טור חושן משפט ריג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן ריג (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

המוכר פירות שובך או פירות כוורת לחבירו קנה ואין זה מוכר דשלב"ל ששאינו מוכר היונים שיולדו והדבש שיבא לכוורת אלא מוכר השובך לפירותיו והכוורת לדבשו והרי הוא כמוכר אמת המים לחברו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה וכמוכר אילן לפירות והבצים והאפרוחים שהם עתה בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו משום לא תקח האם על הבנים לפיכך הרוצה להקנות לחבירו בצים ואפרוחים שבשובך מטפח על השובך כדי שיגביהו האמהות מעליהם ואח"כ יקנה אותם לחבירו בקנין או אגב קרקע או בשאר דברים שהמטלטלין נקנין בהם:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המוכר פירות שובך וכו' ז"ל הרמב"ם בפכ"ג מה"מ והוא נלמד מדתנן בפרק המוכר את הספינה (דף פ') הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל ג' נחילין וכו' ומדמפרש דיני מכירתה אלמא דקנה וכתב הרמב"ם דטעמא משום דאינו מוכר יונים שיולדו וכו' אלא דאכתי איכא למיבעי' מ"ש דכי היכי דבמוכר פירות שובך או פירות כוורת אמרינן דהוי כמוכר שובך או כוורת לפירותיהם ה"נ במוכר פירות דקל נימא דקנה משום דאינו אלא כמוכר דקל לפירותיו ואיפשר דכיון דמוכר פירות אילן או פירות שדה אין לו רשות ליכנס בקרקע שלא ברשות בעל השדה והטעם לפי שרוב האילנות אינם צריכים עבודה אלא פירי ממילא רבו ואע"פ שיש אילנות שצריכים עבודה סתם מוכר פירות לחבירו כבר האילן והשדה נעבדים ואין לו ליכנס בשדה אלא בשעת אסיפת הפירות ואפילו אם מכרם לו קודם עבודה אינו צריך ליכנס בשדה אלא ימים מספר שהם צריכים לעבודה ואחר כך לא יכנס עד האסיף מה שאין כן בלוקח פירות שובך שהוא צריך ליכנס שם בכל יום להאכיל היונים ולוקח פירות כוורת גם הוא צריך לבקרם בכל יום להכניס הנחיל היוצא פן ילך לו ודומה ללוקח אמת המים שאע"פ שכונתו לדגים שלב"ל המכר קיים לפי שבכל יום הולך לצוד ציד ועי"ל דכיון דשובך וכוורת הם טפילים לגבי פירותיהם דסתמן אינם שוים כ"כ הו"ל כמוכר שובך וכוורת לפירותיהם מה שא"כ במוכר פירות אילן ושדה שהם טפילים לגבי אילן ושדה: (ב"ה) והראב"ד כתב על מה שכתב הרמב"ם אלא מוכר הוא שובך לפירותיו או כוורת לדבשו א"א שאמר לו כך עכ"ל אין זה כמשמע מדברי הרמב"ם ועוד דא"כ מאי איצטריך לאשמועינן הא כבר אשמועינן דבית לדירה ואילן לפירותיו מהני וה"ה לשובך וכוורת: והבצים והאפרוחים שהם עתה בשובך וכו' בסוף חולין (דף קמ) לוי בר סימי אקני פירות שובכו לר"י אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו למאי אי למקניא נקנינהו ניהליה בסודר הנהו פירי חדתי הוי דלוי בר סימי גופיה לא הוה קני להו וה"ק ליה זיל טרוף אקן דליתגבהו וליקנינהו לוי בר סימי והדר ליקנינהו ניהלך בסודר ופרש"י ביצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם מעולם ולא קנתה לו חצרו ללוי דאסור לזכות בהם כל זמן שהאם רובצת עליהם ולוי היה צריך לילך לקנות ומה שלא קנה אינו יכול להקנות ואם יקנם לו בסודר יכול לחזור בו: זיל טרוף אקן דליתגבהו. אמהות: וליקנינהו. לוי לפירות על ידי חצרו משמע מדבריו שאם עמדה האם מעליהם אפילו שעה א' כבר זכתה לו חצרו ללוי ולא היה צריך שוב לטרוף על הקן אבל הרמב"ם בפכ"ג מה"מ כתב הביצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כל זמן שלא פרחו ודבר זה גזירת חכמים ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה לפיכך הרוצה להקנות אפרוחים וביצים אלו לחבירו מטפח על השובך שיפרחו האמהות ויגבהו מעל הארץ ואח"כ יקנה אותם בקנין או ע"ג קרקע וכו' ולאו למימרא דלהרמב"ם אפילו עמד האם מעליהם לא זכתה לו חצרו כל זמן שלא פרחו דא"כ אפילו שיטפח על השובך מה בכך הא אם תחזור האם עליהם נמצא שלא זכתה לו חצרו ואף כי יש ליישב דכיון דכשהוגבהה האם מעליהם הקנה לאחרים כיון שנכנסה עליהם רשות אחרים תו לא פקע לענין דלא מצי הדר ביה ומ"מ יקשה דבפי"ג מה"ש בדין שילוח הקן כתב אסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליהם לפיכך אפילו היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בעלייתו וכו' אינן מזומנים ולא קנה לו חצרו ואם איתא הכי הול"ל אסור לזכות בביצים או באפרוחים כל זמן שלא פרחו לפיכך אפילו היו ביצים או אפרוחים שלא פרחו בעלייתו וכו' אלא ודאי כל שעמדה האם אפילו שעה אחת זכתה לו חצרו אבל כשלא עמדה אסור לזכות בביצים או באפרוחים ואע"פ שאינו זוכה באם והתורה לא אסרה אלא שלא ליקח האם על הבנים אבל ליקח או לזכות בבצים ושלא ליקח את האם לא מיתסר מדאורייתא אבל חכמים אסרוהו גזרה שמא יבא ליקח האם על הבנים ושלא פרחו דנקט הרמב"ם לאו דוקא דאע"ג דלא פרחו אם עמדה האם מעליהן זכתה לו אלא אורחא דמילתא נקט דכל שלא פרחו אין דרך האם לעמוד מעליהם וה"ה שכתב ופירש המחבר פירי חדתי שלא פרחו ורש"י פי' שהטיל' אותם האם ולא עמדה מעליהם עכ"ל דמשמע מדבריו דלהרמב"ם אפילו עמדה האם מעליהם כל זמן שלא פרחו לא זכתה לו לא נראו דבריו בעיני מהטעם שכתבתי לעיל:

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

המוכר פירות שובך וכו' עד סוף הסימן הוא ל' הרמב"ם בפכ"ג ממכירה וכתב ב"י הוא נלמד מדתנן פ' הספינה הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה וכו' מדמפרש דיני מכירתם אלמא דקנה וכתב הרמב"ם דטעמא משום דאינו מוכר יונים שיולדו וכו' אלא דאכתי איכא למיבעיא מ"ש דכי היכי דבמוכר פירות שובך או פירות כוורת אמרינן דהוי כמוכר שובך או כוורת לפירותיה הכי נמי במוכר פירות דקל נימא דקנה משום דאינו אלא כמוכר דקל לפירותיו ואיפשר דכיון דמוכר פירות אילן או פירות שדה אין לו רשות ליכנס בקרקע שלא ברשות בעל השדה אלא בשעת אסיפת הפירות לא משמע שמכר לו רק הפירות מה שאין כן בלוקח פירות שובך שהוא צריך ליכנס שם בכל יום להאכיל היונים ולוקח פירות כוורת גם הוא צריך לבקר בכל יום וכו' הו"ל כמוכר שובך לפירותיו וכ"כ בספר כסף משנה והאריך בזה ואני לא ידעתי ליישוב זה שום יד ורגל בגמרא ובפוסקים ועוד כתב ב"י וז"ל ועי"ל דכיון דשובך וכוורת הם טפלים לגבי פירותיהם דסתמן אינן שוים כל כך הוה ליה כמוכר שובך וכוורת לפירות מה שא"כ במוכר פירות אילן ושדה שהם טפלים לגבי אילן ושדה עכ"ל ולפע"ד דאין זה אמת שהרי שנינו בפ' הספינה מכר כוורת מכר דבורים מכר שובך מכר יונים משום דדבורים בטלי לכוורת דקביע וכן היונים בטלים לשובך דקביע ולהכי מכר פירות כוורת לא מכר כוורת מכר פירות שובך לא מכר את השובך וכדמשמע ממאי דתנן התם הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין וכו' דאלמא דלא בטל השובך לגבי יונים ולא הכוורת לגבי דבש וכן פי' רשב"ם להדיא במשנת מכר כוורת מכר דבורים וכו' וכתב דמילתא דפשיטא היא ולא איצטריך למתני. אלא נראה ליישב הקושיא בדרך זה דכאן דאמרינן דמוכר השובך לפירותיו מיירי במפרש שמכר כל פירות הכוורת ופירות השובך בלא שום שיור דהשתא ודאי אמרינן בזה מכר פירות כוורת מכר גם הכוורת מכר פירות שובך מכר גם השובך וכדאיתא בתוספתא הביאה הרא"ש לשם וכמו שיתבאר לקמן בסימן ר"ך סעיף י"ט וכ' וזהו שכתב הרמב"ם ורבינו ואין זה מוכר דבר שלא בא בעולם שאינו מוכר היונים שיולידו והדבש שיבא לכוורת כלומר שאינו מוכר אותם בלבד אלא מוכר גם הכוורת והשובך דכיון שמפרש שמכר כל פירות הכוורת וכל פירות השובך אין דרכן של בני אדם למכור כל הדבורים וכל היונים כשדעתו לשייר הכוורת והשובך אלא ודאי מדמכר כל פירות השובך וכל הכוורת בעל כרחך דמכר גם הכוורת והשובך ואמרינן דהוה ליה כאילו אמר בפירוש דמוכר השובך לפירותיו והכוורת לפירותיו והרי הוא כמוכר אמת המים לחבירו שהוא נהנה בכל מה שיצוד בה לפי שמוכר לו בלא שיור וכמוכר אילן לפירותיו דמיא אבל במוכר פירות דקל אעפ"י שמוכר לו כל הפירות בלא שיור אפילו הכי לא מכר האילן לפי שדרכן של בני אדם למכור כל פירות האילן ולשייר האילן לעצמו: והבצים והאפרוחים שהם עתה בשובך וכו' בסוף חולין לוי בר סימון אקני פירות שובכו לרב יודא אתא לקמיה דשמואל א"ל זיל טרוף אקן דליתגבהו וקנינהו. למאי אי למקניא ניקנינהו ניהליה בסודר הנהו פירי חדתי הוו דלוי בר סימי גופיה לא הוה קני להו וה"ק ליה זיל טרוף אקן דליתגבהו וליקנינהו לוי בר סימי והדר ליקנינהו ניהלך בסודר. וכתב ב"י דלהרמב"ם כשלא עמדה מעליהם אסור לזכות בבצים או באפרוחים ואע"ג דלא מיתסר מדאורייתא כשאינו רוצה לזכות גם באם דהתורה לא אסרה אלא שלא ליקח האם על בנים אבל חכמים אסרוהו גזירה שמא יבא ליקח האם על הבנים אבל אם האם עמדה מעליהם אפילו שעה אחת זכתה לו חצרו ושלא פרחו דנקט הרמב"ם לאו דוקא דאע"ג דלא פרחו אם עמדה האם מעליהם זכתה לו אלא אורחא דמילתא נקט דכל שלא פרחו אין דרך האם לעמוד מעליהם וה' המגיד שכתב ופירש המחבר פירי חדתי שלא פרחו ורש"י פי' בצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם עכ"ל דמשמע מדבריו דלהרמב"ם אפילו עמדה האם מעליהם כל זמן שלא פרחו לא זכתה לו חצרו ולא נראו דבריו בעיני עכ"ל. ושרי ליה מאריה כי הדברים ברורים ופשוטים שאין כאן שום מחלוקת בין פירוש רש"י למה שפירש הרמב"ם ז"ל אלא שהרמב"ם ז"ל בא לבאר דאע"ג דרב יודא אמר רב לא אמר בסוף חולין אלא שאסור לזכות בבצים כשהאם רובצת עליהן לאו דוקא בבצים אלא ה"ה נמי אפרוחים שלא פרחו וכדמשמע מן האסמכתא דמייתי התם שנאמר שלח תשלח את האם והדר הבנים תקח לך דבנים דקרא איירי נמי באפרוחים שלא פרחו והא דנקט שלא פרחו משום דתנן התם היו שם אפרוחין מפריחין או בצים מוזרות פטור מלשלח ואם כן מותר לזכות באפרוחים שפרחו אפילו כשהאם רובצת עליהם ואינו אסור אלא באפרוחים שלא פרחו דאותן דוקא דינם כביצים וזהו שאמר הרב המגיד דרש"י פירש פירי חדתי בצים שהטילה אותם האם ולא עמדה מעליהם כלומר ולא פירש דמיירי באפרוחים שלא פרחו והרמב"ם פירש פירי חדתי שלא פרחו כלומר ביאר בדבריו שאף האפרוחים שלא פרחו איכא בהו הך איסורא דגזרו חכמים שאסור לזכות בהם כשהאם רובצת עליהם משום חששא דשמא יהא זוכה גם באם ועובר משום לא תקח האם על הבנים ומשום הני צריך לטפח על השובך כדי שיגבהו האמהות מעליהם ואז זכתה לו חצרו לבצים ולאפרוחים שלא פרחו ואחר כך יקנה וכו' והיינו ודאי דכיון שעמדה אפילו שעה אחת כבר זכתה לו חצרו וכו'. ומ"ש הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות שחיטה שהביא בית יוסף איירי נמי באפרוחים שלא פרחו וכמבואר באותו פרק ע"ש: