ביאור:בבלי בבא קמא דף עז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פרה [1] מיטמא טומאת אוכלין, הואיל והיתה לה שעת הכושר [2]'
ואמר ריש לקיש: [3] אומר היה רבי שמעון: פרה [4] נפדית על גבי מערכתה [5]; אלמא 'כל העומד לפדות כפדוי דמי'.
בשלמא רבי יוחנן לא אמר כרבי שמעון בן לקיש, דקא בעי לאוקמה למתניתין אפילו בתמימין [6]; אלא ריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרבי יוחנן?
אמר לך [ריש לקיש]: (שמות כא לז: כי יגנב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה) 'וטבחו' ו'מכרו': כל היכא דאיתיה במכירה - איתיה בטביחה, וכל היכא דליתיה במכירה - ליתיה בטביחה; והני קדשים - הואיל דכי מזבין קדשים - לא הויא מכירה [7] - ליתנהו בטביחה [8] [ולכן אין מדובר בתמימים, אלא בשוחט בעלי מומין בחוץ].
ואזדו לטעמייהו [9], דאתמר: המוכר טריפה לדברי רבי שמעון [10]: רבי יוחנן אמר 'חייב' וריש לקיש אמר 'פטור':
רבי יוחנן אמר 'חייב' - אף על גב דליתיה בטביחה - איתיה במכירה;
וריש לקיש אמר 'פטור': כיון דליתיה בטביחה - ליתיה במכירה.
איתיביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש: גנב כלאים [11], וטבחה, טריפה ומכרה - משלם תשלומי ארבעה וחמשה [12] מאי - לאו רבי שמעון היא [13]; אלמא אף על גב דליתיה בטביחה - איתיה במכירה!?
אמר ליה [עונה ריש לקיש לרבי יוחנן]: לא, רבנן.
[שואל רבי יוחנן את ריש לקיש:] אי רבנן - טריפה במכירה איתא, בזביחה ליתא?
[עונה ריש לקיש לרבי יוחנן:] ואלא מאי - רבי שמעון כלאים בטביחה איתא - במכירה ליתא? אלא תנא 'טביחה', והוא הדין למכירה - אימא לרבנן נמי: תנא 'מכירה' והוא הדין לטביחה.
ורבי יוחנן אמר לך: האי מאי? אי אמרת בשלמא רבי שמעון: איידי דתנא טריפה בחדא [14] - תנא [15] כלאים בחדא [16]; אלא אי אמרת רבנן - נערבינהו וניתנינהו: 'גנב כלאים וטריפה, טבחן ומכרן - משלם תשלומי ארבעה וחמשה'?
קשיא.
'כלאים'? 'שה' כתיב, ואמר רבא (חולין עח א-ב): (ויקרא כב כח: ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד) זה בנה אב: כל מקום שנאמר 'שה' אינו אלא להוציא את הכלאים.
שאני הכא [17], דאמר קרא 'או' - לרבות את הכלאים.
וכל 'או' - לרבות הוא?: והתניא [ספרא אמור פרשה ח הלכה ג]: ’[ויקרא כב,כז: שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה’]: ’’[שור] או כשב' - פרט לכלאים [18]; 'או עז' - פרט לנדמה [19]'!?
אמר רבא: הכא מענייניה דקרא והכא מענייניה דקרא: הכא, גבי גניבה, דכתיב (שמות כא לז: כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה): 'שור או שה' [20] - שאי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם [21] – 'או' לרבות כלאים; גבי קדשים דכתיב 'כשב' ו'עז' שאתה יכול להוציא כלאים מביניהם – 'או' למעט הוא!
הערות
[עריכה]- ^ אדומה
- ^ לאכול משנשחטה וירדה לה תורת אוכל [ועד לזריקת הדם]
- ^ איזו שעת הכושר היתה לה? -
- ^ אפילו נשחטה על המערכה כמשפט, אם מצא אחרת יפה ממנה
- ^ וזהו שעת הכושר שלה; ואף על פי דלא נפדית - אפילו הכי משוי לה אוכלא, הואיל וראויה לפדות
- ^ וכל שכן בבעלי מומין בחוץ - דשינויא דחיקא הוא
- ^ דאין קדשים תמימים יוצאים לחולין
- ^ הלכך בבעלי מומין עסקינן דאיתנהו בתרוייהו
- ^ דאיפליגו בה אי בעינן תרוייהו אי לא
- ^ שפוטר על טביחתה
- ^ מכבשה ותיש בא
- ^ ואף על גב דכתיב גבי טביחה 'שה', ואמר רבא לקמן 'כל מקום שנאמר 'שה' אין כלאים במשמע' - הכא מחייב, דאיתרבי בהדיא, כדלקמן
- ^ מדנקט בטריפה מכירה ולא נקט טביחה
- ^ דלא מצי לערובי כלאים וטריפה, ולמיתני טביחה ומכירה בתרוייהו בהדדי, ואצטריך למיתני טריפה בחדא: במכירה ולא בטביחה
- ^ נמי
- ^ ואף על גב דאיתיה בתרוייהו; ונקט ביה 'טביחה', דפתח ביה קרא ברישא
- ^ 'שור או שה' דאמר בפרק ד(לעיל דף סז,ב) שור דסיפא ושה דרישא מייתר - הלכך 'או' נמי מייתר
- ^ דפסול לקרבן
- ^ דאינו דומה לאביו ולא לאמו: שבא מאיל ורחל ודומה לעז
- ^ דאי לא הוה כתיב 'או' לרבות
- ^ לא משתמע כלאים מינייהו: שהרי אין מתעברין זה מזה, שאין עיבורן שוה: דבהמה גסה יולדת לתשעה, ודקה לחמשה; הלכך 'או' לרבויי אתא, ולא להוציא, דהא בלאו הכי לא אתי כלאים במשמעות דקרא