הקוראן סורה 20 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו מאה וחמשה ושלשים פסוקים
בשם אלה הרחמן והרחום
(ב) כי אם להזכירהו אל יראי ד'.
(ג) בורא הארץ והשמים הנשגבים שלחהו.
(ד) הרחמן יושב על כסאו הרם.
(ה) לו כל אשר בשמים ובארץ וכל אשר ביניהם ואשר מתחת לארץ.
(ו) לכן אל תרים את קולך בתפלתך, כי הוא יודע את כל העמוקות והנסתרות.
(ז) הוא האלהים אין אל מבלעדו; לו שמות מפוארים.
(ח) הלא ידעת את קורות משה?
(ט) בראותו את לבת האש[4] ויאמר אל אנשיו: שבו פה, כי ראיתי לבת אש!
(י) או אביא אליכם ממנו סעיף בוער[5], או אמצא באש הזאת את הדרך הטובה[6].
(יא) ויהי בקרבו ויקרא אליו ד': משה!
(יב) אני אדונך; של נעליך, כי בעמק הקדוש טוי אתה!
(יג) הן בחרתי בך; לכן שמע את אשר אגלה לך!
(יד) אני הוא האלהים; אין אל מבלעדי; עבדני והזכירני בתפלתך!
(טו) הן הגיעה השעה[7]; ואני מגלה אותה.
(טז) למען השיב כל נפש את גמול פעלה.
(יז) אל יסיתוך הבוגדים וההולכים בשרירות לבך, פן תספה!
(יח) מה זה ביד ימינך, משה!
(יט) ויען: זה המטה אשר אני נשען בו, ואשר אני חובט בו עלים לבהמתי; ועוד לי בו תועלות אחרות.
(כ) ויאמר אלהים: משה! השליכהו ארצה!
(כא) וישליכהו ארצה, ויהי לנחש מתנודד.
(כב) ויאמר אלהים: אחזהו, ואל תירא, כי נשיבהו למצבו הראשון!
(כג) שים את ידך תחת זרועך, ותוציאה לבנה בלי נגע; וזה לך האות השני!
(כד) גם נראך אותות גדולים מאלה.
(כה) לך אל פרעה, כי תועה הוא מאד.
(כו) ויאמר משה: אדוני! הרחב נא את לבי[8].
(כז) וישר נא לי את דברי.
(כח) ופתח את מוסרות לשוני.
(כט) למען ישמעו לקולי;
(ל) ותן לי עוזר ממשפחתי.
(לא) את אהרן אחי!
(לב) אמץ את חלצי בו,
(לג) וקשרהו עמי בדברי.
(לד) למען נרבה להזכירך ולהללך.
(לה) כי אתה מביט בנו!
(לו) ויאמר אלהים: משה! רציתי את שאלתך!
(לז) גם מקדם בחרנו בך,
(לח) בהגלותנו אל אמך לאמר:
(לט) שימיהו בתבה והושיביהו אל הים, והים ישטפהו אל שפתו;או יאספהו הביתה אויבי ואויבו[9]! ואתן לך רחמים מאתי.
(מ) למען תגדל תחת עיני.
(מא) בבוא אחותך לאמר: האביא לכם מינקת? ונשיבך אל אמך[10], למען תבליג עינה[11], ולא תתאבל עוד עליך. ואחרי הרגך נפש, הצלנוך מצוקתך וננסה אותך.
(מב) ונושיבך מספר שנים בקרב עם מדין.
(מג) ועתה משה בדברי באת הנה; כי בחרתי בך למלאות את חפצי.
(מד) לכן לך אתה ואחיך באותותי, וזכרי לא יסוף מלבכם!
(מה) לכו אל פרעה, כי שוגה הוא מאד,
(מו) ודברו אליו רכות, אולי יזכרנו וירא אותנו.
(מז) ויאמר משה ואהרן: אדוננו! יראנו, פן יחר אפו בנו ויוסיף להזיד!
(מח) ויאמר אלהים: אל תיראו! אני עמכם; אני אשמעכם ואראכם!
(מט) לכו אליו ואמרו: שלוחי אלהיך אנחנו; שלח אתנו את בני ישראל ואל תוסף לענותם! הן באנו אליך באותות מאת אדונך, ושלום להולך בדרך הטובה.
(נ) גם גלה לנו, כי המדברים כזבים בנו והפונים אלינו ערף יוסרו.
(נא) ויאמר פרעה: משה! מי אלהיכם?
(נב) ויען משה; הנותן והבורא והמנחה את כל הדברים הוא אלהינו.
(נג) ויאמר פרעה: ומה חשבו הדורות אשר היו לפנינו[12]?
(נד) ויאמר משה: אך אדוני יודע זאת; הלא כתוב בספר המקרים! ואלהי לא ישגה ולא ישכח מאומה.
(נה) הוא הושיבכם בארץ, ויסל לכם דרכים בה, ויורד מים מן השמים, ויוציא לכם כל פרי למינהו.
(נו) ויאמר: אכלום, והאכילו מהם את בהמתכם! זה אות למתבוננים.
(נז) מעפר יצרכם ואל עפר ישיבכם ומקרבו יוציאכם ביום האחרון[13].
(נח) הן הראינוהו[14] את כל אותותינו, ויכחש בהם וימרה את פינו.
(נט) ויאמר פרעה: משה! הבאת אלינו למען גרשנו מן הארץ בכשפיך?
(ס) הן נראך קסמים כקסמיך[15]; נשים נא מועד בינינו ובינך ולא נמירהו באחר; לא אנחנו ולא אתה!
(סא) ויאמר משה: הבה נשימה למועד יום חג בהתאסף עם רב.
(סב) ויסוב פרעה מאליהם ויקרא את מכשפיו, ויבוא ליום מועד.
(סג) ויאמר משה אליהם: אוי לכם! אל תדברו כזבים באלהים!
(סד) פן יצמיתכם כאשר הצמית את כל המכחשים בו!
(סה) וימתיקו המכשפים סוד, וידברו בלאט איש אל אחיו.
(סו) ויאמרו: האנשים האלה אך מכשפים המה, ובלבם לגרשכם מארצכם בכשפיהם ולהוציא אתם את נכבדיכם שבי.
(סז) לכן התחכמו להם ובואו כאשר התנכלנו; וכל איש אשר תגבר ידו היום, יצליח.
(סח) ויאמרו אל משה: האתה תחל להשליך את מטך, או נשליך אנחנו?
(סט) ויען: השליכו אתם! ויהיו בעיניו מטיהם ומיתריהם כנחשים רצים הנה והנה; כן היו כשפיהם.
(ע) וירא משה מאד.
(עא) ונאמר: אל תירא, משה, כי ימינך תעז!
(עב) השלך את אשר ביד ימינך, למען יבלע את אשר אלה עשו, כי את בערמה ובכשפיהם פעלו; והמכשפים לא יצליחו בכל אשר יחיו.
(עג) ויפלו המכשפים על פניהם ויאמרו: מאמינים אנחנו באלהי משה ואהרן!
(עד) ויאמר פרעה אליהם: התאמינו טרם אואיל לכם: אך גדול הוא מכם בקסם קסמים. הן אגדע את ידיכם ואת רגליכם זאת הפך זאת[16], ואתלכם בעצי תמרים למען תדעו מי נאמן ונורא ביסרו[17]!
(עה) ויאמרו: לא נשימך עליון על המופתים אשר באו עלינו, ועל בוראנו. גזור עלינו את אשר תגזר! אך לחיי העולם תגזר; ואנחנו מאמינים באדוננו למען יכפר לנו על חטאותינו ועל המרותינו את פיו בכשפינו; ואלהים טוב ונאמן ממך!
(עו) כל הבא אליו מגואל בעון, הגיהנם מנת כוסו, אשר בו לא ימות ולא יחיה.
(עז) ולמאמינים ולעושי טוב הבאים אליו יהיו המדרגות העליונות.
(עח) גן העדן, ובתוכו נחלי מים, ולעד ישבו בו. זאת נחלת הטהורים.
(עט) אז גלינו למשה: צא בלילה עם עבדי, והך את הים למען יהיה ליבשה!
(פ) אל תירא ממארב ואל יצר לבך!
(פא) וירדפו אחריהם פרעה וכל חילו, ויכסהו הים, וירדו במצולות. כן התעה פרעה את עמו, כי גם הוא תעה מני דרך.
(פב) בני ישראל! כן הצלנוכם מיד אויבכם , ונשימכם לימין ההר, ונשלח אליכם את המן ואת השליו.
(פג) ונאמר: אכלו את הטובה אשר נתנו לכם, אך לא תזידו בו, פן יחר אפי בכם; כי כל איש, אשר יחרה אפי בו, יספה.
(פד) אמנם חנון אני לשב מדרכו הרעה ולמאמין ולעושה טוב ולהולך בדרך הישרה.
(פה) אך מה הרחיקך מעמך[18], משה?
(פו) ויאמר; הם[19] ילכו באשורי, ואני ממהר לקראתך, ד', למען תרצני.
(פו) ויאמר אלהים: הן נסתי את עמך אחרי לכתך מאתם, וידיחם אלסמיר[20].
(פח) וישב משה אל עמו בחרון אף וביגון.
(פט) ויאמר: עמי! הלא הבטיחכם אלהים כל טוב? ההיתה בריתו עליכם לטרח? ההפרתם אותה למען הביא עליכם עונש מאת אלהיכם? המריתם את פי?
(צ) ויאמרו: לא מלבנו מרינו את פיך, כי אם צווינו לפרוק את נזמי העם, ונשליכם באש, ויוציא ממנה אלסמיר עגל גועה[21] ויאמר: אלה אלהיך ישראל, כי אלהי משה שכחכם!
(צא) הלא ראו כי לא יכול העגל להוציא דבר, ואין לאל ידו להיטיב או להרע להם?
(צב) ויאמר אליהם אהרן לפני השתחום לעגל: עמי! העגל הזה הוא רק לנסות אתכם; הן רחום אלהיכם, לכו אחרי ושמעו בקולי!
(צג) ויאמרו: לא נשוב מעבדהו[22] עד ישוב אלינו משה!
(צד) ויאמר משה: אהרן! מה מנעך מלכת אחרי בראותך אותם בתעותם? המרית את פי?
(צה) ויען אהרן! אל תאחזני בשער זקני ובראשי! יראתי פן תאמר אלי בשובי אליך: אתה הפרדת בין בני ישראל ותמרה את פי[23]!
(צו) ויאמר משה אל אלסמיר: מה עשית? ויען: ראיתי את אשר הם לא ראו[24], ואקח מלא חפני עפר מתחת אשורי שליח אל[25], ואשליכהו אל האש כאות נפשי.
(צו) ויאמר משה: צא מזה, וכל ימי חייך תאמר לכל אדם: אל תיגע בי! אין קץ למכתך! אבט אל אלהיך אשר עשית! אנכי אשרפהו ואטחנו לעפר ואשליכהו אל הים.
(צח) ואלהיכם[26] אל יחיד; אין עוד מלבדו; הוא יכיל בחכמתו את כל הדברים.
(צט) כן ספרנו לך קצת מעשי ימי קדם, וניתן לך זכרון[27], מאתנו.
(ק) כל השב מאחרי ישא את עונו ביום התקומה.
(קא) לעד ישב בו[28]; יכבד עליו משאו ביום התקומה.
(קב) ביום ההוא יתקע בשופר, ונקבץ את הבוגדים ועיניהם כהות[29].
(קג) אנחנו יודעי ם את אשר ידברו; נגידיהם יאמרו איש אל אחיו: אך יום אחד קמתם מעפר[30]!
(קד) ישאלוך על ההרים[31]; אמור: אדני ישימם לעפר.
(קה) ויפזרם וישימם למישור; לא תראה בהם גבוה או שפל.
(קו) בים ההוא ילכו בני האדם אחרי המלאך הקורא אותם; לא ימלטו ממנו; ובלאט ילכו אל אדוניהם; לא תשמע כי אם צעדי רגליהם.
(קז) ביום ההוא לא יליץ איש כי אם אשר יואיל לו ד', וירצה את קול דברו[32].
(קח) אלהים יודע את אשר בידיהם ואת אשר יהיה תחתיהם[33] ואל אשר לא יכילו בתבונתם.
(קט) הם ישפילו את עיניהם לפני חי וקים; ואוי לנושא עונו!
(קי) ולכל עושה טוב ומאמין לא יעשה עול ולא יגרע גמול. (קיא) בעבור זאת שלחנו את הקורן בלשון ערבית ונרבה להעיד בו, למען יראו את ד' ולמען חדש את זכרונו בקרבם. (קיב) יהולל שם אלהי האמת! – אל תבהל על פיך לגלות את הקורן טרם כלותי לגלותו לך, ואמור: ד'! הרבה נא את בינתי! (קיג) הן שמנו מקדם חק לאדם[34] וישכחהו, כי לא נכון לבו באמונתו. (קיד) ובאמרנו אל המלאכים: השתחוו לאדם! וישתחוו זולתי השטן; ונאמר: אדם! הן שונא זה לך ולאשתך; לכן השמרו, פן יוציאכם מן הגן ותספו! (קטו) פה לא תרעב ולא תלך ערום; (קטז) לא תצמא ולא יכך שרב. (קיז) וילחש השטן באזני אדם לאמר: האראך את עץ החיים ואת מלכות עולמי עד[35]? (קיח) ויאכלו ממנו ותיגלה להם ערותם, ויקשרו את עלי הגן למען כסות את ערותם. (קיט) ויכעיס אדם את אלהיו ויפול ברעה.
(קכ) אמנם אחרי כן פנה אליו אלהיו וירחמהו וינחהו. (קכא) ויאמר אלהים: צאו מזה כלכם! איבה תהי ביניהם. אך את הדרך הטובה אראה אתכם[36]. (קכב) וכל ההולך בדרכי לא ישגה ולא יספה. (קכג) וכל הסר מזכרוני תבואנו רעה, (קכד) ועיניו תכהנה ביום התקומה. (קכה) אז יאמר: ד'! למה כהו עיני באשר פקוחות היו מקדם? (קכו) ואלהים יענהו: יען כי שכחת את אותותינו אשר באו אליך, גם היום תישכח! (קכז) כן השלם גמול לנרפים הבוגדים באותות אלהיהם; אך גמול העולם הבא רע וחזק עוד ממנו. (קכח) הלא ידעו[37], כמה דורות אשר הם יושבים בארצם השחתנו לפניהם? אך זה אות למתבוננים. (קכט) לולי יצא הדבר מאת אדוניהם[38], כי אז כבר נשחתו; אמנם יצפה להם עד עת מועד.
(קל) לכן שא את דבריהם וספר את תהלת אדונך טרם צאת השמש וטרם בואו! שבחוהו בלילה ובצהרים למען ירצך! (קלא) ואל תשא עיניך למחמדי התבל אשר נתנו לקצתם למען נסותם בהם, כי טוב אדונך גדול וקים מכל מחמדי התבל[39]! (קלב) צו את ביתך להתפלל והתאמץ בתפלתך! לא נשאל ממך טרף; עלינו להכין את טרפך. אך טובה אחרית הצדקה! (קלג) הם אומרים: אם לא יבוא במופת מאת אדוניו, לא נאמין בו. אך הלא באו אליהם אותות בספרים הראשונים[40]? (קלד) לו השמדנום בענשנו טרם בוא אליהם המדע כי אז אמרו ביום התקומה: אדונינו! לו שלחת אלינו נביא, כי אז הלכנו באותותיך טרם השיגנו חרפה וכלמה! (קלה) אמור: כל המחכה יחכה! הן תדעו באחריתכם, מי ארח לחברת הדרך העקלקלה ומי הלך בדרך הטובה!
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה משני האותיות אשר בראשו.
- ^ נסתפקו המפרשים על ענין האותיות האלה; ויש מפרשים כי מחמד בקראו לפני אנשי מיכ"ה את החזון הזה, ראה כי מתלחשים יחד ואינם מקשיבים לו; לכן קרא בקול גדול: טה! והמלה הזאת מורה בלשון ערבית: הס!
- ^ להשיבך מהדרך הטובה.
- ^ בתוך הסנה.
- ^ להראותכם כי אך דבר טבעי הוא.
- ^ את האמונה האמיתית.
- ^ לגלות את דתי לבני האדם.
- ^ תן לי חכמה ובינה.
- ^ פרעה.
- ^ מאמר רבותינו ז"ל על הכתוב: האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות? מלמד שהחזירוהו על כל המצריות כלן ולא ינק; אמר הקב"ה: פה שעתיד לדבר עמי, יינק דבר טמא? עיין סוטה י"ב ב'.
- ^ מבכות על בנה
- ^ כלומר אם אלהיכם אמת, למה לא שמעתי מאומה עליו טרם בואכם אלי?
- ^ זה דרך מחמד להשים את דבריו ואת רעיוניו בפי כל שאר הנביאים.
- ^ זה פרעה.
- ^ איתא במדרש ילקוט שמות קפ"ב: פרעה שהיה בימי משה אמגושי גדול היה.
- ^ עיין לעיל חזון ז', ק"כ.
- ^ איתא במדרש שמות רבא שמות ה,: אמר להם פרעה: מתחלה שקר אתם אומרים, כי אני הוא אדון העולם ואני בראתי את עצמי ואת נילוס שנאמר: לי יאורי ואני עשיתיני.
- ^ ברוץ משה אל הר סיני לפני אהרן וחור והזקנים, אמר לו הקב"ה זאת.
- ^ אהרן וחור והזקנים.
- ^ זה סמאל. גם תמצא בספר פרקי דרבי אליעזר מ"ה: ויצא העגל הזה הזה גועה וראה אותו ישראל; רבי יהודה אומר: סמאל נכנס לתוכו והיה גועה להתעות את ישראל.
- ^ עיין לעיל חזון ז' קנ"ד.
- ^ את העגל.
- ^ כלומר לו התרחקתי מעליהם, כי אז אמרת: לו היית אתם והזהרתם, לא חטאו.
- ^ ראיתי אותך מדבר אל גבריאל המלאך.
- ^ המלאך.
- ^ מדבר אל בני ישראל.
- ^ את הקורן.
- ^ בגיהנם.
- ^ בראותם את אש הגיהנם, עשנו יעור את עיניהם.
- ^ כלומר על מחמדי ההבל התענגו ימים רבים, ותחית המתים לא תהיה כי אם יום אחד.
- ^ מה יהיה להם ביום התקומה.
- ^ זה מחמד.
- ^ את העבר ואת העתיד.
- ^ לבלתי אכול מעץ הדעת.
- ^ תמצא בפרקי דרבי אליעזר י"ג: היה סמאל השר הגדול שבשמים לוקח את הכת שלו וירד וראה את הבריות שברא הקב"ה ולא מצא חכם להרע כנחש; עלה ורכב עליו; וכל דבריו אשר דבר לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של סמאל.
- ^ את התורה.
- ^ אנשי מיכ"ה.
- ^ לאחר את גמולם עד היום האחרון.
- ^ עיין פרקי אבות ד' כ"ב.
- ^ בתורה ובעוואנגעליאום
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).