טור חושן משפט רמו

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן רמו (מנוקד) | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה

מפרשים בהמשך הדף ():    בית יוסף • ב"ח • דרכי משה • ד"מ הארוך • דרישה • פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור

אף ע"פ שהנותן נותן בסתם אנו הולכים אחר אומד הדעת: כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו אין מתנתו מתנה שאנו אומדין דעתו שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבם לאחרים:

וכתב הרמ"ה ז"ל וה"ה נמי בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח מפני בעלי חוביו או מפני אויביו ואח"כ עשה פשרה עם בלי חוביו ואויביו או שמתות אם נתברר שלא כתב מתנה זו אלא מחמת כן הואיל ונדחה השעה מפניו והרי הוא צריך לנכסיו בטלה המתנה ודומה לשכ"מ שכתב כל נכסיו מחמת שהוא סובר למות ואם עמד מחליו חוזר בו וה"ה נמי בבריא כיוצא בזה דההוא דמי ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים איירי בבריא והרמב"ן פי' דלא איירי אלא בשכ"מ אבל בבריא אפילו בא בנו מתנתו קיימת דכיון דשביק נפשיה ויהיב לאחריני לבריה נמי שביק:

וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו לא שנא בריא ולא שנא שכיב מרע לא קנה שלא נתכוין אלא לעשותו אפוטרופא על שאר הבנים כדי שיכבדוהו ואפילו הוא קטן המוטל בעריסה:

בד"א שכתבם לו בלשון מתנה אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה אם הוא שכיב מרע ודוקא בכותב לבן בין הבנים אבל אם כותב כל נכסיו לבתו בין שיש לו בנים בין שאי לו בנים אלא בנות הוי מתנה וכן אם כתב לאח בין האחים או לאחד משאר היורשים קנה לדעת רב אלפס אבל לדעת א"א הרא"ש ז"ל בת בין בן הבנים בין בין הבנות לא קנתה וכ"כ הרמ"ה וכתב עוד בן בין הבנות היכא דחזיין למשקל מזוני וכתב כל נכסיו לבנו אע"ג דמשמעתין לא משמע אי קני אי לא קני מסתברא אע"ג דקני לא מפקינן לבנות מזוני דידהו:

וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד הא דאמרינן בכותב כל נכסיו לבנו שלא עשאו אלא אפוטרופא דוקא שלא כתב לו בקנין אבל אי כתב לו בקנין קנה כיון שיפה כחוב קנין דכותב דוקא קאמר ונראה דאיירי במייפה כחו דאמר תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו ואפילו הכי לא קנה:

ואם אמר כתבו ותנו לו כל נכסי ואינו מייפה את כחו אפילו אפוטרופא לא עשאו שהרי זה בא לעשותו אפוטרופא בדרך הקנאה וחיישינן שמא לא גמר לעשותו אפוטרופא אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה ואפילו האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך יזכה יחזיק במתנה אפילו הכי לא עשאו אלא אפוטרופוס דכל יפוי כח שכתב לא הוי אלא כדי דלישתמעון מילה טפי: ומיהו אם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס או שפירש בשטר ויהא רשאי למכור ולתת לאחרים קנה ע"כ:

ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר האחר קנה החצי ובנו הוי אפוטרופוס בחצי לא מיבעיא אם כתב החצי לאחר תחילה והשאר לבנו דהוי אפוטרופוס דבשעה שכתב לבנו הוי כל נכסיו אלא אפילו כתב לבנו ולאחר בבת אחת חשבינן ליה כותב כל נכסיו לבנו כיון שלא שייר כלום בנכסים אחר מתנת בנו ודוקא שכותב כל נכסיו לבנו ולפלוני אבל אם כתב חצי נכסי לבני וחצי נכסי לפלוני מדהוה ליה למכתב כל נכסי לבני ולפלוני ולא עשה כן אלא הקדים לבנו במתנתו לבנו נמי הוי מתנה והיה ליה כנותן לבנו המקצת תחילה ואח"כ השטר לאחר ואם כתב שני שלישי נכסי לבני והשליש לאחר הוי ככותב כל נכסיו בבת אחת לבנו ולאחר אע"פ שהקדים לבנו תחילה משום דלא הוה מצי למיכתב כל נכסי לבני ולפלוני דאז הוי משמע חצי לבני וחצי לפלוני:

ואם כתב כל נכסיו לשני בניו שניהם הן אפוטרופין ואם כתב חצי נכסי לבני פלוני וחצי נכסי לבני פלוני הראשון הוי מתנה והשני והוי אפוטרופא על החצי לכל הבנים ואפילו הראשן נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר כאחד מן האחין:

הכותב נכסיו לשתי נשיו הוי דינא ככותב לשני בניו וכותב לאשתו ובנו כתב ה"ר ישעיה דתרוייהו הוי אפוטרופסין וא"א הרא"ש ז"ל כתב דלאשתו הוי מתנה ובנו אפוטרופוס וכן כתב הרמ"ה: ודוקא בכותב כל נכסיו אבל אם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלים הוי מתנה בין ששמע שמת בנו וכתב לאחרים בין בכותב נכסיו לבן בין הבנים:

וכן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס:

והכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה:

והכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שטר חוב מוקדם הפסידה כתובתה:

ושטר הברחה ושכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד מבנים בכל אלו אזלינן בתר אומדנא ובספר אבן העזר ביארתיו היטב:

כתב הרמב"ם ז"ל כל הנותנין כל נכסיהן כשתבטל המתנה ויחזירו כל הנכסים לבעליהם הראשונים אין מקבל המתנה מחזיר הפירות שאכל: שאפילו הנותן מתנה בפירוש ע"מ להחזיר לזמן הקצוב אוכל הפירות עד זמן הקצוב:

בית יוסף

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

(ב) אף על פי שהנותן נותן בסתם אנו הולכים אחר אומד הדעת כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו וכו' ברייתא בפרק מי שמת (קמו:) אליבא דר"ש בן מנסיא והרי"ף והרא"ש גורסים אמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא והכי איתא בהדיא בגמרא בפרק י"נ וכתב הרשב"ם בפרק ו' מהלכות זכייה לפיכך אי שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין מתנתו קיימת:

וכתב הרמ"ה וה"ה נמי בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח וכו' והרמב"ן פי' דלא איירי אלא בשכ"מ אבל בריא אפי' בא בנו מתנתו קיימת וכו' נראה דמ"מ דינו של הרמ"ה בבריא שכתב נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח וכו' הרמב"ן נמי מודה בה ולא אתא לאיפלוגי אלא בההיא ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחרים לומר דלא איירי אלא בשכ"מ. והר"ן בפרק מי שמת הביא דברי הרמב"ן וכתב עליהם איפשר אף לפי דבריו ז"ל דאפילו בבריא איתא כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה דבכה"ג לא שביק נפשיה או אפשר דאפילו בכה"ג נמי שביק נפשיה מיקרי כיון שהוא מסלק כחו מנכסיו שלא יוכל למכור אותם עכ"ל:

וכן הכותב נכסיו לא' מבניו ל"ש בריא ול"ש שכ"מ לא קנה שלא נתכוין אלא לעשותו אפוטרופא על שארהבנים כדי שיכבדוהו ואפילו הוא קטן המוטל בעריסה בפרק י"נ (קלא:) א"ר יהודה אמר שמואל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופא בנו הקטן מאי איתמר רב חנילאי בר אידי אמר שמואל אפילו בנו קטן המוטל בעריסה בעי רבא בבריא היאך בשכ"מ הוא דניחא ליה דלישתמעון מיליה אבל בבריא הא קאי הוא או דלמא בבריא נמי ניחא ליה דלישתמעון מיליה מהשתא ולא איפשיטא וכ' הרי"ף ולקולא עבדינן ולא עשאה אלא אפוטרופא וכן פסק הרא"ש ז"ל וז"ל הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' זכייה הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו בין שהיה בריא בין שהיה שכ"מ אפי' היה בן קטן המוטל בעריסה לא עשהו אלא אפוטרופא והרי הוא בכל הנכסים כאחד מאחיו אומדן דעת הוא שלא נתכוין אלא להיות אחיו נשמעים לו ואם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין זכה הבן במתנה עכ"ל והא דאם שייר כל שהוא וכו' זכה הבן במתנה כתבו רבינו בסוף הסי' ושם יתבאר בס"ד: וכתב הר"ן אהא דמסקינן דבנו אפי' קטן ומוטל בעריסה אפוטרופא שווייה כתב הרז"ה דדוקא בצריכים אפוטרופוס כגון קטן בין הבנים הקטנים או דליתנהו הכא הא בגדולים ואיתנהו הכא מתנה גמורה היא והרשב"א ז"ל מסתפק בדבר עכ"ל ואני מצאתי להרשב"א שכ' בתשובות שאין דברי הרז"ה מחוורים והביא ראיה לדבר לסתור דברי הרז"ה וה"ה בפ"ו מה' זכייה כ' על סברת הרז"ה וליתא וכן הסכימו ז"ל דבכל גווני לא קנה עכ"ל:

ומ"ש רבינו בד"א שכתבם לו בלשון מתנה אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ ודוקא בכותב לבן בין הבנים וכו' שם כתב הרא"ש ז"ל על הא דאמרינן שהכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופא וא"ת והא פסקינן כרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימים ורשב"א תירץ דבלשון ירושה ודאי קני כדכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ובלשון מתנה אזלינן בתר אומדנא דנתכוין לאפוטרופא דשייך ביה נמי לשון מתנה ור"ח תירץ דהתם באומר והכא בכותב ולא מסתבר וכי הורע כחו בשביל הכתיבה וקצת יש ליתן טעם דכתיבה מכוין לאפוקי קלא כדי לאחשוביה כדי שיכבדוהו ועוד תירץ דהכא מיירי בכל הנכסים ורבי יוחנן לא אמר אלא כשריבה לאחד ומיעט לאחד וקשה מהא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלו משום ירושה וא"ל ר"נ אימא הלכה כר"י וכו' אלמא בכל הנכסים ובכותב נמי אמר דלא עשאה אפוטרופא ולתירוץ רשב"ם ניחא דכיון דראוי ליורשו אע"ג דאמר נכסי לך הוי כאילו הזכיר ירושה ומצינו למימר דרב הונא איירי בבת בין הבנות ובאח בין האחים אבל בן בין הבנים עשאו אפוטרופא וכן אוקמה רב אלפס ז"ל. ומ"ש בת בין הבנות הוי מתנה לא ידענא מנא ליה דמשמע מדמיבעיא ליה בבת אצל הבנים אלמא דבת בין הבנות פשיטא ליה דהוי כבן בין הבנים ועוד מצינו למימר דהא דקאמר ר"י בן ברוקא דקני בלשון ירושה מיירי דפירש בהדיא שאינו עושהו אפוטרופא אלא רוצה שיירש עכ"ל וז"ל רב אלפס פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופא וכו' ומפרשי רבנן דוקא כותב אבל אמר יירשני בני שפיר דמי וירית דקיי"ל כר"י בן ברוקא ואי קשיא לך ההיא דאמרינן לקמן אמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי לירשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה וא"ל ר"נ גנבא גנובי למה לך אי סבירא לך כר"י בן ברוקא אימא הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא דשמעתיה כרבי יוחנן בן ברוקא אזלא דש"מ דאמר ר"י בן ברוקא אפילו בכותב למי שראוי לירשו דבריו קיימים ההיא בשאר יורשים כגון בת בין הבנות ואח בין האחים אבל בן בין הבנים בכתיבה לא עשאו אלא אפוטרופוס כדקאמר שמואל ודרב הונא לא פליוא עליה ולא פליגא נמי אדרבי יוחנן בן ברוקא אלא כל חדא וחדא קיימי באנפי נפשה ולא פליגי אהדדי ואי אמרת בנו מ"ט לא קני בכתיבה אלא אמרינן אפוטרופוס הוא דשווייה וכולהו יורשים קנו הא מילתא כבר אמרינן עלה בגמרא דהלכתא בלא טעמא היא ולית לן אלא מאי דאמרו רבנן עכ"ל ודברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהלכות זכייה כדברי הרי"ף דלא אמרו דלא עשאו אלא אפוטרופא אלא בכותב לבן בין הבנים אבל אם כתב לבן בין הבנות או לבת בין הבנות או לאחד מן היורשים בין שאר היורשים אע"פ שלא שייר כלום מתנתו קיימת וכתב ה"ה כתוב בהלכות פרשי רבנן דוקא כותב אבל שכ"מ שאמר יירשני פלוני בני קנה הכל דקיי"ל כר"י בן ברוקא וכו' והרב ן' מיגא"ש נחלק עליהם ואמר דל"ש כותב ל"ש אומר אלא ההיא דר"י בן ברוקא בשבירר דבריו דלהקנאה גמורה איכוין ורב יהודה בשלא בירר והמחבר הביא מימרא כפשטה עכ"ל: והשתא מ"ש רבינו בד"א שכתבם לו בלשון מתנה אבל אם כתב לו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ היינו מה שתירץ רשב"ם דהא דאמרינן לא עשאו אלא אפוטרופוס כשכתב לו בלשון מתנה ודר"י בן ברוקא כשכתב לו בלשון ירושה ולשון ירושה לא שייך אלא בשכ"מ:ומ"ש ודוקא בכותב לבן בין הבנים אבל אם כותב כל נכסיו לבתו וכו' הוי מתנה שם בגמרא איבעיא להו בת אצל הבנים מהו רבינא אמר לא קנה רב עוירא אמר קנה וכתב הרא"ש והלכה כרבינא ורב אלפס לא גריס בת אצל הבנים ולפי גירסתו כ' דבת בין הבנים הוי מתנה:ומ"ש רבינו דבין שיש לו בנים בין שאין לו בנים כ"א בנות הוי מתנה וכן אם כתב לאח בין האחים וכו' כן נראה מדברי הרי"ף שלא אמרו אלא בכותב לבן בין הבנים הוי הלכתא בלא טעמא אבל בכותב לאחד משאר יורשים קנה:ומ"ש אבל לדעת א"א הרא"ש ז"ל בת בין בין הבנים בין בין הבנות לא קנתה כבר כתבתי דגריס איבעיא להו בת בין הבנים מהו ופסק כרבינא דאמר לא קנה וכתבתי שכתב על דברי רב אלפס דמדאיבעיא לן בבת בין הבנים משמע דפשיטא ליה בבת בין הבנות דהוי כבן בין הבנים: וכתב עוד בן בין הבנות היכא דחזו למשקל מזוני וכתב כל נכסיו לבנו אע"ג דמשמעתין לא משמע אי קני אי לא קני מסתברא אע"ג דקני לא מפקינן לבנות מזוני דידהו דבר פשוט הוא בעיני דכיון דאדם חייב במזונות בתו והאומר אל יזונו בנותי מנכסי אין שומעין לו א"ב כשכתב כל נכסיו לבנו אפילו את"ל שנתכוין ליתנן לו במתנה לאו כל כמיניה להפקיע מזונות בנותיו:

וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד הא דאמרינן בכותב כל נכסיו לבנו שלא עשאו אלא אפוטרופא דוקא שלא כתב לו בקנין וכו' דברים אלו כתבם נ"י בשם ה"ר יונה: ומה שכתב ונראה דאיירי במייפה כחו ואמר תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו ואפ"ה לא קנה כ' זה לחלוק על איכא מ"ד דכיון שיפה כחו בקנין קנה דליתא אלא אפילו יפה כחו ביותר שכתב תנו כל נכסי לפלוני ואף כתבו דבעלמא במייפה כחו בכה"ג קני כמבואר בסי' ק"נ בכותב כל נכסיו לבנו לא קנה דלא עשאו אלא אפוטרופוס וא"כ ה"ה למייפה כחו בקנין דלא קנה דלא עשאו אלא אפוטרופא וכ"כ נ"י דאפילו כתב לו בקנין לא עשאו אלא אפוטרופא:

(ח) ומ"ש ואם אמר כתבו ותנו כל נכסי לפלוני ואינו מייפה כחו אפילו אפוטרופא לא עשאו שהרי זה בא לעשותו אפוטרופא בדרך הקנאה וכו' ואין שטר לאחר מיתה זה נלמד ממאי דאמרינן בפרק אע"פ (נה.) ובפרק מי שמת (קנב.) גבי מתנת שכיב מרע שכתוב בה קנין:ומ"ש ואפילו האריך בלשון כדרך שופרא דשטרי ילך יזכה יחזיק במתנה אפילו הכי לא עשאו אלא אפוטרופוס דכל יפוי כח שכתב לא הוי אלא כדי דלישתמעון מיליה טפי דברי טעם הם:ומ"ש ומיהו אם פירש בשטר שמקנה לו הקנאה גמורה ולא בתורת אפוטרופוס או שפירש בשטר ויהא רשאי למכור ולתת לאחרים קנה כ"כ נ"י וכבר כתבתי שכן כתבו הרא"ש וה"ה בשם ן' מיגא"ש ז"ל ובטור אב"ה סימן ק"ז כתב רבינו בשם תשובת הרא"ש שכל שכתוב בשטר המתנה לשון שאיפשר להוכיח ממנו דלמתנה גמורה נתכוין הויא מתנה וז"ל הרשב"א ז"ל בתשובה להראב"ד אפילו לא בירר שאינו לאפוטרופסות אלא שכתב לו מתנה בקנין מתנה גמורה היא ונראה שהרב אלפס אינו סובר כן אלא אפילו בירר ואפילו בקנין אינו אלא לאפוטרופסות דכל זה שכתב אינו אלא לכבוד בעלמא כי היכי דלישתמעון מיליה ולא נתברר לנו דעתו של הרב אלפסי בזה אלא מה שנראה לי דין אמת דכל שבירר שאינו מתכוין לאפוטרופסות אלא למתנה גמורה מתנתו מתנה וכן כל שקנו מידו שאין קנין לאפוטרופסות והלכתא בלא טעמא הוא ולא מוספינן עלה עכ"ל וכן כתוב בתשובות להרמב"ן ז"ל סימן ל"ט וכתב עוד הרשב"א ז"ל אם כתבה מטלטלי אגב מקרקעי הוי כאילו ביאר דבריו שלא נתכוין לאפוטרופסות אלא למתנה ואכתוב דבריו בסמוך :

(י) ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר האחר קנה החצי ובנו הוי אפוטרופוס בחצי שם בפרק יש נוחלין (קלא:) פשיטא בנו ואחר לאחר במתנה ובנו אפוטרופא: ומ"ש ל"מ אם כתב החצי לאחר תחילה והשאר לבנו דהוי אפוטרופוס וכו' עד ואם כתב חצי נכסי לבני פלוני וחצי נכסי לבני פלוני הראשון הוי מתנה והשני הוי אפוטרופוס הכל שם בפסקי הרא"ש ובנימוקי יוסף וכתב דטעמא דהשני הוי אפוטרופוס מדלא כתב כל נכסי לפלוני ופלוני בני:ומ"ש רבינו ואפילו הראשון נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר כאחד מן האחים בנ"י כתב שיש לדון בדבר וכתב נ"י אם כתב כל נכסיו לשני בניו במקום שיש בנים אחרים שניהם אפוטרופין אלא שבעל הלכות כתב שקנו ולא אמרינן דאפוטרופין שוינהו ואפשר דכיון דהלכתא בלא טעמא הוא אין לנו אלא מה שהוזכר בפירוש והרשב"א בתשובה כתב מה שאמרו הכותב נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופא אין חילוק בין כותב לאחד לכותב לשנים או לשלשה ואכתוב לשונו בסמוך: [%א] כתב הרשב"א שנשאל על מי שהיו לו בנים רבים ינתן לשלשה מהם כל מה שיש לו בעולם קרקעות ואגבן מטלטלי מהו והשיב מסתברא שאע"פ שכתב לשלשתן לא עשאן אלא אפוטרופין כי מה חילוק יש בין אחד לשנים כי שמא לא נתכוין שישמעו אלא דברי שלשתן ומ"מ כאן ברור שאלו הג' קנו כל הנכסים מחמת מתנה: [%ב] ואפי' כתב לאחר בכיוצא שכתב לאלו קנה משום מתנה שהרי כתב להם מטלטלי אגב מקרקעי ואי משום אפוטרופסות למה לא כתב להם כן ועוד שמתוך הדברים שנתן להם בקנין ואי לאפוטרופסו' קנין למה אלא ודאי למתנה גמורה נתכוין וכ"כ הראב"ד שם בפירוש שאם הקנה לו בקנין קנה שהרי בירר דבריו שלא נתכוין אלא למתנה גמורה ודברים ברורים הם בעיני עכ"ל: [%ג] וכתב עוד בתשובה הנזכרת דכל היכא דאיכא לאסתפוקי בלשון המתנה אם נתכוין למתנה גמורה או לאו על מקבל המתנה להביא ראיה ופשוט הוא: [%ד] ובתשובה אחרת כתב על שכ"מ שאמר אני נותן לבני כך וכך ושאר כל נכסי לאשתי כיון שנתן מקצת נכסיו לבנו ואין לו אלא אותו הבן זה ודאי מוכיח מצד עצמו שלא נתכוין בנתינת האשה לעשותה אפוטרופא בשאר נכסים עליו שא"כ מ"ש אותו מקצת שלא עשאה אפוטרופא עליו כמו שעשאה על השאר ועוד שכבר אמרו ה' עד שיכתבו כל נכסיהם וזו אחת מהם וכאן הרי לא כתב כל נכסיו שהרי נתן מהם מקצת לבן אע"פ שיש לבעל דין לחלוק מ"מ כל שבנו מוציא מידי זה אינו כמחולק ועוד דכיון דבשעה אחת נתן מקצת לבן והשאר לאשה ה"ז כמשייר בין שנתן לבן תחלה ואח"כ לה ובין שנתן לה תחלה ואח"כ לבן עכ"ל:

הכותב נכסיו לשתי נשיו הוי ככותב לשני בניו כן כתב הרא"ש ז"ל שם וטעמא משום דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא כדין הכותב לבנו וכמו שנתבאר בטור א"ה א"כ דין הכותב לשתי נשיו שוה לדין הכותב לשני בניו:ומ"ש וכותב לאשתו ובנו כתב ה"ר ישעיה דתרווייהו הוי אפוטרופסין וא"א ז"ל כתב דלאשתו הוי מתנה ולבנו אפוטרופוס ז"ל הרא"ש שם ואם כתב כל נכסיו לאשתו ולבניו יראה דלאשתו הוי במתנה ולבנו אפוטרופא דאשתו לגבי בנו כאחר דמי וכן משמע לישנא דתלמודא דקאמר פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופא משמע מתוך דברי שמואל דאמר הכותב לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא וכל שכן בן וכן אמר שמואל במימרא אחת אשתו ובמימרא אחרת בנו הקטן אבל בנו הגדול לא הוצרך לומר וכך היא הגירסא בהרבה ספרים אשתו ובנו לאשתו במתנה ובנו אפוטרופא ורשב"ם מחק ואין צריך עד כאן לשונו: [%ה] כתב הריב"ש בסימן ת"ע אין בלשון רשאה ושלטאה אלא שתהיה כמו אפוטרופא או לכל היותר שתאכל פירות בחייה אבל בגוף הנכסים זכו היורשים ועיין בתשובות הרא"ש כלל פ"ד סימן ג': כתוב בתשובות הגאונים בשם רבינו האי שכ"מ שאמר תטול בתי נ' זהובים ובתי פלונית נ' זהובים והיו לו ג' בנות ואשה אחת והבת הגדולה נשואה אמר ליה אחיו אשתך מה תתן לה א"ל השאר שלה. תשובה דבריו קיימים וכל שאר נכסיו שלה ולא אמרינן דלא עשאה אלא אפוטרופא כיון שחילק לשתי בנותיו שהן יורשות חמשים חמשים לא כתב לאשתו כל נכסיו בודאי אילו לאדם נכרי נתן עם אשתו מקצת נכסיו בזאת לא היתה אשתו אלא אפוטרופא דאמרינן אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפוטרופא עכשיו שלבנותיו כתב ולא לאחרים איך נאמר כי אפוטרופא עשאה על בנותיו והרי נתן לשתים מהן מה שחפץ וא"ת שהרי יש גדולה שלא נתן כלום כיון שהעמיד ירושת התורה אפילו באחד מבניו הרי קמה ואין צריך לפטור את שאר יורשיו שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל נכסיו לכל מי שירצה עכ"ל. עיין בהגהות מרדכי דבתרא אצל בא מעשה לידינו ונתעלמה ממנו הלכה בענין כותב נכסיו לאשתו ואחריה לילדי בנותי אך היא תתן מנכסי עשרה ליטרין לצדקה והיורשים אומרים שלא עשאה אלא אפוטרופא ועיין בתשובות הרשב"א סימן אלף ומ"ח ובתשובות להרמב"ן סימן ע"א :

ודוקא בכותב כל נכסיו אבל אם שייר כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין הוי מתנה בין ששמע שמת בנו וכתב לאחרים בין בכותב נכסיו לבן בין הבנים כן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' זכייה גבי ששמע שמת בנו וכתב כל נכסיו ואם שייר מנכסיו כל שהוא בין קרקע בין מטלטלין מתנתו קיימת וכתב עליו ה"ה מפורש בברייתא כל נכסיו ואל יקשה עליך מ"ש רב נחמן בפרק מי שמת ה' עד שיכתבו כל נכסיהם ואינו מונה דין זה עמהם מפני שכבר מנה שכ"מ דתנן הכותב נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת וכו' ועל אותה משנה אמרו בגמרא מאן תנא דאזיל בתר אומדנא ר"ש בן מנסיא דתניא מי שהלך בנו למ"ה ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו וכו' אלמא דינן שוה וכי היכי דהתם הוי שיור אפילו מטלטלין ה"ה הכא וזה פשוט עכ"ל. ובדין כותב כל נכסיו לבנו כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר דבעינן שלא ישייר כלום לא קרקע ולא מטלטלין וכתב ה"ה שהטעם מדאמרינן בפ' מי שמת (קנ:) אמר רבא א"ר נחמן ה' עד שיכתבו כל נכסיהם וחד מינייהו כותב כל נכסיו לאשתו דקיי"ל שלא עשאה אלא אפוטרופא ובפ' י"נ משמע שדין כותב כל נכסיו לבנו דלא עשאו אלא אפוטרופא נלמד מדין כותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא וא"כ כי היכי דבאשתו בעינן שיכתוב כל נכסיו בלא שום שיור ה"ה לבנו ובטור אבן העזר סי' ק"ז כתב רבינו תשובת הרא"ש על לשון מתנה אחת ששייר לעצמו מה שירצה לתת בעד נפשו וגם שיפרעו בכל שנה מה שיש עליו לשלם לצורך ב"ה אי הוי שיור או לא:

(יד) (טו) (טז) וכן הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס והכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה והכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליו שט"ח מוקדם הפסידה כתובתה ושטר הברחה ושכ"מ שאמר תטול אשתי כאחד מן הבנים בכל אלו אזלינן בתר אומדנא ובספר א"ה ביארתיו היטב ובסי' ק"ו ובסימן ק"ז ובסי' צ' ועיין בטור זה סי' צ"ט : כתב ה"ר ר' יהודה בן הרא"ש בעיא בגמרא אשה אצל אחים ואצל בני הבעל מי אמרינן אף באלו רוצה שיכבדוה או לא ומסיק דאף באלו אפוטרופא היא אבל ברחוקים מאלו פשיטא דהויא מתנה: [%ו] כתב מהרי"ק בשורש כ"ב העדים עצמם אינם נאמנים לומר שהוא שטר מברחת לפי שמשימים עצמם רשעים [%ז] ואם עד אחד שאינו חתום על השטר מעיד שהוא שטר מברחת צריך לישבע להכחיש העד [%ח] ושם ביאר איזהו שטר מברחת דלא ליקני הלוקח או המקבל מתנה:

כתב הרמב"ם כל הנותנים כל נכסיהם כשתבטל המתנה ויחזרו כל הנכסים לבעליהם הראשונים אין מקבל המתנה מחזיר הפירות שאכל וכו' בפ"ו מהלכות זכייה וכתב ה"ה זה פשוט כל זמן שאין הבטלה בטעות שתהא בטלה מעיקרא וראיה מנותן מתנה בפירוש ע"מ להחזיר ובודאי דלא עדיף סתמו מפירושו עכ"ל:

בית חדש (ב"ח)

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אף על פי שהנותן נותן בסתם וכו'. ברייתא פ' מי שמת אליבא דר"ש בן מנסיא ולקמן סעיף י"ב בכתב כל נכסיו וכו' ע"ש:

וכתב הרמ"ה וה"ה נמי בריא וכולי. ס"ל דהך דמי שהלך בנו למד"ה וכו' מיירי בין בשכ"מ בין בבריא כדכתב להדיא בסוף דבריו ומשם נלמד נמי להיכא דברח דבכולהו הוי הטעם דכיון דלא כתב הנכסים לאחרים אלא לפי שהיה סובר דא"צ לנכסיו דשכ"מ סובר למות ולכן כותב כל נכסיו דא"צ להם ובריא ששמע שמת בנו א"צ לנכסיו אלא עד יום מותו להתפרנס מהם ולכן כותב כל נכסיו לאחרים גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ומש"ה בשכ"מ שעמד דצריך לנכסיו חוזר וכן בשמע שמת בנו ואח"כ בא בנו דצריך לנכסיו להורישם לבנו אין מתנתו מתנה וה"ה זה שברח דאין צריך לנכסיו כשכותב לאחרים כיון שנדחה השעה מפניו וצריך הוא לנכסיו כשחוזר למקומו בטלה מתנתו והרמב"ן ס"ל דהך דמי שהלך בנו למדינת הים וכו' אף על גב דלא כתב כל נכסיו אלא גוף מהיום ופירות לאחר מיתה מ"מ היאך שביק לנפשיה דילמא יהא צריך למכור הגוף לצרכו בחייו וכיון דשביק לנפשיה ויהיב לאחר לבריה נמי שביק ולכך צריך לומר דלא אמרו בבא בנו דאין מתנתו מתנה אלא בשכ"מ אבל בבריא אפי' בא בנו מתנתו מתנה וה"ה ברח כיון דבריא הוא לא בטלה מתנתו כשעשה פשרה כנ"ל ודלא כהר"ן דמסתפק בזה אליביה דהרמב"ן ומביאו ב"י גם לא כב"י דהרמב"ן מודה בברח דלא משמע הכי כלל:

וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו וכו'. מסקנא דתלמודא פ' י"נ דאפי' קטן המוטל בעריסה ור"ל דל"מ גדול דאף לאחר מיתת האב ילפינן מכבד את אביך לרבות אחיך הגדול ודאי אפוטרופא שוייה כדי שיכבדוהו אלא אפי' לאחד מבניו נמי אע"ג דלא היה דעתו שיכבדוהו כיון דאינו גדול איכא למימר דעשאו אפוטרופא משום דהאב הבין בקטן שהוא חריף במשא ומתן ומטעם לא פלוג אפי' קטן מוטל בעריסה נמי. ובשכ"מ פשיטא לן דלא עשאו אלא אפוטרופא אבל בבריא מיבעיא לן ולא איפשיטא וכתב הרי"ף ולקולא עבדינן ולא עשאו אלא אפוטרופא וכן כתבו הפוסקים:

בד"א שכתבם לו בלשון מתנה. שם הקשה רשב"ם (דף ק"ל ע"א) אהא דפסקינן הלכה כר' יוחנן בן ברוקא דהאומר על בן בין הבנים פלוני יירשני דבריו קיימים והכא פסק דלא עשאו אלא אפוטרופא ותירץ דבאומר או כותב לשון מתנה לא עשאו אלא אפוטרופא דיש נותן מתנת אפוטרופסות דנמי מתנה קרינן לה אבל באומר בלשון ירושה ליכא למימר דעשאו אפוטרופא דא"כ לא הוריש לו כלום אלא ודאי ר"ל שיהא קם תחתיו לקנות נכסיו להיות שלו לגמרי וכתב רבינו בלשון ירושה קנה אם הוא שכ"מ דהכי משמע בסוגיא (ד' קל"ג) שם אהא דאמר רב הונא שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחר וכו' דר"י בן ברוקא בשכ"מ קאמר וכן בדין דלשון ירושה לא שייך אלא בשכ"מ וכ"כ הרי"ף: ומ"ש ודוקא בכותב לבן בין הבנים וכו'. כבר הציע ב"י דברי הרי"ף והרא"ש ע"ש: ומ"ש ע"ש הרמ"ה בן בין הבנות אע"ג דחזיין למישקל וכו'. פירוש אם הבנות עדיין לא בגרו דחייבים היורשים ליתן להם מזונות הילכך אפילו כתב כל נכסיו לבן בין הבנות והבן קנה כל הנכסים דלא אמרינן דשוייה אפוטרופא אלא למתנה גמורה קא מיכוין אפ"ה לא מצי לאפקועי מזונות בנותיו:

וכתב ה"ר יונה איכא מ"ד וכו' ונראה דאיירי במיפה את כחו וכו'. הלשון מבואר דהר"י דקדק בלשון המ"ד דקאמר כיון שייפה כחו בקנין וכו' דלאיזה צורך הזכיר לישנא דיפוי כח לא הו"ל למימר אלא אבל אי כתב לו בקנין קנה דכותב דוקא קאמר אלא בע"כ דהך דכותב דלא עשאו אלא אפוטרופא מיירי במיפה את כחו דאמר תנו את כל נכסי לפלוני ואף כתובו ואפילו הכי לא קנה אלא אמרינן דלא עשאו אלא אפוטרופא ומש"ה דאין זה אלא בדלא כתב לו בקנין אבל אי כתב לו בקנין כיון שכל כך ייפה את כחו שכתב לו בקנין קנה לגמרי ולפי שקשה היא גופה מנ"ל למ"ד דתלמודא מיירי במיפה את כחו דקאמר תנו ואף כתובו דילמא לא מיירי אלא בדאמר כתבו ותנו לבני כל נכסי לפיכך קאמר הר"י ואם אמר כתבו ותנו לו כל נכסיו ואינו מייפה את כחו אפילו אפוטרופא לא עשאו וכו' וא"כ בע"כ צריך לפרש דהאי דינא לא מיירי אלא במיפה את כחו: ומ"ש ואפי' האריך בלשון וכו'. כלומר לא תימא כיון דיפוי כח דקנין מהני דקנה לגמרי א"כ כשהאריך בלשון דיפוי כח נמי קנה לגמרי ליתא דאין כל יפויים אלו אלא לשופרא דשטרי ולא דמי ליפוי כח דקנין דאלים טובא וקנה לגמרי:

ומיהו אם פירש בשטר וכו'. התם ודאי קנה לגמרי אפי' ליכא קנין דאין זה לשופרי דשטרי אלא הקנאה גמורה הקנה לו. וכ"כ נ"י והרב המגיד פ"ו מזכייה ע"ש הר"י ן' מיגא"ש ז"ל וכ"כ הרא"ש לתרץ הקושיא שהקשה רשב"ם דהך דר"י בן ברוקא דדבריו קיימים איירי דפירש בהדיא שאינו עושהו אפוטרופא אלא רוצה שיירש והך דלא עשאו אלא אפוטרופא לא מיירי שפירש אלא בכותב סתם ואע"ג דהרא"ש כתב מה שתירץ ר"ח דר"י בן ברוקא באומר ולפיכך קנה לגמרי והכא בכותב ולפיכך לא עשאו אלא אפוטרופא דהכתיבה לא היה צריך אלא להוציא קול לאחשוביניה דעשאו אפוטרופא כדי שיכבדוהו ועוד תירץ דהכי מיירי בכל הנכסים ולהכי לא עשאו אלא אפוטרופא ור"י בן ברוקא לא אמר אלא בריבה לאחד ומיעט לאחד מ"מ כיון שהקשה הרא"ש על שני תירוצים אלו והסכים לתירוצו של רשב"ם ולהך תירוצא דר"י בן ברוקא מיירי בפירוש נמשך גם רבינו אחריו ופסק כך הלכה ולא הזכיר החילוק בין כותב לאומר אע"ג דהרי"ף כתב כמו ר"ח ותירץ הקושיא שהקשה הרא"ש אפילו הכי תפס עיקר כהרא"ש שגם הרב ן' מיג"ש נחלק עליהם כמ"ש ה' המגיד פ"ו מזכייה ומביאו ב"י ע"ש. והב"י כתב לפרש דברי הר"ר יונה דמ"ש ונראה דאיירי במיפה את כחו וכו' שכתב כן לחלוק על איכא מ"ד וכו' והפך הקערה ואמר דיותר מסתברא ביפוי כח דאמר ואף כתובו בלא קנין מיפוי כח דקנין ושארי ליה מאריה וגרם לו לפרש כך לפי שראה בנ"י שכתב דאפילו בקנין לא עשאו אלא אפוטרופא לפיכך נדחק לפרש גם דברי הר"י בכך וליתא אלא להר"י ודאי יפוי כח דקנין עדיף וקנה לגמרי דלא כנ"י וכדפי' לשונו כך הוא האמת והכי נקטינן דביפוי כח דקנין קנה לגמרי וכן כתב הרשב"א בתשובה ע"ש הראב"ד ובתשובה אחרת הסכים עם הראב"ד הביאן ב"י להדיא:

ואם כתב כל נכסיו לבנו ולאחר וכו' עד בכותב לשני בניו. כל זה כתב הרא"ש בפרק י"נ (דף ר"ח סוף ע"ג) לפרש הא דקאמר תלמודא פשיטא בנו ואחר בלבד מ"ש רבינו ואפילו הראשון נמי שנתן לו חצי הנכסים יש לו חלק בחצי האחר כאחד מן האחין שזה לא נמצא בספרי הרא"ש שבידינו היום ובנ"י כתב שיש לדון בדבר:

ודוקא בכותב כל נכסיו וכו'. הכי משמע מלישנא דברייתא דתני בה כל נכסיו וכן כתב הרמב"ם בפ"ו מה' זכייה:

דרכי משה

(א) עיין בתשובת מהרי"ק שורש כ"ב שהאריך שם בדין שטר מברחת איזה קונה המקבל ואיזה אינו קונה ושם אם העדים החתומים נאמנים לומר שהשטר הוא שטר הברחת ואם עד אחד מעיד על זה צריך המקבל לישבע נגדו וע"ש ובתשובת הרשב"א סימן אלף ע"ו מדין שטר מברחתא ועיין בתשובת מיי' שבסוף ספר קנין סימן כ"ה שהאריך בדין שטר מברחתא:

(ב) כתב הרא"ש בתשובה כלל פ"ד סימן א' על מי שכתב לאחד שיהא מושל בכל אשר לו דלאו לשון מתנה [הוא] אלא לשון אפוטרופסות:

(ג) ועיין בדינים אלו בא"ע סימן ק"ז וע"ל סימן רס"ד מי שעשה לחבירו טובה אי יכול לתבוע ממנו אח"כ שכר או אמרינן דבמתנה עשה לו:

(ד) בת"ה סימן שי"ז ראובן שאכל עם חמיו ב' שנים יותר על קצבתו שהיה לו לאכול עמו ואח"כ תבעו חמיו לשלם לו חייב לשלם לו וכ"פ מהרי"ח בשם הר"ר אפרים האומר לחבירו אכול עמי ואכל עמו חייב לשלם לו מיהו אינו חייב לשלם לו אלא מה שאכל הוא עצמו אבל לא מה שאכלה אשתו מיהו אם חמיו של ראובן הוא איש אמוד בנכסים ואומדנא הוא דאילו לא היה לו מריבה עם חתנו שלא היה תובע ממנו המזונות אלא שהמריבה שהיתה ביניהם גרמה התביעה פטור ראובן דמאחר שמחל לו בפעם הראשון שוב לא יכול לתבוע וע"ש ובמ"מ סוף פרק י"ג דאישות מדין המפרנס חבירו אי הוי מתנה ועיין בי"ד סי' רנ"ג מדינים אלו:

(ה) ועיין בי"ד סימן רי"ח דכל מה שכלל בלשון מתנה בכלל המתנה ולא אזלינן בזה בתר אומדנות אא"כ הוא אומדנא דמוכח: