שיור עומקא ורומא שאם חפר הלוקח בורות שיהין ומערות הרי הן של מוכר וכיון שאין מועיל עומקא ורומא אלא לענין האויר והעומק ולא לענין גג בור ודות ומחילות להיות מכורים: לפיכך אם מכרם לו בפירוש צריך לכתוב בשטר מארעית תהומא עד רום רקיעא ומיהו אם כתב לו מארעית תהומא ועד רום רקיעא סגי וקנה גגו ובור ודות ומחילות וא"צ לכתוב לו עומקא ורומא:

כתב ה"ר שלמה בן אדרת המוכר חצר סתם ולא כתב לו עומקא ורומא לא קנה עומקא ורומא אבל בחורבה כיון דסתם חורבה עומדת לבנות קנה באויר כדי סתם בית דהיינו כדי דנקיט איסורייתא דמחוזא והדר [ב"ב ז. עי' רש"י שם] ובשדה ובכרם בסתמא קני רומא דלכך עשוין שאין עשוין לבנות על גביהם אבל בעומקא לא קני עד דכתיב ליה עומקא דתנן המוכר השדה לא מכר הבור והדות וה"ר יונה כתב דבחצר קנה כל האויר אע"פ שלא כתב לו רומא כיון שאין מקום מסוים למעלה וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל דבכולן קנה כל רומא מסתמא:

וכתב הרמב"ן ז"ל המוכר בית לחברו סתם שלא קנה עומקא ורומא פשיטא שאם נפל הבית שאין הלוקח יכול לבנות אלא כשיעור הראשון: ואפילו אם כתב לו עומקא ורומא והיתה עלייה בנויה על גבי עמודים כיון שלא קנאה לוקח אם נפל חוזר ובונה אותה:

אבל אם מכרה המוכר לאחר ונפל' אזדא לה ואין הלוקח יכול לחזור ולבנותה שלא קנה קנין הגוף אלא אותם עצים ואבנים קנה:

אבל הקונה עלייה בנויה על גבי בית ונפלה חוזר ובונה אותה ע"כ ואיני מבין דבריו למה אין הלוקח שקונה העלייה מהמוכר יכול לחזור ולבנותה אם תפול כמו שהיה עושה המוכר שמכרה לו שהרי מחל לו כל הכח שהיה לו בה:

בירה שהוא בית גדול ובתים קטנים פתוחין לתוכו והוא עומד באחד מהם ואומר בית זה אני מוכר לך אם הכל קורין לבירה בית סתם ולבית יחידי אין קורין בית סתם עד שיפרש בית לבד אז כולה מכורה אפילו לא מצר לו מצרים החיצונים ולא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום ואם אין שום אדם קורא לבירה בית אז אינה מכורה אפילו מצר לו מצרים החיצונים וכתב ולא שיירית בזביני אילין כלום ואם איכא דקרו לבירה בירה ולבית בית ואיכא נמי דקאו לבירה בית ולבית בירה אם מצר לו מצרים החיצונים וכתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום קנה כולה לא כתב ולא שיירית בזביני אילין כלום לא לקנה כולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים:

מכר הבית והתנה על מנת שדיוטא עליונה שלי ולא היה צריך לזה התנאי שבלא"ה אינה מכורה וצריך לקיים יתור לשונו שמועיל לשם דבר וקאמר רב זביד שמועיל להוציא זיזין לחצר פירוש שאם מכר החצר עם הבית יכול להוציא ממנו זיזין לחצר דחשבינן כאילו שייר לו מקום בחצר להוצאת זיזין וכן אם לא מכר החצר יכול להוציא זיזין ממנו על הדיוטא ורב פפא אמר דמהני יתור לשון שאם נפלה הדיוטא חוזר ובונה אותה: ופי' רשב"ם דרב זביד ורב פפא פליגי והלכה כרב זביד ואם נפלה אין חוזר ובונה אותה:

והרמב"ן ז"ל כ' ודאי הקונה עלייה מחבירו אם נפל חוזר ובונה וכל שכן אם מכר בית ושייר עליה לפניו וכ"כ הרמב"ם ז"ל שאם נפלה חוזר ובונה אותה וא"א ז"ל כתב כרשב"ם: והיכא שמכר לו סתם שאין בור ודות נמכר צריך הוא ליקח לו דרך מן הלוקח לילך לבורו דבעין יפה מכר ולא שייר לו דרך ואי א"ל חוץ מן הבור והדות אז א"צ ליקח לו דרך:

המוכר בור ודות לבד אין הלוקח צריך ליקח לו דרך דבסתמא מכר לו הדרך:

מי שיש לו ב' בתים זה לפנים מזה ומכרם או נתנם לשנים כאחת אין לפנימי דרך על החיצון ואצ"ל אם נתן לחיצון במתנה ולפנימי במכר ודוקא כשהקנה לשניהם כאחד או לחיצון ברישא דאי הקנה לפנימי ברישא מיד כשהקנה לו ושייר לעצמו החיצון זוכה הפנימי בדרך על החיצון לא שנא מכר לא שנא מתנה ואם מכר לחיצון ונתן לפנימי יש לפנימי דרך על החיצון שנותן בעין יפה הוא נותן ודווקא שהקנה לשניהם ביחד או שנתן לפנימי תחילה אבל אם מכר לחיצון תחילה מיד כשהקנה לו ושייר לעצמו הפנימי זוכה בהמרת דרך מעליו:

המוכר את הבית מכר כל הדברים הקבועים כגון דלת ומנעול והאיצטרובל ומכתשת הקבועה והתנור והריחים אם קבועים הם ולא מכר המפתח אפילו הוא קבוע בדלת ולא המכתשת המיטלטלת ולא הקלת ואם אמר לו הוא וכל מה שבתוכו כל אלו מכורים אבל לא גג יציע ובור ודות ומחילות ל' הרמב"ם ז"ל המוכר בית מכר תנור כירים וריחים ומלבנים הפתוחים המחוברין בטיט ולא מלבני כרעי המטה ולא מלבני חלונות ואף על פי שהם מחוברים בטיט בזמן שהם לנוי ורשב"ם זכרונו לברכה פירש דשל חלונות ג"כ אם מחוברים בטיט נמכרים ולא ידענא מה ענין מלבני כרעי המטה לגבי מכירת הבית שאין המטה נמכרת בכלל הבית:

האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה דעלייה בכלל בית היא ואם אמר לו בית בביתי אני מוכר לך אינו יכול ליתן לו עלייה דהאי לישנא משמע מעולה שבבתים ועלייה גרועה מבית משום עלייה וירידה ומיהו נותן הפחות שבבתיו: ואם אח"כ נפל אחד מבתיו אינו נותן לו כלום שיאמר לו שלך נפל:

המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית סתם או רפת בקר או בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו או המקבל עליו לעשותם עושה אותם ארבע אמות על שש אמות ויש אומרים דרפת סגי בד' על ד' ובבית סתם צריך שיהיה שש על שמנה מכר לו מקום בית גדול או שקבל עליו לעשותו עושה אותו שמנה על י' טרקלין י' על י' תרבץ אפדני י"ב על י"ב וכל שיעורין הללו לבד עובי המחיצות וגובה כל בית ובית כחצי ארכו וכחצי וכחצי רחבו:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המוכר בית סתם לא מכר היציע וכו' בתר' בפ' המוכר את הבית (דס"א) [המוכר את הבית] לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוחה לתוכו ולא את החדר שהיא לפנים ממנו ובגמרא מאי יציע הכא תרגימו אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילא ופרשב"ם אפתא. בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחריו: בדקא חלילא. איהו נמי כעין אפתא סמוך לבית אלא שעשוי חלונות לנוי וכוונת רשב"ם שכתב אפתא בנין נמוך וכו' מפורש בס"פ חזקת (ס.) יותר בביאור גבי הא דאמרינן ומאי חדר שחלקו לשנים ומאי עליה אפתא ופיר"ש יציע מפרשי לקמן אפתא באידך פירקין ומוכח התם מקראי דהיינו בנין נמוך מצידי הבית או מאחוריו ואינו שוה לגג הבית ומתניתין הכי קתני ובונה עליה על גבי ההוא חדר שלפנים מביתו דהיינו נמי שחלקו בגבהו ועולה דרך ארובה מן החדר לההיא עליה דהיינו יציע שאחורי הבית הוא והילכך קרוי יציע וגם גבי יציע אשכחן כה"ג תחתיים שניים ושלישים כדכתיב הצלע התיכונה וגומר והרי"ף פירש אפתא כגון עליה שעושין אותה ע"ג הבית ואין לה פתח מבחוץ אלא עושין לה ארובה במעזיבה שעל גבי הבית שהוא קרקעיתה של אותה עלייה וממנו נכנס ויוצא וזהו פתחה ובדקא חלילא הוא כמו חדר שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ וכן פירש הרמב"ם בפכ"ח מה"מ וכן פירש הערוך והרחיב הביאור לתת טעם למה נקרא בדקא חלילא וז"ל פירוש בדקא חלילא כגון גזוזטרא שאחורי הכותל מלמעלה ואמרינן תו בגמרא מ"ד אפתא לא מזדבנא כ"ש בדקא חלילא לא מזדבנא למאן דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא וכתבו הרי"ף והרא"ש דסוגיין כרב יוסף וכן דעת הרמב"ם בפרק הנזכר נמצא דלדעת רשב"ם כל בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחוריו בסתם מכור בכלל הבית ולהרי"ף והרמב"ם אינו מכור ועליה שע"ג הבית שאין לה פתח פתוח אלא ארובה לבית להרי"ף והרמב"ם מכור בכלל הבית ולרשב"ם לא איתפרשה ורבינו סתם דבריו ביותר מדכתב בסוף דבריו ובעליה כתב הרמב"ם שאם היא פתוחה לבית וכו' משמע דברישא כלישניה מפרש וא"כ הו"ל לכתוב לא מכר את היציע שהוא בנין נמוך שאצל הבית ועשוי חלונות לנוי דאילו אינו עשוי חלונות מכור הוא בכלל הבית ומ"ש על העליה שי"א שאינה בכלל הבית לא מצאתי מי שכתב כן בהדיא ואיפשר שסובר רבינו שדעת רשב"ם כן אע"פ שלא פירש דעתו בזה ומ"ש שהרמ"ה חילק שאם היא עשויה בחלל הבית וכו' איפשר שהוא מפרש בדקא חלילא העשויה בחלל הבית כעין אוצר כלומר שחלוק קצת הבית בגבהו וקרוי אוצר ואפתא היא בנין העשוי על תקרת הבית וגירסתו היא מוחלפת משלנו וכתוב בה דמ"ד בדקא חלילא כ"ש אפתא ומ"ד אפתא אבל בדקא חלילא מזדבנא וסובר דאין הלכה כרב יוסף אלא כהכא תרגימו ומה שהתנה ברחב ד' מפורש בדברי מר זוטרא ומה שהתנה בגבוה י' משום דס"ל דכל היכא דבעינן רוחב ד' בעינן נמי גבוה י' או דיליף לה מגג ששנינו בו שאינו מכור בזמן שיש לו מעקה גבוה י': ומ"ש אפילו אינה פתוחה אלא לתוך הבית הוא משום דמפרש דמאי דתנן במתני' ואע"פ שהיא פתוחה לתוכו דהיינו שאין לה פתח אחר. ומ"ש ואפילו היא עשויה בחלל הבית דוקא דפתוח לגו ביתא וכו' הוא מסברא ואיפשר ע"פ דרך זה שגירסתו כגירסתנו אלא דמפרש אפתא שחלוק הבית בגבהו ובדקא חלילא היינו שעשוי על תקרת הבית ואיתא תו בגמרא אמר מר זוטרא והוא דהוי ד"א ופירשב"ם אמר מר זוטרא הא דתנן לא מכר את היציע והיא דאיכא ארבע אמות על ד' אמות חשוב בפני עצמו ואי לא לא א"ל רבינא למר זוטרא אלא מעתה לגבי בור נמי דתנן לא את הבור ולא את הדות ה"נ אי הוו ארבע אמות אין אי לא לא הכי השתא הא תשמישתיה לחוד והא תשמישתיה לחוד הכא אידי ואידי חדא תשמישתא היא אי הוי ד"א חשיב ואי לא לא חשיב. ובמאי דתנן ולא את החדר פרשב"ם אע"פ שהוא לפנים ממנו ופתוח לתוכו ודריכתו לבית דכיון דאין תשמישו כשל בית דאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כעין תיבה הילכך אינו בכלל בית ובגמרא ולא את החדר שלפנים ממנו השתא יציע לא מזדבן חדרא מיבעיא לא צריכא אע"ג דמצר ליה מצרא בראי וכרב נחמן דאמר המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו ה"ד אילימא דקרו לבית בית וכו' לא צריכא דרובא קרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דלבירה קרו לה בית מ"ד כוליה זבין ליה קמ"ל מדהו"ל למיכתב ולא שיירית בזביני אילין כלום ולא כתב ש"מ שיורי שייר ופרשב"ם השתא יציע שתשמישו שוה לשל בית אמרת לא מזדבן להדי בית חדר העשוי לשמירת ממונו ואין דומה התשמיש לשל בית לא כ"ש ואמאי איצטריך למיהדר ולמיתני לא צריכא למיתנא לא מכר את החדר אלא דמצר לו מוכר ללוקח בשער מכירה מצרים חיצונים שחוץ לחדר דסד"א מכר את החדר שהרי בתוך המצרים הוא קמ"ל מתניתן דלא מכר אלא בית והאי דמצר חוץ לחדר וכתב ביתו של פלוני מן המערב מצרים הרחיב לו כדרב נחמן שלא ידע לפרש ולומר חדר שלא היה ממערבו של בית דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר והילכך כ' מצרים הניכרים. מדהו"ל למיכתב למוכר ולא שיירית בזביני אילין שבתוך ד' המצרים קדמי כלום שהרי כך תיקנו חכמים לכתוב בשביל שיש בני אדם שמרחיבים המצרים בשטר המכירה ואינם מוכרים כל מה שבתוך המצרים ואיהו לא כתב ליה ש"מ וכו' ועל מאי דאמר מר זוטרא והיא דהוי ד"א כתב הרא"ש איכא לאסתפוקי אי בעינן נמי בחדר ד"א מדאמר מר זוטרא למילתיה איציע מכלל דבחדר לא תני ד"א או שמא מדפריך מבור ודות ומשני משום דהא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד משמע דוקא בור ודות דתשמישו חלוק לגמרי מתשמיש הבית הוא דלא בעינן ד"א אבל חדר שתשמישו שוה לתשמיש הבית אינו נבדל מן הבית אם לא שיהיו לו ד"א ורבינו כתב דס"ל להרא"ש דדין חדר שוה לדין יציע ונ"ל דטעמיה משום דבתר הכי כתב הרא"ש דין מצר לו מצרים החיצונים אי הוה שוה דין חדר לדין יציע וכתב בסוף ומסתברא דל"ש וסבור רבינו דאדין ד"א נמי קאי והרמב"ן גם הוא סבור דבחדר נמי אם אין בו ד"א לאו חדר הוא ומכור ודקדק כן מדפריך השתא יציע לא מזדבן חדר מיבעיא ולא שני דהב"ע בחדר שאין בו ד"א והר"ן כתב בשם הרשב"א החדר אע"ג דלא הוי ד"א אינו מכור וכ"ת דלהכי איצטריך אף על גב דלית ליה ד"א אכתי פשיטא דבחדר אע"ג דלית ליה ד"א חשוב היא ואי יציע לא מזדבן כדאית ליה ד"א כל שכן חדר אע"ג דלית ליה והיינו נמי דמר זוטרא אמר לה גבי יציע ולא נטר דלימא לה גבי חדר ולימא בתרוייהו והוא דהוי ד"א עכ"ל וכ"נ שהוא דעת הרמב"ם שבפ' הנזכר כתב והוא דהוי ד"א איציע ולא כתב כן אחדר וכ"כ גם הרי"ף ואין לפרש בו דה"ה אחדר כמו שדקדק הרא"ש בגמרא שהרי לא הזכיר אותו חילוק של בור ודות דהא תשמישתיה לחוד וכו' שממנו דקדק הרא"ש כן ועל מה שאמרו לא צריכא דמצר ליה מצר בראי כתבו הגהות בפכ"ה מה"מ שמסופק ר"י אי גבי יציע אמרינן נמי מצרים הרחיב לו והרא"ש כתב איכא לאסתפוקי אי אמרינן ביציע הכי דאיכא למימר ממשנה יתירה דחדר הוא דאמרי' הכי אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים וה"ה נמי ביציע או שמא דוקא בחדר דחשיב טפי אמרינן מצרים הרחיב לו אבל יציע קנה ומסתברא דל"ש וכ"כ נ"י בשם רבינו יונה וז"ל מיתורא דמתני' שמעינן דאע"ג דמצר ליה מצר בראי לא מכר לו את החדר וה"ה לענין עליה הבנויה חוץ לכותלי הבית. והרמב"ן כתב שני הפירושים ולא הכריע ובעל נ"י כתב שדעת הרמב"ן נוטה לסברת רבינו יונה. והרמב"ם בפכ"ה מה"מ לא כתב אף על גב שמצר לו מצרים החיצונים אלא גבי חדר ולא גבי יציע וכן גם הרי"ף לא כתבו גבי יציע אלא גבי חדר משמע דס"ל דגבי יציע אפשר שאם מצר לו מצרים החיצונים מכור הוא בכלל בית: והר"ן כתב פר"ש יציע בנין נמוך אצל הבית מצדו או מאחריו ולא מחוור מדתניא לקמן בברייתא המוכר את הבית מכר את הדלת ובין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ואילו חדר שבפנים שייריה וה"ד אי דמצר ליה מצר בראי בין חדר בין יציע מכור דכיון דכתב ליה הוא וכל מה שבתוכו הרי הוא כאילו כתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום. ואי דלא מצר ליה מצר בראי אפילו חדר נמי לא קנה וא"כ ליתני ולא את היציע ולא את החדר שלפנים ממנו ומ"ש שייריה לפיכך נראה שהיציע הוא עלייה שע"ג הבית וכמו שפירש הרי"ף הילכך ברייתא במצר לו מצרים החיצונים ומש"ה חדר שלפנים ממנו מכור שכיון שכתב הוא וכל מה שבתוכו הו"ל כמו שכתב ולא שיירית בזביני אילין כלום אבל יציע כיון שהוא תוך הבית אינו מכור שאין מצרים אלו מוכיחין בו כלל שהרי לא מחמתו מצר אלא מחמת גופו של בית ומש"ה אינו מכור וכגון שלא כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא וכי אוקיה מתניתין לקמן גבי חדר דמצר לו מצרים החיצונים ואמרינן טעמא דלא קנה משום דהוה ליה למיכתב לא שיירית וכו' אחדר בלחוד קאי אבל איציע לא דאינו מכור אלא א"כ כתב לו מתהום ארעא עד רום רקיעא שאין המצרים מוכיחים בו כלל הרשב"א ז"ל עכ"ל כתב נ"י דעת הרשב"א שאם מצר לו מצרים וא"ל כל מה שבתוך מצרים אלו אני מוכר לך כולו מכור בין בור ודות בבית או דמרחץ ובית הבד בחצר וראיתי אחרים שכתבו על זה שהוא דבר הגון ומתקבל עכ"ל כתב הרשב"א בתשובה אילו כתב לו בית זה אני מוכר לך ומצר לו מצר הבירה דקי"ל מצרים הרחיב לו אם כתב והודה כמספר מה שהיה אם מה שהוא רוצה להוסיף לו עכשיו ואמר מכרתי ביתי לפלוני ומצריו פלוני ופלוני והריני מיפה עכשיו בכך וכך הודה לו בכל מה דיש תוך המצרים שאין זו שעת הקנאה עד שנאמר מדהוי ליה למכתב ולא שיירית ולא כתב שיוריה שייר עכ"ל: לא מכר את הגג וכו' שם במשנה הנזכר המוכר את הבית לא מכר את היציע וכו' ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים ר' יהודה אומר אם יש לו צורת פתח אע"פ שאינו גבוה י' טפחים אינו מכור לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא וידוע דאין הלכה כרבי יהודה לגבי ת"ק וכן דעת כל הפוסקים וכתב בעל נ"י ולא את הגג אף על פי שאינו. מקורה ומגופף מדלא פירשו כן בגמרא משמע דס"ל דמתניתין כפשטא כן דעת הריטב"א ורבו ז"ל. וטעמא דאין אלו מכורים בכלל בית מן הסתם משום דבור ודות תשמיש אחד להם שאינו כתשמיש הבית שאינם עשויים אלא לשאוב מהם מים וגג בזמן שיש לו מעקה הוי חשוב בפני עצמו ולא בטיל אגב בית כך פירש רשב"ם ובגמרא (סג) אמר רב דימי מנהרדעא האי מאן דמזבין ביתא לחבריה אף על גב דכתב ליה עומקא ורומא צריך למיכתב ליה קני לך מתהום ארעא עד רום רקיעא מ"ט דעומקא ורומא מסתמא לא קני אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא ואהני מתהום ארעא עד רום רקיעא למיקני בור ודות ומחילות ופירש רשב"ם האי מאן דמזבין ביתא לחבריה. ומכר לו גם את הבור ואת הדות צריך לכתוב לו בשטר המכירה כן אף על גב דכתב ליה בשטר עומקו ורומו של בית אני מוכר לך לא קנה בור ודות כדמפרש ואזיל דלא אהני מה שכתב עומקא ורומא אלא למיקני עומקו של בית כגון גוף הקרקע עצמו לחפור תחת קרקעית הבית אם ירצה שאם לא כתב לא הוי קני ליה מסתמא אלא הרי הוא של מוכר לחפור בורות שיחין ומערות מתחת קרקעית הבית אלא שלא יזיק לבעל הבית וגם אהני למיקני רומא כגון גג שיש לו מעקה גבוה י' שאינו מכור מסתמא בכלל הבית כדקתני במתניתין וגם לקנות כל האויר עד לרקיע שאם ירצה לבנות בונה דמסתמא לא הוי קני לוקח אלא הרי הוא של מוכר להוצאת זיזין או לבנות באויר וכגון שלא יכביד על ביתו של לוקח אבל למיקני בור ודות שאין תשמישן שוה לשל בית והילכך אינם בכלל עומקא ורומא ולא קני ליה עד דכתב מארעית תהומא עד לרקיע ואהני האי מארעית תהומא למיקני בור ודות ומחילות והאי עד רום רקיע לא מהני דמשכתב לו עומקא ורומא קני עד רום רקיע ולא איצטריך כלל אלא סוף דיבור הוא דלא מצית אמרת מארעית תהומא עד שיפולי ביתא דמשמע דלא זבין ליה משיפולי ביתא ולמעלה כלום. ה"ג מה טעמא עומקא ורומא בסתמא לא קני עד דמפרש עומקא ורומא והלכך לא מהני עומקא ורומא למיהוי ייתור לשון למיקני בור ודות דלגופא איצטריך ועל פי דרך זה כתב דמאי דתנן אף על פי שכתב לו עומקא ורומא אבור ודות דוקא קאי אבל אגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים לא קאי דאז ודאי אי כתב ליה עומקא ורומא קני ליה אבל התוספות כתבו בשם ר"י דאגג שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים נמי קאי דאף על גב דכתב ליה עומקא ורומא לא קני ליה והומל"ל ואהני עד רום רקיע למיקני גג אלא דלא חש למינקט אלא גבי בור ודות והוא הדין גבי גג והרמב"ם בפרק כ"ד מהלכות מכירה כתב שהעומק והרום אינו נקנה בסתם וכיון שקנה העומק והרום קנה הרום שהוא האויר בלבד והעומק שהוא עובי הארץ אבל לא קנה הבורות שבמעמקים ושבאויר וכיון שכתב לו מקרקע התהום עד רום הרקיע קנה הבור והדות שבעובי הקרקע והמעזיבות והמחילות שבין המעזיבות למעלה עכ"ל ולפי זה הרי הוזכר רומא במימרא דרב דימי דכי אהני מתהום ארעא עד רום רקיע למיקני בור ודות ומחילות תהום ארעא אהני לבור ודות ורום רקיעא אהני למחילות שעל הבית וכן פירשו דברי הרמב"ם והרמב"ן והר"ן ז"ל וכן כתב ה"ה בפרק כ"ה מהלכות מכירה שדעת הרמב"ם שאף על פי שכתב רום לא קנה גג שיש לו מעקה גבוה עשרה ושכן כתבו הגאונים והתוספות וכתבו עוד שדוחק ר"י לקיים פירוש הקונדריס דמדכתב עומקא ורומא קני גג ואהני עד רום רקיעא למיקני בור ודות שעל הגג ומעתה נבוא לבאר דברי רבינו מה שכתב ויש בו רוחב ארבע אמות הם דברי הרמב"ם בפרק כ"ה מהלכות מכירה וכתב הרב המגיד שלא מצא בגמרא שיעור לרוחב הגג אבל למדה הרב מיציע עד כאן וטעם זה נכון למ"ש רבינו לדעת הרא"ש דילפינן חדר מיציע לענין ארבע אמות אבל כיון דהרמב"ם לא כתב בחדר שצריך שיהיה בו ארבע אמות דמשמע דלא יליף לה מיציע היכי נימא דיליף גג מיציע דמ"ש גג מחדר ויותר נראה לומר דטעמא דהרמב"ם הוא ועי"ל דכיון דטעמא דחדר אינו מכור בכלל בית הוא לפי שאין תשמיש דחדר כעין תשמיש דבית וכמה שכתב אפילו שלא יהא בו שיעור מקום אינו מכור בכלל אבל גג דטעמא לאו משום שאין תשמישו שוה לבית הוא אלא משום שהוא חשוב בפני עצמו כל היכא דלית ביה שיעור בית דהיינו ארבע אמות לא פלג רשותא לנפשיה: ומ"ש ולא הבור והדות וכו' אפילו עומדים בין המצרים לטעמא דהרא"ש אזיל דאמר דממשנה יתירה דחדר הוא דשמעינן אף על פי שמכר לו מצרים החיצונים וה"ה נמי ביציע ולפי זה ה"ה לבור ודות וכן כתב הרא"ש בהדיא גבי הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו' אבל להרי"ף והרמב"ם דסבירא ליה דלא אמרינן דלא מהני מצר לו מצרים החיצונים אלא בחדר דעליה איתמר אבל גבי יציע אפשר שאם מצר לו מצרים החיצונים שהוא מכור בור ודות נמי שוו ליציע ואפשר שאם מצר לו מצרים החיצונים שהם מכורים: ומ"ש וכתב לו ג"כ ולא שיירית בזביני אילין כלום בעל נ"י כתב במשנה דנ"ל שאם כתב ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום אפילו בור ודות במשמע וחזר למסתפק ביה וכתב שגם ר' יונה מסופק בדבר אבל בגמרא על ההיא דהמוכר בית לחבירו בבירה גדולה כתב דאיכא מרבוותא דכתבי דלא מהני ולא שיירית בזביני אילין כלום אלא בבית ובירה וכיוצא דאיכא דקרו לכולהו בשם אחד אבל בור ודות וחדר דאית להו שם באנפי נפשייהו אף על גב דכתב ולא שיירית לא משתמע דחד שם א"ל תרי שמות לא א"ל וכתב ראיה לדבריהם וכ"כ הרא"ש שם בהמוכר את הבית גבי הא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו': ומ"ש לדעת הרמ"ה דגם כשאינו גבוה י' אינו קונה אותו סתם וכו' לדעתי הוא כפי גרסתו במאי דאיתא בגמרא אמימרא דרב דימי שכתבתי בסמוך לימא מסייע ליה ולא את הבור ולא את הדות וכו' ת"ש ולא את הגג וכו' והרמ"ה ז"ל אינו גורס כן אלא הכי נ"מ מדקתני סיפא ולא את הגג וכו' אמרי כי גבוה י' חשוב כי לא לא חשיב ופירש הרמב"ן הסוגיא לפי גירסא זו ועוד צריך עיון ליישבה לדעת הרמ"ה ולהיות שלברר הדבר היה צריך לפרש כל סוגיות הגמרא ונמצא הדבר רב הטורח מעט התועלת לא חששתי להאריך בו כדי להקל על המעיין פן יקוץ באריכת הדברים ועוד שהיא שלא כדעת שאר הפוסקים שלא חילקו בכך ומשמע דס"ל דכל שאין הגג גבוה י"ט לא חשיב ובטל לגבי בית אפילו לא כתב לו רומא וכ"כ הרמב"ן בהדיא בשם ר"י הלוי על מימרא דרב דימי מנהרדעי שכתבתי בסמוך: ומ"ש ומיהו נהי שלא קנאו וכו' נראה לי סברא דנפשיה דהרמ"ה ומ"מ מ"ש דכי גבוה י"ט דאינו מכור גם קרקעיתו אינו מכור איפשר שגם שאר הפוסקים יודו בכך:

ומ"ש על כן לא מהני מ"ש לו וכו'. פירושו כיון דאפילו כתב עומקא ורומא אין בור ודות מכורין לכ"ע ולר"י והרמ"ה גם הגג הגבוה י' אינו מכור א"כ לא מהני מ"ש לו עומקא ורומא ולא לענין האויר שעל גביו וכו': ומ"ש והרמ"ה כתב שאפילו לא כתב עומקא ורומא אין המוכר יכול לחפור וכו' שיכול להשתמש בו בהכנסת קורות כלומר להכניס קורות תחת הקרקע כגון שיש לו מערה תחת קרקעו וראשי קורות התקרה נכנס תחת קרקע זה:

ומ"ש וכ"כ הר"י הלוי וכו' כלומר הרמ"ה והר"י הלוי הושוו בשאין המוכר יכול לחפור תחת הקרקע אע"פ שאינו מזיק דשמא סבור הוא שלא יזיק ושלא במתכוין יזיק אבל במ"ש הר"י הלוי שאם חפר הלוקח בורות וכו' הם של מוכר איפשר שלא יודה לו הרמ"ה בכך ושתי סברות אלו שכתב רבינו אחת דוכן לחפור תחתיו וכו' שהיא סברת רשב"ם כמבואר בלשונו שכתבתי לעיל וסברת ר"י הלוי כתב ה"ה בפכ"ד מה"מ וגם הר"ן הזכיר שתי הסברות הנזכרים ונראה שדעתו ודעת הרשב"א והרא"ש כדעת רשב"ם בזה:

ומ"ש לפיכך אם מכרה לו בפירוש צריך לכתוב בשטר וכו' כבר נתבאר מדברי הגמרא ומ"ש ומיהו אם כתב לו מארעית תהומא וכו' כ"כ שם הרא"ש וכ"כ הרב המגיד בפכ"ד מה"מ לפי גירסת הגאונים וכן דעת הרמב"ן והר"ן שכתבו די"א דתרוייהו צריכי דאי כתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא בלחוד לא קני אלא כמו שכתב לו עומקא ורומא אבל כי כתבינהו לתרוייהו משום לישנא יתירא קנה הכל וכתבו הם שאין כן דעת הגאונים אלא דבמארעית תהומא עד רום רקיעא בלחוד סגי ועיין בנ"י:

כתב הרשב"א המוכר חצר סתם וכו' אבל בחורבה וכו' דין החורבה ודין שדה וכרם שכתב רבי' בשם הרשב"א כתבם ה' המגיד בפכ"ד מה"מ שיש מי שכתב כן והר"ן כתב בהמוכר את הבית דעת הרשב"א בחורבה כמו שכתב רבינו ובשדה וכרם כתב דמסתברא דמסתמא קני רומא ואם בא מוכר לבנות על גביהם אינו רשאי דשוב לא יהיו ראויים לנטיעות ולזריעה אבל עומקא לא קני עד דכתב ליה אבל הרא"ה כתב דאפילו עומקא נמי מסתמא קני ליה שאם בא מוכר לחפור תחתיו מחילות מזיקו בהיזק גדול שמנעו מיניקת התהום שהרי משם יונקים האילנות והזרעים כדאיתא במסכת תענית (כה:) עכ"ל וכתב עוד הר"ן שם ומוכר חצר נמי מסתמא לא קני עומקא ורומא דאף ע"ג דקני לבור ודות וכדתנן מכר את החצר מכר בורות שיחין ומערות שאני בורות שיחין ומערות משום דחצר כולל כל מה שהיה בנוי בתוכו אבל עומקא ורומא לא קנה עד דכתב ליה וה"ר יונה כתב וכן דעת א"א ז"ל: כתב הרשב"א שנשאל על ראובן שמכר בית לשמעון וכתב ליה מארעית תהומא עד רום רקיעא ובאחריות והיה ללוי חלון פתוח על בית זה ועמד שמעון לבנות כנגד החלון ומיחה לוי בידו עד שירחיק מחלונות ד"א שיש לשמעון לחזור על ראובן מחמת האחריות והשיב מום זה כבר ראהו שמעון וסבר וקיבל ואף ע"פ שכתב לו עומקא ורומא אין זה חיסור קרקע אלא שיעבוד בלבד וכן הדין במוכר שיש לשכנו עליו שעבוד מרזב או מזחילה או אמת המים וכיוצא בזה עכ"ל :

כתב הרמב"ן פ' המוכר את הבית והדין הראשון פשוט שהרי האויר משיייר הא למוכר ומפני שנפלה לא נתרוקנה רשות ללוקח וכבר כתב הוא עצמו שזה אינו צריך לפנים:

והדין השני דהיינו היכא שכתב לו עומקא ורומא והיתה שם עליה ע"ג דיומדין שכתב שכיון שלא קנאה ליקח אם נפלה חוזר ובונה אותה פירש הוא ז"ל הטעם דכיון דלא קנאה לוקח אותו אויר שיורי שייריה ומשוייר הוא כדאיתא בירושלמי המוכר אויר חורבתו לחבירו לא עשה ולא כלום אלא מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירא וכיון דשייר משויר אפי' נפלה חוזר ובונה אותה ולקמן בסמוך יתבאר בדברי רבינו שיש חולקים בזה:

והדין הג' דהיינו שאם מכרה המוכר לאחר ונפלה אזדא ליה שכתב עליו רבינו שאינו מבין טעמו אכתוב לך לשון הרמב"ן עצמו ומשם יתבאר לך טעמו של דבר וז"ל וכשמכרה לאחר נראה שכיון שאין האויר נקנה ללוקח נפל אזדא כדאמרינן גבי משכיר דהא לא קני הכא קנין הגוף אלא אותם עצים ואבנים הוא שקנה עכ"ל ומשמע דה"ק כשהיתה עליה בנויה וכתב לו עומקא ורומא ולא כתב לו מארעית תהומא עד רום רקיע שאין אותה עליה מכורה נמצא שאע"פ שמכר לו הבית ואויר שעליו שייר לעצמו אויר שאותה עליה בנויה בו וכל שמשייר לעצמו משוייר הוא וכמו שנתבאר בסימן רי"ב ומיהו אע"ג דאמרינן שהאויר משוייר לעצמו היינו כל עוד שהוא משתמש בו אבל כשבא למוכרו לאחרים הו"ל כמוכר חצר לזה ואויר לזה דהכל לבעל החצר וכמ"ש בסימן ר"ט לגבי משייר דשלב"ל ועכ"ז הוקשה לרבינו דלא דמי למוכר חצר לזה ואויר לזה דהתם כיון דאויר אין בו ממש לא שייך ביה מכירה אבל כאן שאויר זה שיירו לעצמו והוי שיור אמאי לא יהא כח בידו למוכרו ונימא דכי מכר לו עליה מכר לו כל זכות שיש לו בו. וכל דינים אלו שכתב הרמב"ן כתב גם הר"ן:

ואצל הדין הרביעי דהיינו שאם היתה העלייה בנויה על גבי הבית קנה קרקע ואם נפלה חוזר ובונה אותה כתב וכן אני אומר בור ודות ששייר בפירוש דכיון דארעא אחריתא נינהו מדוקיא דדייקינן בהספינה משום דאין להם דרך לרבנן הילכך אפילו נפלה חוזר ובונה אותה ויש להם דרך: וכתב עוד ואע"פ שראיתי לר"י הלוי דרך אחרת בדברים הללו דרך האמת אין לה שיעור עכ"ל ועיין בתשובת הרשב"א שכתבתי בסימן קמ"ג:

בירה שהוא בית גדול ובתים קטנים פתוחים לתוכו והוא עומד באחד מהם ואמר בית זה אני מוכר לך וכו' בר"פ המוכר את הבית (סא:) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה אע"פ שמצר לו מצרים החיצונים מצרים הרחיב לו ה"ד אילימא דקרו לבית בית ולבירה בירה פשיטא בית זבין ליה בירה לא זבין ליה אלא דלבירה נמי קרו בית כוליה זבין ליה לא צריכא דרובה קרו לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דלבירה קרו בית מהו דתימא כוליה זבין ליה קמ"ל מדהו"ל למכתב ולא שיירית בזביני אילין כלום ולא כתב שיורי שייר ופרשב"ם בירה בית גדול הוא ופתוחים לו בתים סביבותיו ואין הבירה עשוייה לתשמיש אלא לישיבה והילוך בני הבתים והכל בית אחד הוא כדכתיב הבירה אשר הכינותי המוכר בית לחבירו וכגון שהיה עומד באחד מבתי הבירה וא"ל בית זה אני מוכר לך כולה זבין ליה דכיון דליכא דקרי לבית בית ולבירה בירה אלא כולה ביחד מיקריא בית מיהו בית זבין ליה קנה הכל דאיכא דקרו לבית שבבירה בית (ולבית) ולבירה עצמה קרו בירה מ"ד כיון דמצר ליה מצר בראי וכולה מיקריא בית כולה זבין ליה קמ"ל רב נחמן דלא אמרי' הכי עכ"ל: וכתבו התוס' אלא דקרו לבירה נמי בית פי' ריב"ם אלא דכ"ע כשמזכירין בית סתם כל הבירה משמע וכשרוצים להשכיר בית אחד בלא בירה צריכין לפרש ולומר בית אחד בלא בירה אני אומר א"כ אפילו לא מצר מצרים החיצונים כולה זבין ומתוך לשון הקונדריס נמי משמע שרוצה לפרש כן ולפירוש זה הא דכתיב בכל הספרים לבירה נמי בית היינו כמו שקורין לבירה בירה קורין נמי לבירה בית וקשה לר"י דא"כ הו"ל לשנויי לא צריכא דקרו נמי לבית בית וקרו כ"ע לבית בית ולבירה בית ואמאי איצטריך למימר דאיכא דקרו לבירה בירה פירוש ולא בית ואיכא נמי דקרו לבירה בית ונראה לר"י דה"פ ואלא דקרו לבירה נמי בית כמו שקורים לבית בית כוליה זבין כיון דמצר לו מצרים החיצונים ובתר הכי משני דלאו כ"ע קרו לבירה בית אלא איכא דקרו לבירה בירה ולא בית עכ"ל. ודברי רבינו הם כפי' ריב"ם ורשב"ם. וכתב הרא"ש מ"ד כוליה זבין ליה קמ"ל מדהו"ל למיכתב ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום ולא כתב ליה ש"מ שיורי שייר אבל אי כתב ליה ולא שיירית בזביני אילין כלום מכר לו כל הבירה ודוקא דאיכא דקרו לבירה בית אבל באתרא דקרו לבית בית ולבירה בירה אע"ג שכתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום בית זבין ליה בירה לא זבין ליה דכיון שאין בירה בכלל בית נמצא שאין בירה בכלל זביני אילין עכ"ל וכ"כ ה"ה בפכ"א מה"מ בשם המפרשים: כתב הרשב"א שנשאל מי שמכר לראובן בית מסוים בתוך חצרו וכתב לו מכרתי לך בית פלוני כמו שהוא בנוי עכשיו ולא כתב לו עומקא ורומא ולא מארעית תהומא עד רום רקיעא אחר כך חזר ומכר ללוי כל הבתים ובכללם אותו בית שמכר לראובן וכתב לו מארעית תהומא עד רום רקיעא מי אמרינן אהני שטרא דלוי למקני אוירא אע"פ שלא קנה הבית שכבר מכרו לראובן והשיב רומא אין לו גוף ואויר בלבד קנה ואינו נמכר בפני עצמו כדגרסי' בירושלמי ולפיכך אפילו מכר ללוי בפירוש אויר שעל בית זה שמכר לראובן לא עשה כלום ומ"מ אם מכר לו כל חצרו וסיים לו מצרים וכתב לו כל מה שיש בתוך מצרים אלו מכרתי לך ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום עומקא שתחת הבית שמכר לראובן מכור ללוי וכן בור ודות החפורים וכן גג שעל בית של ראובן ואם יש גג ע"ג בית של ראובן כיון שהוא נכנס בכלל מכר של לוי אף האויר שעל הגג עד רום רקיעא קנוי ללוי שהרי נקנה עם גוף הגג ואני אומר דאיפשר שאם מכר בפירוש ללוי עומקא ורומא של אותו הבית וכתב לו הבית לרומא קנה כמוכר שדה למעשרותיו ודקל לפירותיו לפי שבירושלמי נראה שהשוו אותם זה לזה ומיהו צריך להתיישב עוד בדין זה שיש לחלק דשאני דקל שאין הפירות בעולם ולפיכך א"א לשיירן אא"כ שייר גוף לפירות אבל האויר ממילא הוא משוייר וא"צ לשייר גוף שהרי לא נכנס בכלל המכר וא"כ במוכר גוף לאויר המשוייר לא עשה כלום ובירושלמי לא להשוותן לגמרי הביאן אלא להשוותן לדין זה בלבד שאם מכרם אינם מכורים ואם שייר משויירים ולא מטעם אחד אלא כל אחד לפי ענינו ולעולם המוכר את הבית ולא כתב לו עומקא ורומא אין הרום מכור וממילא הוא משוייר ואין צורך לשייר גוף לאויר ולפיכך אם חזר ומכר גוף לאויר לא עשה כלום עכ"ל. ועיין בתשובת הרשב"א סימן תת"פ. וכתב עוד הרשב"א בתשובה המוכר או הנותן כל שלא פירש ממכרו או מתנתו לא נכניס אנו בהקנאתו יותר ממה שהקנה אבל הסיפור בדרך הודאה במה שכבר הקנה אינו צריך רק לספר ולהודות דרך כלל לא דרך פרט והוא שאמרו (גיטין סד) האומר גירשתי את אשתי נאמן להבא ואע"פ שלא פירש אם גירש אותה לגמרי או שייר מעשה ידיה וכיוצא בזה או שמא לא התירה לכל אדם וכן האומר עשיתי את פלוני עבדי בן חורין לא הוצרכו לפרש שם כיצד עשאו בן חורין וזה נ"ל ברור עד שאני אומר שאילו האומר לחבירו בית זה אני מוכר לך ומצר לו מצרי הבירה דקי"ל מצרים הרחיב לו מדהו"ל למיכתב ולא שיירית בזביני אילין קדמי כלום ואם כתב והודה לו כמספר מה שהיה עם מה שהוא רוצה להוסיף לו עכשיו ואמר מכרתי ביתי לפלוני ומצריו פלוני ופלוני והריני מיפה עכשיו כחו בשוה כך וכך הודה במה שיש תוך המצרים שאין זו שעת הקנאה עד שנאמר מדהוה ליה למיכתב ולא כתב שיורי שייר עכ"ל: וכתב עוד בסי' אלף וקל"ה שאלת ראובן ירש בית מיעקב אביו ועירב בו בתים תוך המצרים אח"כ נתנו במתנה לחנוך בנו וכתב לו איך נתתי לו במתנה הבית שהיה מיעקב אבי וסיים לו מצרים אחר כך מת ראובן ויצאו עוררין על חנוך לומר לא נתן לך ראובן תוספת הבנין שבנה הוא כי זה התוספות לא היה של יעקב אביו. תשובה אם פרץ ועירב קרקע שהיה חוץ למצרי בית יעקב אביו ולא מצר לו מצרים החיצונים הדבר ברור שאינו בכלל המתנה ואם מצר לו מצרים החיצונים וכתב לו כל מה שיש תוך המצרים נתתי לו הכל נתן לו ואם בנה בתים בתוך מצרי בית אביו כגון שבנה עליות ע"ג הבית הכל לפי מה שכתב שאם כתב לו מתהום ארעא עד רום רקיעא הכל נתן לו ואם בנה בתים בחצרות בית אביו ובתוך המצרים ומצר לו מצרים החיצונים דינו מבואר בר"פ המוכר את הבית בההיא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה עכ"ל: כתב ה"ר יהודה בן הרא"ש שנשאל על ראובן שיש לו שני בתים זה אצל זה ומכר אחד לפלוני ודרך הבתים שבתי הכסאות נמשכים מבית לבית דרך חפירות ובא הלוקח לסתום החפירה שהיה נמשך בית הכסא של בית המוכר והלוקח טוען שכתב לו מתהומא ועד רקיעא והמוכר טוען שלא מכר לו ע"מ שיפסיד לו ביתו והשיב שהדין עם המוכר:


מכר הבית והתנה על מנת שדיוטא עליונה שלי ולא היה צריך לזה התנאי וכו' שם (סג.) תנו רבנן בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו על מנת שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו ואם אמר לי ולבני מת יתן לבניו אמאי אין אדם מקנה דשלב"ל כיון דאמר ליה ע"מ שמעשר ראשון שלי שיורי שייריה למקום מעשר א"ל ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שדיוטא עליונה שלי דיוטא העליונה שלו למאי הלכחא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות עליה על גבה בונה בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת אלא לרב פפא מאי זאת אומרת קשיא פרשב"ם אמאי מעשר ראשון שלו הא אין אדם מקנה וכו'. אמר ר"ל זאת אומרת. ברייתא זו אשמעי' דכל תנאי שאינו לא מעלה ולא מוריד אא"כ שייר אמרינן שיורי שייר לעצמו מקום פורתא מינה שמעינן דהמוכר בית לחבירו וא"ל ע"מ שהדיוטא העליונה שלי הדיוטא העליונה שלו הוא גג שיש לו מעקה גבוה י' דאמרינן שאינו מכור עם הבית ותנאי זה אינו מועיל דבלאו הכי נמי הרי הוא של מוכר כדקתני במתני' ולא את הגג וכו' ולא היה צריך להתנות הילכך דיוטא העליונה שלו להוצאת זיזין כנגד רשותו של לוקח כדמפרש ואזיל וה"ה אם א"ל חוץ מדיוטא העליונה דשייר מקום בחצר להוצאת זיזין ואליבא דרב זביד כדאמרינן פרק מי שמת למאי הלכתא אמר ר"ל דאהני תנאיה למהוי דיוטא עליונה שלו הא בלאו הכי הוא שלו דהמוכר את הבית לא מכר דיוטא העליינה שאם רצה מוכר להוציא זיזין מדיוטא עליונה כנגד חצר של לוקח שמכר לו זה הבית והחצר מוציא להכי אהני תנאיה והכי א"ל ע"מ שתהא דיוטה העליונה שלי לגמרי לעשות בה חפצי אף להוציא ממנה זיזין כמתחילה קודם שמכרתי לך הבית והחצר דשייר בתנאי מקום בחצר כמו ששייר למעלה בשדה מקום מעשר דכל תנאי דלא מהני מאי דקאמר אהני מיהא לשייר מקום והיינו זאת אומרת דקאמר ר"ל ודוקא הוא אבל בנו אין לו רשות להוציא זיזין עד שיפרש לי ולבני כדאמרינן לעיל גבי מעשר דכל מילתא דדייקינן מיתורא די לנו כי אהני ייתורא לעצמו כמו שפירש ע"מ שמעשר ראשון שלי ה"נ אמרינן ע"מ שהדיוטא העליונה שלי אבל לבניו לא מהני תנאי המיותר רב פפא אמר כולי האי לא אהני לשייר מקום ממה שמכר אלא להכי אהני תנאי המיותר שאם רצה לבנות דיוטא זו אם תפול על גביו של הבית בונה והכי מסיק לקמן דאי נפלה הדר בני לה דאי הוה שתק המוכר ומכר הבית סתם היתה הדיוטא העליונה שלו כל ימי שיתקיים אבל אם תפול לא יחזור ויבנה ע"ג בית זה דלהאי דיוטא הוא דאשתעבד ליה בית אבל לדיוטא אחרת לא משתעבד עד דא"ל בהדיא ייתור לשון כדאמרינן בפרק הבית והעליה אי דא"ל עליה זו ונפל אזלא ליה וכו' והא דתנן הבית והעלייה של שנים שנפלו וכו' אם אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות וכו' התם בדחלקי זה נוטל בית וזה נוטל עליה ודאתני בהדדי להשתעבד בית לעליה כל הימים ואפילו לא אתנו מסתמא ע"ד כן חלקו. ולרב זביד אהני תנאה להוצאת זיזין ולא להדר בני דהוצאת זיזין מסיק אדעתיה שהרי צריך לו מיד אבל להדר בני לה אם תפול לא מסיק אדעתיה לעתים רחוקות: בשלמא רב זביד וכו' אלא לרב פפא מאי זאת אומרת. למה לו לר"ל לומר זאת אומרת לאשמועינן דאהני ייתור לחזור ולבנות הדיוטא אם תפול בלא הברייתא נמי הוה ידעינן דאהני ייתור תנאי שאינו צריך לטפויי מילתא או הא דר"פ או שום דבר בעולם כדאמרינן במתניתין (סד.) ומודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך ומברייתא לא שמעינן טפי ממתני' עכ"ל: וכתבו התוספות שאם רצה לבנות עליה על גבה לא על גבה ממש אלא דאי נפלה הדר בני לה כדמסיק לקמן אבל אם לא אמר על מנת לא בני לה אע"ג דתנן הבית והעליה שנפלו אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות וכו' אר"י דוקא בעליה דעדיפא וחשיבא טפי מדיוטא אבל דיוטא דלא חשיבא כולי האי לא יפה כחה כמו בעליה ובקונדריס בחנם דחק לפרש בע"א עכ"ל: וכתב הרא"ש רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רשב"ם פי' להוציא ממנה זיזין לחצר שמכר עם הבית ור"ת פירש שאם יעשה בנין בחצר יוציא ממנו זיזין על הדיוטא רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גביו בונה בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת דהוצרך ללמוד מן הברייתא דשייר מקום בחצר להוצאת זיזין לפירשב"ם דאפילו התנה ע"מ שאוציא זיזין בחצר אין בדבריו כלום וכמו שאין אדם מקנה דשלב"ל כך אין אדם מקנה לחבירו האויר דמי שהיה כותלו סמוך לחצר חבירו והקנה לו בעל החצר שיוציא [זיזין] מכתלו לאויר חצרו לא עשה ולא כלום שאין האויר נתפס בקנין אלא צריך שיאמר אני מקנה ומשעבד לך חצר להוצאת זיזין דאין אדם מקנה לחבירו קרקע לאויר כמו שמקנה קרקע לפירותיו הילכך הוצרך ר"ל ללמוד מברייתא זו דכי היכי דאמרינן גבי אומר ע"מ שמעשר ראשון שלי ששייר מקום המעשר משום דבעין יפה משייר ואע"ג דלא הזכיר המקום ה"נ אמרינן דמשייר דיוטא לתשמישו להוציא בה זיזין שייר דשייר בחצר להוציא בה זיזין שלא יהא כמשייר אויר אע"ג דלא הזכיר החצר כלל גבי נפשיה בעין יפה משייר כן פי' ה"ר יונה ז"ל לפי' רשב"ם והלכתא כרב זביד דגרסי' בפרק מי שמת (קמ"ח.) אמר רבא אמר רב נחמן את"ל בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור חוץ מדיוטא הוי שיור ואליבא דרב זביד דאמר אם רצה להוציא בה זיזין מוציא עכ"ל וכן פסק הרי"ף דהלכתא כרב זביד דאמר אפילו אם רצה להוציא בה זיזין מוציא וכ"ש אם רצה לבנות על גבה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בסוף פכ"ד מהלכות מכירה וז"ל המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא עליונה שלי הרי זו שלו ואם רצה להוציא בה זיזין מוציא ואם נפלה חוזר ובונה אותה ואם רצה לבנות על גבה בונה כשהיה מקודם עכ"ל: והרמב"ן ז"ל הקשה כמה קושיות על פירשב"ם וכתב שגם ר"ת הקשה על פירשב"ם ופירש שהדיוטא היא שורות הכותל העליונה כשיש בה בנין באויר ובעינן למאי הלכתא כלומר אם היה שם דיוטא בנויה פשיטא ומאי זאת אומרת ואם אין שם בנין מה שייר ומהדרינן לעולם שאין בדיוטא שום בנין עסקינן רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא לחצר שהיא של מוכר שהמוכר את הבית לא מכר את החצר ואם רצה להוציא זיזין באותה שורה שיהו יוצאין מן החצר שלו מוציא ואף על פי שהוא מכביד על הבית של לוקח בניעוץ זה ובדירתו והוא דר בדיוטא זו כיון ששיירה בפירוש לכך שיירה ואהני תנאיה להכי ומיהו אף על גב דלא כתב ליה עומקא ורומא לא מצי לבנות על גבי הבית עליה משום דלא משתעבד ליה כתלין דלוקח אלא לדיוטא כלומר להשתמש שם כדרך הדיוטות בזיזין אבל לבנות עליהן עליות כולי האי לא קביל עליה ולא מהני תנאיה להכי בסתם ורב פפא סבר דלא מצי להוציא בה זיזין ולהוסיף הכבדות אלא שהוא יכול לבנות עלייה למעלה באויר כגון ע"ג עמודים ולא ישתמש בכותלין כלל אלא באויר ובשילהי שמעתא אוקימנא לרב פפא שאם נפל כל הבית כופה לבעל הבית לבנות ביתו משום הך דיוטא ואע"פ שאין זה משתמש בה מהני ליה דלא מבעית אי נמי שהרוח מזיקתו ומפיל בניינו בלא בית תחתיו ודוקא משום תנאה אבל בלא תנאה אינו כופה לבעל הבית שהרי אין לו בבתים כלום עכ"ל ופירוש זה כתבוהו התוספות וגם ה"ה כתבו וכתב עוד והרב ן' מיגש פירש שמי שלא מכר הרום שהוא יכול לבנות על גבי דיומדין ואם נפל הבית ובנה לוקח אותו אין המוכר יכול לבנות אף ע"ג דיומדין שלא שייר אלא אויר ביתו וזה בית אחר הוא וכשהתנה ואמר על מנת דאי נפל ביתא ובני לוקח הדר מוכר ובני על גביו עליה אלו דבריו וקיימא לן כרב זביד וכ"ש כרב פפא דטפי אמר רב זביד מרב פפא והמחבר הביא שמועה כפשטה והושג במה שכתב ואם רצה לבנות עליה על גביו בונה כשהיה מקודם א"א זה שבוש דאפילו בנין חדש הוא בונה אם הוא רוצה עכ"ל ה"ה ז"ל: ולענין הלכה נראה דכהרי"ף והרמב"ם ז"ל נקטינן לגבי רשב"ם והרא"ש ז"ל. ועל מה שאמר רשב"ם ודוקא הוא אבל בנו אין לו רשות להוציא זיזין עד שיפרש לי ולבני כדאמרי' לעיל גבי מעשר כתוב בנמוקי יוסף דוקא גבי מעשר אמרו כן מפני שלא נשאר לו בגוף הקרקע כלל דגוף הקרקע ודאי דלוקח הוי אבל גבי דיוטא שנשארה לו וכן בדקל אם היה משייר אילנות לפניו כיון דדבר מסויים שייר לעצמו אף היורש יורשה אע"ג דקאמר לי עכ"ל וכ"כ דעת כל הפוסקים שסתמו דבריהם ולא חילקו בינו ליורשיו : כתב הרשב"א בתשובה שכתבתי בסימן קע"ג מה שטען ראובן על השנות בשטר מלת לעולם פעמים דלטפויי מילתא אתא ואפילו נפלה בני לה אינה טענה שלא אמרו אלא במה שהוא מעצמו משוייר וזה בא וטפי מילתא ושיירו בפירוש כאומר חוץ מאלו כמו ששנינו בפרק המוכר את הבית וכן באומר על מנת שדיוטא עליונה שלי שהדיוטא כבר היתה משויירת לו בסתם וכן בשכיב מרע האומר תנו ק"ק זוז לפלוני בכורי בראוי לו ולב"ח בראוי לו ולאשתו בראוי לה שבכל אלו לא הו"ל לומר בראוי להם אם בראוי לבכורה או בחובו או בכתובתה קאמר אבל כאן צריך היה לומר לעולם לשופרא דשטרא וכן כשאמר לבאים מכחו חזר והזכיר לעולם:


(טו) והיכא שמכר לו סתם שאין בור ודות נמכר צריך הוא ליקח לו דרך מן הלוקח לילך לבורו וכו' ואם אמר ליה חוץ מן הבור והדות וכו' והמוכר בור ודות לבד אין הלוקח צריך ליקח לו דרך וכו' שם (סד.) במשנה המוכר את הבית לא מכר את היציע וכו' לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך ומודה ר"ע בזמן שאמר ליה חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך מכרו לאחר ר"ע אומר אינו צריך ליקח לו דרך וחכמים אומרים צריך ליקח לו דרך ופר"ש צריך המוכר ליקח דרך מן הלוקח לילך לבור ודות שלו דמוכר בעין יפה מוכר דברי ר"ע ורבנן ס"ל דמוכר בעין רעה מוכר ושייר דרך לעצמו ממה שמכר בזמן שאמר ליה חוץ מאלו חוץ מבור ודות ותנאי שלא לצורך הוא שהרי אינן בכלל בית אלא לטפויי מילתא קאתי ושייר לו דרך ולרבנן לא אתא לאטפויי כלל דבלאו הכי שייר לעצמו דרך ולרווחא דמילתא אמר כן שלא יאמר לוקח כל הבית מכרת לי ולא עכבת דרך שאין כל מוכרים בקיאים בדינים: מכרן לבור ודות לאחר והבית עיכב לעצמו ר"ע אומר אין צריך הלוקח ליקח לו דרך לבור ודות שקנה דמוכר בעין יפה מכר לו עכ"ל. ובגמרא איתמר רב הונא אמר רב הלכה כדברי חכמים ורב ירמיה בר אבא אמר שמואל הלכה כר"ע א"ל ר"נ לרב הונא הלכתא כוותן או הלכתא כוותייכו אמר ליה הלכתא כוותייכו דמקרביתו לבבא דר"ג דשכיחי דייני. ופר"ש הלכתא כוותיה דשמואל ורב נחמן תלמידו. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ה מהלכות מכירה כר"ע:


מי שיש לו ב' בתים זה לפנים מזה ומכרם או נתנם לשנים כאחד אין לפנימי דרך על החיצון וכו' שם איתמר ב' בתים זה לפנים מזה שניהם במכר שניהם במתנה אין להם דרך זה על זה כ"ש חיצון במתנה פנימי במכר חיצון במכר ופנימי במתנה סבור מינה אין להם דרך זה על זה ולא היא מי לא תנן בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולן אלמא מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב ה"נ מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב. ופר"ש זה לפנים מזה. ודריסת הפנימי על החיצון לר"ה: שניהם במכר. שמכרן ביחד לשני בני אדם או שניהם ביחד במתנה לשני בני אדם אין לו דרך לפנימי על החיצון דכי היכי דלפנימי זבין ויהיב בעין יפה לחיצון נמי בעין יפה יהיב וזבין ולא מקרי עין רעה אפילו לרבנן אלא דמכר הפנימי ועיכב לעצמו את החיצון כי מתני' אבל היכא דלא עיכב לעצמו כלום כ"ע מודו דלזה מכר כל החיצון ולזה כל הפנימי ואין לפנימי על החיצון כלום דלא תהיה עינו יפה לזה ורעה לזה: כ"ש חיצון במתנה וכו'. דודאי לא תהיה עינו יפה אצל לוקח ורעה אצל מקבל מתנה דלההוא דיהיב ליה לדידיה רחים ליה: ומ"ש רבינו ודוקא כשהקנה לשניהם כאחד וכו' כן כתב ה"ה בפכ"ה מה"מ וז"ל פסק הרב ן' מיגא"ש ז"ל דוקא כשהוא מקנה שני (דברים) כאחד הא אם מכר הפנימי ואח"כ מכר החיצון תיכף שקנה הפנימי זכה בדרך דהא קיי"ל כר"ע דקונה בור ודות יש לו דרך ושוב אין זכותו מסתלק וכן חיצון במכר ופנימי במתנה אם יהיה המכר ראשון לא זכה הפנימי בדרך שהרי לא היה לבעליו דרך דהא קיי"ל כר' עקיבא דמשייר בור ודות צריך ליקח לו דרך וכיון שכן אין למקבל המתנה אלא הזכות שהיה לבעליו בו אבל כשהקנה לשניהם כאחד מה שהוא עין יפה לזה הוא רע לזה ולפיכך אין להם דרך אבל במתנה בעין יפה הוא נותן יותר ממוכר כמו שכתב המחבר ועיקר עכ"ל:

המוכר את הבית מכר כל הדברים הקבועים כגון דלת ומנעול וכו' משנה שם (סה.) המוכר את הבית מכר את הדלת אבל לא המפתח מכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המיטלטלת מכר את האצטרובל אבל לא את הקלת ולא את התנור ולא את הכירים ולא הריחים בזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים ובגמרא ת"ר המוכר את הבית מכר את הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא את המפתח מכר את האצטרובל אבל לא את הקלת בזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים בין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע. ופר"ש המוכר את הבית. סתם: מכר את הדלת וכו'. כללא דמילתא כל תשמישי בית הקבועים מכורים בכלל בית והמיטלטלים אינם מכורים: את הדלת. דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: אבל לא את המפתח. דמיטלטלא: המכתשת הקבועה. בקרקע: אצטרובל. עיגול שסביב הריחים ודבר קבוע הוא ואין מזיזין אותו ממקומו: הקלת. האפרכסת ערמוייא בלע"ז ומיטלטלת היא: ה"ג לא את התנור ולא את הכירים דכל הנך מיטלטלין הן והכי נמי תניא בתוספתא ובסדר המשנה גרסינן מכר תנור מכר כירים ולא נהירא ואם איתא צריך לאוקמה במחוברת לקרקע: נגר. בריח וקבוע בכותל: מנעול. קבוע בדלת: בין כך ובין כך. בין שאמר לו כל מה שבתוכו בין שלא אמר: לא מכר לו את הבור וכו'. דאינו בתוכו של בית אלא בניינים בפני עצמן הן עכ"ל. ואמרינן בגמרא מפתח דומיא דדלת קתני מה דלת דקביע אף מפתח דקביע ופר"ש מפתח דומיא דדלת קתני מה דלת דקביע לעולם שאין מזיזין אותו משם להטלטל ממקום למקום אף מפתח בשל עץ מיירי דקביעא שיש מפתחות שאין מזיזין אותם מן הפותחות כגון של בני כפרים ואפילו הכי לא מכר את המפתח דאם איתא דמפתח שאינו קבוע מיירי ליפלוג וליתני בדידה המוכר את הבית מכר את המפתח הקבועה אבל לא את המיטלטלים כדקתני גבי מכתשת וכ"ש דלת דקביע טפי אלא מדקתני דלת שמעינן דליכא לאיפלוגי אלא בין דלת למפתח ואע"ג דקביע בדלת אינו מכור שהרי תשמיש קל הוא ונוח לטלטלו ופעמים שמיטלטלת אבל לא תדיר: ומ"ש אבל לא גג ויציע ובור ודות ומחילות כתב נ"י דאיכא מרבוותא דאמרי דאע"ג דכתב ולא שיירית בזביני וכו' לא מהני לבור ודות ומחילות וחדר: לשון הרמב"ם ז"ל המוכר בית מכר תנור וכירים וריחים וכו' ז"ל פרק כ"ה מהלכות מכירה המוכר את הבית מכר את התנור ואת הכירים ואת מלבנות הפתחים המחוברים בטיט ואת הדלת ואת הנגר ואת המנעול אבל לא את המפתח ומכר את המכתשת הקבועה אבל לא את המיטלטלת ומכר את האצטרובל אבל לא את הכלי שהקמח יורד לתוכו והוא כמו כפיפה של עץ ולא מכר את מלבנות כרעי המטה ולא את מלבני החלונות אע"פ שהן מחוברין בטיט מפני שהן לנוי ובזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולם מכורים וכתב ה"ה גירסת הרב אינה כגירסת ספרינו שאנו גורסים במשנה ובברייתא לא מכר התנור והכירים ומ"מ נ"ל שאף המחבר לא אמרה אלא במחוברין דאי מיטלטלין לא עדיפי ממפתח: ודין המלבנות הכי איתיה בפרק המוכר את הבית (סט.) בעי רבי אלעזר מלבנות של פתחים מהו היכא דמחבר בטינא לא תיבעי לך דהא מחבר כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי מאי תיקו. בעי רבי זירא מלבנות של חלונות מהו מי אמרינן לנוי בעלמא הוא דעבידי או דילמא כיון דמחבר מחבר תיקו. בעי רבי ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו כל היכא דמיטלטלי לא תיבעי לך דהא מיטלטלי כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו. ופי' ר"ש בעי רבי אלעזר. במוכר את הבית קא בעי אם מכר בכלל הבית מלבנות של פתחים אם לא והוא תיקון שעושין סביב המזוזות ומלמעלה ומלמטה שהדלת שוקף עליהן: דמחברי בטינא. ומחוברים בכותל אבנים בטיט: דהא מחברי. והוו מן הבית עצמו: בסיכי. יתדות ונוח לפרקו: מאי. מי אמרינן אינן צריכים לפתח כל כך ולא מכרן או לא תיקו: בעי רבי זירא. אם תמצא לומר מלבנות של פתחים דנקיטי בסיכי מכורים בכלל הבית היינו משום דלחיזוק עבידי אבל מלבנות של חלונות דנקיטי בסיכי מהו לנוי עבידי ולא מזדבני או דילמא כיון דמחבר בסיכי הא מחבר ונמכרין כדאמרנן גבי מלבנות פתחים אבל מחבר בטיט לא מיבעיא לן כן נראה בעיני: מלבנות כרעי המטה. חתיכת עץ היו נותנים תחת כרעי המטה כדי שלא ירקבו בקרקע ואם תמצא לומר גבי פתחים וחלונות דמזדבני היינו משום דמחברי מיהא בסיכי אבל הכא בדלא מחברי למטה כלל כדמפרש ואזיל קמיבעיא ליה אם הוא מכור עם המטה או לא: דמטלטלי בהדה. שמחוברת במסמרות או בסיכי עכ"ל: וכתב ה"ה מלבנות הפתחים ן' מיגא"ש פירש כגון פצימין עשויים של עץ וכתב רבינו המחוברים בטיט שאם ביתדות כיון דלא איפשיטא לא קנה ובמלבנות כרעי המטה הרב ן' מיגא"ש פירש דלענין מוכר את הבית היא השאלה ופירש כל היכא דמיטלטלין בהדי מטה לא תיבעי דלא מזדבני בהדי ביתא וזה דעת רבינו ובעיא דמלבנות החלונות פשטה כדברי המחבר דאף במחוברין בטיט היא השאלה ועלתה בתיקו ולא קנה אבל הרשב"א ז"ל כתב בדלא מחברי בטיט אלא ביתדות כאותה של מלבנות פתחים וכך הוא שואל אע"ג דלגבי פתחים לא הוברר אם קנה כאן גבי חלונות ודאי לנוי הן עשויין וכל שאינן מחוברים ודאי לא קנה או דילמא הרי הן כמלבנות פתחים כיון דמחברי בסיכי ואף כאן הוא בספק אלו דבריו ז"ל ור"ש פירשה גם כן במחוברים ביתדות דבטיט פשיטא דקנה ופירשה באם תמצא לומר גבי פתחים קנה גבי חלונות מאי ולא ידעתי מי הכריחו לזה עכ"ל: ומה שאמר רבינו ולא ידענא מה ענין מלבני כרעי המטה לגבי מכירת הבית וכו' נראה דלדעת הר"י ן' מיגא"ש והרמב"ם ז"ל היינו טעמא דאיבעיא לן משום דכיון דלא מיטלטלי בהדי מטה איכא למימר דבטילי לגבי קרקע ונמכרים בהדי בית:

האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה וכו' בפרק הנודר מן הירק (נו.) תנן הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עלייה בכלל בית ובגמרא כמאן אזלא הא דאמר רב הונא בר חייא משמיה דעולא בית בבתי אני מוכר לך מראהו עלייה טעמא דא"ל בית בבתי אני מוכר לך אבל בית סתם אינו מראהו עלייה לימא ר"מ היא אפילו תימא רבנן מאי עלייה מעולה שבנכסים ופירש הרא"ש לימא ר"מ היא דמשמע משום שאמר בית בבתי דמשמע בית כל דהו הא אמר בית סתם אינו יכול ליתן לו עלייה והיינו כר"מ דאמר עלייה ליתא בכלל בית דאי רבנן אפילו אמר בית סתם נמי: מאי עלייה מעולה שבבתים. ודאי אם א"ל בית סתם מראהו עלייה אבל השתא דא"ל בית בבתי האי לישנא משמע לאפוקי עלייה דגריעא משום עלייה וירידה וצריך ליתן לו המעולה שבין שני בתים דהיינו בית ועלייה מיהו הגרוע שיש לו יכול ליתן לו והכי מסיק בשילהי מנחות (קח:) דיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל. וההיא דשילהי מסכת מנחות הכי איתא דתנן התם האומר אחד מכבשי הקדש אחד משוורי הקדש היו לו שנים הקטן שבהם הקדש שלשה הבינוני שבהם הקדש ובגמרא א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה ל"ש אלא דאמר אחד משוורי הקדש אבל אמר שור בשוורי הקדש הגדול שבהם הקדש תורא בתוראי קאמר איני והאמר רב הונא אמר רבי חייא משמיה דעולא האומר לחבירו בית בבתי אני מוכר לך מראהו עלייה לאו משום דגרוע לא מעולה שבבתים מיתיבי בית בבתי אני מוכר לך ונפל מראהו נפל ואמאי ליחזי הידין נפל לוקח קאמרת שאני לוקח דיד בעל השטר על התחתונה השתא דאתית להכי אפילו תימא עלייה דגריעא יד בעל השטר על התחתונה וכתב הר"ן בפרק הנודר מן הירק לפום הך מסקנא דמנחות דאמרינן דעלייה ממש דגריעא משמע דליכא לאוקמי לדרב הונא כרבנן דא"כ ל"ל בבתי דקאמר אפילו בית נמי בכלל עלייה הוא ואפ"ה איפשר דקי"ל כרבי מאיר מיהו כתב הרמב"ן דאפילו למסקנא דהתם הא דרב הונא כרבנן אתיא דאיכא למימר דהאי דנקט בית בבתי ולא נקט בית סתם לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בית סתם דמראה עלייה דגריעא אלא אפילו כי אמר בית בבתי דכה"ג למעליותא משמע כדאמרינן התם הגדול הקדש אפ"ה גבי לוקח מראהו עלייה דגריעא הילכך כיון דלפום מסקנא דהתם איכא למימר דמימריה דרב הונא כרבנן אתיא נקטינן כוותייהו דעלייה בכלל בית. וכן פסק הרמב"ם ז"ל עכ"ל וז"ל הרמב"ם בפרק כ"א מה"מ האומר לחבירו בית מבתי ושור שבשוורי אני מוכר לך נותן לו הקטן שבהם מת אחד מן השוורים או שנפל אחד מן הבתים מראה לו זה שמת או שנפל שיד בעל השטר על התחתונה עכ"ל והיינו כמסקנא בסוף מנחות ורבינו סתם דבריו כדעת הרא"ש:


המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית סתם או רפת בקר וכו' משנה בפרק המוכר פירות (ד' צח:) המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ד' אמות על שש דר"ע רבי ישמעאל אומר רפת בקר הוא זה והרוצה לעשות רפת בקר בונה ד' אמות על ו' בית קטן ו' על ח' גדול ח' על י' טרקלין י' על י' רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. ובגמרא רפת בקר מאן קתני לה איכא דאמרי ר"ע קתני לה וה"ק אע"פ שרפת בקר היא פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר ואיכא דאמרי רבי ישמעאל קתני לה וה"ק שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ד' אמות על ו' תנא וקנתיר י"ב על י"ב מאי קנתיר תרביץ אפדני. ופר"ש בית חתנות לבנו. שלקח אשה ודרך האב לעשות לבנו יציע קטן סמוך לביתו: בית קטן ו' על ח'. הרוצה לבנות בית קטן לחבירו לכל הפחות וכגון דא"ל עשה לי בית סתמא ויד הבונה על העליונה לעשות לו פחות שבבתים הואיל ולא פירש כמה יעשהו קטן לכל הפחות ו' על ח' דכיון דלא א"ל בית חתנות אלא בית סתמא לעצמו קבעי לה וצריך להיות גדול מבית חתנות וה"ה למוכר מקום לחבירו לעשות לו בית דצריך ליתן לו קרקע ו' על ח': גדול ח' על י'. וכגון שפירש לו עשה לי בית גדול: טרקלין. למושב שרים עשוי ולא לתשמיש הילכך מרובע בעינן: רומו כחצי ארכו וכו'. אכולהו קאי והיינו בית חתנות שהוא ד' על ו' רומו ה' דהיינו חצי ארכו וחצי רחבו בבית קטן ז' וט' בבית גדול וי' בטרקלין: תרבץ אפדני. חצר גדול שעושין שרים בתוך אפדני שלהם ועל שם שמרביצים אותו תמיד במים להשכיב האבק קרי ליה תרבץ וז"ל הרמב"ם בפכ"ה מה"מ המוכר מקום לחבירו לעשות בית או רפת בקר וכן המקבל מחבירו לעשות בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו עושה לו ד"א על שש מכר לו בית גדול עושה ח' על י' מכר לו מקום טרקלין עושה י' על י' תרבץ של חצר י"ב על י"ב ורום כל בית ובית בחצי ארכו ובחצי רחבו וכתב ה"ה פירוש המשנה לדעת המחבר כדעת ן' מיגש דהך סיפא דבית קטן אליבא דר' ישמעאל ואין הלכה כמותו לגבי ר"ע ודין רפת בקר ללישנא קמא דגמרא מפורש היא שאפי' ר"ע מודה שהוא ד' על (ד') [ו'] אף ללישנ' בתרא אע"ג דר' ישמעאל היא לא חזינן בהדיא דפליג ר"ע ומש"ה קי"ל הכי ויש מפרשים פירושים אחרים וזה עיקר עכ"ל. וז"ל הר"ן בית קטן שש על ח' פר"ש דהך בבא ר' עקיבא קתני לה דנהי דאמר ברישא ד' אמות על שש התם במפרש בית חתנות שהוא קטן משאר בתים אבל באומר בית סתם לא משמע לבית חתנות אלא לעצמו ולפיכך עושה ו' על ח' נמצא עכשיו לדידן דקי"ל כר"ע בית חתנות ארבע על שש בית סתם ו' על ח' אבל הרא"ש פירש דהך סיפא דבית קטן רבי ישמעאל קתני לה לפי שאין חילוק כלל בין בית סתם לבית חתנות ור"ע ס"ל דתרווייהו ד' על ו' וא"ל ר' ישמעאל רפת בקר היא זו אלא אין לך בית קטן פחות מו' על ח' ולא תיקשי לך לההוא לישנא דאמרי' בגמ' דרפת בקר ר"ע קתני לה היכי מפסקין למתני' פסקי פסקי דרפת בקר ר"ע ובית קטן ר' ישמעאל דלאו קושיא היא דכי אמרינן דר"ע קתני לה ר' עקיבא מודה בה אמרינן וה"ק רבי ישמעאל לרבי עקיבא רפת בקר היא זו שאתה מודה שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ד' אמוח על ו' וכיון שכן בית קטן שש על ח' ונקטינן כי ההוא לישנא דבתרא הוא דרפת בקר אפילו ר"ע מודה בה אלא דס"ל דלפעמים אדם עושה דירתו כרפת בקר ונמצא עכשיו לפי פירוש זה דלדידן דקיימא לן כרבי עקיבא דבין בבית חתנות בין ברפת בקר בין בבית סתם עושה ארבע אמות על שש וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"א מהלכות מכירה ומיהו דוקא במוכר מקום לחבירו לעשות לו בית אי נמי במקבל לעשות לו בית דכל שבא לבנות בתחלה בבציר מד"א על שש אמות לא טרח אבל המוכר בית לחבירו סתם נותן לו בית של ד' אמות על ד' אמות דכיון דבית מיקרי כדאמרינן בריש סוכה (ג.) דכל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות אינו בית דאלמא בד' אמות הוי בית אין לו ללוקח אלא פחות שבבתים דהא קיי"ל נמי מראהו נפול וכן דעת רבינו האי גאון זל בספר המקח עכ"ל. והסברא הראשונה שכתב רבינו נראה שהיא כדברי הרמב"ם ובמקום מה שכתוב בספר רבינו ארבע אמות על ארבע אמות צ"ל ד' אמות על שש: ומ"ש שי"א דרפת סגי בד' על ד' ובבית סתם צריך שיהיה ו' על ח' א"א ליישב גירסא זו דהא ליכא למ"ד דרפת בקר הוי ד' על ד' ולכן נראה להגיה גם פה ארבע אמות על ו' ולא בא לחדש בסברת י"א אלא דבית סתם ו' על ח' וכפירוש רשב"ם ובית חתנות לפי פירוש זה כבר נתבאר שהוא ד' על שש ומפני זה לא הזכיר רבינו לפירוש זה שיעור בית חתנות לפי ששיעורו כשיעור שהזכיר לפירושא קמא:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המוכר בית סתם לא מכר היציע שהוא כמו בנין קטן אצלו בריש פ' המוכר את הבית [המוכר את הבית] לא מכר את היציע אע"פ שהיא פתוח לתוכו ולא את החדר שלפנים הימנו ובגמרא מאי יציע הכא תרגימו אפתא רב יוסף אמר בדקא חלילא מאן דאמר אפתא לא מזדבנא כל שכן בדקא חלילא ומאן דאמר בדקא חלילא אבל אפתא מזדבנא וכתב הרב אלפס וסוגיין כרב יוסף ונראה דהרב אלפס אזיל לשיטתיה שפירש לשם וזה לשונו אפתא כגון עלייה שעושין אותה על גבי הבית ואין לו פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה שע"ג הבית שהיא קרקעיתה של אותה עלייה וממנו נכנס ויוצא וזה הוא פתחה וכדאמר בס"פ חזקת מאי עלייה אפתא כלומר שהאפתא אין לה פתח בתוך החצר כמו פתח העלייה שהיא עשוייה לדירה וכו' אלא פתח שלה בתוך הבית הוא לפי שאינה עשוייה לדירה ובדקא חלילא הוא כמו חדר שעושין סביבות כתלי הבית מבחוץ כמו שהיה במקדש כדכתיב היציע התחתונה חמש באמה וגו' ויש שעושין כך בתוך עוביו של כותל עכ"ל ויהיה טעמו של דבר דאפתא אעפ"י שאינו עשוי לדירה אלא להניח שם חפציו מ"מ הוא עשוי לתשמיש והוא תשמיש גדול לבית אלא שאינו דומה לתשמיש בית ממש והיא כגון עלייה שעושין אותה ע"ג הבית ופתוח לבית ועולין לו דרך ארובה אותו היציע הוא בכלל הבית אבל יציע שהוא חוץ לבית סביבות הכתלים שעל הרוב תחלת עשייתה אינה אלא לקרר והיא ג"כ נקראת עלייה קטנה כמ"ש הר"ר ירוחם נתיב י"א ח"א והוא כגון היציע שהיה סביב ב"ה אלא שזה של בתים חלול מלמטה ואין משתמשין אלא בגובה מלמעלה ולכן קורין אותה בדקא חלילא לפי שהיא חלולה מלמטה אותה יציע אע"פ שהיא פתוחה לבית אינה בכלל בית ולפי דסוגיין בכל דוכתא דיציע הוא חדר שסביב הכתלים מבחוץ כמו שהיה במקדש לפיכך פסק הרי"ף כרב יוסף דיציע דמתני' אינו עלייה שקורין אופתא ובזה מתיישב נמי דבס"פ חזקת תנן ובונה עלייה וכו' ומפרש בגמרא דהיינו אפתא ולפי שהיא ע"ג הבית ככל שאר עליות נקראת בשם עלייה סתם והכא תנן יציע דהיינו בדקא חלילא שהיא סביבות הבית כגון יציע דב"ה. אבל למאן דאמר דיציע דהכא הוה אפתא קשיא אמאי קרו ליה לאפתא בס"פ חזקת עלייה וכאן קרי ליה יציע. ומעתה יתבארו דברי רבינו שהוא ג"כ תופס פירושו של הרי"ף ולכן כתב תחילה לא מכר היציע שהוא כמו בנין קטן אצלו כלומר שהוא אצל הבית וסביבותיו דכיון שאותו בנין על הרוב אינו עשוי לתשמיש אלא לנוי ולקרר ולכן עושין אותו בנין קטן סביבותיו איננו בכלל בית ואח"כ כתב ובעלייה כתב הרמב"ם שאם היא פחותה לבית בארובה במעזיבת הבית שהוא בכלל הבית והיינו אפתא שהוזכרה בגמרא שהיא עלייה ע"ג הבית ועשויה לתשמיש ודקדק הרמב"ם לומר שהיא פתוחה לבית בארובה וכו' כלומר אבל עליה שע"ג הבית שיש לה פתח מבחוץ בתוך החצר ועשוייה לדירה איננה בכלל הבית וכמו שמבואר בדברי הרי"ף שהבאתי. ומ"ש וי"א שאיננה בכלל בית נראה בעיני די"א תופסים נמי פירושו של הרי"ף אלא שתופסים עיקר כמ"ד דאפתא לא מזדבנא כ"ש בדקא חלילא ולפיכך כתב דאף בעלייה שפתוחה לבית בארובה וכו' דאינה בכלל הבית והרמ"ה חילק וכו' נראה שהרמ"ה ג"כ תופס פירוש של הרי"ף ופסק דלא כי"א אלא שתופס נמי פירושו של רב שרירא גאון שהביאו נ"י ר"פ המוכר את הבית וגם הערוך הביאו ערך אפתא הראשון דפירש אפתא הוא שמקרין באמצע הבית תחת קירוי שלמעלה וטחין אותו ומשתמשין בו ונקרא אפתא וז"ש הרמ"ה שאם היא עשויה בחלל הבית כעין אוצר אז היא נמכרת עמו דהיא בכלל הבית ואפילו יש בה ד' אמות וגובה עשרה ויש לה פתח גם בצד אחר מבחוץ אפ"ה מזדבן בכלל בית כיון שהיא עשויה בחלל הבית תחת הקירוי של מעלה ומינה דאם היא בנויה כשאר עלייה שעשוייה ע"ג תקרת הבית אפי' איננה פתוחה אלא לתוך הבית אינה בכלל הבית סתמא. ודוקא שיש בה ד' אמות דאם אין בה ד' אמות לא עדיף מבדקא חלילא דבטל לגבי בית אם אין בה ד' אמות ודוקא שיש בה נמי גובה עשרה טפחים הא לאו הכי לא היה מקום חשוב בפני עצמו ובטיל לגבי הבית שהרי אפילו לענין רה"י דשבת לא הוה מקום חשוב בפני עצמו אלא בגובה עשרה טפחים וכיוצא בזה כתב רשב"ם במשנה ר"פ בית כור. וכל זה דלא כמ"ש ב"י בפירוש לדברי הרמ"ה ודע דמפרשב"ם משמע שחולק על פי' הרי"ף ודעימיה וס"ל דאפתא הוא בנין נמוך מצידיו או מאחוריו והוא נמי סביבות הבית כמו בדקא חלילא אלא עשוי לתשמיש ובדקא חלילא עשוי חלונות לנוי ושניהם הם כעין יציע דב"ה סביב הבית ולפיכך קרי ליה יציע במתניתין דהמוכר את הבית ומאי דקרי ליה עלייה בסוף פרק חזקת היינו משום דהתם מיירי שחלקו רחבו של ביתו לשנים בגובהו ועשו ב' חדרים קצרים ואח"כ בנה מעזיבה באמצעית גובהו של חדר שלפנים מביתו ונמצאת עלייה בנוייה מאיליה והיינו יציע שהרי עלייה זו היא ג"כ סביבות ביתו בגובה וכן מבואר בפרשב"ם ס"פ חזקת ודלא כמו שפי' נ"י ר"פ המוכר את הבית לדעת רשב"ם עיין עליו אלא כדפרישית ולפי' רשב"ם ודאי למאי דפסקינן הילכתא כרב יוסף דאפתא כיון שעשויה לתשמיש מזדבנא אעפ"י שהיא סביבות הבית א"כ עלייה שהיא ע"ג הבית ממש דהוא תשמיש גדול לבית ופתוחה לבית בארובה וכו' אין צריך לומר דפשיטא דמזדבנא ודלא כמ"ש ב"י דלרשב"ם לא איתפרש דין עלייה שע"ג הבית גם לא כמה שפי' לדעת רבינו דמשמע דמפרש כלישנא דרשב"ם דליתא אלא רבינו מפרש כהרי"ף והרמב"ם וכדפי' דכל שהיא סביבות הבית לא מזדבנא דלא כפירשב"ם ויותר נראה לומר דאע"ג דמר מפרש כך ומר מפרש כך לענין הדין אין חילוק ביניהם דגם הרי"ף ודעימיה מודים לפירשב"ם דאם היציע עשויה לתשמיש אפילו היא סביבות הבית נמי הוי בכלל בית דע"כ לא קאמר בגמרא דבדקא חלילא שהיא סביבות הבית לא הוי בכלל בית אלא לפי שתחלת עשייתה אינו אלא לנוי ולקרר כדפי' ורשב"ם נמי מודה דבדקא חלילא אפילו אינה עשויה חלונות חלונות סביביו אלא עשויה לנוי ולקרר לא הוי בכלל בית. ומ"ש חלונות חלונות וכו' לא בא אלא לפרש לישנא דבדקא חלילא. ותלמודא נמי נקט אורחא דמילתא דכל שתחלת עשייתה לנוי עושין אותה חלונות חלונות ואה"נ דאפילו אם אינו עשוי חלונות חלונות כל שהוא עשוי לנוי ולקרר לא הוי בכלל בית. וכן נ"ל מלשון נ"י ורבינו ירוחם דלא פליגי לענין דינא באפתא אלא בין כך ובין כך נמכר הוא סתם בהדי בית כיון שהוא תשמיש גדול לבית וממילא משמע דלא פליגי נמי לענין דינא בבדקא חלילא וכדפרישי' אכן מלשון הרי"ף והרמב"ם ורבינו שלא הזכירו ההבדל שביניהם בין עשוי לתשמיש לעשוי לנוי אלא סתמו וכתבו דיציע שסביבות הבית אינה בכלל בית ועלייה שע"ג הבית היא בכלל בית משמע דכל שהיא סביבות הבית לא הוי בכלל בית אפילו עשוי לתשמיש ומ"מ אפשר לומר שסתמו דבריהם בזה כמו שסתמו בגמרא לפי שהוא דבר פשוט דזיל בתר טעמא דכל שהוא עשוי לתשמיש הוי בכלל בית וכל שאינו עשוי לתשמיש אינו בכלל בית אלא דאורחא דמילתא הכי הוה דע"ג בית עשוי לתשמיש וסביבות הבית עשוי לנוי ואי הוה איפכא היה הדין בהפך וכן נראה עיקר ויש ידים מוכיחות לזה מדלא הביא רבינו כאן מחלוקת זו דבפירשב"ם והרמב"ם כדרכו להביא כל הדיעות ובפרט פירשב"ם אלמא דס"ל דלענין דינא לא פליגי: ולא את החדר שלפנים הימנו אפילו עומדים בין המצרים ה"א בגמרא לגבי חדר והתוס' כתבו ע"ש ר"י דמספקא ליה ביציע אי אמרינן נמי מצרים הרחיב לו ממשנה יתירה או שמא דוקא בחדר העשוי לשמירת ממונו ואין תשמישו דומה לשל בית אבל יציע דתשמישו שוה לבית קנה והרא"ש כתב ומסתברא דלא שנא: ומ"ש והוא שיש בהן ד' אמות אז אין נמכרין עמו אפילו אינן פתוחים אלא לתוך הבית דין ד' אמות מימרא דמר זוטרא לשם ביציע וסובר הרמב"ם דדוקא ביציע נאמרו הדברים דאם לא כן אמאי לא אמר מר זוטרא מילתא אתרווייהו איציע ואחדר ולימא הכי והוא דהוה להו ד' אמות וכ"כ ב"י ע"ש הר"ן בשם הרשב"א וכ"כ המרדכי בשם הר"מ פרק המוכר פירות ע"ש אבל הרא"ש אחר שכתב שתי ספיקותיו אי הוה שוה דין חדר לדין יציע כתב בסוף ומסתברא דלא שנא ומשמע דאין חלוק בין יציע לחדר כל עיקר וכ"כ הרמב"ן והביא ראיה מן הגמרא כמו שהעתיק בית יוסף: ומ"ש אפילו אינן פתוחין אלא לתוך הבית הכי משמע מדברי הרי"ף שפירש דאפתא אין לו פתח מבחוץ אלא עושין לו ארובה במעזיבה וכו' דאלמא דלמ"ד אפתא יהיה פי' מה ששנינו אע"פ שהיא פתוחה לתוכה כלומר אע"פ שאינה פתוחה אלא לתוכה. וא"כ ממילא למ"ד בדקא חלילא יהיה פירושו ג"כ אע"פ שאיננה פתוחה אלא לתוכה דבהא לא פליגי והכי מוכח בגמרא דפריך השתא יציע לא מזדבן חדר מיבעי' ולא משני דאיצטריך חדר לאשמועינן אף ע"פ שאיננו פתוח אלא לתוך הבית ככל סתם חדר שלפנים ממנו דאינו פתוח אלא לתוך הבית אלמא דס"ל לתלמודא דגם מה ששנינו ביציע אף על פי שהיא פתוחה לתוכה היינו לומר אע"פ שאיננה פתוחה אלא לתוכה. ומש"ה כתב הרמ"ה גם כן בעליה שהיא עשויה על גבי תקרת הבית אפילו אינה פתוחה אלא לתוך הבית אינה נמכרת עמו: ומ"ש אבל אם אין בהם ד' אמות אז נמכרין עמו אפילו פתוחים למקום אחר זה אינו מפורש לא בהרי"ף ולא ברמב"ם ונ"ל דדקדק לפרש כן מדפריך בגמרא אמר זוטרא אלא מעתה גבי בור דתנן לא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא הכי נמי אי הוו ד' אמות אין אי לא לא ולא קמשני שאני בור ודות דכיון דאינן בתוכו של בית אלא בנינים בפני עצמן הן וכמו שפרשב"ם בגמרא בברייתא דהמוכר את הבית לא מכר את הדלת ע"ש (בדף ס"ה ע"ב) ועוד שאין דרך הבית להיות בו בור ודות ועוד דאין תשמיש הבית ובור ודות שוה וכמ"ש ה"ה בפכ"ה מה"מ ומביאו בית יוסף בתחלת סימן רט"ו והלכך אינו בכלל הבית סתמא כיון דאין פתח הבור פתוח לבית לבדו אלא פתוחין לכל המקומות אלמא דס"ל לתלמודא דלמר זוטרא נמי ביציע אם אין בה ד' אמות בטל הוא לגבי בית אפילו פתוחים למקום אחר והכי מוכח מדלא מפליג מר זוטרא מידי באין בה ד' אמות ולהכי קשיא ליה אלא מעתה גבי בור וכו'. ומ"מ נראה דדוקא כשפתוחים נמי לבית אבל אם אין פתוחים לבית כל עיקר דהוה תשמיש באפי נפשיה אפילו אין בה ד' אמות לא בטל לגבי בית וכמו שכתב הרמ"ה אצל עלייה שהיא עשוייה בחלל הבית וכו' וזהו שדקדק רבינו וכתב אז נמכרים עמו אפילו פתוחים למקום אחר ולא כתב אפילו אינן פתוחים אלא למקום אחר כמ"ש ברישא אהיכא שיש בהן ד' אמות וה"ט דכיון דהא תשמישתא לחוד וביתא תשמישתא לחוד לא בטל לגבי בית והכי מוכח בגמרא למאי דמשני אבור ודות הכי השתא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד הכא אידי ואידי חדא תשמישתא היא אי הוו ד' אמות חשיב ואי לא לא חשיב. ולא תימא דוקא אבור ודות אלא אפילו יציע שהרי בגמרא בברייתא דהמוכר את הבית מכר את הדלת כו' קתני בזמן שא"ל הוא וכל מה שבתוכו הרי כולן מכורין בין כך ובין כך לא מכר את הבור ולא את הדות ולא את היציע ואילו חדר שבפנים שייריה אלא צריך לומר דמיירי ביציע שאינה פתוחה לבית שאותה יציע ודאי דינה כבור ודות שאפילו אין בה ד' אמות אינה בכלל בית ומש"ה חדר שבפנים שייריה דכיון דאינו פתוח אלא לבית מכור בכלל בית מאחר שכתב הוא וכל מה שבתוכו ומכאן הוציא הרמ"ה מה שפסק בעלייה דאם אינה פתוחה לבית אפילו אין בה ד' אמות לא מזדבנא שהרי יש לה תשמיש בפני עצמו ולפי שאין ספק היכא שהוא קטן כל כך דלא לתשמיש בפני עצמו דבטל הוא לגבי בית על כן כתב הרמ"ה כל היכא דאית ליה שיעורא דחזי לפום מנהגא לאשתמושי בה באפי נפשיה לא מזדבנא. והב"י הביא דברי הר"ן בשם הרשב"א ליישב ברייתא זו דמשמע מינה דיציע אינה בכלל בית והחדר שלפנים ממנו הוי בכלל בית דהיינו משום דיציע פירושה עלייה שע"ג הבית ומכאן הוכיח דיציע דמתניתין הוה עלייה שע"ג הבית כמו שפירש הרי"ף דלא כפרשב"ם יציע בנין נמוך אצל הבית מצדיו או מאחוריו והאריך בזה ולא הבנתי דבריו האיך תולה פירושו זה בדברי הרי"ף הלא הרי"ף פסק כרב יוסף דיציע דמתני' הוא בדקא חלילא. אבל אפתא שהיא עלייה ע"ג בית מזדבנא אלמא דיציע דמתני' היא סביבות הבית ואם נאמר דהרשב"א פוסק כמ"ד אפתא אכתי ק' ולרב יוסף מי הוה ניחא מברייתא וצריך לומר דהרשב"א ס"ל דבדקא חלילא הוי נמי עלייה ע"ג הבית אלא שאינה לתשמיש כי אם לנוי ולהקר. וכעין זה פירש בית יוסף לדברי הרמ"ה אך ק' דפי' זה הוא דלא כמ"ש הרי"ף שהרי הרי"ף פ' בדקא חלילא היא סביבות הבית כעין יציע שבב"ה וכן היא דעת כל המחברים המפורסמים דבדקא חלילא היא סביבות הבית לכל הדיעות אלא הדבר ברור דיציע דברייתא מיירי באינה פתוחה לבית דדינה כבור ודות. לא מכר את הגג וכו' משנה שם. ומ"ש ויש בו רוחב ד' אמות הם דברי הרמב"ם בפכ"ה מה' מכירה וכתב ה' המגיד לא מצאתי בגמרא שיעור רוחב לגג אולי למדה הרב מהיציע עכ"ל ובית יוסף הקשה על זה דכיון דהרמב"ם לא כתב בחדר שצריך שיהיה בו ד' אמות ולא יליף לה מיציע היכי נימא דיליף גג מיציע דמ"ש גג מחדר ואפשר לומר דס"ל להרמב"ם מאחר דבגמרא מחלק דבור ודות דתשמישתיה לחוד וביתא תשמישתיה לחוד לפיכך אפילו אין בבור ודות ד' אמות לא הוי בכלל בית אבל יציע ובית דאידי ואידי חדא תשמישתא היא אי הוי ד' אמות חשיב ואי לא לא חשיב א"כ לפ"ז גם חדר דבין תשמישו כשל בית שאינו עשוי אלא להצניע שם חפציו לשמור כעין תיבה כמו שפי' רשב"ם הלכך אפילו אין בו ד' אמות אינו בכלל בית אבל גג ובית חדא תשמישתא היא מקום דירה אי הוי ד' אמות חשיב ואי לא לא חשיב ובהכי ניחא דלא פריך עלה דגג השתא יציע לא מזדבן גג מיבעיא דליכא לשנויי הכא כדמשני אחדר דמצר ליה מצרים אבראי שאין המצרים מוכיחים בו כלל וכענין שכתב הר"ן ע"ש הרשב"א לפי פירושו ביציע דהוא גג שע"ג הבית שאין המצרים מוכיחים בו כלל והביאו ב"י: ולא את הבור והדות החפורים בקרקע וכו' משנה שם ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא. ובגמרא מפרש אחד הבור ואחד הדות בקרקע אלא שהבור בחפירה והדות בבנין ורבינו כתב בסתם החפורים בקרקע ולא האריך לבאר פה ההבדל שבין בור ודות לפי שלא בא אלא להורות בדבריו טעמו של דבר מפני מה אין בור ודות בכלל בית אפילו אין בה ד' אמות וכמו שפרשב"ם בסתם בור לא הוי ד' אמות רחב דבור קצר הוא ואמר שזה לפי שחפורים בקרקע ואם כן אין תשמישו כשל בית כדאיתא בגמרא התם הא תשמישתא לחוד והא תשמישתא לחוד: ומ"ש אפילו עומדין בין המצרים וכתב לו עומקא ורומא וכתב לו ג"כ ולא שיירית בזביני אילין כלום אפ"ה אין כל אלו נמכרין כך כתב הרא"ש בר"פ המוכר את הבית והביא ראיה לדבר ומחלוקת רשב"ם ור"י מבואר לשם אמימרא דרב דימי (בדף ס"ג ע"ב): ומ"ש וגם כשאינו גבוה עשרה וכו' משמע דאלה הם נמי מדברי הרמ"ה דס"ל דלא מהני רומא לגג גבוה י' טפחים אבל לגג שאינו גבוה עשרה טפחים מהני וא"כ מינה נשמע דגם כשאינו גבוה עשרה אינו קונה אותו מן הסתם עד שיכתוב לו רומא דאל"כ מאי מהני ליה מ"ש רומא דהא ודאי כיון דבסתם קני לגג שאינו גבוה עשרה כ"ש דקני לאויר שעל גביו. והכי משמע פשטא דגמרא דקאמר עומקא ורומא בסתמא לא קני משמע דלא קני רומא בסתמא כל עיקר אפילו לענין האויר שעל גביו ואצ"ל דלא קנה לגג פחות מעשרה טפחים דאין לו באויר שע"ג הבית ולא כלום שלא קנה אלא עד תקרת הבית. ומיהו רשב"ם כתב בהדיא בפירושו ז"ל ומיהו גג שאין לה מעקה גבוה י' קנה מסתמא להשתמש על הגג דאין זה בכלל רום אלא בכלל גוף הבית ממש כעליות הבית ובית יוסף כתב ג"כ דמדעת שאר הפוסקים משמע דס"ל דכל שאין הגג גבוה לא חשיב ובטל לגבי בית ושכ"כ הרמב"ן בהדיא ע"ש ר"י הלוי: ומ"ש מכל מקום קרקעיתו של גג קנה ואי אפשר למוכר להשתמש בו אפילו בדריסת הרגל כלומר ואין צריך לומר דאינו יכול לבנות תחילה על הכתלים שמכר או להגביה מעקה הגג יותר ממה שהיה קודם המכירה. אלא שאם בא מוכר להשתמש בגג בונה לו קרקע אחרת באויר ע"ג עמודים בענין שלא יכביד על הכתלים. ומ"ש אבל היכא שגבוה י' שאינו מכור מפני חשיבותו שחשוב בפני עצמו גם קרקעיתו אינו מכור כלומר באינו גבוה עשרה כיון דאינו חשוב דינו כמו אויר שע"ג הבית דאם כתב לו רומא קנה שניהם ואם לא כתב לו רומא לא קנה לא זה ולא זה וכי היכא דלענין אויר אפילו כתב לו רומא אינו יכול לבנות עלייה אלא ע"ג עמודים דאין לו בתקרת הבית ולא בכתלים שמכר ולא כלום הכי נמי בגג שאינה גבוה עשרה דכיון דאין חשוב לא עדיף מאויר גרידא אבל בגבוה עשרה דלא קנה לוקח אפי' כתב לו רומא לפי זה צריך לומר דשייר לעצמו הגג להשתמש בו וכיון דחשיב כולי האי א"כ גם קרקעיתו אינו מכור וכתב בית יוסף דהרמ"ה תופס גירסא אחרת בגמרא שמתוכה הוציא דינין אלו:

ומ"ש על כן לא מהני כו' דברי רבינו הם ואדלעיל קאי וה"פ מאחר דאפי' בכתב לו עומקא ורומא אין בור ודות מכורים לכ"ע ולר"י והרמ"ה גם הגג הגבוה עשרה טפחים אינו מכור א"כ לא מהני מ"ש לו עומקא ורומא אלא לענין האויר שעל גביו וכו' ואע"פ דמהני ליה רומא גם לגג שאינו גבוה עשרה כדלעיל כבר התבאר דגג שאין לו גבוה עשרה כיון דלא חשיב דינו ממש כמו האויר שעל גבי הבית אם כן בכלל אויר הוא ודברים אלו שכתב רבינו כתבם רשב"ם בפירושו בהדיא וכתבם רבינו בסתם משום דס"ל דר"י אינו חולק ע"ז אלא שהרמ"ה לבד כתב דאפי' לא כתב לו עומקא ורומא אינו יכול לחפור תחתיו וה"ט דשמא סבור הוא שלא יזיק ושלא במתכוין יזיק אלא יכול להשתמש בהכנסות קורות תחת הקרקע שבזה אין חשש היזק וכ"כ:

וכ"כ הר"י הלוי שאין המוכר יכול לחפור וכו' והביא רבינו מסקנת דבריו מפני שנמצא בהם חידוש שאם חפר הלוקח בורות שיחין ומערות הרי הן של מוכר: ומ"ש לפיכך אם מכרם לו בפי' וכו' שם מימרא דרב דימי:

ומ"ש ומיהו אם כתב לו מארעית תהומא וכו' כ"כ הרא"ש שם:

כתב הרשב"א המוכר חצר סתם ולא כתב לו עומקא ורומא וכו' נראה דאע"ג דהרשב"א נקט תרוייהו מ"מ עיקר דבריו הן דבחצר לא קנה הרום ובשדה לא קנה העומק אבל העומק בחצר ודאי קנה שהרי קנה בור ודות ושיחים ומערות כדלקמן בר"ס רט"ו ובשדה קנה הרום ולא העומק והכי דייק לישניה דרשב"א ולישנא דה"ר יונה דפליג עליה וטעמו של הרשב"א דכיון דאמרו בגמרא לגבי מכירת בית עומקא ורומא בסתמא לא קני ה"ה לגבי חצר לא קנה הרום אלא עד ראש כותל החצר דהוי נמי מקום מסויים כמו תקרת הבית משא"כ חורבה דעומדת לבנות דקנה באויר כדי סתם בית פירוש כדי סתם רומו של בית דהיינו כדי דנקט איסורייתא דמחוזא והדר דהכי איתא בפ"ק דב"ב (דף ז') פי' כדי שיקח אדם חבילות קנים על ראשו ויכניס ויוציא ומחזיר עצמו לכל צדדין ולא יצטרך לכוף ראשו ודעת הר"ר יונה דבבית דוקא אמרו בגמרא דלא קנה עומקא ורומא בסתמא משום דבבית הוה מקום מסויים למעלה אבל לא בחצר דראש כתלי החצר לא מקרי מקום מסוים למעלה אלא דוקא תקרת הבית הוה מקום מסוים: ומ"ש וכן דעת הרא"ש כו' צ"ע אנה מצא שכן דעת הרא"ש:

וכתב הרמב"ן ז"ל וכו' בפ' המוכר את הבית והדין הראשון הוא פשוט שהרי האויר משוייר הוא למוכר ומפני שנפלה לא נתרוקנה רשות ללוקח: (ז') והדין השני טעמו דכיון דלא קנאה לוקח א"כ אותו אויר של עלייה שיוריה שייריה וכיון דשיירו משויר אפילו נפלה חוזר ובונה אותה:

והדין השלישי טעמו דבראשונה היה אויר העלייה משוייר למוכר ממילא דלא דמי למוכר דקל דהתם כיון דאין הפירות ששייר בעולם אי אפשר לשייר לעצמו פירות דקל אא"כ דשייר הגוף לפירות משא"כ במשייר האור לעצמו דהאויר הוא בעולם ואין צורך לשייר גוף לאויר א"כ הגוף מכר לגמרי ולא שייר לעצמו אלא האויר לבדו ולפיכך אפילו אם חזר ומכר גוף לאויר לא עשה ולא כלום שהרי אין לו למוכר בגוף כלים כי אם באויר שאין בו ממש ואין יכול למכרו בלא גוף וכמו שכתב הרשב"א בתשובה הביאה בית יוסף בסמוך וא"כ מעתה נמשך כשבא למכור העלייה לאחרים לא קנה הלוקח קנין הגוף אלא אותן עצים ואבנים הוא שקנה וכשנפלה אזדא ליה ונתרוקנה למוכר שהרי כבר שייר המוכר אויר עלייה לעצמו ולא יצאה מתחת רשותו בנפילה כמו שנתבאר בטעם הדין הב':

והדין הרביעי טעמו כיון דקנה קנין הגוף נפלה חוזר ובונה אותה. ומ"ש רבינו על הדין הג' דאינו מבין דבריו לא ירד לדקדק לחלוק זה שכתבנו:

בירה שהוא בית גדול כו' מימרא דרב נחמן אמר רבה בר אבוה בר"פ המוכר את הבית ועל פי פרשב"ם וריב"א שכתבו התוספות לשם ומשמע דאין חילוק בין היכא שהרוב קורין לבירה בירה ולבית בית ומיעוטא הן דקורין לבירה בית אי נמי פלגא ופלגא לבין דמיעוטא קורין לבירה בירה ולבית בית ורובא דקורין לבירה בית בכל ענין אם מצר לו מצרים החיצונים וכתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום קנה כולה לא כתב ולא שיירית בזביני אילין כלום לא קנה כולה אעפ"י שמצר לו מצרים החיצונים וגרסינן בגמרא לא צריכא דאיכא דקרו לה לבית בית וכו' אבל הרמב"ם בפכ"א מה"מ כתב וז"ל ואע"פ שיש שם מעט שקורין לבירה בית לא קנה אלא הבית בלבד שהמצרים הוא שהרחיב לו וכולי נראה לדעתו שאם היה הרוב קורין לבירה בית הכל מכור אם מצר לו מצרים החיצונים אפילו לא כתב לו ולא שיירית בזביני אילין כלום וכן פי' הרב המגיד ונראה דגרסתו בגמרא לא צריכא דרובא קרו לה בית בית וכו' וכן הוא בספרים שלנו והתוס' בריש המוכר פירות הביאו שני הגרסאות לגבי צמד ובקר ויש לדקדק לדעת רבינו מפני מה לא חילק כאן בין כשהרוב קורין לבירה בירה וכו' כמו שחילק לגבי צמד וכו' לקמן בסימן ר"ך ע"ש הרמ"ה וי"ל דשאני התם דאיכא הודעת דמים לגבי הרוב אבל לגבי בירה לא שייכא הודעת דמים דפעמים אדם קונה קרקע הרבה יותר ממה שהיא שוה כמו שכתבו התוספות לשם ומצרים החיצונים נמי לאו הוכחה היא דמצרים הרחיב לו כדאיתא בגמרא ופרשב"ם שלא ידע לפרש ולומר חדר שלי הוא ממערבו של בית דאין זה מצר הניכר לאנשי העיר והלכך כתב מצרים הניכרים עכ"ל: ומ"ש ואם אין שום אדם קורא לבירה בית אז אין מכורה אפילו מצר לו מצרים החיצונים וכתב ולא שיירית וכו' כן הוכיח הרא"ש לשם וכ"כ ה' המגיד בשם המפרשים ומ"ש דאיכא נמי דקרו לבירה בית ולבית בירה צ"ע דלאיזה צורך כתב דקרו נמי לבית בירה ובגמרא לא קאמר אלא דאיכא דקרו לבירה בית ותו לא:

מכר הבית והתנה ע"מ שהדיוט' עליונה שלי וכו' מימרא דריש לקיש פ' המוכר את הבית ופרשב"ם שהדיוטא עליונה הוא גג שיש לו מעקה גבוה עשרה שאינו מכור עם הבית ולא היה צריך לזה התנאי שבלאו הכי אינה מכורה וצריך לקיים ייתור לשונו שמועיל לשום דבר וקאמר רב זביד שמועיל להוציא זיזין לחצר פי' שאם מכר החצר עם הבית וכו' כל זה פירש רשב"ם וכתב עוד דלאו דוקא באומר על מנת שהדיוטא עליונה שלי וכו' אלא אפילו באומר חוץ מדיוטא עליונה וכו' דצריך לקיים ייתור לשון וכו' וכן מוכח בפרק מי שמת (דף קמ"ח) וכן פירשי התוס' שם לפי שיטתם ע"ש. ומ"ש וכן אם לא מכר החצר יכול להוציא זיזין ממנה על הדיוטא פי' דאף ע"פ שמכביד על הכותל ופירוש זה כתבוהו התוספות והרא"ש על שם ר"ת: ומ"ש ורב פפא אמר דמהני ייתור לשון שאם נפלה הדיוטא חוזר ובונה אותה ג"ז מפי' רשב"ם:

ומ"ש ופי' רשב"ם דרב זביד ורב פפא פליגי וכו' כלומר תרווייהו פליגי אהדדי דכי היכא דלרב פפא לא מהני תנאיה לשייר לו מקום בחצר להוצאת זיזין אלא להכי אהני תנאיה שאם תפול חוזר ובונה אותה הכי נמי לרב זביד לא מהני תנאיה לחזור ולבנותה אם תפול דלא מסיק אדעתיה לעתים רחוקות אלא להכי אהני תנאיה להוצאת זיזין דכיון שצריך לו מיד אסיק אדעתיה: והלכה כרב זביד ולפיכך אם נפלה אין חוזר ובונה אותה. והרמב"ן כתב וכו' פי' לדידהו רב זביד לא פליג ארב פפא דמודה רב זביד לרב פפא שאם נפלה חוזר ובונה אותה אלא מוסיף עליו דאף אם רצה להוציא בה זיזין מוציא אלא דרב פפא הוא דפליג אדרב זביד בהוצאת זיזין והלכה כרב זביד דמוציא בה זיזין וכ"ש אם רוצה לבנות ע"ג וכן כתב הרי"ף להדיא וכן מבואר בדברי הרמב"ם:

ומ"ש וא"א ז"ל כתב כרשב"ם נראה דמשמע ליה מדכתב הרא"ש פרשב"ם במה שפירש מסוגיא דגמרא בשלמא לרב זביד היינו דקתני זאת אומרת וכו' וכתב נמי מה שפירש הר"ר יונה לפרשב"ם ואחר כך כתב והלכה כרב זביד דגרסינן בפרק מי שמת וכו' משמע דלגמרי תופס פירשב"ם אף במה שפירש דלרב זביד אם נפלה אינו חוזר ובונה אותה:

והיכא שמכר לו סתם שאין בור ודות נמכר וכו' משנה שם פלוגתא דר"ע וחכמים ומסקנת אמוראים בגמרא דהלכה כר"ע דהמוכר בעין יפה מוכר: ומ"ש ואי א"ל חוץ מבור ודות וכולי משנה שם ומודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ וכו' דכיון דתנאי שלא לצורך הוא שהרי אינן בכלל אלא לטפויי מילתא שייר לו דרך:

ומ"ש והמוכר בור ודות לבד משנה שם פלוגתא דר"ע וחכמים והלכה כר"ע דאין צריך הלוקח ניקח לו דרך לבור ודות שקנה דמוכר בעין יפה מכר לו. בגמרא האריכו לבאר דאצטריכו כל הני משניות דתני בהו פלוגתא דרבי עקיבא וחכמים ע"ש. ועיין לעיל בסימן ר"מ סעיף ב' כתב דקי"ל מוכר בעין יפה מוכר וכתבתי ליישב זה בס"ד:

מי שיש לו ב' בתים וכו' מימרא בפ' המוכר את הבית וטעמו של דבר דכל היכא דלא עיכב לעצמו כלום כ"ע מודו דלזה מכר ונתן כל החיצון ולזה מכר ונתן כל הפנימי ואין לפנימי על החיצון כלו' דלא תהיה עינו יפה לזה ורעה לזה ואצ"ל אם נתן לחיצון במתנה ולפנימי במכר דבמתנה בעין יפה הוא נותן יותר ממוכר דלההוא דיהיב ליה מתנה לדידיה רחים ליה. ודוקא כשהקנה לשניהם כא' וכו': ומ"ש ואם מכר וכו' פי' דאפי' כשהקנה לשניה' כאחד מ"מ אם מכר לחיצון ונתן לפנימי יש לפנימי דרך על החיצון שנותן בעין יפה הוא נותן יותר ממוכר כדפרישית:

המוכר את הבית וכו' בפרק המוכר את הבית ודלת משנה ובריית' ומנעול ברייתא והאיצטרובל משנה וברייתא ופי' רשב"ם עיגול שסביב הרחים ודבר קבוע הוא ואין מזיזין אותו ממקומו. ומכתשת הקבוע משנה. והתנור והרחים אם קבועים הם גירסת ספרינו כך הוא וכן גירסת הרא"ש ולא מכר לו את התנור ולא את הכיריים ולא את הריחיים ופירש רשב"ם משום דכל הנך מיטלטלין הן אבל יש ספרים דגרסין מכר תנור מכר כיריים אבל לא את הרחיים ומיירי במחוברים לקרקע וחבור הרחיים לא חשיב כולי האי חבור וכמו שפי' התוס' ועל כן פי' רבינו דמכר התנור והריחיים אם קבועים הם כלומר דגם ברחיים אם קבועים הם מכר בכלל הבית ודלא כיש ספרים שהביאו התוס' גם דלא כמ"ש התוס' בשם הרשב"א דלאותן דגורסין לא מכר אפי' במחובר לקרקע לא מכר דאין חיבורן חשיב חיבור לענין טומאה כדתנן בפ' ד' דכלים וגורר את הטפילה עד שיהא בארץ ומייתי לה בהעור והרוטב בסוף (דף קכ"ג) דליתא אלא כל הנך מכורים אם קבועים הן. ויש לתמוה מפני מה השמיט רבינו כיריים שהוזכר במשנה ובברייתא גם השמיט נגר שהוזכר בברייתא ואפשר דס"ל דנגר בכלל מנעול וכיריים בכלל תנור אבל הרמב"ם הביאו הכל כתיקונו: ולא מכר המפתח אפילו הוא קבוע בדלת משנה וגמרא שם ופרשב"ם שיש מפתחות שאין מזיזין אותם ממקומם כגון של בני הכפרים ואפ"ה לא מכר את המפתח וטעמו דתשמיש קל הוא ונוח לטלטלו ופעמים שמיטלטלת אבל לא תדיר: ולא המכתשת המיטלטלת ולא הקלת משנה וברייתא שם ופרשב"ם קלת. אפרכסת ומיטלטלת היא והרמב"ם פי' הוא הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו כפיפה של עץ. ואם א"ל הוא וכל מה שבתוכו כל אלו מכורים משנה וברייתא שם. אבל לא גג ויציע וכו' ברייתא שם בין כך ובין כך לא מכר לא את הבור ולא את הדות ולא את היציע וס"ל לרבינו דכיון דמחילות דינן כבור ודות לענין עומקא ורומא כדלעיל וכן גג גבוה י' טפחים ורחב ד' אמות דינו כבור ודות ומחילות לענין עומקא ורומא אליביה דר"י והרמ"ה דדבריהם עיקר א"כ גם כאן אין חילוק ביניהם ומ"מ נראה דדוקא בגג שאין פתח שלו בתוך הבית דומיא דיציע ובור ודות וכבר הארכתי בזה בתחילת סימן זה ע"ש: לשון הרמב"ם ז"ל כו' בפכ"ה מהלכות מכירה אלא דבנוסחאותינו בדברי הרמב"ם לא כתב רחיים גם רשב"ם כשהעתיק גירסת מכר תנור וכיריים שהיא גירסת הרמב"ם לא הזכיר ריחיים והתוס' בהעתקתם לגירסא זו כתבו בפירוש אבל לא הרחיים ודין המלבנות איתיה בפ' המוכר את הבית בעי ר"א מלבנות של פתחים מהו היכא דמחברי בטינא לא מיבעיא לך דהא מחברי כי תיבעי לך דנקיטי בסיכי מאי תיקו ולכן כתב הרמב"ם דמכר מלבנות הפתחים המחוברי' בטיט שאם ביתידות כיון דלא אפשיטא לא קנה דהמע"ה. ותו איבעיא ליה לרבי זירא מלבנות של חלונות מהו מי אמרי' לנוי בעלמא הוא דעביד א"ד כיון דמחברי מחברי תיקו. ופירש הרשב"ם דלא איבעיא ליה אלא בדנקיטי בסיכי אבל במחוברים בטיט לא איבעיא לן דפשיטא דמכורין אבל הרמב"ם פירש דאף במחוברים בטיט קא מיבעיא ליה וכיון דלא אפשיטא לא קנה ויש לדקדק בלשון הרמב"ם שכתב בזמן שהן לנוי דמשמע אם אינן לנוי מכורים בכלל הבית ובגמ' משמע דכל מלבנות החלונות לנוי עבידי וכן משמע בספר הרמב"ם שבידינו שכתוב בהן מפני שהן לנוי ואפשר לומר לפי הנסחאות אלה שדעתו שהדין משתנה לפי הזמנים דבזמן חכמי התלמוד היו כולן עשויין לנוי ולפיכך לא איפשיטא להו ולא קנה מספק אבל בזמן שאינן עשויין לנוי ודאי דלא גרעי ממלבנות פתחים דאין לך להורות בדין זה אלא הכל לפי הזמן והשעה ותו איבעיא לן לר' ירמיה מלבנות כרעי המטה מהו כל היכא דמטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מטלטלי כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי מאי תיקו. ופי' רשב"ם דבמוכר המטה קא מיבעיא ליה אי מכורין עם מטה או לא ורמב"ם פי' דלענין מוכר את הבית היא השאלה ופירוש' דכל היכא דמיטלטלא בהדי המטה לא תיבעי לך דלא מזדבנא בהדי ביתא כי תיבעי לך היכא דלא מיטלטלי בהדי מטה דאיכא למימר דבטילי לגבי קרקע ונמכרים בהדי ביתא שהרי קבועין הם בקרקע וכיון דלא איפשטא לא קנה וכתב ה' המגיד שכך פירשה אב"ן מגא"ש ומה שהשיב רבינו על פירוש זה ואמר ולא ידענא וכו' והיינו לפי שתפס פרשב"ם עיקר ואינה תשובה דאדרבה פי' הרמב"ם הוא עיקר שמפרש דכל הני דקא מיבעיא להו במוכר את הבית קא מיבעיא להו דהכי משמע טפי פשטא דסוגיא. ודע שמ"ש הרמב"ם אע"פ שהן מחוברים בטיט בזמן שהן לנוי אינו חוזר כי אם על מלבנות החלונות דאילו מלבנות כרעי המטה אם הן מחוברין בקרקע בטיט לא קא מיבעיא לן דפשיטא דהוי בכלל בית כיון שאינן לנוי כלל כשהם בקרקע ודוקא כשאינן מחוברין בטיט הוא דקא מיבעי' לן והכי משמע להדיא מדהוצרך לבאר ולומר כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך וכו' דמשמע דלא איבעיא לן אלא היכא דלא מיטלטלי בהדי המטה אבל מ"מ אינן מחוברין בטיט בקרקע ופשוט הוא ושרי ליה מאריה למהרו"ך שכתב כאן דברים שלא ניתנו ליכתב ע"ש:

האומר לחבירו בית אני מוכר לך יכול ליתן לו עלייה וכו'. משנה וגמרא פרק הנודר מן הירק ועל פי מה שפי' בו הרא"ש:

ואם אחר כך נפל וכו'. במנחות פ' הרי עלי עשרון והרמב"ם מפרש לה בענין אחר כמו שהעתיק הב"י ע"ש הר"ן עיין עליו:

המוכר מקום וכו'. כן כתב הרמב"ם בפ' כ"א מה"מ והוא משנה בפרק המוכר פירות המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכן המקבל מחבירו לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ד' אמות על ו' דברי ר"ע רבי ישמעאל אומר רפת בקר היא זו הרוצה לעשות רפת בקר בונה ד' אמות על ו' בית קטן ו' על ח' ומפרש הרמב"ם דרבי ישמעאל ה"ק רפת בקר היא זו שאתה מודה שהרוצה לעשות רפת בקר עושה ד' אמות על ו' וכיון שכן הוא בית קטן הוא ח' על ו' ור"ע סבירא ליה אע"פ שרפת בקר היא פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר וכדאיתא בגמרא ללישנא קמא וא"כ לפ"ז לר"ע דהלכתא כוותיה בית סתם או רפת או בית חתנות כולן שיעורן ד' על ו' אבל רשב"ם פירש דלא פליגי ר"ע ור' ישמעאל אלא במפרש בית חתנות והתם קיי"ל כר"ע דפעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר וסגי בד' על ו' אבל מה ששנינו בית קטן ו' על ח' דברי הכל היא ור"ע נמי מודה בה דכיון דלא אמר ליה בית חתנות אלא בית סתמא לעצמו קבעי ליה וצריך להיות גדול מבית חתנות וז"ש רבינו וי"א דברפת סגי בד' על ו' ובבית סתם צריך שיהיה ו' על ח' והיא סברת רשב"ם ומה שנמצא בכל ספרי רבינו וי"א דברפת סגי בד' על ד' טעות סופר הוא וצריך להיות ד' על ו' ולא בא לחדש בסברת י"א אלא דבבית סתם ו' על ח' וה"ק אע"פ דרפת סגי בד' על ו' ולפעמים עושה אדם דירתו כרפת בקר מ"מ בבית סתם צריך שיהיה ו' על ח' וזהו שלא הזכיר בית חתנות לפי פי' זה כמה הוא לפי ששיעורו כשיעור שהזכיר לפירושא קמא ולא הזכיר שיעור' דרפת בקר בסברת י"א אלא להודיע דאע"פ דרפת בקר סגי בד' על ו' אפ"ה בבית סתם וכו' וכדפרי' וכיוצא בזה כתב ב"י ומה ששנינו בית חתנות לבנו וכו' מפרש בגמ' מילתא אגב אורחא קמ"ל דלאו דרכיה דחתנא למידר בי חמוה כדאיתא בס' בן סירא קל מסובין חתן הדר בבית חמיו וכו': מכר לו מקום בית גדול וכו'. משנה שם ובזו אפילו ר"ע מודה כיון שאמר בפירוש בית גדול וכו' אף לפירושא קמא: ותרבץ אפדני. פרשב"ם חצר גדול שעושין שרים בתוך אפדני שלהם וע"ש שמרביצין אותן תמיד במים להשכיב האבק קרי לה תרבץ וז"ל הרמב"ם תרבץ של חצר וכו' וכתב ה"ה שמדבריו נראה שעושין אותו לפני החצר ע"כ: וכל שיעורים הללו לבד עובי המחיצות. שם תניא אחרים אומרים רומו כקירותיו ולימא רומו כרחבו א"א בית מעילאי רווח וא"א משום דאיכא בי כוי ואי אמרת דשיעורין הללו דארכן עם רחבן עם עובי המחיצות קאמר מאי קא פריך ולימא רומו כרחבו הא שיעורא דרחבו עם עובי המחיצות הוא וא"ת דשיעורא דקורותיו הוא נמי כשיעורא דרחבו עם עובי המחיצות א"כ מאי משני ביתא מעילאי רווח וכו': וגובה כל בית ובית כחצי ארכו וכחצי רחבו. משנה שם ואע"ג דאחרים פליגי בברייתא וללישנא בתרא רשב"ג נמי פליג עליה אפ"ה הלכתא כת"ק וכן פסק הרמב"ם:

דרכי משה[עריכה]

(א) ול"נ דאפשר דס"ל להרמב"ם והרי"ף ודין בור ודות הוא כדין חדר לענין זה ובחדר בכ"ע מודו דאפילו עומד בין המצרים אינו מכור ועיין בנ"י ריש המוכר פירות שהאריך שם בדינים אלו ועיין לקמן סי' זה מדין זה:

(ב) כתב המרדכי פרק המוכר פירות ע"ד בתשובת מוהר"מ על ראובן שנתן לאחד חלק שמינית מבית שיש לו במקום פלוני ואח"כ נודע שלא היה לו בכל בית רק רביעית הבית ועכשיו אמר ראובן כי לא נתן רק שמינית מאותה רביעית שיש לו בבית והשיב מוהר"ם דאזלינן בזו בתר לשון ב"א ומאחר שאין דרך לקרוא לרביעית בית בית ודאי (לא) נתן לו השמינית מכל הבית וע"ש שהאריך בזו וכתב דאע"ג דקנה הבית לא קנה החצר שלפניו דהמוכר בית לא מכר החצר וע"ש:

(ג) וע"ל סימן ר"ז אם משייר לעצמו אם יורשיו יורשים זכותו וע"ש סימן שט"ז המשייר דבר לעצמו אם יכול להשכירו לאחרים:

(ד) ובתשובת הריב"ש סי' רמ"ה הא דמוכר בעין יפה מוכר ויש לו דרך עליו היינו שאין לקונה דרך אחר אבל אם היה לו דרך אחר לא אמרינן דמוכר לו דרך וע"ש: