ביאור:בבלי בבא קמא דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עידית וזיבורית: נזקין בעידית, ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית ^[1].' קתני מיהא מציעא: 'בינונית וזיבורית: נזקין ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית', ואי אמרת 'בשלו הן שמין' - תעשה בינונית שלו כעידית ^[2], וידחה בעל חוב אצל זיבורית!?

הכא במאי עסקינן: כגון שהיתה לו עידית, וּמְכָרָהּ ^[3]; וכן אמר רב חסדא: כגון שהיתה לו עידית וּמְכָרָהּ.

הכי נמי מסתברא: מדקתני אחריתי 'בינונית וזיבורית: נזקין בבינונית, בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית' - קשיין אהדדי! אלא לאו שמע מינה: כאן שהיתה לו עידית וּמְכָרָהּ, כאן שלא היתה לו עידית וּמְכָרָהּ!?

ואי בעית אימא: אידי ואידי שלא היתה לו עידית וּמְכָרָהּ ^[4], ולא קשיא ^[5]: הא דשויא בינונית שלו כעידית דעלמא וכאן דלא שויא בינונית שלו כעידית דעלמא;

ואיבעית אימא: אידי ואידי כגון שהיתה בינונית שלו כבינונית דעלמא ^[6], והכא בהא פליגי: מר סבר: בשלו הן שמין ומר ^[7] סבר: בשל עולם הן שמין ^[8]

^[9]

רבינא אמר: בדעולא פליגי, דאמר עולא: דבר תורה בעל חוב בזיבורית, שנאמר (דברים כד יא) בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה: מה דרכו של אדם להוציא לחוץ? פחות שבכלים; ומה טעם אמרו בעל חוב בבינונית? כדי שלא תנעול דלת בפני לוין: מר אית ליה תקנתא דעולא ומר לית ליה תקנתא דעולא ^[10].

תנו רבנן: ^[11] מכר לאחד או לשלשה בני אדם כאחד ^[12] - כולן נכנסו תחת הבעלים; בזה אחר זה ^[13] - כולן גובין מן האחרון ^[14]; אין לו ^[15] - גובה ^[16] משלפניו; אין לו - גובה משלפני פניו.

'מכרן לאחד' - היכי דמי?

אילימא בבת אחת ^[17] - השתא לשלשה, דאיכא למימר חד מינייהו קדים ^[18], אמרת 'כולן נכנסו תחת הבעלים' ^[19], מכרן לאחד מיבעיא?

אלא פשיטא: בזה אחר זה.

ומאי שנא שלשה, דכל חד וחד אמר ליה "הנחתי לך מקום לגבות ממנו" - האי נמי אכל חד וחד לימא ^[20] ליה "הנחתי לך מקום לגבות ממנו" ^[21]!?

הכא במאי עסקינן? כגון שלקח עידית באחרונה ^[22].

וכן אמר רב ששת: כגון שלקח עידית באחרונה.

אי הכי - ליתו כולהו וליגבו מעידית ^[23]?

משום דאמר להו "אי שתקיתו ושקליתו כדינייכו – שקליתו; ואי לא - מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ^[24], ושקליתו כולכו מזיבורית".

אי הכי ^[25]

עמוד ב

בנזקין נמי נימא הכי ^[26]!?

אלא ^[27] הכא במאי עסקינן: ביתמי ^[28], דלאו בני פרעון נינהו ^[29], ושיעבודא דיליה - עליה דידיה רמיא ^[30] הלכך ליכא למימר הכי ^[31] ^[32]!

אלא ^[33] משום דאמר להו: טעמא מאי אמור רבנן 'אין נפרעין מנכסין משועבדים במקום שיש בני חורין'? משום תקנתא דידי ^[34]!? אנא בהא תקנתא ^[35] לא ניחא לי"! – כדרבא, דאמר רבא ^[36]: כל האומר 'אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו - שומעין לו'.

מאי 'כגון זו' ^[37]?

^[38]

כדרב הונא, דאמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונית ^[39] ואיני עושה ^[40]".

פשיטא ^[41] מכר לוקח ^[42] בינונית וזיבורית ושייר עידית לפניו - ליתו כולהו וליגבו מעידית, דהא אחרונה היא ^[43] ובינונית וזיבורית ליתנהו גביה ^[44] דמצי למימר להו "גבו מבינונית וזיבורית, דלא ניחא לי בתקנתא דרבנן"; אבל מכר עידית ושייר בינונית וזיבורית – מאי ^[45]?

סבר אביי למימר: אתו כולהו גבו מעידית. אמר ליה רבא: מה מכר ^[46] ראשון לשני ^[47]? כל זכות שתבא לידו ^[48]; וכיון דאילו אתו גבי לוקח ראשון - מצי אגבי להו מבינונית וזיבורית, ואף על פי דכי זבני בינונית וזיבורית אכתי עידית בני חורין הואי ואין נפרעין מנכסים משועבדים כל זמן דאיכא בני חורין [כי] מצי אמר ליה: "לא ניחא לי בהאי תקנה" - לוקח שני נמי מצי אמר ליה גבי בינונית וזיבורית, דכי זבין לוקח שני אדעתא דכל זכותא דהוה ליה לראשון בגוה זבין [כולל הזכות לטענה זו].

אמר רבא: ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ^[49] ובא בעל חוב דראובן: רצה מזה ^[50] גובה ^[51], רצה מזה ^[52] גובה ^[53]; ולא אמרן ^[54] אלא דזבן ^[55] בינונית, אבל זבן עידית וזיבורית – לא, דאמר ליה: "להכי דייקי ^[56] וזבני עידית וזיבורית ארעא, דלא חזיא לך"; ואפילו זבן בינונית נמי לא אמרן אלא דלא שייר בינונית דכוותיה, דלא מצי אמר ליה "הנחתי לך מקום לגבי שמעון", אבל שייר בינונית דכוותיה גבי שמעון - לא גבי מיניה, דמצי אמר ליה: "הנחתי לך מקום לגבות ממנו".

אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות, ואתא בעל חוב דראובן וטרף משמעון: דינא הוא דאזיל ראובן ומשתעי דינא בהדיה ^[57] ולא מצי ^[58] אמר ליה: "לאו בעל דברים דידי את ^[59]", ^[60] דאמר ליה ^[61] "אי מפקת מיניה ^[62] - עלי הדר ^[63]"!

ואיכא דאמרי: אפילו שלא באחריות נמי, דאמר ליה: לא ניחא לי דתהוי לשמעון תרעומת עלי.

ואמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות,

הערות

^ מדאורייתא ב"ח בזיבורית כדלקמן ורבנן הוא דתקון ליה בבינונית משום נעילת דלת ללוין והיכא דלית ליה בינונית ליתא לתקנתא
^ דהא 'מיטב' היא לו
^ לאחר הלואה, דאישתעבדא ליה בינונית לבעל חוב מעיקרא, בעוד שהיתה עידית בידו
^ ודכולי עלמא בשל עולם הן שמין
^ הא דקתני 'בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית'
^ ולא היתה לו עידית מתחילה
^ תנא דמתניתא קמייתא
^ ואמטו להכי שקיל ב"ח בבינונית כדיניה
^ לישנא אחרינא: גרסינן אידי ואידי כגון שהיתה בינונית שלו כעידית דעלמא; ומפרשינן ליה הכי: אידי ואידי כשהיתה לו עידית, וּמְכָרָהּ; ובהא פליגי: דתנא דמתניתא קמייתא סבר 'בשלו הן שמין', וכיון דלדידיה הואי בינונית - אף על גב דלעלמא עידית - מיניה משלם; ותנא דברייתא סבר: בשל עולם הן שמין. ותפוס לשון ראשון
^ תנא בתרא לית ליה תקנתא דעולא, אלא בתר קרא אזיל, ואפילו הוי ליה נמי עידית, דהשתא הואי ליה בינונית גמורה - בין לדידיה בין לעלמא - אפילו הכי סבירא ליה דלשקול בעל חוב מזיבורית
^ מי שהיה עליו נזקין וכתובת אשה ובעל חוב, והיו לו עידית ובינונית וזיבורית
^ ביום אחד
^ נכנסו הלקוחות כדין המוכר, ומי שלקח עידית - יפרע לניזק, ולוקח בינונית - ישלם את החוב, ולוקח זיבורית - את הכתובה
^ דאפילו שקלו קמאי עידית ובינונית - מצי מדחן להו הלקוחות לנזקין ובעל חוב אצל זיבורית, דאמר "הנחתי לך מקום לגבות הימנו", ותנן במסכת גיטין (דף מח:): אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, ואפילו הן זיבורית; דכי זבון הני תרי קמאי - אשתייר זיבורית בני חורין; ואף על פי דהדר איזדבנא - בתר בתרא אזלינן
^ כדי סיפוק שלשתן: שאין אותו קרקע שוה כל כך
^ המותר
^ בשטר אחד
^ שזה לקח בבוקר, והללו שנים בערב, ומצי למיטען "הנחתי לך מקום"
^ הואיל ואין ניכר בשטר המכר מי לקח ראשון
^ האי לוקח אחד
^ כי היכי דניזלו כולהו בתר זיבורית
^ דניחא ליה למיתב להו כדינייהו, ולא ליזלו בתר עידית
^ כלומר: מעידית שנשארה בת חורין בשני הלקוחות, והוטל שיעבודן עליה
^ כי היכי דתהדרו למיגבא מיניה, דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין
^ דמשום האי טעמא הוא
^ "אי בעית למישקל בינונית – שקול, ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ותשקול זיבורית בעל כרחך" ואמאי יהיב ליה עידית
^ מדלא טעין הכי - בעל כרחנו
^ כגון שמת המוכר וכיון שלא הניח קרקע
^ אין היתומים בני פרעון, דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי
^ ואף על פי שמחזיר להם קרקע - הוו להו כיתמי שקנו קרקע לאחר מיתת אביהם
^ ולהכי פריך מנזקין ולא פריך מבעל חוב: דמאי לימא ליה? "אי שקלת זיבורית – שקול, ואי לא מהדרנא שטרא למריה ותשקול מיניה"? מצי אמר ליה האי "לכשתחזיר, דהא השתא נמי זיבורית קבעית למפרע לי"
^ לשון קושיא הוא
^ להכי לא גבי מעידית:
^ תקנתא דלוקח
^ שקילו כדינייכו
^ במסכת כתובות
^ על הי מלתא אמר רבא
^ 'האי מכלל דאיכא אחריתי' לא גרסינן ליה
^ משלך
^ מלאכה, דמשום תקנתא דידי: דדלמא לא ספקי לי מזונות במעשה ידי - תקינו לי רבנן מזונות משלך תחת מעשה ידי; בההיא תקנתא לא ניחא לי
^ בניחותא
^ שלקח עידית באחרונה
^ ושיעבודייהו עלה רמיא! הא לית ליה השתא דמצי למימר גבי מיניה דלא ניחא לי בתקנתא כו'
^ השתא
^ מי אזלי כולהו בתר לוקח שני, שהרי הוא לקח שיעבודייהו, ומלוקח ראשון לא גבו, דאמר "בעינא בתקנתא דרבנן, ועידית, דהואי בת חורין בשתי לקוחות הראשונות - שלכם היא"
^ לוקח
^ ללוקח שני
^ וכיון דאי הואי עידית גבי לוקח ראשון - הוה מגבי להו מבינונית בהאי טענה דאמרן: "אי אפשי בתקנת חכמים" - השתא נמי אמר להו לוקח שני "זילו לגבי לוקח ראשון וגבו בינונית"
^ וההיא שדה בינונית הואי, ולא שייר שמעון בינונית אצלו; דהכי מפרש לה לקמיה
^ מלוי
^ אותה שדה, דאמר ליה: "לשיעבודי שקלת"
^ משמעון
^ מזיבורית, דאמר ליה: "את בעל דברים דידי את, דשקלת כולהו נכסי דראובן"
^ דגובה מלוי
^ לוי
^ דקדקתי
^ דבעל חוב לסלקו מאותו קרקע בדברים אם יש לו לראובן שום תביעה על בעל חובו לומר פרעתיך דקיימא לן במסכת שבועות (דף מא.) דאע"ג דנקיט שטרא אי א"ל אישתבע לי דלא פרעתיך בעי אישתבועי
^ בעל חוב לראובן
^ בקרקע זו, שכבר יצתה מרשותך, ואנא שיעבודי שקילנא
^ משום
^ ראובן
^ מה שאתה מוציא משמעון
^ יחזור עלי, שהרי קבלתי עלי אחריות

[1] מדאורייתא ב"ח בזיבורית כדלקמן ורבנן הוא דתקון ליה בבינונית משום נעילת דלת ללוין והיכא דלית ליה בינונית ליתא לתקנתא

[2] דהא 'מיטב' היא לו

[3] לאחר הלואה, דאישתעבדא ליה בינונית לבעל חוב מעיקרא, בעוד שהיתה עידית בידו

[4] ודכולי עלמא בשל עולם הן שמין

[5] הא דקתני 'בעל חוב וכתובת אשה בזיבורית'

[6] ולא היתה לו עידית מתחילה

[7] תנא דמתניתא קמייתא

[8] ואמטו להכי שקיל ב"ח בבינונית כדיניה

[9] לישנא אחרינא: גרסינן אידי ואידי כגון שהיתה בינונית שלו כעידית דעלמא; ומפרשינן ליה הכי: אידי ואידי כשהיתה לו עידית, וּמְכָרָהּ; ובהא פליגי: דתנא דמתניתא קמייתא סבר 'בשלו הן שמין', וכיון דלדידיה הואי בינונית - אף על גב דלעלמא עידית - מיניה משלם; ותנא דברייתא סבר: בשל עולם הן שמין. ותפוס לשון ראשון

[10] תנא בתרא לית ליה תקנתא דעולא, אלא בתר קרא אזיל, ואפילו הוי ליה נמי עידית, דהשתא הואי ליה בינונית גמורה - בין לדידיה בין לעלמא - אפילו הכי סבירא ליה דלשקול בעל חוב מזיבורית

[11] מי שהיה עליו נזקין וכתובת אשה ובעל חוב, והיו לו עידית ובינונית וזיבורית

[12] ביום אחד

[13] נכנסו הלקוחות כדין המוכר, ומי שלקח עידית - יפרע לניזק, ולוקח בינונית - ישלם את החוב, ולוקח זיבורית - את הכתובה

[14] דאפילו שקלו קמאי עידית ובינונית - מצי מדחן להו הלקוחות לנזקין ובעל חוב אצל זיבורית, דאמר "הנחתי לך מקום לגבות הימנו", ותנן במסכת גיטין (דף מח:): אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין, ואפילו הן זיבורית; דכי זבון הני תרי קמאי - אשתייר זיבורית בני חורין; ואף על פי דהדר איזדבנא - בתר בתרא אזלינן

[15] כדי סיפוק שלשתן: שאין אותו קרקע שוה כל כך

[16] המותר

[17] בשטר אחד

[18] שזה לקח בבוקר, והללו שנים בערב, ומצי למיטען "הנחתי לך מקום"

[19] הואיל ואין ניכר בשטר המכר מי לקח ראשון

[20] האי לוקח אחד

[21] כי היכי דניזלו כולהו בתר זיבורית

[22] דניחא ליה למיתב להו כדינייהו, ולא ליזלו בתר עידית

[23] כלומר: מעידית שנשארה בת חורין בשני הלקוחות, והוטל שיעבודן עליה

[24] כי היכי דתהדרו למיגבא מיניה, דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין

[25] דמשום האי טעמא הוא

[26] "אי בעית למישקל בינונית – שקול, ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ותשקול זיבורית בעל כרחך" ואמאי יהיב ליה עידית

[27] מדלא טעין הכי - בעל כרחנו

[28] כגון שמת המוכר וכיון שלא הניח קרקע

[29] אין היתומים בני פרעון, דמטלטלי דיתמי לבעל חוב לא משתעבדי

[30] ואף על פי שמחזיר להם קרקע - הוו להו כיתמי שקנו קרקע לאחר מיתת אביהם

[31] ולהכי פריך מנזקין ולא פריך מבעל חוב: דמאי לימא ליה? "אי שקלת זיבורית – שקול, ואי לא מהדרנא שטרא למריה ותשקול מיניה"? מצי אמר ליה האי "לכשתחזיר, דהא השתא נמי זיבורית קבעית למפרע לי"

[32] לשון קושיא הוא

[33] להכי לא גבי מעידית:

[34] תקנתא דלוקח

[35] שקילו כדינייכו

[36] במסכת כתובות

[37] על הי מלתא אמר רבא

[38] 'האי מכלל דאיכא אחריתי' לא גרסינן ליה

[39] משלך

[40] מלאכה, דמשום תקנתא דידי: דדלמא לא ספקי לי מזונות במעשה ידי - תקינו לי רבנן מזונות משלך תחת מעשה ידי; בההיא תקנתא לא ניחא לי

[41] בניחותא

[42] שלקח עידית באחרונה

[43] ושיעבודייהו עלה רמיא! הא לית ליה השתא דמצי למימר גבי מיניה דלא ניחא לי בתקנתא כו'

[44] השתא

[45] מי אזלי כולהו בתר לוקח שני, שהרי הוא לקח שיעבודייהו, ומלוקח ראשון לא גבו, דאמר "בעינא בתקנתא דרבנן, ועידית, דהואי בת חורין בשתי לקוחות הראשונות - שלכם היא"

[46] לוקח

[47] ללוקח שני

[48] וכיון דאי הואי עידית גבי לוקח ראשון - הוה מגבי להו מבינונית בהאי טענה דאמרן: "אי אפשי בתקנת חכמים" - השתא נמי אמר להו לוקח שני "זילו לגבי לוקח ראשון וגבו בינונית"

[49] וההיא שדה בינונית הואי, ולא שייר שמעון בינונית אצלו; דהכי מפרש לה לקמיה

[50] מלוי

[51] אותה שדה, דאמר ליה: "לשיעבודי שקלת"

[52] משמעון

[53] מזיבורית, דאמר ליה: "את בעל דברים דידי את, דשקלת כולהו נכסי דראובן"

[54] דגובה מלוי

[55] לוי

[56] דקדקתי

[57] דבעל חוב לסלקו מאותו קרקע בדברים אם יש לו לראובן שום תביעה על בעל חובו לומר פרעתיך דקיימא לן במסכת שבועות (דף מא.) דאע"ג דנקיט שטרא אי א"ל אישתבע לי דלא פרעתיך בעי אישתבועי

[58] בעל חוב לראובן

[59] בקרקע זו, שכבר יצתה מרשותך, ואנא שיעבודי שקילנא

[60] משום

[61] ראובן

[62] מה שאתה מוציא משמעון

[63] יחזור עלי, שהרי קבלתי עלי אחריות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]