טור חושן משפט שנג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · חושן משפט · סימן שנג | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

טור[עריכה]

נשתנית שם הגניבה ביד הגנב כגון שגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאה בשינוי השם וא"צ להחזיר אלא דמיה ומשלם הכפל כמו שהיתה שוה בשעת הגניבה לפיכך אם טבחן ומכרן אח"כ פטור מד' וה': וכן כל שינוי כיוצא בזה שאינו חוזר לברייתו קונה ואין צריך להחזיר אלא הדמים אבל שינוי החוזר אינו קונה ולקמן בדיני גזילה יתבאר איזהו שינוי החוזר:

ואמם נתייאשו הבעלים מהגניבה קיימא לן שאינו קונה מן התורה וצריך להחזירה ונראה לא"א הרא"ש ז"ל כיון דרבה מספקא ליה אי קני דאורייתא או דרבנן נהי דלא קיימ' לן כוותיה בהא דמספקא ליה אי קנה דאורייתא אלא כעולא ורבי יוחנן דסברי דלא קני מ"מ אם קדש בו אשה צריכה גט מספק דשמא קונה מדרבנן ואפילו אין ידוע בודאי שנתייאשו הבעלים דקיימא לן סתם גניבה יאוש בעלים היא: ואם יש עם היאוש שינוי השם אפילו הוא גרוע שחוזר לברייתו קונה מן התורה וא"צ להחזיר אלא הדמים: ואם יש עם היאוש שינוי השם אפילו הוא גרוע שחוזר לברייתו קונה מן התורה וא"צ להחזיר אלא הדמים:

ואם יש עם היאוש שינוי רשות קונה פי' שמכרה או נתנה לאחר והרמב"ם כ' דאינו קונה אלא לענין שא"צ להחזיר גוף הגניבה אבל צריך ליתן דמיה וכ"כ הרמב"ן וה"ר יצחק כ' שקונה לגמרי וא"צ ליתן אפי' הדמים והכי מסתברא: ודוקא שנתייאשו הבעלים קודם שמכר או נתן אבל אם מכר או נתן קודם יאוש אינו קונה אע"פ שנתייאשו הבעלים אח"כ והרמב"ם כתב שקונה וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה:

ואין נקרא שינוי רשות אלא במוכר או נותן אבל אם מת והורישו לבניו לא דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי: לפיכך אם נתייאשו הבעלים ומת והגניבה קיימת חייבין הבנים להחזיר ודבר זה יתבאר עוד לקמן בדיני גזילה:

בית יוסף[עריכה]

נשתנית שם הגניבה ביד הגנב כגון שגנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאה בשינוי השם ואין צריך להחזיר אלא דמים ומשלם הכפל כמו שהיתה שוה בשעת הגניבה לפיכך אם טבח ומכר אח"כ פטור מד' וה' בפ' מרובה (סה.) אהא דאמר רב קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' כשעת העמדה בדין כתב הרי"ף וה"מ לענין יוקרא וזולא אבל גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור משלם תשלומי כפל כעין שגנב והיינו דקאמר רבא טלאים כדמעיקרא דמים כשל עכשיו אבל תשלומי ד' וה' אינו משלם כרבי אילעא דאמר טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר והלכתא כוותיה דאמרי' לקמן כל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ואמרי' כל לאתויי מאי לאתויי הא דר' אלעא וכן דעת הרא"ש וכן פסק הרמב"ם בפ"א מהל' גניבה:

ומ"ש וכן כל שינוי כיוצא בזה שאינן חוזר לברייתו קונה ואין צריך להחזיר אלא הדמים אבל שינוי החוזר אינו קונה בפ' הגוזל עצים אהא דא"ר פפא (צו.) האי מאן דגזל נסכא מחבריה ועבדה זוזי לא קני וכו' וכתב הרי"ף שמעינן מהא דרב פפא דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי ולפיכך לא קני וכן הלכתא הילכך מתני' דקתני הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזילה עצים ושיפן נינהו כגון בוכאני וכדאוקמה רב אשי דהוא בתרא וכ"פ שם הרא"ש דשינוי שאינו חוזר אינו קונה אפילו מדרבנן וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' גזילה. ומ"ש ולקמן בדיני הגזילה יתבאר איזהו שינוי החוזר בסי' ש"ס:

ואם נתיאשו הבעלים מהגניבה קי"ל שאינו קונה מן התורה וצריך להחזירה ונראה לא"א ז"ל כיון דרבה מספקא ליה אי קני דאורייתא או דרבנן נהי דלא קי"ל כוותיה בהא דמספקא ליה אי קנה דאורייתא וכו' מ"מ אם קדש בו אשה צריכה גט מספק וכו' בפ' מרובה (סו:) אמר רבה שינוי קונה כתיבא ותנינא יאוש אמרי רבנן דנקני מיהו לא ידעי' אי דאורייתא אי דרבנן ורב יוסף אמר יאוש אינו קונה ואפילו מדרבנן (ושם סז.) אמר עולא מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול את הפסח וכו' רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול וכו' וש"מ יאוש לא קני ש"מ וכן משמע דסבר התם ר"י ורב נחמן ורב ששת בפלוגתייהו במוכר לפני יאוש. וכתב הרא"ש שם גבי פלוגתא דרבה ורב יוסף וקי"ל כרבה וקני יאוש לחומרא ואם קידש האשה בגזילה אחר יאוש צריכה גט דרבה סבר דלכל הפחות קניא מדרבנן אבל מדאורייתא קי"ל דלא קני כעולא ורב נחמן ורב ששת ור' יוחנן עכ"ל:ומ"ש רבינו ואפילו אין ידוע בודאי שנתייאשו הבעלים דקי"ל סתם גניבה יאוש בעלים במשנה פכ"ו דמסכת כלים ומייתי לה בפרק מרובה (סו.) פלוגתא דת"ק ור"ש והלכה כת"ק דאמר סתם גניבה יאוש בעלים: ולענין מה שפסק הלכה כמ"ד יאוש לא קני כ"נ דעת הרי"ף שפסק בפרק מרובה כרב נחמן ור' יוחנן דאמרי דגנב שמכר בין לפני יאוש בין לאחר יאוש משלם תשלומי ד' וה' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' גזילה. ומיהו במה שכתב דקני יאוש לחומרא לענין אם קידש אשה בגזילה אחר יאוש צריכה גט בקשתי לו חבר ולא מצאתיו עיין במרדכי פ' מרובה:

ומה שאמר ואם יש עם היאוש שינוי השם אפילו הוא גרוע שחוזר לברייתו קונה מן התורה ואין צריך להחזיר אלא הדמים כן כתב הרא"ש בפרק מרובה והוא מדברי התוספות שם שכתבו אהא דקאמר התם מי איכא למאן דאמר שינוי מעשה לא קני ולא בעי לאוחמי בשינוי החוזר לברייתו דאיכא למ"ד דלא קני דרב יוסף לא פליג ארבה אלא ביאוש לחודיה אבל שינוי מעשה אפילו בחוזר לברייתו דאיירי ביה רבה כדפירשתי לעיל לא פליג עליה:

ומ"ש ואם יש עם היאוש שינוי רשות קונה מבואר בכמה דוכתי מהם בפרק הגוזל בתרא (קטו) וכן פסק הרא"ש בפרק מרובה והרמב"ם בפ"ה מהלכות גניבה ופ"ב מהלכות גזילה ומ"ש בשם הרמב"ם דאינו קונה אלא לענין שא"צ להחזיר גוף הגניבה וכו' בפ"ב מהלכות גזילה כתב וז"ל מכרה הגזלן או נתנה במתנה אע"פ שלא נשתנית הגזילה אינה חוזרת בעצמה מיד הלוקח הואיל ונתייאשו הבעלים ובפ"ה מהלכות גניבה כתב נתייאשו הבעלים מן הגניבה בין שנתייאשו ואח"כ מכר הגנב בין שנתייאשו אחר שמכר קנה ביאוש ושינוי רשות ואינו מחזיר הגניבה עצמה לבעלים אלא נותן להם הדמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים מפני תקנת השוק אם לא היה זה המוכר גנב מפורסם:ומ"ש רבינו וכ"כ הרמב"ן ומ"ש והר"י כתב שקנה לגמרי וא"נ ליתן אפי' הדמים כן נראה שהוא דעת רש"י ממ"ש בפרק הגוזל בתרא (קיד:) על משנת המכיר כליו וספריו ביד אחר וז"ל הרשב"א בפ' הגוזל בתרא גבי נטלו מוכסים חמורו וכו' שהראב"ד כתב דאע"ג דיאוש ושנוי רשות קני דמים מיהא בעי לאהדורי משום דבאיסורא אתא לידיה דיאוש כדי לא קני ואע"פ שכתב הרב שזה עיקר עדיין צריכה תלמוד דיאוש ושינוי רשות בכולא תלמודא משמע דקני קנין הגוף דאי לא הא דאמר להו רב הונא (סוכה ל.) להני אוונכרי כי זבניתו אסא מעכו"ם ליגזוז אינהו כי היכי דליהוי יאוש בידא דידהו ושינוי רשות בידייכו מאי אהני דהא מ"מ האי אסא לא מיקניא להו קנין הגוף דהא אינה אלא כעין משכון דבדמים בעי לאהדורי ואנן בעינן ביום הראשון לכם עכ"ל:

ומ"ש ודוקא שנתייאשו הבעלים קודם שמכר ונתן וכו' בפרק הגוזל ומאכיל (קטו.) איתמר גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב רב אמר הדין עם הראשון ורבי יוחנן משמיה דרבי ינאי אמר הדין עם השני אמר רב יוסף לא פליגי כאן לפני יאוש הדין עם השני כאן לאחר יאוש הדין עם הראשון רב זביד אמר כגון שנתייאשו הבעלים ביד לוקח ולא נתייאשו ביד גנב ובהא פליגי מ"ס יאוש ואח"כ שינוי רשות קני שינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני ומ"ס ל"ש רב פפא אמר בגלימא כולי עלמא לא פליגי דהדר למריה והכא בעשו בו תקנת השוק קמיפלגי וכחבו הר"א והרשב"א רב זביד אמר הב"ע כגון שנתייאשו הבעלים ביד לוקח וכו' ור' יוחנן אמר הדין עם השני יאוש ושנוי רשות קני שינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני והלכה כר"י:ומ"ש בשם הרמב"ם שקונה בפ"ב מהלכות גזילה ובפ"ה מהל' גניבה וכתב ה"ה שהוא תמה דהא באוקימתא דרב זביד ר' יוחנן ס"ל דשינוי רשות קודם יאוש לא קני ושמא הוא סובר דכיון דרב פפא דהוא בתרא אוקי באוקימתא אחריתא בשלא נתייאשו כלל הדרינן לכללין דיאוש ושינוי רשות קני איזה מהם יהיה קודם כיון שיהיו שניהם וקצת נראה ?כי מההיא דמרובה דאמר שנתייאשו הבעלים ביד לוקח דהו"ל יאוש ושינוי רשות עכ"ל: ומה שאמר וא"א כתב כסברא ראשונה נתבאר בסמוך :

(ח) ואין נקרא שינוי רשות אלא במוכר או נותן אבל אם מת והורישו לבניו לא דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי לפיכך אם נתייאשו הבעלים ומת והגניבה קיימת חייבים הבנים להחזיר בר"פ בתרא דב"ק (קיא:) אמתניתין דהגוזל ומאכיל את בניו והניח לפניהם פטורי' מלשלם אמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי רבא אמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי והב"ע בשאכלוה והלכה כרבא: ומה שאמר ודבר זה יתבאר עוד לקמן בדיני גזילה בסי' שס"א

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

נשתנית שם הגנבה וכו'. בפרק מרובה (דף ס"ו) אמר רבא טלאים כדמעיקרא ופירש"י כלומר בא לשלם טלאים כדמעיקרא סגי דטלה גנב וטלה משלם ובסוף (דף ס"ה) א"ר אילעאי גנב טלה ונעשה איל עגל נעשה שור נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר ופסק כך הרי"ף והרא"ש לשם ובפרק הגוזל עצים:

ומ"ש וכן כל שינוי וכו' אבל שינוי החוזר אינו קונה. כתב הרא"ש ר"פ הגוזל עצים וז"ל אבל שינוי החוזר ס"ל לרב אשי אינו קונה אף מדרבנן וכן הלכתא וכו' עכ"ל ונראה לי דראייתו מדקאמר אביי דמתניתין מיתוקמא בשינוי החוזר דקני מדרבנן וקאמר רב אשי עלה דליתא אלא מתניתין נמי בשינוי שאינו חוזר וקני מדאורייתא משמע אבל שינוי החוזר לא קני אפילו מדרבנן דאם לא כן מאי דוחקיה דרב אשי דפליג אדאביי ומוקי למתני' דלא מיירי אלא בבוכאני ובנמטא בדוקא:

ואם נתייאשו הבעלים וכו'. כל זה כתב הרא"ש ר"פ מרובה ואיכא למידק אמה שכתב רבינו דהאשה צריכה גט מספק דשמא קונה מדרבנן דלא כתב הרא"ש כך אלא כתב דקיימא לן כרבה דיאוש. קני מדרבנן ואם קידש אשה בגזילה אחר יאוש צריכה גט דרבה סבר לכל הפחות קני מדרבנן וכו' אלמא דודאי יאוש קונה מדרבנן ואין בו ספק ונראה דסבירא ליה לרבינו דבע"כ איכא ספק דלעולא ושאר אמוראים דסבירי להו דיאוש כדי לא קני שמא סבירי להו דלגמרי לא קני דאפילו מדרבנן נמי לא קני ואם כן לית הלכתא כרבה אלא כרב יוסף וכן כתב בהגהות אשיר"י פרק מרובה ע"ש והכי מוכח מלשון הרב רבינו אשר גופיה שכתב וקיימא לן כרבה וקני יאוש לחומרא בעורות של גזלן וגנב וכו' אלמא דלא קאמר הרא"ש אלא דקיי"ל כרבה לחומרא כלומר דמספקא לן דשמא עולא ושאר אמוראים לא ס"ל דלא קני יאוש אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מודה דקני וא"כ איכא ספק שמא קונה מדרבנן ולהכי קיי"ל כרבה לחומרא וממילא הא דצריכה גט אינו אלא מספק ודוק ומשמע ודאי דאפי' לא החזיר לבעלים עדיין דמיה צריכה גט מספק דכיון דקונה מדרבנן א"כ הדמים אינן עליו אלא חוב בעלמא אבל גוף הגניבה קני לה מדרבנן ביאוש לחודיה ולרבינו ספק הוא אם קונה מדרבנן וצריכה גט מספק אפי' לא החזיר לו הדמים: ומ"ש ואפילו אין ידוע בודאי וכו'. בפרק מרובה (דף ס"ו) מייתי מתניתין דעורות פלוגתא דת"ק ור"ש וקיי"ל הלכה כת"ק דסתם גניבה יאוש בעלים ומייתי לה בפ' הגוזל בתרא (דף קי"ד) ולשם פסק הרא"ש להדיא כרבנן ע"ש (בתחלת דף קמ"ה):

ואם יש עם היאוש שינוי השם אפי' הוא גרוע וכו'. כ"כ הרא"ש ר"פ מרובה דשינוי השם מעליא כגון טלה ונעשה איל קונה מדאורייתא בלא יאוש כיון שאינו חוזר לברייתו אבל שינוי השם גרוע דהיינו חוזר לברייתו אי איכא יאוש בהדיה קונה מדאורייתא והוא מדברי התוס' (דף ס"ו) בד"ה מי איכא למ"ד:

ומ"ש ואם יש עם היאוש שינוי רשות קונה פי' הא פשיטא דקונה מדאורייתא: ומ"ש פי' שמכרה או נתנה לאחר כלומר לאפוקי שינוי רשות דיורש דלאו שינוי רשות הוא כדכתב בסוף הסימן א'. בא אחר ונטלו מבית הגנב כדלקמן בסי' שס"א: ומ"ש בשם ר"י שקנה נגמרי וכו'. כ"כ התוספות (בדף ס"ז) בד"ה אמר עולא בסוף הדיבור שכתבו וז"ל ותירץ ר"י דברייתא ע"כ וכו' עד ויאוש גרידא נמי לא קני אפי' לרבה כיון דבאיסורא אתי לידיה וצריך להחזיר הדמים אבל מתניתין איירי לעולא בידוע שנתייאש מקמי דאתא לידיה וכי אתא לידיה הו"ל יאוש ושנוי רשות עכ"ל הרי ביאוש לחודיה צריך להחזיר הדמים אבל ביאוש ושינוי רשות אין צריך ליתן אפילו הדמים ולא קשה מ"ש מיאוש ושינוי השם גרוע אי נמי שינוי השם מעליא אפי' בלא יאוש דקנה נמי מדאורייתא וצריך להחזיר דמיה דהא פשיטא הוא דכיון דגנבה הוא ביד הגנב שלא מכר או נתן צריך להחזיר הדמים קרן וכפל כעין שגנב דאף על פי שקנאה מדאורייתא וא"צ להחזיר גוף הגנבה הדמים מיהא חייב לשלם אבל יאוש ושינוי רשות כיון שהגנבה ביד האחר קאמר ר"י דקנאה לגמרי ואין האחר צריך להחזיר הדמים אלא הבעלים תובעים את הגנב וכתב ב"י שכך כראה דעת רש"י בפרק הגוזל בתרא על משנת המכיר כליו וספריו ביד אחר עכ"ל ור"ל שכתב בפירושו לשם (דף קט"ו) באוקימתא דרב זביד אליבא דרב משום ר' חייא אמר הדין עם הראשון ל"ש יאוש ואח"כ שינוי רשות ול"ש שינוי רשות ואח"כ יאוש קני וכתב רש"י וז"ל לא שנא דקני לגמרי ואפי' בדמי לא מהדר לו עכ"ל ואע"ג דמ"ש ואפי' בדמי לא מהדר לו ר"ל שאפי' רוצים הבעלים להחזיר ללוקח הדמים שנתן לגנב אין חייב להחזיר להם גוף הגנבה ואיכא למימר דמ"מ הלוקח חייב ליתן לבעלים דמיה כדעת הרמב"ם והרמב"ן אפי' הכי נ"ל מלשון רש"י שכתב דקני לגמרי דאפי' דמיה א"צ ליתן דאל"כ לא הוי קני לגמרי:

ומ"ש ודוקא שנתייאשו הבעלים וכו'. פסק כאוקימתא דרב זביד אליבא דר' יוחנן משמיה דר' ינאי בפ' הגוזל בתרא דאמר הדין עם השני יאוש ואח"כ שינוי רשות קני שינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן ולדעת הרמב"ם כתב ה"ה שדעתו לפסוק כאוקימתא דרב פפא דהוא בתרא דמוקים לפלוגתייהו דרב ור"י באוקימתא אחריתא ולדידיה אין חילוק דכל יאוש עם שינוי רשות קונה אפי' שינוי רשות תחלה ואח"כ יאוש ומביאו ב"י:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכן פסק המרדכי ריש הגוזל בתרא וכתב דיאוש ואח"כ שינוי רשות קונה מיהו אם בא להחזיר ואומר איני חפץ ממון שאינו שלי יחזור לבעלים הראשונים: