הקוראן סורה 70 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו ארבעה וארבעים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום
(א) שאול שאל לך איש על עונש הבוגדים.
(ב) לא יעצר איש באלהים מענשם.
(ג) כי הוא אדון המעלות[2],
(ד) אשר בהן יעלו המלאכים והרוח הקדוש ביום ההוא, אשר ארכו חמשים אלף שנה[3].
(ה) לכן שא את גידופיהם,
(ו) כי בעיניהם היום הזה רחוק הוא,
(ז) ואנחנו רואים אותו מקרוב.
(ח) ביום ההוא יהיו השמים כנחושת שרופה,
(ט) וההרים כצמר;
(י) לא ישאל איש לאחיו,
(יא) גם אם רואים איש את אחיו. ביום ההוא יבקשו הבוגדים לפדות את נפשם בנפש בניהם,
(יב) באשת חיקו ובאחיו,
(יג) בגואלו הקרוב אליו,
(יד) ובכל אשר בארץ, רק למען צאת מגיהנם.
(טו) אך לא כן יהיה! הגיהנם יאחזם
(טו) בשער ראשם, ויקרא אליו את הפונים עורף לאמת וסרים מאחריה,
(יז) ורודפים אחרי ההון.
(יח) אך כילי כל אדם!
(יט) בבוא אליו שואה, מתאבל,
(כ) ובטוב לו קופץ את ידו;
(כא) זולתי המתפללים,
(כב) ושופכים את שיחם בכל לבם,
(כג) והמפזרים מהונם כמשפט
(כד) לעני המבקש ולדך הנכלם,
(כה) והמאמינים ביום הדין,
(כו) והיוראים את גמול אדונם,
(כז) אשר איש לא ימלט ממנו,
(כח) והשומרים את נפשותיהם מזימה,
(כט) לולי בנשיהם או בקנין כספיהם (כי זה לא נאסר),
(ל) אך המתאוים לנשים אחרות, בוגדים המה,
(לא) והשומרים את פקדוניהם ואת בריתם,
(לב) והמקימים את אשר העידו,
(לג) והשומרים את עת התפלה;
(לד) אלה ינחלו כבוד בגנות נעימים.
(לה) מה לבוגדים כי יתגודדו עליך,
(לו) ורצים אליך מימין ומשמאל?
(לו) המבקש איש מהם לבוא אל הגן הנעים?
(לח) הן יודעים, כי אנחנו בראנום.
(לט) נשבעתי באדון המזרח והמערב, כי יש לאל ידנו,
(מ) לשום דור אחר תחתיהם, טוב מהם; ואיש לא יעצר בידנו.
(מא) הנילם! יריבו וילעגו עד בוא יום אידם,
(מב) יום, אשר בו ימהרו לצאת מקבריהם, כצאתם עתה אל דגליהם.
(מג) אז ישפילו את עיניהם וכלימה תשיגם. זה היום אשר הועד בהם.
(ב) לא יעצר איש באלהים מענשם.
(ג) כי הוא אדון המעלות[2],
(ד) אשר בהן יעלו המלאכים והרוח הקדוש ביום ההוא, אשר ארכו חמשים אלף שנה[3].
(ה) לכן שא את גידופיהם,
(ו) כי בעיניהם היום הזה רחוק הוא,
(ז) ואנחנו רואים אותו מקרוב.
(ח) ביום ההוא יהיו השמים כנחושת שרופה,
(ט) וההרים כצמר;
(י) לא ישאל איש לאחיו,
(יא) גם אם רואים איש את אחיו. ביום ההוא יבקשו הבוגדים לפדות את נפשם בנפש בניהם,
(יב) באשת חיקו ובאחיו,
(יג) בגואלו הקרוב אליו,
(יד) ובכל אשר בארץ, רק למען צאת מגיהנם.
(טו) אך לא כן יהיה! הגיהנם יאחזם
(טו) בשער ראשם, ויקרא אליו את הפונים עורף לאמת וסרים מאחריה,
(יז) ורודפים אחרי ההון.
(יח) אך כילי כל אדם!
(יט) בבוא אליו שואה, מתאבל,
(כ) ובטוב לו קופץ את ידו;
(כא) זולתי המתפללים,
(כב) ושופכים את שיחם בכל לבם,
(כג) והמפזרים מהונם כמשפט
(כד) לעני המבקש ולדך הנכלם,
(כה) והמאמינים ביום הדין,
(כו) והיוראים את גמול אדונם,
(כז) אשר איש לא ימלט ממנו,
(כח) והשומרים את נפשותיהם מזימה,
(כט) לולי בנשיהם או בקנין כספיהם (כי זה לא נאסר),
(ל) אך המתאוים לנשים אחרות, בוגדים המה,
(לא) והשומרים את פקדוניהם ואת בריתם,
(לב) והמקימים את אשר העידו,
(לג) והשומרים את עת התפלה;
(לד) אלה ינחלו כבוד בגנות נעימים.
(לה) מה לבוגדים כי יתגודדו עליך,
(לו) ורצים אליך מימין ומשמאל?
(לו) המבקש איש מהם לבוא אל הגן הנעים?
(לח) הן יודעים, כי אנחנו בראנום.
(לט) נשבעתי באדון המזרח והמערב, כי יש לאל ידנו,
(מ) לשום דור אחר תחתיהם, טוב מהם; ואיש לא יעצר בידנו.
(מא) הנילם! יריבו וילעגו עד בוא יום אידם,
(מב) יום, אשר בו ימהרו לצאת מקבריהם, כצאתם עתה אל דגליהם.
(מג) אז ישפילו את עיניהם וכלימה תשיגם. זה היום אשר הועד בהם.
הערות שוליים
[עריכה]טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).