הקוראן סורה 57 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במדינ"ה ולדעת קצת במיכ"ה ובו תשעה ועשרים פסוקים בשם אלה הרחמן והרחום
(א) כל אשר בשמים ובארץ מהלל את ד', כי עזוז הוא וחכם לב.
(ב) לו מלכות השמים והארץ; הוא מחיה וממית, והוא אדיר על כל.
(ג) הוא הראשון והאחרון; הוא גלוי[2] ונסתר, והוא יודע כל.
(ד) הוא ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים, ובשביעי ישב על כסאו; הוא יודע את הבא בקרב הארץ ואת היוצא מקרבה, את היורד מן השמים ואת העולה אליהם; הוא עמכם בכל אשר אתם, ורואה את מעלליכם.
(ה) לו המלוכה על השמים ועל הארץ. ואליו ישובו כל הדברים.
(ו) הוא מביא את הלילה אחר היום ואת היום אחר הלילה, ויודע את כל חדרי הלב.
(ז) האמינו באלהים ובשלוחו, ופזרו מהרכוש אשר הנחילכם; כי למאמינים ולמפזרים הוכן שכר גדול!
(ח) ומדוע לא תאמינו באלהים, בקרוא אתכם שלוחו כי תאמינו בו, ויעבירכם בברית כי תהיו מאמינים?
(ט) אלהים שלח אותות מובנים ביד שלוחו למען הוציאכם מחשיכה לאור, כי חנון ורחום הוא אליכם.
(י) ומדוע לא תפזרו מהונכם על מלחמת אל? הלא לו נחלת השמים והארץ? – לא ישוו האנשים מכם, אשר פזרו מהונם על מלחמת אל לפני יום התשועה[3] אל המפזרים אחרי כן; להם מדרגות עליונות מלאלה. אך לכלם בשר אלהים טוב, והוא יודע את מעלליכם.
(יא) מי מכם יתן לאלהים משאת בנשך? אלהים ישלם לו כפלים ויזבדהו זבד טוב.
(יב) ביום ההוא תראה בלכת אור המאמינים והמאמינות לפניהם, ואחד ינתן בידיהם[4]; ואלהים יאמר אליהם: אנחנו מבשרים אתכם טוב היום: גנות ובתוכם נחלי מים, ולעד תשבו בהם! מה גדול הששון הזה!
(יג) ביום ההוא יאמרו החנפים והחנפות אל המאמינים: צפו לנו, למען יהל לנו אורכם! יענו: שובו ארצה והביאו לכם אור! אז תוקם חומה ביניהם[5], ובה שער, אשר על פניו רחמים ומאחוריו עונש ד'. אז יקראו החנפים אל הצדיקים: הלא היינו עמכם? יענו: כן הוא; אמנם הדחתם את נפשותיכם, ותחכו ליום אידנו, ותריבו על האמת; שרירות לבכם השיאתכם עד בוא דבר ד', והמדיח הסיתכם מאחרי אלהים.
(יד) ביום ההוא לא ילקח מכם כופר ולא מהבוגדים; אש הגיהנם תהי מושבכם ורכושכם, ומה קשה הדרך שמה!
(טו) הלא באה העת, אשר בה יכנע לב המאמינים מפני זכרון ד' ומהאמת אשר נגלתה? אל נא תהיו כאנשים אשר גולה להם הכתב מקדם ואשר הקשו את לבם בהאריך אלהים את אפו להנם התב מקדם ואשר הקשו את לבם בהאריך אלהים את אפו בהם; ורבם בגדו באלהים!
(טז) דעו, כי אלהים מחיה את הארץ אחרי מותח; כן מראה לכם את אותותיו למען תשכילו.
(יז) העושים והעושות צדקה ומלוים לאלהים כסף בנשך, להם ישלם גמול כפלים, ושכר גדול להם.
(יח) והמאמינים באלהים ובשלוחו אלה הם הצדיקים, אשר יעידו בפני אדונם; להם שכר טוב ואור גדול. והמכחשים ובוגדים באותותינו, אלה מחברת הגיהנם.
(יט) רעו, כי חיי התבל הבל וריק המה. התפארת והכבוד ותאות ההון והבנים נמשלו כנטיעים מגודלים מהגשם, אשר ישיש בהם לב בעליהם, והאחריתם יבלו ויהיו לקש יבש. לבוגדים הוכן עונש גדול בגיהנם.
(כ) אך למואסים בחיי התבל יכופר עונם ואלהים יתחמם; חיי התבל אך הבל וריק המה.
(כא) בקשו להשיג כפרת עון מאת אדונכם, ואת גן העדן, אשר רחבו כרוחב השמים והארץ[6] והוכן למאמינים באלהים ובשלוחו. זה חסד מאת אלהים; יתנהו למי יחפוץ בו, כי גדולים רחמיו.
(כב) לא יקרה כל פגע בארץ או בכם אשר לא כתוב מקדם בספר טרם בואו; זה נקל מאלהים.
(כג) אל תתעצבו על אבדן הונכם ואל תשישו על רכושכם, כי לא יאהב אלהים את הגאים וגבהי לבב,
(כד) את הכילים ואת מדיחי אחיהם לכילות! ואם ישוב איש מאחרי אלהים[7], זה עודנו עשיר ומהולל.
(כה) הן שלחנו את נביאינו באותו מובנים, ונשלח בידם ספר ומאזני צדק, למען בצדק ישפטו בני האדם. גם שלחנו אליהם את הברזל[8] לעשות ממנו כלי קרב ולהועיל את בני האדם. אלהים יכיר את היראים אותו ואת שלוחיו בסתר, כי עזוז וגבור הוא.
(כו) את נח ואת אברהם שלחנו, וניתן לזרעם את הנביאות ואת הכתב; קצתם הלכו בדרך הטובה, אך רבם בגדו.
(כו) ונדריך בעקבותיהם נביאים אחרים, ונשלח אחריהם את ישו בן מרים, וניתן לו את האיוואנגעליאום, ונשים בלב ההולכים אחריו צדקה ורחמים; אך את הכומרות[9] הם בדאו מלבם – לא צוינום דבר עליה – למען הפיק רצון מד',[10] ואינם שומרים אותה כאשר להם לשמרה. למאמינים מקרבם אנחנו נתנו את שכרם; אך רבם בוגדים המה.
(כח) אתם המאמינים! יראו את ד' והאמינו בשלוחו, וישלם לכם כפלים כרב רחמיו, ויתן להם אור ללכת בו ויכפר לכם, כי חנון ורחום הוא.
(כט) הן ידעו אנשי הכתב כי לא יעצרו ברחמי אל; הרחמים לאלהים; הוא יתנם לטוב בעיניו, כי גדולים חסדיו.
(ב) לו מלכות השמים והארץ; הוא מחיה וממית, והוא אדיר על כל.
(ג) הוא הראשון והאחרון; הוא גלוי[2] ונסתר, והוא יודע כל.
(ד) הוא ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים, ובשביעי ישב על כסאו; הוא יודע את הבא בקרב הארץ ואת היוצא מקרבה, את היורד מן השמים ואת העולה אליהם; הוא עמכם בכל אשר אתם, ורואה את מעלליכם.
(ה) לו המלוכה על השמים ועל הארץ. ואליו ישובו כל הדברים.
(ו) הוא מביא את הלילה אחר היום ואת היום אחר הלילה, ויודע את כל חדרי הלב.
(ז) האמינו באלהים ובשלוחו, ופזרו מהרכוש אשר הנחילכם; כי למאמינים ולמפזרים הוכן שכר גדול!
(ח) ומדוע לא תאמינו באלהים, בקרוא אתכם שלוחו כי תאמינו בו, ויעבירכם בברית כי תהיו מאמינים?
(ט) אלהים שלח אותות מובנים ביד שלוחו למען הוציאכם מחשיכה לאור, כי חנון ורחום הוא אליכם.
(י) ומדוע לא תפזרו מהונכם על מלחמת אל? הלא לו נחלת השמים והארץ? – לא ישוו האנשים מכם, אשר פזרו מהונם על מלחמת אל לפני יום התשועה[3] אל המפזרים אחרי כן; להם מדרגות עליונות מלאלה. אך לכלם בשר אלהים טוב, והוא יודע את מעלליכם.
(יא) מי מכם יתן לאלהים משאת בנשך? אלהים ישלם לו כפלים ויזבדהו זבד טוב.
(יב) ביום ההוא תראה בלכת אור המאמינים והמאמינות לפניהם, ואחד ינתן בידיהם[4]; ואלהים יאמר אליהם: אנחנו מבשרים אתכם טוב היום: גנות ובתוכם נחלי מים, ולעד תשבו בהם! מה גדול הששון הזה!
(יג) ביום ההוא יאמרו החנפים והחנפות אל המאמינים: צפו לנו, למען יהל לנו אורכם! יענו: שובו ארצה והביאו לכם אור! אז תוקם חומה ביניהם[5], ובה שער, אשר על פניו רחמים ומאחוריו עונש ד'. אז יקראו החנפים אל הצדיקים: הלא היינו עמכם? יענו: כן הוא; אמנם הדחתם את נפשותיכם, ותחכו ליום אידנו, ותריבו על האמת; שרירות לבכם השיאתכם עד בוא דבר ד', והמדיח הסיתכם מאחרי אלהים.
(יד) ביום ההוא לא ילקח מכם כופר ולא מהבוגדים; אש הגיהנם תהי מושבכם ורכושכם, ומה קשה הדרך שמה!
(טו) הלא באה העת, אשר בה יכנע לב המאמינים מפני זכרון ד' ומהאמת אשר נגלתה? אל נא תהיו כאנשים אשר גולה להם הכתב מקדם ואשר הקשו את לבם בהאריך אלהים את אפו להנם התב מקדם ואשר הקשו את לבם בהאריך אלהים את אפו בהם; ורבם בגדו באלהים!
(טז) דעו, כי אלהים מחיה את הארץ אחרי מותח; כן מראה לכם את אותותיו למען תשכילו.
(יז) העושים והעושות צדקה ומלוים לאלהים כסף בנשך, להם ישלם גמול כפלים, ושכר גדול להם.
(יח) והמאמינים באלהים ובשלוחו אלה הם הצדיקים, אשר יעידו בפני אדונם; להם שכר טוב ואור גדול. והמכחשים ובוגדים באותותינו, אלה מחברת הגיהנם.
(יט) רעו, כי חיי התבל הבל וריק המה. התפארת והכבוד ותאות ההון והבנים נמשלו כנטיעים מגודלים מהגשם, אשר ישיש בהם לב בעליהם, והאחריתם יבלו ויהיו לקש יבש. לבוגדים הוכן עונש גדול בגיהנם.
(כ) אך למואסים בחיי התבל יכופר עונם ואלהים יתחמם; חיי התבל אך הבל וריק המה.
(כא) בקשו להשיג כפרת עון מאת אדונכם, ואת גן העדן, אשר רחבו כרוחב השמים והארץ[6] והוכן למאמינים באלהים ובשלוחו. זה חסד מאת אלהים; יתנהו למי יחפוץ בו, כי גדולים רחמיו.
(כב) לא יקרה כל פגע בארץ או בכם אשר לא כתוב מקדם בספר טרם בואו; זה נקל מאלהים.
(כג) אל תתעצבו על אבדן הונכם ואל תשישו על רכושכם, כי לא יאהב אלהים את הגאים וגבהי לבב,
(כד) את הכילים ואת מדיחי אחיהם לכילות! ואם ישוב איש מאחרי אלהים[7], זה עודנו עשיר ומהולל.
(כה) הן שלחנו את נביאינו באותו מובנים, ונשלח בידם ספר ומאזני צדק, למען בצדק ישפטו בני האדם. גם שלחנו אליהם את הברזל[8] לעשות ממנו כלי קרב ולהועיל את בני האדם. אלהים יכיר את היראים אותו ואת שלוחיו בסתר, כי עזוז וגבור הוא.
(כו) את נח ואת אברהם שלחנו, וניתן לזרעם את הנביאות ואת הכתב; קצתם הלכו בדרך הטובה, אך רבם בגדו.
(כו) ונדריך בעקבותיהם נביאים אחרים, ונשלח אחריהם את ישו בן מרים, וניתן לו את האיוואנגעליאום, ונשים בלב ההולכים אחריו צדקה ורחמים; אך את הכומרות[9] הם בדאו מלבם – לא צוינום דבר עליה – למען הפיק רצון מד',[10] ואינם שומרים אותה כאשר להם לשמרה. למאמינים מקרבם אנחנו נתנו את שכרם; אך רבם בוגדים המה.
(כח) אתם המאמינים! יראו את ד' והאמינו בשלוחו, וישלם לכם כפלים כרב רחמיו, ויתן להם אור ללכת בו ויכפר לכם, כי חנון ורחום הוא.
(כט) הן ידעו אנשי הכתב כי לא יעצרו ברחמי אל; הרחמים לאלהים; הוא יתנם לטוב בעיניו, כי גדולים חסדיו.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מענין הברזל הנזכר בו פסוק כ"ה.
- ^ מעשיו ניכרים והוא אינו ניכר.
- ^ לפני הלכד עיר מיכ"ה; עיין לעיל חזון מ"ח, א'.
- ^ אור האמונה ילך לפניהם, ואור מעשיהם הטובים בידיהם.
- ^ תמצא במדרש רבא קוהלת ז', י"ד: כמה ריוח ביניהם? רבי יוחנן אומר: כותל; רב אחא אמר: טפח; ורבנן אמרי: שתיהן שווה, כדי שיהיו מציצות מזו לזו.
- ^ רבותינו ז"ל אמרו: עולם אחד מששים בגן; גן אחד מששים בעדן; עיין תענית י', פסחים צ"ד.
- ^ כי ימאן לפזר מהונו על מלחמת אל.
- ^ פה מדמה את האמונה אל הברזל; כברזל המועיל ומזיק את בני האדם, כן גם האמונה מאירה את לב האדם ומדריכו אל נתיב האמת, אמנם גם נותנה חרב בידו להרוג איש את אחיו.
- ^ אמנם גם אם מחמד שנא את הכומרות, בכל זאת יש לישמעאלים סוגי כומרים לרוב, כמו דירויש, פקיר, ודומיהם.
- ^ הם מדמים בנפשם, כי ייטה בעיני ד' באסור האדם על נפשו את אשר הותר לו.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).