ביאור:בבלי בבא קמא דף קז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עירוב פרשיות כתוב כאן ^[1], וכי כתיב 'כי הוא זה' - אמלְוֶה הוא דכתיב ^[2].

ומאי שנא מלוה ^[3]?

כדרבה, דאמר רבה: מפני מה אמרה תורה 'מודה במקצת הטענה ישבע'? - חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ^[4]; והאי - בכולי בעי דנכפריה, והאי דלא כפריה - משום דאין אדם מעיז פניו, ובכולי בעי דלודי ליה ^[5]; והאי דכפר ליה במקצת ^[6] – סבר: "אי מודינא ליה בכוליה תבע לי בכוליה; אישתמיט לי מיהא השתא אדהוו לי זוזי ופרענא"; הלכך רמא רחמנא שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה; וגבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי, אבל גבי פקדון ^[7] - מעיז ומעיז ^[8].

תני רמי בר חמא (בבא מציעא ה א): 'ארבעה שומרין

עמוד ב

צריכין כפירה במקצת והודאה במקצת ^[9], ואלו הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.'

אמר רבא: מאי טעמא דרמי בר חמא? שומר חנם - בהדיא כתיב ביה: (שמות כב ח: על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר) כי הוא זה [עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיען אלהים ישלם שנים לרעהו]; ^[10] שומר שכר - יליף נתינה נתינה משומר חנם; שואל – 'וכי ישאל': וי"ו מוסיף על ענין ראשון; שוכר - ^[11] אי למאן דאמר: 'כשומר שכר' - היינו שומר שכר; אי למאן דאמר 'כשומר חנם' היינו 'שומר חנם';

ואמר רבי חייא בר יוסף: הטוען טענת גנב בפקדון אינו חייב ^[12] עד שישלח בו יד ^[13]; מאי טעמא? – (שמות כב ז: אם לא ימצא הגנב) ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו; מכלל דאי שלח בה יד – מיחייב, למימרא ^[14] - דבשלח בה יד עסקינן ^[15].

אמר להו רבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי יוחנן: בעומדת על אבוסה ^[16] שנו ^[17].

אמר ליה רבי זירא לרבי חייא בר אבא: דוקא בעומדת על אבוסה קאמר, אבל שלח בה יד ^[18] – קנה ^[19], ושבועה לא מהניא ביה כלום? או דלמא אפילו עומדת על אבוסה קאמר ^[20]?

אמר ליה: זו - לא שמעתי; כיוצא בה שמעתי: דאמר רבי אסי אמר רב יוחנן: הטוען טענת אבד, ונשבע ^[21], וחזר וטען טענת גנב ונשבע, ובאו עדים – פטור ^[22]; מאי טעמא? לאו משום דקנה בשבועה ראשונה ^[23]?

אמר ליה: לא ^[24]! ^[25] הואיל ויצא ^[26] ידי בעלים בשבועה ראשונה ^[27].

איתמר נמי: אמר רבי אבין אמר רבי אילעא אמר רבי יוחנן: הטוען טענת אבידה בפקדון, ונשבע, וחזר וטען טענת גניבה, ונשבע, ובאו עדים – פטור, הואיל ויצא ידי בעלים בשבועה ראשונה.

אמר רב ששת: 'הטוען טענת גנב בפקדון, כיון ששלח בו יד ^[28] – פטור' - מאי טעמא? הכי קאמר רחמנא (שמות כב ז: אם לא ימצא הגנב) ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו [במלאכת רעהו] ^[29]; הא שלח ידו – פטור ^[30].

אמר ליה רב נחמן: והלא שלש שבועות משביעין אותו ^[31]: "שבועה שלא פשעתי בה ^[32]", "שבועה שלא שלחתי בה יד ^[33]", "שבועה שאינה ברשותי"; מאי לאו 'שבועה שלא שלחתי בה יד' דומיא ד'שבועה שאינה ברשותי': מה 'שבועה שאינה ברשותי' - כי מיגליא מילתא דאיתיה ברשותיה ^[34] – חייב ^[35], אף 'שבועה שלא שלחתי בה יד' - כי מיגליא מילתא דשלח בה יד – חייב ^[36]!

אמר ליה: לא! שבועה 'שלא שלחתי בה יד' דומיא ד'שלא פשעתי בה': מה שבועה שלא פשעתי בה, כי מיגליא מילתא דפשע בה ^[37] - פטור מכפל ^[38], אף שבועה שלא שלחתי בה יד, כי מיגליא מילתא דשלח בה יד - פטור מכפל ^[39].

בעי רמי בר חמא ^[40]: ^[41] ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש? או דלמא שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש?

היכי דמי ^[42]? כגון שטען טענת גנב, ונשבע, וחזר וטען טענת אבד ונשבע,

הערות

^ פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו, שאינו מקומו:
^ דהאי 'כי הוא זה' – ב'אם כסף תלוה' הוה ליה למכתביה, דהתם קאי; דאילו בהך פרשתא דפקדון - בלא הודאה במקצת מחייב
^ דעקרינן לקרא מדוכתיה ומוקמינן ליה עלה
^ אין אדם מעיז פניו בפני זה שעושה לו טובה
^ הלכך היכא דכפר הכל - פטור משבועה, דאי לאו קושטא בהדיה - לא הוה מצי למכפר ביה
^ והיכא דמודה מקצת
^ דאין כאן טובה
^ הלכך אפילו כפר בכוליה - רמיא רחמנא שבועה עליה
^ קודם שיתחייבו שבועה, ואם נשבעו בלא כפירה והודאה - אין שבועתו של שומר חנם כלום, ולא מחייבתו כפל; ודרמי בר חמא פליג אדרבי חייא בר יוסף
^ פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם ושניה (שמות כב ט-יב) בשומר שכר
^ פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה (לעיל דף נז,ב):
^ כפל
^ קודם שבועה, כגון שעשה בה מלאכה
^ דהאי דכתיב בתריה 'אשר ירשיעון אלהים וגו'
^ דנמצא רשע בכך שנשבע לשקר, שהרי שלח בה יד
^ שלא שלח בה יד
^ דחייב כפל
^ קודם שבועה
^ קנאה בתורת גזילה, ושומר חנם אינו נעשה גנב אלא בטענת גנב, וזה - קודם שטען טענת גנב קנאה, וקמה ליה ברשותיה, שאם מתה – ישלמנה, ואשתכח דכי כפר - דידיה קא כפר
^ וכל שכן כי שלח בה יד, דבהכי קאי קרא, כדאמר רבי חייא בר יוסף
^ לא גרסינן 'והודה'
^ מן הכפל
^ להתחייב באונסין, כדרב ששת, דאמר לעיל: הכופר בפקדון - נעשה עליו גזלן, אפילו בלא שבועה, והיכא דאשתבע - כל שכן, דכולי עלמא מודו; אלמא כיון דקמה ליה ברשותיה, כי כפר - דידיה קא כפר, ולא מיחייב ליה כפל! והוא הדין לשולח בה יד: כיון דפשיטא לן בפרק 'המפקיד' (ב"מ מא:) דקמה ליה ברשותיה - תו לא מיחייב עליה כפל
^ התם לאו משום דקמה ליה ברשותיה הוא
^ אלא
^ שומר זה
^ שמבית דין ראשון נסתלק מידם, ושבועה אחרונה זו - לאו שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל, דכיון דנשבע בתחילה - שוב לא היה מחויב שבועה לבעלים
^ קודם שבועה
^ וקיימא לן ב'המפקיד' (שם) דהאי 'ונקרב' - לשבועה הוא, וכתיב בתריה 'ישלם שנים' אם נמצא רשע
^ מכל הדין הזה
^ את שומר חנם האומר "נגנבה"
^ בשמירתו כשנגנבה, דאי פשע בה – חייב, דכתיב 'על כל דבר פשע'
^ ליהנות בה קודם לכן, דאם שלח בה יד - קמה ליה ברשותיה, דנעשה גזלן עליה, ומיחייב באונסין, וכל שכן בגניבה ואבידה
^ והוא גנב עליה
^ מחייב כפל דהיינו טוען טענת גנב
^ כי משתכח שקרן נמי - חייב כפל, משום שבועה שאין ברשותו
^ ונגנבה
^ דהא אינו גנב עליה
^ אפילו עדיין היא אצלו
^ דקיימא לן בפרק 'מרובה' (לעיל דף סה,ב) ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה - אין מוסיף חומש, ו(לעיל דף קו,א) נמי תנינן לה אם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם אבל חומש לא
^ מאן פטר ליה מחומשא:
^ כלומר למאי נפקא מינה

[1] פסוק שהוא מפרשה אחרת נתערב בזו, שאינו מקומו:

[2] דהאי 'כי הוא זה' – ב'אם כסף תלוה' הוה ליה למכתביה, דהתם קאי; דאילו בהך פרשתא דפקדון - בלא הודאה במקצת מחייב

[3] דעקרינן לקרא מדוכתיה ומוקמינן ליה עלה

[4] אין אדם מעיז פניו בפני זה שעושה לו טובה

[5] הלכך היכא דכפר הכל - פטור משבועה, דאי לאו קושטא בהדיה - לא הוה מצי למכפר ביה

[6] והיכא דמודה מקצת

[7] דאין כאן טובה

[8] הלכך אפילו כפר בכוליה - רמיא רחמנא שבועה עליה

[9] קודם שיתחייבו שבועה, ואם נשבעו בלא כפירה והודאה - אין שבועתו של שומר חנם כלום, ולא מחייבתו כפל; ודרמי בר חמא פליג אדרבי חייא בר יוסף

[10] פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם ושניה (שמות כב ט-יב) בשומר שכר

[11] פלוגתא דרבי מאיר ורבי יהודה (לעיל דף נז,ב):

[12] כפל

[13] קודם שבועה, כגון שעשה בה מלאכה

[14] דהאי דכתיב בתריה 'אשר ירשיעון אלהים וגו'

[15] דנמצא רשע בכך שנשבע לשקר, שהרי שלח בה יד

[16] שלא שלח בה יד

[17] דחייב כפל

[18] קודם שבועה

[19] קנאה בתורת גזילה, ושומר חנם אינו נעשה גנב אלא בטענת גנב, וזה - קודם שטען טענת גנב קנאה, וקמה ליה ברשותיה, שאם מתה – ישלמנה, ואשתכח דכי כפר - דידיה קא כפר

[20] וכל שכן כי שלח בה יד, דבהכי קאי קרא, כדאמר רבי חייא בר יוסף

[21] לא גרסינן 'והודה'

[22] מן הכפל

[23] להתחייב באונסין, כדרב ששת, דאמר לעיל: הכופר בפקדון - נעשה עליו גזלן, אפילו בלא שבועה, והיכא דאשתבע - כל שכן, דכולי עלמא מודו; אלמא כיון דקמה ליה ברשותיה, כי כפר - דידיה קא כפר, ולא מיחייב ליה כפל! והוא הדין לשולח בה יד: כיון דפשיטא לן בפרק 'המפקיד' (ב"מ מא:) דקמה ליה ברשותיה - תו לא מיחייב עליה כפל

[24] התם לאו משום דקמה ליה ברשותיה הוא

[25] אלא

[26] שומר זה

[27] שמבית דין ראשון נסתלק מידם, ושבועה אחרונה זו - לאו שבועת הדיינים הוא לחייבו כפל, דכיון דנשבע בתחילה - שוב לא היה מחויב שבועה לבעלים

[28] קודם שבועה

[29] וקיימא לן ב'המפקיד' (שם) דהאי 'ונקרב' - לשבועה הוא, וכתיב בתריה 'ישלם שנים' אם נמצא רשע

[30] מכל הדין הזה

[31] את שומר חנם האומר "נגנבה"

[32] בשמירתו כשנגנבה, דאי פשע בה – חייב, דכתיב 'על כל דבר פשע'

[33] ליהנות בה קודם לכן, דאם שלח בה יד - קמה ליה ברשותיה, דנעשה גזלן עליה, ומיחייב באונסין, וכל שכן בגניבה ואבידה

[34] והוא גנב עליה

[35] מחייב כפל דהיינו טוען טענת גנב

[36] כי משתכח שקרן נמי - חייב כפל, משום שבועה שאין ברשותו

[37] ונגנבה

[38] דהא אינו גנב עליה

[39] אפילו עדיין היא אצלו

[40] דקיימא לן בפרק 'מרובה' (לעיל דף סה,ב) ממון שאין משתלם בראש דאיכא כפל בהדיה - אין מוסיף חומש, ו(לעיל דף קו,א) נמי תנינן לה אם משבאו עדים הודה - משלם תשלומי כפל ואשם אבל חומש לא

[41] מאן פטר ליה מחומשא:

[42] כלומר למאי נפקא מינה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]