הקוראן סורה 23 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלת במיכ"ה ובו מאה ושמונה עשר פסוקים.
בשם אלה הרחמן והרחום
(ב) הנכנעים בתפלתם.
(ג) השבים מאחרי הבלי שוא.
(ד) ומפזרים מהונם.
(ה) ושומרים את נפשם מזימה.
(ו) לא יקרבו כח אם אל נשיהם ואמהותיהם; (כי רכושם הנה, ואין בזה עול.
(ז) וכל החומדים נשים אחרות זולתן, עושי עול המה).
(ח) אשרי שומרי מוצא שפתיהם ובריתם.
(ט) ומתאמצים בתפלתם!
(י) הם ינחלו טוב.
(יא) הפרדס[2] יהיה ירושתם, ולעד ישבו בו.
(יב) הן בראנו את האדם מחומר מזוקק.
(יג) אז שמנוהו לזרע במקום שאנן[3].
(יד) אז שמנו את הזרע לדם קפוא, ואת הדם הקפוא לשבר ואת הבשר לעצמות; ונכסה את העצמות בשר, ויהי לנפש אחרת[4]. יהולל שם ד' הבורא הטוב!
(טו) אחרי כל אלה תמותו,
(טז) וביום התקומה תקיצו מעפר[5].
(יז) ממעל לכם בראנו שבע נתיבות[6], ועל כל אשר בראנו נשים עינינו.
(יח) ונוריד את המים מן השמים במשורה, ונשקיטם בקרב הארץ; אך יש לאל ידנו להוציאם מתוכה.
(יט) בהם נוציא לכם גנות ותמרים וענבים, אשר תאכלו מפרים לרוב;
(כ) גם את העץ הצומח על הר סיני[7], מביע שמן ונחמד למאכל.
(כא) גם בהמת השדה תורכם; היא תשקכם מחלב שדיה ותועילכם,
(כב) ותשאכם על גיוה כאניה[8].
(כג) הן שלחנו את נח אל עמו לאמר: עמי! עבדו את ד'! אין לכם אל זולתו; הלא תראוהו?
(כד) ויאמרו ראשי עמו הבוגדים[9]: הלא זה בשר כמותכם? אין בלבו כח אם להשתרר עליכם; לו חפץ ד' להזהירנו, הלא שלח אלינו מלאך? לא שמענו עוד זאת מאבותינו הקדמונים[10]!
(כח) אך משוגע האיש הזה; לכן חכו לו עת ימים!
(כו) ויאמר נח: ד' שמרנו נא מכזביהם!
(כז) ונראה אליו בחזון לאמור: עשה לך תבה לעינינו כאשר הראינוך; ובבוא דברנו ויחם התנור.
(כח) הביא אתך שנים שנים מכל נפש חיה ואת משפחתך, זולתי את אשר יצא עליו הדבר[11], ואל תשא תפלה בעד הבוגדים, כי יחד ירדו במצולות!
(כט) ואחרי בואכם אל התבה אתה וכל אשר אתך, אמור: תהלה לאל הצילנו מיד העם הבוגד!
(ל) ד'! הוציאני נא בשלום מן התבה וברך את מוצאי, כי אתה הטוב מהמוציאים!
(לא) אכן זה היה אות לנסות את בני האדם.
(לב) אחריהם[12] הקימונו דור אחר[13].
(לג) ונשלח אליהם שליח מקרבם[14] לאמור: את את ד' עבדו! אין לכם אל זולתו; הלא תראוהו?
(לד) ויאמרו ראשי עמו הבוגדים ומכחישים בעולם הבא (גם אם ברכנום בכל טוב בעולם הזה): הלא בשר כמוכם? הוא אוכל את אשר אתם אוכלים.
(לה) ושותה את אשר אתם שותים;
(לו) ואם תשמעו בקול אדם כמוכם, תספו יחד.
(לז) היורכם, כי תקיצו מעפר אחרי מותכם והיותכם עפר ועצמות?
(לח) חלילה לכם! רחוק מכם את אשר יעיד בהם!
(לט) אין חיים כי אם בעולם הזה; נחיה ונמות ולא ניקץ עוד;
(מ) אך כזבים מדבר האיש הזה באלהים; לא נאמין בו.
(מא) ויאמר: אדוני, שמרני נא מכזביהם!
(מב) ויען אלהים: עוד מעט וינחמו על פשעם.
(מג) ותאחזם הרעש באמת, ונשימם כקצף על פני המים. זאת אחרית הבוגדים.
(מד) אז הקימונו דור אחר[15] תחתיהם.
(מה) לא יחיש איש את מועדו[16] ולא יאחרהו.
(מו) ונשלח את נביאינו זה אחר זה; אך בכל עת שלוחנו אל העם, ענו בו שקר. לכן הכחדנו דור אחר דור, ונשימם למשל; זאת אחרית הבוגדים.
(מז) או שלחנו את משה ואהרון אחיו באותותינו ובמשרה גדולה.
(מח) אל פרעה ואל שריו; אך אלה הזידו, כי גבהי לב היו.
(מט) ויאמרו: הנאמין לבני אדם כמונו, אשר עמם לנו לעבדים"
(נ) ויענו בהם שקר; לכן נכרתו מן הארץ.
(נא) אז נתנו אל משה את הכתב למען הנחות בו את בני ישראל; (ונשים את בן מרים ואת אמו לאותות, ונושיבם במקום שאנן[17] אשר בו מעינות מים.
(נג) אתם השלוחים! אכלו את הטוב לכם ועשו את הישר בעיני, כי אני יודע את מעשיכם!
(נד) אמונתכם זאת לבדה היא הטובה, ואני אדונכם; לכן יראוני!
(נה) אך הם הפרידו את אמונתם לכתות; וכל אחת מהם מגילה על נחלתה.
(נו) הניחום בשגגתם עד העת הידועה!
(נז) הידמו בנפשם כי ההון והזרע, אשר חננו אותם בהם,
(נח) לטובתם המה? לא יבינו זאת.
(נט) העובדים את ד' ברעדה,
(ס) ומאמינים באותות אלהיהם,
(סא) ולא ידמו לו אלהינכר,
(סב) והנותנים את אשר עליהם לתת, ואשר יחרד לבם על שובם אל אדונם,
(סג) האנשים האלה יבחרו בטוב, ויפתלו איש עם אחיו בעשותם צדקה.
(סד) לא נשים על נפש יותר מדי יכלתה, ובידינו ספר מדבר אמת[18]; לא יעשה להם עול.
(סה) לבם איננו באפילה על זאת; אך מעשי ידיהם לנגד כל אלה היו,
(סו) עד יסרנו את נכבדיהם בעונש גדול[19]; ויצעקו לעזרה!
(סז) ונאמר אליהם: אל תצעקו היום, כי אין לכם ישועתה בי!
(סח) בהקרא לכם אותותינו נסוגותם אחור על עקבותיכם,
(סט) וירם לבככם ותבחרו בדברי ריק.
(ע) הלא ישמעו את דברי הבא אליהם ואשר לא הגיע אל אבותיהם?
(עא) הלא יכירו את שליחם, כי יבגדו בו?
(עב) העוד יאמרו כי משוגע הוא? אך באמת בא אליהם והם מתקוממים בה.
(עג) לו תטה האמת אחרי תאות נפשם, כי אז נשחתו השמים והארץ וכל אשר בהם; הן הביאונו להם זברון והם מרדו בו.
(עד) התבקש מהם שכר פעולתך? רב לך שכר באלהיך, כי הוא הטוב ממשלמי גמול.
(עה) אתה קורא אותם על הדרך הטובה,
(עו) והמכחשים בעולם יסורו ממנה.
(עז) חמלמו עליהם והצלנום מצרתם, כי אז עמדו בשגגתם.
(עח) וגם אם יסרנום בעונש גדול, לא נכנעו מפני אדונם ולא עבדוהו.
(עט) עד פתחו עליהם את שער העונש הגדול ממנו[20], ויאבדו כל תקוה.
(פ) הוא נתן לכם אזנים לשמוע, עינים לראות ולב להבין; אך מעט מכם יתנו לו תודה.
(פא) הוא הושיבכם בארץ, ואליו תשובו.
(פב) הוא מחיה וממית; בו יחלפו הלילות והימים; הלא תבינו?
(פג) אך הם מדברים כאשר דברו אבותיהם לאמר:
(פד) הנשוב ונחיה אחרי היותנו עפר ועצמות?
(פה) גם בנו גם באבותינו הועדה זאת; אך משל קדמוני הוא!
(פו) אמור: למי הארץ וכל אשר בה, אתם יודעים אתם?
(פז) יענו: לאלהים; אמור: הלא תזכרוהו?
(פח) מי אדון שבעת הרקיעים והכסא הנשא?
(פט) יענו: אלהים. אמור; הלא תיראוהו?
(צ) ביד מי מלכות כל הדברים? מי מושיע ואינו נושע, אם יודעים אתם?
(צא) יענו: אלהים; אמור: ולמה נדהמים אתם[21]?
(צב) הן באנו אליהם באמת, והם עונים בה שקר.
(צג) אמנם לא הוליד אל בנים; ואין עמו אלהים אחר; לו היו עוד אלהים אחרים, הלא יסיר כל אחד מהם את אשר ברא, ויבקשו להתנשא איש על אחיו? יהולל שם ד'! חלילה לו את יערכו לו.
(צד) הוא יודע את הנסתרות ואת הנגלות; חלילה לו את אשר ידמו אליו.
(צה) אמור: אדוני! אם תראני את אשר הועד בהם,
(צו) אל נא תושיבני בין הגוי הבוגד הזה!
(צז) כי יש לאל ידנו להראותך את אשר הועד בהם.
(צח) השיב להם טובה תחת רעתם, כי אנחנו יודעים את נכליהם!
(צט) אמור: אדוני! אליך אנוסה לעזרה מנכלי השטן.
(ק) עד יגיע אחד מהם עד שערי מות, יאמר: ד' הצילני!
(קב) למען אעשה טוב תחת פשעי"! בלעדי! לריק יכלה את דבריו; נחל איתן ביניהם[22] עד יום התקומה.
(קג) וביום התקע בשופר לא תהיה עוד אחוה ביניהם, ולא יבקשו עזר איש מאחיו.
(קד) האנשים, אשר תכבדנה מאזניהם, יאושרו;
(קה) והאנשים, אשר תקלנה מאזניהם, השחיתו את נפשם, ולעד ישבו בגיהנם.
(קו) אש תלהט את פניהם, וגדול יהיה כאבם.
(קו) אז יאמר אלהי; הלא נקרו אליכם אותותינו, ותענו בהם שקר?
(קח) יענו: כבדה ממנו רעתנו, ונהיה גוי חוטא.
(קט) אדוננו הוציאנו מזה, ואם נשוב ונחטא, אז נהיה בוגדים.
(קי) אז יאמר אלהים: רדו אל הגיהנם! לא תנצלו!
(קיא) קצת עבדי אמרו: ד'! מאמינים אנחנו בך; כפר לנו ורחמנו, בי אתה הטוב מהמרחמים!
(קיב) ותלעגו להם, עד כי חדלו מהזכיר את שמי; ותצחקו להם.
(קיג) והיום הזה הנני משלם להם את שכרם על אשר סבלו; מה גדול ששונם!
(קיד) כמה היו ימי מגוריכם בארץ?
(קטו) יענו: יום אחד או קצתו; שאל את המחשבים[23]!
(קטז) אז יאמר אלהים: אך מעט היו ימי מגוריכם, אם אתם יודעים זאת!
(קיז) הדמיתם בנפשכם, כי אך לשחוק יצרתיכם וכי לא תשובו אלינו? נשגב אלהים מלך האמת! אין אל מבלעדו; הוא אדון הכסא הנורא; וכל העובד אלהי נכר זולתו ואין לו מופת[24], אלהים יחשב עמו, והבוגדים לא יצליחו.
(קיח) אמור: כפר ורחם נא, כי אתה הטוב מהמרחמים!
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון מהמלה השניה אשר בו.
- ^ הנוצרים קוראים את שם גן העדן: paradisus.
- ^ ברחם אמו.
- ^ בזה מביא מופת על תחיית המתים, כי גוף האדם משתנה תמיד, ובסוף ישוב אל צורתו הראשונה.
- ^ בזה יכון כח תחיית המתים מוכרחה בדרך טבעי, כח הטבע לא יחדל אפילו רגע אחד מברוא.
- ^ שבעת הרקיעים.
- ^ את הזית.
- ^ בזה מכון את הגמל, אשר נקרא לישמעאלים: אנית המדבר.
- ^ עיין לעיל חזון י"א, כ"ט.
- ^ כי אלהים מזהיר את האדם בפי אדם, כי אם הוא בכבודו ובעצמו.
- ^ עיין שם מ"ח.
- ^ אחרי דור המבול. הערת ויקיעורך: מספור ההערה בטקסט נמחק במקור, ונראה שכאן הוא מקומו.
- ^ את אנשי עאד; עיין שם נ"ב-ס"ה.
- ^ את הוד.
- ^ את אנשי תמוד; עיין שם ס"ד-ע"א.
- ^ את יום גמולו.
- ^ בגן העדן.
- ^ ספר המעללים.
- ^ בשבע שני בצורת אשר היו בימי מחמד בארץ ערב.
- ^ את המלחמה על מקום בדר.
- ^ למה לא תבינו את האמת באשר תדעוה.
- ^ בין הבוגדים.
- ^ את המלאכים הממונים על מעללי בני האדם.
- ^ על אמתת אלוהותו.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).