הקוראן סורה 49 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במדינ"ה ובו שמונה עשר פסוקים
בשם אלה הרחמן והרחום.
(ב) אתם המאמינים! אל תשמיעו את קולכם על קול הנביא; אל תדברו אליו כדבר איש אל אחיו, פן יהיו לריק מעלליכם בלי דעתכם!
(ג) ולמשפילים את קולם לפני הנביא[3] אלהים הטה את לבם לאמונת אמת;להם כפרת עון ושכר גדול.
(ד) והאנשים הקוראים אליך בחדרי חדריך[4] אין בהם תבונה.
(ה) לו חכו עד צאתך אליהם, כי אז טוב להם; אך חנון ורחום אלהים!
(ו) אתם המאמינים! בבשר לכם בן בליעל שמועה, חקרוה היטיב פן תרעו לעם אחד בלי דעתכם ותנחמו אחרי כן על מעלליכם[5]!
(ז) דעו כי נביא אלהים בקרבכם! לו ישמע בקולכם בדברים רכים, ישא עליכם חטא[6]. אך אלהים הוקיר את אמונתכם בעיניכם ויפארה בתוך לבותיכם וילמדכם למאוס בכחש במרמה ובמרי; כל עושי זאת הולכים בדרך הטובה.
(ח) חן וחסד זאת לכם מאלהיכם, כי יודע כל וחכם לבב הוא.
(ט) אם שתי כתות מהמאמינים מריבות אשה באחותה, עשו שלום ביניהן. אך בצדק תשפטו, כי אלהים אוהב את אנשי האמת!
(י) המאמינים אחים זה לזה; לכן השלימו בין אחיכם ויראו את ד' למען תרוחמו.
(יא) אתם המאמינים! אל ילעג איש מכם לאחיו! אולי הנלעג טוב מהלועג; גם לא אשה לרעותה, אולי הנלעגת טובה מהלועגת[7]. אל תחרפו ואל תגדפו איש איש את אחיו. אחרי חבק אדם את אמונת אמת, הדבר: רשעה אך גידוף הוא[8]. ואשר לא ישובו מדרכם הרעה, בוגדים המה.
(יב) אתם המאמינים! השמרו מאד מהגיון רע, כי גם ההגיון אשם הוא. אל תדרשו לאשמות אחיכם, ואל תדברו דופי איש באחיו. היבקש איש מכם לאכול את בשר אחיו המת[9]? לכן תועבה זאת לכם. יראו את ד', כי טוב ורחום הוא!
(יג) בני אדם! אנחנו בראנוכם מאיש אחד ומאשה אחת, ונפרידכם לגויים ולשבטים למען תאהבו איש את אחיו; והירא את ד' הוא הטוב מכם, כי אלהים שומע כל ומביט אל כל.
(יד) הערביים[10] אומרים: מאמינים אנחנו; אמור: אינכם מאמינים! הן אומרים אתם: משלימים אנחנו, אך האמונה לא באה אל קרב לבכם. אם תשמעו בקול אלהים ושלוחו, לא יגרע לכם דבר משכר מעלליכם, כי חנון ורחום אלהים.
(טו) האמינים באלהים ובשלוחו לא יריבו בו, והמשליכים את הונם ואת נפשם מנגד למען הלחם לאמונתו, אלה הם הצדיקים.
(טז) אמור: התורו את אלהים על אמונתכם? אלהים יודע את כל אשר בשמים ובארץ, ואלהים יודע כל!
(יז) הם יפתוך כי משלימים הם; אמור אליהם: אל תפתוני באמונתכם! אלהים יגיד לכם[11], כי נחכם, לו צדיקים הייתם!
(יח) אלהים יודע את רזי השמים והארץ, והוא מבין אל מעשיכם.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מחדרי חדרים הנזכרים בו פסוק ד'.
- ^ מחמד, בצורו על העיר מיכ"ה (עיין חזון הקודם, א') בשר את אנשיו כי ילכדה עוד בשנה ההיא; ואחרי כלות השנה ומיכ"ה לא נלכדה עוד, וילינו עליו אנשיו ויהי כמשקר בעיניהם; ועל זאת גלה את החזון הזה.
- ^ למדברים אליו באימה וברעדה.
- ^ מאמין אחד ושמו עיין אבן חוסיין קרא אל מחמד בקול גדול, והוא שוכב את משכב הצהרים בחדר אישא אשתו.
- ^ המאמר הזה מוסב על המעשה הזה: מחמד שלח איש אחד ושמו אלוליד לבקש את המס מאנשי מזתלק אשר נשבעו לו להיות לו לעבדים; ואלוליד משנאתו אל האנשים האלה לא בא אליהם, וישיב את מחמד דבר, כי ממאנים לעבדהו. ויחר אף מחמד ויצא לקראתם בחיל כבד; אמנם לפני התגרו בהם מלחמה, שלח עוד מלאך לקרוא אליהם לשלום. וישיבהו זה, כי דברי אלוליד אך כזבים היו.
- ^ לבלתי הלחם באויבכם.
- ^ מחמד שבה במלחמה נערה יהודית, ואחרי חבקה את דתו לקחה לו לאשה. ויהי היום ותתקוטטנה נשיו בה, ותחרפנה אותה יען כי יהודית היא. ויאמר אליה מחמד: עני אתהן: אהרון היה אבי, ומשה דודי, ומחמד הוא בעלי.
- ^ כלומר אחרי חבק איש את האסלאם כל פשעיו לא יזכרו עוד.
- ^ בזה יכון, כי המדבר דופי באחיו שלא בפניו הוא כאוכל בשר המת, אשר לא יוכל להציל את נפשו.
- ^ יושבי המדבר.
- ^ ביום הדין.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).