ביאור:בבלי בבא קמא דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

משכח רברבי ^[1] - שקיל ^[2], ^[3] זוטרי - שקיל ^[4].

רב טביומי משמיה דרבא אמר: המית אמר ליה ברישא: משל לצייד ששולה דגים מן הים: משכח זוטרי ^[5] שקיל ^[6], ^[7] משכח רברבי ^[8] - שדי זוטרי ושקיל רברבי ^[9].

תניא אידך: 'בעל השור נקי': רבי יוסי הגלילי אומר: ^[10] נקי מדמי ולדות. אמר לו רבי עקיבא: הרי הוא אומר (שמות כא כב: ו)כי ינצו אנשים [ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים] - אנשים - ולא שוורים.'.

שפיר קאמר רבי עקיבא!

אמר רב עולא בריה דרב אידי: איצטריך! סלקא דעתא אמינא 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין - אף 'שוורים' ^[11] מועדין ^[12], הא תם מיחייב - כתב רחמנא 'בעל השור נקי' ^[13]: דפטור ^[14].

אמר רבא: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא [היתכן שמועד פטור ותם חייב; פירוש מילולי: [יציבא =] בסיס על האדמה וחיציו [= גיורא] נשארים בשמי השמים? הרי זה לא יתכן; וכן דין זה לא יתכן, שתם ישלם ומועד פטור]!?

אלא אמר רבא: איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין - אף 'שוורים' מועדין [שאינם משלמים], וקל וחומר לתמין דפטירי' [כך הייתי סובר; וכדי לבטל סברה זו] - הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי': תם פטור ומועד חייב.

אמר ליה אביי: אלא מעתה גבי בושת נמי ^[15] נימא הכי: 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין [משלמים בושת] - אף 'שוורים' מועדין [שאינם משלמים בושת], וקל וחומר לתמין דפטירי, הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי': תם פטור ומועד חייב [בתשלום בושת]; וכי תימא: הכי נמי ^[16], אי הכי ליתני [לשון הברייתא הייתה צריכה להיות] 'בעל השור נקי - רבי יוסי הגלילי אומר: פטור מדמי ולדות ומבושת'!

אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: ^[17] אנשים: אֵין אסון באשה – יענשו; יש אסון באשה - לא יענשו ^[18], ולא שוורים: דאף על גב דיש אסון – יענשו ^[19]; הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי' – דפטור.

מתקיף לה רב אדא בר אהבה: אטו באסון תליא מילתא? בכוונה תליא מילתא! ^[20]

אלא אמר רב אדא בר אהבה: אנשים כי נתכונו זה לזה - אף על גב שיש אסון באשה - יענשו כי נתכונו לאשה עצמה - לא יענשו; ולא שוורים, דאפילו נתכונו לאשה עצמה – יענשו [כך הייתי סובר]; כתב רחמנא 'בעל השור נקי' – דפטירי.

וכן כי אתא רב חגי מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה.

תניא אידך: בעל השור נקי' - רבי עקיבא אומר: 'נקי מדמי עבד'.

עמוד ב

ונימא רבי עקיבא לנפשיה ^[21]: 'והלא עצמו אין משתלם אלא מגופו - הביאהו לבית דין וישלם לך'?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: כשקדם בעליו ושחטו ^[22]; מהו דתימא לישתלם מיניה - קא משמע לן: הואיל ובר קטלא הוא, אף על גב דשחטיה - לא לישתלם מיניה.

אי הכי - לרבי אליעזר נמי 'כשקדם ושחטו'? ^[23]

הכי נמי; וסבר דלמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי, ונימא [רבי אליעזר] ליה [לרבי עקיבא].

ורבי אליעזר נמי - לישני ליה 'שקדם ושחטו'?

אמר לך ^[24]: התם הוא: דנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם ^[25], דשור - לאו בר קטלא הוא כלל ^[26], דסלקא דעתא אמינא – ניחייב, אצטריך קרא למעוטי ^[27]; אבל הכא - דמעיקרא בר קטלא הוה ^[28] - ^[29] לא צריך קרא אף על גב דשחטיה ^[30]

ולרבי עקיבא נמי - ודאי הכי הוה ^[31]?

אלא אמר רב אסי: האי מילתא - מפי דגברא רבה שמיע לי, ומנו? - רבי יוסי ברבי חנינא: סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי עקיבא 'אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם' - משתלם נמי [דמי עבד] מעלייה ^[32], כתב רחמנא 'בעל השור נקי'.

אמר ליה רבי זירא לרב אסי: והא תבריה רבי עקיבא לגזיזיה ^[33], דתניא: רבי עקיבא אומר: יכול ישלם מן העלייה? תלמוד לומר: (שמות כא לא: או בן יגח או בת יגח) כמשפט הזה יעשה לו: מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה!?

אלא אמר רבא: אצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומחמירני בעבד ^[34] יותר מבן חורין: שבן חורין יפה סלע – נותן סלע, שלשים - נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים, משתלם נמי דמי עבד מן העלייה' - כתב רחמנא 'בעל השור נקי'.

תניא כותיה דרבא [השוה למכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה י, דברי רבן גמליאל]: בעל השור נקי' - רבי עקיבא אומר: נקי מדמי עבד: והלא דין הוא: הואיל וחייב בעבד וחייב בבן חורין; מה כשחייב בבן חורין - חלקת בו בין תם למועד ^[35] - אף כשחייב בעבד נחלק בו בין תם למועד! ועוד, קל וחומר: ומה בן חורין, שנותן כל שוויו, חלקת בו בין תם למועד – עבד, שאינו נותן אלא שלשים ^[36], אינו דין שנחלוק בו בין תם למועד!? לא מחמירני בעבד יותר מבן חורין: שבן חורין יפה סלע - נותן סלע, שלשים - נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים. יכול יהא חייב? תלמוד לומר: 'בעל השור נקי' - נקי מדמי עבד.

תנו רבנן: '^[37] (שמות כא כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו) והמית איש או אשה [השור יסקל וגם בעליו יומת]; אמר רבי עקיבא: וכי מה בא זה ללמדנו? אם לחייב על האשה כאיש - הרי כבר נאמר (שמות כא כח: ו)כי יגח שור את איש או את אשה [ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי]? אלא להקיש אשה לאיש: מה איש: נזקיו ליורשיו - אף אשה: נזקיה ליורשיה ^[38]'.

וסבר רבי עקיבא לא ירית לה בעל? והתניא: ’[במדבר כז,יא: ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו] וירש אותה [והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] מכאן שהבעל יורש את אשתו ^[39] - דברי רבי עקיבא ^[40]';

אמר ריש לקיש: לא אמר ^[41] אלא בכופר, הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה ^[42], והוה ליה 'ראוי' ^[43], ^[44] ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ^[45];

מאי טעמא ^[46]? - אמר קרא (שמות כא כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו) והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת ^[47]; ^[48] אם כופר יושת עליו [ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו]’.

ובנזקין - לא אמר רבי עקיבא? והתניא: הכה את האשה ויצאו ילדיה - נותן נזק וצער לאשה, ודמי ולדות לבעל ^[49]; אין הבעל - נותן ליורשיו; אין האשה - נותנת ליורשיה ^[50]; היתה שפחה ^[51] ונשתחררה

הערות

^ ברישא
^ להו
^ וכי הדר משכח
^ הכא נמי: אף על גב דראייה גדולה אמר ליה ברישא - כי הדר משכח ראייה זוטרתי - אמרה ניהליה
^ ברישא
^ להו, סבר דלמא לא משכח אחריני
^ וכי הדר
^ ולית ליה מנא כולי האי דליחזקינהו לכולהו
^ הכא נמי: 'המית' אמר ליה ברישא, דאכתי לא הוה ידע ליה מילתא דעדיפא מיניה; כי הדר משכח הך - הדר ביה מקמייתא
^ נגח את האשה ויצאו ילדיה
^ דפטר להו קרא -
^ הוא דפטר
^ למימר דלא דרשינן 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים' אלא
^ תם פטור ומועד חייב
^ דקיימא לן (לקמן דף פז,א) 'שורו שבייש – פטור', ונפקא לן מ'כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת וגו' 'וקצותה את כפה' (דברים כה יא-יב) – ממון, דהיינו בושת
^ דלרבי יוסי הגלילי משלם מועד ממון בושת
^ להכי אצטריך דאי מדרבי עקיבא - הוה אמינא 'אנשים ולא שוורים' הכי מידרש:
^ אנשים הוא דכי יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות, דקם ליה בדרבה מיניה
^ בדמי ולדות, דליכא בה חיוב מיתה
^ ואפילו יש אסון באשה - יענשו אם נתכוין לחבירו דסבירא ליה לרב אדא כרבי שמעון דאמר במסכת סנהדרין, ב'אלו הן הנשרפין' (דף עט,א) 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה - פטור ממיתה וחייב ממון', ולית ליה דתנא דבי חזקיה דאמר 'לא חלקת בו בין מתכוין לשאין מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון'; 'ולא יהיה אסון' (שמות כא כב) דקרא - בחבירו קדריש ליה: אם אין אסון בחבירו - אפילו יש אסון באשה – יענש; וכיון דאנשים אהיכא דיש אסון נמי יענשו, אשתכח דאמעיט שוורים בין ביש אסון בין בשאין אסון, ו'בעל השור נקי' למה לי!?
^ כדאקשי ליה לרבי אליעזר לעיל [מא,ב: ובעל השור נקי: רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר; אמר לו רבי עקיבא: והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו - "הביאהו לבית דין וישלם לך"! אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים]
^ קודם שנגמר דינו אצטריך ליה קרא למפטריה
^ אמאי מותיב רבי עקיבא לרבי אליעזר לעיל 'הביאהו לבית דין', ולא אסיק אדעתיה דמצי לשנויי ליה 'כשקדם ושחטו' - אי לית ליה טעמא אחרינא?
^ רבי אליעזר
^ שקדם ושחטו לא אצטריך קרא דהתם
^ כי הרגו שלא בכוונה
^ אצטריך למפטריה מכופר, ואי לא מיעטיה - הוה אמינא עיקר חיובו כופר הוא
^ תחילת דינו נפטר מממון ולא חלה עליו תשלומין דאיכא למימר "הביאהו לבית דין"
^ הלכך: כי קדים ושחטו - נמי
^ בלא קרא מיפטר ולא צריך קרא
^ קושיא היא
^ ואף על גב דמקטיל, דהא לגבי חבלת אדם - אין תורת תם עליו, ואינו נפטר בטענת "הביאהו לבית דין
^ דאשמעינן בהדיא דאין משתלם אלא מגופו, ואכתי איכא למימר 'הביאהו לבית דין?'
^ לגבי מועד
^ דמועד משלם כופר ותם פטור
^ אפילו שוה מאה מנה
^ במועד כתיב:
^ ולא לבעלה
^ 'שארו' זו אשתו
^ והא ליכא למימר דלדידה ניתיב ירושה דידיה, דהא 'ממשפחתו' כתיב! אלא הכי קאמר: 'ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו'; ו'שארו' - שהיא אשתו - הוא יורש אותה
^ נזקיה ליורשיה
^ הלכך לא זכתה בו מחיים
^ ולא מוחזק
^ וקיימא לן ביש נוחלין (בבא בתרא דף קיג.)
^ דאין הבעל יורש את אשתו בראוי לבוא לאחר מיתתה כבמוחזק לה מחיים
^ אין כופר משתלם אלא לאחר מיתה, אף על גב דכתיב 'והמית'? נימא דכיון שאמדוהו למיתה - לישתלם מחיים
^ שור אינו בסקילה עד שימות הניזק, דכתיב 'והמית איש... והשור יסקל'
^ פסוק ל
^ התורה זכתה לו כדכתיב ’[ישית עליו] בעל האשה' (שמות כא)
^ נזק וצער
^ כלומר: היתה משוחררת מעוברת ממשוחרר

[1] ברישא

[2] להו

[3] וכי הדר משכח

[4] הכא נמי: אף על גב דראייה גדולה אמר ליה ברישא - כי הדר משכח ראייה זוטרתי - אמרה ניהליה

[5] ברישא

[6] להו, סבר דלמא לא משכח אחריני

[7] וכי הדר

[8] ולית ליה מנא כולי האי דליחזקינהו לכולהו

[9] הכא נמי: 'המית' אמר ליה ברישא, דאכתי לא הוה ידע ליה מילתא דעדיפא מיניה; כי הדר משכח הך - הדר ביה מקמייתא

[10] נגח את האשה ויצאו ילדיה

[11] דפטר להו קרא -

[12] הוא דפטר

[13] למימר דלא דרשינן 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים' אלא

[14] תם פטור ומועד חייב

[15] דקיימא לן (לקמן דף פז,א) 'שורו שבייש – פטור', ונפקא לן מ'כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת וגו' 'וקצותה את כפה' (דברים כה יא-יב) – ממון, דהיינו בושת

[16] דלרבי יוסי הגלילי משלם מועד ממון בושת

[17] להכי אצטריך דאי מדרבי עקיבא - הוה אמינא 'אנשים ולא שוורים' הכי מידרש:

[18] אנשים הוא דכי יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות, דקם ליה בדרבה מיניה

[19] בדמי ולדות, דליכא בה חיוב מיתה

[20] ואפילו יש אסון באשה - יענשו אם נתכוין לחבירו דסבירא ליה לרב אדא כרבי שמעון דאמר במסכת סנהדרין, ב'אלו הן הנשרפין' (דף עט,א) 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה - פטור ממיתה וחייב ממון', ולית ליה דתנא דבי חזקיה דאמר 'לא חלקת בו בין מתכוין לשאין מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון'; 'ולא יהיה אסון' (שמות כא כב) דקרא - בחבירו קדריש ליה: אם אין אסון בחבירו - אפילו יש אסון באשה – יענש; וכיון דאנשים אהיכא דיש אסון נמי יענשו, אשתכח דאמעיט שוורים בין ביש אסון בין בשאין אסון, ו'בעל השור נקי' למה לי!?

[21] כדאקשי ליה לרבי אליעזר לעיל [מא,ב: ובעל השור נקי: רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר; אמר לו רבי עקיבא: והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו - "הביאהו לבית דין וישלם לך"! אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים]

[22] קודם שנגמר דינו אצטריך ליה קרא למפטריה

[23] אמאי מותיב רבי עקיבא לרבי אליעזר לעיל 'הביאהו לבית דין', ולא אסיק אדעתיה דמצי לשנויי ליה 'כשקדם ושחטו' - אי לית ליה טעמא אחרינא?

[24] רבי אליעזר

[25] שקדם ושחטו לא אצטריך קרא דהתם

[26] כי הרגו שלא בכוונה

[27] אצטריך למפטריה מכופר, ואי לא מיעטיה - הוה אמינא עיקר חיובו כופר הוא

[28] תחילת דינו נפטר מממון ולא חלה עליו תשלומין דאיכא למימר "הביאהו לבית דין"

[29] הלכך: כי קדים ושחטו - נמי

[30] בלא קרא מיפטר ולא צריך קרא

[31] קושיא היא

[32] ואף על גב דמקטיל, דהא לגבי חבלת אדם - אין תורת תם עליו, ואינו נפטר בטענת "הביאהו לבית דין

[33] דאשמעינן בהדיא דאין משתלם אלא מגופו, ואכתי איכא למימר 'הביאהו לבית דין?'

[34] לגבי מועד

[35] דמועד משלם כופר ותם פטור

[36] אפילו שוה מאה מנה

[37] במועד כתיב:

[38] ולא לבעלה

[39] 'שארו' זו אשתו

[40] והא ליכא למימר דלדידה ניתיב ירושה דידיה, דהא 'ממשפחתו' כתיב! אלא הכי קאמר: 'ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו'; ו'שארו' - שהיא אשתו - הוא יורש אותה

[41] נזקיה ליורשיה

[42] הלכך לא זכתה בו מחיים

[43] ולא מוחזק

[44] וקיימא לן ביש נוחלין (בבא בתרא דף קיג.)

[45] דאין הבעל יורש את אשתו בראוי לבוא לאחר מיתתה כבמוחזק לה מחיים

[46] אין כופר משתלם אלא לאחר מיתה, אף על גב דכתיב 'והמית'? נימא דכיון שאמדוהו למיתה - לישתלם מחיים

[47] שור אינו בסקילה עד שימות הניזק, דכתיב 'והמית איש... והשור יסקל'

[48] פסוק ל

[49] התורה זכתה לו כדכתיב ’[ישית עליו] בעל האשה' (שמות כא)

[50] נזק וצער

[51] כלומר: היתה משוחררת מעוברת ממשוחרר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]