הקוראן סורה 31 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו ארבעה ושלושים פסוקים
בשם אלה הרחמן והרחום.
(ב) קו הישר ורחמים הוא לתמימי דרך.
(ג) המתפללים ונותנים צדקה ומחכים לעולם הבא.
(ד) האנשים האלה הם על קו הישר הניתן להם מאדוניהם ואלה יצליחו.
(ה) יש איש קונה דברי שחוק ומשלים תדשים למען התעות את הפתאים מדרך ד' וללעוג לה[2]; לאלה עונש גדול וחרפה תשיגם.
(ו) ובהקרא אליו אותותינו ירום לבו וישוב מאחריהם בלי שמוע אותם, ויאטם את אזנו; לכן בשרהו עונש גדול!
(ז) ולמאמינים ולעושי טוב גנות נעימים יהיו.
(ח) לעד ישבו בהם, כי דבר אלהים אמת; עזוז הוא וחכם לב.
(ט) הוא ברא את השמים בלי עמודים נראים, וישם בארץ הרים גבנונים למען תמכה, ויפזר בה חיות לכל מין. גם נוריד מים מן השמים להוציא פרי נחמד לכל מין.
(י) את כל אלה ברא אלהים; הראוני את אשר נברא מהאלילים אשר אתם עובדים מבלעדי אל! אך גדולה שגגת החוטאים.
(יא) הן נתנו חכמה ללקמאן[3] למען יודה לד'; וכל המודה לד', לשלום נפשו מודה, וכל הבוגד בו – לאלהים עושר ותפארת גם זולתו.
(יב) ויאמר לקמאן אל בנו בהורותו אותו: אל נא תדמה לאלהים אלהי נכר, כי עון גדול זה!
(יג) את כל איש צוינו לכבד את הוריו, כי אמו ילדתו בעצב ותניקהו שתי שנים שלמות[4]; לכן תן תודה לי ולהוריך, כי אלי תשוב[5]!
(יד) אך אם יפצרו בך הוריך לדמות לי אלהי נכר, אשר לא ידעתם, אל תשמע בקולם[6]! היה להם חבר נאמן כל ימי חייהם, ולך בדרך אביך אשר הלך אחרי; כי אלי תשובו כלכם, ואגיד לכם את כל מעשיכם!
(טו) בני! גם דבר קטון כמשקל זרע החרדל, גם אם טמון בנקרת הצור, אם בשמים אם בארץ – אלהים יוציא לאור, כי הוא צופה ומביט אל כל.
(טז) בני! התפלל אל אלהיך! צו את הישר בעיניו ומאוס ברע, ושא את הרעה אשר נטל עליך, כי כן נגזר בספר המקרים!
(יז) אל תפן את ערפך אל בני האדם ואל תתגאה בארץ, כי לא אוהב אל את הגאים ואת גבהי לבב!
(יח) הצניע לכת ודבר רכות, כי קול החמור הוא הנמאס מכל הקולות[7]!
(יט) הלא תראו, כי אלהים נתן בידיכם כל אשר בשמים ובארץ, ויתן לכם חנו מבית ומחוץ[8]? ובכל זאת יש אנשים המריבים באל מבלי דעת, ואין להם קו הישר ולא ספר גלוי.
(כ) ובהאמר אליהם: לכו בדרך אשר שלח אליכם אלהים! יאמרו: לא נלך בדרך אשר לא מצאנו בה את אבותינו! הלא קורא אותם השטן אל עונש הגיהנם?
(כא) וכל הדבק בד' ועושה טוב, נכונה משענתו; כי באלהים אחרית כל הדברים.
(כב) אל תתעצב אל לבך על מרי הבוגדים! הן ישובו אלינו ונגיד להם את אשר עשו, כי אלהים יודע את כל חדרי הלב.
(כג) אך מעט יתענגו; אז נורידם אל ענשם הנורא.
(כד) ואם תשאלם: מי ברא את השמים ואת הארץ? יענו: אלהים. אמור: תהלה לאל! אך רבם לא יבינו.
(כה) לד' כל אשר בשמים ובארץ; גדול עשרו ותפארתו.
(כו) לו היו כל עצי הארץ קני כתיבה, והים יעלה על כל גדותיו שבעה ימים כמוהו מלאי דיו, לא יוכלו להגיד את כל דבר ד', כי עזוז הוא וחכם לב.
(כז) בריאת כלכם ותחייתכם מעפר לא תכבדנה בעיניו ומבריאת נפש אחת; הוא שומע ויודע כל.
(כח) האינך רואה כי אלהים מביא את הלילה אחר היום ואת היום אחר הלילה? בו יקיפו השמש והירח; הכל שב במרוצתו אשר חקק להם, הוא יודע את כל מעשיכם.
(כט) עתה תדע כי אלהים הוא האמת, וכל האלילים, אשר הם עובדים מבלעדו, הבל המה. נשגב ואדיר הוא.
(ל) האינך רואה את האניות המשוטטות בלב הים ברב רחמי אל, למען הראותכם את אותותיו? גם בזה אות לכל המחכה ומודה לאל.
(לא) בכסות אותם גלי הים כצל צלמות, הם מתחננים אל אלהים ונודרים לדבוק באמונתו; ובהוציאנו אותם בטח אל היבשה, קצתם פוסחים על שתי הסעיפים. אמנם רק בוגדים ובני בליעל מכחשים באותותינו.
(לב) בני אדם! כבדו את אלהיכם ויראו את היום, אשר בו לא יליץ אב על בנו ולא בן על אביו!
(לג) דבר אלהים יבוא באמת; אל יסיתוכם חיי התבל, והמדיח אל ינשה אתכם את אלהיכם!
(לד) אלהים יודע את השעה האחרונה; הוא מוריד את הגשם ויודע את אשר ברחם. אין איש יודע את אשר יקרהו ביום מחר, ובאי זה ארץ ימות; אך אלהים יודע ומבין כל.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מהחכם לקמאן הנזכר בו פסוק י"א
- ^ זה האיש היה נוצר אבן אלחדת, אשר גר ימים רבים בארץ פרס, ויבא משם שירים נשגבים ומליצות נעימות וישוררם בפני אנשי מיכ"ה; ובהרימו את קולו כל העם עזבו את מחמד וילכו אחריו. לכן שנאהו מחמד.
- ^ זה האיש היה ממשל משלים, (ארבעים מהם עודם נשמרים עד היום הזה) ויש אומרים כי זה איזאפ, יען כי משלי לקמאן ואיזאפ דומים לרוב זה לזה.
- ^ מאמר רבותינו ז"ל כתובות ס' א': אשה מניקה את בנה שתי שנים; מכאן ואילך כיונק שקץ.
- ^ במאמרים האלה י"ג-י"ח מחמד מדבר אל עלם אחד ושמו צאד אבן אבי וקץ, אשר אביו חבק את דת מחמד, והוא מאן ללכת אחריו.
- ^ עיין לעיל חזון כ"ט, ז'.
- ^ פה מדמה את גבהי לבב לחמורים גועים.
- ^ כחות הנפש וכחות הגוף.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).