ביאור:בבלי בבא קמא דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ובעל חוב בבינונית ^[1]!? וכי תימא סבר רבי עקיבא: 'כל בעל חוב נמי בעידית' - ^[2] איכא למיפרך: מה לבעל חוב שכן יפה כחו בנזקין ^[3], תאמר בהקדש שהורע כחו בנזקין ^[4]?

לעולם דנגח תורא דידן לתורא דהקדש, ודקא קשיא לך '"שור רעהו" אמר רחמנא ולא שור של הקדש' - רבי עקיבא סבר לה כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא ^[5]: רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח שור של הדיוט - פטור; שור של הדיוט שנגח שור של הקדש - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם ^[6].

אי הכי - רבי ישמעאל ורבי עקיבא - ממאי דבעידית דניזק וזיבורית דמזיק פליגי? דלמא דכולי עלמא בדניזק שיימינן ^[7], והכא בפלוגתא דרבי שמעון בן מנסיא ורבנן קמפלגי ^[8]: רבי עקיבא סבר כרבי שמעון בן מנסיא ורבי ישמעאל סבר כרבנן?

אם כן - מאי 'לא בא הכתוב' ^[9]? ועוד: מאי 'קל וחומר להקדש' ^[10]? ועוד: הא אמר רב אשי תניא בהדיא ^[11] 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם': מיטב שדהו של ניזק ומיטב כרמו של ניזק, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: מיטב שדהו של מזיק ומיטב כרמו של מזיק.

רמי ליה אביי לרבא: כתיב 'מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם'; מיטב אִין, מידי אחרינא לא? והתניא: (שמות כא לד) [בעל הבור ישלם כסף] ישיב [לבעליו והמת יהיה לו] ^[12] - לרבות ^[13] שוה כסף, ואפילו סובין!

לא קשיא: כאן מדעתו ^[14], כאן בעל כרחו ^[15].

אמר עולא בריה דרב עילאי: דיקא נמי דכתיב 'ישלם' ^[16] - בעל כרחו.

אמר ליה אביי: מי כתיב 'ישולם' ^[17]? 'ישַלֵם' כתיב, מדעתו ^[18] משמע?

אלא אמר אביי ^[19] כדמר ^[20] ^[21] דתניא: 'הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ^[22] ואינו מוצא למוכרן ^[23] מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה ^[24]' והוי בה מר ^[25]: היכי דמי? אי הוזל ארעתא דכולי עלמא ודידיה נמי זל בהדייהו - אפילו טובא נמי ליספי ליה ^[26], דהא זול דכולי עלמא נמי! אלא דאוקיר ארעתא דכולי עלמא, ודידיה, איידי דעייל ונפיק אזוזי זל ארעיה -

עמוד ב

אפילו פורתא נמי לא ליספו ליה ^[27]! ואמר מר עלה: לא, צריכא: דביומי ניסן יקרא ארעתא ^[28], וביומי תשרי זל ארעתא ^[29], דכולי עלמא נטרי עד ניסן ומזבני, והאי - הואיל ואצטריכא ליה זוזי - זבין כדהשתא ^[30]עד פלגא אורחיה [של הקרקעות] למיזל [לרדת במחירן], טפי לאו אורחיה למיזל; והכא נמי גבי נזקין ^[31]: דיניה בעידית ^[32]; ואי אמר ליה איהו ^[33]: 'הב לי בינונית ^[34] טפי פורתא ^[35]' ^[36] - ^[37] אמר ליה ^[38]: "אי שקלת ^[39] כדינך - שקול כדהשתא ^[40], ואי לא - שקיל ^[41] כיוקרא דלקמיה ^[42].

לישנא אחרינא:

מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה לאו אעני קאי, אלא אכל אדם שצריך מעות למזונות, והיו לו בתים שדות וכרמים, ואינו מוצא למכור אפילו בחצי דמיהן - מאכילין אותו מעשר עני עד שיתייקרו קרקעותיו שיוכל למכרן בחצי דמיהן.

אפילו טובא נמי. אפילו מצי לזבונינהו טובא יותר מחצי דמיהן - ליספו ליה עד שיוכל למכור בשוויהן, דהא מַכָּה דכולי עלמא הוא, ולא פשע מידי.

אפילו פורתא נמי. אפילו אין יכול למוכרן אלא פורתא - לא ליספו ליה, דפושע הוא

עד פלגא אורחיה למיזל, טפי לא. הלכך אם יכול למכור בחצי דמיהן - אין מאכילין אותו מעשר עני, דזה דרכו, ואם הוזלו טפי – מאכילין, ולא יפסיד; ותפוס לשון ראשון.

מתקיף לה רב אחא בר יעקב: אם כן הורעת כחן של נזקין אצל בינונית וזיבורית, דרחמנא אמר 'ממיטב' ואת אמרת מבינונית וזיבורית נמי לא ^[43]!?

אלא אמר רב אחא בר יעקב: אי איכא לדמויי ^[44] – לבעל חוב מדמינן ליה: בעל חוב דיניה בבינונית ^[45], ואי ^[46]אמר ליה ^[47]: "הב לי זיבורית טפי פורתא ^[48]" - ^[49] אמר ליה "אי שקלת כדינך שקול כדהשתא, ואי לא ^[50] - שקיל כי יוקרא דלקמיה".

מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: אם כן נעלת דלת בפני לוין, דאמר ליה: אילו הוו לי זוזי - הוה שקלי כדהשתא; השתא דזוזי גבך - אשקול כיוקרא דלקמיה?

אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא: אי איכא לדמויי - לכתובת אשה מדמינן ^[51], דהא כתובת אשה דינה בזיבורית ^[52], ואי אמרה ליה איהי "הב לי בינונית בציר פורתא" אמר לה "אי שקלת כדינך - שקול כדהשתא, ואי לא - שקלי כיוקרא דלקמיה".

מכל מקום קשיא ^[53]!?

אמר רבא: כל דיהיב ליה - ממיטב ליתיב ליה ^[54].

והא 'מיטב שדהו' כתיב ^[55]?

אלא כי אתא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב – פרשוה: כל מילי ^[56] מיטב הוא: דאי לא מזדבן הכא ^[57] - מזדבן במתא אחריתי, לבר מארעא, דליתיב ליה ממיטב, כי היכי דלקפוץ עלה זבינא ^[58].

בעא מיניה רב שמואל בר אבא מאקרוניא מרבי אבא: כשהן שמין ^[59] - בשלו הן שמין ^[60] או בשל עולם הן שמין ^[61]?

אליבא דרבי ישמעאל לא תבעי לך, דאמר בדניזק שיימינן ^[62]; כי תבעי לך אליבא דרבי עקיבא, דאמר בדמזיק שיימינן; מאי? 'מיטב שדהו" אמר רחמנא, למעוטי דניזק ^[63], או דלמא למעוטי דעלמא נמי ^[64]?

אמר ליה: רחמנא אמר 'מיטב שדהו' ^[65] ואת אמרת 'בשל עולם הן שמין'? ^[66]

איתיביה: 'אין לו ^[67] אלא עידית - כולם גובין מן העידית;

בינונית - כולם גובין בינונית;

זיבורית - כולם גובין זיבורית;

היו לו עידית ובינונית וזיבורית: נזקין בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית ^[68];

עידית ובינונית: נזקין בעידית, בעל חוב וכתובת אשה בבינונית;

בינונית וזיבורית: נזקין ובעל חוב בבינונית, וכתובת אשה בזיבורית;

הערות

^ במסכת גיטין בפרק 'הנזקין' (דף מח:)
^ אפילו הכי לא גמרינן הקדש מיניה:
^ שההדיוט הוא נוטל בהזיקו מן העידית
^ דלא שקיל נזק מידי
^ בריש פירקין ד'שור שנגח ארבעה וחמשה' [לז,ב]
^ וקדריש ליה ל'רעהו' הכי: שור של רעהו - הוא דכי הוי מזיק תם לא משלם אלא חצי נזק, אבל אי מזיק שור של הקדש - משלם מזיק נזק שלם, ואפילו תם; וקאמר רבי עקיבא דשָקל הקדש שיעור דמי שורו מעידית קרקעות של מזיק
^ ולא משלם ליה מזיק אלא זיבורית, הואיל והוא כעידית דניזק, דמודה רבי עקיבא לרבי ישמעאל דאמר 'מיטב שדהו של ניזק', ו'עידית' דקאמר רבי עקיבא - עידית דניזק קאמר, ולא אתי לאיפלוגי עליה אלא בהקדש
^ דשמעיה רבי עקיבא לרבי ישמעאל דלא איירי אלא בהדיוט, אבל בנזקי הקדש - פטר ליה, ואתי רבי עקיבא לפלוגי עליה
^ דמשמע דבקרא גופיה פליגי: 'דלא בא הכתוב להכי'; אלמא בהדיוט נמי פליגי
^ הואיל ומן העידית דקאמר רבי עקיבא אנִיזק קאי, ולאקולי אתא, דיהיב ליה מזיק מזיבורית - מאי קל וחומר להקדש? גריעותא הוי; ולרבי עקיבא יפה כחו דהקדש בנזקין, דאמר דאפילו הוי מזיק תם - שקיל הקדש נזק שלם, ונפקא ליה מרעהו
^ ד'מן העידית' דקאמר רבי עקיבא - אמזיק קאי
^ דהוה ליה למיכתב 'בעל הבור ישלם כסף לבעליו'; 'ישיב' דכתב רחמנא - למה לי, הואיל וכבר כתיב 'ישלם'?
^ כל הֲשָבוֹת:
^ אי משלם ליה מזיק נזקו מדעתו, דלא אטרחיה לצעוק עליו בבית דין - שקיל סובין
^ אבל אם אינו רוצה המזיק לשלם נזקו לניזק אלא בבית דין, דהיינו בעל כרחו - אינו משלם אלא כסף
^ דגבי מיטב כתיב 'ישלם', דמשמע: ישלם בעל כרחו
^ משמע על ידי אחרים, דבית דין יורדין לנכסיו דמזיק
^ נמי
^ לא משכחת תירוצא להני קראי אלא
^ כי האי גוונא דתרצה רבה להך:
^ תנן במסכת פאה (פ"ח מ"ח): מי שיש לו מאתים זוז - לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, דלאו עני הוא, ונמצא גוזל עניים; היו לו מאתים זוז חסר דינר ונתנו לו שוה אלף זוז בבת אחת - הרי זה יטול
^ שוה מאתים זוז
^ וזה - יש לו בתים שדות וכרמים שוה מאתים זוז, אבל אינו מוצא למכור
^ שוה מאה זוז, וקרקעותיו ימכור במאה זוז, דטפי מפלגא לא זיילי לעולם, והרי יש לו מאתים זוז
^ והיינו רבה
^ שהרי עכשיו אין שוה מאתים זוז ותנן (שם) היו לו מאתים זוז חסר דינר אפילו נתנו לו שוה אלף זוז בבת אחת יטול
^ שהרי שוות קרקעותיו מאתים זוז
^ מפני שהלוקח נִיר חורש אותן בימות הקיץ וזורען בתשרי ובמרחשון
^ שאין סיפק לזורען באותה שנה
^ בתשרי משום דאיצטריך לזוזי, הלכך עני לא הוי דיטול שוה אלף דינר, הואיל וביומי ניסן שוות קרקעותיו מאתים; ועשיר לא הוי, הואיל ולכולי עלמא נמי לא הוי שוין השתא מאתים; הלכך משלימין לו עד מאתים, והיינו מחצה, ד
^ בהכי מיתרצו קראי
^ כגון דביומי ניסן יקרא ארעתא, וביומי תשרי זול, והזיק בתשרי שוה מנה, ובא לגבות מנה מקרקעות המזיק, ודינו בעידית, כדכתיב 'מיטב'
^ ניזק
^ כדהשתא
^ ממאי דבעית למיתב לי בעידית
^ לא מצי למכפייה;
^ אלא
^ מזיק
^ בעידית
^ כי זול דהשתא
^ מבינונית
^ ולהכי אתי 'ישיב': לרבות סובין; דאי בעי למשקל ניזק סובין, כגון שיש לו קרקע סמוך לאותה בינונית של מזיק, וניחא ליה בה - שקיל לה כיוקרא דלקמיה, דהא שוה כסף הוא בניסן; ולהכי איצטריך לאביי לאוקמא בהכי, כדאמרן, דסופה לייקר בניסן: משום דאי אין סופה לייקר - קרא למאי אתא? פשיטא דאי בעי ניזק למישקל סובין שקיל בעל כרחו של מזיק, שאפילו בעידית יפה כחו, כל שכן בבינונית! אלא להכי אתא קרא: למימר דישיב לו שוה כסף כיוקרא דלקמיה
^ לא שקיל כי השתא
^ להא דרבה
^ בפרק 'הניזקין' במסכת גיטין (דף מח:)
^ אם בא בעל חוב לגבות מן הלוה בתשרי, ו
^ ללוה
^ כי היכי דליהוי שוה מלוה דאית לי גבך כזולא דהשתא
^ מצי
^ בינונית
^ וכגון שנתן לה גט בתשרי, וזילו ארעתיה, והיתה כתובתה מאתים
^ כדמסקינן התם בפרק 'הניזקין'
^ 'מיטב' [דוקא, מצד אחד] ו'ישיב' דמרבי סובין [אפילו, מצד שני]
^ וכי פרע ליה סובין - יתן לו מסובין מעולין שלו
^ ואי כדקאמרת לכתוב מיטב סתמא
^ דמטלטלין' שיכול להוליכן ממקום זה למקום אחר
^ כולי האי
^ ולהכי לא כתיב 'מיטב' אלא לגבי שדות; והכי מתרצי קראי: בשדות יתן מיטב, ובמטלטלים - אפילו סובין
^ האי עידית וזיבורית
^ וההוא דהוי עידית לדידיה דמזיק - יהיב ליה, ואי אית ליה עידית וזיבורית ושוייה זיבורית דידיה כעידית דעלמא - אפילו הכי לא יהיב ליה מזיק לניזק אלא מעידית דידיה, דבתר ארעתא דידיה אזלינן
^ ויהיב ליה מזיבורית, שהרי לכל העולם הוא עידית
^ וכיון דשויא הך זיבורית כעידית דניזק - יהיב ליה מזיבורית
^ דלא אזלינן בתר מיטב דניזק, ואף על גב דהך זיבורית דמזיק הוא מיטב דניזק: הואיל ולא הוי מיטב לעלמא - לא יהיב ליה מינה; אבל אי לעלמא הויא מיטב - יהיב ליה מינה, אף על גב דאית ליה עידית
^ ד'שדהו' דוקא; וההיא דלגביה הויא עידית יהיב ליה
^ דאזלינן בתר ארעתא דידיה, ויהיב ליה מעידית ארעתיה
^ ולא שיימינן בשל עולם.
^ במי שהיו עליו בעל חוב, וכתובת אשה, ונזקין
^ במסכת גיטין בפרק 'הניזקין' (דף מט:) תני טעמא: דיותר משאיש רוצה לישא - אשה רוצה לינשא

[1] במסכת גיטין בפרק 'הנזקין' (דף מח:)

[2] אפילו הכי לא גמרינן הקדש מיניה:

[3] שההדיוט הוא נוטל בהזיקו מן העידית

[4] דלא שקיל נזק מידי

[5] בריש פירקין ד'שור שנגח ארבעה וחמשה' [לז,ב]

[6] וקדריש ליה ל'רעהו' הכי: שור של רעהו - הוא דכי הוי מזיק תם לא משלם אלא חצי נזק, אבל אי מזיק שור של הקדש - משלם מזיק נזק שלם, ואפילו תם; וקאמר רבי עקיבא דשָקל הקדש שיעור דמי שורו מעידית קרקעות של מזיק

[7] ולא משלם ליה מזיק אלא זיבורית, הואיל והוא כעידית דניזק, דמודה רבי עקיבא לרבי ישמעאל דאמר 'מיטב שדהו של ניזק', ו'עידית' דקאמר רבי עקיבא - עידית דניזק קאמר, ולא אתי לאיפלוגי עליה אלא בהקדש

[8] דשמעיה רבי עקיבא לרבי ישמעאל דלא איירי אלא בהדיוט, אבל בנזקי הקדש - פטר ליה, ואתי רבי עקיבא לפלוגי עליה

[9] דמשמע דבקרא גופיה פליגי: 'דלא בא הכתוב להכי'; אלמא בהדיוט נמי פליגי

[10] הואיל ומן העידית דקאמר רבי עקיבא אנִיזק קאי, ולאקולי אתא, דיהיב ליה מזיק מזיבורית - מאי קל וחומר להקדש? גריעותא הוי; ולרבי עקיבא יפה כחו דהקדש בנזקין, דאמר דאפילו הוי מזיק תם - שקיל הקדש נזק שלם, ונפקא ליה מרעהו

[11] ד'מן העידית' דקאמר רבי עקיבא - אמזיק קאי

[12] דהוה ליה למיכתב 'בעל הבור ישלם כסף לבעליו'; 'ישיב' דכתב רחמנא - למה לי, הואיל וכבר כתיב 'ישלם'?

[13] כל הֲשָבוֹת:

[14] אי משלם ליה מזיק נזקו מדעתו, דלא אטרחיה לצעוק עליו בבית דין - שקיל סובין

[15] אבל אם אינו רוצה המזיק לשלם נזקו לניזק אלא בבית דין, דהיינו בעל כרחו - אינו משלם אלא כסף

[16] דגבי מיטב כתיב 'ישלם', דמשמע: ישלם בעל כרחו

[17] משמע על ידי אחרים, דבית דין יורדין לנכסיו דמזיק

[18] נמי

[19] לא משכחת תירוצא להני קראי אלא

[20] כי האי גוונא דתרצה רבה להך:

[21] תנן במסכת פאה (פ"ח מ"ח): מי שיש לו מאתים זוז - לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, דלאו עני הוא, ונמצא גוזל עניים; היו לו מאתים זוז חסר דינר ונתנו לו שוה אלף זוז בבת אחת - הרי זה יטול

[22] שוה מאתים זוז

[23] וזה - יש לו בתים שדות וכרמים שוה מאתים זוז, אבל אינו מוצא למכור

[24] שוה מאה זוז, וקרקעותיו ימכור במאה זוז, דטפי מפלגא לא זיילי לעולם, והרי יש לו מאתים זוז

[25] והיינו רבה

[26] שהרי עכשיו אין שוה מאתים זוז ותנן (שם) היו לו מאתים זוז חסר דינר אפילו נתנו לו שוה אלף זוז בבת אחת יטול

[27] שהרי שוות קרקעותיו מאתים זוז

[28] מפני שהלוקח נִיר חורש אותן בימות הקיץ וזורען בתשרי ובמרחשון

[29] שאין סיפק לזורען באותה שנה

[30] בתשרי משום דאיצטריך לזוזי, הלכך עני לא הוי דיטול שוה אלף דינר, הואיל וביומי ניסן שוות קרקעותיו מאתים; ועשיר לא הוי, הואיל ולכולי עלמא נמי לא הוי שוין השתא מאתים; הלכך משלימין לו עד מאתים, והיינו מחצה, ד

[31] בהכי מיתרצו קראי

[32] כגון דביומי ניסן יקרא ארעתא, וביומי תשרי זול, והזיק בתשרי שוה מנה, ובא לגבות מנה מקרקעות המזיק, ודינו בעידית, כדכתיב 'מיטב'

[33] ניזק

[34] כדהשתא

[35] ממאי דבעית למיתב לי בעידית

[36] לא מצי למכפייה;

[37] אלא

[38] מזיק

[39] בעידית

[40] כי זול דהשתא

[41] מבינונית

[42] ולהכי אתי 'ישיב': לרבות סובין; דאי בעי למשקל ניזק סובין, כגון שיש לו קרקע סמוך לאותה בינונית של מזיק, וניחא ליה בה - שקיל לה כיוקרא דלקמיה, דהא שוה כסף הוא בניסן; ולהכי איצטריך לאביי לאוקמא בהכי, כדאמרן, דסופה לייקר בניסן: משום דאי אין סופה לייקר - קרא למאי אתא? פשיטא דאי בעי ניזק למישקל סובין שקיל בעל כרחו של מזיק, שאפילו בעידית יפה כחו, כל שכן בבינונית! אלא להכי אתא קרא: למימר דישיב לו שוה כסף כיוקרא דלקמיה

[43] לא שקיל כי השתא

[44] להא דרבה

[45] בפרק 'הניזקין' במסכת גיטין (דף מח:)

[46] אם בא בעל חוב לגבות מן הלוה בתשרי, ו

[47] ללוה

[48] כי היכי דליהוי שוה מלוה דאית לי גבך כזולא דהשתא

[49] מצי

[50] בינונית

[51] וכגון שנתן לה גט בתשרי, וזילו ארעתיה, והיתה כתובתה מאתים

[52] כדמסקינן התם בפרק 'הניזקין'

[53] 'מיטב' [דוקא, מצד אחד] ו'ישיב' דמרבי סובין [אפילו, מצד שני]

[54] וכי פרע ליה סובין - יתן לו מסובין מעולין שלו

[55] ואי כדקאמרת לכתוב מיטב סתמא

[56] דמטלטלין' שיכול להוליכן ממקום זה למקום אחר

[57] כולי האי

[58] ולהכי לא כתיב 'מיטב' אלא לגבי שדות; והכי מתרצי קראי: בשדות יתן מיטב, ובמטלטלים - אפילו סובין

[59] האי עידית וזיבורית

[60] וההוא דהוי עידית לדידיה דמזיק - יהיב ליה, ואי אית ליה עידית וזיבורית ושוייה זיבורית דידיה כעידית דעלמא - אפילו הכי לא יהיב ליה מזיק לניזק אלא מעידית דידיה, דבתר ארעתא דידיה אזלינן

[61] ויהיב ליה מזיבורית, שהרי לכל העולם הוא עידית

[62] וכיון דשויא הך זיבורית כעידית דניזק - יהיב ליה מזיבורית

[63] דלא אזלינן בתר מיטב דניזק, ואף על גב דהך זיבורית דמזיק הוא מיטב דניזק: הואיל ולא הוי מיטב לעלמא - לא יהיב ליה מינה; אבל אי לעלמא הויא מיטב - יהיב ליה מינה, אף על גב דאית ליה עידית

[64] ד'שדהו' דוקא; וההיא דלגביה הויא עידית יהיב ליה

[65] דאזלינן בתר ארעתא דידיה, ויהיב ליה מעידית ארעתיה

[66] ולא שיימינן בשל עולם.

[67] במי שהיו עליו בעל חוב, וכתובת אשה, ונזקין

[68] במסכת גיטין בפרק 'הניזקין' (דף מט:) תני טעמא: דיותר משאיש רוצה לישא - אשה רוצה לינשא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]