הקוראן סורה 11 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו מאה ושלש ועשרים פסוקים
בשם אלה הרחמן והרחום
(ב) אך את ד' לבדו עבדו; ואני[4] – אינני כי אם מזהיר ומבשר.
(ג) כפרו את פני אלהיכם ושובו אליו! הוא זבדכם זבד טוב עד עת ידועה[5] , וישיב לכם גמול כדרכיכם; ואם תשובו מאחריו, יראתי, פן יבואכם גמול היום הגדול!
(ד) אל אלהים תשובו, כי הוא אדיר על כל.
(ה) הלא יכסו את לבבם כפלים[6], למען העלם את מצפוניו?
(ו) אמנם גם אם יתכסו בלבושיהם, אלהים ידע את אשר יכחדו ואת אשר יגלו.
(ז) כי הוא יודע את כל חדרי לב.
(ח) אין רמש על פני כל האדמה, אשר אלהים לא יכין לו טרף ולא ידע את שבתו וקומו; הכל כתוב בספר הנודע[7] .
(ט) הוא ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים, ויכן את כסאו על פני המים[8] למען נסותכם, מי מכם ייטיב את דרכו[9] .
(י) ואם תאמר אליהם[10]: אחרי מותכם תקיצו, יאמרו הבוגדים: אך קסם זה[11]!
(יא) אם נאחר את גמולם עד עת מועד, יאמרו: מה ימנעהו[12]? אמנם פתאום יבוא אידם ואין מפלט למו; או אקים את אשר עתה לועגים לו.
(יב) אם ניטיב לאיש, ונסיר ממנו אחרי כן את רחמינו, יאבד כל תקוה ויבגד בנו.
(יג) ואם נשוב ונרחמהו אחרי בוא אליו שאה, יאמר: נמלטתי מצרתי! אז ישיש ויגיל.
(יד) אך למחכים ולעושי טוב. יכופר עונם, ושכרם גדול מאד.
(טו) התכחד את אשר גלה לך אלהים? היצר לבך באמרם: לולי ישלח אלהים בידו אוצר[13] , או יבוא מלאך אתו, לא נאמין בו? הלא מזהיר אתה, ואלהים הכל יוכל!
(טז) התאמרו: הוא[14] בדאהו[15] מלבו? הביאו עשרה חזיונות, אשר בדאתם מלבבכם, כחזיונותיו, וקראו את אשר תחפצו בו מבלעדי אל למען עזרכם, אם צדקו דבריכם!
(יז) ואם לא יענוכם[16], דעו כי שולח לכם בדעת אלהים! אין אל מבלעדו; הלא תשלימו אתו?
(יח) הבוחרים בחיי התבל ובתפארתה, נשלם להם את גמולם בה בלי גרעון;
(יט) אך בעולם הבא לא ינחלו כי אם אש הגיהנם; שוא פעלתם ותוחלתם נכזבה.
(כ) כל איש אשר בתורת ד' חפצו, עדיו[17] ילכו לפניו; ותורת משה, קו הישר ורחמים לבני האדם, תסל לו דרך להאמין בו[18]; וכל המכחש בו, יהיה מחברת אש הגיהנם אשר הוכנה לו. לכן אל תריב בו, כי אמת הוא מאלהיך; אך רב האנשים לא יאמינו בו.
(כא) מי רע ממדבר כזבים באל? האנשים האלה יקראו לדין אל אדוניהם, והעדים יעידו בם: אלה האנשים אשר כחשו באלהים! הלא תבוא מארת ד' על החוטאים,
(כב) המשגים מאחרי דרך אל ומעותים אותה ומכחשים בעולם הבא?
(כג) לא תקצר יד ד' מיסרם בעולם הזה, ואין להם עוזר מבלעדי אל; הוא ייסרם כפלים, על אשר לא אבו שמוע וראות; הם השחיתו את נפשם, ויבצר מהם את אשר יזמו.
(כד) אין ריב בו, כי יאבדו בעולם הבא.
(כה) אך המאמינים ועשי טוב, ונכנעים לפני אדוניהם, רעי גן העדן המה, ועד עולמי עד ישבו שם.
(כו) שניהם[19] דומים זה אל זה כעורים וחרשים אל פקחים ושומעים; הדומים זה אל זה? הלא תבינו?
(כז) הן שלחנו את נח אל עמו לאמר: אני מזהיר אתכם!
(כח) את ד' לבדו תעבדו, פן יקרכם גמול היום הנורא!
(כט) ויאמרו ראשי עמו הבוגדים: לא נחשבך כי אם איש כמונו; לא ילכו אחריך כי אם האנשים הרקים והפוחזים מקרבנו מפחז לבם ומפיותיהם; לא יקרת ממנו; איש כזב אתה בעיננו!
(ל) ויאמר נח: עמי! הלא ראיתם, כי אדוני הורני ויחנני ברחמיו? הטחו עיניכם מראות? האפצר בכם באשר תמרו את פי?
(לא) עמי! לא אשאל מכם כסף, כי שכרי בד'; לא אגרש את המאמינים[20], אשר ישובו אל ד'; אך אני רואה, כי עם סכל אתם!
(לב) ומי יעזרני לגרשם מבלעדי אל? הלא תתבוננו?
(לג) לא אומר אליכם, כי אוצרות אלהים בידי, או כי יודע תעלומות אני, או כי מלאך אני; גם לא אומר, כי לא ייטיב ד' לנמאסים בעיניכם[21]; אל יודע את הטמון בקרב לבם; פן אהיה ממספר הבוגדים[22]!
(לד) ויאמרו: נח! הן הריבות בנו ולא תחדל הריב; החישה את אשר העידת בנו[23], אם צדיק אתה!
(לה) ויאמר; אלהים יביאו אליכם, אם יישר בעיניו; לא תוכלו מנעהו!
(לו) גם לא תועילכם עצתי אשר איעצכם[24], בלתי ד' יעצה. אם חפץ ד', תשובו אליו, כי אדונכם הוא.
(לז) ואם יאמרו[25]: הוא בדאהו מלבו[26], אמור: אם אני בדאתיו, אשא את עוני; אך נקי אנכי מעונכם[27].
(לח) ויאמר אלהים אל נח: לא יאמין איש מעמך בלתי האנשים אשר האמינו[28]; אל תתעצב אל לבך על פעלם!
(לט) עשה לך לפנינו[29], וכדברנו, ואל תשא תפלה בעד החוטאים, כי ישקעו יחד!
(מ) ויעש נח את התבה; אך בעבור לפניו המון עמו, לעגו לו ויאמר נח: עתה אתם לעגים לי; הן יבוא היום אשר בו אלעג לכם כאשר לעגתם לי!
(מא) הן תדעו, על מי מאתנו יבוא הגמול הנורא, ועל מי תרבץ הכלמה!
(מב) ובבוא דברנו, ויחם התנור[30], ונאמר שים בה[31] שנים מכל החיה ואת ביתך, זולתי את אשר יצא עליו הדבר מאת אלהים[32] ואת המאמינים[33]! אך מעט האמינו בו.
(מג) ויאמר נח: באו אל התבה בשם ד'! אם תלך התבה או תנוח, אדוני סלח ורחום הוא[34].
(מד) ותלך התבה אתם על גלים גבוהים כהררי אל; ויקרא נח אל בנו העומד מרחוק: בני! לך אתנו, ואל תהי ממספר הבוגדים!
(מה) ויאמר: אמלט אל ההר, הוא יצילני מהמים; ויען נח: לא ינצל איש היום מדבר אלהים, בלתי ברחמיו; ותעל ביניהם שבלת המים ותשטפהו[35].
(מו) ויאמר אלהים: ארץ! בלעי את מימיך; שמים! עצרו את מטרכם; ויקם דבר אל, ותנח התבה על הר גודי[36]; ויאמר אלהים: הן פסו הבוגדים מני ארץ!
(מז) ויקרא נח אל אלהיו ויאמר: הן בני ממשפחתי היה, ודברך אמת, ואתה הצדיק מכל השופטים[37]!
(מח) ויאמר אלהים: הן בנך לא היה ממשפחתך, כי עשה עול היה; איעצך: אל תשאל ממני את אשר אינך מבין, פן לכסיל תחשב!
(מט) ויאמר נח: אדוני! בך שתי מחסי; לא אשאל ממך את אשר אינני מבין; ואם לא תסלח לי ותרחמני, אבדתי!
(נ) ויאמר אלהים אל נח: צא מן התבה בשלום, ואת ברכתי אצוה עליך ועל קצת האנשים אשר אתך[38]; והאחרים[39] יגילו בחיי העולם הזה, ואחרי כן יבואם ענש גדול.
(נא) המעשה הזה סוד הוא, אשר גלינו לך[40]; לא ידעתו מקדם אתה ועמך; חכה לד', כי טובה אחרית יראיו.
(נב) ואל שבט עאד שלחנו את אחיהם הוד[41] לאמר: עמי! אך את ד' לבדו תעבדו, כי אין לכם אל זולתו; ואל תשעו בדברי שקר!
(נג) עמי! לא אבקש מכם שכר; שכרי בד' אשר בראני; הלא תשכילו?
(נד) עמי! כפרו את פני אדונכם ושובו אליו; אז יפתח לכם את אוצרו הטוב את השמים!
(נה) הוא ירבה את זרעכם[42]; לכן אל תשובו ותבגדו בו!
(נו) ויאמרו: הוד! לא באת אלינו במופתים! לא נעזב את אלילינו על דברך ולא נאמין בך;
(נז) לא נאמר כי אם כי אחד מאלילינו הכה אותך בחלי רע[43]! ויאמר: עד ד' וגם אתם תעידו בי כי נקי אנכי מעבודתכם.
(נח) קשרו עלי כלכם; אל תתמהמהו!
(נט) בד' שמתי מבטחי, הוא אדוני ואדונכם; אין חיה בארץ, אשר לא יוכל לאחזה בשערת ראשה[44]; בעיניו יקרה דרך הצדיקים.
(ס) ואם תשובו מאחריו, הן הקימתי את דברו אשר בו שלחני אליכם; אדוני ישים גוי אחר תחתכם; לא תוכלו להרע לו מאומה, כי הוא צופה אל כל הדברים.
(סא) ובבא דברנו הצלנו ברחמינו את הוד ואת המאמינים בו, ונמלטם מהענש הגדול.
(סב) מטה עאד הזיד באותות אדוניו וימרה את פי שלוחו וישמע בקול כל מסית ומדיח.
(סג) מארה באה עליהם בעולם הזה, ותרבץ בהם ביום התקומה; הלא כחש מטה עאד באלהים? לכן אמרנו: מטה עאד עם הודכליל יחלוף!
(סד) ואל אנשי תמוד שלחנו את אחיהם שלח[45] לאמר: עמי! אך את ד' לבדו עבדו; אין לכם אל מבלעדו; הוא הוציאכם מן הארץ וימשילכם בה; כפרו את פניו ושובו אליו, כי קרוב הוא ליראיו ושומע את תפלתם!
(סה) ויאמרו: שלח! הן האמנו בך מקדם, ועתה תשיבנו מעבוד את אשר עבדו אבותינו; לא נאמין בדבריך, ותהלה נשים במו.
(סו) ויאמר: הלא ראיתם, כי אלהים הורני ויחנני כרב רחמיו? מי יצילני מידו בהמרותי את פיו? אין בלבכם כי אם להשחיתני!
(סז) עמי! הגמלה הזאת[46] תהיה לכם למופת מאת אלהים; הניחוהו ותאכל בארץ ד'; אל תרעו לה, פן יקרכם אסון גדול!
(סח) ויעקרוה; ויאמר שלח: עוד שלשת ימים תשבו במושבותיכם; הן לא תענו שקר בדברי!
(סט) ובבוא דברנו הצלנו ברחמינו את שלח ואת המאמינים בו מחרפת היום הלז, כי אלהיך עזוז ונוקם הוא.
(ע) ותאחזם הרעש; וימצאו הבוגדים בבתיהם פגרים מתים.
(עא) ויהיו כלא היו; הלא כחשו אנשי תמוד באלהיהם? הלא נשמדו על מרים?
(עב) הן באו מלאכינו אל אברהם למען בשרו טוב לאמר: שלום עליך! ויען שלום! ולא אחר לצלות להם עגל.
(עג) אך בראותו כי ידיהם לא נגעו במאכל[47], ויירא ויבוא פחד בלבו, ויאמרו: אל תירא, כי אל עם לוט[48] שולחנו!
(עד) ותצחק אשתו בשמעה כי בשרנוהו את יצחק; ומחלצי יצחק יצא יעקב.
(עה) ותאמר: איך אלד בן ואנכי שבתי ובעלי זקן? הן דבר נפלא זאת!
(עו) ויאמרו: התתמהי על דבר ד'? ברכת אל ורחמיו יחולו על ראשכם ועל אנשי ביתכם; לו התהלה והתפארת!
(עז) אחרי הסירנו פחד מלב אברהם ואחרי בשרנו אותו וירב עמנו על אודות אנשי לוט[49], כי אברהם חנון ורחום ודבק בד' היה.
(עח) ונאמר: אברהם! חדל מהם, כי קמה עצת אלהיך ליסרם, ולא ישיבנה!
(עט) ובבוא מלאכינו אל לוט ויצר לו עליהם, כי אין לאל ידו להצילם[50]; ויאמר: מה רע היום הזה!
(פ) ויפצר בו עמו; כי מקדם למדו הרע; ויאמר אליהם: עמי! הא לכם בנותי, טהורות הן לכם; יראו את ד' ואל תרעו לאורחי; האין בכם איש טוב מעללים?
(פא) ויאמרו: הן ידעת כי אין לנו חלק בבנותיך; ידעת היטב את אות נפשנו[51]!
(פב) ויאמר: לו גברה ידי בכם, או נשענתי על משענת חזקה!
(פג) ויאמרו המלאכים: מלאכי אלהיך אנחנו: לא יוכלו לך האנשים האלה; צא מזה אתה וביתך בחשכת ליל, ואיש מכם אל יביט אחריו! לולי אשתך אשר יקרה מקרה האנשים האלה. מחר בבקר יהיה האות הזה; הלא קרוב הבקר?
(פד) ובבוא דברנו השחתנו את הערים האלה, ונמטר עליהם אבני גיר מנפצות כתובות באצבע אלהים[52]; גם העיר הזאת[53] לא רחוקה היא מהבוגדים האלה.
(פה) ואל אנשי מדין שלחנו את אחיהם שעיב[54] לאמר: עמי! אך את ד' לבדו עבדו; אין לכם אל זולתו; אל תקטינו איפה ומשקל[55]! הן רואה אנכי אתכם בטוב; אך ירא אנכי, פן יקרכם גמול היום הנורא!
(פו) עמי! איפת צדק ומאזני צדק יהיו לכם; אל תונו איש את אחיו ואל תשחיתו את הארץ!
(פז) ברכת אלהים טובה לכם, אם מאמינים אתם.
(פח) לא נתנני איש צופה לכם. ויאמרו: שעיב! שגגתך תשיאך להשיבנו מאחרי אשר עבדו אבותינו; הלא נוכל לעשות לרכושנו את הטוב בעינינו? הן חכם וצדיק אתה בעיניך!
(פט) ויאמר: עמי! הלא ראיתם כי אלהים הורני ויזבדני זבד טוב? לא אלך בדרככם; אך טובכם מגמת נפשי! אין לך משען ומשגב כי אם בד'; בו בטחתי ואליו אשוב.
(צ) עמי! אל תחטיאו את נפשכם בהתקוממכם בי, פן יבואכם גמול אנשינח או דור הוד או דור שלח או אנשי לוט; לא רחוקים אתם מהם[56]!
(צא) כפרו את פני אדונכם ושובו אליו, כי חנון ורחום הוא!
(צב) ויאמרו: שעיב! איננו מבינים היטב את אשר הוריתנו; אך איש נדהם אתה בעינינו, ולולי משפחתך, כי אז נרגם אותך באבנים, ואיש לא יוכל להצילך!
(צג) ויאמר: היקרה בעיניכם משפחתי מד'? התשליכו אותו אחרי גיוכם? הן יודע אדוני את כל מעשיכם.
(צד) ועתה עמי, עשו כטוב בעיניכם, ואני אעשה כטוב בעיני!
(צה) הן תדעו באחריתכם; את מי מאתנו כלמה תשיג וגמול הנורא, הוא המדבר כזבים; חכו, גם אנכי מהמחכים!
(צו) ובבוא דברנו, ונציל ברחמינו את שעיב ואת המאמינים בו; ויאחז הרעש את הבוגדים, וימצאו בבתיהם פגרים מתים.
(צז) ויהיו כלא היו; הלא הכחדנו את אנשי מדין כאנשי תמוד?
(צח) גם שלחנו את משה באותותינו ונאזרהו חיל לבוא אל פרעה ואל שריו; אך אלה לא שמעו כי אם בקול פרעה, ודבר פרעה לא נכון היה.
(צט) לכן ילך פרעה לפני עמו ביום התקומה, ויוליכם אל אש הגיהנם; מה קשה המורד שמה!
(ק) מארת אל הלכה אחריהם בעולם הזה, וקללתו תרבץ בהם ביום התקומה.
(קא) זה אשר ספרנו לך על הערים האלה אשר קצתן עודם המה[57], וקצתן נגזרו מארץ החיים[58].
(קב) לא הרענו להן, אך הן השחיתו את נפשן. לא הושיעון אליליהן אשר עבדו מבלעדי אל בבוא אליהן דבר אל, אמנם השחיתון.
(קג) כן השיב אלהיך גמול לבוגדים בו בהפכו את עריהם; הן גדול ונורא גמולו!
(קד) בזה די אותות ליראים את גמול היום האחרון.
(קה) ביום הזה יקבץ אלהים את בני האדם ויעיד בהם;
(קו) לא נאחרהו בבוא עתו.
(קז) ביום ההוא לא תליץ נפש בעדה כי אם ברצון אל; מהם ילכו לחרפות ומהם יאושרו.
(קח) ההולכים לחרפות יבאו אל אש הגיהנם, מקום אבל ואנחה.
(קט) בו ישבו כל ימי השמים והארץ, לולי אם יחפץ ד' לפדותם, כי כל אשר חפץ עשה.
(קי) והצדיקים יבואו אל גן העדן; בו ישבו כל ימי השמים והארץ כרצון אלהיך, כי עצתו לא תופר. (קיא) ואל תריב בדעתך מה עובדים האנשים האלה[59] , אינם עובדים כי אם את אשר עבדו אבותיהם מקדם; לכן נשיב להם גמולם בלי גרעון. (קיב) למשה נתנו את הכתב, ויריבו בו; לולי יצא הדבר מפי ד', כי אז הוכיחו ביניהם; לכן עוד מריבים בו[60]. (קיג) לכל אחד מהם ישיב אלהים כפי פעלו; כי הוא מבין אל כל מעשיהם. (קיד) לכן חזק ואמץ כאשר צווית וגם המאמינים אתך; אל תזידו, כי אלהים יודע את פעלכם! (קטו) ואל תטו אחרי הבוגדים, פן תקדחכם אש הגיהנם, ואין עוזר ומושיע לכם מבלעדי אל! (קטז) הפילו תחנתכם בשני קצות היום ובקצה הלילה[61], כי מעשים טובים מגרשים את הרעים[62]; זה זכרון למתבוננים. (קיז) חכה לאל, כי לא יעשק את שכר עושי טוב! (קיח) הלא היו בדורות אשר לפניך אנשים צדיקים ונבונים אשר עמדו בפרץ? אך מעט היו, ואת אלה הצלנו; והבוגדים הלכו אחרי שרירות לבם ויבגדו. (קיט) הן לא השחית אלהים את הערים האלה, לו יושביהן צדיקים היו.
(קכ) לו חפץ ד', אמונה אחת היתה לבני האדם; אך לא ישימו קץ לריבם כי אם ברחמי אלהיך; ובעבור זה הפרידם, למען יקום דבר אדונך אשר דבר: אמלא את הגיהנם מאנשים ושדים יחד[63]. (קכא) לא ספרנו לך את קורות שלוחינו כי אם למען אמץ את לבך, ולמען הביא אמת, הזהרה, וזכרון למאמינים. (קכב) ולבוגדים אמור: עשו כטוב בעיניכם וגם אנחנו נעשה כטוב בעינינו; חכו לקץ, גם אנחנו נחכה! (קכג) לאלהים נגלים רזי שמים וארץ, ואליו ישובו כל הדברים; לכן עבדוהו ובטחו בו, כי מעשיכם לא נסתרו מנגד עיניו! –
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מהנביא הוד הנזכר לקמן פסוק נ"ב.
- ^ עיין חזון הקודם פסוק א'.
- ^ מחמד מדבר אל אנשי מיכ"ה.
- ^ כלומר לא קדוש אנכי ולא בן אלהים; אינני מבקש מכם כי תעבדוני.
- ^ עד יום מותכם.
- ^ במאנם לשמוע את תוכחתי ולשוב מדרכם הרעה.
- ^ לדעת מחמד יש לאלהים השגחה פרטית גם על כל חיה וחיה.
- ^ מחמד נוטה לדעת המחקרים הנקראים: "נעפטוניסטען", כי קודם בריאת הארץ המים כסו את פני כל האדמה; ונשען על מאמר הכתוב: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים"; עיין רש"י שם.
- ^ כלומר למה ברא אלהים את העולם בששת ימים ובעשרה מאמרות, כדי ליתן שכר טוב לצדיקים המקימים את העולם שנברא בעשרה מאמרות; עיין פרקי אבות ה', א'.
- ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
- ^ בלעג אומרים זאת, כלומר הראנו מופתים בעודנו חיים ולא אחרי מותנו.
- ^ ליסרנו.
- ^ כח לעשות נפלאות.
- ^ מחמד.
- ^ את הקורן.
- ^ אלהיכם אשר קראתם לעזרתכם.
- ^ מעשיו הטובים.
- ^ במחמד.
- ^ המאמינים והבוגדים.
- ^ ממלט את נפשם מתבתי.
- ^ לתמימי דרך.
- ^ אם אשמע לקולכם.
- ^ את ענש אל.
- ^ לשוב אל ד'.
- ^ אנשי מיכ"ה.
- ^ עיין לעיל פסוק ט"ז.
- ^ כי תכחשו בקוראן, באשר מד' הוא.
- ^ אתה ומשפחתך ושבעים איש המאמינים בך; עיין לקמן פסוק מ"ב.
- ^ לעיני בני האדם למען תזהירם; עיין פירוש רש"י בראשית ו י"ד; ז' י"ג.
- ^ לדעת חכמינו ז"ל מי המבול רותחים היו; עיין סנהדרין ק"ח.
- ^ בתבה.
- ^ לדעת מחמד היה לנח בן רביעי אשר לא האמין בד' וימאן לבוא אל התבה, וישטפוהו המים.
- ^ לדעת מחמד שבעים איש מדור המבול שמעו בקול נח וימלטו אתו בתבה.
- ^ הוא יגן בעדנו.
- ^ את הבן.
- ^ זה אררט.
- ^ כלומר הלא הבטחתני להציל אותי ואת משפחתו; למה זה המת את בני?
- ^ אשר יחזיקו בתמתם.
- ^ אשר ישוב לחטא.
- ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
- ^ זה עבר עיין לעיל חזון ז', ס"ב.
- ^ לדעת מחמד הכה ד' את אנשי עאד בשלש שנות בצרת, ויעצר בהם בעד כל רחם.
- ^ בשגעון.
- ^ כלומר הוא אדיר על כל.
- ^ עיין לעיל חזון ז', ע'.
- ^ עיין לעיל חזון ז', ע', ע"א.
- ^ זה נגד מאמר הכתוב: ויאכלו,, בראשית י"ח, ח'; וחכמינו ז"ל אמרו, כי המלאכים נראו כאוכלים; עיין בבא מציעא פ"ו.
- ^ אנשי סדום.
- ^ התפלל בעדם; בראשית י"ח, כ"ד–ל"ב.
- ^ מרעת אנשי סדום.
- ^ משכב זכר; עיין פרוש רש"י בראשית י"ט, ה'.
- ^ לדעת מחמד על כל אבן ואבן נכתב שם האיש אשר עליו נפלה.
- ^ זו מיכ"ה; גם עליה יעבר כוס סדום ועמורה.
- ^ עיין לעיל חזון ז', פ"ג.
- ^ כי המדינים לסטים ורמאים היו.
- ^ במעלליכם.
- ^ כמו מיכ"ה וערי המצרים.
- ^ כמו עאד, תמוד, סדום ועמורה.
- ^ אנשי מיכ"ה.
- ^ כלומר בעבור זה הפריד ד' בין היהודים למען הראות כי אמונתם לא טובה.
- ^ בצאת השמש, בבוא ובצאת הכוכבים.
- ^ כלומר התפלה מרחקת הרהורים רעים מלב האדם.
- ^ אלהים שם צדיקים ורשעים בארץ למען תת שכר טוב לצדיקים ולהפרע מן הרשעים.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).