ביאור:בבלי בבא קמא דף נו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

בכותל רעוע ^[1].

אמר מר: הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה - היכי דמי?: אילימא דמטיא ליה ^[2] ברוח מצויה - ^[3] בדיני אדם נמי נחייב; אלא דמטיא ברוח שאינה מצויה ^[4].

ורב אשי אמר: 'טמון' אתמר: משום ^[5] דשויה טמון באש ^[6].

אמר מר השוכר עדי שקר - היכי דמי?: אילימא לנפשיה ^[7] - ממונא בעי שלומי ^[8], ובדיני אדם נמי ניחייב! אלא לחבריה ^[9].

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו - במאי עסקינן?:

אילימא בבי תרי – פשיטא, דאורייתא הוא ^[10] (ויקרא ה, א): [ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע] אם לא יגיד ונשא עונו! ^[11] אלא בחד ^[12].

ותו ליכא ^[13]?

והאיכא [תוספתא מסכת בבא קמא ^[14] פרק ו הלכה יז] 'העושה מלאכה במי חטאת ^[15] ובפרת חטאת - פטור מדיני אדם ^[16] וחייב בדיני שמים'!

והאיכא הנותן סם המות בפני בהמת חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!

והאיכא [בבא קמא פ"ו מ"ד] השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!

והאיכא [תוספתא מסכת בבא קמא ^[17] פרק ו הלכה טז] המבעית את חבירו ^[18] - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים!

והאיכא [תוספתא מסכת בבא קמא ^[19] פרק ב הלכה ד] 'נשברה כדו ברשות הרבים ולא סלקה, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר מחייב בהזיקן ^[20], וחכמים אומרים: פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים!?

[סימן: העושה בסם ושליח חבירו נשבר ^[21]]

אִין! מיהא איכא טובא, והני אצטריכא ליה: מהו דתימא בדיני שמים נמי לא ליחייב - קא משמע לן;

הפורץ גדר בפני בהמת חבירו: מהו דתימא 'כיון דלמסתריה קאי [בכותל רעוע] - מה עביד? בדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן;

הכופף קמתו של חבירו – נמי: מהו דתימא 'לימא מי הוה ידענא דאתיא רוח שאינה מצויה, ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן;

ולרב אשי דאמר נמי 'טמון איתמר': מהו דתימא 'אנא כסויי כסיתיה ניהלך ^[22], ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן.

והשוכר עדי שקר - נמי: מהו דתימא לימא 'דברי הרב ודברי התלמיד - דברי מי שומעין? ^[23]' ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן.

והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו – נמי: מהו דתימא 'מי יימר דכי הוה <אתינא> מסהדינא ליה הוה מודה, דלמא הוה משתבע לשקרא, ובדיני שמים נמי לא ליחייב' - קא משמע לן.

נפרצה בלילה או שפרצוה לסטים [ויצאה והזיקה – פטור]:

אמר רבה: ^[24] והוא שחתרה ^[25].

אבל לא חתרה ^[26] – מאי? חייב? היכי דמי?: אילימא בכותל בריא, כי לא חתרה אמאי חייב? מאי הוה ליה למעבד? אלא בכותל רעוע - כי חתרה אמאי פטור? 'תחלתו בפשיעה ^[27] וסופו באונס ^[28] הוא'!?

הניחא למאן דאמר 'תחילתו בפשיעה וסופו באונס – פטור'; אלא למאן דאמר 'תחילתו בפשיעה וסופו באונס – חייב' ^[29] - מאי איכא למימר?

אלא: מתניתין בכותל בריא, ואפילו לא חתרה; וכי איתמר דרבה - אסיפא איתמר: הניחה בחמה או שמסרה לחרש שוטה וקטן ויצתה והזיקה – חייב; אמר רבה: ואפילו חתרה ^[30]: לא מבעיא היכא דלא חתרה, דכולה בפשיעה הוא, אלא אפילו חתרה נמי: מהו דתימא הויא לה 'תחילתו בפשיעה ^[31] וסופו באונס ^[32]' - קא משמע לן דכולה פשיעה היא. מאי טעמא? דאמר ליה "מידע ידעת דכיון דשבקתה בחמה כל טצדקא ^[33] דאית לה למיעבד עבדא ונפקא".

הוציאוה לסטים - לסטים חייבין:

עמוד ב

פשיטא: כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו לכל מילי ^[34]?!

לא, צריכא דקמו לה באפה ^[35], כי הא דאמר רבה אמר רב מתנה אמר רב: המעמיד בהמת חברו על קמת חבירו – חייב; 'מעמיד' ^[36] – פשיטא!? - לא, צריכא דקם לה באפה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: הכישה ^[37] אמרת לן ^[38]; ולסטים נמי: דהכישוה ^[39].

מסרה לרועה נכנס הרועה [תחתיו]:

אמרי: תחתיו דמאן? אילימא תחתיו דבעל בהמה - תנינא חדא זמנא [פ"ד מ"ט, דף מד,ב] : מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר - כולן נכנסו תחת הבעלים! אלא תחתיו דשומר ^[40], ושומר קמא אפטר ליה לגמרי ^[41].

לימא תיהוי תיובתא דרבא, דאמר רבא: שומר שמסר לשומר – חייב ^[42]?

אמר לך רבא: מאי מסרה לרועה? - לברזיליה ^[43], דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה.

איכא דאמרי: מדקתני מסרה לרועה' ולא קתני 'מסרה לאחר' - שמע מינה: מאי מסרה לרועה'? - מסר רועה לברזיליה, דאורחיה דרועה למימסר לברזיליה, אבל לאחר – לא; לימא מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: שומר שמסר לשומר – חייב? אמרי: לא! דלמא אורחא דמילתא קתני, והוא הדין לאחר.

איתמר: שומר אבידה ^[44]: רבה אמר: כשומר חנם דמי; רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי. רבה אמר: כשומר חנם דמי: מאי הנאה קא מטי ליה?

רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא ^[45] - הוי כשומר שכר.

איכא דמפרשי הכי: רב יוסף אמר: כשומר שכר דמי: כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה - הלכך כשומר שכר דמי.

<סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר>

איתיביה רב יוסף לרבה:

הערות

^ דלא אפסדיה, דלמסתר קאי
^ כשכפפה הגיע בה הדליקה
^ הרי בידים הבעיר!
^ דמידי דלא סלקא אדעתיה היא
^ שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה, והוא לא שלח את הבערה
^ ושוייה טמון וגרם להפסיד את הניזק ולפטור את המבעיר, דפטור על טמון באש
^ להוציא ממון מחבירו לעצמו
^ אותו ממון שהוציא - חייב להחזיר
^ שכר עדי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון
^ דחייב בדיני שמים
^ 'אם לא יגיד' [למרות שהכתוב דבר בלשון יחיד] - בתרי קא משתעי: מדקפיד אהגדה - משמע שאילו מגידין - מתחייב זה ממון; ועוד קיימא לן (סוטה דף ב,ב) כל מקום שנאמר 'עד' - הרי כאן שני עדים, עד שיפרט לך הכתוב 'אחד, כדכתיב 'לא יקום עד אחד באיש (דברים יט טו)
^ שמחייבו שבועה, ובדיני שמים מיחייב: דאי הוה מסהיד - מחייב ליה שבועה, ודלמא לא הוי משתבע בשיקרא ומשלם
^ דחייבינן בדיני שמים
^ ליברמן
^ ששקל כנגדן משקלות; במסכת גיטין (דף נג,א), והן נפסלין במלאכה
^ דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק
^ ליברמן
^ תקע לו באזנו פתאום ובעתו דלא עבד ביה מעשה בגופו
^ ליברמן
^ פלוגתייהו מיפרשא ב'המניח את הכד' (דף כט,א): בנתקל פושע ובמפקיר נזקיו
^ וכולהו הני תיובתי - מתנייתא נינהו
^ שלא תבעיר בה האש מהר
^ דברי הרב שומעין, והיה להם שלא יעידו
^ הא דתנן נפרצה בלילה - פטור
^ כגון שחתרה הבהמה והפילה הכותל, דאנוס הוא
^ אלא מעצמה נפלה
^ אצל נפילה דעביד למיפל
^ דהא לא נפלה, אלא חתרה
^ פלוגתא היא בסוף 'המפקיד' (בבא מציעא דף מב,א): תרי לישני דש"ס אליבא דרב יוסף
^ ובכותל בריא
^ שהניחה בחמה, ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת, דאמרינן לקמיה: כל תחבולות שיכולה לעשות - עושה אגב צערה
^ שחתרה
^ תחבולות
^ כיון דאפקוה איכא משיכה ושינוי רשות, דהוי קנויה לכל מילי
^ שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה לאכול
^ משמע שאוחזה בידו ומוליכה לקמה
^ במקל
^ בההיא ד'המעמיד', ומשום הכי מיחייב
^ ואשמועינן מתניתין דהכישה במקל - זו היא 'משיכה'
^ והכי משמע: מסרה שומר לרועה - נכנס הרועה תחתיו, ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני
^ והראשון מסתלק
^ אפילו באונסין, דאמר ליה מפקיד: "את מהימנת לי בשבועה, איהו לא מהימן לי בשבועה שנאנסה, [בפרק 'המפקיד' (בבא מציעא לו ב)]
^ לתלמידו
^ הכניס אבידת חבירו לביתו, כדכתיב 'ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כב ב)
^ ד'העוסק במצוה פטור מן המצוה'; מ'ובלכתך בדרך' (דברים ו ז; יא,יט) נפקא לן במסכת סוכה (דף כה,א)

[1] דלא אפסדיה, דלמסתר קאי

[2] כשכפפה הגיע בה הדליקה

[3] הרי בידים הבעיר!

[4] דמידי דלא סלקא אדעתיה היא

[5] שכיסה קמת חבירו בסדינין כשראה דליקה אצלה, והוא לא שלח את הבערה

[6] ושוייה טמון וגרם להפסיד את הניזק ולפטור את המבעיר, דפטור על טמון באש

[7] להוציא ממון מחבירו לעצמו

[8] אותו ממון שהוציא - חייב להחזיר

[9] שכר עדי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון

[10] דחייב בדיני שמים

[11] 'אם לא יגיד' [למרות שהכתוב דבר בלשון יחיד] - בתרי קא משתעי: מדקפיד אהגדה - משמע שאילו מגידין - מתחייב זה ממון; ועוד קיימא לן (סוטה דף ב,ב) כל מקום שנאמר 'עד' - הרי כאן שני עדים, עד שיפרט לך הכתוב 'אחד, כדכתיב 'לא יקום עד אחד באיש (דברים יט טו)

[12] שמחייבו שבועה, ובדיני שמים מיחייב: דאי הוה מסהיד - מחייב ליה שבועה, ודלמא לא הוי משתבע בשיקרא ומשלם

[13] דחייבינן בדיני שמים

[14] ליברמן

[15] ששקל כנגדן משקלות; במסכת גיטין (דף נג,א), והן נפסלין במלאכה

[16] דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק

[17] ליברמן

[18] תקע לו באזנו פתאום ובעתו דלא עבד ביה מעשה בגופו

[19] ליברמן

[20] פלוגתייהו מיפרשא ב'המניח את הכד' (דף כט,א): בנתקל פושע ובמפקיר נזקיו

[21] וכולהו הני תיובתי - מתנייתא נינהו

[22] שלא תבעיר בה האש מהר

[23] דברי הרב שומעין, והיה להם שלא יעידו

[24] הא דתנן נפרצה בלילה - פטור

[25] כגון שחתרה הבהמה והפילה הכותל, דאנוס הוא

[26] אלא מעצמה נפלה

[27] אצל נפילה דעביד למיפל

[28] דהא לא נפלה, אלא חתרה

[29] פלוגתא היא בסוף 'המפקיד' (בבא מציעא דף מב,א): תרי לישני דש"ס אליבא דרב יוסף

[30] ובכותל בריא

[31] שהניחה בחמה, ופשיעה היא אצל פתיחת הדלת, דאמרינן לקמיה: כל תחבולות שיכולה לעשות - עושה אגב צערה

[32] שחתרה

[33] תחבולות

[34] כיון דאפקוה איכא משיכה ושינוי רשות, דהוי קנויה לכל מילי

[35] שלא משכוה אלא עמדו בפניה לכל צד שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה לאכול

[36] משמע שאוחזה בידו ומוליכה לקמה

[37] במקל

[38] בההיא ד'המעמיד', ומשום הכי מיחייב

[39] ואשמועינן מתניתין דהכישה במקל - זו היא 'משיכה'

[40] והכי משמע: מסרה שומר לרועה - נכנס הרועה תחתיו, ואזלי בעלים ומשתעו דינא בהדי שני

[41] והראשון מסתלק

[42] אפילו באונסין, דאמר ליה מפקיד: "את מהימנת לי בשבועה, איהו לא מהימן לי בשבועה שנאנסה, [בפרק 'המפקיד' (בבא מציעא לו ב)]

[43] לתלמידו

[44] הכניס אבידת חבירו לביתו, כדכתיב 'ואספתו אל תוך ביתך וגו' (דברים כב ב)

[45] ד'העוסק במצוה פטור מן המצוה'; מ'ובלכתך בדרך' (דברים ו ז; יא,יט) נפקא לן במסכת סוכה (דף כה,א)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]