טור חושן משפט רכד
<< | טור · חושן משפט · סימן רכד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
טור[עריכה]
המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת ואין ידוע אם מת קודם משיכה או לאחר משיכה כתב רב אלפס שאם היה עומד בבית בעל החמור עליו להביא ראיה אבל אם היה עומד בסימטא אז צריך בעל הפרה להביא ראיה וכן כתב הרמב"ם ז"ל אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב שאפילו אם עומד בבית בעל החמור על בעל הפרה להביא ראיה דכיון שמשך בעל החמור את הפרה נקנה החמור לבעל הפרה בכל מקום שהוא וכיון שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה:
ולא מיבעיא כאן שהוא בא להוציא אלא אפילו להחזיק מה שבידו עליו להביא ראיה כגון שלקח בהמה מחבירו ושחטה ומצא נקב בבית הכוסות דקיימא לן הוגלד פי המכה בידוע שנעשה ג' ימים קודם שחיטה ואם שחטה בתוך ג' ימים שקנאה הוי מקח טעות לא שחטה תוך ג' ימים הוי ספק אם היה כן בשעה שקנאה או לא וכיון שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה שהיתה טרפה בשעה שקנאה או יפרע אפילו אם הוא מוחזק שעדיין לא פרע המעות ושאר טריפות כגון מחמת סירכא יתבאר לקמן בענין המומין אם מבטל המקח:
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה וכו' בס"פ המדיר (עו.) אמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת חמורו על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה מיתיבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות מב' צדדין טריפה הוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה ואי יהיב טבח דמי בעי לאתויי ראיה ומפיק ואמאי בעל בהמה לייתי ראיה ונוקים בדלא יהיב טבח דמי מאי פסקא אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה מיתיבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' ואי דלא קא יהיב טבח דמי בעל בהמה בעי לאתויי ראייה ומפיק ואמאי ספיקא ברשות טבח אתייליד דיהיב טבח דמי ומאי פסקא סתמא דמילתא כמה דלא יהיב אינש זוזי לא יהבי ליה חיותא ופי' רש"י ומשך בעל החמור את הפרה. והחמור היה בבית בעליו ותנן בפרק קמא דקידושין כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה זה שמשך אחד מהם נתחייב חבירו באונסי חליפין בכ"מ שהם: עד שמת החמור. זה אומר עד שלא משכת את פרתי מת חמורך וזה אומר משמשכתי מת וכבר קנוי הוא לך: כל שנולד ספק ברשותו. על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת הפרה. וכתב הרא"ש על זה כך פירשו חכמי אשכנז וצרפת דכל מי שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה בין להוציא בין להחזיק ממון שבידו מדפריך לקמן והא ספיקא ברשות טבח אתייליד והיינו להחזיק ורב אלפס כתב שאף לדברי רמי בר יחזקאל על בעל החמור להביא ראיה וקרי נולד ספק ברשותו לפי שהחמור היה עומד ברשותו וכאן נמצאו וכאן היו ואית לן למימר שמא מת החמור קודם משיכת הפרה אבל אם היה החמור עומד בסימטא על בעל הפרה להביא ראיה ולרב יהודה על בעל החמור להביא ראיה אפילו עומד בסימטא ולא נהירא האי פירושא דמיד שמשך בעל החמור את הפרה נקנה החמור לבעל הפרה בכל מקום שהוא עומד וחזקת ממון וחזקת הגוף מסייע לבעל החמור ולמה נזקיק אותו להביא ראיה ולא שייך כאן נמצאו וכאן היו וכו' ועוד מאי קאמר רמי בר יחזקאל לא תצייתינהו להני מילי דכייל יהודה אחי כיון דלתרווייהו על בעל החמור להביא ראיה דילמא הא דקאמר רב יהודה על בעל החמור להביא ראיה היינו משום דמסתמא דמילתא כל זמן שלא משך בעל הפרה את החמור עדיין הוא עומד בבית בעל החמור אבל אם היה עומד בסימטא היה מודה דעל בעל הפרה להביא ראיה אלא ודאי מילתא דרב יהודה ורמי בר יחזקאל הם דבר והפכו ואני אומר דטעות סופר הוא במה שכתב בהלכות רב אלפס בעל החמור וטעה בין פרה לחמור עכ"ל הרא"ש וזה לשון הרי"ף אמר שמואל המחליף פרה בחמור משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך החמור עד שמת חמורו על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה מאי טעמא כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה וכתב דאיכא מאן דאמר דלית הלכתא כשמואל ואיכא מאן דאמר הלכתא כוותיה ונראה מדבריו דהלכתא כוותיה. וכתב הר"ן פירש הרז"ה דרב יהודה סבר שאותו שנולד הספק בממונו עליו הראיה וחמור ממונו של בעל החמור מיקרי וכי אתא רמי בר יחזקאל אמר הכי אמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו עליו להביא ראיה כלומר דלאו בממונו תליא מילתא אלא ברשותו תליא דכל שנמצא ספק בביתו עליו להביא ראיה משום טעמא דכאן נמצאו וכאן היו ונפקא לן בין כללא דרב יהודה לכללא דרמי דאילו לרב יהודא אפילו נמצא החמור מת ברשות בעל הפרה על בעל החמור להביא ראיה כיון שהיה בעליו תחלה ואילו לרמי כיון שלא נולד הספק ברשותו אלא ברשות בעל הפרה על בעל הפרה להביא ראיה משום דאמרינן כאן נמצא וכאן מת ומשום הכי אתי שפיר מאי דאמרינן המוציא מחבירו עליו הראיה דהיינו טבח מסתמא כדמסקינן דסתמא דמילתא כמה דלא יהיב אינש זוזי לא יהבי ליה חיותא ואין הכי נמי דאפילו לא יהיב טבח דמי צריך טבח להביא ראיה להפטר מדמי פרעון סך הבהמה משום דאמרינן כאן נמצאו וכאן היו ועל זה הפירוש סמך הרי"ף ז"ל שהביא הלשון הראשון בגמרא ואע"ג דאידחי ליה משום דכיון שמת בבית בעל החמור כולהו מודו דעליו הראיה דלא פליגי אלא בטעמא ונפקא מינה היכא שמת בביתו של בעל הפרה וכמו שכתבתי ורב אלפס פסק כשמואל עכ"ל וזה לשון הרמב"ם בפ"כ מהלכות מכירה כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה כיצד המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך זה החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה וכן כל כיוצא בזה וכתב הרב המגיד זה מימרא דשמואל בפרק המדיר בזה הלשון ממש ויש מי שלא פסקה בהלכה אלא על בעל הפרה להביא ראיה וכבר נכתב דעת זה בהלכות ויש מי שפסקה ולזה נוטה דעת המחבר ורב אלפסי ז"ל ומ"מ כתבו קצת מפרשים דלא אמרינן הכי אלא כשמת החמור ברשות בעל החמור ובעל החמור אינו טוען ברי שהיה חי בשעת משיכת הפרה הא אם היה בעל החמור טוען ברי או שהיה החמור באגם על בעל הפרה להביא ראיה וכתב הרשב"א בסוף דבריו וצ"ע על הרב אלפסי שלא חילק בזה כלל וכן כתב הרמב"ן ז"ל עכ"ל ומעתה זכינו לדינו של הרא"ש דבעומד חמור בסימטא על בעל הפרה להביא ראיה דאיפשר דגם הרי"ף והרמב"ם ז"ל יודו בזה:
ולא מיבעיא כאן שהוא בא להוציא וכו' דקיימא לן הוגלד פי המכה בידוע שנעשה שלשה ימים קודם השחיטה וכו' או יפרע אפילו הוא מוחזק וכו' ברייתא זו שכתבתי בסמוך איתא נמי בפרק אלו טרפות (דף נ:) וכתבו התוס' והרא"ש המע"ה פי' על הלוקח להביא ראיה שברשות מוכר נטרפה אע"פ שלא נתן מעות עדיין כאן נמצאו וכאן היו כדאמרינן בסוף פ' המדיר והא דקרי ליה מוציא משום דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהבי ליה חיותא וכך הם דברי הרמב"ם שכתב בפ"כ מהלכות מכירה לא הוגלד פי המכה הרי הדבר ספק ועל הטבח להביא ראיה שקודם לקיחתו נטרפה שהרי ברשותו נולד הספק ואם לא הביא ראיה ישלם הדמים למוכר וכתב ה"ה זה מבואר בסוגיא שם אליבא דשמואל דכי אמרינן בברייתא לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה דוקא כשנתן הטבח מעות אבל לא נתן הטבח מעות אין על המוכר להביא ראיה אלא מוציאין מן הטבח בלא ראיה וכן נתבאר בהלכות ומ"מ כבר כתבתי שיש פוסקים דלא כשמואל וכאן אם לא נתן הטבח דמי על המוכר להביא ראיה ובלא ראיה אין מוציאין מן הטבח וכן הרשב"א ז"ל הקשה לדברי המחבר לומר דסוגיין דלא כהלכתא עכ"ל: ומה שאמר רבינו ושאר טריפות כגון מחמת סירכא יתבאר לקמן וכו' בסימן רל"ב: כתב המרדכי בפ' הזהב שמעון שמכר סוס לראובן ביין ומשך ראובן הסוס ועדיין היין בידו ואח"כ בא עכו"ם אחד ואמר שהסוס נגנב ממנו ולקח הסוס וראובן מעכב היין הדין עם שמעון שכיון שמשך הסוס נקנה היין לשמעון ומה שטוען שהוא מקח טעות כיון שאין שמעון מודה שהעכו"ם לקחו בדין שודאי נגנב ממנו סתם עכו"ם אנסים הם כדאמרינן בפרק חזקת הבתים (מה:) ואין צריך שמעון לישבע שאינו יודע שהוא גנוב ומיהו אם יש עדות ששמעון היה יודע שגנב ובדין לקחו העכו"ם הוי מקח טעות וכן כתוב בתשובות מיימון דספר קנין סימן ו'. וכתב עוד המוכר סוס לחבירו ונמצא בו מום משביעין המוכר שלא ידע ולא הרגיש במום זה מעיקרא:
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
המחליף וכו'. בפ' המדיר אסיק רמי בר יחזקאל משמיה דשמואל כל שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה ונחלקו בפירושו. האלפסי והרמב"ם והסמ"ג מפרשים דה"ק דעל בעל החמור שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה שהרי החמור עדיין ברשותו הוא כיון שלא משכו בעל הפרה מרשותו בעודו חי ואף ע"פ שלא נתבאר בדבריהם חילוק זה שכ' רבינו בין עומד בבית בעל החמור לעומד בסימטא מ"מ כבר פירש הרא"ש לדעתם דאין זה אלא כשמת החמור ברשות בעל החמור אבל בעומד בסימטא על בעל הפרה להביא ראיה והוא ז"ל חלק ע"ז ופירש דאפילו מת החמור ברשות בעל החמור על בעל הפרה להביא ראיה דכבר החמור עומד ברשות בעל הפרה מיד לאחר משיכת הפרה וא"כ הספק נולד ברשותו: ומ"ש רבינו ואין ידוע אם מת קודם משיכה וכו'. משמע מדבריו דה"ק דאין ידוע לנו אע"פ שכל אחד טוען ברי יודע אני אפ"ה על בעל החמור להביא ראיה וכן פרש"י זה אומר עד שלא משכתי את פרתי מת חמורך וזה אומר משמשכת מת ואצ"ל בששניהם טוענין שמא וכההיא דהוגלד פי המכה דהוה ספק לשניהם אם היה כן בשעה שקנאה אבל ה' המגיד כתב בשם קצת מפרשים דאם היה בעל החמור טוען ברי על בעל הפרה להביא ראיה וכבר האריך ב"י עיין עליו. ואין להקשות לפי דעת הרא"ש א"כ לעיל בסי' רכ"ג נמי נימא כה"ג דמשמשך בעל הפרה את החמור מיד הפרה עומדת ברשות בעל החמור ונימא דבספק על בעל הפרה להביא ראיה דהא פשיטא כיון דבע"כ צ"ל דלא קאמר ליה פרה מעוברת ולא פרה זו דא"כ אין כאן ספק דפשיטא דזכה בעל החמור בפרה ובולד א"כ אע"פ שהפרה עומדת מיד ברשות בעל החמור מ"מ הולד עומד ברשות בעל הפרה דהחליפין לא הוי אלא חמור בפרה סתם ובמשיכת החמור אין הולד עומד ברשות בעל החמור כיון שהחליפין לא היו רק על הפרה ולולד אית ליה חזקת מרא קמא:
ול"מ וכו'. ג"ז שם בברייתא וכמו שפי' התוס' והרא"ש דעל הלוקח להביא ראיה אף על פי שלא נתן עדיין מעות וכן פסק הרמב"ם בספ"ב מה"מ:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכ"ה תשובת מוהר"ם במרדכי פ' המדיר ע"א על ראובן שמכר סוס לשמעון ואחר שמשך הסוס נמצאו מומין ביד שמעון וטוען שמעון שביד ראובן היו בו המומין והוא מקח טעות על שמעון להביא ראיה ואפילו עדיין לא פרע המעות מוציאין ממנו ולא אמרינן דיהא נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתי ומ"מ ראובן צריך לישבע שלא ידע ולא הרגיש ממומין אלו בעוד שהכוס היה בביתו ואם אינו רוצה לישבע שלא ידע ולא הרגיש ממומין אלו בעוד שהסוס היה בביתו הדר זבינא אפילו קיבל ראובן כבר המעות עכ"ל: