הקוראן בתרגום רקנדורף

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלקוראן או המקרא ‬
נעתק מלשון ערבית ללשון עברית ומבואר
מאת צבי חיים רעקענדארף

יצא לאור (בעברית) בלייפציג בשנת תרי"ז/1857.
שם היצירה בעברית           הקוראן בתרגום רקנדורף
מחבר            מחבר לא ידוע
שפת המקור           ערבית
שם היצירה בערבית           القرآن
מתרגם           צבי חיים רקנדורף
קישור למקור           הקוראן: القرآن

הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

הקדמה[עריכה]

אין אמונה בכל האמונות הנודעות אשר לפתע פתאום שטפה על כל אפיקיה והפכה פני תבל כדת מחמד. דת היהודים שמה לה למטרה את ארץ כנען, את נחלת אבותיהם, ולא היה בלבם לכבוש ארץ אחרת זולתה; דת הנוצרים לא הוסדה לפי מחשבות לב יוסדה, למשול בארצות כי אם לכבוש לבות בני האדם; אמנם דת מחמד בהווסדה היתה כנחל שוטף העולם על כל גדותיו, משבר הרים ומפוצץ סלעים ומכסה את פני האדמה בקרבות וציים ומעי מפלה.

ואם תשאל, איך נהיתה זאת, כי יושבי מדבר אשר לא למדו מנעוריהם כי לשוט בארצם הנה והנה עם עדרי צאניהם, היו למושלי תבל וחרשו בקרבותם את תלמי אמונתם החדשה על פני האדמה הידועה בעת ההיא; וכל זאת בקרב מספר מעט ימים? הקנאת דתם עשתה זאת או יקר ערך אמונתם? - אשיב: אולי שניהם! - אמונה מעוררת את מאמיניה להלחם לה ומבטיחה אותם את מחמדי התבל ואת תענוגי העולם הבא בהלחמם את מלחמתה ומדברת על לבם בקול גדול לאמור: על חרבכם תחיו!; התתמה בכתת הרועה את אתו לחרב ואת מזמרתו לחנית למען צאת בצבא בעד דתו הקודחת בקרבו כמלחמת יה? - את אשר לא תשיג לשון המפתה בגרב מספר שנים תפעל החרב השלופה במו רגע; ואיה איפא האיש אשר לא יבטא בשפתים דת האיש החזק ממנו, למען הציל את נפשו ואת הונו? הלא נמצאו אנשים ממירים את דתם בעד ענינים גרועים מהצלת הנפש וההון?-

ועתה דע, הקורא הנעים, כי איננו דבר נקל לכתוב הקדמה הגונה ומשגת את מטרתה על הספר הזה; כבר יגעו בעניין חכמי הנוצרים: Maracci, Paudua 1688; Sale, London 1734; Wahl, Halle 1828; Wahl, Halle, 1828; Weil, Bielefeld 1844 u.a.m. אמנם להריק את כל הענין עד תומו, הזמן יכלה והמחבר לא יכלה, לכן שמתי מגמתי לקצר את מצע המלאכה הזאת ולהציע פה כפי אשר יאותו לי שני אויבי כל מחברי הספרים, והם: המקום והזמן, והנני מחלק את ענין ההקדמה הזאת לשמונה ראשים והם: (א) ארץ ערב ויושביה לפני בוא מחמד. (ב) חיי מחמד. (ג) הקוראן. (ד) מה לקט מחמד מאמונת ומספרי היהודים, (ה) מה מאמונת הנוצרים (ו) מה מעובדי האלילים. (ז) הסונה או התורה שבעל פה לישמעאלים. (ח) הכיתות היותר חשובות על דת מחמד.[1]

(א) ארץ ערב ויושביה לפני בוא מחמד

לארץ ערב אשר יושביה יכנוה גם כן בשם ג'זרת אל-ערב (Peninsula Arabica), נקרא שמה על מושבה המערבי לנגד כל ארצות אזיא; ולדעת קצת יקרא לה השם הזה מירב אבן קחטאן (אולי יובב בן יקטן; עיין בראשית י, כ"ט) אבי כל בני ארץ ערב. חכמי הנוצרים קראו את יושבי הארץ הזאת בשם: שרקין (Saraceni), והמילה הזאת מורה בלשון ערבית: אנשי קדם, על מושבה המזרחי לנגד ארצות איירופא ואפריקא. והנה, באשר תוך הארץ הזאת נודע אך מעט מזער לחכמי איירופא, באשר היה לרוב הארץ מדבר וציה, לא תשיג ידיעת חכמי הארצות האחרות להציב את גבולותיה אל נכון; לכן נודיעם בדרך כללי מול צפון לנגד ארם נהרים, מול מזרח לים הפרסיים (Sinus Persicus) וים הודו (Oceanus Indicus), מול דרום לים כוש (Mare Aethiopicum) ומול מערב לים סוף (Mare Rubrum) וקצת הים האמצעי (Mare Mediterraneum). ועתה על אודות חלוקת הארץ הזאת אגיד לך, הקורא הנעים, כי גם דעות חכמי יושביה נחלקו עליה; קצתם מחלקים אותה לשתים, קצתם לשלוש, קצתם לחמש, ומהם גם לשש מדינות; ואני הנני נוטה אחר חלוקת החמש המורגלת מכל שאר החלוקות לכל חכמי בני קדם ואגזר את הארץ הזאת למדינות: ימן, הג'ז, תהאמה, נג'ד, וימאמה (Jemen, Hidjas, Tehamah, Nedjd & Jamamah) מדינת ימן היא המבורכה מכל שאר המדינות. היא המצמיחה מקרבה את הקאפפיה (Cafe), את הקאמפיר (Campharum), את הצרי (Balsamum), את הלוט (Lotos), ואת המאננה (Manna). הערים הנכבדות אשר בה, הן: מוקקה (Mokkah), עיר מולדת הקאפפיה היותר נחשב, למינהו, ועדן (Aden), בימינו עיר מרכולת ליושבי אינגלאנד. הערים הנכבדות במדינות הג'ז הן: מיכה (Mekkah), מדינה (Medinah); הראשונה על היותה עיר הולדת מחמד והשניה על היותה מקום קבורתו. והנה חכמי איירופא מחלקים את ארץ ערב לשלוש, והן: המאושרה, השוממה והמסולעה (Arabia Felix, Deserta et Petraea); אמנם יושבי ערב אינם מכירים את החלוקה הזאת.

לדעת חכמי בני קדם הערביים נחלקים לקדמונים ואחרונים. ממספר הקדמונים היו העמים העלומים עאד, ת'מוד, תבע, תסם, ג'רהם, מדין, עמלק (Ad, Thamud, Tobba, Tassm, Djorham, Madain & Amalek') ועתה נזכיר פה קצת קורותיהם. רעת אנשי עאד, ת'מוד, תבע ומדין ואחריתם הנוראה נזכרות הרבה פעמים בספר הקוראן; עיין שם חזון ז', ע"א-ע"ח; ס"א, ס"ד-ע"ב; כ"ב, מ"ג; כ"ה, מ'; כ"ו, קמ"א-ק"ס; כ"ז, מ"ו-נ"ה; כ"ט, ל"ז; ל"ח, י"ב; מ', ל"ב; מ"א, י"ב-י"ח; נ', י"ב; נ"א, מ"ג-מ"ו; נ"ג, נ"א; נ"ד, כ"ג-ל"ו; ס"ט, ד'-ו'; פ"ה, י"ח; פ"ט, ח'; צ"א, י"א-ט"ז. אנשי עאד ניקבו בשם אביהם עאד, אשר לדעת הישמעאלים היה בן עוץ בן ארם (עיין בראשית י, כ"ג), ויתקע את אהלו אחרי בלול ד' את שפת כל הארץ, בעמק אחקאף (Achkaf), בגליל חצר מות (Hadramauth) אשר במדינת ימן, ויפרץ שם מאד מאד ויהיו לו צאצאים רבים ועצומים, אשר בנו להם טירות וערים לרוב. ויהי בעזבם את ד' וישתחוו למעשי ידיהם וישלח להם ד' נביא את הוד (זה עבר בן שלח בן ארפכשד בן שם; עיין בראשית י', כ"ה) למען הורותם את הדרך אשר ילכו בה; ויהי בהקשותם את ערפם ובהמרותם את פי הנביא וישלח עליהם ד' רוח זלעפות אשר נשבה שבעת ימים ושבעת לילות רצופים והמית את כלם מלבד היראים את פי ד' והשומעים לקול הוד אשר העתיקו אחרי כן את אהליהם אל מקום אחר. - אנשי תמוד נקראו בשם תמוד בן גתר בן ארם (עיין שם כ"ג), אשר נטה את אהלו במדינת חג'ר בארץ ערב. ויהי בסור האנשים האלה מאחרי ד' ויעבדו אלוהי נכר, וישלח להם ד' את צאלח (זה שלח, ולדעת קצת זה פלג, עיין שם י'- כ"ה; י"ח- ט"ו) למען השיבם אל הדרך הטובה; וישאלו ממנו לאות על חתימת נבואתו, כי יוציא להם גמלה מנקיק הסלע; וגם אחרי עשותו זאת לא האמינו בו ויעקרו את הגמלה וימיתוה. ויפקדם ד' ברעם שלושת ימים ושלושת לילות אשר הפך את אהלי החוטאים האלה וגם אותם המית. אלה דברי הקוראן במקומות הנ"ל. גם על אנשי תבע ומדין יצאו פגעים דומים לאלה על האטימם את אזניהם לקול מזהיריהם. -אנשי תסם, צאצאי לוד בן שם, ואנשי ג'רהם צאצאי גתר בן ארם, גרו יחד במדינה אחת מעט ימים והיו מכלים איש את אחיו; אמנם בגבור יד אנשי תסם, וישימו את אנשי ג'רהם להם למס ויעבידום בפרך ויהי היום ויתנשא איש אחד גבור חיל מקרב אנשי תסם למלך על עמו וישם חק לאנשי ג'רהם כי לא יקח איש מהם בתולה אשר לא ידעה המלך מקדם. וישבעו אנשי ג'רהם להינקם מאויביהם ומלומדיהם ויעשו ככה: יום אחד קראו אותם לבוא אל קהלם למען הועץ אתם על דבר מה; ויבואו אנשי תסם אליהם בטח ואין חרב ביד איש מהם, ואנשי ג'רהם התקבלו אל הקהל וכלי מלחמתם היו חגורים תחת מעיליהם ויקומו על עושקיהם ויכו בהם הרג רב; רק מעט אשר מלטו את נפשם וינוסו אל דו חבשאן אבן אקראן מלך ימן ויתחננו אליו למען ינקום את נקמתם; ויעתר להם ויצא בצבא אל אנשי ג'רהם ויכחידם, לא השאיר בהם עד אחד; ופליטי אנשי תסם התערבו בעם המלך ההוא. -קורות עם עמלק נזכרות בספר שמות י"ז, ח'-ט"ז. הערביים אשר היו בימי מחמד נפרדו לתולדותם לשני ראשים: בני קחטאן ,(יקטן), ובני אסמאעיל (ישמעאל). הראשונים היו מצאצאי יקטן בן עבר ויקראו את עצמם בשם: ערב אלעריבא (ערבי הערביים, כלומר ערבים קדמונים), והאחרונים נקראו בשם ערב אלמסתעריבא (ערבים אשר עשו את עצמם ערביים, כלומר ערביים חדשים). לפי עסקיהם נחלקו לשני סוגים בדווין (נוסעים ממקום למקום, כלומר רועי צאן), ופלאח (עובדי אדמה, יושבי ערים, אנשי מסחר וכו'). על קורותיהם הקדמוניות לא נזכיר פה כי אם מבול גדול אשר שטף על כל גדותיו במדינת ימן מעט ימים אחרי מות אליקסאנדרוס מוקדן, וישימה לשממה; זולתי זאת לא היה כל חדש בארץ ערב לפני בוא מחמד כי אם מלחמות והריגות בין שבט לשבט ולרוב על סיבות פחותות וגרועות; כמו כן ד"מ (דרך משל) מעט שנים לפני בוא מחמד כל ארץ ערב היתה נבוכה במלחמה ארבעים שנים רצופות על סוס אחד, אשר בן שבט אחד גזל לבן שבט אחר. -לענין ממשלת הארץ הזאת אגיד, כי לא היה מעולם מלך על כל ארץ ערב; לכל ראש בית אב היתה הממשלה בחיי וברכוש אנשי ביתו, וכל המשפחות אשר גרו יחד במקום אחד בחרו מקרבן איש נבון וגבור חיל אשר שפטן ויצא לפניהן בצבא ותקראנה אותו בשם: שייח (זקן). עוד כל ימי הארץ לא שמעו הערביים קול נוגש מארץ אחרת ולא דרכו בקרב ארצם פעמי רגלי לוכדי ארצות; אליקסאנדרוס מוקדן שם מגמתו ללכוד את הארץ הזאת אחרי כבשו את ארץ הודו, אמנם המות חתפהו בחצי ימיו וימנעהו מהשיג את חפצו; פומפיוס, שר צבא הרומיים, לא נצח כי אם את יושבי גבול ארץ ערב, אשר שריהם הוליך לפני מרכבתו אסורים בזיקים בשובו אל ארץ מולדתו, אמנם אל קרב הארץ לא בא; איליוס גאללוס, שר צבא יוליוס קיסר, אפס קצה הארץ ראה וכולה לא ראה, כי בבואו אל קרבה ותהפך רוח סערה במדבר ותוליך את האבק הדק אל פני אנשי המלחמה ויקבר את רובם בחול עד כי כמעט שר הצבא ומתי מספר נמלטו עמו. טראיאנוס קיסר רומי, שם גם כן מגמתו ללכוד את הארץ הזאת אך לא השלים את חפצו.

ועל אודות אמונת הערביים תדע זאת: בני קחטאן שמרו את אמונתם הקדמונית באל האחד, אשר היתה נחלתם מאביהם קחטאן; מולם בני אסמעיל ערכו לאלהים העליון, אשר קראו בשם: אללה תעאלי, אלהים אחרים אשר קראו בשם אללהית כמו הכוכבים, המלאכים, הג'ין (Genii) וכו' ויאמרו כי האללהיות הן בנות אללה תעאלי;[2] ועל זאת מוכיחם מחמד הרבה פעמים בקוראן, עיין שם חזון ט"ז, נ"ח ובהרבה מקומות. הערביים עבדו את אלהיהם בהיכלים, אשר הנכבד מכלם היה היכל הקאאבה (כלומר הכעבה, הערת המתעתק[3] אשר במיכה. לפי דמיונם (עיין קוראן חזון ב', קי"ט) ההיכל הזה נבנה מאברהם ומישמעאל בנו; בקרבו צפונים האבן, אשר אדם הראשון לקח אתו לזכרון מגן העדן, והבאר אשר הראה המלאך את הגר (עיין שם קי"ז ופירושי). בראשונה לא נעבד בהיכל הזה כי אם האל העליון, אמנם אחרי כן, בתעות הערביים אחרי אלהים אחרים, מלאו אותו פסילים משפתו ועד שפתו (עיין שם ה': קי"ח; ע"א: כ"ב-כ"ג) מלבד עובדי האלילים גם יהודים, נוצרים ושבא (עובדי האש) נמלאו שם לרוב בימי מחמד. היהודים בקשו מנוח בארץ הזאת, אשר מימי קדם היתה מקלט לכל הלחוצים ולכל העשוקים, אחרי חורבן הבית השני ולעת השמד בימי הדריאנוס, ויהיו שם לגוי גדול עצום ורב; גם רבים מעובדי האלילים התיהדו ויחסו בצל כנפי השכינה. דו נוואס (Dhu Nowas) ראש שבט המיאר (Himjar) במדינת ימן, חבק את דת היהודים וילכד את כל מדינת ימן ויכריע את כל יושביה תחת דתו. -דת הנוצרים כבר שלחה שם את יונקותיה במאה הראשונה ללידתה ([4] ) ולעת רדיפת מיני הנוצרים בימי הקיסרים קונסטאנטינוס, טהיודוזיאוס והיראקליאוס ארץ ערב היתה מנוס לכל כיתות הנוצרים אשר גורשו מארצות אחרות; אמנם רוב הנוצרים אשר היו שם לעת מחמד היו מכת הניסטוריאנר; ועל קרבות ארץ פרס לארץ ערב גם דת שבא נטתה שם את פאראתיה; אמנם מחבקים אך מעט מזער היו לנגד שאר בעלי דתות. זה משפט הארץ הזאת לפני בוא מחמד; טרם דיברנו על האיש הנפלא הזה, נציע פה מעט על חקי ולשון בני הארץ הזאת.

לערביים כאשר לכל יושבי תבל ים יתרונותיהם וחסרונותיהם. יתרונותיהם המה: נדיבות לב, התרועעות לכל אורח, אהבת המליצה, ידיעת וחקירת לשונם; חסרונותיהם המה: אהבת נקם, אכזריות חמה במלחמה, ואהבת גזל. תאוות נפשותיהם הן: הורות בחצים ומשל משלים; ולמען עורר אץ רוח מליציהם היה להם חג מדי שנה בשנה בעיר עוקצ' (Okadh), אשר שם קראו מחברי המליצות את שיריהם באזני כל העם, ושירי המשורר אשר נצח את חביריו נכתבו באותיות מוזהבות על גויל משי ויוקעו לפני דלתות היכל הקאאבה אשר במיכה ויקראו בשם: מד'הבאת (מוזהבות). -לשון הערביים היה בלי ספק, מלבד לשוננו הקדושה, הקדמונית לכל לשונות הארץ וגם העשירה מכולן; היא קרובה מחד ללשוננו הקדושה אמנם עוד יותר קרובה ללשון ארמית. אכן לא שוה דיבורה בכל ארצות ערב, כי אם נחלקה לכמה שפות: שפת הקוריישים, משפחת מחמד, היתה הנקייה מכולן, ובה נכתב הקוראן.

(ב) חיי מחמד([5])

מחמד (Mohammed), גם כן נקרא בשם אחמד (Achmed), (שתי המלות האלה ענינם בלשון ערבית: המפואר) אבן עבד אללה נולד בעיר מיכה .(להלן מכה) במדינת הג'ז בחודש אפריל לשנת 571 אחרי לידת ישו. משפחתו, אנשי קורייש, היתה הנכבדת מכל משפחות עיר מולדתו. מעט ימים אחרי לידתו אביו מת במלחמה ולא הנחילו כי אם חמשה גמלים ושפחה כושית; אחרי מלאת לו שש שנים ויחתף לו המות גם את אמו אמינה (Aminah), ויאספהו אבי אביו ושמו עבד אל מטלב (Abdul Motallib') הביתה, ובמות גם זה לקחו אחי אמו ושמו אבו טלב (Abu Taleb) לו לבן. באשר האיש הזה איש מסחר היה, לקח את בנו האמון אתו בעברו אל ארצות ארם ונגב הערב, ושם אסף מחמד מלא חפניו מידיעות וחקי ואמונות יושבי הארצות האלה, וירוה את נפשו השוקקה להוסיף דעת ולקח. גם בהיותו נער לא השתעשע עם נערים אחרים אשר כגילו כי אם פנה אל הגיוני לבו. בשנת עשרים וחמש לימי חייו אלמנה אחת ושמה חדיג'ה (Chadidjah) הפקידתו על מרכלתה, ובאשר איש נאמן וחרוץ היה, לקחתו לה לאיש. ולה דוד אחד ושמו ואראקא אבן נופייל (Waraka ibn Nofail) אשר עזב את עבודת האלילים וחבק את דת היהודים וגם אל זאת פנה ערפו ויתנצר; והאיש הזה ידע היטיב את ספרי אמונת היהודים והנוצרים וספרי התלמוד והאגדה. מחמד בהכירו את האיש הזה, לא שקט ולא נח מדלות פנינים מים ידיעותיו הגדול ורחב ידים ולא יכול לתת מרגוע לנפשו משמוע את דבריו; ומהעת הזאת והלאה שם את מגמתו ליסד אמונה חדשה. אמונת היהודים בעתתו (ביעתה אותו) על רוב חוקיה ומשמרותיה, ואמונת הנוצרים היתה מכוערת עד מאוד בהבלי הכיתות; ובאשר שמע כי אברהם אבינו ע"ה האמין בד' ויעבדהו בלב תמים בלי חקים ומשמרות הרבה, שם מזימתו לחדש את אמונת אברהם ולנשא אותה בארץ מולדתו. למען הקל מהיהודים והנוצרים לחבק את דתו החדשה ולהנעימה בעיניהם חשב לאסף בה קצת מחקי היהודים וקצת מאמונת הנוצרים; ולמען הגות בהשלמת חפצו בלי הפוגות ישב בדד במערה אצל מכה שש שנים רצופות. ויהי בהתבוננו תמיד רעיוניו בעתוהו ותבוך רוחו ויתנבא וישתגע וידמה בנפשו, כי המלאך גבריאל ממתיק סוד אתו ומגלה לו חזיונותיו; לכן יש להאמין כי לא בזדון גלה את שיחותיו עם גבריאל ואת מסעו השמימה (עיין קוראן חזון י"ז, א'; ע"ב, א'-ט"ו;) כי אם במבוכת רוחו. ויהי אחרי דמותו בנפשו, כי כבר השלים את בנין דתו ויעזב את המערה וישב אל ביתו ויגלה אל אשתו חדיג'ה, אל דודו עלי (Ali'), ואל חותנו אבו בכר (Abu Bekr) כי אלהים שמהו לנביא לאנשי ארץ מולדתו ביד המלאך גבריאל. שלושת האלה היו מאמיניו הראשונים, ובתוך זמן ארבע שנים העביר ארבעים איש מיושבי מכה אל דתו החדשה. אחר כלות הימים האלה עשה משתה ויקרא אליו את כל נכבדי עירו; ויהי כטוב לבבם ביין ויקם מחמד מעל כסאו ויאמר אל הקרואים:

לא ידעתי איש בכל ארץ ערב, אשר יוכל לכבד את אוהביו בתשורה טובה מתשורתי אשר אני עושה לכם היום; הנני מבטיח אתכם את כל טוב העולם הזה ואת חיי העולם הבא! האל העליון שמני לנביא למען קרוא אתכם אל עבודתו; מי מכם יתמוך את ידי ויהיה לי לאח ולעזר? ויקם עלי מעל כסאו ויאמר: אני הראשון מהמאמינים בך! - אמנם כל שאר הקרואים נתנו את קולם בצחוק גדול וילעגו לו, ודודו המצא (Hamza) קללהו קללה נמרצת ויחשבהו למשתגע, ואיש אחר ושמו אבו להב (Abu Laheb, עיין חזון קי"א) השליך אבן אחריו. אמנם עוד לא כלה המשתה ויאחז השבץ את המצא ויפול ארצה. ויהי אחרי קומו ויאמר מחמד אליו: אלהים יסרך על קללך אותי והחיה אותך למען תאמין בי ותהיה לי לעזר להרים את קרן אמונתי! -ויאמין המצא בו מהיום ההוא והלאה ויהי לו לעבד נאמן (עיין שם ו', קי"ט). אכן בכל זאת רוב אנשי מכה נהפכו לו לאויבים וירדפוהו ויקללוהו תמיד. ויהי בשמוע מחמד כי אויביו חורשים עליו רעה וזוממים לקחת את נפשו ויקם בלילה הוא וחמיו אבו בכר ויברחו אל מדינה אשר שם כבר רב היה מספר המחבקים את דתו. הלילה ההוא (26. September 622 A.Ch) נקרא לישמעאלים ליל אלהג'רה (Leil al Hedjirah) כלומר: ליל המנוסה, וממנו מונים את מספר שנותיהם עד היום הזה (עיין שם ט', מ'). ויהי בהגיעו אל מקום מפלטו ויגילו אנשי העיר לקראתו, כי איבה היתה מקדם בין יושבי מכה ליושבי מדינה, וישישו אלה למצוא תואנה להלחם באויביהם ולהיות להם איש אשר יצא לפניהם בצבא. שם בנה מחמד את המסגד (Mesdjed, בית תפילה) הראשון ויכהן בו, ושם גלה את רוב חזיונותיו. ויהי בראותו כי גברה ידו וכי רבים העבדים המתפרצים אליו ותחשק נפשו להשיב נקם לצריו. ויהי היום וישמע כי אורחת אנשי מכה שבה מארץ הנגב אל מקומם, ויקם ויארב להם אצל מקום בדר (Bedr) אשר לדרום מדינה, ושלוש מאות וארבעה עשר איש אתו, ומספר אויביו היה כשש מאות; ותגבר יד אנשיו ויניסו את אנשי מכה ויכו מהם שבעים איש ושבעים השבו, ולמלקוח אין מספר (עיין שם ג', י"א; ח', י"ז). ויהי אחרי התשועה הזאת וינהרו אליו אנשים לרוב מכל קצוי ארץ ערב למען צאת אתו בצבא ולחלק שלל אתו, עד כי מעט ימים אחרי כן יכול לערוך מלחמה את בני קיינוקע (Kainokoa), שבט יהודי היושב אצל מדינה, להרוס את טירותם ולשימם לו למס. אמנם אנשי מכה לא יגעו מהתנקם בו ויצאו בחיל כבד מול מדינה למען אסוף את חרפתם על מקום בדר. ותפגענה שתי המערכות אצל ההר אחוד (Ohud; (עיין שם ג', קנ"ט) ותעז יד מחמד בראשונה ויניס את אויביו; אמנם בנפול אנשיו כזאיבי ערב על השלל ויקומו האויבים מהמארב ויכו שבעים איש מאנשי מחמד וגם את המצא דודו; גם מחמד החלה במלחמה עד כי חשבוהו למת. ויוציאו דבה בכל הארץ כי מחמד מת, למען השיב את מאמיניו מאחריו; אמנם הוא למען העיד על כחשם, ערך מלחמה את בני נצ'יר (Nadhir), שבט יהודי, ויכבוש את ארצם. ויהי בשנה החמישית למנוסתו (627 A. Ch.) ויקומו אנשי מכה בחיל כבד כעשרת אלפים איש ויצורו על מדינה עשרים יום; אמנם בהפוך עליהם רוח זלעפות אשר הדפה את החול הדק אל פניהם, סרו מאחרי העיר (עיין שם ל"ג, ט'). ויהי אחרי כן ויצא לצבא על עיר מולדתו ויבוא עליה למצור וישפך עליה סוללה עד כי פתחה לו, ויכחשו לו אויביו ויאמינו בנביאותו. ומהיום ההוא והלאה משלה ידו בכל ארץ ערב, אשר יושביה שלחו לו מנחות יקרות ויתנוהו לנביא עליהם. אחרי שוב מחמד אל עיר מולדתו ויטהר את היכל הקאאבה מהגילולים אשר בו ויתוץ את כל הפסילים אשר בארצו ויעש את ההיכל ההוא לבית תפילה לאל עליון כאשר היה מימי קדם ויעביר חוק בכל ארצו, כי לא יקרב איש, אשר לא מדת מחמד היה, אל העיר מכה בתוך מהלך יום אחד (עיין שם ט', ג', כ"ח). ויהי בשנה ההיא וישלח מלאכים אל היראקליאוס קיסר יון, אל קוסרויס מלך פרס ואל מלך חבש (Habesch, Abyssinia) למען יחבקו את דתו. הראשון לא השיב אותו דבר, השני קרע את האגרת ויחרף דת השלוחים, והשלישי שלח לו מנחה יקרה אך לא חבק את דתו. הנוצרים אשר בארץ ערב בראותם כי יד מחמד הולכה הלוך וחזק, ויצר להם על דתם ויתחננו אל היראקליאוס למען יבוא להם לעזר ויכניע את מחמד. ויעתר להם הקיסר ויבוא בחיל כבד אל ארץ ערב ותפגשנה המערכות בעמק חוניין (Honain) ותגבר באחרונה יד מחמד (עיין שם ט', כ"ה-כ"ו). ויהי אחרי התשועה הזאת וישם מחמד מגמתו לרדוף אחרי היראקליאוס ולכבוש את ארצו; אמנם אנשיו מאנו לצאת מפני השרב הגדול אשר היה בימים ההם. אחרי כן יצא בצבא על היהודים אשר במדינת חייבר (Chaibar) על הכעיסם אותו במאנם להאמין בנביאותו, וילכד את ארצם. ויען כי היהודים הבישוהו בויכוחיהם ובגידופיהם יותר מהנוצרים, לכן גדלה שנאתו אותם משנאתו את הנוצרים כאשר תראה בקוראן חזון ה', פ"ה. יהודית אחת ושמה זיינאב (Zainab), אשר נשבתה במלחמה וכל בית אביה מתו במערכה, נתנה סם המוות אל מאכלו, אשר ממנו לא מת כרגע כי אם מהיום ההוא והלאה חלה את חליו למות. ויהי בראותו כי קרבו ימיו למות ויקרא אליו את אנשי עירו וישנה להם את תוכן דתו ויעירם להחזיק בה כל ימי חייהם. אז יצליחו בכל דרכיהם (עיין שם ה', ה'); וישא כל העם את קולו בבכי. וימת בעיר מולדתו מכה בשנת שלושה וששים לימי חייו ושלושה ועשרים לנביאותו (10 Junius 632 A. Ch.) בלי צוות מי משרי צבאו ימלוך אחריו, ולא השאיר אחריו כי אם בת אחת ושמה פאטמה (Fatimah) אשת דודו עלי; ואנשי מדינה בקשו כי גוייתו תנוח בקרב עירם, באשר הם היו עוזריו הראשונים.

מהמעט אשר הגדנו פה על חיי מחמד נוכל להבין את טבעו המוסרי. כל יתרונות אנשי ארצו וכל חסרונותיהם דבקו בו, ועל אודות נביאותו נוכל לומר, כי אי אפשר לחקור אם חזיונותיו עלו מזדון לבו או אם היו ילדי סרעפיו הנבוכים. מופתים לא עשה ולא יכול עשות; הוא בעצמו מודה בכמה מקומות בספר הקוראן כי אין לאל ידו לעשות מופתים (עיין שם ו', מ"ט וכו'), אמנם שם את התרוממות ספרו למופת נבואתו (עיין שם ב', כ"ב). אם באמת לא ידע קרוא וכתוב, כאשר מגיד על עצמו (עיין שם ז', קס"ד; כ"ט, מ"ז), או אם בזדון אמר זאת למען השיב מעליו את עלילת אויביו אשר אמרו כי הוא מחבר את ספרו ולא גבריאל גלהו לו, - הוא דבר אשר לא יחקר לעולם. מהרבה מקומות בספרו נראה היטיב, כי לא קרא מעולם את ספרי תנ"ך ואך למשמע אוזן ידע את עניינם; כמו כן ד"מ שם את יעקב אבינו לבן אברהם, את המן ליועץ פרעה, את מרים הנביאה ואת מרים אם ישו לנפש אחת; אמנם כל זאת איננו ראיה כי לא ידע מחמד קרוא וכתוב כי אם למבוכת שכלו ומדעיו.

מלבד אהבתו העצומה אל הנשים וקנאת דתו אשר אכלתהו, טבעו המוסרי טוב מאוד היה; כמה פעמים כל ימי חייו הראה את נדיבות לבו לנגד אויביו אשר חרפוהו וגדפוהו ויבקשו המיתו. מלבד מבוכת ידיעותיו שכלו גדול מאד היה; הוא ידע היטיב למשוך אחריו את בני האדם בעבותות האהבה או בחבלי היראה, ברכות או בפרך כפי המקרה אשר קרהו וכפי צרכי המקום והזמן; ומזה נוכל לבאר את מצוותיו הסותרות כמה פעמים זו את זו; ד"מ במקום אחד אמר כי היין והשחוק תועלת הם לבני האדם (עיין שם ב', רי"ד) ובמקום אחר אומר כי תועבת ד' ומעשה שטן המה (עיין שם ה', צ"א); במקום אחד אמר כי לכל מכבדי ד' יש שכר לפעלתם (עיין שם ב', נ"ח) ובמקום אחר אומר כי אך למאמיניו יש חלק לעולם הבא (עיין שם ג', כ"א). והרבה כדומיהם.

(ג) הקוראן

אלקראן (המקרא) הוא הספר אשר לדעת הישמעאלים נגלה מהמלאך גבריאל אל מחמד חזון אחר חזון, וגם לכל מאמר ומאמר מהספר הלז יקרא השם הזה. גם מכנים אותו בשמות אחרים כמו: אלפרקאן (Alfurkan, הפורקן) אלמשאף (Almuschaf, החיבור)[6], אלד'כר (Aldsikr, הזכרון), אלהודי (Alhuda, קו הישר) וכו'. לדעת הישמעאלים הספר הזה הוא קדמון לבריאת העולם וחקוק על לוח שש ברקיע העליון; הוא עצת ה' הנצחית אשר אין לה חילוף ולא תמורה. הוא נחלק למאה וארבעה עשר חזיונות הנקראים בלשון ערבית: סורה (Surah, חזון). יש ממנו שבע נוסחות נפרדות לעניין שמות החזיונות וחלוקת פסוקיהן; שתים מהן יש במדינה, אחת במכה, אחת בקופה (הכוונה לעיר בעיראק Kufa; להלן כופה), אחת בבצרה (Bossrah), אחת בדמשק ואחת המצויה בידנו והמורגלת לרוב הישמעאלים. כל חזון וחזון נחלק לפסוקים הנקראים בלשון ערבית: אית (Ajat) אותות. כפי הנוסחה אשר בידנו יש בכל ספר הקוראן ששת אלפים מאתיים ותשעה וחמישים פסוקים, שבע רבבות שבעת אלפים שש מאות ותשעה ושלושים מלות, ושתים ושלושים רבבות שלושת אלפים וחמשה עשר אותיות. גה לא יגעו הישמעאלים ממנות, כמה פעמים ימצא בכל הספר כל אות ואות מאלפא ביתא, כל ג'זם (Djesm, שוא) וג'זם, כל תשדיד (Teschdid, דגש) ותשדיד. האחרונים גם כן חלקו את הספר לשלושים אגזת (Idjsat, פרקים) וכל אגזה לשני אחזב (Achdsab, חצי פרק).

אמנם כל החלוקות האלה לא נעשו על פי מחמד, באשר לא כתב את ספרו כי אם גלה את כל החזיונות כפי המקרה אשר קרהו; אמנם תלמידיו ושרי צבאו כתבו את אשר שמעו מפיו, כפי זכרונם וכאשר מצאו ידיהם, על גויל, עלי תמרים, עצמות ואבנים וכו'. אחרי מות מחמד, אבו בכר, חותנו ומשנהו הראשון קבץ את כל הזכרונות האלה וכתבם בספר אחד בלי עניין או המשך או סדר זמן היגלותם, רק לפי גדלותם וקטנותם; את החזיונות הגדולים שם בראש הספר ואת הקטנות בסופו, כאשר יראה הקורא; שמות החזיונות, שמות מקום היגלותם וחלוקותיהם לפסוקים גם כן על פיו נעשו. בכ"ט חזיונות נמצאו על ראשם ראשי תיבות, אשר עליהם מודים מפרשי הישמעאלים כי אלהים לבדו יודע את עניינם; ואני בפירושי הלכתי באשורי חכמי הנוצרים Maracci ,Sale וכו' האומרים כי אלה דברי הסופר, כמו ד"מ אותיות: א'ל'מ' בראש החזון השני וכו' עיין שם. והנה כבר יגעו רבים ממפרשי הקוראן לערוך את חזיונותיו כפי סדר זמן היגלותם וכלם לשוא עמלו, ולמה זה אני הבל איגע? - יספיק לקורא אם אערוך לפניו את אשר לקטתי מדבריהם.

לעניין מקום היגלותם יחלקו חזיונות הקוראן לשבעה ושמונים הנגלים במכה, תשעה עשר אשר במדינה, ושמונה תולים על בירור מקומם. לעניין הזמן נחלקים לראשונים הנגלים במכה טרם נוס מחמד משם, לאשר גלה במדינה בעת מקלטו שם, ולאחרונים הנגלים במכה אחרי שובו שמה בעוז וחיל. גם לא יאמין הקורא הנעים, כי כל הפסוקים הנכללים בחזון אחד ביום אחד נגלו, כי אם כאשר כבר אמרנו: אבו בכר לקט בחפזון את כל אשר מלאה ידו וקבץ כעמיר גורנה תבן ובר, חקים ותוכחות וויכוחים, ויעשם גדיש אחד כאוות נפשו. כמו כן ד"מ כל המפרשים מסכימים כי חמשת הפסוקים הראשונים בחזון צ"ו הם החזון הראשון אשר נגלה למחמד, באשר גבריאל שם בהם את מחמד לנביא, עיין שם; והפסוקים האחרים של החזון ההוא נגלו בזמן מאוחר מאד. כמו כן לדברי הכל חמשת הפסוקים הראשונים של החזון החמישי הם החזון האחרון אשר בו מחמד מזהיר את מאמיניו לאמר: היום הזה השלמתי לכם את האיסלאם וכו' עיין שם; והפסוקים האחרים קודמים מאד בזמן; ועוד הרבה כדומיהם.

לפי ענין דבריו יחלק הקוראן לשני חלקים: אימאם (Imam) וזה: תורת האמונה, דיוו (Diw) וזה: תורת החקים. תוכן אמונת הישמעאלים הוא המאמר: לא אללה אלא אללה, מחמד רסול אללה (אין אל מבלעדי אל, מחמד שליח אל). תורת האמונה נחלקת לששה עיקרים והם: האמין באלהים, במלאכים, ובכתבי הקודש, בנביאים, בתחיית המתים וביום הדין, ובעצת אל הקדמונית אשר יעץ על מקרי ועלילות בני האדם והיא לא תופר (Fatalismus & Praedestinatio). תורת החקים נפרדת לארבעה ראשים: צלות (Ssalat), והוא תפילה ורחיצת הגוף, ציאם (Ssiam) והוא: צום, זכות (Sakat), והוא: נתינת צדקה, וחג' (Chadj) והוא עליית הרגל למכה. על ערך המצוות האלה יורנו המשל אשר היה תמיד בפי מחמד: התפילה מעלה את האדם עד חצי דרך השמימה, הצום מנחהו עד שער השמים והצדקה פותחת את השער.

לענין עצמית אלהים הישמעאלים מסכימים עם אמונת היהודים על היותר נכון; הם מערכים לו את האחדות הגדולה מכל האחדויות; אין בו חילוק ופירוד, אין לו גוף, הוא יודע כל, חכם לב, אדיר על כל, טוב לכל, רחום לכל וכו'. -המלאכים הם רוחות בלי גוף. החשובים מהם הם: גבראיל (Djebrajil), הממונה לגלות לנביאים את החזיונות; מיכאיל (Mikail), המבצע את אמרות וענשי אל; עזאיל (Asail), מלאך המוות המוכיח את בני האדם בקבריהם שלושת ימים אחרי מותם על אודות מעלליהם (כמו חיבוט הקבר על ידי המלאך "דומה" על דעת היהודים), ואסרפיל (Issrafil) הממונה על יום התקומה; הוא יתקע בשופר ביום תחיית המתים ויעורר את ישיני עפר מקבריהם. גם יש לכל אדם שני מלאכים הסובבים אותו בכל דרכיו ומעידים ביום התקומה על מעלליו (עיין קוראן, י"ג, י"ב). מלבד המלאכים יש גם רוחות הנקראות בשם ג'ין (Genii), והם אמצעים בין אלהים לבני האדם; יש להם כנפים, טסין מסוף העולם ועד סופו ושומעים מאחורי הפרגוד את אשר עתיד להיות; אוכלים ושותים, פרים ורבים ומתים (עיין חגיגה, ט"ז, א'). כפי דברי מחמד גם הרוחות הקשיבו לקולו בקראו להם את הקוראן וחבקו את דתו (עיין חזון ע"ב כולו). -את כתבי הקודש המחלקים הישמעאלים לארבעה ראשים והם: תורית (Taurat) והוא: ספרי תנ"ך מלבד ספר תהלים; זבור (Subbur) והוא ספר תהלים; אנג'יל (Indjil) והוא תורת הנוצרים, והקוראן; כל האחרון מאלה הכביד על הקודם לו. -מלבד נביאי היהודים הישמעאלים שמים לנביאים את אדריס (Idris, חנוך), את הוד, את צאלח, את לוט, את שעיב (Schoaib, יתרו) את דולכפל (Dulkefl, עובדיה עבד אחאב), את זכריה (אבי יוחנן המטבל), את יחיי (Jahia, יוחנן המטבל), את איסי בן מרים (Issa Ben Mariam, ישו) ואת מחמד אשר יכנו בשם: חותם הנביאים, כי אחריו לא יקום עוד נביא. ששת הנביאים הגדולים מכלם הם לדעת הישמעאלים: אדם, נח, אברהם, משה, ישו ומחמד, וכל האחרון מאלה חשוב יותר מכל הקודמים לו.

-על אודות תחיית המתים מחמד בעצמו אומר כי אלהים לבדו יודע את יום בואה; אמנם שם לה אותות ומופתים אשר יקדמוה, ואלה יחלקו לגדולים וקטנים. האותות הקטנים הקודמים לתחיית המתים ודומים קצת לחבלי משיח אשר ליהודים (עיין סוף מסכת סוטה) הם: (א) פריעת מוסר בקרב בני האדם. (ב) התנשאות אנשים רקים ופוחזים אל המדרגות העליונות. (ג) שפחות תהיינה אמות גברותיהן. (ד) מלחמות ושפיכות דם בכל ממלכות הארץ. (ה) מלחמת אדום עם ישמעאל. (ו). רעב וחוסר כל בכל הארץ עד כי כל איש העובר על קבר אוהבו יאמר: מי יתן והייתי במקומו! (ז) מדינות אירק וארם ימאנו לתת מס למלך ישמעאל; והרבה כדומיהם.-

האותות הגדולים הם: (א) השמש יצא במערב. (ב) חיה גדולה ונוראה תצא מן הארץ בהיכל הקאאבא. (ג) מלחמת ישמעאל עם מלכות יון וכבישת העיר קונסטאנטינא על ידי שבעים אלף אנשי מלחמה מצאצאי יצחק. (ד) ביאת המשיח ליהודים, וישו ינצחהו במלחמה ויהרגהו. (ה) ירידת ישו ארצה. (ו) מלחמת גוג ומגוג. (ז) מלחמת ישמעאל עם היהודים. (ח) קיטור עב אשר יכסה את פני כל הארץ. (ט) הירח יחשך. (י) הערביים יהפכו לעובדי אלילים. (יא) שני מטילים גדולים, אחד כסף ואחד זהב ימצאו בנהר פרת. (יב) הכושיים ילכדו את העיר מכה ויהרסו את הקאאבה, וזאת לא תבנה עוד לעולם. (יג) כל החיות וכל היצורים הבלתי חיים ישיחו. (יד) תבערה גדולה במדינות הג'ז וימן. (טו) רוח זלעפות אשר תמית את כל ישרי לב. -אורך היום הנורא ההוא מגבל במקום אחד בקוראן לאלף שנים (עיין חזון ל"ב, ד'), ובמקום אחר לחמשים אלף שנה (עיין שם, ע', ד'). ביום ההוא יתקע שלוש פעמים בשופר; לקול השופר הראשון יקיצו ישני עפר, לקול השני יובאו בדין לפני אלהים ולקול השלישי הצדיקים יבואו אל גן העדן והרשעים לחרפות ולדראון עולם.

למען עורר את מאמיניו להלחם בעז וחיל את מלחמת האמונה, מחמד אמר להם כי כבר כתוב מימי קדם בספר המקרים באי זה יום ובאי זה שעה כל איש ואיש ימות, ובבוא השעה הזאת לא יאחרה ולא יחישה אפילו רגע אחד; גם אמר כי הקב"ה כותב בספר המקרים קודם לידת כל אדם; פלוני לחיי עד ופלוני לבאר שחת; פלוני יהיה צדיק ופלוני רשע וכו'. הוללות וסכלות הדעה הזאת, המונעת מבן האדם את בחירתו וחושבתו כצאן אשר לטבח יובל, ידועות לכל משכיל; לכן לא אאריך בה ואשים למטרתי את הענינים האחרים הראויים יותר לערוך מלין עליהם והם: חוקי הישמעאלים.

(א) תפלה ורחיצת הגוף. שתי המצוות האלה לאחת תחשבנה לישמעאלים, כי התפלה מביאה לידי טהרת הנפש והרחיצה לידי טהרת הגוף. לישמעאלים יש חמש תפלות קבע בכל יום: בעלות השחר, בצאת השמש, בצהרים, בבוא השמש ובצאת הכוכבים. מצוותן להיעשות בבית התפלה, ואם אי אפשר, גם כן בכל מקום; ובתפלה שמים הישמעאלים את מגמת פניהם לאל "קבלה" מול מכה, ולפני התפלה רוחצים את פניהם, את ידיהם ואת רגליהם ונכנסים יחפים אל המסגד. את עת התפלה מודיע המואזן (Muezzin, משמיע) בעלותו על ה"מינרה" (Minarat, מגדל בית התפלה) בקול גדול לאמר: "לא אללה אלא אללה, מחמד רסול אללה; אללה אכבר, לא אללה אלא הו La Allah ila Allah, Mohammed rassul Allah; Allah Akbar, La Allah ila hu; אין אל מבלעדי אל, מחמד שליח אל; אלהים אדיר, אין אל מבלעדו)." עיקר תפלת הישמעאלים הוא החזון הראשון אשר בקוראן והוא הנכבד מקול החזיונות; לכן יקרא בשם "אם אלכתב" (Um al-Kitab, אם הספר). -יש שני מיני רחיצה: ע'סל (Ghossl, טבילת כל הגוף) ווודו (Wodu, רחיצת הפנים, הידים והרגלים). על הראשון מצווים האנשים אחרי תשמיש מטתם, שפיכות זרע וטומאת מת, והנשים בימי נדת דוותן ואחר הלידה. על השני מצווים אחרי הסך את רגליהם לפני התפלה. ובמדבריות, אשר אין שם מים, יוצאים ידי חובתם בשימם חול דק על פניהם ועל ידיהם ועל רגליהם (עיין קוראן, חזון ד', מ"ד).

(ב) צום. מחמד קרא את הצום: שער האמונה; גם היה משל בפיו: ריח פי המתענה ערב לד' מנופת צופים. חכמי הישמעאלים מחלקים את הצום לגופני, חושי ורוחני. הראשון כולל את ההעצרה ממאכל ומשתה ומתשמיש המטה; השני את המניעה מהריח בבשמים, מעשן ואבק הטאבאק, משמוע קול שיר וכלי זמר; השלישי, והוא העיקר, את ההחדלה מהרהורים רעים וכו'. בקוראן מצווה לישמעאלים צום-הרמצאן; בחודש הזה, אשר בו נגלה הקוראן (עיין שם ב', קע"ז-קפ"א), מצוה להתענות כל החודש כולו מעלות השחר עד צאת הכוכבים ולמנוע את עצמו מכל התענוגים הגופנים והחושיים והרוחניים הנזכרים למעלה. אחר כלות החודש הזה יש לישמעאלים חג שלושת ימים הנקרא "בעירם" (Bairam) אשר בו ששים ושמחים ומיטיבים לנפשותיהם בעד התנזרותם בימי הצום. -אחרי מות מחמד גם כן הושם צום שלושת ימים אחרי ראש כל חודש, אמנם הישמעאלים בזמננו אינם מקפידים בו כל כך.

(ג) נתינת צדקה. זאת נחלקת לשתים: זכות (Sakat), ובה יובנו המסים אשר לכל איש לתת אל אוצר המלך, וצדקת (Ssadakat), מתנות לאביונים אשר כל איש נותן כמתנת ידו וכנדבת לבו. לענין הראשון כל ישמעאלי מוכרח לתת מכל רכושו, מבקרו, מכספו, מפרי אדמתו וממרכלתו וכו' שנים וחצי ממאה מדי שנה בשנה אל גנזי המלך.

(ד) עליית הרגל למכה עם מנהגיה כבר חק היתה לישמעאלים מימי קדם, אמנם מחמד העביר את התועבות אשר נעשו בה; כמו כן ד"מ לפני בוא מחמד הערביים התפשטו ערומים בהקיפם את הקאאבה וכו'. -טרם דברנו על חקי החג הזה, נציע פה תבנית קטנה על היכל הקאאבה אשר במכה. היכל החרם (Charam) הוא באמצע העיר ונקרא מסגד אלחרם, ובאמצעו בנין משלוש דפנות הנקרא קעב"ה או בית אללה, כ"ד אמה על אמה ארכו, כ"ג אמה על אמה רחבו וכ"ז אמה על אמה קומתו. בקרן זויות אצל הפתח נמצאה האבן השחורה ממולאה כסף, והיא האבן אשר לדעת הישמעאלים אלהים נתן לאדם הראשון לזכרון מגן העדן, ואת האבן הזאת שם יעקב מראשותיו וישכב עליה בנוסו מבאר שבע חרנה. הישמעאלים מכבדים אותה מאד ונושקים אותה מדי עברם עליה. לצפון הקאאבה מונחת אבן לבנה המכסה את קברי ישמעאל והגר. למזרחו הוא הבאר זמזם (Zamzam), אשר המלאך הראה את הגר בבקשה מים. אנשי מכה עושים סחורה גדולה במי הבאר הזה ומשלחים אותה בצלוחיות נחתמות בכל ארצות ישמעאל, באשר לדעת הישמעאלים המים האלה מחזקים את כח הזכרון, מעוררים את רוח המליצה ומרפאים מחליים שונים וכו'. אצל הבאר הזה הוא מקאם אברהים (Makam Ibrahim, מכון אברהם) והוא האבן אשר עמד עליה אברהם בבנותו את הקאאבה. כל גבול מכה לקודש יחשב לישמעאלים; בהיקף י' פרסאות מהעיר הוא גדר, אשר בקרבו אסור לעשות מלחמה, להרוג איש, ולצוד ציד; ואיש אשר לא מדת מחמד הוא, בעברו את הגדר ההוא, אחת דתו להמית. כל ישמעאלי השלם בבריאת גופו מצווה לעלות לכל הפחות פעם אחת כל ימי חייו לרגל אל מכה ולהתפלל שם בהיכל הקאאבה; חדשי השנה המועדים לעליית הרגל הם: שוול, דולקדי ודולחגי (Schewal, Dulkadi, Dulhadji); בחודש האחרון הזה כל העולים לרגל כבר נקהלים במכה, יען כי קרבנות הרגל נקרבים בעת ההיא. העולים לרגל מתעטפים בקרבם אל גבול מכה באדרת צמר לבנה הנקראה: אחרם (Ihram); כל עת עלותם אסור להם לצוד ציד, להלחם באויביהם, לגשת אל אשה, לגלח את שער ראשם ואת צפרניהם, ולדבר דברים בטלים. אחרי כל מאה ומאה צעדים אשר צעדו משתחוים ואומרים: "לביית אללה" (Labaith Allah, הנני אדוני!) גם זורקים אבנים מתחת רגליהם למען השיב את השטן מרדוף אחריהם (עיין חזון ג', ל"א). בבואם אל מכה שמים את פעמיהם בלי התמהמה אל היכל החרם אשר בתוכו הקאאבה, ונושקים את האבן השחורה ומקיפים משם את הקאאבה שבע פעמים, ובכל הקפה והקפה נושקים את האבן מדי הגיעם אליה; אז הולכים לבקר את שני ההרים "צפה" "ומרות" (Ssafa & Merwat) אשר אצל מכה ומתפללים שם ומשקיפים בתפילתם פעם לימין ופעם לשמאל, זכר להגר אשר עיניה שוטטו הנה והנה לכל פינה למען מצוא מים לשתות. משם שמים את דרכם על עמק מינה אשר שם המערה אשר נחבא בה מחמד שלושת ימים מפני אויביו בנוסו ממכה, ועומדים שם שלושת ימים בתפילה. משם הולכים אל ההר ערפת (Arafat) אשר שם הראה המלאך להגר את באר המים, ועולים עליו לאט לאט כאיש עיף ויגע, ויורדים ממנו במרוצה זכר להגר אשר עלתה עליו לאט מעייפות ומצמא וירדה ממנו במרוצה למען השקות את בנה אחרי ראותה את עין המים. בהר הזה מתפללים וקוראים את הקוראן כל הלילה ההוא. אחרי שובם משם אל עמק מינה מקריבים שם את קרבנות הרגל: צאן או בקר או עזים או גמלים, ואוכלים מבשרם כדי שובעה ואת הנותר נותנים לאביונים. אחר הסעודה מגלחים את שער ראשם ואת צפרניהם ומבעירים מדורה גדולה אשר בה ישליכו את השערות ואת הצפרנים. אז שבים אל הקאאבה וחוזרים ונושקים את האבן השחורה ועושים בה תפילה מרובה, ואז - חסל סדר עליית הרגל כהלכתו. -זולתי ארבע המצוות האלה: תפלה ורחיצת הגוף, צום, נתינת צדקה ועליית הרגל, יש עוד לישמעאלים חק אשר לא הזכירו מחמד בקוראן, והוא: מצות מילה, והיא נפרדת ממילת היהודים כי היא בלי פריעה ומציצה, וזמן עשייתה בשנת שלוש עשרה לחיי הישמעאלים, זכר לישמעאל אשר נמול בשנת שלוש עשרה לימי חייו. ויען כי החק הזה איננו נזכר בקוראן, הנוצרים העוברים אל דת מחמד אינם נזקקים לו. -עוד יש לישמעאלים מצוה אחרת והיא: מלחמת האמונה, אך אינה נוהגת כי אם בהחל אויבי דת מחמד להלחם.

טרם אחדל מדבר על הקוראן, אגיד מעט על האיסורים אשר בו, על מליצותו ועל ערך ענינו.

הקוראן אסר לישמעאלים את היין, את שחוק הקוביא ובכללו כל השחוק המאבד את הממון, את הפסילים, את החלוקה על פי הגורל (עיין שם ה', צ"א), את הריבית (עיין שם ב', רס"ח-ר"ע), את הנבלה, את דם הנפש (אמנם דם האיברים מותר לישמעאלים, לכן אין להם תורת מליחה), את בשר החזיר, את תקרובת עבודת אלילים, את החנוקה, את השבורה, את הנפולה ואת הנגוחה מקרני בהמה אחרת ואת הטרפה (עיין שם, ה', ד'). גם יש להם מצות שחיטה בלי בדיקה, ובשחטם שמים את פניהם לאלקבלה (AlKiblah, דרום) מול מכה ואומרים לפני השחיטה: בסם אללה אלרחמן אלרחים (Bismillah alRachman alrachim בשם אלה הרחמן והרחום). ארבעה מיני בהמות מותרים לאכול לישמעאלים: הבקר והצאן והעזים והגמלים (שם ו', קמ"ז-קמ"ח); מהעופות והדגים ושאר החיות לא נאסר להם מאומה.

דיני העריות חמורים לישמעאלים מליהודים, באשר גם כן אסור להם לקחת את בנות אחיהם ואת בנות אחיותיהם (שם ד', כ"ז); ביאה שלא כדרכה והחזרת הגרושה משנשאת ומת או גרשה בעלה האחרון מותרת (שם ב', רכ"א-רכ"ח); גם אסור לישמעאלים לקרב אל נשיהם בימי נדת דוותן (שם ר"כ); על הטבילה לא הוזהרו הנשים בפירוש בקוראן, אמנם נוהגות בה.

שפת הקוראן היא הצחה והנכבדת מכל השפות הערביות אשר דובר בהן בימים ההם, כאשר כבר בארנו לעיל, ומלמדת להועיל את כל בעלי לשון ערב ההוגים בה; המליצה אשר בו היא לפעמים נעימה ורוממה([7], אמנם לרוב פחותה, גרועה, בזויה ומלאה דברי ריק וכזבים החוזרים מאה פעמים ומלאים את אזן השומע, ועליהם הכתוב אומר: "ככלב שב אל קיאו, כסיל שונה באולתו". - ומה אומר ומה אדבר על ערך ענינו? הוא נופל כל כך מערך תורתנו הקדושה כיקר נפש מחמד מיקר נפש משה רבינו ע"ה; הבט נא וראה את קורות יוסף הצדיק כאשר הם כתובים בקוראן חזון י"ב, לנגד ספר בראשית ל"ז עד תומו - או את קורות משה בקוראן חזון כ"ח לנגד ספר שמות ב'-י"ב והרבה כדומיהם; אז תדע להבחין בין סגים לכסף ובין שמרים ליין. ואם אגיד לך האמת, הקורא הנעים, לולי היה הקוראן ספר כולל את יסודי דת נפרצת עד מאד, לפי ערך ענינו לא היה כדאי לראותו אף כי לקרא בו.


(ד) מה לקט מחמד מאמונת ומספרי היהודים.

על אודות הענין הזה כבר כתב החכם המפואר גייגר את ספרו הנודע בשערים לתהלה ולתפארת: Was hat Mohammed aus dem Judenthume aufgenommen? Bonn 1833, והנני נוטל רשות ממנו ללקט איזה פרחים מגן חכמתו הגדול ורחב ידים ולשתלם בספרי זה. כאשר כבר אמרנו לעיל, מספר היהודים אשר בארץ ערב גדול ועצום מאד היה, לכן לא בזה מחמד לשיתם לו לאוהבים גם אם שנאם בכל לבו (עיין שם ה', פ"ה); הוא ידע היטיב כי גדולים היו ממנו בחכמה ובמדע, לכן יגע ועמל לדעת מעט מענין ספרי קדשיהם ותלמוד ואגדה, למען יוכל להתווכח עמהם. מצאנו הרבה פעמים בקוראן כי היהודים שטנו את מחמד בשאלות נשגבות ממנו, ולמען הכעיסו בקשו ממנו מופתים באשר ידעו כי אין לאל ידו לעשותם, והוא ענם בקושי תשובות רפות וחלשות הסותרות זו את זו ומורות על שקרותו וסכלותו, ולפעמים הודה על האמת לאמר: אין בידי לעשות מופתים, אינני כי אם מזהיר! - את דברי המדרש והאגדה אשר הביא בקוראן למד למשמע אזן מפי דודו ואראקא, כאשר כבר ביארנו לעיל, וגם מפי עבד אללה אבן סלאם (Abd Allah Ibn Salam' ) אחד מחכמי היהודים אשר מאהבת בצע חבק את דתו; ומחמד נטה עליהם קו תהו ואבני בהו ויתארם כמתכונת שכלו הנבוך וכפי המקרה אשר קרהו[8]. -הנני מחלק את אשר לקט מחמד מדת היהודים לשלושה, והם: חוקי היהודים, סיפורי התורה, ודברי תלמוד ואגדה ומדרש.[9] חקי היהודים אשר אסף מחמד אל דתו נראים מאשר פירשנו בפרק הקודם; את סיפורי ספרי תנ"ך אשר ניוול וכיער מחמד בכזביו נשמיט פה באשר ידעתי כי כל המבין לקרוא את ספרי בקי היטיב בספרי תנ"ך; אם כן לא אציע פה כי אם את דברי התלמוד ואגדה ומדרש הנמצאים בקוראן ואערכם כפי סדר החזיונות:

חזון ב': פסוק כ"ח: " הוא נטה שמים וימתחם לשבעה שחקים."

חגיגה י"ב, ב': "אמר ר' יהודה שני רקיעין הן שנאמר: הן לד' אלוהיך השמים ושמי השמים; ר"ל אמר: שבעה ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות."

פסוק כ"ט-ל"ד: "באמור אדונך אל המלאכים: שום אשום לי משנה בארץ, ענו: התשים לך אם אחד אשר ישחית בארץ וישפוך דם וכו' ויורה את האדם שמות כל הדברים וכו' ויאמר אלהים: אדם! קרא אתה, ויקרא וכו'."

מדרש רבה, במדבר י"ט: "בשעה שבא הקב"ה לברא את האדם נמלך במלאכי השרת ואמר להם: נעשה אדם בצלמנו וכו', אמרו לפניו: מה אנוש כי תזכרנו? אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעים; כיוון שברא אדם העבירם לפניו, אמר לו?? זה מה שמו? אמר: זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל. ואתה מה שמך? אני נאה להקרא אדם שנבראתי מן האדמה ואני מה שמי? לך נאה להקרא: אדוני, שאתה אדון לכל בריותיך וכו'. גם תמצא במסכת סנהדרין נ"ט, ב': אדם הראשון מסב בגן עדן היה, והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין."

פסוק ל"ה: "אבל השטן גרשם והוציאם משם, וכו'." פרקי דרבי אליעזר י"ג: "היה סמאל השר הגדול שבשמים לוקח את הכת שלו ירד וראה כל הבריות שברא הקב"ה ולא מצא חכם להרע כנחש, עלה ורכב עליו וכל דבריו שדבר לא דבר ולא עשה אלא מדעתו של סמאל."

פסוק נ"א: ותאמרו: "משה! לא נשמע בקולך עד כי אם נראה אלהים עין בעין וכו'." עבודה זרה ג', ב': "שני דברים שאלו ישראל מלפני הקב"ה שיראו כבודו וישמעו קולו וכו'. "

פסוק נ"א: "בכרתנו לכם ברית ונרם עליכם את ההר וכו'."

שם ב', ב': "ויתייצבו בתחתית ההר - אמר ר' דימי בר חמא: מלמד שכפה הקב"ה הר כגיגית על ישראל ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם." פסוק קכ"ה, קכ"ו: "בקרב ימי יעקב למות ויאמר אל בניו: את מי תעבדו אחרי מותי? ויענו את אלהיך נעבד ואת אלהי אבותיך וכו'."

בראשית רבה , ל"ח: " בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו ואמר להם: שמעו אל ישראל אביכם! שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה. אמרו לו: שמע ישראל אבינו! כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה כך אין בלבנו מחלוקת אלא: ד' אלוהינו ד' אחד! פירש בשפתיו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!"

פסוק רכ"ו: "האשה הגרושה תאחר להינשא עד טהרתה השלישית." יבמות מ"א, א': "וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלושה חודשים."

פסוק רל"א: "האם תיניק את בנה שתי שנים שלמות." כתובות ס', א': " יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חודש, מכאן ואילך כיונק שקץ. " פסוק רנ"ד: "הלא התבוננת האיש אשר הריב באברהם על אלהיך הנותן לו את המשרה." בראשית רבה י"ז: "נסביה ומסריה לנמרוד אשר ליה נסגד לנורא! א"ל אברהם ונסגד למיא דמטפין לנורא א"ל נמרוד נסגד למיא! א"ל נסגד לעננא דטעין מיא; א"ל נסגד לעננא א"ל א"כ נסגד לרוחא דמבדר עננא א"ל נסגד. לרוחא א"ל נסגד לבר אנסא דסבל רוחא. אם מלין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך לתוכו ויבוא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. ירד אברהם לכבשן האש וניצל."

חזון ד': פסוק מ"ד: "אל תתפללו בשכרותכם וגם אל תתפללו אחרי צאת מכם שכבת זרע וכו'." עירובין ס"ד, א': " שכור אסור להתפלל וכו', ברכות ל"א, ב': בעל קרי אסור להתפלל וכו'."


חזון ה': פסוק ד': "ואת החנוקה ואת השבורה ואת הנפולה וכו' עיין חולין פרק ג' משנה א'." פסוק ל"ד: " וישלח אלהים עורב אשר גרר את האדמה להורות את קין איך יכסה את נבלת אחיו וכו'." פרקי דרבי אליעזר כ"ח: "היו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלים עליו ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נהוגים בקבורה; בא עורב אחד שמת לו אחד מחביריו לקח אותו וחפר במרץ וטמנה לעיניהם; אמר אדם: כעורב אני עושה; מיד לקח נבלתו של אהבל וחפר במרץ וטמנה."

פסוק ל"ה: "לכן צוינו את בני ישראל : איש כי יכה נפש אחת וכו' יחשב לו כאלו המית את כל בני האדם, ואיש כי יחיה נפש אחת כאלו החיה את כל בני האדם." סנהדרין ל"ז, א': "מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר: דמי אחיך זועקים, אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך וכו' ללמדך שכל האבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולא מלא."


חזון ו': פסוק ע"ב: "זכור את אשר אמר אברהם אל אור אביו: האתה עובד אלהים אחרים " וכו'." בראשית רבה י"ז: " תרח עובד לצלמים היה; חד זמן נפק לאתר הושיב לאברהם מוכר תחתיו; היו אתי בר אנם, בעי דיזבן והוא אמר ליה: בר כמה שנין את? והוא אמר ליה: בר חמשין או שתין; והוא אמר ליה: וי ליה להאי גברא דהוי בר שתין ובעי למסגד לבר יומי! והיה מתבייש והולך לו. חד זמן אתת חדא אתתא טעינא בידה חדא פינך דסולת, אמרת ליה: הא לך, קרב קדמיהן! קם נסב בקלסא בידיה ותברינין לכלהון פסיליא ויהב בקלסא בידא דרבא דהוה ביניהון; כיון דאתא אבוהי אמר ליה: מאן עביד להון כדין? אמר ליה: מה נכפר מנך? אתת חדא אתתא טעינא לה חדא פינך דסולת ואמרת לי: הא לך קרב קדמיהון! קרבית לקדמיהון. הוה דין אמר: אנא איכול קדמי, ודין אמר: אנא איכול קדמי! קם הדין רבא דהוה ביניהון, נסב בקלסא ותברינון! - אמר ליה: מה אתה מפלה בי; וידעין מינון? אמר ליה: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר וכו'."


חזון ז': פסוק מ"ג: " מסך ביניהם (בין הצדיקים ובין הרשעים לעתיד לבוא), ועל המחילה אנשים אשר יכירום בסימניהם." קוהלת רבה, ז', י"ד: "כמה ריוח ביניהם (בין גן עדן לגיהנום)? ר' יוחנן אמר: כותל; ר' אחא אמר טפח; ורבנן אמרי: שתיהן שוות כדי שיהיו מליצות מזו לזו."

פסוק נ"ו, נ"ז: "הן שלחנו את נח אח עמו לאמר עמי! את ד' לבדו תעבוד וכו' ויאמרו אליו זקני כמו: הן שונה אתה מאד וכו'." סנהדרין, ק"ח, ב': "דרש רבא מאי דכתיב: לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים והיו מבזין אותו; אמרו לו: זקן! תיבה זו למה? אמר להם: הקב"א מביא עליכם את המבול, וכו'.

פסוק ס"ו: "ואל אנשי עאד שלחנו את אחיהם הוד לאמר: עמי! את ד' לבדו תעבד וכו'." ילקוט בראשית ס"ו: "נביא גדול היה עבר שקרא את שמו פלג ברוח הקודש שנאמר: כי בימיו נפלגה הארץ. גם תמצא בבראשית רבה ל"ח: ויהי בנסעם מקדם, הסיעו עצמם מקדמונו של עולם; דור הפלגה אמרו: בואו ונעשה לנו מגדל ונשים עבודה זרה בראשו.

פסוק פ"ג: "ואל אנשי מדין שלחנו את אחיהם שעיב (יתרו) לאמור: עמי! עבדו את ד' כי אין לכם אל זולתו וכו'.

שמות רבה א': "ולכהן מדין שבע בנות, והלא הקב"ה שונא ע"א ונותן מהוס למשה אצל עכו"ם? אלא אמרו רבותינו": יתרו כומר היה לע"א וראה שאין בה ממש ובסר עליה והרהר לעשות תשובה. עד שלא בא משה, קרא לבני עירו ואמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם, מעתה זקן אני; בחרו לכם כומר אחר! והוציא כל תשמיש ע"ז ונתן להם: ונתן להם; הכל עמדו ונידוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשה לו מלאכה ולא ירעה את צאנו ולא קבלו. ויבואו הרועים ויגרשום, אפשר הוא כהן מדין והרועים מגרשים בנותיו? אלא ללמדך שנידוהו וגירשו בנותיו.

פסוק קי"ח: "ויאמר פרעה: התאמינו בו בלתי אם רצוני וכו'? " שמות רבה ה': "אמר להם פרעה: מתחילה שקר אותם אומרים כי אני אדון העולם ואני בראתי את עצמי ואת נילוס שנאמר: לי יאורי ואני עשיתיני."

פסוק קמ"ז: "ונגד רצון משה עשה עמו עגל סורק ומנזמיהם וכו'. " פרקי דרבי אליעזר מ"ה: " ויצא העגל הזה גועה, וראו אותו ישראל; רבי יהודיה אומר: סמאל נכנס לתוכו והיה גועה להתעות את ישראל. "

פסוק קנ"ד: "ויאמר אהרון: בן אחי! העם הזה גבר עלי, עוד מעט והרגוני". סנהדרין ה', א': "אהרון ראה חור שזבוח לפניו; אמר אי לה' שמענא להון, השתא עבדי לי כדעבדי בחור".

פסוק קע"ח: "שאל נח אותם על העיר הקרובה אל הים אשר חטאה ביום השבת בהיראות אליהם הדגים ביום שבתם, אך ביום אשר חללו את השבת לא נראו הדגים." קידושין ע"ב, א': "בירתא דסטיא (שם עיר) איכא בבבל; היום סרו מאמרי המקום דאקפי פירא בכוורי (הציף הכיכר דגים הרבה) בשבתא ואזיל ולדי בהו בשבתא ושמתיהו ר' אחי ברבי יאשיה ואישתמוד.

חזון ט':

פסוק ל': "היהודים אומרים: עזרא בן אלהים הוא." לא מצאתי על העלילה הזאת סמך אחר בספרי חכמינו כי אם במסכת סנהדרין כ"א, ב': "ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו לישראל אלמלא לא קדמו משה".

חזון י':

פסוק כ"ט: ביום הדין נקבץ את כלם ונאמר אל עובדי האלילים: לכו אל מקומכם אתם ואליליכם!" סוכה כ"ט, א': "אין לך כל אומה ואומרה שלוקה שאין אלהים לוקין עמה שנאמר: ובעל אלהי מצרים מעשה שפטים". פסוק פ"ח: "ולא האמין במשה כי אם שבטו בתוך עמו וכו'". שמות רבה ה': "שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך". פסוק צ': "אמנם היו נצילך למען תהיה לאות לדור נולד".

פרקי דרבי אליעזר מ"ג: "תדע לך כח התשובה מפרעה מלך מצרים שמצרד בצור עליון הרבה מאוד שנאמר: מי ד' אשר אשמע בקולו; ובאותו לשון שמטא, בו בלשון עשה תשובה שנאמר: מי כמוכה באלים ד', והצילו הקב"ה מבין המתים. ומניין שלא מת שנאמר: כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך, והעמידו הקב"ה מבין המתים לספר כחו וגבורתו; ומניין שהעמידו שנאמר: ואולם בעבור זאת העמדתיך".

חזון י"א:

פסוק ט': "ויכן את כסאו על פני המים". רש"י בראשית א', ב': "כסא הכבוד עומד באויר ומרחף על פני המים ברוח פיו של הקב"ה".

פסוק מ"ב: "ובבוא דברנו ויחם התנור". סנהדרין ק"ח, ב': "אמר רב חסדא: ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו".

פסוק ס"ג: "מארה באה עליהם בעולם הזה ותרבץ בהם ביום התקומה". סנהדרין ק"ז, ב': "דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא שנאמר: ויפץ ד' אותם משם על פני כל הארץ, וכתיב: ומשם הפיצם; ויפץ ד' אותם בעולם הזה ומשם הפיצם לעולם הבא".

פסוק ע"ג: "אך בראותו כי ידיהם לא נגעו במאכל" וכו'. בבא מציעה פ"ו, ב': "אמר ר' תנחום בר חנלאי: "לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם. אכלו סלקא דעתך, אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו".

חזון י"ב:

פסוק כ"ד: ותחשק נפשה בו וגם נפשו משקה בה, לול ראה אות מאת אדוניו.

סוטה ל"ו, ב': "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו אמר ר' יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו וכו' באותה שעה באתה דיוקנא של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם וכו'".

פסוק כ"ו: "אם כתנתו קרועה מלפניו דבריה נכונים והוא דבר כזבים" וכו'. עיין ספר הישר פרשת וישב.

פסוק מ"ב: "וינסהו השטן את זכרון אדוניו וישב עוד ימים במשמר". בראשית רבה י"ט: "ודבר שפתים אך למחסור, על ידי שאמר לשר המשקים: זכרתני והזכרתני, נתוסף לו שתי שנים שנאמר: ויהי מקץ שנתים ימים".

פסוק ס"ז: "בני! אל תבואו בשער אחד כי אם בשערים שונים אל העיר". בראשית רבה, ל"א: "אמר להם יעקב: אל תכנסו כלכם בפתח אחד".

פסוק ע"ח: "ויאמרו הן גנב, גם אחיו גנב". בראשית רבה ל"ב: "אמרו הא גנבא בר גנבתא; אמו גנבה את תרפי אביה והוא גנב את לב אביו". פסוק פ"ה: "אני יודע מאתו אם אשר אתם אינכם יודעים." ילקוט בראשית קמ"ג: "שאל אפיקורוס אחד לרבנו: אפשר שהמתים חיים? אבותיכם אינם מודים ואתם מודים? מה כתיב ביעקב: וימאן להתנחם: אילו היה יודע שהמתים חיים היה ממאן להתנחם? אמר לו: סוטה! לפי שהיה יודע ברוח הקודש שהוא חי ואין מקבלין תנחומין על על החי".

חזון י"ג: פסוק י"ב: "לכל אדם יש מלאכים הולכים לפניו חליפות וצבא; הם שומרים את ארחותיו כדבר אל וכו'." תענית י"א, א': "דבי רבי שילה אמרי: "שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו'."


חזון ט"ו: פסוק י"ז: "ונשמרם מכל שטן נסקל." חגיגה ט"ז, א': "ששה דברים נאמרים בשדים, שלושה כמלאכי השרת ושלושה כבני אדם; שלושה במלאכי השרת: יש להם כנפים וטסין מסוף העולם ועד סופו ויודעין מה שעתיד להיות; יודעים סלקא דעתך אלא שומעין מאחורי הפרגוד; שלושה כבני אדם; אוכלים ושותים, פרים ורבים ומתים".

פסוק מ"ד: "לגיהנום שבעה שערים וכו'". עירובין י"ט, א': "אמר ר' יהושע בן לוי; ז' שמות יש לגיהנום; שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמוות וארץ התחתית. ובספר הזוהר שמות ק"נ איתא: שבעה פתחים אינון לגיהנם".

חזון י"ט: פסוק נ"ה, נ"ו: "הזכיר נח גם את אדריס (חנוך) בספרך, כי צדיק היה, ונרוממהו על במתי על".

עיין ספר הישר בראשית ה'.

חזון כ': פסוק מ"א: "ונשיבך אל אמך למען תבליג עינה" וכו'. סוטה י"ב, ב': "האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, מאי שנא מעבריות? מלמד שהחזירוהו למשה על כל המצריות כולן ולא ינק; אמר (הקב"ה): פה שעתיד לדבר עמי יינק דבר טמא?

פסוק ס': "הן נראך קסמים כקסמיך". ילקוט שמות קפ"ב: "אותו פרעה שהיה בימי משה אמגושי גדול היה".

חזון כ"א: פסוק פ': "ונשם את הרוח עבד לשלמה". ילקוט שמות קפ"ב: "ליה ישתמעון שדין ופגעין וחיין, ורוחין בישין אתמסרו בידיה".


חזון כ"ז: פסוק י"ז-מ"ה: עיין תרגום שני שם.


חזון כ"ח: פסוק ע"ו: "קארון (קורח) מעם משה היה וירם לבו על חתנו לו אוצרות לרוב, עד כי המון אנשים גבורי חיל לא יכול שאת את מפתחות בית גנזיו". ילקוט קוהלת ה', י"ב ומסכת סנהדרין ק"י, א': "עושר שמור לבעליו לרעתו, אמר ר"ל זה עשרו של קורח וכו' ואמר רב לוי: משוי ג' מאות פרדות לבנות היו מפתחות של בית גנזיו של קורח וכולהו אקלידי וכלפי דגילדא. אמר ר' חמא בר חנינא: שלוש מטמוניות הטמין יוסף במצרים; אחת נתגלתה לקורח ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא".

חזון כ"ט: פסוק ז': "אך אם יפצרו בך לדמות לי אלהי נכר אשר לא ידעתם, אל תשמע בקולם". יבמות ו', א': "אמר לו אביו: היטמא או שאמר לו: אל תחזיר יכול ישמע לו, תלמוד לומר: איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו כלכם חייבים בכבודי".

פסוק ל"ח: "גם את קארון ואת פרעה ואת המן הכרתנו". במדבר רבה י"ד: "קורה היה קתוליקוס לביתו של פרעה".


חזון ל"ג: פסוק נ"ג: "והוא יבוש מהגידו לכם" וכו'. פסחים פ"ו, ב': "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה חוץ מזה. דרך ארץ פרק ו': "הנכנס לבית כל מה שיגזר עליו בעל הבית יעשה".

פסוק ס"ט: "אל תהיו כאנשים אשר הכעיסו את משה בדיבותיהם". סנהדרין ק"י, א': "וישמע משה ויפול על פניו, מה שמועה שמע? מלמד שחשדוהו באשת איש וכו' אמר ר' שמואל בר יצחק מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה וכו'. תנחומה במדבר כ': "כיוון שירדו משה ואלעזר מן ההר נתקבלו כל הקהל עליהם; אמרו להם: היאך מלאך המוות יכול לפגוע באדם שעמד במלאך המוות ועזרו, דכתיב: ויעמד בין החיים ובין המתים ותעצר המגפה? אם אתם מביאים אותו, מוטב, ואם לאו נסקל אתכם! -באותה שעה עמד משה בתפלה ואמר: רבש"ע; הוליכני מן החסד! - מיד פתח הקב"ה את המערה, והראהו להם שנאמר: ויראו כל העדה כי גווע אהרון".


חזון ל"ד: פסוק י"ג: "לא גלה להם איש את מותו כי אם תולעת הארץ אשר אכל את מטהו". סנהדרין כ', ב': "אמר ריש לקיש: בתחלה מלך שלמה על העליונים וכו' ולבסוף מלך על התחתונים וכו' ולבסוף לא מלך אלא על ישראל וכו' ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים וכו' ולבסוף לא מלך אלא על מטתו וכו', ולבסוף לא מלך אלא על מקלו שנאמר וזה היה חלקי מכל עמלי. -גטין ס"ח, ב': "וזה היה חלקי מכל עמלי, מאי וזה? רב ושמאול, חד אמר מקלו וחד אמר גונדו (כלומר לבושו; עיין רש"י שם).


חזון ל"ח: פסוק ל"ב: "ויאמר הגישו אלי את סוסי". סנהדרין כ"א, ב': "אמר ר' יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה? שהרי שני מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם. כתיב: לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור וכתיב: ויהי לעת זקנה שלמה נשיו הטו את לבבו; וכתיב: ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב: ותצא מרכבה ממצרים כשש מאות וכו'".

פסוק ל"ג: "ונשם על כסאו גוף דומה לו עד כי שב מפסעו". גיטין ס"ח, ב': "אותביה (אשמודאי לשלמה) למד גפיה ברקיעא ולמד גפיא בארעא פתקיה ארבע מאה פרסי; על ההיא שעתה אמר שלמה: מה יתרון לאדם בכל עמלו וכו' היה מחזר על הפתחים כל היכא דמטא אמר: אני קוהלת הייתי מלך על ישראל" וכו'.


חזון מ': פסוק מ': "ויאמר איש מאמין מעם פרעה" וכו'. שמות רבה א': "אמר אחד מהחרטומים: אלולי יוסף לא היינו חיים".


חזון נ': פסוק כ"ט: "ביום ההוא נאמר אל הגיהנום: האינך עוד מלא? - יענה: היש לך עוד? - אותיות דרבי עקיבא ח', א': "מניין ששרה של גיהנום אומר בכל יום ויום: תן לי מאכל כדי סיפוק? שנאמר: לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק " וכו'.

פסוק מ': "חכה ליום קרוא הקורא ממקום קרוב". אותיות דרבי עקיבא ט', ב': "הר הבית עומד באמצעו על עולם".


חזון נ"ז: פסוק כ"א: "ואת גן העדן אשר רחבו כרוחב השמים והארץ". תענית י', א': "עולם אחד מששים בגן, גן אחד מששים לעדן ועדן אחד מששים לגיהנם; נמצא כל העולם כולו ככיסוי קדרה לגיהנם".


חזון ס"ב: פסוק ט': בהקראכם להתפללת ביום הקהל וכו'. פירוש הראב"ע שמות ט"ז, א': "בלשון ערבי קראו חמשה ימים על דרך המספר ויום הששי: אלגומעה (הקהל) על שם חיבורם, כי הוא להם היום הנכבד בשבוע; ויום השבת קוראים אותו סבת (Ssibt) כי השי"ן והסמ"ך מתחלפים בכתיבתם ואלה מישראל למדו.

אלה הם לפי עניות דעתי כל מאמרי הש"ם ואגדות ומדרשים הנזכרים בספר הקוראן.



(ה) מה לקט מחמד מדת הנוצרים?

על הענין הזה אומר בדרך כלל, כי מחמד עשה לספרי אמונת הנוצרים כאשר עשה לספרי תנ"ך אשר ערבב ובלבל את סיפוריהם. והנה לדעת רוב מפרשי הנוצרים לקט מחמד את דבריו על ענין ישו מאיוואנגיליאום אפוקריפי הנקרא בשם: Evangelium Barnabae, והוא הוסיף עוד עליהם נופך משלו. כמו כן דרך משל דבר ישו אל בני ישראל: "הנה אצור לכם דמות צפור מחומר ואפח בו רוח חיים" (חזון ג', מ"ג; ה', ק"ו); או כי תלמידי ישו בקשו ממנו כי יוריד להם שלחן מן השמים (שם ה', קי"ב); והרבה כדומיהם. לעניין עצמית ישו מחמד הסכים לדעת כת המונופיזיטן האומרים כי לישו היה אך טבע אחד והוא אלהי ורק דמות גוף היה לו בשעת היתלותו, וטרם נתלה העלהו אלהים חי השמימה ותשאר אך דמות גופו בארץ (עיין שם ג', מ"ו; ד', קמ"ז ופירושי). את אשר חשב מחמד על ערך ישו נראה מהמאמר הזה (שם ד', קס"א, קס"ב): "באמת המשיח ישו בן מרים שליח ד' היה, דברו ורוחו אשר שם במרים. האמינו בד' ובשלוחו ואל תוציאו את הדבר: שלוש! חדלו לכם מזאת, אז טוב לכם. אין אלהים כי אם אחד; חלילה לו להוליד בן! -האומרים: ישו בן מרים אלהים הוא, בוגדים המה. (שם ה', ע"ו). -גם האומרים: אלהים הוא השלישי מהשלושה בוגדים המה וכו'.

(ו) מה מעובדי האלילים. בימי מחמד היו לערביים חקים ומנהגים רבים מימי קדם, אשר מחמד לא העיז פניו לשלוח יד בהם ולטאטאם במטאטא השמד על יקר ערכם בעיני עמו, לכן אסף אותם אל דתו החדשה כמו דרך משל: עליית הרגל למכה, הקפת הקאאבה ז' פעמים בעת הרגל, העלייה על הרי ערפת, צפה ומרות, מנהגי הקרבנות וכו'.

(ז) הסונה (Sunnah) או התורה שבעל פה אשר לישמעאלים. כל הקורא את הקוראן יבין, כי מאמרי הספר הזה הם סתומים ונפלאים עד מאד ובלי פירוש הרי הם כספר חתום; גם ימצא, כי החקים והמשפטים הנמצאים בקוראן לא יספיקו בעד צרכי המקום והזמן. את כל זאת הבינו היטיב חכמי הישמעאלים, לכן יגעו ועמלו לבאר את כל מאמר ומאמר בספר הלז על אפניו ולהזכיר את כל מקרי מחמד אשר עליהם גלה את חזיוניו; גם אמרו כי מחמד נתן חקים ומשפטים לרוב אשר לא נכתבו בספר הקוראן ונעלמו מעיני כותבי הספר; לכן אספו את כל מאמרי מחמד השגורים בפי יודעיו ומכיריו וילקטום בספר הנקרא "סונה" (משנה, Tradition); וכל הישמעאלים המכבדים ומוקירים את הספר הזה, באשר גם הוא מוצא פי מחמד ותשלום הקוראן, נקראים בשם: "אחצב אלסונה" (עדת המשנה, Achssab Alsunnah, Sunnitae).

(ח) הכתות החשובות על דת מחמד. לא יפלא בעיני כל מבין אם רבו כמו רבו הכיתות על אמונה מיוסדת בספר חתום אשר כל מאמר ומאמר שלו יוכל להתבאר על כמה פנים. לפני מלאת מאה שנה למיתת מחמד היו יותר ממאה כיתות בדתו, ואחרי הימים ההם נוספו עוד רבות עליהן; ואני לא מזכיר מהן כי אם שש החשובות מכולן: כת הסונה (Sunnitae), כת המוטאציל (Motazelitae), כת הסיפאטי (Ssefatitae), כת החאריגי (Charedjitae), כת העלי (Alitae') וכת הויחאבי (Wechabitae).

כת הסונה היא העצומה מכולן; היא מוקירה את ערך הסונה באשר היא תשלום הקוראן, ואומרת, כי לאבו בכר חותן מחמד יאתה במשפט המלוכה אחרי חתנו, ומכחשה בבחירת האדם באשר כל מעלליו נכתבים מימי קדם בספר המקרים; גם מאמינים כי הקוראן איננו נברא כי אם הוא נצחי. הכת ההיא נחלקת לארבעה סדקים הנפרדים אך למנהגיהם (כמו ד"מ מנהג היהודים האשכנזים והספרדים) אמנם שוים בעיקרי הדת; והם: חאניפי (Hanefitae), מאליכי (Malekitae), שפעי (Schafeitae), והנבלי (Hanbalitae). המנהג הראשון נפרץ לרוב בארץ טורקיא וטרטריא, השני בארצות אפריקא, השלישי בארצות ארם וערב והרביעי אך במתי מספר בארץ ערב.

כת המוטאציל אומרת, כי גם אם ידועים לאלהים מימי קדם כל מעללי בני האדם, בכל זאת יש ביד האדם לבחור בטוב ולמאוס ברע; גם אומרים כי הקוראן איננו נצחי כי אם נברא.

כת הסיפאטי אומרת כי אלהים הוא גופני, אמנם אין אדם בארץ אשר יוכל לערוך ממנו דמות.

כת החאריגי אומרת כי גם איש אשר איננו ממשפחת קורייש יכול לשבת על כסא מחמד, מה שאין אומרות כן שאר הכיתות.

כת העלי (כת הסונה מכנה אותה בשם: שעית, Schiit כלומר: מורדים) והיא המושלת בארץ פרס, הודו, מונגוליא, יאווא וכו' מכחשה בקדושת הסונה, ולענין זה היא לנגד כת הסונה כמו כת הקראים לנגד כת הרבנים; גם אומרת כי לעלי חתן מחמד יאתה המלוכה אחרי חותנו ואבו בכר היה גזלן ואיש חמס, ונמשכת אחרי חקי הקוראן אות באות.

זה כמעט חמשים שנה קם איש אחד בארץ ערב ושמו עבד אללה, אשר העז פניו לאמור כי מחמד איש חסיד היה אך איננו נביא וכי הקוראן לא נגלה מאלהים כי אם מעשה ידי מחמד הוא; וילך אחריו עם רב ויעש חיל כבד אשר בו לכד את הערים הקדושות מכה ומדינה וכל מדינות הג'ז ונג'ד; וילך לקראתו מחמד עלי פחת ארץ מצרים בחיל כבד, ותעז ידו ויתפוש את עבד אללה חי, ויאסרהו בזיקים וישלחהו מתנה אל הקיסר סלים (Sselim) אשר בקונסטאנטינה ויומת שם ביסורים קשים (1825). פליטי הכת הזאת הנקראים ויחאבי (Wechabitae) אך מעט מזער הם במדינת ימן.

סוף דבר

ועתה אשיב קנצי למלין ואחלה את פני צורי וקוני למען יסלח לעוני אשר נשאתי עלי בחללי את לשוננו הקדושה בהעתיקי אליה דברי כזבים וריק. הטעמים אשר הסיבוני להעתיק את הקוראן אל הלשון העברית שלושה הם: הא': כי הלשון הזאת נוחה יותר מכל שאר הלשונות להשיב את ענין ותוכן הקוראן מלה במלה באשר אחות היא ללשון הערבית אשר בה נכתב הקוראן. הב': כי הלשון העברית מובנת לכל חכמי בני עמנו. הג' והוא העיקר: כי כל הקורא את חקי תורתנו הקדושה ואת חקי הקוראן, את הסיפורים הנעימים ואת המליצות הנשגבות אשר בספרי תנ"ך ומעריך כנגדם את הבלי השוא הנכללים בקוראן, ידע ויבחין בין קודש לחול, בין טהור לטמא ויוקיר בעיניו את ערך אמונתנו הקדושה. כי לא יוכר ערך הטוב והאמת כי אם מתוך ידיעת התפל והשקר. ובזה השבתי את חורפי דבר, אשר בחנפי לעגי מעוג חרקו עלי שנימו על השלימי את העבודה הזאת; ואם אין פעולתי רצויה, תהי נא מחשבתי רצויה. גם אשלם נדרי במו פי ואקריב את תודתי אל החכמים המפוארים, אבני נזר מתנוססות על ראש קהלת יעקב אשר פה ק"ק לייפציג, והם: יעללינעק ופירסט, אשר עוררוני וירהיבו בנפשי עז ויתמכו את ידי בספרים מועילים להשלים את מלאכתי ולתת מהלכים לשמי בין השוקדים על דלתות התורה והמדעים. ישלם ד' את פעלם בהקימם אותי מעפר, ותהי משכורתם שלמה מאת המרים מאשפות אביון! -

שלום לך הקורא הנעים, מאת....... המחבר.

לייפציג יום א' ר"ח סיון לשנת: אלה דברי הברית ביני ובינך לפ"ק, אחרי מלאת לי שתים ושלושים שנה וארבעה חדשים לימי חיי.

1. חזון פותח הספר או אם הספר[עריכה]

נגלה במכה ובו שבעה פסוקים

בשם אלה הרחמן והרחום

(א) השבח לאלה רב העולמים. (ב) הרחמן והרחום. (ג) מלך ביום הדין. (ד) אותך נעבוד ואליך נשוע. (ה) הורנו בדרך המישרים ארחותיהם.[10] (ו) דרך האנשים אשר חנות אותם. (ז) ולא דרך מכעיסיך [11] ולא דרך התועים.[12]

2. חזון הפרה[13][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאתים וששה ושמונים פסוקים.

בשם אללה הרחמן והרחום

(א) אל"מ[14]. הספר הזה אשר אין בו דופי, הוא קו הישר לצדיקים. (ב) המאמינים בסודותי ומתפללים ומפזרים לאביונים ממה שנתתי להם[15]. (ג) ומאמינים באשר גלה לך[16] ולנביאים אשר היו לפניך[17] וביום האחרון.[18] (ד) האנשים האלה עם על קו הישר הניתן להם מאדוניהם,[19] והם יצליחו. (ה) אך הרשעים, שוה להם אם תזהירם אם אין; לא יאמינו. (ו) אל האטים את אזנם ואת לבם, ואת עינם עור; ולהם עונש גדול. (ז) יש אנשים אשר יאמרו:[20] אנחנו מאמינים באלהים וביום האחרון; אמנם אינם מאמינים. (ח) בלבם להתעות אל ואת המאמינים; אך לא יתעו כי אם את נפשם; לא יבינו. (ט) חלי בקרב לבם, ואלהים לא יגהה מהם את מזורם ולהם עונש גדול, על אשר שקרו באל. (י) ואם יאמר להם: אל תשחיתו בארץ! יאמרו: הן כנים אנחנו. (יא) אמנם הם משחיתים לא יבינו. (יב) ואם יאמר להם: האמינו כשאר בני האדם! יאמרו: הנאמין, כאשר מאמינים הכסילים? אך הם הכסילים והבוערים. (יג) אם יקרו אל המאמינים, יאמרו: אנחנו מאמינים; ואם יועדו אל עדת פריציהם, יאמרו: לכם אנחנו ולאלה אנחנו לועגים. (יד) אך ד' ילעג למו ויזנחם אל שגגתם. (טו) הם המירו האמת בשגגה; ולא שוה להם כי סרו מדרך הטוב. (טז) דמיונם כאיש אשר יבעיר אש;[21] ובהתלקח הלהבה, אלהים יכבה את נרם, והיו ממששים באפלה, לא יראו מאומה. (יז) חרשים, עורים, אלמים הם; לכן לא ייטיבו את דרכם. (יח) או אם השמים לבשו קדרות, ובזרם ברד וקולות וברקים העבים על הארץ יריקו, אז יקבצו פניהם פארור, ומאימת מוות יתנו את אצבעם באזניהם לבלתי שמוע;[22] אמנם יד אל קח את הבוגדים בו. (יט) ברק הברק יחשיך את עיניהם; בעור נגהו ילכו באורו, ואם עלטה תהיה, יצבו כמו נד; לו חפץ אל, אזנם הכבד ועינם השע, כי הוא אדיר על כל. (כ) בני אדם![23] עבדו את אלהיכם אשר ברא אתכם ואת כל האנשים אשר היו לפניכם, וכבדוהו! (כא) הוא נטה לכם את הארץ כיריעה, ואת השמים עשה צפוי לראשיכם; הוא מוריד את המים מן השמים, ולהרוות עצי פרי למזונכם; לכן אל תדמוהו לאלהים אחרים, באשר אתם יודעים כי הבל המה. (כב) ואם לא תאמינו בדברים אשר גלינו לעבדנו,[24] הביאו חזון אחד כחזיונות האלה,[25] ועדיכם זולתי אל יקומו ויעזרוכם, אם כנים דבריכם!- (כג) ואם לא תוכלו זאת (כאשר באמת לא תוכלו) יראו את האש המכלה אנשים ואבנים,[26] הוכנה לעוזבי אל!- (כד) בשר למאמינים ולעושי טוב,[27] כי יבואו אל גנות מלאים כל טוב, ובתוכם מעינות מים; ובכל עת אשר יאכלו מפרים, יאמרו: אך זה הפרי אשר אכלנו מקדם! כן ישוו להם. גם נשים טהורות תהיינה להם למנה, ועד עולמי עד ישבו שם.[28] (כה) אמנם אל לא יכלם במשלו משלים משרצים וקטני ארץ;[29] המשכילים יבינו, כי מפי עליון לא תצא כי אם האמת; אולם הבוגדים יאמרו: מה ולמשלים האלה? אכן רבים יכשלו בהם, ורבים יגיעו בהם אל נתיב היושר; אך רק הרשעים יכשלו. (כו) המפירים ברית אל, ומפרידים את אשר קשר ומשחיתים בארץ, יחדיו יספו.[30] (כז) איך תבגדו באל? פגרים מתים הייתם; הוא החיה אתכם, הוא ימיתכם וישוב ויחיה אתכם; אז תשובו אליו. (כח) כי הוא ברא כל בארץ, הוא נטה שמים וימתחם לשבעה שחקים;[31] הוא מבין ויודע כל. (כט) באמור אדונך אל המלאכים:[32] שום אשים לי משנה בארץ, ענו: התשים לך שמה אחד, אשר ישחית בארץ וישפוך דם?[33] ואנחנו מספרים את תהילתך ומקדשים את שמך! - ויאמר אלהים: אני יודע את אשר אתם לא ידעתם. (ל) ויורה את האדם שמות כל הדברים, ויראהו את המלאכים, ויאמר: קראו לי את שמות כל הדברים האלה, אם אמת אתכם! (לא) ויאמרו: יהולל שמך! איננו יודעים כי אם אתה אשר אתה הוריתנו, כי אתה יודע כל וגדול עצה. (לב) ויאמר אלהים: אדם, קרא אתה! ויקרא. ויאמר ד': הלא הגדתי לכם, כי אני יודע רזי שמים וארץ; גם ידעתי את אשר תודו ואת אשר תכחדו. (לג) ונאמר אל המלאכים:[34] השתחוו ארצה לפני אדם! ויעשו כן; אמנם השטן מאן, ויהי ממספר הבוגדים בי.[35] (לד) ונאמר: אדם! אתה ואשתך שבו בגן עדן ואכלו מטובו ככל אות נפשכם; אך אל העץ הלזה אל תקרבו, פן תחטאו! (לה) אבל השטן גרשם והוציאם משם;[36] ונאמר: צאו מזה! איבה תהיה ביניכם; בארץ תגורו ותאכלו מטובה מספר ימים! (לו) אז למד אדם מאלהים דברי תפילה ותחנונים וישב אליו, כי סלח ורחום הוא.[37] (לז) ונאמר: קומו צאו מזה! ואני אורה אתכם את הדרך אשר תלכו בה; אם תשמרוה, פחד ושואה לא יבאו עליכם. (לח) אך הבוגדים ומשקרים באותותי יהיו מאכולת אש שאול תחתית, ועד עולמי עד ישבו בה. (לט) בני ישראל! כרו את הטובה אשר גמלתיכם! שמרו את בריתי, ואף אני אשמרה; אך אותי תעבדו; האמינו באשר שלחנו אליכם לחזק את אשר גלינו לכם מקדם, ואל תהיו המתקוממים הראשונים בבריתי, ואל תמירוה בלא הועיל; אך אותי כבדו![38] [39] (מ) אל תלבישו את האמת בכסות השקר, ואל תכחדוה באשר תדעוה! (מא) התפללו ופזרו לאביונים והשתחוו עם המשתחווים![40] (מב) איך תורו את בני האדם עשה משפט, כאשר אתם אשר תסלפוהו? אתם הוגים בתורה, הלא תאבו הבינה? (מג) הצניעו בהתפללכם,[41] זה לא יקשה מהצדיקים, המאמינים, כי ישובו אל אלהיהם.[42] בני ישראל! זכרו את הטובה אשר גמלתיכם, בדעתי אתכם מכל משפחות האדמה! (מד) יראו את היום אשר בו נפש לא תפדה נפש, לא יוכרו פנים ולא ילקח שחד וכפר, ואיש לא יצילכם מידי! (מה) זכרו את אשר הצלנו אתכם מיד פרעה ועמו, אשר הכבידו את עולכם, וימיתו את בניכם, ורק את בנותיכם חייו; זה יהיה לכם אות אהבתי הגדולה אליכם! (מו) זכרו את אשר בקענו את הים לפניכם להצילכם, ונשקע בתוכו את עם פרעה לעיניכם. (מז) זכרו את אשר השתחוויתם לעגל בהועדי למשה ארבעים לילה, ותחטאו לי. (מח) שם כפרנו בעד חטאתכם, למען תתנו לי תודה. (מט) שם נתנו אל משה את התורה ואת הפורקן למען תלכו בהם.[43] (נ) שם אמר משה אל עמו: עמי! טמאתם את נפשותיכם בעגל הזה; שובו אל אדוניכם, והמיתו את נפשכם;[44] זה ייטב בעיני בוראכם, וישוב ויפן אליכם, כי סלח ורחום הוא. (נא) ותאמרו: משה! לא נשמע לקולך, עד כי אם נראה אלהים עין בעין;[45] ותוסרו מאל למען תבינו. (נב) אחרי כן החיינוכם אחרי מותכם למען תתנו לי תודה. (נג) וניתן לכם את העבים לצל יומם, ונמטיר עליכם את המן ואת השליו לאמר: אכלו את הלחם הטוב הזה! אמנם הרשעים לא לי, כי אם לנפשם חטאו.[46] (נד) ונאמר: עלו אל העיר הזאת,[47] ואכלו בה דיש בעכם, והצניעו לכת אל השער, ואמרו בהתפללכם: חטתון; אז נכפר בעד חטאתכם ונרים את קרן הצדיקים. (נה) אכן הרשעים המירו את הדבר הזה באחר, אשר לא צויתים; לכן שפכנו עליהם זעמנו מרום שמינו, יען לא שמעו בקולו. (נו) בהתחנן משה בעד עמו למים, אמרנו: הן במטך על הסלע! ויצאו ממנו שתים עשרה עינות מים, למען יכירו כולם איש עינו;[48] ונאמר: אכלו ושתו ממתת אלהים ואל תוסיפו לחטוא בארץ! (נז) בדברכם: משה! לא נוכל החיות את נפשנו ממזון אחד,[49] העתירה בעדנו אל אלהיך, למען יתנו לנו מפרי הארץ; ירק, קישואים, שומים, עדשים ובצלים! ויען משה: אם תבחרו ברע מבטוב, שובו מצרימה! שם תמצאו את שאהבה נפשכם; וינגע אותם אלהים ברעב וחסר, וישפך עליהם את חרון אפו, על אשר לא האמינו באותותיו, ויהרגו חנם נביאיו, וימרו ויבגדו באל. (נח) כל המאמינים, אם יהודים, אם נוצרים, אם שבא; אם יאמינו באלהים, ביום האחרון, ויעשו את הטוב והישר בעיני ד', יש שכר לפעולתם מאתו, ולא יבוא אליהם פחד ושואה. (נט) בכרתנו לכם ברית, ונרים עליכם את ההר, אמרנו: עשו, כאשר צוינוכם, דבקו בתורתי, שמרוה וזכרוה! (ס) ותמרו עוד באל: לולי ד' הצילכם ורחמכם, כי עתה נכחדתם מן הארץ! - הן ידעתם את אשר עשיתי למחללים את השבת; ונאמר אליהם: היו קופים, והבדלו מבני האדם! - (סא) ונשימם למשל לדור נולד, ולשנינה לצדיקים. (סב) באמר משה אל עמו: ד' צוה אתכם לזבח לו פרה! ויאמרו לו: התלעג לנו? ויאמר: בלעדי אינני סכל! ויאמרו: התפלל לאדוניך, למען יורנו את משפט הפרה הזאת; ויאמר: אל תהי זקנה מאוד ולא קטנה מאוד, כי אם עודנה באבה, ועשו כאשר צויתם! (סג) ויאמרו: התפלל בעדנו אל אליהך למען יודיענו את מראה; ויאמר: מראה יהי אדום וצהב נחמד למראה. (סד) ויוסיפו עוד לאמר: התפלל עוד לאדוניך, למען יראנו את מראה, כי פרותינו דומות זאת לזאת; ובלבנו לעשות ככל אשר צוה ד'! (סה) ויאמר: אל תהי רזה ממשוך בעול ומהשקות את האדמה; תמימה תהיה בלי מום; ויאמרו: כן דברת; ויזבחו את הפרה, וכמעט לא זבחוה. (סו) ואם נפש תהרג ולא תדעו מי המכה, אלהיכם יגלה את אשר תכחדו. (סז) ונאמר הכו את החלל, בעצם הפרה, ואלהיכם יחיה את המת; הוא יראה לכם את נפלאותיו למען תשכילו. (סח) אז חזקתם את לבכם כמו אבן ועוד רב ממנו; כי האבנים, מהם יצאו נחלי מים, מהם יבקעו מעיינות מים, מהם יפלו מפחד אל. אמנם אלהים יודע את כל תעשו. (סט) רצונכם כי יאמינו לכם; אך יש מהם שמעו את דבר אלהים ויש מהם סלפוהו. (ע) אם יקרו למאמינים, יאמרו: גם אנחנו מאמינים; אך ביניהם יאמרו איש אל אחיו: התספרו להם את אשר גלה לכם ד' למען יוכחו עמכם בפני אדוניהם, הלא תדעו? (עא) אמנם האינם יודעים, כי גלוי לאל כי אשר יעלימו וכל אש יגידו? (עב) יש בהם אנשים בוערים, אשר לא יבינו את התורה כי אם דברי שקר, באשר אינם יודעים. אוי לכותבי ספר התורה בידיהם, ואומרים במחיר קטן: זה יצא מפי אלהינו! אוי להם על כתב ידיהם, אולי להם על מחירם! (עג) יאמרו: אש הגיהנם לא תלהיטנו ימים רבים; אמור להם: הד' הבטיחכם זאת? היפר בגללכם את דברו? או התענו באל את אשר לא תדעו? (עא) אכן על בוגד ועושה עול יהיה מחברת שאול תחתית ולעד ישב שם. (עה) וכל המאמינים ועושי טוב יבאו אל גן העדן, ועד עולמי עד ידורו שם. (עו) בכרתנו ברית לבני ישראל, אמרנו: רק את ד' תעבדו, היטיבו להוריכם, לאחיכם, ליתומים ולדלים; דרשו טוב לכל אדם, התפללו ועשו צדקה! אז בגדתם בי ותעזבוני; רק מעט מכם אשר מלאו אחרי. (עז) בכרתנו ברית עמכם לבלתי שפוך דם ולבלתי גרש אש ממעונתו, ותואילו: אך לא הקימותם את בריתכם אתי, כי הרגתן איש את אחיו, ותגרשו רבים מכם ממעונתם; רק בעשות עול ובהשית איבה עזרתם איש את אחיו; אמנם אם תשבום, עליכם לפדותם, יען צויתם לבלתי גרשם. התאמינו במקצת הכתב ובאחרת תגעל נפשכם? - כל עושה זאת יבוש בחיים, ויוסר ביום האחרון, כי לא נסתרו מד' דרכיכם. (עח) האנשים האלה קנו את ימי חיי הבלם במחיר חיי העולם הבא; גמול פעלם יושב להם, איש אל יוכל להושיעם. (עט) למשה גילינו את התורה; ונשלח אחריו נביאים אחרים, ונאזר חיל את ישו בן מרים, וניתן לו את רוח הקשש, אך באמר לכם הנביאים את אשר לא חפצתם בו, שמתום לנביאי שקר והרגתם רבים מהם. (פ) היהודים אומרים: לבותינו לא נמלו, אך אל אררם על קשה ורק מעט מהם האמינו. (פא) בשלוח אליהם את הספר לקים את הקודמים אותו, לא אבו שמוע, גם אם התחננו לד' למען יושיעם מיד הבוגדים; קללת ד' תרבץ על המכחשים בו@ (פב) הלא הועיל האשימו את נפשותיהם; לא אבו שמוע את משא דבר ד' מקנאה, יען גלה סודו ברוב רחמיו לנביאים אשר כנפשו; קצף על קצף יבוא אליהם; תכביד אל על הבוגדים בו! (פג) אם יאמר להם: האמינו באשר גלה ד'! יאמרו: לא נאמין כי אם באשר גלה לנו; ואת היתר יחרימו, גם אם הוא אמת ורק לקים את אשר היה לפניו. אמור אליהם: אם מאמינים אתם מדוע הרגתם את נביאי ד' אשר שלח אליכם? (פד) ובכל האותות, אשר הראה משה אתכם, השתחויתם לעגל, ותחטאו לד'. (פה) בכרתנו לכם ברית ובהרימנו עליכם את ההר לאמר: חזקו ואמצו באשר צוינוכם! אמרו: שמענו, אך לא נקשיב לקולך; ויתן להם משה את העגל לשתותו; אמור אליהם: אם מאמינים אתם, גם את הרע תקבלו מאת ד'! (פו) אמור אליהם: אם תחפצו לבקר בהיכל ד', אחרי מותכם מפורדים מכל בני האדם בחרו במוות, אם כנים אתם! אך לא יבחרוהו על מעשה ידיהם כי אל זועם לרשעים. (פז) הם יבחרו בחיים מכל גויי הארץ; כל אחד מהם יחפץ לחיות אלף שנים. (פח) וגם אם אלף שנים יחיה, לא ינצל מזעם אל המבין אל פעלם. (פט) אמור להם: אוי לאויבי גבריאל, אשר גלה לך סוד אל לקים את תורתם לנטות קו - ולסל דרך למאמינים! (צ) אוי לאויבי אל ומשרתיו עושי רצונו גבריאל ומיכאל! אל זועם לרשעים. (צא) אמנם נתנו בידך מופתים גדולים; אל הרשעים יתנו בהם דופי. (צב) ובכל עת אשר יודו בפיהם על אמונתנו, בלבם ימאסוה ורובם לא יאמינו בה. (צג) בבוא אליהם שליח ד' לקים את אשר גלה להם מקדם, רוב סופריהם השליכו את הספר אחר גיום ולא אבו שמוע. (צד) וילכו אחרי עצת השטן אשר זמן במלך שלמה; אך שלמה לא בגד באל כי אם השטן, אשר הוא את בני האדם לקסם קסמים, ויתנם ביד שני מלאכי בבל, ושמם הרו ומרות; אמנם אלה לא אבו ללמד את קסמיהם, בלתי אם דבר איש: מוכן אנכי לנסיון; לכן אל תבגדו! מהם למדו בני האדם לחרחר ריב בין איש לאשתו; אך לא יוכלו איש מבלעדי ד'; כל למדו ירע ולא יועיל; גם ידעו כי כל אורח לחברתם, יאבד חלקו בעולם הבא. הם מכרו את נפשיהם בלא הועיל; מי יתן ויבינו זאת. (צה) לו האמינו באל ויראוהו, מה רב טובם הצפון למו! לו חכמו, ישכילו זאת. (צו) אל תאמרו: ראינו, כי אם: שמרנו בלבבנו, ושמעו לקולי, כי גדול העונש לרשעים! (צז) הבוגדים באל, אם אנשי הכתב אם עובדי אלילים לא יבקשו כי ייטיב לכם אלהיכם; אל אך ברחמיו יחן את אשר יחן, כי אל רחום הוא. (צח) אם נשמיט פסוקים מהספר הזה או נשכחם, נשימה טובים מהם או טובים כמוהם תחתיהם; האינך יודע כי אלהים שליט על כל? (צט) או אינך יודע כי הוא קנה שמים וארץ ומבלעדו אין משגב ועוזר! (קי) או תבקשו מנביאכם את אשר בקשו ממשה? אמנם כל הממיר אמונה בשקר, תעה מדרך הישר. (קא) רב ספריכם מבקשים כי תשובו ותכחשו באל, אחרי אשר האמנתם בו, מקנאתם פן יראו את האמת; לכן סחלו ומחלו עד יצווה ד' , כי הוא אדיר על כל. (קב) התפללו ועשו צדקה! והטוב אשר תעשו פה לשלום נפשכם, צפון לכם אצל אלהיכם, כי כל מעשיכם גלויים לו. (קג) יאמרו: רק היהודים והנוצרים יבאו אל גן העדן; אמור להם: תנו לכם מופת אם כנים דבריכם! (קד) אמנם כל נושא לבבו אל אל בשמים, והולך תמים, שכרו גדול מאוד מעם ד', לא יפחד ולא תאנה אליו רעה. (קה) היהודים אומרים: אין אמת עם הנוצרים, והנוצרים אומרים: אין אמת עם היהודים, גם אם אלה ואלה קוראים את הכתב; כזה יאמרו גם האנשים אשר אין להם תורה; אולם אל ישפוט ביניהם ביום התקומה. (קו) מי רע מסוגרי דלתות בית אלהים והורסי היכלו? אך ברעדה יבואו שמה; כלמה תשיגם בעולם הזה ויד אל תקחם בעולם הבא. (קז) ממזרח שמש עד בואו יד אל משלה; ואל כל אשר תפנו, עין ד' תשגיח עליכם, כי הוא בכל ויודע כל. (קח) יש אומרים: אל הוליד בנים; חלילה לו! לו השמים והארץ וכלם לקולו ישמעו. (קט) הוא ברא את השמים ואת הארץ; הוא אמר ויהי. (קי) הם אומרים: לא נאמין עד כי ד' בכבודו יראה אלינו, או עד תראנו נפלאות; גם אחרים אשר היו לפניהם דברו כן; לבותם דומים זה לזה. אמנם אל כבר הראה נפלאות למאמינים. (קיא) אנכי שלחתיך לבשר טוב ולהזהיר, אך בני שאול תחתית לא ישאלוך. (קיב) היהודים והנוצרים לא יאהבוך, עדאם תלוה אל אמונתם; אמור אליהם; אך תורת ד' היא קו השיר; אמנם מעם תלוה לאמונתם, אחרי היות לך התורה מאל, אין משגב ומעוז לך באלהיך. (קיג) הקוראים את הכתב הניתן להם, כאשר להם לקראתו, יאמינו בך, והממאנים לעשות כן, יחד יספו. (קיד) בני ישראל! זכרו את הטובה אשר גמלתיכם בידעי אתכם מכל משפחות האדמה! (קט"ו) יראו את היום אשר בו לא תציל נפש בעד נפדש ולא ישא פנים ולא יקח כופר, ואין מליץ ואין עוזר! (קט"ז) כאשר ניסה אלוהים את אברהם וזה עמד בכל ניסיוניו כעבד נאמן, ויאמר לו ד': אשימך לכהן על כל בני האדם; ויאמר אברהם: וזרעי? ויענהו ד': הרשעים לא יהיו אנשי בריתי! (קי"ז)ובהקימי בית הועד לבני האדם ומעון לצדיקים לאמור: שמרו את הבית הזה, מקום מושב אברהם, כי בית תפלה יקרא לכל העמים! ונכרת ברית לאברהם ולישמעאל, למען יטהרו את הבית הזה בגלל הסובבים אותוף ומבקרים בהיכלו, ומשתחוים בו בכריעת ברך. (קי"ח) באמר אברהם: אדוני, שים את המקום הזה לנות שלום, והשביע את יושביו המאמינים בך וביום האחרון מטובך! ויען ד': גם הרשעים ירויון מדשן ביתי אך במעט; אחרי כן אדיחם אל שאול תחתית, והדרך הזאת תקשה להם מאוד. (קי"ט) ביסד אברהם וישמעאל את הבית הזה התחננו: ד', קח נא ברצון את מנחתנו, כי אתה שומע ויודע כל! (קכ) תן לנו מהלכים בין חסידיך, ושים את זרענו לעם מקדש את שמך! הראנו לנו את הדרך אשר בה נעבדוך! שעה נא אלינו כי אתה הטוב והרחום! (קכ"א) הקם בקרבך את שליחך אשר יראם אותותיך, ויורם את הכתב ואת המדע ויקדשם, כי אתה אדיר ויודע כל! (קכ"ב) מי יוכל למאס בדת אברהם? אך כסיל ובער; כל ימי חייו אהבנוהו ואחרי מותו הושבנוהו בין חסידינו. (קכ"ג) באמר לו רבו: היה תמים! ענה: את אלהי השמים אני ירא. (קכ"ד) וינחל אברהם את הדת הזאת את בניו; וגם יעקב אמר: בני הדת הזאת ניתנה לכם מאלהים; דבקו כל ימי חייכם ומותו בה1 (קכ"ה) העדים הייתם בקרב ימי יעקב למות, ויאמר אל בניו: את מי תעבדו אחרי מותי? (קכ"ו) ויענו: את אלהיך נעבוד, ואת אלהי אבותיך אברהם וישמעאל ויצחק; הוא אלהים לבדו, ואחריך נלך; הדור הזה כבר אבד; גמול ידיו נעשה לו; גם אתם פרי מעלליכם תאכלו, ולא יזכר לכם את אשר אלה עשו. (קכ"ז) הם אומרים: היו יהודים או נוצרים, אז תלכו במעגל יושר! אמרו להם: אנחנו הולכים בתורת אברהם, אשר לא עבד אלהי נכר. (קכ"ח) אמרו: מאמינים אנחנו באלהים ובאשר גלה לנו ולאברהם ולישמעאל וליצחק וליעקב ולשבטים, ובדברו אשר היה אל משה ואל ישו ואל הנביאים; לא נבדיל ביניהם, ובו נדבק. (קכ"ט) אם הם מאמינים כמוכם, אז הם על מעגל הטוב; ואם לא, מפרידים הם, אמנם אלהים יצילך מידיהם כי הוא שומע ויודע כל. (קל) ברית אל עמנו, ומה טוב מתורתו? אותו נעבד. (קל"א) התריבו עמנו על אל? הוא אדונינו ואדונם; מעשינו לנו ומעשיכם לכם; לא נמוש מתורתו. (קל"ב) או תאמרו, כי אברהם ישמעאל, יצחק ויעקב והשבטים יהודים היו או נוצרים? התחכמו מאל? מי רע ממעלים עדות אל? אין נסתר מנגד ד'. (קל"ג) הדור הזה כבר אבד; גמול ידיו נעשה לו; גם אתם פרי מעלליכם תאכלו, ולא יזכר להם את אשר אלה עשו. (קל"ד) הכסילים אומרים: למה ימיר מגמת פניהם קדימה במערבה? אמור אליהם: לאלהים קדם ומערב; הוא ידריך במעגל טוב את אשר יחפוץ. (קל"ה) שמנוכם לגוי מבדיל ביניהם למען תעידו בבני האדם, וגם שליחנו יעיד בכם. (קל"ו) מגמת פניכם המירנו להבדיל בין ההולכים אחרי הנביא ובין הפונים לו את ערפם. יש אנשים אשר תגעל נפשם בזה; אך לא ההולכים בתורת אל; משכורתכם תהי שלמה מעם אל, כי חנון ורחום הוא לבני האדם. (קל"ז) ראינו בשאתך עיניך השמימה, ושמנו מגמת פניך אל המקום אשר תבחר; שא עיניך מול היכל חרם; בכל המקום אשר תהיה, שים עיניך שמה בתפלתך! אנשי הכתב יודעים, כי זה אמת מאדוניהם; אכן אל ידע את פעלם. (קל"ח) ובכל המופתים אשר תראם, לא ישמעו בקולך, לכן גם אתה לא תשמע בקולם; הלא גם המה איש לאחיו לא ישמעו. ואם תלוה אליהם אחרי הודיעך אל את דברו, גם אתה תהיה מן הבוגדים. (קל"ט) אנשי הכתב הכירוהו כאשר יכיר איש את בנו; אך רובם יעלימו את האמת, גם אם ידעוה. (ק"מ) מפי אלהיך לא תצא כי אם האמת, לכן אל תריב בה. (קמ"א) לכל גוי מגמת פניו בתפלתו; בחרו בטוב, אז ישוב ויקבצכם אל בכל המקום אשר תהיו, כי הוא אדיר על כל. (קמ"ב) ומאין תבוא שים פניך אל היכל חרם; בכל מקום אשר תהיה, שים עיניך שמה, למען לא יוכלו האנשים לריב בכם כי אם בבוגדים. אל תיראו מפניהם, כי אם מפני; אז תמצאו חן בעיני ואדריככם במעגל יושר. (קמ"ד) הנה שלחנו לכם את נביאנו מקרבכם, להראותכם את אותותי, לקדשכם, להורותכם חכמה ומדע וללמדכם את אשר עדן לא תדעו. (קמ"ה) זכרוני ואזכרכם! תנו לי תודה ואל תבגדו בי! (קמ"ו) אתם המאמינים! שאו את עולי והתחננו אל אלהיכם למען יעזרכם; כי חנון ד' לחוכים לו. ( (קמ"ז) אל תאמרו על המתים בדרך אל: מתו; כי אם עודם בחיים; ואינכם מבינים זאת. (קמ"ח) אמנם ננסה אתכם בפחד, רעב, ואבדן הונכם חיים ופרי אדמתכם; אשרי מחכי הקץ! (קמ"ט) אשרי האומרים בימי רע: דבקים אנחנו באלהינו ואליו נשובה. (ק"נ) עליהם תבוא ברכה, וד' יחנם, כי הם על נתיב היושר. (קנ"א) גם צפה ומרות מקדשי אל המה; וכל עולה לבקר בהיכל הקאבא לא יחטא בהקיפו את ההרים האלה; וכל אשר ידבנו לבו לעשות את הטוב בעיני ד', שכרו גדול מאוד מאלהים העושה חסד ויודע כל. (קנ"ב) כל מעלימי התורה והמצוה, אשר גילינו והורנו בכתבינו, תבוא עליהם מארה, וכל המקללים יקללום. (קנ"ג) אך את השבים מדרכם הרעה ומודים ועוזבים פשעיהם אחן כי חנון ורחום אני. (קנ"ד) אך על מסי פשעיהם ומתים בהם תבוא מארת אל והמלאכים ובני האדם. (קנ"ה) עד עולמי עד תרבץ בהם, מכתם לא תחבש, ורחוקה ישועה מהם. (קנ"ו) ואלהיכם אחד ואין עוד מלבדו, חנון ורחום הוא. (קנ"ז) בבריאת השמים והארץ, בתקופת הימים והלילות, בדרך האניה המשוטטת בלב הים ומכינה מזון לבני האדם, במים היורדים משמים ארצה להרוות ארך עיפה, במיני החיות הממלאות את פני כל הארץ, במרוצת העבים והרוח המרחפים, הלא רב מופתים למתבוננים בהם? (קנ"ח) ובכל זאת יש אנשים עובדים אלהי נכר מבלעדי אל, ומשתחוים להם; אולם אהבת המאמינים באל עצמה מאהבת הבוגדים אל אליליהם, ולו יבינו הרשעים, בבוא עליהם שואה, כי עז לאלהים, וכי קנא ונוקם הוא! (קנ"ט) אם הנדחים יפרדו ממדיחיהם, ואלה יראו את מכתם האנושה ואת מוסרות הרשע כי נתקו, (ק"ס) אז יאמרו: לו נשוב ארצה למען נפרד מהם כהפרדם עתה ממנו! את זאת יראם אלוהים; אז ינהמו באחריתם, כי אשם לא תכבה. (קס"א) בני האדם! אכלו את מיטב הארץ; אך אל תלכו בדרך השטן, כי שונא הוא לכם מתמול שלשום. (קס"ב) הוא יצווה אתכם לעשות רע ועוול, ולדבר באלהים את אשר לא תדעו. (קס"ג) אם יאמר להם: שמרו את תורת ד'! יאמרו: לא, כי בחקות אבותינו נלך; אך הלא אבותיהם בוערים ועקשים היו? (קס"ד) הבוגדים נמשלו כבהמות, אשר תשמענה את קול הקורא ולקולו לא ישמעו. חרשים אלמים, עוורים הם, לא יבינו. (קס"ה) אתם המאמינים! אכלו את הטוב אשר נתנו לכם! הודו את ד' וכבדוהו! (קס"ו) אך את הנבלה ואת הדם ואת החזיר לא תאכלו, ואת אשר לא נשחט בשם ד'. ואיש אשר יאכל מהם בשגגה ולא נודע לו, לא ישא עליו חטא, כי אל סלח ורחום הוא. (קס"ז) המעלימים את אשר גלה ד' בכתבו, וממירים אותו במחיר קטן, אש תלהט את קרבם, ואלהים לא ישא פניהם, לא ינקה אותם ביום התקומה, ולהם עונש גדול. (קס"ח) הממירים אמת בשקר, עונש ברחמים, מה רבה להבתם אשר הוכנה להם! (קס"ט) יען כי אלהים גלה את הספר הזה באמת, והם הריבו בו, וינזרו לשקר. (ק"ע) לא זאת הצדקה, בשאתכם עיניכם קדמה וימה; אך זה הצדיק, אשר מאמין בד' וביום האחרון ובמלאכים ובכתב ובנביאים, ומפזר מהונו לקרובים ליתומים לדלים ולגרים ולכל מתחנן אליו; הפודה שבויים ומתפלל ועושה צדקה ומקים את דברו, נושא עול ונוטה שכמו לסבל רעה וחרב; - אך זה הוא הצדיק וירא אלהים בכל לבבו. (קע"א) אתם המאמינים! אם תהרג נפש אחת מכם, השילום ניתן לכם; חפשי תחת חפשי, עבד תחת עבד, אשה תחת אשה. אך אם אחי ההרוג יסלח לרוצח, זה יוכל להענש בפלילים כמשפט. (קע"ב) החסד והרחמים האלה ניתנו לכם מאלהיכם; אך לנוקם אחרי כן, עונש גדול יהיה. (קע"ג) חוק השילום הזה יחיה את נפשכם, אם תשכילו ותיראו את ד'. (קע"ד) אתם צוויתם: איש כי יקרבו ימיו למות, יצווה לביתו, ויעזוב את הונו להוריו או לקרוביו כמשפט; זה חוק לצדיקים. (קע"ה) כל נותן דפי בצואה הזאת, ישא את עוונו, כי אל שומע ויודע כל. (קע"ו) ואם נודע כי המצוה תעה או עשה עול בצואתו, אז תוכלו לתקן את המעוות בפלילים, ולא תישאו עליו חטא, כי אל סלח ורחום הוא. (קע"ז) אתם המאמינים! צום נקרא עליכם כעל אבותיכם, למען תיראו אלהים. (קע"ח) מספר ימים תצומו; אך אם יהיה איש מכם חולה או בדרך יצום תחתיהם ימים אחרים כמספרם. איש כי יוכל וחדל לצום, יזון דל לכפר בעד נפשו; אך טוב לכם לעשות זאת מנדבת לבכם, וטוב ממנו אם בזה תצומו. לו תבינו! (קע"ט) בחדש רמצ'אן אשר בו נגלה הקוראן קו הישר לבני האדם ותורת אמת וטוב, תצומו כלכם; כל חולה או עבור דרך יצום בעת אחרת, כי רצון אל להקל ולא להכביד עולכם. קדשו את ימי הצום האלה וכבדו אל, אשר נחכם בדרך הטובה, ותנו לו תודה! (ק"פ) אם ישאלוך עבדי עלי, אמור אליהם, כי קרוב אני לכל קוראי, ושומע תפלתם בשועם אלי; אך הם ישמעו בקולי ויאמינו בי למען יצדקו. (קפ"א) בליל הצום תוכלו לבוא אל נשיכם, כי הן כסות לכם ואתם להן. אלהים יודע כי מנעתם מכם זאת, ובטובו הגדול לא ימנעה מכם; לכן באו אליהן ובקשו את מתת אלהים. אכלו ושתו עד אור הבקר, עד יוכל איש להכיר בין פתיל לבן לשחור; אחרי כן צומו עד הלילה; אל תגשו אל אשה ולכו אל בית התפלה. אלה החוקים אשר שם לכם ד', אל תפרעום. אל יורה את בני האדם את רצונו למען יכבדוהו. (קפ"ב) אל תחטאו להשחית את הונכם בתתכם שוחד לשופט למען עוות את משפט ריעכם; ואתם ידעתם כי זה עוול. (קפ"ג) ישאלוך על תקופת הירח; אמור להם: הוא מגלה לכם את עת החג. לא זאת הצדקה, בשובכם אל בתיכם מאחורי הפתח, כי אם ליראה את אלהיכם ולשוב אל בתיכם מצד הפתח. יראו את ד' כי אז תצליחו. (קפ"ד) הרגו במלחמת האמונה את הזוממים להרגכם; אך אתם לא תחלו להילחם בהם, כי אל שונא לאנשי ריב. (קפ"ה) הרגום באשר תמצאום; גרשום מאשר יגרשוכם, כי המסה רעה מהקטל; אך אל תלחמו בהם אצל המקדש, ואם יצורו אתכם, הרגום שמה; זה חלק מהבוגדים. (קפ"ו) אולם אם ישובו מדרכם הרע, אז אל חנון ורחום הוא. (קפ"ז) הלחמו בהם עת תם המסה והורמה קרן האמונה; אמנם אם ישובו מדרכם הרעה, אז תשימו קץ למריבה, כי אך הרשעים אוהבי מצה הם. (קפ"ח) גם בחדש חרם ובגללו ובמקדש מכה שלמו גמול לאויביכם; הלחמו בצורריכם, ועשו להם כאשר זממו לעשות לכם; יראו את ד' ודעו, כי קרוב הוא ליראיו. (קפ"ט) פזרו מהונכם על מלחמת ד', אך תזידו ליפול ברעה, עשו טוב, כי ד' אוהב את עושי הטוב. (ק"צ) קדשו את החג, וראו את פני מקדש אלהיכם; ואם לא תוכלו לעשותו, הביאו קורבן לד'; אך אל תגלחו את שער ראשכם עד הגיע הקרבן למקומו. כל חולה או נגוע יכפר בעדו בצום או במתנה לאביון או בקרבן. ואם תשבו בטח מכל צר ואויב ותחדלו לראות את פני ההיכל לעת החג, הביאו קרבן; ואשר לא יוכל להקריב קרבן, יצום שלושת ימים בעת החג ושבעת ימים בשובו מהחג; בכל עשרה ימים. כה יעשה גם איש, אשר אנשי ביתו לא קדשו את החג; יראו את ד' ודעו כי אל נוקם הוא! (קצ"א) החג יהיה בשלשת החודשים הידועים; העולה לחג לא יגש אל אשה, לא יעשה עוול ולא יריב בדרך. את הטוב אשר תעשו יראה אלהיכם. הכינו לכם צדה לדרך; אך הצדה הטובה מכולן יראת אלהים היא; לכן כבדוני אם חכם לבכם. (קצ"ב) גם לא תשאו חטא, בבקשכם מותר מאת אדוניכם. ברדתכם חיש מההר ערפת, זכרו את ד' במקום הקדוש הזה, והתבוננו כי הוא נתן לכם את התורה לנחותכם בדרך הטובה, כי תועים הייתם בדרך. (קצ"ג) אז מהרו ללכת, כאשר יעשו האחרים; ובקשו רחמים מאת ד', כי חנון ורחום הוא. (קצ"ה) יש אומרים: ד', תן לנו חלקנו בעולם הזה! אמנם אין לאלה חלק בחיי העולם הבא. (קצ"ו) ויש אומרים: ד', תן לנו חלקנו בעולם הזה ובעולם הבא, והצילנו מהגיהנם! לאלה פרי מעלליהם יושב, כי אל יודע לחשב. (קצ"ז) זכרו את ד' בימים הידועים; הממהר לעשות זאת בתוך שני ימים, לא ישא חטא; כמו כן המאחרים לשבת שם, אם ייראו את ד'; לכן יראו את אלהים, ודעו, כי אחרי מותכם תאספו אליו! (קצ"ח) יש איש אשר יתעך בדבריו על חיי העולם הזה, ויעיד את אלהי השמים על תום לבבו; השמר מפניו, כי אויבך הוא! (קצ"ט) בצאתו באתך, ישחית בארץ, ויאבד שרש וגזע, ואל שונא למשחיתים. (ר) בהאמר לו: ירא את האלהים! ילבש גאוה וזדון; שאול תחתית מנת כוסו תהיה, ושם ירבץ עדי עד. (ר"א) ויש אשר ימכר את עצמו מאהבת אל; באמת אל חנון לכל אוהביו. (רב) אתם המאמינים! קבלו את תורתי התמימה והמחכימה. ואל תדרכו בנתיב השטן, כי אויב הוא לכם. (רג) ואם תשובו מתורתי אחרי היותה לכם למנה, דעו כי אל אדיר ויודע כל! (רד) או יאמרו בלבם כי אלהים יבוא עם מלאכיו להגלות אליהם בערפלי טוהר? אמנם כבר נודע כי ישובו אליו. (רה) שאל את בני ישראל על התורה אשר נתתי להם! אל קנא ונוקם על ממירי חסדו בלא הועיל. (רו) יקרים בעיני הבוגדים חיי העולם הזה, ועל כן ילעגו למאמינים. רך ביום האחרון ירום קרן הצדיקים, כי אל חנון לחסידיו. (רז) לבני האדם אמונה אחת היתה מקדם; ואל שלח להם נביאים לבשר שלום ולהוכיחם; להם גלה את הכתב באמת, להוכיח בין ריבות בני האדם. אמנם אלה הריבו יחד מקנאה, אחרי היות להם הכתב. אך אל ינחה את המאמינים בו על דרך האמת. כי כל אשר יחפוץ יעשה. (רח) או תדמו בנפשכם לבוא אל גן העדן בלתי היות לכם למנה את אשר נהיה לקודמים לכם? רעה, צרה וצוקה מנת כוסם היו, עד כי נביאי אל והמאמינים צעקו: מתי תבוא ישועת אל! אכן קרובה ישועת אל. (רט) ישאלוך, למי יפזרו מהונם; אמור להם; להורים לקרובים, ליתומים, לדלים, לעוברי דרך; אל יודע את הטוב אשר אתם עושים. (רי) צוויתם להילחם, ותמאנו? (ריא) או תמאסו בטוב לכם ותבחרו ברע? אל יודע זאת ולא אתם. (ריב) ישאלוך על מלחמה בחודש חרם; אמור אליהם: לא טוב הלחם בו; אך לסור מדרך ד', לבגוד בו ובהיכל קדשו ולגרש את עמו מבקר בהיכלו עוד רע ממנו. המסה רעה מהמלחמה, לא ישובו מהלחם בכם, עד התיקם אתכם מאמונתו. מי בכם בוגד באמונתו, לא יהיה לו שכר למעשיו הטובים, לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא. שאול תחתית תהיה מנת חבלו, ולעד ישב בה. (ריג) אך המאמינים והולכים להלחם בעבור אמונתו יוכלו לחכות לרחמי אל, כי חנון ורחום הוא. (ריד) ישאלוך על היין ועל השחוק; אמור אליהם: בשניהם עוון גדול ותועלת לבני האדם; אך עוונם גדול מתועלתם. (רט"ו) ואם ישאלוך כמה יתנו לאביונים, אמור אליהם: את המותר. זה החוק, אשר נתן לכם ד' למען תזכרו את העולם הזה ואת העולם הבא. (רט"ז) ישאלוך על דבר היתומים; אמור אליהם: טוב לכם להיטיב עמם. (רי"ז) התחלפו את הנוכם בהונם? הלא אחיכם הם? אל יודע להבחין בין צדיק ובין רשע, ואת אשר יחפוץ ידכא תחת רגליו. כי עזוז וגבור הוא ויודע כל. (רי"ח) אל תקחו נכרית לאשה, עד תאמין כמוכם; אמה מאמנת טובה מחפשית נכרית, גם אם חפצתם בה. אל תתנו את בנותיכם לנכרי, עד יאמין כמוכם; עבד מאמין טוב מחפשי נכרי, גם אם חפצתם בו. (רי"ט) כי אלה יקראוכם לשאול תחתית, ואלהיכם לגן עדן ולכפור אשמות כרצונו; הוא יראה לכם את אותותיו למען תזכרוהו. (רכ) גם על טהרת הנשים מנדת דוותן ישאלוך; אמור אליהם: זה חלק רע. לכן הבדלו מנשיכם כל ימי נדת דותן, ואל תגשו אליהן עד תטהרנה. אחרי הטהרן, באו אליהן כמצות ד', כי אל אוהב את הנקיים והטהורים. (רכ"א) נשיכם שדיכם הן, באו אליהן מאין תחפצו אך טהרו את נפשותיכם טרם בואכם אליהן. יראו את ד', ורעו כי יום אחד תשובו אליו; ובשר טוב למאמינים. (רכ"ב) אל תעשו את אלהיכם הדום שבועותיכם, היו נקיים ותמימים ושלמים עם כל בני האדם, כי אל שומע ויודע כל. (רכ"ג) אם תבהלו על פיכם, בהשבעכם, ישא אל לחטאתכם; אך לא ינקה את זדון לבכם. אל חנון ורחום הוא. (רכ"ד) הנודרים להפרד מנשיהם, יוכלו להתבונן על עצתם ארבעה חודשים; ואם יפירו אחרי כן את נדרם, אל חנון ורחום הוא. (רכ"ה) ואם לא ינחמו על מחשבתם, אז אל שומע ויודע כל. האשה הגרושה תאחר להינשא לאיש עד טהרתה השלישית, ולא תכחד את אשר אל יצר בקרבה, אם מאמינה באל וביום האחרון. אך טוב ממנו, כי אישה הראשון ישוב לקחתה, אם היא תואיל, ויעשה לה כמשפט הראשון; אך האיש ימשל בה, אל אדיר ויודע כל. (רכ"ז) פעמיים יוכל איש לגרש את אשתו; אחרי כן לא יגרשה או לא ישלחנה ריקם מאתו, אל תקחו מאתן את אשר נתתם להן, רק מפחד פן תעברו על מצות ד'; ואם באמת תיראו זאת, לא תשאו חטא בפדותה את עצמה בהונה. אלה משפטי אל, אל תעברו עליהם; כל מפריעם יישא עוונו. (רכ"ח) אם ישוב ויגרשה, לא יוסיף עוד לקחתה, בלתי אם היתה לאיש אחר וזה גרשה, אז לא ישאו עוון בהנשאם יחד אם מחשבתם להקים את דבר ד'; אלה משפטי אל, אשר הורה את מביניו. (רכ"ט) בהפרדכם מנשיכם, וכלה מועדן אז עשו להן כמשפט, או שלחון; אך לא תשמרון בחזקה; כל עושה זאת ישא עוונו. אל תלעגו לאותות אל, וזכרו את חסדו אשר עשה עמכם, ואת הכתב ואת המדע אשר גלה לכם להזהירכם, יראו את ד', ודעו כי הוא יודע כל. (רל) בגרשכם את נשיכם והגיע עתן אל תמנעו מהן להיות לאיש כמשפט. זה חוק למאמינים באל וביום האחרון, וצדקה וחסד תחשב לכם. אל יודע זאת ולא אתם. (רל"א) האם תיניק את בנה שתי שנים שלמות, אם יחפוץ האב כי היונק יהיה בריא; ולו לתת לה שארה וכסותה כמשפט, אך לא יותר מכדי יכולתו, לא האב ולא האם. גם על היורש הושת החוק הזה. אם נועצו יחדיו לגמול את היונק לפני כלות העת, לא ישאו עליו חטא. גם יוכלו לתת את הילד למינקת, אם יתנו שכרה כמשפט. יראו את ד' ודעו, כי הוא משגיח אל כל אשר תעשו. (רל"ב) אם תמותו ותשארנה נשים אחריכם, לא תהיינה לאיש אחר עד כלות ארבעה חדשים וארבעה ימים אחרי מותכם. אחר כלות הימים האלה, לא תשאינה חטא בהיותן לאיש אחר כמשפט. אל יודע את אשר תעשו. (רל"ב) גם לא תשאו חטא, בארשכם אשה לפני מלאת העת הזאת, או תחשבו לעשות זאת, כי אל יודע את אוות נפשכם. אך אל תסתרו להן, והצניעו דבר אליהן. (רל"ד) אך אל תקחון עד מלאת העת, ודעו כי אל מביט אל מצפוני לבכם, לכן השמרו; אמנם דעו, כי אל חנון ורחום. (רל"ה) גם לא תשאו חטא, בגרשכם את נשיכם טרם קרבכם אליהם או כתבכם להן שטר נישואין; אך אז תתנו להם די מחסורן, כדל כעשיר, איש כמתנת ידו. זה חוק לצדיקים. אך אם תשלחון טרם קרבכם אליהם ואחרי כתבכם להן שטר נישואין, אז תתנו להן מחצית מכסת הכתובה בשטר הנישואין, אם לא יקל מעליכם מי שהשטר בידו. אך אם תאותו להם, צדקה תהיה לכם. היו טובים איש אל אחיו כי ד' מביט אל כל אשר תעשו. (רל"ו) אם יצר לכם, התפללו בלכתכם או על הסוס; אך אם בטח תשבו בבתיכם, זכרו את ד' אשר הורה אתכם בעודכם תועים. (רל"ז) איש כי ימות מכם, ולו נשים, ישאיר להן די מחסורן בשנה תמימה ובל תגרשנה מביתו. ואם מנדבת לבן תעזבנה את הבית, לא תשאו חטא, בהיותן לאיש אחר, כי אל אדיר ויודע כל. (רל"ח) גם לנשים הגרושות תתנו די צרכיהן כמשפט, כאשר נאה לצדיקים. זה החוק אשר נתן לכם ד' למען תבינוהו. (רל"ט) הלא ראיתם את אשר עזבו את בתיהם לאלפים מפחד מוות? -ויאמר ד' אליהם: מותו! אחרי כן החיה אותם, כי אל חנון לבני האדם; אך רוב האנשים לא יתנו לו תודה. (ר"מ) הרגו בעבור האמונה, ודעו כי אל שומע ויודע כל. (רמ"א) מי בכם יתן לאלהים משאות בנשך? אלהים ישלם לו כפלים: הוא חונן ונותן, וגם יקפץ את ידו. ואליו תשובו. (רמ"ב) הלא התבוננת על קהל בני ישראל, באמרם אל נביאם אחרי מות משה: תן לנו מלך למען נלחם בעבור אמונת אל? ויענם: התלחמו באמרי לכם להלחם? ויאמרו: איך לא נלחם בעבור אמונת אל הלא גורשנו עם בנינו ממעונותינו! אך בצוותם להלחם נסו רובם; אמנם אל יודע את הרשעים. (רמ"ג) באמור להם הנביא: ד' המליך עליכם את שאול; ויאמרו: איך ימלוך עלינו, ואנחנו טובים ממנו? איך יושיענו זה? ויאמר שמואל: ד' שמו לנגיד עליכם, ויתן בו רוח חכמה וגבורה; הוא נותן את המלוכה למי יחפוץ בו, כי הוא אדיר ויודע כל. (רמ"ד) ויוסף עוד דבר שמואל: זה לכם האות, כי ד' בחר בו: ארון הברית, אשר בו שכן ד' את שמו, ובו שארית משה ומשפחת עמרם, ילך לפניכם; מלאכים ישאוהו. זה לכם האות למען תאמינו בי. (רמ"ה) בעבור שאול לפני חילו, ויאמר: אלהים יבחנכם על הנהר הזה; כל השותה ממנו, לא ילך עמי; וכל אשר לא ישתה ממנו, ילך לרגלי; גם השואבים בכפות ידיהם, לא יעברו בחילי. אך מעט היו אשר לא שתו. אחרי עברם את הנהר, הוא והמאמינים, אמרו: קצרה ידנו היום להלחם בגלית ובחילו; אך המאמינים בכל לבם כי ישובו אל אלהים, אמרו: הלא זה כמה פעמים חיל גדול ועצום נס מפני מתי מספר? הלא אל תומך את ידי המחכים לישועתו? (רמ"ו) בקרבם אל מלחמה בגולית וחילו, התפללו: אמץ את ידינו וחזק את רגלינו והצילנו מיד העם הבוגד בך! (רמ"ז) ותגבר ידם על אויביהם בתשועת אל, ודוד המית את גולית. לו נתן אל מלכות וחכמה, ויורהו ככל חפצו. לולי אל ימשיל יד אדם באדם, כי עתה אבדה כל הארץ. אך אל חנון לבני האדם! אלה האותות אשר גלה לך אלהיך באמת, כי אתה אחד מנביאיו. (רמ"ח) בחרנו במקצת הנביאים מבכל האחרים, במקצתם דבר ד', ובאחרים בחר מהם, לישו בן מרים נתנו עז לעשות נפלאות, ונאזרהו ברוח הקדש. לו חפץ ד', לא הפרידו האנשים הבאים אחריו באמונתם, אחרי היות להם תורתו; אך מפרידים הם; זה מאמין וזה מכחש. לו חפץ ד', לא הריבו; אך אלהים כל אשר חפץ עשה. (רמ"ט) אתם המאמינים! פזרו מהונכם אשר נתתי לכם, לאביונים, בטרם יבוא היום אשר בו אל לא יכיר פנים, ואין מליץ ואין עוזר, ולא יצדק בוגד בדין. (ר"נ) ד' הוא האלהים, אין עוד מלבדו, הוא חי לעולם; לא ינום ולא יישן; כל אשר בשמים ובארץ, לו הוא; מי יליץ אליו, בלתי אם רצונו? הוא יודע את אשר היה ואת אשר יהיה; ובני האדם לא יכירוהו כי אם כרצונו; כסאו נכון בשמים ובארץ; לא ייעף ולא ייגע מהשגיח עליהם, כי הוא עזוז וגבור. (רנ"א) אל תפצרו באיש להאמין כמוכם יען כי תורת אמת נבדלה היטב מהשקר. כל השב מדרכו הרע, ומאמין באל, משענתו לא תכזבהו ולא תשבר, כי אל שומע ויודע כל. (רנ"ב) אלהים מעוז למאמינים; הוא יוציאם מחושך לאור. (רנ"ג) השקר מעוז לבוגדים; הוא יוציאם מאור לחושך; שאול תחתית מנת כוסם תהיה, ועד עולמי עד ישבו בה. (רנ"ד) הלא התבוננת על האיש אשר הריב באברהם על אלהיך הנותן לו המשרה? אברהם אמר: הממית והמחיה הוא אלהי; ויען נמרוד: גם אני ממית ומחיה; ויאמר אברהם: הנה אלי מביא את השמש ממזרח; הביאהו אתה ממערב! ותבוך עצת הבוגד, כי אל לא ינחה את הרשעים. (רנ"ה) או התבוננת על האיש אשר עבר על קריה נהפכת עד היסוד, באמרו: אך ישוב ויחיה אל את הפגרים האלה? וימיתהו ד', ומקץ מאה שנה הקיצו משנת המוות, וישאלהו: אמור לי מספר הימים אשר גרת פה! ויען: יום אחד, וא מקצתו; ויאמר ד': לא כי מאת שנה; הבט אל לחמך ואל מימיך; עוד לא בצקו! הבט אל חמורך, למען נשימך אות לבני האדם; הבט אל העצמות האלה, איך נלבישם בשר! בראותו את הנפלאות האלה, אמר: עתה ידעתי, כי אל הכל יכול. (רנ"ו) באמר אברהם: ד', הראני נא איך תחייה את המתים! ויאמר ד': העוד לא תאמין בי? ויען: רק להשקיט את לבבי שאלתי. ויאמר ד': קח ארבעה ציפורים ובתרם, ושים על כל אחד מההרים האלה בתר אחד; קראם אחרי כל, וחיש יבואו אליך; אז תדע כי אל אדיר ויודע כל! (רנ"ז) המאבדים את הונם בעבור אמונת אל נמשלים לזרע דגן העושה שבעה שיבולים ובכל שיבולת מאה זרעים. על חונן ונותן לכל הישר בעיניו, כי הוא טוב ויודע כל. (רנ"ח) כל מפזר מהונו בעבור אמונת אל, ולא יבקש השבתו, ולא יחרחר עליו ריב, שכרו גדול מאוד מאת אלהיו, ופחד ורעה לא יאונו אליו. פנים יפות ואמרי נועם טובים ממתנה בפנים נזעמים. אל עשיר וחנון הוא. אתם המאמינים! אל תמעיטו את מחיר מתנותיכם בדברי תוכחות ופנים נזעמים! - (רנ"ט) אל תהיו כאנשים הנותנים לדל אך למען הראות לבני האדם, ולא יאמינו באלהים וביום האחרון! הם דומים לחלמיש אשר על פני האדמה; גם אם העבים יריקו עליו את כל מימיהם, יעמוד בקשייו; אין שכר לפעולתם, כי אל לא ינחה את הבוגדים. (ר"ס) אמנם הנותנים לדל מתאווה לישר בעיני ד' נמשלו לגן עומד על פני הגבעה, אשר בהמטר עליו מטר יעשה פרי כפלים, ואם לא יפול עליו גשם, הטל ירוהו. אל יודע את כל אשר תעשו. (רס"א) מי בכם איש אשר לא יבקש לו גן מלא תמרים וגפנים ובו מעיינות מים להשקותו, וכל עץ עושה פרי, להאריך ימים ולראות זרע? -אך מה יעשה, אם הסערה תשופנו או להבת תאכלנו? - אלה האותות אשר הורה אתכם אלהיכם למען תתבוננו. (רס"ב) אתם המאמינים! פזרו לאביונים מהונכם אשר רכשתם ומכל צמח אדמתכם: אך לא תבחרו ברע לתתו לדל! (רס"ג) לולי אם רומיתם, ודעו, כי אל עשיר ואדיר על כל. (רס"ד) השטן יפחידכם בעוני, ויצווה אתכם לעשות הרע; אך אלהים יבטיחכם עושר וכפרת עוונותיכם, כי חנון הוא ויודע כל. (רס"ה) הוא נותן חכמה לכל הישר בעיניו; ולמי חכמה, לו הון; רק חכמי לב יבינו זאת. (רס"ו) את אשר תתנו ואת אשר תדרו יודע אל; אין שלום לרשעים; אם תודיעו את נדבותיכם, טוב; ואם לא תודיעו, טוב ממנו; זה יצילכם מכל רע, ואל יודע את אשר תעשו. (רס"ז) לא עליך להוכיח את הרשעים; אל ינחה את הישר בעיניו; כל הטוב אשר תעשו, לשלום נפשכם תעשוהו; כל אשר תתנו, תנו למען תמצאו חן בעיני ד'. כל אשר תתנו לדל, יושב לכם; לא תשולם לכם רעה תחת טובתכם. הדלים הנלחמים בעבור אמונת ד' לא יוכלו לעבור בארץ ולבקש לחם; הכסילים יחשבום לעשירים על ענותם; במעשיהם תכירום, כי לא יבקשו מאומה בחזקה. אל כל הטובה אשר תגמלום יביט אלהיכם. (רס"ח) הנותנים מהונם לדל, ביום ובלילה, בסתר ובגלוי, שכר פעולתם גדול מאוד, ופחד ושואה לא יגיעו אליהם. הנותנים את כספם בנשך יקומו אחרי מותם כמשוגעים, וינוגעו מן השטן על אמרם: מרכולת ונשך שווים זה לזה; אמנם המרכולת ישרה בעיני אל, והנשך רע בעיניו. אך החדל להלוות בנשך וישמע לקול ד', עוונו יסור ממנו, אם יעשה כרצון אל. (רס"ט) אך אם ישוב לתת בנשך, יהיה מחברת שאול תחתית, ועד עולמי עד ישב שם. אלהים לא יצווה את ברכתו ברכוש האיש המלווה בנשך; אך יוסיף את הון האיש המטיב לדל. ד' שונא לרשעים. אמנם המאמינים, עושי טוב, המתפללים וחונני דל, שכרם גדול מאוד מאת אדוניהם, ופחד ורעה לא יאונה אליהם. (ר"ע) אתם המאמינים! יראו את ד', והשיבו את הנשך אשר בידיכם, אם מאמינים אתם. (רע"א) ואם לא תעשו זאת, חרב הועדה לכם מאת אל ונביאו; אך אם תשובו מדרכיכם הרע, לא תאבדו את רכושכם; אם לא תעשו עוול, לא ייעשה לכם כל עוול. (רע"ב) אם יכבד מהלווה לשלם לכם, אל תגשוהו עד תשיג ידו; ואם תשמטו את נשיו, טוב לכם; לו תבינו. (רע"ג) ייראו את היום, אשר בו תשובו אל אדונכם; אז כל נפש תשא שכרה, ולא יעשה עוול לכל אדם. (רע"ד) אתם המאמינים! אם תלוו כסף לעת קצוב, עשו זאת בכתב, והסופר יכתב כמשפט. (רע"ה) הסופר לא יכתוב כי אם באשר אל הורהו וכאשר הלווה יגיד לו, באמת, ויירא את אלהיו ולא ישקר. (רע"ו) אך אם הלווה איש נדהם ובער, ולא יוכל להגיד. משנהו יגיד תחתיו, וקחו שני אנשים לעדים. (רע"ז) ואם לא יהיו שם שני אנשים, קחו איש אחד ושתי נשים כאות נפשכם; ואם תשגה האחת, השנית תעזרה. העדים אל ימאנו להעיד בהקראם לדין. (רע"ח) אל יבז בעיניכם לכתב את מכסת הנשיון ומועד השילום על הספר, אם קטן הנשיון או גדול. זה ייטב בעיני ד' ויבטיחכם מכל ריב ומדון. (רע"ט) אך אם תעשו סחורה ביניכם ליום ההוא, לא תשאו חטא בחדלכם לכתוב עליה מאומה1; אמנם עשו את מרכולתכם בפני שנים עדים. (ר"פ) אמנם אל תעשו עוול לסופר או לעדים, ובעשותכם עוול תשאו עוונכם. (רפ"א) יראו את ד' והוא יורכם, כי הוא יודע כל. (רפ"ב) ואם תהיו בדרך, ולא יהיה לכם סופר, קחו עבט מהלווה; ואם תאמינו איש באחיו בלא ערבון, ישיב הלווה את הנשיון באשר תשיג ידו, ויירא אלהים. אל תכחדו את עדותיכם בהקראכם לדין להעיד. כל מכחד עדותו, לו לב רע; ולא יודע את אשר תעשו. (רפ"ג) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא; הוא יביאכם במשפט על כל אשר בלבבכם אם טוב אם רע, אם תגלוהו או תכחדוהו. הוא יסלח וישלם גמול לכל אשר יחפוץף כי הוא אדיר על כל. (רפ"ד) הנביא מאמין בכל אשר גולה לו, וכל הישרים מאמינים בד', במלאכיו, בתורתו ובנביאיו. לא נבדיל בין נביאיו. יאמרו: נשמע ונעשה, ונשווע אליך, ד', למען תרחמנו; כי אליך נשובה. (רפ"ה) לא יאבד ד', כי יעשה איש רב מכדי יכולתו; אך שכר המעשים הטובים והרעים יושב לכל איש. (רפ"ו) ד', אל תקצוף עלינו, אם חטאנו לך בזדון או בשגגה! אל תכבד את עולנו כאשר הכבדת לאנשים אשר היו לפנינו! אל תתן עלינו עול כבד מכדי יכולתנו! סלח לנו, מחל לנו, רחם עלינו, כי אתה מושיענו! והצילנו מהבוגדים בך! (ע"ו) הטוב אשר יגיעך, מד' הוא; והרעה אשר תאנה אליך, אתה הסבות לך. הנה שלחנוך אל בני האדם, ואלהים יעיד עליך. (ע"ז) כל השומע לקול השליח, שומע לקול ד'; וכל השב מאחוריך, לא נתנו שומר עליו.

3. חזון עמרם[50][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאתים פסוקים

בשם אללה הרחמן והרחום

(א) אל"מ[51] ד' הוא האלוהים אין עוד מלבדו, הוא חי וקיים לעד. (ב) הוא גילה את כתב באמת, לקיים את אשר כבר גילה. הוא גילה את התורה ואת האוואנגילאום לבני האדם לנחותם בהם, ועתה הנה מגלה לך את הקוראן.[52] (ג)אכן למכחשים באותות אל עונש גדול, כי אל גבור ונוקם הוא. (ד) לו גלוי כל אשר בשמים ובארץ; הוא יצרכם בבטן; בלעדו אין אלהים; הוא אדיר ויודע כל. (ה) הוא גלה לך את הכתב אשר מקצת פסוקיו גלויה ומובנת לעיני כל[53] והם יסודי הדת, ומקצתם סתומים,[54] ואך במראה יובנו ולא באות. האנשים אשר אינם מאמינים בכל לבבם, יבקשו לדעת את עניין המשלים האלה, למען חרחר ריב בין איש לאחיו,[55] אך אלהים לבדו יודע את עניינם. המאמינים באל, יאמרו: בכל נאמין כי הכל מוצא פי ד' הוא. כה יאמרו כל חכמי לב: (ו) ד', אל תתעה את לבנו אחרי הנחותך אותנו במעגל הטוב; רחם עלינו כי אתה חונן ונותן! (ז) לא נכחש, כי תקבץ אליך את בני האדם לעת מועד;[56] כי אתה לא תפר את דבריך. (ח) אך לבוגדים הונם וזרעם לא יועילו; להבת שאול תחתית תאכלם. (ט) כאשר נהיה לאבותיהם ולעם פרעה אשר כחשו באותותי. אך יד אל לקחם על מרים, כי אל קנא ונוקם הוא. (י) אמור אל הבוגדים: תאסרו ותורדו אל גיהנום; שם תהי נוח רשעתכם.[57] (י"א) בשני החילים, אשר ערכו מלחמה יחד, ראיתם את אותותי; המערכה האחת נלחמה בעבור אמונת אל, והאחרת בגדה בו. לזאת היתה עצמה כפליים מלראשונה; אך ד' יאזר חיל את מי יחפוץ בו. אכן זה היה אות נפלא למתבוננים בו. (י"ב) בלב כל איש חרותה אהבת נשים ובנים וכסף וזהב וסוסים יקרים ועשתרות צאן ושדות; אך כל אלה רק טרף הם לחיי העולם הזה; טוב מהם לשוב אל ד'. (י"ג) אמרו: האוכל לבשר לכם טוב מזה? זה חלק הישרים מאת אלהים: גנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו שם. נשים טהורות ורצון אל תהיינה להם למנה,[58] כי עיני ד' אל יראיו, האומרים: (י"ד) ד' מאמינים אנחנו בך; כפר לנו על כל עוונותינו, והצילנו מאש הגיהנום! (ט"ו) כה יאמרו כל נושאי עלי, אנשי אמת, חרדים על דברי, המתפללים וחונני דלים, ומתחננים בתפילת השחר על כפרת עוונותיהם. (ט"ו) אלהים העיד עליו, כי אין עוד מלבדו; והמלאכים וכל חכמי לב יגידו את אמתו, כי אין צור מבלעדו; אדיר הוא ויודע כל. (י"ז) האמונה האמיתית היא האסלאם.[59] לא נפרדו אנשי הכתב עד היות להם המדע ויחלקו מקנאה.[60] כל המכחש באותות האל ידעי, כי אלהים יודע לחשב. (י"ח) אם יריבו בך, אמור להם: אני וכל אנשי עצתי דבקים בד'. (י"ט) אמור אל אנשי הכתב ועל הבוערים:[61] התאבו ללכת באמונתי? אם יואילו, יהיו על הדרך הטוב; ואם ימאנו, פתם, כי עין ד' על יראיו.[62] (כ) ואל המכחישים באמונת אל והורגים נביאיו חינם ומרצחים את המורים אותם צדק ומשפט, בשר עונש גדול. (כ"א) אין שכר לפעולותיהם הטובות לא בעולם הזה, ולא בעולם הבא, ואיש לא יושיעם. (כ"ב) הלא ראית את האנשים אשר ניתן להם הכתב? בהעידך בהם את תורת אל, למען תשפט בינך וביניהם, פנו עורף וילכו לדרכם.[63] (כ"ג) זאת עשו על אמרם: אש הגיהנום לא תאכל כי אם מספר ימים; וילכו אחרי ההבל על בדות לבם. (כ"ד) אך מה יעשו בקבצנו אותם ביום הפקודה, אשר אין ריב בו, ולכ נפש ישוב גמולה בראשה? גם להם לא ייעשה עוול.[64] (כ"ה) אמור: ד' אשר בידך המשרה, אתה נותן את המלוכה לכל הטוב בעיניך, ותמנעה מהרע בעיניך; אתה משפיל ומרומם את כל אשר תחפוץ; כל הטוב בידיך הוא, כי אתה אדיר על כל. (כ"ו) אחר היום תביא את הלילה, ואחר הלילה את היום. מהמוות תוציא את החיים, ומהחיים תוציא את המוות; לכל היקום תתן טרף בלי גרעון. (כ"ז) אתם המאמינים! אל תבקשו עזר מהבוגדים,[65] אם יש מאמינים בכם; כל עושה זאת, אין ישועתה לו באלהים; רק אם תיראו מהם.[66] ד' אלהיכם יגן בעדכם, ואליו תשובו. אמור: אם תכחדו את אשר בלבבכם, אם תגלוהו, אל ידעהו, כי הוא מביט אל כל אשר בשמים ובארץ, והוא אדיר על כל. (כ"ח) ביום ההוא ימצא האדם את כל אשר עשה,[67] ויבקש נחל איתן בינו ובין הרע אשר עשה.[68] אלהים יגן בעדכם, כי חנון הוא לעבדיו. (כ"ט) אמור: אם תאהבו אל, לכו אחרי, וד' יאהב אתכם, ויסלח לכם את חטאותיכם, כי סלח ורחום הוא. שמעו בקול ד' ונביאיו; ואם תפנו לו עורף, דעו כי אל שונא לבוגדים. (ל) באמת, ד' בחר באדם, בנח בדור אברהם ובצאצאי עמרם מכל בני אדם;[69] דור יצא מחלצי דור,[70] כי אל שומע ויודע כל. (ל"א) זכור את תפילת אשת עמרם באמרה: אלהי! לך הקדשתי את פרי בטני; קחהו נא ברצון, אתה הצופה ומביט לכל! ויהי בלדתה ותאמר: ד' הנה ילדתי בת; (ואלהים ידע את אשר ילדה) אולם בת לא תערך לבן.[71] הנה קראתי את שמה מרים; היה נא מגן בעדה ובעד זרעה נגד השטן הנסקל![72] -(ל"ב) וישמע אלהים את קול תפילתה, ויוציא ממנה נטע שעשועים; וזכריה היה לה לאומן. מדי בואו אל חדרה, מצא מזון אצלה;[73] וישאלה לאמר: מאין לך המזון הזה? ותען מרים: מאלהיי, כי הוא נותן טרף לכל אשר יישר בעיניו בלי גרעון. (ל"ג) ויתחנן זכריה אל ד', ויאמר: ברכני גם אני, ותן לי בן משכיל! ידעתי כי אתה שומע תפילה. ויהי בהפילו תחינתו בחדרו, ויקראו אליו המלאכים לאמר: (ל"ד) אלהים מבשר לך את יוחנן, והוא יקים את דבר ד' הבא;[74] הוא יהיה איש תם וסור מרע ונביא תמים. (ל"ה) ויאמר: ד' איך יוולד לי בן, ואנכי באתי בימים ואשתי עקרה! ויען המלאך: אלהים, כל אשר חפץ עשה. (ל"ו) ויאמר זכריה: ד' תן לי מופת! ויען המלאך: זה האות; שלושת ימים לא תוכל לדבר אל בני האדם כי אם במראה פניך;[75] זכור את אדוניך ושבחהו ערב ובוקר! (ל"ז) ויוסיפו עוד דבר המלאכים: מרים! אלהים גדלך וקדשך ובחר בך מכל נשי הארץ. (ל"ח) יראי את ד' וכבדיהו, וכרעי עם הכורעים![76] (ל"ט) זה דבר אמת, ולך גלינוהו; לא היית שם בהפילם גורל, מי יהיה אומן את מרים, בהריבם יחד.[77] (מ) ויוסיפו עוד דבר המלאכים: מרים! אלהים מבשרך את דברו הבא, וייקרא שמו ישו המשיח בן מרים; תגדל תפארתו בעולם הזה ובעולם הבא, ויהיה מן הקרובים לאל. (מ"א) בעודנו ילד רך ובהיותו איש יורה את האנשים, ואיש תמים יהיה. (מ"ב) ותען מרים: איככה אלד בן, ואיש לא נגע בי? ויען המלאך: אלהים כל אשר חפץ עשה; ואם יגזר ויאמר: יהי! אז יהיה. (מ"ג) הוא יורהו כתב ומוסר השכל, את התורה ואת האיוואנגיליאום, וישלחהו אל בני ישראל לאמור: באתי אליכם באותות מאת ד' אלהיכם; הנה אצור לכם דמות ציפור מחומר, ואפח בה נשמת חיים, ותהי לנפש חיה ברצון אל.[78] את העוורים ואת המצורעים ארפא, וברצון אלי אחיה מתים; גם אגיד לכם את אשר תאכלו ואת כל אשר תעשו בחדרי משכבכם; זה לכם האות, למען תאמינו בי! (מ"ד) אני אקים את התורה אשר נהייתה לכם מאז; אני אקל מעליכם מקצת מאשר הושת עליכם, כי באתי באותות מרת אלהיכם. יראו את ד' ולכו אחרי, כי ד' אדוני ואדונכם. אותו כבדו; אז תהיו על הדרך הטובה. (מ"ה) בראות ישו, כי רבים מהם אינם מאמינים ויאמר: צח יתייצב לי בעבור אמונת אל? ויענו תלמידיו: אנחנו נקנא לד'; אנחנו מאמינים בו; העד בנו, אם מאמינים אנחנו! (מ"ו) אדוננו! אנחנו מאמינים באשר גלה לך; בנביאך נדבק; לכן כתבנו בספר העדים.[79] (מ"ז) היהודים הערימו עליו; [80] אך ד' התחכם להם,[81] כי חכמתו עולה על ערמת כל בני האדם. (מ"ח) ויאמר ד'; ישו! אני אמיתך וארוממך אלי, ואצילך מיד הבוגדים, ואת אשר הלכו אחריך אגדל על המכחישים בך עד יום התקומה1 אז תשובו אליי ואשפט ביניכם. (מ"ט) תכבד ידי על המכחישים בך, בעולם הזה ובעולם הבא ואיש לא יושיעם. (נ) אך למאמינים בך ולעושי טוב נתן שכר גדול, ואת הרשעים לא ארחם.[82] (נ"א) זה האות והמדע אשר גלינו לך; בעיני ד' יקרה נפש ישו כנפש אדם,[83] אשר נוצר מאדמה, ובאמרו:[84] יהי ויהי. (נ"ב) זה האות מאלהיך; לכן אל תריב בו! (נ"ג) אם יריב איש אתך על אמיתת דברי אשר נגלה לך, אמור לו, באו ונקהילה את בנינו ואת בניכם, את נשינו ואת נשיכם, את עבדינו ואת עבדיכם, ונעתר אל ד' למען ישפוך את זעמו על הבוגדים בו.[85] (נ"ד) אמת הדבר; אין אלהים מבלעדי אל; עזוז וגבור הוא. (נ"ה) ואם ישובו מאחריו, אל יודע את הרשעים. (נ"ו) אמור: אתם אנשי הכתב, נכרתה ברית יחדיו; את אלהי השמים לבדו נעבוד, ולא נדמה לו אחר, ולא נשתחווה לאיש מקרבנו,[86] ולא נעבדנו! ואם ימאנו לעשות זאת, אמרו[87]: העידו בנו, כי אנחנו מאמינים. (נ"ז) אנשי הכתב! אל תריבו על אודות אברהם![88] הלא התורה והאיוואנגיליאום אחרי מותו נגלו; הלא תדעו זאת? (נ"ח) הריבו על דברים אשר אתם יודעים, ולא על אשר אינכם יודעים! (נ"ט) אלהים לבדו יודע זאת ולא אתם; אברהם לא יהודי ולא נוצרי היה כי אם צדיק תמים מאמין בד'; לא השתחווה לאל נכר. (ס) אלה הקרובים לאברהם: ההולכים בדרכיו כמו הנביא מחמד והשומעים לקולו;[89] אל מגן בעד המאמינים בו. (ס"א) יש מאנשי הכתב זוממים להשחית אתכם; אך את נפשם ישחיתו ולא יבינו. (ס"ב) אנשי הכתב! אל תכחשו באותות אל, כי אם העידו אליהם. (ס"ג) אנשי הכתב! אל תכסו את האמת בצעיף השקר למען העלם את האמת באשר אתם יודעים טוב ממנו.[90] (ס"ד) יש מאנשי הכתב יאמרו איש אל אחיו: בבוקר האמינו באשר גלה למאמינים; ובערב כחשו בו, למען השב אותם מאמונתם![91] אל תאמינו כי אם לקול אנשי דתכם![92] (ס"ה) מעגל הטוב הוא מעגל האל, גם אם ידרכו בו אחרים זולתכם.[93] אם יריבו עמכם בפני אל, אמור אליהם: כל הטוב ביד ד' הוא, לכל אשר יחפוץ יתנהו, כי טוב הוא ויודע כל. (ס"ו) הוא חונן ברחמיו את הישר בעיניו, כי גדולים חסדיו. (ס"ז) יש מאנשי הכתב אשר תוכל להפקיד בידו ככר זהב אחד, והוא ישיבהו לך; אך יש אשר לא ישיב לך משאת דינר אחד, אם לא תגשהו לשלם. (ס"ח) כי יאמרו: אין לנו לשמור את מצא שפתינו לבוערים.[94] כן ידברו כזבים באל, והם יודעים כי לא כן הוא. (ס"ט) אמנם אלהים אוהב את מקים דברו ואת כל יראיו. (ע) וכל מפיר את ברית ד' ואת אלתו מאהבת בצע, אין לו חלק לעולם הבא. אלהים לא ידבר אליו ביו םהתקומה לא יביט אליו ולא ינקהו; ולו עונש גדול. (ע"א) רבים קוראים את כזביהם מכתב הקודש, למען תאמינו בהם. אך לא כן הוא כדבריהם. הם יאמרו: כה דבר ד'; אך שקר עמם; וידברו באל כזבים, בדעתם כי לא כן הוא. (ע"ב) לא נאוה לבן אדם,[95] אחרי תת לו אלהים את הכתב ואת החכמה ואת הנביאות לאמר לבני האדם: עבדו אותי ולא אל! אך יאמר: לכו בתורת אל והגו בה! (ע"ג) אלהים לא ציווה אתכם לעבוד את מלאכיו או את נביאיו; היצווה אתכם לבגוד בו, אחרי היותכם מאמינים? (ע"ד) בכרת אל ברית לנביאים, אמר: זה הכתב והמדע, אשר אני נותן לכם; אחרי כן יבוא שלוחי אליכם לקיים את אשר בידכם; בו תאמינו, ותתמכו בידיו; ויוסף עוד דבר ד' אליהם; התאבו לקחת את בריתי בכל לבבכם? ויענו: נאבה. ויאמר אלהים: העידו בי, ואני אעיד בכם. (ע"ה) וכל השב מאחרי, יהיה ממספר הבוגדים. (ע"ו) התאבו דת אחרת כי אם דת אל? כל אשר בשמים ובארץ הולך בדרכיה,[96] אם ברצון אם לא; והכל ישוב אל אלהים. (ע"ז) אמור: מאמינים אנחנו באלהים ובאשר גילה לנו, לאברהם, לישמעאל, ליצחק, ליעקב, ולהשבטים, ובאשר ציווה אל ביד משה, ישו והנביאים. לא נבדיל ביניהם, משלימים אנחנו.[97] (ע"ח) כל המחבק דת אחרת מהאיסלאם,[98] לא יחבקנו אל; והוא יאבד חלקו בעולם הבא. (ע"ט) איך ינחה אל גוי, אשר האמין והעיד אל אמיתת הנביא המראה אותם מופתים נאמנים, ובכל זאת בגד בו? לא כי אלהים לא ינחה את הרשעים על הדרך הטובה. (פ) קללת אלהים והמלאכים ובני האדם תבוא עליהם. (פ"א) עד עולמי עד תרבץ בהם; אין תרופה למכתם, ואלהים לא יביט עליהם ברצון. (פ"ב) אך לשבים מדרכם הרעה ולעושי טוב אל סלח ורחום הוא. (פ"ג) ואשר יוסיפו לעשות הרע אחרי האמינם, אל לא ישעה לתשובתם, כי התמכרו להבל.[99] (פ"ד) כל ההולך אחרי ההבל ומת בו, כל שכיות החמדה לא ישפקו לכפר בעד נפשו; עונש גדול לו ואיש לא יושיעו. (פ"ה) לא תפיקו רצון מד' עד תתכם ממיטב הונכם לדלים; ולא תסתר מתתכם מנגד ד'. (פ"ו) כל אוכל הותר לבני ישראל לפני תת אלהים את התורה, זולתי אשר אסרו בני ישראל על נפשם.[100] אמור: הגישו את התורה וקראו בה אם כנים דבריכם. (פ"ז) וכל המדבר כזבים באל ממספר הבוגדים הוא.[101] (פ"ח) אמרו: ד' אלהים אמת; לכו בדת אברהם אשר האמין באלהים ולא השתחווה לאל ניכר. (פ"ט) ההיכל אשר במכה היה בית המקדש הראשון לבני האדם, וד' נתנו לברכה ולקו היושר לאנשי תבל. (צ) בו תראו מופתים ידועים;[102] הוא מקום אברהם; כל שוקד על דלתותיו, שאנן יהיה.[103] אלהים צווה את בני האדם לבוא להתפלל אל הבית הזה כפי יכולתם. (צ"א) וכל איש אשר אינו מאמין ידע, כי יש רב לאל בלתי העולמים האלה.[104] (צ"ב) אמור: אנשי הכתב! למה תכחשו באותות אל? הוא יעיד בכל אשר תעשו! (צ"ג) אמור: למה תשיבו את המאמינים באל מלכת אחריו, באשר עליכם להעיד עליו? לא נסתרה דרככם מד'. (צ"ד) אתם המאמינים! אם תשמעו בקול מקצת אנשי הכתב, ישיבו אתכם מאמונתכם לאמונתם. (צ"ה) אמנם איך תבגדו באלהים, באשר אותותיו נגלו לכם, ושלוחו בקרבכם הוא? אכן כל הדבק בד' הולך בדרך הטוב. (צ"ו) אתם המאמינים! יראו את ד' בכל לבבכם ואל תאמינו כי אם באמונת האסלאם (צ"ז) החזיקו בעבותות אהבתו אליכם ואל תרפו מהן; זכרו את טובותיו אשר גמל עליכם. שונאים הייתם והוא קשר את ליבותיכם.[105] וברחמיו הנכם אחים זה לזה. (צ"ח) כמעט הייתם בשאול תחתית, והוא פדכם משם; לכן הודיעכם את אותותיו למען תדרכו בנתיב היושר ולמען תהיו עם דבק באמונה הטובה המצווה את השיר ואוסרה את הרע בעיני ד'. העם הזה יצליח. (צ"ט) אל תהיו כאנשים המתפרדים איש מעל אחיו ומריבים יחד אחרי היות להם דבר ד'; להם עונש גדול. (ק) ביום ההוא פני מקצת בני האדם ילבשו קדרות,[106] ומקצתם ילבינו מראיהם.[107] אל חשכי המראה יאמר אלהים: הבגדתם בי אחרי אשר האמנתם? הא לכם גמול רשעתכם! אך ללבני המראה רב טוב צפון עד עולמי עד. (ק"א) אלה אותות אל אשר גילינו לך באמת; אל לא ישקר בבריתו עם יראיו. (ק"ב) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא, ואליו ישובו כל הברואים. (ק"ג) אתם הטוב מכל עמי הארץ;[108] אתם אוהבים את הישר ושונאי עוול, ומאמינים בד'. לו האמינו אנשי הכתב, אז טוב להם מעתה! אמנם יש מאמינים בהם, אך רבם חוטאים. (ק"ד) לא יוכלו להרע לכם; ואם ילחמו בכם, ינוסו מפניכם, כי אין עוזר למו. (ק"ה) כלמה תשיגם באשר תמצאום, אם לא יכנעו מפני ד' ומפני בני האדם. חרון אף ד' ירד עליהם וחסר כל, על אשר כחשו באותות אל, ויהרגו את נביאיו חינם, ויזרעו שוד וחמס. (ק"ו) אך לא כל אנשי הכתב דומים זה לזה; יש מהם תמימי דרך, המתבוננים באותות אל מדי לילה בלילה, ומכבדים את אלהים. (ק"ז) ומאמינים באלהים ביום האחרון; אין חפצם כי אם בישר בעיני ד', שונאים את העוול, וכל מזימתם להוסיף מעשים טובים איש על אחיו. אלה ממספר הצדיקים. (ק"ח) לא יועיל לבוגדם הונם וזרעם; הם מחברת שאול תחתית ועד עולמי עד ישבו בה. (ק"ט) כל מעלליהם בארץ כשער קטב המה, העובר על שדי האנשים המשחיתים את נפשם.[109] אלהים לא יעוות אותם, אמנם הם אויבי נפשם.[110] (ק"י) אתם המאמינים! אל תתרועעו אל אנשי דת אחרת; לא ישובו מהדיח אתכם, ולא ידרשו כי אם את רעתכם. שנאתם אליכם כבר יצאה מפיהם; אך עוד רע ממנו צפון בקרב לבם. כבר נתנו לכם אותות על זאת, אם הבינותם אותם. (קי"א) אתם אוהבים אותם, אמנם הם אינם אוהבים אתכם; אתם מאמינים בכל הכתב, והם אם יקרוכם, יאמרו: אנחנו מאמינים; אך בסתר ישכו את ציפורניהם מכעס עליכם. אמור: אכן תמותו מכעסכם, כי אל יודע את חדרי לבכם. (קי"ב) בעת טובתכם יזעפו פניהם, ובעת רעתכם יגילו; אך אם תחכו לאל ותיראוהו, לא יתחכמו לכם, כי אל יודע את פעלם.[111] (קי"ג) הזכרת את אשר התרחקת ממשפחתך בעלות הבוקר, למען הכין למאמינים מחנה להילחם בו? אלהים שמעו וידעו. (קי"ד) שני צבאות פחדו וירך לבבם; אמנם אלהים הרבה עצמה לשניהם. בד' יבטחו כל המאמינים. (קט"ו) גם במלחמה על המקום בדר הושיעכם אל;[112] לכן יראו אותו והודו לו! גם במתי מעט יושיע. (קט"ז) ובאמרך אל המאמינים: הלא רב לכם בשלוח אלהים אליכם שלושת אלפים מלאכים למען חזק את ידיכם?[113] (קי"ז) לכן אם תחכו לאל ותיראוהו הוא ישלח לכם עוד חמשת אלפים מלאכים למען אמץ את ידיכם על הצר הצורר אתכם פתאום. (קי"ח) אל מבשר לכם את השמועה הטובה הזאת למען יבטח לבכם בו. (קי"ט) אין ישועתה כי אם באלהים, כי הוא אדיר ויודע כל. (ק"כ) אם ישרש את גזע החוטאים או יסלהו, או יאבדם או ישוב וירחם עליהם, או ישחיתם או ייסרם - לא עליך לדעת; דיך חוטאים המה![114] - (קכ"א) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא; הוא יסלח וישיב גמול למי יחפץ בו, כי סלח ורחום הוא. (קכ"ב) אתם המאמינים! אל תרדפו אחרי הנשך למען הרבות את הונכם; יראו את ד' למען תצליחו1 (קכ"ג) יראו את האש המוכנה לבוגדים; שמעו בקול ד' ונביאו למען יחנכם! (קכ"ד) אל תריבו איש באחיו כי אם על רחמי אל[115] ועל גן העדן הרחוק מכם כרחוק שמים מארץ והוכן לצדיקים.[116] (קכ"ה) לחונני דלים בעת טובתם ובעת רעתם, ומאריכי אף, ועוברים על פשעי בני האדם (כי אל אוהב את האנשים הטובים). (קכ"ו) וגם לשבים אל ד' אחרי עשותם את הרע ואשמם, ויתחננו בעד כפרת עוונותיהם, ולא ידבקו ברע אשר עשו בדעתם. (קכ"ז) הם יפיקו רצון מד', וינחלו גנות ובתוכם מעיינות מים, ועד עולמי עד ישבו בהם. מה יקר חסד אל לתמימי דרך! (קכ"ח) גם בימים אשר היו לפניכם אלהים עשה שפטים. עברו בארץ וראו את גורל האנשים המכחשים באל! שם תמצא תורה וקו הישר ומוסר השכל לצדיקים. (קכ"ט) אל תפחדו ואל תרהו! אם תאמינו באל, תעז ידכם. (ק"ל) אם תנגפו במלחמה, גם אויביכם יינגפו; מקרי בני האדם שונים מדי יום ביומו, למען יכיר אל את הדבקים בו ואת המעידים על אמיתת דתו;[117] אך שונא אל לרשעים. (קל"א) אלהים מנסה את חסידיו וישמיד את הרשעים. (קל"ב) התדמו בנפשכם לנחול את גן העדן, טרם ידע אלהים את הנלחמים לו ואת הדבקים בו? - (קל"ג) ואתם ביקשתם את המוות טרם קרבו אליכם; ענה הנה ראיתוהו, ותוסיפו עוד לראותו.[118] (קל"ד) מחמד איננו כי אם נביא; הנביאים אשר היו לפניו כבר מתו; אם הוא ימות או יומת, התשובו ללכת בדרכיכם הרעים כבראשונה? אכן כל עושה עוול לא ירע לד' כי אם לנפשו. אך למודים לאל שכר גדול יהיה. (קל"ה) לא ימות איש בלתי אם ד' צווה, ככתוב בספר המקרים לכל הברואים.[119] כל מבקש שכר פעולתו בעולם הזה, לו יהיה; וכל מבקשהו בעולם הבא, לו יהיה; ואת המודים לד' לא תכזב תוחלתם. (קל"ו) זה כמה נביאים נלחמו באויבים חזקים מהם עשרת אלפים מונים; אך לא הרפו ידיהם מעמליהם במלחמת אל; לא פחדו ולא רהו; אל אוהב את המחכים לו. (קל"ז) לא אמרו כי אם: כפר לנו ד' את חטאינו ואת אשר עווינו לך במעללינו; אמץ את רגלינו והושיענו מיד הבוגדים בך! ויתן להם אלהים שכר טוב בעולם הזה ושובע שמחות בעולם הבא, כי אלהים אוהב את עושי הטוב. (קל"ח) אתם המאמינים! אם תשמעו בקול הבוגדים, ישיבוכם על מעגליכם הראשונים, למען תכחשו באל ותספו. (קל"ט) אך עזרכם בשם ד', כי אין עוזר מבלעדו.[120] (ק"מ) חיל ורעדה יאחזו לבות הבוגדים, על אשר דברו דופי באלהים; לבת אש תהי מושבם; זה חלק עוזבי אל. (קמ"א) אל הקים את דברו, בהניסכם את אויביכם בתשועת ד'; אך רעדה אחזתכם, ותמרו את פי נביאכם ותזידו עליו. גם אם מלא את משאלותיכם. (קמ"ב) יש בכם אוו את חיי העולם הזה ויש בכם את חיי העולם הבא; וייתן אותם ד' עורף לאויביכם למען נסותכם; אמנם כבר סלח לכם כי חנון הוא לעבדיו. (קמ"ג) זכרו את אשר מהרתם לעלות על הגבעה, ולא הבטתם אחריכם בקרא הנביא אליכם; ויביא ד' עליכם שבר על שבר, למען לא תעצבו על אובדן השלל, ולא ירך לבכם, אם יקרכם דבר רע; אל יודע את מחשבותיכם. (קמ"ד) אחרי השבר הזה הפיל אלהים תרדמה על מקצת אנשים מכם לסעוד את לבם:[121] אך יש מכם התעצבו על לבם, בדברים כזבים ואיוולת באל לאמר: היקים לנו אל את דברו?[122] אמור להם: מד' יצא הדבר. (קמ"ה) הם ממתיקים בלבם סוד אשר לא יגלו לך, באמרם: לו הקים לנו אל את דברו, לא נגפנו לפני אויבינו. (קמ"ו) ענה אותם: גם אם נשארתם בבתיכם, כל עתידי מוות יצאו למלחמה למות שמה. (קמ"ז) בלב אל היה לבחון את מחשבותיכם ואת לבכם; אמנם גלויים לאל כל חדרי לבכם. (קמ"ח) כל הנסים ביום המלחמה משני הצבאות, הודחו מהשטן לעשות עוול.[123] אך אלהים כפר בעדם, כי חנון ורחום הוא. (קמ"ט) אתם המאמינים! אל תהיו כבוגדים, האומרים על אחיהם העוברים בארץ או יוצאים בצבא: לו נשארו אתנו בבית, לא מתו ולא הומתו; מד' יצא הדבר, למען הכאיב את לבם. החיים והמוות ביד אלהים המה, והוא יביט אל כל אשר תעשו. (ק"נ) וגם אם תומתו על אמונת אל, או תמותו כמקרה כל בני אדם, רצון אל ורחמיו רבים מכל שכיות החמדה אשר אתם אוגרים פה בארץ. (קנ"א) כי במותכם או בהומתכם אל אלהים תאספו.[124] (קנ"ב) על הרחמים אשר בשרת אותם מאת אלהיך הרבית לחינם; לו דיברת איתם קשות, אז נפרדו מעליך. סלח להם והתפלל בעדם!- (קנ"ג) היוועץ איתם על דבר המלחמה הזאת, ואחרי היוועצך בטח בד', כי הוא אוהב את הבוטחים בו. (קנ"ד) אם אלהים יעזרכם, איש לא יוכל לכם; ואם הוא יטשכם, מי יעזרכם מבלעדו? לכן בטחו בד', אתם המאמינים!- (קנ"ה) אמנם לא כן דרך הנביא לעקבכם;[125] כל המכחש בעמיתו יישא עוונו ביום התקומה ולכל נפש יושב גמולה, ולא ייעשה עוול לכל איש. (קנ"ו) היהיה מקרה האיש ההולך בדרכי ד' כמקרה האיש המכעיס אל במעלליו? התהיה שאול תחתית מושב שניהם? מה כבד הדרך שמה!- (קנ"ז) לא כן! דרכים רבים לאל להשיב גמול על גאים ולתת שכר לצדיקים; הוא יודע את כל מחשבותיכם. (קנ"ח) אלהים היטיב למאמינים, בשלחו להם נביא מקרבם, למען יורם את אותותיו ויקדשם וילמדם חכמה ומדע, באשר היו תועים בדרך. (קנ"ט) בהנגפכם על הר אחוד, אמרתם: גם אם גברה ידכם זה פעמים: מאין לנו זאת? אמור אליהם: מכם יצא הפגע הזה, כי הוא אדיר על כל. (ק"ס) כל אשר קרכם ביום הקרב בין שני הצבאות, ברצון אל נהיה למען יכיר את המאמינים ואת החנפים. בהאמר אליהם: הילחמו בעבור אל והניסו את האויב, ענו: לו ידינו למדו לקרב, כי אז שמענו בקולך. ויבגדו באל תחת האמן בו. בשפתם כבדו אל ולבם בל עמם! אך אל יודע את אשר טמון בקרב לבם. (קס"א) הנשארים בבתיהם דברו על אחיהם: לו שמעו בקולנו, לא הומתו! אמור אליהם: הרחיקו את יום המוות מכם, אם כנים דבריכם! (קס"ב) אל תאמר למומתים במלחמת אל: מתו; לא מתו! עודם בחיים, ואלהים ירום מדשן ביתו. (קס"ג) שובע שמחות ינחלו מאת ד', ונפשם נכספה לראות את אחיהם אשר עוד לא נאספו אליהם אך לא יתמהמהו לבוא; ושד ופחד לא יקרבו אליהם. (קס"ד) יתעדנו על חסדי ד', בראותם כי תוחלתם לא נכזבה. (קס"ה) כל ההולכים בדרך אל ונביאו, עושי טוב ויראי אלהים גם אם יחלו במלחמה, להם שכר גדול. (קס"ו) בהאמר אליהם: אנשי מכה יצאו לקראתכם למלחמה בחיל כבד; יראו מפניהם! אך זה לא גרע את מבטחם בד', כי אמרו: אלהים משגבנו, כי אין עוזר מבלעדו. (קס"ז) וברחמי אל שבו שלמים אל בתיהם ורעה לא אנתה אליהם. ברצון אל חפצם היה, כי חנון הוא. (קס"ח) השטן ימס את לבבם מפחד אויביכם אנשי בריתו; אך לא תיראו מפניהם כי אם מפני, אם מאמינים אתם. (קס"ט) אל תתעצב אל לבך על נכלי הרשעים הרודפים אחרי ההבל; לא ירעו לאל כי אם לנפשם. אין להם חלק בעולם הבא ועונש גדול צפוי למו. (ק"ע) הממירים אמונת אל בהבל לא ירעו לאל כי אם לנפשם; להם עונש גדול. (קע"א) הבוגדים בל יאמרו: אורך ימים בעולם הזה טוב מחיי העולם הבא; לא כן! הם יאריכו ימים למען יוסיפו לחטא ולהשלים את עוונם. (קע"ב) אלהים לא יניח את חסידיו כאשר הם כיום הזה,[126] בהבדילו בין הרע ובין הטוב. (קע"ג) גם אוהבי הבצע לא ידמו בנפשם, כי אלהים נתן להם את עשרם לטוב להם; אמנם לפוקה ולמשחתם. (קע"ד) כל אשר אצרו, יקשר להם על גרגרותיהם ביום התקומה.[127] לד' השמים והארץ; הוא יודע את כל אשר תעשו. (קע"ה) הן שמע אל את קול האנשים המדברים: אלהים עני ואנחנו עשירים;[128] דבריהם יחקו בספר כאשר עשינו בהרגם את נביאיהם; ונאמר אליהם: שאו את עוונכם, ואש הגיהנום תאכלכם. (קע"ו) זה פרי מעשי ידיהם; אל לא יעשה עוול לחסידיו. (קע"ז) יש אומרים:[129] עברנו בברית ד' אלהינו, כי לא נאמין בנביא, עד כי יקריב בפנינו קרבן, ואש תבוא מן השמים לאכלו. (קע"ח) דבר אליהם: הלא כבר באו אליכם נביאים לפני במופת אשר תבקשו ממני; למה הרגתום אם כנים דבריכם? (קע"ט) שקר מעידים בך? גם בנביאים אשר היו לפניך ויורום דעת ומוסר השכל, ענו שקר. (ק"פ) כל בני האדם בני מוות המה; ולכל איש יושב גמולו ביום התקומה. כל הנמלט מאש הגיהנום ובא אל גן העדן, אשרהו! חיי העולם הזה אך כלי נשבר המה! (קפ"א) תבחנו בהונכם ובגוויותכם;[130] האנשים אשר קבלו לפניכם את הכתב, יענוכם ויכעיסוכם; אך קוו אל ד' ויראוהו, כי ממנו יצא הדבר. (קפ"ב) בכרת אל ברית לאנשי הכתב למען הודיעה את כל בני האדם ולא למען העלימה, השליכו אותה אחרי גיוס וימכרוה בלא הון. איך הרעו לעשות!- (קפ"ג) אל תדמה בנפשך, כי השמחים על מעשיהם והמהללים על אשר לא עשו לא ישאו את עוונם![131] להם עונש גדול. (קפ"ד) כי לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ; הוא אדיר על כל. (קפ"ה) בבריאת השמים והארץ בתקופת הימים והלילות רבים המופתים למתבוננים. (קפ"ו) מצות אל תנחם בעמדם,[132] בקומם ובשבתם; בהתבוננם על השמים והארץ יאמרו: ד' לא תהו בראת את כל אלה; ישתבח שמך! - (קפ"ז) הצילנו נא מאש שאול תחתית! (קפ"ח) את אשר תשליך במו אש כלמה תשיגהו, כי אין עוזר לרשעים. (קפ"ט) ד', שמענו את נביאך בהזהירו אותנו להאמין בך באמרו: (ק"צ) האמינו בד' אלהיכם! ונאמין. (קצ"א) סלח נא על חטאותינו וכפר בעד אשמותינו, ותהי אחריתנו מות ישרים! (קצ"ב) הקם לנו את דברך ביד נביאך, ולא נבוש ביום התקומה! (קצ"ג) ידענו, כי אתה לא תפר את בריתך! (קצ"ד) ויען אותם ד': שכר פעולה טובה לא תאבד מאתי, איש או אישה כי יעשנה! (קצ"ה) כל הגולים ממעונתם בעבור אמונתי, או הומתו עליה במלחמה, כל חטאיהם לא יוזכרו, ואביאם אל גנות ובתוכם מעיינות מים. (קצ"ו) זה חלקם מאל, ומה שפרה הנחלה הזאת! - (קצ"ז) אל תקנא בשלום עושי עוול! אך הבל הוא; התפתה בית מגוריהם יהיה; ומה נורא המקום הזה! (קצ"ח) אך מכבדי אל יבואו אל גנות ובתוכם מעיינות מים, ועד עולמי עד ישבו בהם. זאת מתת אלהים הוא; טוב לחזות בנועם ד' מכל חיי העולם הזה! (קצ"ט) גם לאנשי הכתב המאמינים באל ובאשר גולה להם וסרים למשמעת אל ובלתי ממירים אותות אל בלא הועיל, יש שכר לפעולתם, כי אל יודע לחשב. (ר) ואתם המאמינים! צפו לתשועת ד', והריבו איש את אחיו מי יגדל מכם במבטחו בד' ובהפיקו רצון ממנו; יראו את ד' למען תצליחו! -


4. חזון הנשים[133][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאה ועשרים ושבעה פסוקים.[134]

בשם אללה הרחמן והרחום

(א) בני אדם! יראו את ד' אשר בראכם מאדם ואשתו, ויוציא מחלציהם אנשים ונשים לרוב; כבדו את ד' אשר אתם מפילים תחינתכם לפניו, ואהבו את אמכם אשר ילדתכם; כי אל שומרכם! (ב) תנו ליתומים את הונם ואל תמירו את הטוב ברע,[135] ואל תאבדו את הונם למען הרבות את הונכם, כי זה עוון גדול. (ג) ואם תפחדו פן תעשו עוול ליתומים,[136] קחו כאוות נפשכם אשה אחת או שתיים או שלוש ואל תרבו לכם מארבע נשים! ואם בכל אלה יצר לבכם להרע ליתומיכם, קחו רק אשה אחת, או בואו אל שפחותיכם אשר קניתם. כן יקל לכתכם במעגל טוב. תנו לנשיכם את מהרן בטוב לבב, ואם לבן ידב אותן להקל מעליכם,[137] אכלוהו בשמחה, ואל תאבדוהו בלא הועיל. (ד) ולפתאים,[138] אל תתנו את הונם, אשר נתן לכם אל להמציא די מחסורם; כי אם תנו להם לחם לאכול ובגד ללבוש ודברו אליהם רכות. (ה) עליכם לבחון את היתומים בבוא עד דודיהם, [139] אם תראו כי יוכלו להכין להם טרף לנפשם, תנו להם את הונם; אך הישמרו לבל יאבדוהו אחרי בוא עת גדלם. (ו) האיש אשר הפקד עליהם ישמר מקחת שכר פעולתו אם הוא עשיר, ואם עני הוא יעשה לו כמשפט.[140] (ז) אל תתנו להם את הונם כי אם בפני שנים עדים, כי אל יחשב עמכם.[141] (ח) לזכרים ייפול חלק מאשר השאירו הוריהם או קרוביהם;[142] אמנם גם הנקבות תקחנה ממנו; אם רב אם מעט חלק להן יהיה. (ט) אם בפני קרובים יתומים ודלים תחלק הנחלה, תנו לכולם ממנה; ואם תמעט הנחלה, דברו על לבם.[143] (י) המתעצבים אל לבם בהשאירם אחריהם בנים ואין עוזר למו, יבטחו בד' ואל ידברו תפלה בו. (י"א) הגוזלים את הון היתומים, אש תאכל קרבם, ולהבת הגיהנם תלהטם. (י"ב) וזה הדבר אשר ציווה אתכם אל על בניכם:[144] כל יורש זכר יהיה לו פי שנים על נקבה; ואם אך נקבות תשארנה לכם, רבות משתים, שתי שלישיות הנחלה תהיינה להן למנה.[145] ואם רק אחת תשאר, חצי הנחלה לה יהיה.[146] ואיש כי ימות והשאיר אחריו בן, והוריו עודם בחיים, ששית הירושה להם תהיה; ואם הוריו בחיים אחרי ולא ישאיר בן, שלישית הנחלה לאמו;[147] ואם יש לו אחים, לאמו תהיה ששיתה אחרי הנתן לכל היורשים את נחלתם.[148] אם הוריכם או בניכם טובים לכם, אינכם יודעים.[149] זה הדבר אשר ציווה ד', כי הוא שומע ויודע כל. (י"ג) חצי נחלת שניכם יהיה לכם, אם תמותינה עריריות; ואם בנים להן, רביעית הנחלה תהיה לכם אחרי הגרע את אשר הניחה לקרוביה או שלמה לנושיה. (י"ד) גם לנשיכם תהיה רביעית מכל אשר תניחו אחרי מותכם ערירים; אך אם תשאירו בנים תהיה להן שמינית הונכם אחרי גרעון נשייכם ואשר הנחתם לקרוביכם. (ט"ו) ואיש או אשה כי ינחילו אח רחוק,[150] ולמנחיל אח או אחות, לכל אחד מהם תהיה ששית הירושה; ואם יהיו לו אחים או אחיות, שלישית הירושה תהיה לכולם יחד. (ט"ז) זאת חוקת אלהיכם, כי הוא טוב ויודע כל. (י"ז) אלה משפטי ד'; כל השומע לקול ד' ונביאו יובא אל גנות ובתוכם מעינות מים, ועד עולמי עד ישב שם; מה רב הטוב הזה!- (י"ח) אך כל ממרה את פי ד' ונביאו ועובר על מצוותיו, שאול תחתית תהי נחלתו, ועד עולמי עד ישב שם, לו עונש גדול. (י"ט) אם ארבעה עדים מקרבכם יעידו על נשיכם, כי נאפו, אסרון בבתיכם והניחון במשמר עד כי המוות יגאלן או אלהיכם יוציאן למרחב.[151] (כ) ושני אנשים כי יעשו זמה איש באחיו, יסרו את שניהם;[152] אך בהנחמם על פשעם ובשובם ממנו, חדלו מהם, כי אל סלח ורחום הוא. (כ"א) אמנם אלהים עובר על פשעי החוטאים בשגגה ושבים מדרכם הרע כי חנון הוא ויודע כל; אך לא ינקה את עושי הרע עד יום מותם, ואם המוות ישיגם, יאמרו: נחמנו על פשעינו; גם לא יסלח למתים באמונת שקר. (כ"ב) אתם המאמינים![153] אל תקחו נשים בנחלה בלתי אם תואלנה; אל תעצרו אותן מלהיות לאיש אחר, למען עשק את מוהרן, בלתי אם חטאו בגלוי;[154] דברו איתן רכות! ואם תשנאו אותן אולי תשנאו את הטוב לכם מאלהיכם.[155] (כ"ג) ואם תמירו את אשתכם באחרת, ותתנו לזאת ככר למוהר, אל תשובו לקחתו ממנה![156] התשובו לקחתו ממנה? חרפה זאת לכם ועוון גדול. (כ"ד) איך תוכלו לעשות זאת אחרי בואכם אליה וכרתכם לה ברית?- (כ"ה) גם לא תקחו לכם את אשת אביכם, בלתי אם כבר נהיה;[157] ומה זאת לכם תועבה ונבלה. (כ"ו) לא תקחו לכם לאשה את אמותיכם, את בנותיכם ואת אחיותיכם ואת דודותיכם הן מאביכם הן מאמכם, את בנות אחיכם ואת בנות אחיותיכם, את מניקותיכם ואת בנותיהן, את חמותיכם ואת בנות נשיכם אשר גדלתם (הנולדות מנשים אשר כבר באתם אליהן; ואם עוד לא באתם אליהן, תוכלו לקחת את בנותיהן), את נשי בניכם היוצאים מחלציכם, ואת אשה על אחותה - אם לא כבר נהיה - כי אל חנון ורחום הוא. (כ"ז) גם לא תשאו לכם נשים חופשיות אשר לאיש אחר הנה; אך לא כן הוא בשפחות; זאת חוקת אלהיכם, ואת כל הנשים אשר לא נזכרו פה תוכלו לקחת. שאו לכם נשים כפי יכלתכם, אך לא רעות ופרוצות, תנו להן מוהר בעד הטוב אשר תגמלנה אתכם; אמנם גם תוכלו לעשות עמהן כתב כמשפט, כי אל חנון ויודע כל.[158] (כ"ח) ואם לא תשיג יד איש מכם לקחת לו אשה חופשית, ייקח לו שפחות מאמינות בדתכם; כי אל יודע את אמונתכם, וכולכם מצור אחד חוצבתם; אך לא תקחון מבלעדי אדוניהן, ותנו להן מוהר כמשפט; והשמרו עליהן, למען לא תשחתנה את מעלליהן, ותשאנה את לבן לאנשים אחרים. (כ"ט) ואם תנאפנה אחרי היותן לכם, עליהן חצי העונש אשר על הנשים החופשיות.[159] לא יקחו להם שפחות לנשים כי אם האנשים אשר לא תשיג ידם לקחת נשים חופשיות, למען לא יפלו ברע;[160] אך טוב לכם אם לא תקחו שפחה לאשה כי אל סלח ורחום הוא. (ל) אל הודיעכם את כל אלה, למען הנחותכם בדרך הטוב ובמעגל האנשים אשר היו לפניכם;[161] הוא יחנכם כי טוב הוא ויודע כל. (ל"א) הוא ירצכם; אך ההולכים בשרירות לבם הרע יסיתוכם מלכת אחריו. אל הקל את עולכם בדעתו, כי אך הבל כל אדם. (ל"ב) אתם המאמינים! אל תאבדו את הונכם בלא הועיל,[162] כי אם במכרכם ממכר לעמיתיכם. אל תמיתו את נפשכם, כי אל רחום עליכם. (ל"ג) כל עושה עוול ומרמה, נקל לאלוהים לתתו מאכלת אש הגיהנום. אם תשמרו מפני העוונות אשר אסרנו לכם,[163] נשמרכם מכל רע, ונכבדכם בגן העדן. (ל"ד) אל תחמדו את אשר נתן אל לעמיתכם בבחרו בו![164] לאיש תהיה מנת חבלו וגם לאשה; בקשו את רצון ד', כי הוא יודע כל. (ל"ה) לכל אדם נתנו קרובים הנוחלים את אשר ישאירו הוריהם וקרוביהם; ואם האמרתם את איש על ירושתכם,[165] תנו לו את חלקו, כי אלהים עד בכל דבר. (ל"ו) לאנשים שכם אחד על הנשים, על אשר אלהים בחר באלה מבאלה,[166] ויען כי האנשים יכינו מזון לנשים. נשי חיל תשמענה לקול בעליהן, ואל תדברנה דופי, למען תישרנה בעיני ד'. הוכיחו את הנשים המכעיסות אתכם במעלליהן; אל תבואו אליהן; אסרון בחדריהן ויסרון; אמנם אם תשמענה לקולכם, אל תבקשו תואנה לקצץ עליהן כי אל אדיר ונשגב הוא. (ל"ו) ואם תהיה מריבה בין איש ובין אשתו ובלבבם להיפרד, השימו מוכיחים ממשפחתו וממשפחתה, למען ישפטו בינו ובינה; ואם שלום יענו, אלהים יחנם, כי טוב הוא ויודע כל. (ל"ח) את ד' לבדו כבדו, ולא תדמוהו לכל יצור; והיטיבו להורים, לקרובים, ליתומים ולדלים, לשכנים, אם קרוב אם רחוק,[167] למודעכם, לעוברי דרך ולעבדיכם; ואת גאים וגבהי לבב שנא ד'. (ל"ט) כל אוהבי בצע ומדיחי עמיתיהם לבצע, ומעלימים את אשר גלה להם אל ברוב חסדיו,[168] בוגדים הם, ולהם עונש גדול. (מ) כל עושי טוב רק למען הראות לבני האדם, ומכחשים בד' וביום האחרון רעי השטן הם; ומה רע הרע הזה! (מ"א) אשרי המאמינים באל וביום האחרון והמפזרים מהונם לדל! כי אל יודע כל. (מ"ב) אכן אלהים לא יעשה עוול לכל איש; גם בדבר קטן כנמלה; אך לעושי טוב ישלם גמול כפליים, וישיב להם שכר גדול כרב חסדיו. (מ"ג) מה יהיה לנפש הבוגדים בהעידנו בהם את כל עמי הארץ ומה יהיה לנפש העם הזה בהעידנו בו אותך?[169] -ביום ההוא יאמרו הבוגדים הקמים על נביאי אל אל הארץ: כסינו! אך אין נסתר מנגד אל. (מ"ד) אתם המאמינים! אל תתפללו בשכרותכם, למען תדעו מה אתם מתפללים; גם אל תתפללו אחרי צאת מכם שכבת זרע; רק בהיותכם בדרך ואחרי רחצכם את בשרכם. אם תחלו או תהיו בדרך או תסכו את רגלכם, או תבואו אל נשיכם, ולא יהיה לכם מים, קחו חול דק והשימו ממנו על פניכם ועל ידיכם, כי אל סלח ורחום הוא.[170] (מ"ה) הלא התבוננת על אנשי הכתב? אך תעות הם ממציאים לכם ובלבם להדיחכם מהדרך הטוב; אמנם אל מכיר את שונאיכם; בלעדו אין עוזר ומגן. (מ"ו) יש מהיהודים מניעים דברים ממקומם ואומרים:[171] שמענו, ולא נשמר; שמנו והתבונן בנו, ונורה אותך את אשר לא ידעת בלב ולב ידברו ויתנו דופי באמונתם. (מ"ז) לו דברו: נשמע ונעשה, וגם אתה שומע והתבונן בנו,[172] אז טוב להם. אלהים יאררם על בגדם בו. רק מעט מהם יאמינו. (מ"ח) אתם אנשי הכתב! האמינו באשר גילינו לכם עתה לקיים את אשר גילינו לכם מקדם; פן נשחית את פניכם ונשימם כאחוריכם, או נקללכם כאשר עשינו למחללים את השבת.[173] אמרנו ויהי. (מ"ט) אלהים לא ינקה את מדמהו ליצור; אך יסלח עוונות אחרים למי יחפוץ; כל מדמה אל ליצור יישא את עוונו. (נ) הלא התבוננת על הצדיקים בעיניהם? אל יצדיק את הישר בעיניו, ולא יעשה עוול לכל איש, גם כחוט הפרי.[174] (נ"א) הבט על הכזבים אשר דברו באל, והוא עוון גדול. (נ"ב) הלא ראית את אנשי הכתב? הם מאמינים באלהים אחרים,[175] ואומרים כי דרכם טובה מדרך המאמינים! (נ"ג) הם מקנאים באחרים על יתרונם אשר נתן להם אל;[176] אמנם נתנו למשפחת אברהם כתב וחכמה וממשלה גדולה.[177] יש מהם האמינו בו[178] ויש מהם פנו לו עורף; אכן יהיו מאכלת אש הגיהנום. (נ"ה) הבוגדים באותותי ייצלו באש הגיהנום; ובכל עת אשר עורם יהי שרוף נשים אחר תחתיו, למען הרבות את מכאובם, כי אל אדיר ויודע כל. (נ"ו) אמנם המאמינים ועושי טוב יובלו אל גנות מפיקים מים, ועד עולמי עד ישבו שם; נשים טהורות תהיינה להם למנה, ובצד שדי יחסו ויתלוננו. (נ"ז) ד' ציווה אתכם להשיב את אשר הפקד לכם; ואם תשפטו בין איש לאחיו, משפט צדק תשפטו; ואלהיכם יחשב לכם זאת צדקה, כי הוא שומע ויודע כל. אתם המאמינים! שמעו בקול אל ושלוחו ופקידיכם; ואם יהיה ריב ביניכם, הביאוהו לפני ד' ונביאו, אם מאמינים אתם באלהים וביום האחרון. מה טוב ומה נעים יהיה לכם המשפט הזה! (נ"ח) הלא התבוננת על האומרים כי מאמינים הם באשר גולה לך ולנביאים אשר היו לפניך? ובכל זאת יביאו את דברי ריבותיהם אל שופטים עובדי אליליים, גם כי יודעים כי אין להאמין בםהם. אך השטן ידיחם אל המשגה הזה. (נ"ט) אם יאמר להם: לכו בתורת אל ונביאו, אז תראה איך יפנו לך עורף. (ס) ומה יעשו בבוא עליהם גמול מעשי ידיהם? אז יבואו אליך ויישבעו באלהים כי אך את הטוב ואת השלום דרשו. (ס"א) אמנם אל יודע את מחשבות לבם; לכן הבדל מהם אחרי הזהירך אותם ודברך על לבם. (ס"ב) אנחנו משלחים[179] נביאים למען ישמע בקולם כרצון אל; ואם יבואו אליך אחרי חטאם, ותראה כי שבים אלי בכל לבם, אז העתירה בעדם, ויראו כי חנון ורחום אני. (ס"ג) אמנם חי אני; לא יאמינו בך עד הוכיחך ביניהם על דברי ריבותיהם;[180] ואם לא ימצאו עוול במשפטך, אז ישמעו בקולך. (ס"ד) לו צוינום להמית את נפשיהם או לעזב את מגוריהם,[181] מה מעט שמעו בקולי! לו עשו כאשר צוינום, אז טוב להם, ויחזקו באמונתם. (ס"ה) ונתן להם שכר גדול כרוב רחמינו, וננחם בדרך הטובה. (ס"ו) כל השומע לקול אל ונביאו יבוא אל עדת האנשים אשר חנן אל אותם, אל הנביאים ואל הצדיקים, אל המעידים על אמונת אל ואל הישרים. מה יקרה העדה הזאת! (ס"ז) החסד הזה מאלהיך, כי הוא יודע כל. (ס"ח) אתם המאמינים! שמרו על נפשותיכם במלחמת אל; צאו לקראת אויביכם במערכות או כל החיל יחד. (ס"ט)[182] איש כי יפגר מכם, וקרכם אסון, יאמר: מה מאוד חנני אלהים, כי לא הלכתי עמם! (ע) ובהצליח ד' את דרככם, יאמר (כי לא היתה אהבה בינכם ובינו): לו הלכתי אתם, מה גדול היה שכרי! (ע"א) אל יצאו עמכם בצבא, כי אם המחרפים את נפשם למות בעבור מלחמת אל וחייי העולם הבא; כל הנלחם בעבור אמונת אל, אם ימות או תעז ידו, שכרו גדול מאוד. (ע"ב) ומה יעצרכם מהילחם בעבור אמונת אל, ולהושיע את הנחלשים בכם, את טפכם ואת נשיכם האומרים: ד' הוציאנו נא מן העיר הזאת,[183] אשר יושביה חטאים, ותן לנו כחסדך עוזר ומושיע! (ע"ג) המאמינים יילחמו בעבור אמונת אל, והבוגדים בעבור אמונת השקר; הלחמו ברעי השטן, יכול תוכלו להם, כי תחבולות השטן אך הבל המה. (ע"ד) הלא ראית את האומרים: התפללו וחננו דלים, אך חדלו לכם מהמלחמה! בהאמר אליהם להילחם, יראו מקצתם את בני האדם כאלהים או יותר ממנו, ויאמרו אליך: אדוננו, מדוע צוויתנו להילחם לא נטשתנו לחכות אל יום קצנו? אמור אליהם: ליראי ד' גדול בצע העולם הבא מחיי העה"ז; שם לא יעשה לכם עוול. (ע"ה) אין מעצור למוות להשיג אתכם בכל המקום אשר תהיו; גם אם תהיו על מגדל גבוה, לא תמלטו מידו. בעת טובתם יאמרו: מד' היא; ואם יפלו ברעה, יאמרו: הכל ממך.[184] אמור אליהם: גם הטובות גם הרעות מד' יצאו; אך רחוק העם הזה מהבין את אשר דובר אליו. (ע"ו) הטוב אשר יגיעך, מד' הוא; והרעה אשר תאנה אליך, אתה הסיבות לך.[185] הנה שלחנוך אל בני האדם, ואלהים יעיד עליך. (ע"ז) כל השומע לקול השליח, שומע לקול ד'; וכל השב מאחוריך, לא נתנוך שומר עליו.[186] (ע"ח) יאמרו: הן מקשיבים אנחנו! אך מקצתם מדי צאתם מעמך ידברו בך כזבים, ויאמרו בשמך את אשר לא דיברתי. אמנם אלהים יכתוב בספר את אשר יהגו בקרב לבם, ואתה הבדל מהם ושים מבטחך בד', כי אין עוזר מבלעדו. (ע"ט) הלא יתקוננו על הקוראן? לולי יצא מפי ד', הלא ימצאו בו דברים רבים המכחישים זה את זה? - (פ) אם תגיע דבה אליהם אם לשלום אם לפחד, יוציאוה בראש כל חוצות;[187] לו יודיעוה את שליח ד' או את פקידם, אז יבינוה וידעו, האמת עמה. לולי חסד ורחמי אל, כמעט הלכתם בדרכי השטן.[188] (פ"א) הלחם בעבור אמונת אל, ואל תשלך מנגד כי אם את נפשך! אמנם הזהר את המאמינים; אולי יחפוץ אל להמס את לבב הבוגדים; כי יד אל תגבר באויביו להילחם בהם וליסרם. (פ"ב) כל שופט משפט צדק בין איש ובין אחיו, גמולו יושב לו; וכל מטה את המשפט, יאכל פרי מעלליו, כי אל יודע כל. (פ"ג) אם יברככם איש, ענו אותו כפלים או כברכתו, כי אל משלם גמול לכל. (פ"ד) אין אל מבלעדי אל; הוא ישוב ויקבצכם אליו ביום התקומה; בטחו בו, כי מי נאמן בכל דבריו כמוהו? (פ"ה) מדוע נחלקתם לחצי[189] על הרשעים האלה? הלא נטשם אל מעל פניו על פשעיהם! התשיבו אל מעגל הטוב את אשר אל יזנח לשגגתו? לאשר אלהים יתעה לא תמצא מעגל טוב. (פ"ו) הם יחפצו כי תבגדו באל ותהיו חוטאים ורשעים כמוהם. אל תכרתו להם ברית עד יעזבו את מגוריהם בעבור מלחמת אל, ואם יסורו מכם, אחזום והמיתום באשר תמצאום; אל תתרועעו להם גם אם יבקשו לעזרכם. (פ"ז) רק הנסים אל עם, אשר כרתם לו ברית, או הבאים אליכם על אשר מאנה נפשם להילחם בכם או בעמם,[190] אותם תחיו; כי לו חפץ ד', אז נלחמו בכם ונגפוכם. אם יפרדו מכם ולא יצרוכם, כי אם שלום יענוכם, אלהים ציווה אתכם לבלתי התגרות בהם מלחמה. (פ"ח) יש אשר יבקשו לכרות לכם ברית ולדבוק בעמם;[191] מדי התקוממם בכם, אבדום; ואם לא יפרדו מכם ולא יענוכם לשלום, אך ירימו ידם בכם, אז אחזום והרגום באשר תמצאום; הנה נתנום בידיכם. (פ"ט) כל מאמין לא ימית מאמין אחר בזדון; ואם בשגגה ימיתהו, יכפר בעד נפשו בפדותו מאמין משביו, ובתתו כופר למשפחת המומת, בלתי אם היא תניחנו לו. ואם המומת היה מאמין, אך מעם הצורר אתכם, תכפרו בעד נפשכם בפדותכם מאמין משביו; אך אם עמו יכרת לכם ברית אהבה, תתנו כופר למשפחת המומת ותפדו מאמין משביו. ואם תשיג יד המכה, יצום תחת כפרו שני חודשים זה אחר זה[192]; ואת חוקת אלהיכם, כי הוא אדיר ויודע כל. (צ) וכל ממית את מאמין בזדון; ינחל שאול תחתית, ועד עולמי עד ישב בה. זעם ד' ירבץ עליו, ארור יהיה, ועונש גדול לו. (צ"א) אתם המאמינים! כי תצא למלחמה בעבור אמונת אל, השמרו, ואל תאמרו לכל מברככם: אינך מאמין, למען תשסו את הונו; רב לכם שלל באלהיכם.[193] כן הייתם טרם חנן ד' אתכם;[194] חקרו היטב, כי אל יודע את אשר אתם עושים. (צ"ב) אל הבטיח את כולם להביאום אל גן העדן; אמנם הוא יבחר בנלחמים לאמונתו מבמפגרים; הוא יחנם וירחמם, כי חנון ורחום הוא. (צ"ג) החוטאים המומתים מהמלאכים בהשאלם:[195] מה אמונתכם? ענו: הרפינו את ידינו בארץ. ויאמרו המלאכים: הלא הארץ רחבת ידים; למה לא נטשתם את נחלתכם?[196] השאול יהי מגורכם ויקשה מכם הדרך שמה! (צ"ד) החלשים הנשים והטף אשר לא מצאו עזר ופליטה יצאו מהחוק הזה;[197] לאלה יסלח ד', כי סלח ורחום הוא. (צ"ה) העוזב את ארץ מולדתו על מלחמת אל, יראה כי רבים אשר עשו כמוהו לקחו חלקם מאל. הנוטש את נחלתו מאהבתו אל ד' ונביאיו, שכרו גדול מאוד, גם אם המוות ישיגהו בדרך כי אל סלח ורחום הוא. (צ"ו) בצאתכם למלחמה לא תשאו חטא בהתפללכם תפילה קצרה מפחד אויביכם, כי הבוגדים שונאים הם לכם. (צ"ז) אם אתה[198] תצא לפניהם[199] ותשא את לבבך אל כפים מקצתם יתפללו עמך ואחרי כן יחזיקו בשלח.[200] ככלות אתה להתפלל יעמדו מאחוריכם; והאחרים אשר עוד לא התפללו, יגשו אליך ויפילו עמך את תחינתם; אחרי כן ישמרו על נפשם ויערכו את כלי מלחמתם. הבוגדים יבקשו, כי לא תשמרו את נשקכם ואת כלי מלחמתכם, למען יוכלו להמכם פתאום. (צ"ח) לא תשאו עליו חטא, בהסירכם מעליכם את כלי מלחמתכם ביום סגריר או בחלותכם; אך השמרו לנפשותיכם![201] - לבוגדים הכין אל עונש גדול. (צ"ט) ככלותכם להתפלל זכרו את ד' בקומכם בשבתכם או בשכבכם.[202] אם תהיו שאננים התפללו כדת,[203] כי חוק הוא למאמינים להתפלל בעת מועד.[204] (ק) אל תרפו ידיכם מרדוף את הבוגדים, גם אם יקשה לכם; גם להם יקשה כמוכם,[205] ואין שכר לפעולתם כפעולתכם, כי אל שומע ויודע כל. (ק"א) הנה גילינו לך את הכתב באמת, כאשר הורך אל; לכן אל תשית ידך עם איש חמס, כי אם העתירה אל אלהיך למען כפר לך בעד חטאתך,[206] כי סלח ורחום הוא. (ק"ב) אל תשת ידך עם המרמים איש את אחיו,[207] כי אל שונא לאנשי מרמה. (ק"ג) מהאנשים יוכלו לכחד את אשר בלבם, אך לא מאל; הוא יודע את כל אשר יהגו בלילה נגד פניו;[208] הוא מבין אל כל מעשיהם. (ק"ד) בעודם חיים אתם הייתם בעזרם; אך מי יושיע אותם ביום התקומה? מי עוזר למו? - אכן כל עושה רע ואשם ומתפלל לאל בעד כפרת עוונו, יראה כי אל חנון ורחום הוא. (ק"ה) כל חוטא על נפשו חוטא, כי אל שומע ויודע כל. (ק"ו) כל מעול וחוטא וגולל את אשמתו על אחרים, יישא עוונו, כי הולך רכיל ורשע הוא. (ק"ז) לולי חסדי ורחמי אל היו בעזרך, כי אז הדיחוך;[209] אמנם אך את נפשם ידיחו, ולא יוכלו לך. אלהים גלה לך את הכתב ואת חכמה ויורך את אשר לא ידעת מקדם, ויגדל חסדו עמך. (ק"ח) ברוב דבריהם[210] אין מתם רק ביועצים לעשות משפט וצדקה ואת אשר יועיל לבני האדם; כל עושה זאת למען מצא חן בעיני ד', לו שכר גדול. (ק"ט) וכל השב מאחורי הנביא אחרי היות לו תורת האמת, ולא ילך בדרך המאמינים, לו נתן את אשר יחפוץ בו, ונשליכהו אל שאול תחתית; מה קשה הדרך שמה! (ק"י) לא יאבה ד' סלוח לכל מדמהו ליצור; אמנם בעד כל העוונות זולתי זה יכפר למי יחפוץ בו; אכן רבה שגגת האיש המדמה אל ליצור. (קי"א) הבוגדים יקראו אל אלילים נקבות זולתו אל,[211] ואל השטן המסית והמדיח. (קי"ב) אחרי ארר אל את השטן, זה אמר: עתה אשיב מאחריך ואסית את קצת יראיך,[212] ואפיל שרירות בקרבלבם ואצוום לגדוע את אזני זבחיהם[213] ולהשחית את יצורי אל; אכן כל שם מבטחו בשטן מבלעדי אל משחית את דרכו. (קי"ג) השטן יבשרם טוב למען עורר את יצרם הרע; אמנם דברי השטן אך הבל המה. (קי"ד) שאול תחתית מדורם תהיה, ואין עוזר למו. (קט"ו) את כל המאמינים ועושי טוב נביא אל גנות ובתוכם מעיינות מים; ועוד עולמי עד ישבו שם כדבר ד'; ומי נאמן בדבריו כד'? לא משאלותיכם ולא משאלות אנשי הכתב תמלאנה.[214] (קט"ז) כל עושה רע יישא עוונו, ולא יהיה לו עוזר ומושיע מבלעדי אל; וכל עושה טוב, אם איש או אשה, אם יאמינו אל, יבוא אל גן העדן, ולא יעשה להם עוול. (קי"ז) אמונת מי טובה מאמונת איש תמים עם אלהיו ועושה טוב והולך בדרך אברהם המאמין בד'? באמת, לאברהם נתן אל מהלכים בין העומדים לפניו. (קי"ח) כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא; הוא יכיל את כל הנבראים. (קי"ט) ישאלוך על דבר הנשים; אמור אליהם: כבר נתן לכם אל חוק ומשפט עליהן ועל היתומות אשר לא תוכלו לעשות להן כמשפט לתתן לאיש,[215] ועל נערים חלשים ועל הצדק אשר תרדפו במשפט היתומים. אלהים יודע את כל אשר אתם עושים. (ק"כ) אם איש יענה את אשתו בקצפו או משנאתו אותה, לא תישאו חטא בעשותכם שלום ביניהם, כי אהבה טובה מפרידה. יצר לב האדם נוטה לכילות; אם תיטיבו לנשיכם ותיראו מעשות הרע בעיני ד',[216] אל יודע את אשר תעשו. (קכ"א) מן הנמנע כי תוכלו לאהב את נשיכם אשה כרעותה; אך אל תראו להן את שנאתכם; ואם תאהבו שלום ותיראו את ד', אז יחנכם וירחמכם. (קכ"ב) ויאם יפרד איש מעל אשתו,[217] אלהים יריק על שניהם את קרן ברכתו,[218] כי אדיר הוא ויודע כל; כל אשר בשמים ובארץ, לו הוא. (קכ"ג) צווינו את האנשים אשר נתנו להם את הכתב וגם לכם ליראה את ד'; וגם אם תכחשו באלהים, לו כל אשר בשמים ובארץ,[219] הוא די לעצמו, ושמו מהולל בשמים ובארץ, כי מבלעדו אין עוזר ומגן. (קכ"ד) אם ייטב בעיניו, יוכל להכחידכם מעל פני האדמה ולהשים דור אחר תחתיכם, כי הוא אדיר על כל. (קכ"ה) איש מכם כי יבקש שכרו בעולם הזה, לו יהיה; כי יש עוז לאלהים להשביל גמול בעולם הזה ובעולם הבא; הוא שומע ויודע כל. (קכ"ו) אתם המאמינים! דבקו באמת אם תעידו לפני האלהים בכם או בהוריכם או בקרוביכם, בעשיר או בדל, כי יד אל עולה על כלמו. אל תלכו ביצר לבכם הרע, ואך בצדק תשבעו. אלהים יודע אם תעקשוהו[220] או תעותוהו או תעלימוהו. (קכ"ז) אתם המאמינים! האמינו באלהים ובשלוחו ובכתב אשר גלה לשלוחו ולנביאים אשר היו לפניו; וכל המכחש באל ובמלאכיו ובתורתו ובנביאו וביום האחרון, תעה מני דרך. (קכ"ח) המאמינים באל ואחרי כן שבים מאחריו, ומאמינים בו ושבים אל דרכם הרע,[221] מרים חרות על לוח לבם, ולא יאבה ד' סלוח להם, ולא ינחם בדרך הטובה. (קכ"ט) בשר את הבוגדים, כי להם עונש גדול. (ק"ל) הם ישימו כסלם כבוגדים; היוכלו אלה להושיעם, באשר אין ישועתה כי אם באלוהים?- (קל"א) הלא גלה אל לכם את הכתב?[222] אם תראו את מופתי אל, הם ילעגו למו, ולא יאמינו בם. לכן אל תבואו בקהלם, כי אם בדברם אליכם על דברים זולתי האמונה, פן תפילו גורלכם בתוכם.[223] אמנם אל ידיח את הרשעים ואת הבוגדים אל שאול תחתית. (קל"ב) השומרים אתכם יאמרו,[224] בתת ד' לכם את הישועה מאויביכם: הלא היינו עמכם? ואם תגבר בכם יד האויבים, יאמרו אליכם: ידינו רמה, כי חזקנו את ידיכם במאמינים! אך אלהיכם ישפט ביניכם ביום התקומה, ואלהים לא ימשיל בכם את הבוגדים. (קל"ג) החנפים מכחשים בד', אך הוא יכחש בהם; בתפילתם לבם בל עמם; הם מתפללים רק למען הראות לבני האדם ולא למען הפיק רצון מד'. (קל"ד) הם פוסחים בין האמונה והתעות; לא לד' המה ולא לצריו; אכן כל איש אשר אל יתעהו, לא ימצא את מעגל הטוב. (קל"ה) אתם המאמינים! אל תבקשו עזר מבוגדים בהיות מאמינים בקרבכם! התאבו לתת יד לאל לייסר אתכם? (קל"ו) החנפים יבואו אל שאול תחתית, ואיש לא יושיעם. (קל"ז) אך השבים מפשעם ועוזבים את עוונם ומחזיקים בתורת אל ותמימים עם ד', למאמינים ייחשבו ולהם שכר גדול. (קל"ח) הייסרכם אל בתתכם לו תודה ובהאמינכם בו? הלא הוא עושה חסד ויודע כל! (קל"ט) לא יישר בעיני ד' בהוציאכם דבה על רעכם לולי בעשותו עוול לאיש,[225] כי אל שומע ויודע כל. אם תגלו או תכחדו את מעשיכם הטובים או תעברו על פשע רעכם, אז יחנכם אל, כי הוא אדיר על כל. (ק"מ) הבוגדים באל ובנביאו ומבדילים בין נביאיו באומרם: (קמ"א) בקצתם נאמין ואת היותר החרמנו, רשעים המה, ולהם עונש גדול. (קמ"ב) והמאמינים באל ובנביאיו, ולא יבדילו ביניהם, שכר גדול להם, כי אל חנון ורחום הוא. (קמ"ג) אנשי הכתב יבקשו ממך, כי תביא להם כתב מן השמים;[226] הלא רב מזאת בקשו ממשה באמרים: הראנו את ד' עין בעין! ועל העוון הזה ירדה אש מן שמים ותשרפם.[227] אז עשו להם עגל אחרי תתנו להם את התורה; ונכפר בעדם על החטא הזה, ונאזר את משה חיל עליהם.[228] (קמ"ד) בכרתנו להם ברית, ונרם עליהם את ההר לאמור: הצניעו לכת אל שער העיר הזאת![229] ונוסף עוד דבר אליהם: אל תחללו את השבת! ויעברו בבריתנו. (קמ"ה) אמנם יען כי הפרו את בריתנו, ויכחשו באותות אל, ויהרגו את נביאיו חנם, ויאמרו: לבותינו לא נמלו, (ואלהים חזק את לבם על קשיות ערפם, לכן רק מעטו מהם יאמינו) (קמ"ו) ויען לא האמינו בישו, וידברו דופי במרים אמו,[230] לכן אררנום. (קמ"ז) ויאמרו עוד: הרגנו את המשיח ישו בן מרים שליח אל; אך לא הרגו אותו ולא תלו אותו כי אם את דמותו.[231] אכן לא נודע דרך מותו; נפרדו עליו דעות בני האדם;[232] אמנם לא נהרג כי אם אלהים העלהו אליו, כי אדיר ויודע כל. (קמ"ח) אך לפני מותם כל אנשי הכתב יאמינו בו,[233] וביום התקומה יעיד בהם. (קמ"ט) ליהודים אסרנו הרבה מהדברים אשר התרנו להם מקדם על מרים ועל שובם מאחרי ד'.[234] (ק"נ) על אשר נתנו כספם בנשך ויבלעו את הון בני האדם; גדול יהיה עונש הבוגדים האלה. (קנ"א) אך לדבקים בד' ולמאמינים בכל אשר גולה לך ולנביאים אשר היו לפניך ומתפללים וחוננים דלים ומאמינים באלהים וביום האחרון, להם שכר גדול מאתי. (קנ"ב) אמנם גלינו לך את סודנו כאשר גלינוהו לנח ולנביאים הבאים אחריו, לאברהם, לישמעאל, ליצחק, ליעקב ולשבטים, לישו, לאיוב, ליונה, לאהרן ולשלמה; גם נתנו לדוד את זמירות ישראל. (קנ"ג) במשה דבר אלהים פה אל פה. (קנ"ד) הנביאים בשרו טוב וגם הוכיחו, למען לא ימצאו בני אדם תואנה באל לכסות את פשעיהם אחרי שלחו להם את שלוחיו,[235] כי אל אדיר ויודע כל. (קנ"ה) אלהים יעיד באשר גלה לך בחכמתו; גם המלאכים יעידו; אמנם דיך עדות אל. (קנ"ו) הבוגדים המתעים את בני האדם מאמונתם לא ישובו מדרך פשעם. (קנ"ז) לא יאבה ד' סלוח לבוגדים בו לעושי הרע; לא ינחם בדרך הטוב. (קנ"ח) לבאר שחת יורידם, ועד עולמי עד ישבו בה; וזה נקל לאלהים. (קנ"ט) בני אדם! השליח הביא לכם את האמת מאלהיכם; האמינו בו וטוב לכם; ואם לא תאמינו בו, כל אשר בשמים ובארץ לד' הוא,[236] כי הוא אדיר ויודע כל. (ק"ס) אנשי הכתב! אל תשיגו גבולי אמונתכם,[237] אל תענו באלהים כי אם האמת! (קס"א) באמת, המשיח ישו בן מרים שליח ד' היה דברו ורוחו אשר שם במרים.[238] (קס"ב) האמינו בד' ובנביאו ואל תוציאו את הדבר: שלוש![239] חדלו לכם מזאת, אז טוב לכם. אין אלהים כי אם אחד; חלילה לו להוליד בן! (קס"ג) לו כל אשר בשמים ובארץ, ואין עוזר מבלעדו. (קס"ד) ישו איננו גבה לבב, כי יכלם להיקרא בשם: עבד ד'; גם המלאכים העומדים על כסא אל אך משרתיו המה. (קס"ה) וכל אשר יבזה בעיניו להיות עבד ד', אלהים יביאו לפניו במשפט ביום התקומה. (קס"ו) ולמאמינים ולעושי הטוב ישלם את פעלם, ויוסיף להם את גמולם כרוב חסדיו; אך לגאים ולגבהי לבב עונש גדול יהיה. (קס"ז) ולא יהיה להם עוזר ומושיע מבלעדי אל. (קס"ח) בני אדם! עתה נהיו לכם מופתים מוכיחים מאת אדוניכם, ונופיע עליכם כאור גדול. (קס"ט) המאמינים באל ודבקים בו, הוא יחנם כרחמיו וכרוב חסדיו וינחם בדרך הטוב. (ק"ע) ואם עוד ישאלוך,[240] דבר אליהם לאמור: (קע"א) זאת חוקת אל על דבר אחיכם הרחוקים לכם: (קע"ב) איש כי ימות ובנים אין לו כי אם אחות, חצי נחלתו לה תהיה;[241] ואם היא תמות הוא יירש את כל נחלתה. (קע"ג) ואם תהיינה לו שתי אחיות, תנחלנה שתי שלישיות מירושתו.[242] (קע"ד) ואם יש לו אחים ואחיות, לכל זכר יהיה חלק שתי נקבות. (קע"ה) כן יורכם אל, למען לא תשגו, כי הוא יודע כל.

5. חזון השולחן[243][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאה ועשרים פסוקים

בשם אללה הרחמן והרחום

(א) אתם המאמינים! הקימו את בריתכם![244] כל הבהמה תאכלו זולתי אשר נאסר לכם;[245] ואל תצודו ציד בעלותכם אל החג;[246] כי אלהים מצווה את אשר יחפוץ. (ב) אתם המאמינים! אל תחללו את מנהגי ד'[247] ואת החדש חרם[248] ואת הזבחים ואת עטרותיהם;[249] ואל תענו את העולם אל החג למען הפיק רצון מד'. (ג) ואל תסיתכם שנאת האנשים, אשר מנעוכם מלכת אל היכל חרם, לעבור על מצוות אל! עזרו איש את אחיו לעשות צדק ומשפט ולא לעשות עוול ואת הרע בעיני ד'! אל תיראו כי אם את אלוהים כי נורא הוא בייסרו. (ד) אל תאכלו את הנבלה ואת הדם ואת החזיר ואת אשר לא נשחט בשם ד',[250] ואת החנוקה ואת השבורה ואת הנפולה ואת הנגוחה מקרני בהמה אחרת, ואת הטרפה, אם לא שחטתוה כמשפט טרם מותה ואת הזבוחה על הגל.[251] אל תחלקו ביניכם על פי הגורל.[252] אוי ביום ההוא לשבים מאחרי דתכם![253] אל תיראו כי אם אותי. (ה) היום הזה השלמתי לכם את אמונתכם, ואחון אתכם בתתי לכם את האיסלאם למען תאמינו בו; וכל העובר על דברי מחוסר ולא בזדון[254] לו אל סלח ורחום הוא.[255] (ו) ישאלוך, מה יאכל להם;[256] אמור: את כל הטוב לכם תאכלו ואת כל הציד אשר צדו לכם חיותיכם הלמודות לצוד ציד כמו הכלבים, והמיתוהו כאשר הורכם אל.[257] את כל אשר תצודינה לכם אכלו, ובאכלכם ממנו זכרו את ד' ויראוהו,[258] כי הוא יודע לחשב. (ז) היום הזה יאכל לכם כל הטוב לכם, גם מאכלי אנשי הכתב; וגם מאכליכם יאכלו להם.[259] גם תוכלו לקחת נשים חופשיות מאמינות בדתכם,[260] וגם נשים חופשיות מאת האנשים אשר קבלו לפניכם את הכתב, אם תתנו להן את מהרן ותצניעו לכת עמהן, ואל תעשון למנאפות ושגלים. וכל המכחש באמונתו, שווא פעלו ויספה בעולם הבא.[261] (ח) אתם המאמינים! אם תקומו להתפלל רחצו את פניכם ואת ידיכם עד הזרוע, ושטפו במים את ראשיכם ואת רגליכם עד הארכובה; ואם נטמאתם בבואכם אל נשיכם, רחצו את כל בשרכם. (ט) ואם תחלו או תהיו בדרך, או תסכו את רגליכם או נגשתם אל אשה ולא תמצאו מים, קחו חול דק ושימו ממנו על פניכם ועל רגליכם. לא יכביד אל את עולכם, כי אם יטהרכם וירחמכם למען תודו לו. (י) זכרו את רחמי ד' ואת הברית אשר כרת לכם באמרכם: שמענו והקשבנו. יראו את ד' כי הוא יודע את כל חדרי הלב. (י"א) אתם המאמינים! דרשו את האמת בהעידכם לפני האלוהים; ולא תסיתכם שנאתם את איש לעשות עוול; אך צדק תרדפו; זאת תקריבכם אל מעגל היושר. אך את ד' תיראו, כי הוא יודע את פעלכם. (י"ב) אלהים בשר למאמינים ולעושי טוב כפרת עוונותיהם ושכר גדול. (י"ג) ולבוגדים ולמשקרים באותותיי בשר כי יהיו מחברת שאול תחתית. (י"ד) אתם המאמינים! זכרו את אשר היטיב אתכם ד' בשלוח אויביכם את ידיהם בכם וישיבם אלוהים מעליכם; לכן יראוהו, ואך בו שימו את מבטחכם. (ט"ו) אלוהים כרת ברית לבני ישראל, ויבחר מהם שנים עשר נשיאים, ויאמר: עמכם אהיה, אם תתפללו ותחוננו דלים, ותאמינו בנביאי ותתמכו את ידיהם, ותלוו את אלוהים כסף בנשך,[262] אז אכפר בעד חטאותיכם ואביאכם אל גנות ובתוכם נחלי מים; וכל השב מאחורי אל דרך פשעו, תעה מני דרך. (ט"ז) ויען כי הפרו את בריתם, לכן אררנום ונקשה את לבם, על אשר העתיקו את דברי ממקומם וישכחו את אשר הזהרתים.[263] ואתה אל תחדל מגלות את כחשיהם. רק מעט מהם, אשר לא אנשי מרמה הם; אמנם סלח ומחל להם, כי אל אוהב את עושי הטוב. (י"ז) גם לאומרים: נוצרים אנחנו כרתנו ברית; אמנם גם הם שכחו קצת מאשר צוו;[264] לכן שתנו איבה ושנאה ביניהם עד יום התקומה.[265] אז יראם אלהים את אשר עשו. (י"ח) אנשי הכתב! הנה בא שלוחנו אליכם, להורותכם בכתב הרבה מקומות אשר השמטתם;[266] גם ישמיט רבים ממנו.[267] עתה נגה אליכם אור וכתב יושר מאלוהיכם, בהם ינחה אלהים את האנשים, אשר חפצם בתורתו, על דרך השלום ויוציאם מאפלה לאור כרצונו, וידכם במעגל יושר. (י"ט) אכן בוגדים הם האומרים: ישו בן מרים אלוהים הוא. אמור אליהם: מי יוכל לעצר באל, אם יאבה להכחיד את ישו בן מרים ואת אמו עם כל יושבי הארץ? (כ) הלא לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ ועל כל אשר ביניהם? כל אשר חפץ עשה, כי הוא אדיר על כל. (כ"א) היהודים והנוצרים אומרים: אנחנו בני אל וידידיו. אמור אליהם: מדוע מייסרכם אלהים על עוונותיכם? לא כי אך בשר אתם כשאר יצוריו! הוא יסלח לטוב בעיניו וייסר את הרע בעיניו. לד' המשרה על כל אשר בשמים ובארץ ועל כל אשר ביניהם, ואליו תשובו. (כ"ב) אנשי הכתב! הנה בא אליכם שלוחנו לעת ימים אחרי נביאים אחרים; למען לא תאמרו: לא בא אלינו מבשר ומזהיר עתה הנה בא מבשר ומזהיר; ואל אדיר על כל. (כ"ג) זכרו את אשר אמה משה אל עמו: עמי1 זכור את הטובה אשר גמל לך ד' בהשימו עליך מלכים ונביאים, ויתן לך את אשר לא נתן לכל עמי הארץ. (כ"ד) ועתה עברו בארץ הקדושה, אשר הנחיל ד' אתכם. אל תשובו,[268] פן תאבדו ותספו! (כ"ה) ויענו: משה! רפאים יושבים בה; לא נעבר עד הגרשם. אחרי הגרשם נבוא שמה. (כ"ו) ויאמרו שני אנשים יראי אלוהים המכירים את חסדי ד': עברו את שער העיר, ואחרי עברכם אותו, התשועה תהיה לכם בטחו בד', אם מאמינים אתם!- (כ"ז) ויענו:[269] משה! לא נעבור כל עת היותם שמה;[270] לך אתה ואדונך והלחמו; ואנחנו נישאר פה. (כ"ח) ויאמר משה: אדוני, אין לי המשרה כי אם על נפשי ועל נפש אחי; הבדל נא בינינו ובין העם הבוגד הזה! (כ"ט) ויען ד': החרמה להם הארץ ארבעים שנה; וכל העת הזאת יהיו תועים בארץ; אל תשים את לבך על העם הבוגד הזה! (ל) ספר להם את מעשי שני בני אדם, כאשר היה באמת. בהקריבם את מנחתם וירצה אלוהים את קרבן האחד ואת קרבן האחד לא רצה; ויאמר קין: אהרגך! ויען הבל: אלוהים לא ישע כי אם אל קרבן הצדיקים. (ל"א) ואם תשלח את ידך להרגני, אני לא אשלח את ידי להרגך, כי ירא אנכי את ד' אדון העולמים! (ל"ב) מי ייתן ותישא את עווני את עוונך, ותהיה מחברת שאול תחתית! זה חלק הרשעים. (ל"ג) אמנם קין הקשה את לבו ויהרג את אחיו; ויהי ממספר הבוגדים. (ל"ד) וישלח אלהים עורב אשר גרר את האדמה להורות את קין איך יכסה את נבלת אחיו;[271] ויאמר קין: אוי לי כי אין בי חכמת העורב הזה, למען אוכל כסות את נבלת אחי! ויהי ממספר השבים מדרך פשעם. (ל"ה) לכן צווינו את בני ישראל: איש כי יכה נפש אחת אם לא משילום[272] או על אשר השחית בארץ,[273] יחשב לו כאילו המית את כל בני האדם;[274] ואיש כי יחיה נפש אחת כאילו חיה את כל בני האדם. (ל"ו) כבר באו אליהם שלוחינו במופתים גדולים;[275] ובכל זאת רובם ישחיתו בארץ. אמנם גמול הממרים את ד' ונביאו ומשחיתים בארץ יהיה: או יומתו, או ייתלו או תגדענה ידיהם ורגליהם[276] זאת הפך האחרת או יגורשו מן הארץ. (ל"ז) זה חלקם בעולם הזה, וגם בעולם הבא להם עונש גדול. (ל"ח) אך לשבים מפשעם טרם הכניעכם אותם,[277] דעו כי אלהים סלח ורחום הוא. (ל"ט) אתם המאמינים! יראו את ד' ודבקו בו והלחמו לאמונתו למען תצליחו. (מ) אמנם הבוגדים, גם אם יהיו להם כל אוצרות התבל ועל כל אלה כדי לפדות את נפשם ביום התקומה, לא ילקח מהם כופר; ולהם עונש גדול. (מ"א) הם יבקשו להינצל מאש שאול תחתית; אך לא יצאו משם, ועד עולמי עד יישאו את עוונם. (מ"ב) לגנב ולגונבת תקוצו את ידיהם על חטאם. העונש המזהיר הזה מאלוהים הוא, כי הוא אדיר ויודע כל. (מ"ג) ואיש כי ינחם על פשעו ויעזבהו, ירצה מד', כי אל סלח ורחום הוא. (מ"ד) השלוח! אל תתעצב אל לבך על ממהרים לבגוד בך ועל האומרים: מאמינים אנחנו ולבם בל עמם, או על היהודים המקשיבים אל דברי שקר ואינם שומעים כי אם לקול האנשים אשר לא יבואו אליך.[278] הם[279] מעתיקים את דברי הכתב ממקומם, ואומרים: אם הספר הזה[280] יובא אליכם, קבלוהו; ואם לא, השמרו מפניו! אל תליץ לאל בעד האנשים אשר בלבו לנסותם; אלהים לא יטהר את לבם; יבושו בעולם הזה ויוסרו בעולם הבא. (מ"ה) אך על דברי שקר הם מקשיבים, ואוכלים את אשר לא ייאכל להם.[281] אם יבואו אליך,[282] הוכח ביניהם, או הבדל מאתם; ואם תפרד מעליהם, לא יוכלו לך. ואם תוכיח ביניהם, אך בצדק תשפוט, כי אל אוהב את הצדיקים. (מ"ו) אמנם איך יועצו אתך, באשר להם התורה ומשפטי אל? הם ישובו מאחוריך,[283] כי אינם מאמינים. (מ"ז) גילינו את התורה, קו הישר ואור החיים; בה שפטו הנביאים הישרים את היהודים; גם החכמים והסופרים שפטו כדבר אל אשר צוום, ויעידו עליו. (מ"ח) אל תירא מלפני האנשים כי אם מלפני, ואל תמכור את אותותי בלא הון, כי כל איש אשר לא ישפוט כדבר אל, ממספר הבוגדים הוא. (מ"ט) צווינו אותם לתת נפש תחת נפש, עין תחת עין, אף תחת אף, אוזן תחת אוזן, שן תחת שן, חבורה תחת חבורה, הכל בשילום; ובכפר יוכל לכפר בעדו. וכל איש אשר לא ישפוט כדבר אל, ממספר הבוגדים הוא. (נ) ונדריך בעקבותיהם[284] את ישו בן מרים לקיים את התורה אשר בידיהם, ונתן לו את האיוואנגיליאום קו הישר ואור החיים ותשלום התורה אשר בידיהם, שביל אמונה וזכרון עולם. (נ"א) אנשי האיוואנגיליאום ישפטו כדבר אל; וכל אשר לא ישפוט בו, ממספר הבוגדים הוא. (נ"ב) ונגלה לך את הקוראן באמת, לקיים את כתביהם אשר בידיהם, ונתנוך צופה עליהם. שפוט כדבר אל אשר גלה לך, ואל תשמע בקולם לסור מאחרי האמת אשר היתה לך למנה. לכל עם נתנו חוק ומנהג. (נ"ג) לו חפץ ד', שמכם לעם אחד; אמנם הוא יבחנכם באשר גלה לכם.[285] הפתלו איש עם אחיו בעשות טוב, כי כולכם תשובו אל אל; והוא יורכם את אשר הריבותם עליו.[286] (נ"ד) ואתה שפוט ביניהם כדבר אל, ואל תשמע לקולם. השמר מפניהם, פן יסיתוך לשוב מאחרי ד' ומדברו אשר שלח לך. ואם יפנו אליך עורף, דע, כי אל ייסרם על עוונותיהם. אכן רב האנשים בוגדים המה. (נ"ה) היבקשו חכמה מאת הפתיות?[287] מי יורה דעת את עם משכיל יותר מאל? (נ"ו) אתם המאמינים! אל תכרתו ברית אהבה ליהודים ולנוצרים, כי רק איש את אחיו יעזרו;[288] ואיש מכם כי יתרועע להם, יהיה כמוהם; אמנם אל לא ינחה את הבוגדים. (נ"ז) תביט במהר רכי הלבב לבוא אליהם לאמור:[289] יראים אנחנו, פן יקראנו אסון; ואם ייתן ד' לכם את התשועה ויפליא לעשות לכם, אז ינחמו על אשר כחדו בקרב לבם. (נ"ח) אז יאמרו המאמינים:[290] האלה האנשים אשר נשבעו בד' להיות עמכם? שווא פעולתם ויחד ייספו. (נ"ט) אתם המאמינים! מי בכם ישקר באמונתו ישים ד' תחתיו עם אחר דבק בו ומוצא חן בעיניו, חונן את המאמינים ומייסר את הבוגדים ונלחם לאמונת אל, ולא יפחד משפתי הולכי רכיל. החסד הזה מאלהים, הוא יתנהו למי יחפוץ בו, כי אדיר הוא ויודע כל. (ס) מגנכם ד' ושלוחו והמאמינים המתפללים וחונני דלים ומשתחווים לד'; כל הדבק בד' ובשלוחו ובמאמינים, מחברת ד' הוא, ובכל דרכיו ישכיל. (ס"א) אתם המאמינים! אל תתרועעו לאנשים אשר קבלו לפניכם את הכתב, ולא לבוגדים הלועגים וחורקים שן לאמונתכם; יראו את ד', אם מאמינים אתם! (ס"ב) אל תארחו לחברה עם האנשים הלועגים לכם ומשחקים בקראכם אותם להתפלל כי גוי אובד עצות המה. (ס"ג) אמור אל אנשי הכתב: הלא נפרדים אתם ממנו על אשר אנחנו מאמינים באלוהים ובאשר גלה לנו ולאנשים אשר היו לפנינו, ויען רבכם כי חוטאים המה? (ס"ד) אמור אליהם: האוכל לבשר לכם רע מגמול ד'? האנשים אשר אררם אלוהים, ואשר חרה אפו בהם, שם לקופים ולחזירים;[291] והרודפים אחרי התעות הרעו לנפשם כי סרו מדרך הטוב. (ס"ה) אם יבואו אליכם, יאמרו: מאמינים אנחנו; אמנם לא האמינו בבואם ולא האמינו בצאתם; אכן אלוהים יודע את אשר מכחדים בקרב לבם. (ס"ו) תראה רבים מהם ממהרים לעשות עוול ולאכול את אשר נאסר להם; אמנם כל אשר עושים, הוא לרעתם. (ס"ז) כם חכמיהם וסופריהם לא יוכלו לעצור בהם מדבר מרמה ומאכול את האסור להם; אולי להם על פועלם! (ס"ח) היהודים אומרים: יד אל קפוצה;[292] אמנם ידיהם קפוצים, ארורים הם על אמרי פיהם! לא כי ידי אל פתוחות למען פזר למי יחפוץ בו. (ס"ט) החזון אשר נהיה לך מאת אדוניך[293] ירבה את פשעם ואת מעלם. איבה ושנאה שתנו ביניהם עד יום התקומה. (ע) מדי בערם את אש המלחמה אלוהים יכבהו. בלבם להשחית בארץ; אמנם אל שונא לרשעים. (ע"א) לו יאמינו אנשי הכתב וייראו את אלוהים, אז נכפר בעד חטאותיהם ונושיבם אל גנות מלאים כל טוב. אם יישמרו את התורה ואת האיוואנגיליאום ואת אשר גלה להם מאדוניהם, יאכלו מטוב השמים ומשמני הארץ; אכן יש בהם תמימי דרך, אך רובם עושי עוול המה. (ע"ב) השליח! הגד את כל אשר נגלה לך; ואם לא תעשה זאת, ולא תגיד את בשורתך,[294] אלוהים יצילך מהאנשים, כי אל לא ינחה את עם הבוגד. אמור אליהם: אנשי הכתב! אין מאומה בידיכם בלתי אם תשמרו את התורה ואת האיוואנגיליאום ואת אשר גלה לכם מאת אלוהיכם. אמנם רובם יוסיפו למרות באל, ולחטוא אחרי דברך אליהם. אל תתעצב אל לבך על העם הבוגד הזה! (ע"ג) באמת, כל המאמינים אם יהודים אם שבא אם נוצרים; אם יאמינו באלוהים וביום האחרון ויעשו את הישר בעיני ד', לא תאנה אליהם רעה ופחד. (ע"ד) בכרתנו ברית לבני ישראל, שלחנו אליהם נביאים; ובבואם אליהם בדברים אשר לא ישרו בעיניהם, ענו בהם שקר ומקצתם הרגו. (ע"ה) הם דימו בנפשם כי יינקו מהעוון הזה; עוורים וחירשים היו. וגם אם היטיב ד' להם, עצמו את עיניהם והכבידו את אוזניהם; אמנם אל יודע את פועלם. (ע"ו) האומרים: ישו בנן מרים אלוהים הוא בוגדים המה. הלא דברי ישו: בני ישראל! עבדו את ד', אדוני ואדונכם! כל המדמה אל ליצור אין לו חלק בגן העדן, ושאול תחתית תהיה מושבו; ולרשעים אין עזר. (ע"ז) גם האומרים: אלוהים הוא השלישי מהשלושה בוגדים הם; כי אין אל מבלעדי אל; אם לא יחדלו מדבר כן, גדול יהיה עונשם. (ע"ח) הלא ישובו אל ד' ויכפרו את פניו? אל סלח ורחום הוא. (ע"ט) ישו בן מרים אך שלוח היה כשלוחים אשר היו לפניו; ואמו אך אשה היתה כשאר הנשים;[295] שניהם אכלו לחם.[296] הבט וראה את המופתים אשר נתנו להם, ואיך סרו מני דרך. (פ) אמור אליהם: התעבדו מבלעדי אל יצור אשר לא יוכל להיטיב או להרע לכם? הלא אל שומע ויודע כל! (פ"א) אמור אליהם: אנשי הכתב! אל נא תשיגו את גבולי אמונתכם נגד האמת; ואל תשמעו לקול האנשים אשר תעו והתעו אתכם;[297] הם תעו מני דרך. (פ"ב) בני ישראל הבוגדים כבר קללו מלשון דוד וישו בן מרים, על אשר מרו וחטאו ולא עצרו איש את אחיו מעשות רע; אוי להם על פועלם! (פ"ג) תראה בהשיתם את ידיהם עם הרשעים; אוי להם על אשר הכינה לה נפשם.[298] חרון אף ד' ייחר בהם, ועד עולמי עד יוותרו בעונשם. (פ"ד) לו האמינו באלוהים ובנביאים ובאשר גלה להם לא התרועעו אל הבוגדים; אך רובם חוטאים המה. (פ"ה) תמצא, כי היהודים ועובדי אלילים הם השונאים הגדולים מכל בני האדם למאמינים; גם תמצא, כי האנשים האומרים: נוצרים אנחנו טובים לך מכל בני האדם, על אשר להם כוהנים וכמרים,[299] ויען לא גבה לבם.[300] (פ"ו) אם ישמעו את אשר גלה לשליח, תראה את עיניהם יורדות מים[301] מששון על האמת הנודעת להם, ויאמרו: אדוננו! מאמינים אנחנו בך; כתבנו בספר המעידים בך! (פ"ז) ומדוע לא נאמין באלהים ובאמת אשר שלח אלינו; ולא נאבה כי יושיבנו אל בין תמימי דרך? (פ"ח) ועל דבריהם אלה יושיבם אלוהים בגנות ובתוכם נחלי מים, ועד עולמי עד ישבו בהם. זה גורל הצדיקים; והבוגדים אשר ענו שקר באותותינו יהיה מחברת שאול תחתית. (פ"ט) אתם המאמינים! אל תאסרו על נפשכם את הטוב אשר התיר ד' לכם, ואל תעברו על מצוותיו,[302] כי שונא הוא לעוברים על מצוותיו. (צ) אכלו את אשר ד' נתן לכם לאכלה, את הטוב ואת המותר לכם; ויראו את ד', אשר אתם מאמינים בו. אלוהים לא ייסרכם על אשר מיהרתם לבטא בשפתיכם; אמנם לא ינקה אתכם על אשר נשבעתם בפני בית דין. כפרתו תהיה:[303] לזון עשרה אביונים במזון אשר תכינו למשפחתכם; או להלבישם; או לפדות שבוי. כל אשר לא תשיג ידו, יצום שלושת ימים. זאת כפרת שבועותיכם אשר מיהרתם לבטא בלי דעת. לכן שמרו את שבועותיכם! - אל יראה לכן את אותותיו למען תודו לו. (צ"א) אתם המאמינים! היין והשחוק והפסילים והחלוקה על פי גורל[304] תועבת ד' ומעשה שטן המה; חדלו מהם למען ייטב לכם! ביין ובשחוק השטן ישית איבה ושנאה ביניכם וימנעכם מזכור את ד' ומהתפלל אליו. הלא תחדלו מהם? שמעו לקול ד' ונביאו והשמרו! ואם תסורו ממנו, דעו כי על נביאכם היה להזהירכם. (צ"ב) המאמינים ועושי טוב לא יישאו חטא על התענגם בהם[305] מקדם,[306] אם יראים עתה את האלוהים ומאמינים ועושים את הטוב בעיניו, וגם ייראו את אלוהים ויעשו טוב; כי אל אוהב את עושי הטוב. (צ"ג) אתם המאמינים! אלוהים ינסה אתכם בציד,[307] אם תצודוהו בידיכם או ברמחיכם, למען יכיר אל את מכבדיו; וכל העובר על דברו, לו עונש גדול. (צ"ד) אתם המאמינים! אל תמיתו ציד בעלותכם אל החג; וכל איש אשר יזיד לצוד, ישלם כמספרו בהמות אחרות ככל אשר יושת עליו מפי שנים אנשים תמימי דרך מקרבכם; וזה יקרב קורבן אל הקאבא; או יתן מזון לדל או יצום למען כפר בעד חטאתו. (צ"ה) את אשר נהיה, כבר סלח אל, וכל המוסיף לחטוא נקום ינקם, כי אל אדיר ונוקם הוא. (צ"ו) ציד המים[308] מותר לכם, ויהיה לכם ולעוברי דרך לאכלה; אך ציד הארץ אסור לכם בעלותכם אל החג. יראו את ד' אשר אליו תשובו. (צ"ז) אלוהים נתו את הקאבא בית המקדש ומעון לבני האדם ויצוום על החדשים הידועים[309] ועל הזבחים עם עטרותיהם,[310] למען תדעו, כי אל יודע את כל אשר בשמים ובארץ, ואין נסתר מנגד עיניו. דעו כי נורא אלוהים בהשיבו נקם; אכן גם סלח ורחום הוא. (צ"ח) על השליח להזהירכם; ואלוהים יודע את אשר תכחדו ואת אשר תעלימו. (צ"ט) אל נא ישוו בעיניך הטוב והרע, גם אם תועלת הרע תסיתך! יראו את ד' כל חכמי לב, למען ייטב לכם. (ק) אתם המאמינים! אל תשאלו לדברים המדיבים את נפשכם בדעתכם אותם![311] אמנם אם תשאלו להם אחרי הינתן לכם הקוראן,[312] יגולו לכם, ואלהים ישא לפשעכם,[313] כי סלח ורחום הוא. גם האנשים אשר היו לפניכם שאלו להם, ובכל זאת לא האמינו.[314] (ק"א) על בחירה, סאיבה, צוצילה חמי לא צווה אל דבר;[315] אך הבוגדים ידברו כזבים באל, ורובם בוערים המה. (ק"ב) ואם יאמר להם: לכו בתורת אל ונביאו! יענו: תורת אבותינו דיינו; אמנם הלא אבותיהם בוערים היו ותעו מני דרך? (ק"ג) אתם המאמינים~ השמרו לשלום נפשותיכם, ולא יוכלו התועים להרע לכם, באשר תלכו בדרך הטוב. אל ד' תשובו כולכם, והוא יגיד לכם את אשר עשיתם. (ק"ד) אתם המאמינים! איש מכם, כי יקרבו ימיו למות, ותגיע עתו לצוות לביתו, קחו שני עדים מקרבכם,[316] ישרי לב; ואם תשיגכם המוות פתאום בהיותכם בדרך, תקחו גם אנשים אשר לא מקרבכם המה. (ק"ה) אחרי התפללכם הסגירום,[317] אם לא תאמינו בתום לבבם, למען ישבעו באלוהים ויאמרו: לא נמכר את עדותנו בשוחד, גם לטובת איש קרוב ולמת; לא נכחד את עדות אל, פן נחטא לאלוהים. (ק"ו) ואם נודע כי עשו עוול, יקומו שני עדים אחרים קרובי המת, אשר הוכיחום על כחשם, וישבעו באלוהים לאמור: כנים דברינו מדברים האנשים האלה; אין אשמה בנו; ואם לא כדברנו הוא, נהיה ממספר הבוגדים. (ק"ז) גם נקל לעשות, כי יעידו בפניהם,[318] אם לא ייראו פן ישבעו נגד שבועתם.[319] לכן יראו את ד' ושמעו בקולו, כי לא ינחה את עם בוגד. (ק"ח) ביום ההוא[320] יקבץ אלוהים את כל הנביאים ויאמר: דבר מה הושב לכם?[321] יענו: איננו יודעים; אמנם אתה יודע את כל נעלם. (ק"ט) אז יאמר אלוהים: ישו בן מרים~ זכור את הטובה אשר גמלתי אותך ואת אמך, אזרתיך ברוח הקודש, ומען תטיף לאנשים בעודך ילד ואחרי גדלך. (ק"י) הוריתיך את הכתב ואת החכמה, את התורה ואת האיוואנגיליאום; ברצוני יצרת דמות עוף מחומר,[322] ותפח בו רוח חיים ברצוני, ויהי לנפש חיה. עור ומצורע רפאת ברצוני, ותוציא משחת את המתים. מנעתי מבני ישראל לשלוח יד בך, בתתך להם מופתים גדולים; והבוגדים אמרו: אך שקר הוא! (קי"א) בצווי את תלמידיך, כי יאמינו בי ובשלוחי, ויענו: מאמינים אנחנו; העד בנו, אם שלמים אנחנו איתך. (קי"ב) זכור את אשר אמרו התלמידים; ישו בן מרים! היוכל אדונך להוריד לנו שולחן מן השמים?[323] ויען: יראו את ד', אם מאמינים אתם! (קי"ג) ויאמרו: האכילנו נא ממנו, למען ישקט לבבנו, ונדע כי אמת אתך; אז נעיד בך. (קי"ד) ויען ישו בן מרים: ד' אלוהינו! שלח לנו שולחן מן השמים, למען יהיה לנו היום הזה יום מועד לגדול ולקטן ממנו ומופת מאתך. זוננו כי אתה הטוב והמטיב! (קט"ו) ויאמר ד': לכן אוריד לכם שולחן מן השמים; וכל איש אשר לא יאמין בי אחרי כן, אייסרנו כאשר עוד לא יסרתי יצור תבל עד הנה. (קט"ז) ואם ישאל אלוהים את ישו לאמור: ישו בן מרים! הדברת אל האנשים: עבדו אותי ואת אמי מבלעדי אל? יענה: חלילה לי מדבר כזב! לו דברתיו כי אז ידעתו; כי אתה יודע את כל אשר בקרבי, ואני אינני יודע את אשרבקרבך; כי אתה יודע את כל הנעלם. (קי"ז) לא דברתי אליהם כי אם את אשר צוויתני לאמור: עבדו את ד', אדוני ואדונכם! ואעיד בם כל עת היותי עמהם; ועתה אחרי קחתך אותי מאתם, אתה שומרם, כי אתה תעיד בכל. (קי"ח) אם תייסרם, עבדיך הם; ואם תסלח להם, אתה אדיר ויודע כל. (קי"ט) ואלוהים יאמר: היום הזה איטיב לתמימים על תומם; יבואו אל גנות ובתוכם נחל מים, ועד עולמי עד ישבו שם. אל חפץ בהם, והם יחפצו בו. גדול יהיה הששון הזה! (ק"כ) לד' המלוכה על כל אשר בשמים ובארץ ועל כל אשר בהם; הוא אדיר על כל.


6. חזון הבהמה[324][עריכה]

נגלה במדינה ובו מאה וחמש וששים פסוקים

בשם אללה הרחמן והרחום

(א) השבח לאלוהים בורא שמים וארץ, יוצר אור וחושך; ובכל זאת[325] הבוגדים ידמוהו אל יצור. (ב) הוא יצרכם מחומר, וישם גבול לימי חייכם, ויתן חוק ימי הארץ;[326] ובכל זאת אתם מריבים בו. (ג) הוא אלוהים בשמים ובארץ; הוא יודע את אשר תגלו ואת אשר תכחדו; הוא יודע את כל מעשיכם. (ד) לא בא אליהם[327] אותו מאותות אדוניהם כי מרדו בו. (ה) הם יענו שקר באמת הבאה אליהם; אמנם יודע להם, את אשר עתה לועגים עליו. (ו) הלא ידעו, כי השמדנו כמה דורות אשר היו לפניהם, אשר מגוריהם בארץ לא היו כמגוריכם?[328] ונמטר עליהם גשם לרב, ואל נהרותיהם נבקעו מעיינות תהום; וייכחדו מן הארץ על עוונותיהם, ונשם דור אחר תחתיהם. (ז) הם אומרים: אם לא ישלח אלינו מלאך, לא נאמין; גם אם שלחנו אליהם מלאך, כן הדבר, לא ישובו מדרכם. (ח) גם אם שלחנו אליהם מלאך, הלבשנוהו בבגד אדם, כאשר הם נלבשים;[329] ולו שלחנו אליך ספר כתוב על גוויל, הבוגדים ממשוהו בידיהם, ואמרו: אך שקר גלוי הוא.[330] (ט) אמנם לעגו לשלוחי אשר היו לפניך, והעונש אשר לעגו לו בא אליהם. (י) אמור אליהם: עברו בארץ, וראו את אחרית המדברים כזבים באל! (י"א) אמור: למי כל אשר בשמים ובארץ? לאלוהים; הוא שם רחמים חוק לנפשו; הוא יקבצכם ביום התקומה אשר אין ריב בו. אמנם האנשים המשחיתים את נפשם לא יאמינו. (י"ב) על פיו יהיה כל מקרה יום ולילה, כי הוא שומע ויודע כל. (י"ג) אמור: התבקש עזר מאחר זולתי אל בורא שמים וארץ? הוא זן ולא נזון.[331] אמור: אני האמרתי להיות ראש המשלימים,[332] ולא אשתחווה לאל נכר. (י"ד) אם אכעיס את אדוני, יראתי פן יקרני גמול היום הגדול;[333] אשרי הנמלטים ממנו, להם רחמים ושלום רב. (ט"ו) אסון כי יקרך, לא יצילך איש מבלעדי אל; ואם תראה בטוב, ממנו הוא, כי הוא אדיר על כל. (ט"ז) הוא השליט בכל עבדיו, כי הוא חכם לב ויודע כל. (י"ז) אמור: עדות מי הגדולה מכולן?[334] עד ד' ביני ובינכם, ולי גולה הקוראן הזה, להזהיר בו אתכם ואת כל האנשים אשר יגיע עליהם. (י"ח) איך תעידו, כי יש אל זולתי אל? אני לא אעיד עמכם. אין אל זולתי אחד; ולא אשא את עוונכם אם תדמוהו לאל ניכר. (י"ט) האנשים אשר נתנו להם את הכתב, הכירוהו[335] כאשר הכירו את בניהם. אמנם בלבם להשחית את נפשם, ולא יאמינו. (כ) מי רע מעונה שקר באל? אכן הרשעים לא יצליחו. (כ"א) ביום ההוא נקבצם כולם ונשאל את עובדי האלילים: איה האלילים אשר זממתם? (כ"ב) אז לא יהיה להם פתחון פה לדבר, כי אם יאמרו: ד' אלהינו! לא היינו עובדי אלילים. (כ"ג) הבט נא איך יענו שקר בנפשם ואיך יבצר מהם את אשר זממו! (כ"ד) יש מהם אשר ישמע לקולך, אמנם חזקנו את לבם והכבדנו את אוזנם לבלתי שמוע קולך; ובכל האותות אשר יראו לא יאמינו בך; גם יבואו להריב בך; הבוגדים יאמרו: אך שווא הכל! (כ"ה) הם מתעים את נפשם ואת אחרים; אמנם הם משחיתים את נפשם ולא יבינו. (כ"ו) לו תראה בהשליכם אל אש הגיהנום! אז יאמרו: לו תעלנו ארצה! לא נשקר באותות אל, כי אם נאמין. (כ"ז) אז יגלה להם את אשר כחדו מקדם; ולו ישובו ויעלו ארצה, ישובו אל דרך פשעם כי אנשי כזב המה. (כ"ח) הם אומרים; אין חיים זולתי חיי החלד; לא נקיץ משנת העפר. (כ"ט) לו תראה בהראותם לפני אדונם,[336] אז ישאלם: האמת זאת?[337] יענו: אמנם ד'; אז יאמר: קחו את גמולכם על אשר בגדתם בי! (ל) אוי למכחשים ביום הדין עד קרב ימיהם למות! אז יאמרו: אוי לנו כי חטאנו! אז יישאו את עוונם על גוום; מה כבד המשא הזה! (ל"א) חיי העולם הזה אך הבל וריק המה; המעון האחר טוב לצדיקים;[338] הלא תבינו זאת? (ל"ב) הן ידענו, כי אמרי פיהם יכעיסוך; אמנם הבוגדים לא יוכלו לך, גם אם יריבו באותות אל. (ל"ג) גם בנביאים אשר היו לפניך דברו כזבים; אמנם בענותם בהם שקר ובהכעיסם אותם, אלה הוחילו ודמו עד בא אליהם תשועתנו. איש לא יוכל להמיר את דבר ד'; בזאת הורוך הנביאים אשר היו לפניך. (ל"ד) וגם אם תקוץ מפני שנאתם ותבקש מחלת עפר או סולם לעלות בו השמימה, למען הראותם את אותותיך, שווא תהיה פעולתך; לו חפץ ד', הדריך את כולם במעגל ישר. לכן אל תהי סכל! [339] (ל"ה) הוא יחן את המקשיבים לקולו, ויחיה את המתים; אז ישובו אליו. (ל"ו) הם אומרים; אם לא יביא אלינו אותות מאת אדוניו, לא נשמע לקולו; אמור: לא ייפלא מד' לעשות מופתים; אך רובם לא ישכילו. (ל"ז) בין בין חיית הארץ ועוף השמים הדואה בכנפיו ובין העם הזה;[340] לא השמטנו מאומה בכתב.[341] אולם ישובו אל אדוניהם. (ל"ח) העונים שקר באותותיי חרשים ואלמים הם, בחשכה יתהלכו. אלוהים יתעה את מי יחפוץ, וינחה בדרך הטוב את הישר בעיניו. (ל"ט) אמור: מה תדמו בנפשכם? אם יושב לכם גמולכם מאת האלוהים או יבוא יומכ, התנוסו לעזרה אל אחר מבלעדי אל, אם כנים דבריכם? (מ) אכן לא תבקשו עזר כי אם ממנו, וימלא את משאלותיכם אם יחפוץ; אז תשכחו את אליליכם. (מ"א) כבר שלחנו לפניך נביאים אל העמים, ונייסרם בצרות ורעות למען ייכנעו. (מ"ב) ובכל הצרות והרעות אשר מצאום, הקשו את לבם, והשטן אזרם חיל למעשי ידיהם. (מ"ג) אחרי שכחם את אשר הזהרתים, ונפתח להם את שערי כל הדברים; ובשמחם על אשר הגיע אליהם, אצלנום מהם, ויתאבלו.[342] (מ"ד) וייכחד דור החוטאים מן הארץ, תהילה לאדון העולמים. (מ"ה) אמור: התתבוננו בהכבד אל את אוזנכם ובעורו את עיניכם ובחתמו את לבכם? מי יושיעכם מבלעדי אל? ראה את המופתים אשר אנחנו מודיעים אותם, ובכל זאת שבים מאחורי. (מ"ו) התתבוננו בבוא עליכם גמול ד' פתאום או בגלוי?[343] היכרתו אחרים זולתי הרשעים? (מ"ז) לא שלחנו נביאים כי אם לבשר טוב ולהזהיר; וכל המאמין בהם לא יירא ולא יתאבל. (מ"ח) וכל המכחשים באותותי רעה תבוא אליהם על רשעם. (מ"ט) אמור: לא אומר לכם כי אוצרות אלוהים בידי,[344] או כי אני יודע את כל הנעלם, או כי מלאך אני; אולם אני הולך בדרך אשר הראיתי;[345] היערכו עוורים לפקחים?[346] (נ) והזהר את יראי אלוהים, כי ישובו אל אדוניהם, וכי מבלעדו אין עוזר ומליץ; למען ישמרו. (נ"א) אל תגרש את הקוראים בשם אדוניהם ערב ובוקר, ומבקשים לראות את פניו.[347] לא עליך לדעת את מחשבותיהם, ולא עליהם לדעת את מחשבותיך. ואם תגרשם, תהיה ממספר הבוגדים. (נ"ב) כן בחנו אלה באלה, למען יאמרו: האלה האנשים אשר חנן אל? הלא יכיר אל את יראיו?[348] (נ"ג) אם יבואו אליך המאמינים באותותי, אמור אליהם: שלום עליכם! אלהיכם שם רחמים חוק לנפשו; ואיש מכם כי חטא בבלי דעת, ושב מפשעו ונחם עליו, לו אל סלח ורחום הוא. (נ"ד) גלינו את אותותינו, למען יוודע דרך הרשעים. (נ"ה) אמור: לא צוויתי לעבוד את אשר אתם עובדים מבלעדי אל; לא אשלים את חפצכם, פן אשגה ואהיה ממספר התועים. (נ"ו) בתורת ד', אשר אתם עונים בה שקר, כל חפצי; אין לאל ידי למלא את משאלותיכם;[349] המשפט לאלוהים הוא; הוא יגיד את האמת, כי הוא הטוב מכל המוכיחים. (נ"ז) לו יש לאל ידי למלא את משאלותיכם, כי אז כבר הוכח הריב ביני ובינכם; אמנם אל יודע את הרשעים. לו מפתחות כל הרזים, אשר לא ידע איש זולתו. הוא יודע את כל אשר ביבשה ובים; לא יפול עלה מהעץ בלי דעתו; אין זרע בחיק האדמה, אין לח ואין יבש אשר לא כתוב בספר הנודע.[350] (נ"ח) הוא נותן שינה לעיניכם בלילה, ויודע את אשר תעשו ביום; הוא יקיצכם מעפר בבוא עתכם; אז תשובו אליו ויאמר לכם את אשר עשיתם. (נ"ט) הוא השליט בכל עבדיו; הוא יתן לכם צופים;[351] ואם יקרבו ימי אחד מכם למות, מלכינו יביאו את המוות ולא יתמהמהו.[352] (ס) אז ישובו אל ד' אלוהיהם, הלא לו המשפט? הוא יודע לחשב. (ס"א) מי יוציאכם מחשכת היבשה והמים,[353] אם תכנעו לפניו, ותקראוהו בחדרי לבכם לאמר: הצילנו נא מהצרה הזאת, למען נודה לך? (ס"ב) הלא ד' מצילכם: מכל צרה וצוקה? ובכל זאת אתם עובדים אלוהי נכר! (ס"ג) יש לאל ידו לייסרכם ממעל לכם או מתחת רגליכם,[354] ולשלח מדינים ביניכם, למען יזיד איש באחיו. ראה נא את האותות אשר אנחנו נותנים להם למען ישכילו! (ס"ד) אמנם עמך יכחש באמתם; אמור אליהם: לא אהיה עוד מגן בעדכם; לכל דבר הנביא יש קץ לבוא; הן תבינוהו באחריתכם! (ס"ה) ואם תראה אנשים הלועגים לאותותיי, הפרד מעליהם עד ידברו בדבר אחר; ואם תשה אותך השטן את דברי, אל תשב במושב לצים אחרי שובך לזכרו.[355] (ס"ו) לא יחשב לצדיקים; אמנם יזכרוהו למען יחזיקו בתומתם.[356] (ס"ז) היפרד מעל האנשים הלועגים ובוזים לאמונתם ואין חפצם כי אם בחיי העולם הזה! אמנם הזהירם לאמור: איש כי ישחית את נפשו במעלליו אין לו עוזר ומושיע מבלעדי אל, וכל הכפר אשר יאבה לתת בעד נפשו לא ילקח ממנו. ולכל המשחיתים את נפשם במעלליהם מים רותחים יהיו לברות,[357] וגדול יהיה עונשם על אשר בגדו. (ס"ח) הנעבד זולתי אל את אשר לא יוכל להיטיב או להרע לנו, ונלך בעקבותינו הראשונים אחרי הדרך אל אותנו, כאיש אשר יתעהו השטן בארץ גם אם לו אוהבים[358] אשר בלבם להדריכהו במעגל הטוב וקוראים לו: בוא אלינו? אך דרך אל היא הדרך הטובה, והוא צוונו להתחולל לו. (ס"ט) להתפלל לו וליראהו, כי אליו נשוב. (ע) באמת הוא בורא שמים וארץ; הוא ציווה ויעמוד. (ע"א) דברו אמת; לו המשרה ביום היתקע בשופר גדול;[359] הוא יודע את כל הנסתרות והנגלות, חכם לב ויודע כל. (ע"ב) זכור את אשר אמר אברהם אל אור אביו.[360] האתה עובד אלוהים אחרים? באמת, אתה ועמך שוגים עד מאוד! (ע"ג) אז הראינו את אברהם את מלכות השמים והארץ למען יהיה מן המאמינים.[361] (ע"ד) בכסות אותו צעיף הליל ראה כוכב אחד, ויאמר: אך זה אלוהי! אמנם באסף הכוכב את נגהו, אמר: אינני אוהב את אוספי נגהם![362] (ע"ה) וירא את הירח בצאתו: ויאמר אך זה אלוהי! אמנם בהתקדרו אמר: לולי אלוהים ינחני, גם אני אהיה ממספר העם התועה. (ע"ו) וירא את השמש בצאתו ויאמר: אך זה אלוהי! הוא הגדול מכל היקום; ובבוא גם זה אמר: עמי! נקי אנכי מעבודתך.[363] (ע"ז) אשא עיני אל בורא השמים והארץ; אאמין בו, ולא אעבוד אלוהי נכר. (ע"ח) ובהריב עמו עמו אמר: מה תריבון עמדי באל? כבר נחנו בדרך הטוב; לא אירא את היצורים אשר להם תדמוהו, באשר לא ייטיבו ולא ידעו כי אם ברצונו כי הוא יודע כל; הלא תתבוננו? (ע"ט) ואיך אירא את אשר אתם עובדים, באשר לא תכלמו מהשתחוות לאשר לא נתן לכם המשרה עליו?[364] אמונת מי הטובה, אם אתם יודעים? (פ) המאמינים ואינם מכסים את אמונתם בעול[365] שאננים הם ועל הדרך הטובה. (פ"א) אלה האותות אשר נתנו לאברהם נגד עמו. אנחנו מרימים על מעלת החכמה את הישר בעיננו, כי אדונך חכם לב ויודע כל. (פ"ב) ונתן לו את יצחק ואת יעקב, וננחה את שניהם; ואת נוח ואת דורו נחינו מקדם, ואת דוד ואת שלמה ואת איוב ואת יוסף ואת משה ואת אהרון. כה נתן שכר לעושי טוב. (פ"ג) ואת זכריה ואת יוחנן[366] ואת ישו ואת אליהו; כולם ממספר הצדיקים. (פ"ד) גם בישמעאל באלישע ביונה ובלוט בחרנו מכל העולם[367] ומקצת אבותיהם ובניהם ואחיהם בחרנו וננחם בדרך הטוב. (פ"ה) זה דרך ד', אשר בו ינחה את עבדיו היקרים בעיניו. לו עבדו אלוהים אחרים, שווא היתה פעולתם. (פ"ו) לאלה נתנו את הכתב ואת החכמה ואת הנבואה; ואם הלזו[368] לא יאמינו בו, נתנם לעם אשר לא יכחש בהם. (פ"ז) את האנשים האלה נחה אל; לכן לך בעקבותיהם; אמור: לא אשאל מכם שכר על תורתי; אין זאת כי אם הזהרה לבני האדם. (פ"ח) לא יכבדו את אלוהים כאשר עליהם לכבדו באמת; יאמרו: לא גלה אל דבר[369] לבני האדם; אמור: מי גלה את הכתב אשר הביא משה, אור חיים וקו הישר לבני האדם, אשר כתבתם על גוויל, והודיתם על קצתו ואת רובו העלמתם,[370] ואשר למדתם בו את אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם? ד', הניחם, למען ישעו בדברי שקריהם! (פ"ט) הספר הזה אשר גילינו, מבורך ומקים את אשר בידיהם.[371] הודיעהו בקריה[372] ובכל בנותיה! המאמינים בעולם הבא יאמינו בו, וישמרו את עת התפילה. (צ) ומי רע ממדבר כזבים באל ואומר: נקרה אלי דבר ד' ולא נקרה לו, או אומר: אביא חזון, כחזון הזה אשר מאלוהים הוא? -לו תראה את הבוגדים בצוקת מותם, בשלח המלאכים אליהם את ידיהם לאמור: פרקו את נפשותיכם! היום הזה עונשכם יגיעכם על דברכם כזבים באל ולא אמת, ועל שקרכם באותותיו. (צ"א) ועתה הנה באתם אלינו לבדכם[373] כאשר בראנוכם מקדם, ותעזבו את חילכם אשר נתנו לכם, ואיננו רואים עמכם את המליצים אשר דמיתם בנפשכם כי הם אוהביכם. עתה הופרה בריתכם אתם, ויבצר מכם את אשר זמותם לעשות. (צ"ב) הוא ברא את זרע הדגן ואת חרצן התמר;[374] הוא מוציא את המוות מהחיים ואת החיים מהמוות; הכל ביד ד', ובכל זאת לא תשובו מאחריו? (צ"ג) הוא מעלה את השחר, וישם את הלילה להשקט ואת השמש ואת הירח למועדים. החוק הזה מאלוהים, כי עזוז הוא וחכם לב. (צ"ד) הוא שם לכם את הכוכבים לנחותכם ביבשה ובים; כן הראינו את אותותינו למתבוננים בהם. (צ"ה) הוא הוציאכם מנפש אחת, ויתן לכם מנוח ומעון; כן הראינו את אותותינו לחכמי לב. (צ"ו) הוא מוריד את הגשם מן השמים; בו נוציא את זרע כל הדברים ואת כל ירק ואת כל דגן הארץ ואת התמרים עם פירותיהם המטיפים עסיס, וגנות מלאים ענבים זיתים ורימונים למיניהם. הביטו אל פריים בצמחו ובהבשילו! די האות הזה לעם המאמין. (צ"ז) ובכל זאת השוו[375] לו את השדים,[376] בסכלותם אמרו, כי הוליד בנים ובנות. יהולל שמו! חלילה לו את אשר ידמו אליו! (צ"ח) הוא ברא את השמים ואת הארץ; איך יהיה לו בן, באשר אין לו אשה? הוא ברא את כל היקום, ויודע כל. (צ"ט) כן ד' אלוהיכם; אין אל מבלעדו; הוא בורא כל; עבדוהו, כי הוא משים את עינו על כל הדברים! (ק) לא תראנו עין; אך עינו משוטטת בכל; אין חקר לתבונתו, כי גדול עצה הוא. (ק"א) אלה האותות אשר הגיעוכם מאת אדונכם. כל המתבונן בהם שומר נפשו; וכל עוצם עינו מראותם משחית נפשו; אינני צופה לכם. (ק"ב) ככה הראינו את אותותינו; אמנם הם יאמרו: דרשת היטב! לחכמי לב נבארהו.[377] (ק"נ) ואתה שמע אל אשר גלה לך מאת אדונך, והיפרד מעדת עובדי האלילים. (ק"ד) לו חפץ ד', לא עבדו אלוהים אחרים. לא נתנוך צופה אליהם. (ק"ה) אל תגדף את אשר הם עובדים מבלעדי אל, פן יגדפו גם הם בסכלותם את אלוהיך. לכל גוי הכנו את מעלליו, למען נראהו את אשר עשה בשובו אל אדוניו.[378] (ק"ו) הן נשבעו בד' להאמין בבוא אליהם מופת; אמור: לד' המופתים, אך אתם לא תבינום; וגם בבואם אליכם לא תאמינו בהם. (ק"ז) נכביד את לבם ונעוור את עיניהם על אשר לא האמינו בראשונה; לכן נזנחם אל שגגתם. (ק"ח) וגם אם נשלח אליהם מלאכים, ונשיח את המתים ונעלה משחת את כל היקום, לא יאמינו בלתי ברצון אל,[379] כי בוערים המה. (ק"ט) לכל נביא שמנו אויב; לבני האדם ולרוחות את השטן המדבר באוזניהם דברי כזב וריק. לו חפץ ד', השטן לא יוכל להם; לכן היפרד מעליהם, ואל תשמע לכחשיהם. (ק"י) ליבות האנשים אשר אינם מאמינים בעולם הבא ישמעו לכחשיהם ויתענגו אליהם ויאכלו את פרי מעלליהם. (קי"א) האשאל[380] מוכיח מבלעדי אל? הוא אשר גלה לכם את הספר הזה להבדיל בין הטוב ובין הרע. האנשים אשר נתנו[381] להם את הכתב, גם כן יודעים כי הספר הזה נגלה באמת מאת אלוהיך; לכן אל תריב בו. (קי"ב) נאמן דבר אלוהיך באמת ובצדק; לא יוכל איש להפר את עצתו כי הוא שומע ויודע כל. (קי"ג) אם תשמע לקול רוב עם הארץ, ישיבוך מאמונת אל; הם ישמעו לשרירות לבם ואך כזבים ידברו. (קי"ד) הן יודע אלוהיך את התועים מדרכו ואת ההולכים בה. (קט"ו) אל תאכלו כי אם את אשר נשחט בשם ד', אם מאמינים אתם באותותיו. (קט"ז) ומדוע לא תאכלו את אשר נקרא עליו שם ד'? כבר הודיעכם את האסור לכם זולתי בשעת דחקכם. אמנם רבים יסיתוכם במרים ובסכלותם, ואלוהים יודע את עוברי בריתו. (קי"ז) השמרו מפנים החטא וממראהו![382] לכל עושה רע יושב גמולו אל חיקו. (קי"ח) אל תאכלו את אשר לא נקרא עליו שם ד', כי עוון הוא. אמנם השדים יסיתו את אנשי בריתם להריב עמכם; אם תשמעו בקולם, לעובדי אלילים תחשבו. (קי"ט) או הידמה האיש אשר החיינוהו אחרי מותו ואשר שמנו בידו נר להאיר את בני האדם, לאיש ההולך בחושך אשר אין תוצאות לו?[383] - כן יאכלו הבוגדים את פרי מעלליהם. (ק"כ) בכל עיר נתנו אנשים רשעים המשחיתים בה; אמנם אך את נפשם ישחיתו ולא יבינו. (קכ"א) ואם יבוא אליהם מופת, יאמרו: לא נאמין עד היות לנו חזון כאשר היה לנביאים הקודמים;[384] אל יודע למי ישלח את דברו. (קכ"ב) כלמה תשיג את הבוגדים ויוסרו על כחשם. (קכ"ג) אל ינחה את הישר בעיניו ויפתח את לבו לאיסלאם; ואת הרע בעיניו ישגה יציק את לבו כבעלותו השמימה;[385] זה גמול הבוגדים באל. (קכ"ד) זה מעגל הישר מאדונך; כה הודענו את אותותינו לבני האדם למען יזכרום. (קכ"ה) להם סוכת שלום מאת אדוניהם; הוא מגן בעדם על אשר טוב עשו. (קכ"ו) ביום ההוא[386] יקבץ אלוהים את כל היקום; ויאמר: דור השדים! מאוד התרועעת לבני האדם! אז יאמרו אנשי בריתם: הם היטיבו לנו ואנחנו להם; ועתה הננו על מטרתנו אשר שמת לנו. אז יאמר אלוהים: אש הגיהנום תהי מגורכם, ובה תשבו עד יישר בעיני ד' להוציאכם, כי חכם לב ויודע כל הוא. (קכ"ז) אז נושיב קצת הבוגדים ממעל לקצתם כמעשי ידיהם.[387] (קכ"ח) דור האנשים והשרים! הלא באו אליכם שלוחים מקרבכם להודיעכם את אותותיי ולהזהירכם על בוא יומכם![388] יענו: אכן אנחנו מעידים בנו. חיי החלד התעום, ועתה עליהם להעיד על נפשם, כי בוגדים היו. (קכ"ט) כה יעשה אלוהים; לא ישחית את העיר ברשעתה, ויושביה באפלה.[389] (ק"ל) ויש מדרגות שונות לבני האדם כפי פועלם,[390] לא נסתרו דרכיהם מד'. (קל"א) ואלוהיך מלא רחמים; אם יחפוץ ישמידכם וישים אחרים תחתכם כאשר השימכם תחת דור אחר. (קל"ב) את אשר הועד בכם יביא לכם; לא תוכלו להשיבו מכם. (קל"ג) אמור: עמי! עשה עמי כפי יכולתך, ואני אעשה את אשר צוויתי.[391] (קל"ד) ובאחריתכם תדעו למי מושב הצדיקים; הרשעים לא יצליחו. (קל"ה) הם[392] הקריבו לאלוהים מפרים אשר הצמיח להם ומבהמתם, ויאמרו בסכלותם: זה לד' וזה לרעינו.[393] (קל"ו) אמנם כל הבא אל אליליהם[394] לא בא אל ד', וכל הבא אל ד' בא אל אליליהם; שווא יהגו בקרב לבם!- (קל"ז) האלילים הסיתו את עובדיהם להמית את בניהם,[395] למען השחיתום ולהחשיך את אמונתם. (קל"ח) לו חפץ ד', לא עשו זאת לכן הניחם והשמר מהבליהם. (קל"ט) הם אומרים: הבהמה הזאת ופרי הארץ חזה קודש המה; לא יאכלם כי אם מי חפצנו בו.[396] (ק"מ) כן ידמו בנפשם; גם אומרים; יש בהמות אשר אסור לגעת בגיוום ולקרוא עליהם את שם ד' בהישחטם"; כזבים האלה ידברו בו. אמנם גמולם יושב להם על אשר יהגו בקרב לבם. (קמ"א) גם אומרים: כל החי אשר יימצא בקרב הבהמות האלה, יאכל לזכרים ולא לנקבות, וכל פטר רחמם יאכל לשניהם; אך אלוהים ייסרם על שקריהם. (קמ"ב) הן ספו כל ההורגים את בניהם בסכלותם ובפתיותם וכל האוסרים את אשר נתן להם אל לאכלה[397] בדברם כזבים באל. הם שגו ויתעו בדרך הטוב. (קמ"ג) הוא ברא את הגנות הנטועים ואת אשר אינם נטועים ואת התמרים ואת זרע הדגן עושה פרי לאכלה ואת הזיתים ואת הרימונים למיניהם. (קמ"ד) אכלו את פרים אחרי הבשילו, ותנו ממנו ביום קצרכם לאשר לכם לתת;[398] אך אל תאבדו ממנו,[399] כי אל איננו אוהב את המאבדים! (קמ"ה) יש בהמות אשר הוכנו להוציא את משאכם, ויש מהן אשר נתנו לכם לאכלה. (קמ"ו) אכלו את אשר אלוהים נתן לכם לאכלה,[400] ואל תלכו בעקבות השטן, כי שונא גלוי הוא לכם!- (קמ"ז) שמונה מכל הבהמה נתן לכם אל לאכלה:[401] שניים מהצאן ושניים מהעזים. אמר אליהם: האסר עליכם אל את שני הזכרים מהצאן ומהעזים או את שתי הנקבות או את אשר בבטנם? הגידוהו לי אם צדקו דבריכם! (קמ"ח) מהגמל נתן לכם אל שניים לאכלה, ושניים מהבקר. אמר: האסר לכם אל את שני הזכרים או את שתי הנקבות או את אשר בבטנם? העדים הייתם באסר אל את אלה? מי רע ממדבר כזבים באל[402] ממשגה את הבערים בדרך? באמת, אלוהים לא ינחה את הרשעים. (קמ"ט) אמר: בכל אשר גלה לי לא מצאתי אסור לאכול כי אם את הנבלה ואת הדם הנשפך[403] ואת החזיר כי תועבה הוא, ואת המחרם הנשחט בשם אלוהים אחרים בלתי אל. וכל האוכל ממנו בשגגה ולא בזדון או בשרירות לבו, לו אל סלח ורחום הוא. (ק"נ) על היהודים אסרנו כל הבהמה אשר איננה מפרסת פרסה; מן הבקר ומן הצאן אסרנו עליהם את החלב זולתי אשר אשר על הכסלים ובקרבים ובין השוקיים; בזאת יסרנום על מריים[404] ואני הצדיק. ואם ידברו בך כזבים, אמור: רבים רחמי אלוהיכם; אך לא ישיב את חרון אפו מהעם הבוגד בו. (קנ"א) עובדי האלילים אומרים: לו חפץ ד', לא עבדנו אלוהים אחרים אנחנו ואבותינו; לא אסר עלינו דבר. גם האנשים אשר היו לפניהם ענו שקר בנביאים עד חרות אפנו בהם. אמר: אם באמת אתם יודעים זאת, תנולכם מופת! אמנם את הולכים אחרי הבלכם ואך אנשי כזב אתם. לד' לבדו היא האמת; ולו חפץ נחה את כולכם. (קנ"ב) אמר: הביאו עדיכם כי אלוהים אסר זאת! ואם יעידו, אל תעיד עמם, ואל תשמע לקול המכחשים באותותיי ואינם מאמינים בעולם הבא ומדמים אל אל יצור. (קנ"ג) אמר: בואו ואקרא לכם את אשר צווכם ד'; לא תעבדו אלוהים אחרים זולתו; היטיבו להוריכם; אל תמיתו את בניכם מפחד החסר, וכי אנחנו משימים את עינינו עליהם ועליכם; ואל תקרבו לעוונות הן בסתר הן בגלוי; אל תהרגו איש בלתי על פי המש]ט, פן תחטאו לד'; אלה משפטי אל, למען תשכילו. (קנ"ד) אל תשלחו יד בהון היתומים בלתי אם להרבותו עד יגדלו. איפת צדק ומאזני צדק יהיו לכם. לא נוסיף להשית על נפש מאשר תוכל לשאת. שפטו משפט צדק גם נגד קרוביכם, והחזיקו בברית אל. זה אשר ציווה אתכם ד' למען תזכרוהו. (קנ"ה) זה דרכי, נאם ד', לכו בה, ואל תלכו בדרך אחרת, פן תבדלו ממנו; זה הדבר אשר ציווה אתכם, למען תיראוהו. למשה נתנו את הכתב, קו הישר לבוחרים בטוב, ולהבדיל בין כל הדברים;[405] שביל האמונה ורחמים מאל; למען יאמינו בני ישראל, כי ישובו אל אדוניהם. (קנ"ו) והספר הזה אשר גלינו לך עתה, מבורך; לכו אחריו ויראו את ד' למען תרוחמו, ואל תאמרו: הכתב לא גולה כי אם לשני גויים אשר היו לפנינו; איננו מבינים את הכתוב בו.[406] (קנ"ז) וגם אל תאמרו: לו נגלה אלינו הכתב, כי אז הלכו אחריו טוב מהם. הנה הגיעו אליכם בינה, קו הישר ורחמים מאת אלוהיכם. מי רע ממכחש באותות אל וסר מאחריהם? את השבים מאחרי אותותינו נייסר על אשר סרו מדרך הטוב. (קנ"ח) ומה להם לייחל בבוא אליהם מלאכי המוות או בבוא אדונך לייסרם או בבוא אליהם אותות אדוניך? (קנ"ט) ביום בוא אותות אדונך לא תועיל האמונה את הנפש בלתי אם האמינה מקדם ועשתה טוב באמונתה. אמר:[407] התייחלו ליום הזה? אנחנו מייחלים.[408] (ק"ס) עם מפרידים באמונה ועם ראשי כיתות אל תתערב! דברם יבוא לפני אלוהים; הוא יגיד להם את אשר עשו. (קס"א) לכל עושה טוב ישלם עשרת מונים; ולכל עושה רע לא ישלם כי אם כפי רשעתו. לא יעשה עוול לכל איש. (קס"ב) אמר: באמת, אל נחני בדרך הטוב, באמונה הישרה, באמונת אברהם אשר האמין בד' ולא עבד אלוהי נכר. (קס"ג) תפילתי, עבודתי, חיי ומותי לד' המה, לאדון העולמים; אין לו ריע.[409] כה האמרתי, ואני הראשון מהמשלימים. (קס"ד) איך אעבד אחר זולתי אל? הלא הוא אדון כל היקום? לכל נפש יושב גמולה בראשה; רק את משאה תשא,[410] ולא את משא נפש אחרת; אז תשובו אל אלוהיכם, והוא יורכם את אשר חריבותם עליו.[411] (קס"ה) הוא שמכם למשנים לכל הקודמים אתכם בארץ; הוא העלה קצתכם על קצתכם, למען נסותכם באשר נתן לכם.[412] אדונך נורא ביסרו; אכן גם חנון ורחום הוא.

7. חזון המחיצה[413][עריכה]

נגלה במכה ובו מאתים וחמש ופסוקים.

בשם אללה הרחמן והרחום

(א) אלמ"צ.[414]. כתב שולח לך[415]; אל ירך לבבך מפניו להזהיר בו: הוא זכרון למאמינים. (ב) לכו אחרי אשר גילה לכם אלוהיכם, ואל תשמעו לקול אחר זולתו. אהה! מה מעט מכם יזכרוהו! (ג) כמה ערים שחתנו, ותבואם רעה ביום או בשכבם.[416] (ד) ולא הוציאו דבר בבוא עליהם גמולנו כי אם: אבל אנחנו אשמים! (ד) את כל האנשים אשר שלחנו אליהם נביאים, וגם את הנביאים נביא במשפט. (ה) אז נדבר אליהם בחכמתנו; לא נסתרו דרכיהם מנגד עיני. (ו) והפלס ישקול במשפט;[417] אשרי האנשים אשר תכבדנה מאזניהם![418] (ז) והאנשים אשר תקלנה מאזניהם, השחיתו את נפשם על בגדם באותותינו. (ח) מושבכם שמנו בארץ ונוציא לכם בה מזון לרוב; אך מה מעט מכם יתנו לי תודה! (ט) הן בראנוכם ויצרנוכם; ונאמר אל המלאכים: השתחוו לאדם! וישתחוו; אולם השטן מאן, ויהיה ממספר הבוגדים.[419] (י) ויאמר אלוהים: מה מנעך מהשתחוות כאשר ציוויתיך? ויען השטן: טוב אני ממנו, כי אותי בראת מאש,[420] ואותו מחומר (י"א) ויאמר אלוהים: צא מזה![421] לא יהיה לך מאומה להתפאר בו; גש הלאה כי מאסתיך! (י"ב) ויאמר השטן: המתן לי עד יום התקומה![422] (י"ג) ויען אלוהים: גם לזה נשאתי פניך. (י"ד) ויאמר השטן: יען כי גירשתני, אארב לאנשים בדרך הטוב.[423] (ט"ו) אאחזם מפנים ומאחור, מימינם ומשמאלם; אז תמצא כי רובם יבגדו בך. (ט"ז) ויאמר אלוהים: צא מזה נבזה ונמאס! ואיש מהם כי ילך בדרכך, אורידכם יחד אל שאול תחתית! (י"ז) ואתה אדם! שב אתה ואשתך בגן הזה, ואכלו מפריו ככל אוות נפשכם; אך אל העץ הזה אל תקרבו פן תחטאו! (י"ח) אמנם השטן לחש באוזניהם כי יגלה להם את הנסתר, את ערוותם,[424] ויאמר: לא ציווה אתכם אלהים על העץ הזה כי אם מפחד פן תהיו מלאכים ותחיו לעולם. (י"ט) וישבע להם לאמור: אכן טובה עצתי. (כ) ויסיתם בערמתו. ויהי אחרי אכלם מן העץ ותיגלה להם ערוותם, ויתפרו עלי הגן למען כסותה. (כ"א) ויקרא אליהם אדוניהם: הלא ציוויתיכם לבלתי אכול מהעץ הזה? הלא אמרתי לכם, כי השטן שונא גלוי הוא לכם? (כ"ב) ויאמרו: אדוננו! האשמנו את נפשותינו; ואם לא תסלח לנו ותרחמנו, נאבד. (כ"ג) ויאמר אלוהים: צאו מזה! איבה תהיה ביניכם ובארץ תגורו עת ימים.[425] (כ"ג) בה תחיו, בה תמותו ומקרבה תצאו.[426] (כ"ד) בני אדם! שלחנו אליכם בגדים נאים לכסות את ערוותכם; אמנם הלבוש היקר מכולם מעטה הצדקה הוא. זה אחד מאותות אל למען תזכרוהו. (כ"ה) בני אדם! אל ישיאכם השטן כאשר השיא את אבותיכם בהוציא אותם מגן העדן, ויסר מעליהם את בגדיהם[427] למען הראותם את ערוותם. הוא יראכם הוא ורעיו, גם אם אתם לא תוכלו לראותם.[428] אכן שמנו את השטן עזר לבוגדים. (כ"ו) ואם יעשו עוול, יאמרו: גם אבותינו עשו זאת, ואלוהים צווהו. אך אתה אמר: אלוהים לא יצווה עוול; התגידו באל את אשר לא תדעו? (כ"ז) לא ציווה אדוני כי אם את האמת; שימו את פניכם נגד כל בית תפילה,[429] והראיהו[430] את תום לבכם! כאשר בראכם כן תשובו אליו. את קצת האנשים נהה ואת קצתם התעה, יען כי נשענו בשטן מבלעדי אל, ודימו בנפשם כי בדרך הטוב המה. (כ"ח) בני אדם! הניחו שמלותיכם עליכם בבית התפילה.[431] אכלו ושתו[432] אך אל תזוללו כי לא אוהב אל את הזוללים. (כ"ט) אמור: מי ציווה לפשט את הבגדים לפני אל? הלא הוא נתנם לעבדיו? ומי מנע מכם את המזון? הדברים האלה נתנו למאמינים בעולם הזה וביום התקומה[433] כן הודענו את אותותינו לגוי מבין. (ל) אלוהי החרים את כל התועבות הן בגלוי הן בסתר, ואת כל החמס ואת כל עוול במשפט; ואל תערכו לאל את אשר לא המשילכם בו,[434] ואל תדברו באל את אשר לא ידעתם. (ל"א) לכל גוי שמנו קץ; לא יאחרהו ולא יחישהו גם שעה אחת. (ל"ב) בני אדם! נביאים מקרבכם יבואו אליכם להראותכם את אותותיי; כל הירא אלוהים ועושה טוב לא יירא ולא יתאבל. (ל"ג) וכל המכחשים באותותיי ושבים מאחוריהם יהיו מרעי אש הגיהנום עד עולמי עד ישבו שם. (ל"ד) ומי רע ממדברים כזבים באל ומכחשים באותותיו? הם יקחו חלקם ככתוב בספר המקרים, עד יבואו מלאכינו אליהם להמיתם ויאמרו אליהם: איה איפוא האלילים אשר עבדתם מבלעדי אל? אז יענו: סרו מעלינו. כן יענו בנפשם כי בגדו באל. (ל"ה) אז יאמר אליהם: לכו באוראשכם, אתם והאנשים והשדים אשר היו לפניכם! ובכל עת אשר יבוא גוי אחד,[435] יקלל את אחותו[436] עד בואם כולם. אז יאמרו האחרונים על הראשונים: אדונינו! אלה השיאונו; יסרם כפליים[437] מאש הגיהנום! אז יאמר אלוהים: לכולם יושב גמול כפלים; אך אתם לא תבינו זאת. (ל"ו) אז יאמרו הראשונים אל האחרונים: לא טובים אתם ממנו! קחו את גמולכם על מעשי ידיכם! (ל"ז) למכחשים באותותינו ולסרים מאחרי לא יפתחו שערי השמים, ולא יבואו אל גן העדן עד בא גמל מתוך נקב המחט.[438] כן נשיב גמול על גאים. (ל"ח) גיהנום יהי מושבם מאשו תהיה כסותם; כן נשיב גמול על הרשעים. (ל"ט) אכן המאמינים ועושי טוב - לא נשית על נפש בלתי כפי יכולתה. ; יהיו רעי גן העדן, ועד עולמי עד ישבו שם. (מ) אז נסיר כל איבה מקרב לבם,[439] תחתיהם יזלו נחלי מים; אז יאמרו: תהילה לאל אשר נחנו! לולי נחנו, כי אז לא הלכנו בדרך הטוב. נביאי אלוהינו הביאו אלינו את האמת. אז נקרא אליהם: זה גן העדן אשר נחלתם על מעשי ידיכם! (מ"א) אז תקרא עדת גן העדן אל עדת הגיהנום: עתה ידענו, כי דבר אלוהינו אמת: העוד לא תדעו, כי דבר אלוהיכם אמת? יענו: כן הדבר. וכרוז יקרא אליהם: מארת ד' תבוא על החוטאים! (מ"ב) הסרים מדרך אל ומעוותים אותה ומכחשים בעולם הבא. (מ"ג) מסך ביניהם;[440] ועל המחיצה[441] אנשים אשר יכירום בסימניהם,[442] ויאמרו אל עדת גן העדן: שלום עליכם! לא יבוא אליו[443] גם אם כלתה נפשם. (מ"ד) ובהשימם את עיניהם אל עדת הגיהנום יאמרו: אדונינו! נא אל תושיבנו בתוך עם הבוגדים! (מ"ה) אז יאמרו אנשי המחיצה אל האנשים אשר יכירו בסימניהם:[444] מה הועילו לכם הונכם וגאונכם? (מ"ו) האלה[445] האנשים אשר נשבעתם עליהם, כי לא יצילם אל ברוב רחמיו? בואו אל גן העדן![446] אל תפחדו ואל תתאבלו לעולם. (מ"ז) ועדת הגיהנום תאמר אל עדת גן העדן: הציקו נא מעט מהמים או מהמשקים אשר נתן לכם אל! וזאת תענה: אל אסר זאת על הבוגדים בו. (מ"ח) על המהתלים ומשחקים באמונתם ורודפים אחרי חיי החלד לכן נשכחם[447] ביום הזה כאשר שכחו את יום בואו, ועל אשר שיקר באותותינו.  :) (מ"ט) הן באנו אליהם בכתבנו, ונייסדו בחכמה למען יהיה קו הישר ורחמים לעם המאמין. (נ) הייתכן ליום בוא דברו? ביום בואו יאמרו האנשים אשר שכחוהו מקדם:[448] עתה ידענו, כי נביאי אל הגידו לנו את האמת; הנמצא מליץ בעדנו? או הנשוב ארצה למען לא נעשה עוד את אשר עשינו[449] הם השחיתו את נפשם וייבצר מהם את אשר זממו. (נ"א) הוא ד' אלוהיכם אשר ברא את השמים ואת הארץ בששת ימים, ובשביעי ישב על כסאו. בו יחפה את הלילה והיום, וחיש ינוס ממנו. הוא ברא את השמש ואת הירח ואת הכוכבים הסרים למשמעתו. הלא לו התבל והמשרה עליו? ברוך ד' אדון העולמים. (נ"ב) לכן הצניעו לקרוא אל אלוהיכם, והתחננו עליו בדממה, כי איננו אוהב את הרשעים.[450] (נ"ג) ואל תשחיתו את הארץ באשר נרפאה;[451] התפללו באימה ובתקווה, כי קרובים רחמי אל ליראיו. (נ"ד) הוא שולח את הרוחות לבשר את חסדו,[452] לקבץ את העבים ולהוריד את גשמם על ארץ עייפה להוציא עץ כל פרי. כן יחיה את המתים למען תזכרוהו.[453] (נ"ה) ארץ טובה תעשה פרי לקמצים ברצון אדונה; וארץ מלחה אך מעט תוציא מקרבה.[454] כן נודיע את אותותינו לעם מכבדנו. (נ"ו) הן שלחנו את נח אל עמו לאמור: עמי! את ד' לבדו תעבוד, כי אין לך אל זולתו! צר לי עליך בבואך גמול היום הנורא![455] (נ"ז) ויאמרו אליו זקני עמו: הן שוגה אתה מאוד. (נ"ח) ויען: לא כן עמי, כי אם אדון העולמים שלחני. (נ"ט) אני מביא לכם שמועתי מאלוהים; טובה עצתי, כי אני יודע מאת אל את אשר אתם אינכם יודעים. (ס) התתמהו בבוא אליכם זכרון מאת אלוהיכם ביד איש מקרבכם להזה ירכם כי תיראו את ד' למען תרחמו? (ס"א) ויענו בו שקר; אמנם אנחנו היצלנוהו מידם אותו ואת אשר אתו בתיבה,[456] ונצף את המשקרים באותותינו יען כי טחו עיניהם מראות. (ס"ב) ואל אנשי עאד[457] שלחנו את אחיהם הוד[458] לאמור: עמי! את ד' לבדו תעבוד, כי אין לך אל זולתו; הלא תיראוהו? (ס"ג) ויאמרו אליו זקני עמו הבוגדים: סכל אתה בעינינו, ולאנשי כזב נחשבך. (ס"ד) ויען: עמי! אין סכלות בי, כי אם אדון העולמים שלחני. (ס"ה) אני מבשר מאת אלוהיי, ויועץ נאמן אנוכי לכם. (ס"ו) התתמהו בבוא אליכם זכרון מאת אלוהיכם ביד איש מקרבכם להזהירכם? התבוננו כי אלוהים שמכם בארץ תחת דור נח, ויאזרכם כח גדול;[459] זכרו את ד' למען תצליחו! (ס"ז) ויענו: הבאת אלינו למען נעבוד את ד' לבדו ונעזוב את אשר אבותינו עבדו? החישה עלינו את אשר הזהרתנו אם כנים דבריך! (ס"ח) ויאמר: חיש יבוא עליכם נקם וחרון אף ד'! התריבו עמדי על השמות אשר כניתם מבלעדי ד'?[460] חכו! גם אני עמכם מהמחכים. (ס"ט) ונצילהו ברחמינו, אותו ואת אנשי בריתו, ונכרת את זרע המכחשים באותותינו והבוגדים בנו. (ע) ואל אנשי תמוד[461] שלחנו את אחיהם שלח לאמר: עמי! עבד את הד'; אין לך אל זולתו. הן בא אליכם אות מאת אלוהיכם; הגמלה הזאת תהיה לכם מופת.[462] (ע"א) הניחוה ותאכל בארץ אלוהים; אל תרעו, לה, פן תגע בכם יד ד'! (ע"ב) זכרו את אשר שמכם אל בארץ תחת אנשי עאד, ויושיבכם על פני האדמה, למען תבנו טירות בבקעותיה ותחצבו בתים בהריה; לכן זכרו את אלוהים ואל תשחיתו בארץ! (ע"ג) ויאמרו זקני עמו בגדל לבב אל רכי הלבב[463] ואל המאמינים בדבריו: המאמינים אתם, כי שלח שלח אליכם מאת אלוהיכם? ויענו: מאמינים אנחנו באשר שלח לנו. (ע"ד) ויאמרו גבהי הלבב: איננו מאמינים באשר האמנתם. (ע"ה) ויעקרו את הגמלה ויעברו את פי אלוהיהם באמרם: שלח! החישה עלינו את אשר הזהרתנו בו, אם שליח אל אתה! (ע"ו) ותאחזם הרעש; וימצאו נופלים על פניהם מתים. (ע"ו) ויעבר שלח על פניהם ויאמר: עמי! הן הבאתי לכם את דבר אלוהיי ואייעצכם; אך לא אהבתם את יועצי הטוב. (ע"ח) באמור לוט אל עמו:[464] התעשו זמה אשר לא תעשה לכל יצור תבל?[465] (ע"ט) התקרבו בזמה אל אנשים מלבד הנשים? אך בני בליעל אתם! (פ) אך עמו לא השיבו דבר כי אם:[466] גרשום מתוך עירכם,[467] כי טהורים הם בעיניהם! (פ"א) ונצילהו אותו ואת משפחתו, זולתי את אשתו אשר נשארה.[468] (פ"ב) ונמט עליהם גפרית. הבט אל אחרית הבוגדים! (פ"ג) ואל המדינים שלחנו את אחיהם שעיב לאמור:[469] עמי! עבדו את ד' כי אין לכם אל זולתו; הן בא אליכם אות מאת אדוניכם.[470] איפת צדק ומאזני צדק יהיו לכם; אל תונו את האנשים בהונם, ואל תשחיתו את הארץ באשר נרפאה. אז ייטב לכם, אם מאמינים אתם. (פ"ד) אל תארבו בדרך[471] ואל תחשכו את המאמינים מדרך האמונה ואל תעוותו אותה! זכרו, כי מתי מספר הייתם ואלוהים הרבה אתכם. הביטו באחרית המשחיתים בארץ! (פ"ה) ואם קצתכם יאמינו באשר שולחתי וקצתכם לא יאמינו, חכו עד ישפוט ד' בינינו, כי הוא הטוב מכל המוכיחים. (פ"ו) ויאמרו זקנו עמו בגאון לבם: שעיב! נגרש אותך ואת המאמינים כמוך מעירנו, אז שובו לדתנו! ויען: ואם לא נאבה ללכת? (פ"ז) לו נשוב אל דתכם, כי אז נדבר כזבים אחרי הצילנו אותנו; מה יהיה לנו בשובנו את דתכם מבלעדי ד' אלוהינו? הוא יכיל בחכמתו את כל הדברים. בד' בטחנו; אדונינו! שפטה נא בינינו ובין עמנו באמת, כי אתה הטוב מכל השופטים! (פ"ח) ויאמרו זקני עמו הבוגדים:[472] אם תלכו בעצת שעיב, תאבדו כולכם. (פ"ט) ותאחזם הרעש; וימצאו נופלים על פניהם מתים. (צ) ויעבר על פניהם ויאמר: עמי! מלאתי את דבר אדוני, ואייעצכם; ואיך אתאבל על עם בוגד? (צ"א) האנשים העונים שקר בשעייב יחשבו כלא היו; האנשים העונים שקר בשעייב השחיתו את נפשם. (צ"ב) לא שלחנו נביא אל עיר בלתי אם עינינו את יושביה בצרה וצוקה למען יכנעו;[473] אז הוספנו להיטיב להם תחת הרעה אשר גמלנום, וירם לבם, ויאמרו: גם אבותינו צרה וששון השיגו; ונשב להם נקם פתאום.[474] (צ"ג) לו האמינו אנשי העיר הזאת ויראו את ד' כי אז פתחנו להם את ברכות שמים וארץ; אמנם הם ענו שקר ונכחידם על מעשי ידיהם. (צ"ד) ההיו אנשי העיר הזאת שאננים לבלתי בוא אליהם רעה בלילה בעת שכבם? (צ"ה) או ההיו שאננים לבלתי בוא אליהם רעה ביום שחקם? (צ"ו) ההיו שאננים מערמת אל;[475] אך עם המוכן לרעה לא יאמין בערמת אל. הלא נודע לעם היורש את הארץ תחת יושביה מקדם, כי נוכל לייסרם על רעתם אם נחפוץ? אכן נחתם את לבם למען לא ישמעו. (צ"ז) על הערים האלה נספר לך הרבה. נביאינו באו אליהם באותותינו; אך לא האמינו את אשר כחשו בו מקדם. כן יחתם אל את לב הבוגדים. את רובם מצאנו מפירים את בריתנו ועושי עוול. (צ"ט) אחריהם[476] שלחנו את משה באותותינו אל פרעה ואל עמו; אך אלה כחשו בהם. אמנם תראה את שלמת הרשעים. (ק) משה אמר: פרעה! אדון העולמים שלחני. (ק"א) נאוה לי להגיד את האמת באל; הן באתי אליכם באותות מאת אדונכם; לכן שלח עמי את בני ישראל! ויען פרעה; אם באת באותות, הראם אם כנים דבריך! (ק"כ) וישלך משה את מטהו ויהי לנחש. (ק"ג) ויוציא את ידו[477] ותראה לבנה. (ק"ד) ויאמרו ראשי עם פרעה: הן יודע זה קסם קסמים. (ק"ה) בלבו לגרשכם מן הארץ;[478] מה תחשבו ויענו:[479] שלח אותו[480] ואת אחיו ושלח אנשים אל הערים, (ק"ו) למען יקראו אל כל היודעים לקסם קסמים. ויבואו המכשפים אל פרעה ויאמרו: היהיה לנו שכר אם תעז ידנו[481]?[482] (ק"ח) ויען: כן הדבר; קרובים תהיו אל כסאי. (ק"ט) ויאמרו: השלך את מטך; אז נשליך את מטינו! (ק"י) ויאמר: השליכו אתם! ויעוורו את עיני ראיהם.[483] (קי"א) ויפחידום; כי ידעו קסם קסמים. (קי"ב) ונאמר אל משה: השלך אתה את מטך; וישלך; ויבלע מטהו את אשר השליכו.[484] (קי"ג) ותגבר יד האמת, ומעשיהם[485] היו לתוהו. (קי"ד) ויכנעו הבוגדים ויהיו לחרפה. (קט"ו) ויקדו המכשפים וישתחוו. (קט"ז) ויאמרו: מאמינים אנחנו באדון העולמים. (קי"ז) אלוהי משה ואהרון. (קי"ח) ויאמר פרעה: התאמינו בו בלתי אם רצוני? (קי"ט) אין זאת[486] כי אם ערמה אשר חשבתם על הערים, למען גרש מהן את יושביהן. (ק"כ) הן תדעו בקצותי את ידיכם ואת רגליכם זאת הפך האחרת[487] ואתלכם יחד. (קכ"א) ויאמרו:[488] תמימים אנחנו עם ד' אלוהינו. (קכ"ב) הן תשיב לנו נקם על אשר האמינו באותות הבאים אלינו מאל; ד' חזק את רוחינו למען נמות באמונתך! (קכ"ג) ויאמרו ראשי עם פרעה אליו: התשלח את משה ואת עמו למען ישחיתו בארץ ויעזבו אותך ואת אלוהיך?[489] ויען פרעה: הבה נמית את בניהם ונחיה את בנותיהם; כן נוכל להם. (קכ"ד) ויאמר משה אל עמו: התחננו אל ד' וחכו לו, כי לו הארץ והוא ינחילה לעבדיו היקרים בעיניו; מה טובה אחרית יראי ד'! (קכ"ה) וישיבו אותו דבר:[490] הן רוצצנו טרם בואכם אלינו, וגם עתה אחרי בואכם. ויאמר משה: אולי יגרש אלוהיכם את אויבכם מפניכם, וינחילכם תחתיו את הארץ, למען ראות את מעשיכם.[491] (קכ"ו) הן פקדנו מקדם את עם פרעה ברעב וחוסר כל, למען יזכרוני. (קכ"ז) בהיות הרווחה אמרו: זה לנו; [492] ובבוא אליהם שואה גללו את אשמתם על משה ועל עמו. התבוא רעה מבלעדי אל? אך רובם לא יבינו. (קכ"ח) גם אמרו אל משה: בכל האותות, אשר תביא אלינו להחרידנו, נכחש ולא נאמין בהם. (קכ"ט) ונשלח עליהם שיבולת מים, ארבה, כנים, צפרדעים ודם, אותות גדולים; אמנם הקשו את לבם ויבגדו. (ק"ל) ובבוא עליהם הנגע אמרו: משה! התפלל אל אלוהיך בברית אשר כרת לך! ואם תסיר מעלינו את הנגע הזה, נאמין בך ונשלח עמך את בני ישראל; ואחרי הסירנו מעליהם את הנגע ובכלות המועד הקשו את לבם. (קל"א) ונשב להם נקם וננערם בתוך הים על ענותם שקר באותותינו. (קל"ב) וננחיל את העם הנדכה את מזרח ואת מערב הארץ המבורכה, ויקם אלוהים את דברו אשר הבטיח ברחמיו את בני ישראל, על אשר חכו לו; ונפר את עצת פרעה ועמו ונשחית את מבצריהם.[493] (קל"ג) ונבקע לבני ישראל את הים, ונביאם אל עם משתחווה למעשי ידיו;[494] ויאמרו: משה! עשה לנו אלוהים כאלוהי הגוי הזה! ויען: אך עם סכל אתם! (קל"ד) אין בצע באליליהם, ושווא כל פעולתם. (קל"ה) האעשה לכם אל זולתי אלוהים אשר בחר בכם מכל העמים? (קל"ו) הן הצלנו אתכם מיד פרעה ועמו אשר הכבידו את עלכם וימיתו את בניכם ואת בנותיכם החיו. זאת היתה מסה מאת אלוהיכם. (קל"ז) ונקרא אל משה צום שלושים ימים ונוסף עליהם עשרה עד תום מועד אדוניו בארבעים לילה. ויאמר משה אל אהרון אחיו: היה לי משנה בעם הזה! חזק ואמץ ואל תלך בדרך הבוגדים! (קל"ח) בבוא משה לעת המועד ובדבר אליו אדוניו, ויאמר: הראה נא לי![495] ויענהו ד': לא תראה את פני; הבט אל ההר הזה![496] אם יעמוד על מקומו אז תראני. בעבר ד' על ההר וישימהו עפר; ויפול משה ארצה כאיש נדהם. (קל"ט) ובהתעוררו אמר:[497] יהולל שמך! שבתי אליך[498] ואהיה הראשון מהמאמינים בך. (ק"מ) ויאמר אלוהים: משה! בחרתי בך מכל בני האדם בשליחותי ובדברי; קח את אשר נתתי לך ותן לי תודה! (קמ"א) ונכתב לו על הלוחות תורה ומשפט כל הדברים. (קמ"ב) ונאמר אליו: קחהו ברעדה וצו את עמך למען יחזיק בו; אז אראה אתכם את מושב הבוגדים. (קמ"ג) וארחיק מאותותי את כל גבהי לבב ואת כל המשחיתים בארץ.[499] (קמ"ד) גם אם יראו את הדרך הישרה, לא ילכו בה; אכן אם יראו את דרך התועים ידבקו בה. (קמ"ה) זה גמולם על כחשם באותותי ויעפילו. (קמ"ו) שווא תהיה פעולת המכחישים באותותיי ובעולם הבא; הלא יעשה להם גמול ידיהם. (קמ"ז) ונגד רצון משה עשה עמו עגל שורק מנזמיהם.[500] (קמ"ח) הלא ראו כי לא ידבר אליהם[501] ולא ידרכם בדרך? (קמ"ט) ובכל זאת דבקו בו ויחטאו לד'. (ק"נ) ובהשקט ידיהם[502] הכירו את שגגתם ויאמרו: לולי ד' ירחמנו ויכפר לנו כי אז נאבד כולנו. (קנ"א) בשוב משה אל עמו חרה אפו וימלא חימה. (קנ"ב) ויאמר: חטאתם חטאה גדולה בעת הרחקי מאתכם; העברתם את פי ד'! (קנ"ג) וישלך את הלוחות, ויאחז בראש אחיו ויגרהו אליו. (קנ"ד) ויאמר אהרון: בן אמי! העם הזה גבר עלי; עוד מעט והרגוני. (קנ"ה) אל תעליץ בי את איבי ואל תחשבני לבוגד! (קנ"ו) ויאמר משה: ד'! כפר לי ולאחי, והשיבנו אליך ברחמים, כי רחום אתה. (קנ"ז) המשתחווים לעגל רעה תבוא עליהם מאת אדונם וכלימה תשיגם בעולם הזה; כן נשיב גמול לטופלי שקר. (קנ"ח) וכל עושי רע השבים מפשעם ומאמינים באל, להם אל סלח ורחום הוא. (קנ"ט) כשך חמת משה וישב ויאחז בלוחות אשר נכתבו עליהם קו הישר ורחמים ליראי ד'. (ק"ס) ויבחר מעמו שבעים איש לעת מועד; ובאחז אותם הרעש[503] אמר: אדוני! לו חפצת כי אז המתה אותם מקדם; התשחיתנו על מעשה הכסילים? (קס"א) הן מסה היא מאתך; תתעה בה את הרע בעיניך ותנחה בה את הטוב בעיניך. (קס"ב) אתה מושיענו; כפר לנו ורחמנו, כי אתה הטוב מהמרחמים! (קס"ג) כתוב עלינו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי שבנו אליך! ויען ד': גמולי יבוא לכל אשר אחפוץ, ורחמי יכילו את כל הדברים, אכתוב טובה על יראי וחונני דלים ומאמינים באותותינו. (קס"ד) ועל ההולכים אחרי נביאי גם אם בער הוא;[504] עליו ימצאו כתוב בתורה ובעוואנגיליאום. הוא יצוום את הטוב ויזהירם על הרע. אז יאכל להם כל הטוב אשר נאסר עליהם מקדם,[505] ויאסר עליהם הרע אשר לא נמנע מהם מקדם,[506] ויאסר עליהם הרע אשר לא נמנע מהם מקדם; הוא יקל את עולם אשר היה עליהם; אשרי המאמינים בו ומכבדיו ועוזריו וההולכים אחרי האור אשר הופיע בבואו. (קס"ה) אמר: בני אדם! אני שלוח מאת אלוהים אל כולכם יחד. (קס"ו) לו מלוכת השמים והארץ; אין אל מבלעדו: הוא מחיה וממית. האמינו באלוהים ובשלוחו הנביא הבער המאמין באלוהים ובדברו, ולכו אחריו למען תלכו בדרך הטוב! (קס"ז) גם בעם משה יש אנשים המדריכים בדרך האמת והולכים בה. (קס"ח) ונחלקם לשנים עשר שבטים וגויים, ונורה את משה בהריב עמו עמו[507] ונאמר: הך במטר על הסלע! ותצאנה ממנו שתים עשרה עיינות מים למען יכירו כולם איש עינו;[508] וניתן להם את העבים לצל יומם, ונשלח אליהם את המן ואת השליו לאמור: אכלו את הטוב אשר נתנו לכם. אמנם הם לא השחיתו אותנו כי אם את נפשם.[509] (קס"ט) ובהאמר אליהם: שבו בעיר הזאת ואכלו מטובה כטוב בעיניכם ואמרו: חטתון,[510] והצניעו לכת אל השער! אז נכפר בעד חטאתכם ונרים את קרן הצדיקים. (ק"ע) וימירו הבוגדים את הדבר הזה באחר אשר לא צווינום; ונשלח עליהם את חרון אפנו מהשמים על חטאם. (קע"א) שאל נא אותם על העיר הקרובה אל הים[511] אשר חטאה ביום השבת, בהראות אליהם הדגים ביום שבתם; אל ביום אשר חללו את השבת, לא נראו הדגים. כן בחנו אותם על פשעם. (קע"ב) ובאמר קצת העם:[512] למה תזהירו את עם אשר אררו ד' ויכינהו לעונש גדול? ויענו אחיהם: זה ייטב בעיני אלוהיכם אולי ייראו.[513] (קע"ג) ועל שכחם את אשר הועד בהם הצלנו את מזהיריהם מכל רע ונייסר את הבוגדים על מרים. (קע"ד) ובהחזיקם במרים אמרנו אליהם: היו קופים והבדלו מבני האדם![514] זכור את אשר אמר אלוהיך, כי יביא על היהודים גוי אשר ירוצצם ואשר יענה עד יום התקומה.[515] כי אל נוקם הוא, אמנם גם סלח ורחום. (קע"ה) ונפיצם על פני כל הארץ. יש מהם תמימי דרך ויש מהם לנגדם; וננסם בטוב ורעה למען ישובון אל ד'. (קע"ו) ויקם אל תחתיהם את זרעם וינחילם את הכתב; אמנם אלה רודפים רק אחרי אוצרות התבל ואומרים: זאת תכופר לנו; ואם יגיעם עוד מותר כזה, [516] יאחזוהו. הלא כרת להם אלוהיהם ברית בתורתו, כי לא יגידו באל כי אם האמת?[517] ובכל זאת הוגים בה.[518] אך מושב העולם הבא טוב לצדיקים; הלא תבינו? - (קע"ז) לדבקים בכתב, ומתפללים לא נחשך את שכרם אשר יאה לתמימי דרך. (קע"ח) בהרימנו עליהם את ההר ככפרת, וידמו בנפשם כי יפול עליהם. ונאמר: קחו את אשר נתנו לכם ברעדה וזכרו את אשר בה למען תיראו! (קע"ט) בהוציא אל בנים מבין חלצי בני אדם ויעידם בנפשם לאמור: הלא אנוכי אדונכם? ויאמרו: מעידים אנחנו: למען לא תאמרו ביום התקומה: נסתרה זאת ממנו! (ק"פ) או תאמרו: אבותינו עובדי אלילים היו, ואנחנו הלכנו בעקבותיהם, התשחיתנו על מעשה אנשים ריקים? (קפ"א) כן נראה את אותותינו למען ישובו אל ד'. (קפ"ב) ספר להם את קורות האיש אשר גילינו לו את אותותינו, ויסר מאחוריהם; והשטן ארב לו ויסיתו: (קפ"ג) לו חפצנו הרמנוהו; אמנם הוא שם את עיניו ארצה וילך בשרירות לבו. דמיונו ככלב חורץ לשונו אם תגרשהו או תניחהו; כן העם הבוגד באותותי. ספר נא להם את המעשה הזה למען יתבוננו! (קפ"ד) מה רע משל העם הבוגד באותותינו וחוטא על נפשו! (קפ"ה) כל איש אשר ינחהו אל, בדרך הטובה הוא; וכל איש אשר יתעהו, יספה. (קפ"ו) הן בראנו אנשים ושדים הרבה לגיהנום. לב להם ולא יתבוננו; עיניים להם ולא יראו, אזנים ולא ישמעו, נמשלו כבהמות: גם שוגים יותר מאלה, כי ממששים באפילה. (קפ"ז) הן בראנו עם מדריך בנתיב האמת והולך בו. (קפ"ח) ואת המכחשים באותותינו נוריד מטה מטה בלי דעתם. (קפ"ט) אמלא את ימיהם כי קמה עצתי. (ק"צ) הלא יבינו כי אין בריעם רוח רעה? איננו כי אם מזהיר. (קצ"א) הלא יביטו על ממלכת השמים והארץ ועל כל אשר ברא אל, ויבינו כי קרובה אחריתם לבוא? איה אפוא החזון אשר יאמינו בו? - כל איש אשר יתעהו אל, אין לו מדריך; הוא יזנחם אל שגגתם. (קצ"ב) ישאלוך על תחיית המתים; אמור אליהם: לא ידעה איש בלתי אלהי; הוא יגלה את עתה. תכבד ידה בשמים ובארץ,[519] ופתאום תבוא. (קצ"ג) הם יחקרוך כאם ידעתה היטב; אמור אליהם: אין איש יודעה מבלעדי אל, אך רוב האנשים לא ידעו זאת. לא אוכל להיטיב או להרע לי בלי רצון אל. לו ידעתי את רזי אל, הרביתי את הוני, וכל רע לא יבואני. אינני כי אם מזהיר ומבשר לעם המאמין. (קצ"ד) הוא בראכם מנפש אחת,[520] ויוציא ממנו אשה אשר יבוא אליה. ואחרי בואו אליה חבליה נפלו לה בנעימים ותוכל שאתם; אך בכבד עליה המשא ויתפללו אל ד' אלוהיהם: אם תצליחנו[521] נודה לך! אמנם אחרי הצליח אל אותם דמו אליו אלוהי נכר; חלילה לו את אשר דמוהו אליו! (קצ"ה) הידמו אל אלוהים יצורים אשר לא בראו כי אם נבראו? לא יושיעום ולא יושיעו את נפשם; אם תתחננו אליהם למען ידריכוכם, לא ישמעוכם; שווה לכם אם תעבדום או תעזבום. (קצ"ו) אכן כל אשר אתם עובדים אך עבדים הם כמוכם;[522] קראום ויענוכם, אם צדקו דבריכם! הרגלים להם ללכת או ידים למשש או עיניים לראות או אזנים לשמוע? קראו את אלוהיכם וטימנו לי פחים! לא יושיעוכם.[523] (קצ"ז) כי אלוהי אשר גלה לי את הכתב, מגן בעדי; הוא מושיע את החסים בו. ואליליכם אשר אתם עובדים אותם מבלעדי אל לא יעזרוכם ולא יעזרו את נפשם. (קצ"ח) ואם תקראום למען ינחוכם לא ישמעוכם. ראה נא איך יביטו בך ולא יוכלו לראות את פניך! שא את עוונם ודבר אליהם כמשפט והבדל מתוך הבערים! (קצ"ט) ואם יפתך השטן, נוס לעזרה אל ד', כי הוא שומע ויודע כל. (ר) כל היראים את ד' יבינו את ערמת השטן ויזכרו את אלוהיהם ויפקחו את עיניהם. (ר"א) אמנם אחיהם הבוגדים יפלו ברשת השטן ולא ינצלו ממנה. (ר"ב) ואם תבוא אליהם בלי אותות, יאמרו: הלא בללת זאת?[524] אמור אליהם: אני הולך בדרך אשר נחני אלוהי. הספר הזה חוקה מאת אלוהיכם, קו הישר והרחמים לעם המאמין. (ר"ג) בהיקרא הקורן שמעוהו[525] ודומו למען תרוחמו! (ר"ה) וזכור בלבך את בוראך[526] באימה וברעדה, ואל תקרא בקול גדול בבוקר ובערב, ואל תרף ידיך![527] - (ר"ה) גם המלאכים העומדים על ימין אדונך לא ירימו את לבבם מעבדהו, כי אם יהללוהו וישתחוו לו.

קישורים חיצוניים[עריכה]

אלקוראן או המקרא - נעתק מלשון ערבית ללשון עברית ומבואר מאת צבי חיים רעקענדארף

BenY.jpg
   בפרויקט בן יהודה ישנו גם כן טקסט מקורי של אלקוראן או המקרא, שתרגם הרמן (צבי חיים) רקנדורף.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ Sale's Koran: the Preliminary Discourse Section 1, 1-32. Edition London 1734
  2. ^ בעברית מודרנית ככל הנראה היו משתמשים במינוח "אלוהויות" ריבוי של אלוהות. Deities
  3. ^ בלשון ערבית נכתבה המלה הזאת כזה: קעב"ה (Ka'bah) אמנם למען הקל על הקורא את מבטאה ההגונה כתבתיה: קאאב"ה. המחבר
  4. ^ Epistola ad Galatas 1,17
  5. ^ Sale's Preliminary Discourse 38-56
  6. ^ למעשה נראה כי היה צריך לקרוא זאת "אלמצחף". הערת המתעתק
  7. ^ כאן נוקט רקנדורף במתכוון בשפה בוטה ובלתי מכובדת כלפי האסלאם והערבים ועל פניו נוכל לחשוב שהוא אמנם מגנה ועושה חטא כלשהו בנפשו, עבור העם שאת תורתו למד. הוא כביכול, משמיץ את הטקסט שאותו הוא עצמו תרגם. אין לדעת מאילו טעמים עושה זאת רעקענדורף, נוכל רק לשער כי יש לכך קשר לטעמים כלשהם של צנזורה או נסיבות חברתיות כלשהן הקשורות לזמן שבו יצא הטקסט לאור.
  8. ^ כאן כמו במקומות אחרים בתרגום משתמש רעקענדורף בשם התואר נבוך במשמעות שאינה שלילית לחלוטין, אך גם לא בהכרח חיובית. פירושה אצלו "אדם שנמצא תחת השראה" או שמצוי במצב אקסטטי כלשהו, מצב של ריגוש רב, וזה הקשר למשמעות של נבוך בעברית כיום.
  9. ^ טענתו של רקנדורף כי כל הסיפורים והדימויים כולם נלקחו בהכרח ממקורות יהודיים טעונה הוכחה שכן אין המדובר במדע מדויק או בטענה שניתן לוודא. בחלק זה מובאות מסורות עממיות של האסלאם ושל הקוראן, הרווחות, בגרסאות כאלה ואחרות בסיפורי עמים ומיתוסים שונים. כמו כן מציין כאן רקנדורף את היהדות בתור ההשפעה המכרעת על האסלאם. אמנם האינטרקציה בין האסלאם ליהדות בתקופה ההיא לא ניתן לבטל חשיבותה, אך יש לומר כי המחקר המודרני גורס שבין הדתות שהשפיעו על האסלאם מצויות גם הנצרות, הדת הזורואסטרית ובמידה מסוימת גם אחרות.
  10. ^ אלו המאמינים בדת מחמד
  11. ^ אלו היהודים אשר הכעיסו אל במעלליהם.
  12. ^ אלו הנוצרים
  13. ^ שם החזון הזה נקרא מפרשת פרה אדומה הנזכרת לקמן פסוק ס"ב-ס"ה.
  14. ^ חכמי ישמעאל נסתפקו על עניין האותיות האלה; ולדעת קצת הם דברי הכותב וראשי תיבות: אמר לי מחמד.
  15. ^ הקב"ה מדבר אל מחמד.
  16. ^ הקראן
  17. ^ משה וישו
  18. ^ תחיית המתים
  19. ^ הקב"ה
  20. ^ בזה יובנו החנפים אשר בשפתם יכבדו אל ולבם בל עמם.
  21. ^ כלומר הם ידמו להאיר את עיני בני האדם, והם עצמם בחשכה יתהלכו.
  22. ^ בזה יכון, כי האנשים הלועגים לאמונה בבוא עליהם שואה יחרדו ויאבדו כל תקוה, כי אין להם בטחון באל.
  23. ^ פה מדבר אלהים על עבדי האלילים.
  24. ^ זה מחמד
  25. ^ בזה יכון מחמד, כי רוממות מכתבו היא מופת לאמיתת נבואתו; בדמיונו אין ספר בכל ספרי קודש וחול אשר יערך לספרו.
  26. ^ אש הגיהנום; עיין זכריה ה', ד'.
  27. ^ לדמיון מחמד שכר הצדיקים לעתיד לבוא תענוגים גופניים.
  28. ^ בגן עדן.
  29. ^ אויבי מחמד הוכיחוהו, כי ממשל משלים מדברים בזוים ומאוסים.
  30. ^ האמונה האמיתית תקשור בעבותותיה את כל בני האדם, ותעשה כולם אגדה אחת; והמתקוממים בה מפרידים את בני האדם, בשלחם מדינים ביניהם.
  31. ^ לדעת חכמינו ז"ל שבעה רקיעים הם.
  32. ^ גבריאל המלאך מדבר אל מחמד.
  33. ^ המדרש הזה דוע, כי שני מלאכים ושמם שמחזאי ועזאל התקוממו לאל בבראו את האדם, ויאמרו: מה אנוש כי תזכרנו וכו'; ויורידם אלהים ארצה ויצאו מהם אנשים רעים וחוטאים.
  34. ^ הקב"ה מדבר.
  35. ^ ידוע, כי אלהים הורה את אדם דרך תשובה, וכי אדם עשה תשובה ימים רבים אחרי היגרשו מגן עדן.
  36. ^ לדעת הנוצרים, השטן מלאך טוב היה מקדם, ועל התקוממו באלהים הושלך לשאול תחתית.
  37. ^ לדעת חכמינו השטן דיבר אל חוה בדמות נחש.
  38. ^ זה הקוראן
  39. ^ זו התורה; לדעת מחמד הקוראן חזוק ותשלום התורה.
  40. ^ לישמעאלים הרבה קידות וכריעות בתפילתם.
  41. ^ כלומר שלא יבקשו הון ועושר לרוב בתפילתם.
  42. ^ בתחיית המתים
  43. ^ זה האל-קוראן, המציל את בני אדם מדינה של גיהנום.
  44. ^ כלומר הרגו איש את אחיו הנצמד לעגל.
  45. ^ זאת בדה מחמד מלבו, כי בני ישראל בקשו לראות את ד' עין בעין, ויראה להם; אך לא יכלו לישא את מראהו, וימותו כולם; ובהתפלל משה בעדם החיים ד'.
  46. ^ האנשים אשר אכלו יותר מכדי שבעם, ויהי להם לזרא.
  47. ^ זו מכה; לדעת מחמד ציווה ד' את בני ישראל לבוא אל העיר בנסעם במדבר פארן, ולומר בבואם אל השער חטתון כלומר חטאנו; אמנם הם תחת שוב מדרך פשעם בזזו ושסו את העיר, ויבואו עליהם הנחשים השרפים.
  48. ^ כנגד שנים עשרה שבטים; מעין מעין לשבט
  49. ^ זה המן.
  50. ^ שם החזון הזה הוא מעמרם אבני מרים אם ישו הנזכר להלן פסוק ל"א-נ"ג; שם אשת עמרם חנה, והיא ילדה לו שתי בנות; מרים אם ישו ואלישבעת אם יוחנן המטבל. את מרים לקח לו לאשה יוסף אומן ישו, ואת אלישבעת זכריה הכהן. עיין איוואנגילאום לוקאס פרשה א
  51. ^ על עניין האותיות האלה עיין לעיל פירושי חזון ב', פסוק א'.
  52. ^ גבריאל המלאך מדבר אל מחמד
  53. ^ המצוות השכליות
  54. ^ המצוות השמעיות, אשר לכל אחת מהן עניין מוסרי סתום לעיני בני האדם.
  55. ^ כלומר לעשות כיתות על האמונה, כי כל הכיתות בכל האמונות אינן מפרידות כי אם במצוות השמעיות אשר באמונתן, אמנם במצוות השכליות מודות זו לזו.
  56. ^ בתחיית המתים.
  57. ^ המאמר הזה מוסב על המלחמה הראשונה אשר עשה מחמד את אויביו על המקום בדר; למחמד היו כשלוש מאות אנשי מלחמה ולאויביו כשש מאות, ובכל זאת גברה ידו עליהם.
  58. ^ מה טוב ומה נעים המזג הזה!!!
  59. ^ דת מחמד; המילה הזאת מורה בלשון ערבית: התחוללות לד'.
  60. ^ הקוראן.
  61. ^ עובדי אלילים.
  62. ^ הוא יעזרך לפתותם. פה סותר מחמד את דבריו לעיל חזון ב' פסוק רנ"א כי שם אמר שלא לפצר באיש לקבל את אמונתו.
  63. ^ מחמד התווכח עם היהודים והביא להם ראיות מן התורה על אמיתת נבואתו, ואלה הם לדעת הישמעאלים; הא' בראשית ג',ז',כ': ולישמעאל שמעתיך; הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד מאוד; במאוד מאוד הוא בגמטריא מחמד (החכם הנוצרי Maraccio אמר על זה: אם נוכל להביא ראיה מגמטריאות , אף אני אביא ראיה, כי מחמד נביא שקר הוא, יען כי נביא כזב גם כן בגמטריא מחמד) !! - הב' דברים י"ח ט"ו: נביא אקים לכם מקרב אחיהם כמוך; מי זה הנביא מקרב אחיהם? אחי אברהם ונחור וחרן, ומהם לא יצאו נביאים; אחי יעקב היה עשו, ובזרעו לא היה נביא; על כרחך מאחי יצחק וזה ישמעאל; וממנו לא נולד נביא אחר כי אם מחמד. -הג' דברים ל"ג ב': ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן; מסיני בא זה מתן תורה; משעיר זה האיוונאנגיליאום, מהר פארן זה הקוראן; וכאשר עדיפי השמש גדולים בזרחו מבבואו, ובהופיעו מבזרחו, כן גם האיוואנגיליאום גדול מהתורה, והקוראן מהאוואנגיליאום. -היהודים בראותם כי מעטים המה, ואנשי מחמד חזקים מהם, לא הושיבו לו דבר וילכו לדרכם.
  64. ^ יאכלו את פרי מעלליהם.
  65. ^ כלומר אל תשאו ותתנו עמהם.
  66. ^ מהמאמינים; כלומר מהמאמינים אשר בכם רעים הם, ולא תוכלו לשאת ולתת עמהם.
  67. ^ ביום הדין.
  68. ^ כלומר יתעצב על לבו על הרע אשר עשה ויאמר: הלוואי לא יכולתי עשותו.
  69. ^ יוחנן המטבל וישו.
  70. ^ בן צדיק יוולד מאב צדיק
  71. ^ כלומר ילדה אינה ראויה לעבוד את עבודת הקודש.
  72. ^ הישמעאלים אומרים כי השטן הלך אחרי אברהם ברצותו לעקוד את יצחק, למען מנעו משמוע בקול ד'; ואברהם גער בו וסקל באבנים אחריו; על כן חוק הוא לישמעאלים להשליך אחריהם אבנים בעלותם לרגל למכה למען מנוע את השטן מלכת אחריהם. גם במדרש רבה פרשת וירא איתא, כי השטן הוליך את אברהם בשבלת הנהר וכו' עיין שם; אך מסקל באבנים לא מצאתי שום דבר.
  73. ^ הישמעאלים אומרים, כי מרים אם ישו לא יצאה חוץ לביתה בעת הרונה, כי אם עמדה תמיד בתפילה.
  74. ^ הוא יעיד על ישו אשר נקרא מהנוצרים דבר ד'.
  75. ^ כלומר תהיה אילם. באיוואנגיליאום לוקאס פרשה א' יראה הקורא מה אמת מספור הזה לדעת הנוצרים ומה בדה מחמד מלבו.
  76. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  77. ^ למי יהיה הכבוד לגדלה.
  78. ^ חפשתי ולא מצאתי בכל האיוואנגיליאום את המופת הזה.
  79. ^ המעידים על אמיתת דתך.
  80. ^ על ישו להרגו.
  81. ^ מחמד מסכים לדעת כת המאנאפיזיטען, האומרים כי ד' העלה את ישו השמימה חי טרם נהרג, וישם בארץ דמות גוף ישו, וזאת נתלה על העץ.
  82. ^ גבריאל מדבר אל מחמד
  83. ^ כי את שניהם לא הוליד בן אדם.
  84. ^ הקב"ה
  85. ^ ועל מי מאתנו יחרה אף ד', הוא הבוגד.
  86. ^ בזה יכון את הנוצרים המשתחווים לפסילי קדושיהם.
  87. ^ שהריבותם בנו ולא יכולתם לנו.
  88. ^ היהודים אומרים כי אברהם יהודי היה וקיים את כל התרי"ג מצוות, והנוצרים אומרים, כי אלהים גילה לו את דת ישו.
  89. ^ לדעת הישמעאלים אברהם שמר את כל חוקי הקוראן.
  90. ^ את האמונה האמיתית.
  91. ^ היהודים המתיקו סוד ביניהם לאמור אל אנשי מחמד, כי הם מאמינים כמוהם, למען משוך את ליבם אליהם, ואחרי כן יעבירום מדתם בערמה ובתחבולה.
  92. ^ פה מזהיר את המאמינים.
  93. ^ פה מדבר מחמד אל המאמינים וזה עניינו: אם אני מביא ראיה מהתורה והאיוואנגיליאום על אמיתת נבואתי, אל תדמו בנפשכם, כי אמונת היהודים והנוצרים טובה.
  94. ^ היהודים והנוצרים קראו את שאינם מאמינים כמוהם בשם בוערים.
  95. ^ בזה יכון את אותו האיש.
  96. ^ כל יצירי התבל ממלאים את רצון קונם מדעתם ושלא מדעתם.
  97. ^ כלומר אמונתנו משלימה את אמונת היהודים והנוצרים. המאמינים במחמד מכנים את עצמם בשם הזה.
  98. ^ עיין לעיל פסוק י"ז
  99. ^ לאמונת שווא
  100. ^ לדעת הישמעאלים יעקב אבינו נדר נדר בחליו שלא לאכול בשר וחלב הגמל.
  101. ^ האוסר את אשר אל התיר כמו בשר הגמל, אשר לדעת הישמעאלים לא נאסר בתורה
  102. ^ כמו האבן השחורה (עיין לעיל חזון ב', פסוק קי"ז ופירושי) והבאר אשר הראה המלאך להגר והוא נקרא זמזם.
  103. ^ הקאבא וכל בתי התפילה מקום מקלט הם לישמעאלים.
  104. ^ כלומר כל ברואי תבל משבחים ומהללים את שם ד', לכן לא יתעצב אלהים אל לבו אם בן אדם לא ישבחו.
  105. ^ טרם בוא מחמד הישמעאלים נפרדים היו לכמה שבטים ומריבה היתה תמיד ביניהם; ובאמונת מחמד נקשרו לאומה אחת.
  106. ^ תחיית המתים
  107. ^ הרשעים ילבישו את פניהם קדרות מאימת אש הגיהנום, והצדיקים יזהירו כאור הרקיע.
  108. ^ מדבר אל המאמינים.
  109. ^ האנשים אשר לא יניסו את היבול אל בתיהם טרם בוא הסערה.
  110. ^ את הרשעים בענשו אותם.
  111. ^ המאמר הזה מוסב על המלחמה השנית אשר היתה למחמד עם אויביו על הר אחוד, ובה נפלו שבעים איש מאנשיו וגם הוא החלה; ובכל זאת גברה ידו על אויביו.
  112. ^ עיין לעיל פסוק י"א ופירושי.
  113. ^ בהלחם אנשי מחמד באויביו על מקום בדר, לא נלחם מחמד עמהם, כי אם עמד להתפלל באוהלו; ועל היות מספר אויביו כפלים מאנשיו, אמר כי לא לו היתה התשועה כי אם מד', אשר שלח את מלאכיו להילחם למאמינים.
  114. ^ כלומר לא עליך לדעת את אשר יעשה אל בשונאיו; עליך להילחם בהם.
  115. ^ כלומר ביקשו לעלות איש על חברו ביראת ד'.
  116. ^ שלושת הפסוקים הבאים המשך לשתי מילות האחרונות של הפסוק הקודם.
  117. ^ כלומר ינסם אם יקבלו ממנו גם את הרע.
  118. ^ במלחמת אל.
  119. ^ לדעת הישמעאלים יש ספר אשר בו יכתוב אלהים את כל אשר יקרה את בני האדם, באי זה יום יוולדו באי זה יום ימותו; ועל מצח כל איש כתוב באותיות בלתי נראות, באי זה יום ובאי זה שעה ובאי זה רגע ימות. הדעת הזאת נקראה פאטאליסמוס.
  120. ^ שמונת הפסוקים האלה מוסבים על המלחמה אשר היתה על הר אחוד; רבים מאנשי מחמד נסו בראותם את המון האויבים הגדול; ואחרי הכות מחמד את אויביו, קמו אנשיו לשלל שלל ולבז בז, ולא שמעו בקולו אשר צוום לרדוף אחרי האויבים; ובהריבם על השלל קם האויב מהמארב וימת עם רב מהם.
  121. ^ אשר שמעו בקול מחמד
  122. ^ להילחם לנו במלחמותינו.
  123. ^ לשלול שלל ולב בז.
  124. ^ אחרי מלחמת אחוד הלכו רבים מאויבי מחמד אחרי דגלו, והוא הבטיחם כפרת עוונותיהם על תנאי שידבקו בו ולא יזידו עוד.
  125. ^ אנשי מחמד חשדוהו, כי לקח לו מהשלל יותר מהראוי לו.
  126. ^ בזה המאמר יכון לעתיד לבוא הרשעים לא יוכלו להרע לצדיקים כבעולם הזה.
  127. ^ לדעת הישמעאלים לכל אוהבי בצע תענדנה שרשרות זהב חם על צוואריהם בעולם הבא.
  128. ^ מחמד, ברצותו להשיב את היהודים אל אמונתו, כתב להם: אם תחבקו את דתי ותתמכו את ידי, תתנו לאלהים כסף בנשך רב! וישיבו אותו דבר: מה עני ואביון אלהיך, אם מבקש לקחת מהיהודים כסף בנשך!
  129. ^ אלו היהודים.
  130. ^ פה מדבר אל המאמינים.
  131. ^ בזה יכון את החנפים ואת עושי הטוב רק למען הראות לבני האדם.
  132. ^ את המאמינים.
  133. ^ שם החזון הזה נקרא על עסקי הנשים המדוברים בו
  134. ^ למעשה בסורה זו 175 פסוקים. במהדורה נפלה ככל הנראה טעות. (המתעתק)
  135. ^ האפוטרופס לא יקח לו את הטוב בתתו ליתומים נחלה גרועה.
  136. ^ שלא תוכלו להנחיל את יתומיכם די מחסורם.
  137. ^ שתניחנה לכם את המוהר
  138. ^ אשר לא ידעו לשמור את נחלתם
  139. ^ עת נישואין
  140. ^ משלמים לו את אשר הוציא בעד היתומים.
  141. ^ היו נקיים מד' ומבני אדם.
  142. ^ לכל יורש זכר יפול פי שנים על נקבה כאשר תראה לקמן פסוק י"ב.
  143. ^ אל תשספום בדברים קשים.
  144. ^ ושתים בכלל
  145. ^ והשאר יבוא אל גנזי המלך
  146. ^ והחצי האחר יבוא אל גנזי המלך.
  147. ^ ושני החלקים האחרים לאביו.
  148. ^ כלומר ששית מאשר ישאר אחרי הינתן ליורשים את חלקם.
  149. ^ למי מהם היתרון בהנחילכם אותם.
  150. ^ לא דווקא אח כי אם קרוב.
  151. ^ במותכם.
  152. ^ משכב זכר
  153. ^ אין האיש רשאי להנחיל את אשתו לאחר במותו.
  154. ^ כלומר יורשי הבעל לא יעכבו את אלמנתו מהינשא לאיש אחר בלתי אם נאפה בחיי הבעל.
  155. ^ כל השונא את אשתו שונא את עזרו הניתן לו מד'.
  156. ^ כלומר אם בלב האיש לגרש את אשתו, ונתן לאחרת מוהר ובא עליה, ואחרי כם התנחם לשמור את אשתו הראשונה, לא יתבע מהשנייה את החזרת המוהר.
  157. ^ אם לקחתם אותן טרם היות לכם הקוראן, אז תוכלו לשמרן.
  158. ^ שתמחלנה על כתובתן.
  159. ^ כלומר תאבדנה חצי כתובהן; והטעם יען כי שפחות לא למדו בנעוריהן עשות טוב.
  160. ^ שלא יחטאו באשת איש.
  161. ^ הנביאים.
  162. ^ זה ריבית; אך במכר אם הקונה לא יתן את כסף המקנה מייד, מותר למוכר לקחת שכר המתנה.
  163. ^ לדעת הישמעאלים שבעה גופי עבירה הם: עבודת אלילים, ושפיכות דמים, עדות שקר, גזל יתומים, מאן להילחם במלחמת האמונה, זלזול הורים, ורבית.
  164. ^ הנשים לא תשנאנה את האנשים מקנאה על אשרר ד' בחר בהם מבהן.
  165. ^ כלומר הבטחתם את איש לתת לו נחלה.
  166. ^ באנשים מבנשים.
  167. ^ אם מאמין בדתכם אם לא.
  168. ^ פה מכוון את היהודים והנוצרים, אשר לדעתו השמיטו מספרי קדשיהם הרבה מקומות המורים על אמיתת נבואתו.
  169. ^ אלה היהודים.
  170. ^ כלומר אם אין לכם מים, אלהים יסלח לכם אם תקחו חול.
  171. ^ מחמד התווכח עם היהודים על אמונתו; ובראותם כי איננו בקיא בספרי תנ"ך, אמרו לו: עוד ימים רבים לך לקרוא בספרי קדשנו ולהגות בהם; אז תוכל להתווכח עמנו.
  172. ^ שמע בקול אלהיך כמונו.
  173. ^ עיין לעיל חזון ב' פסוק ס'.
  174. ^ כלומר דבר מועט.
  175. ^ בזה יכוון את הנוצרים המשתחווים לפסילי קדושיהם.
  176. ^ בישמעאלים, על אשר גלה להם את הקוראן.
  177. ^ הערבים יוצאים לרב מחלצי ישמעאל בן אברהם.
  178. ^ במחמד
  179. ^ הקב"ה מדבר.
  180. ^ היהודים אמרו אל מחמד, שינסוהו שלשה דברי ריבות אשר יביאו לפניו; ואם ישפטם כדין אז ילכו אחריו.
  181. ^ ללכת בדת מחמד והילחם במלחמותיו.
  182. ^ עניין שני הפסוקים האלה הוא, כי האיש אשר לא ידבק בד' בכל לבו, יירא מהילחם במלחמת האמונה, וינוס ממערכתו בקרבה אל המלחמה; אם יגברו האויבים, יגיל על עזבו את אנשיו; ואם תעז יד המאמינים, יתעצב על לבו, על אשר לא יוכל לחלק עמהם שלל.
  183. ^ זו מכה.
  184. ^ היהודים ענו במחמד, כי הוא סיבת כל הרע אשר נעשה בימיו.
  185. ^ ואם תאמר: הלא אמר בפסוק הקודם כי גם הטובות גם הרעות מד' יצאו? ויש לומר כי כן ענינו: האדם מסובב במעשיו את אשר ישית לו ד'.
  186. ^ הוא יישא את עוונו, ואתה לא תערבנו.
  187. ^ אחרי מלחמת אחוד היהודים הוציאו דבה, כי אנשי מחמד נגפו במלחמה וגם הוא מת; למען הסב את לב המאמינים בו מאחריו.
  188. ^ פה מדבר אל המאמינים, כי כמעט הטו אזנם לעצת היהודים לשוב מאחרי מחמד.
  189. ^ רבים מאנשי מחמד עזבוהו על אשר פחדו פן ימותו במלחמה.
  190. ^ כלומר הם מאמינים בדתכם, אך אינם רוצים להילחם בעיר מולדתם.
  191. ^ הם מאמינים בדתכם ורוצים לשבת בבתיהם.
  192. ^ שני חדשים רצופים מצאת השמש עד בואו.
  193. ^ כלומר אין לכם לבקש תואנה למען שלול שלל; די לכם שכרכם מאת אלהיכם.
  194. ^ כלומר קודם נתינת הקוראן הייתם גוזלים ושסים; אמנם אחרי היות לכם דת מחמד היו עם שקט ושאנן, בלתי אם אויביכם יתגרו בכם מלחמה.
  195. ^ רבים מאנשי מחמד בראותם כי חיל האויבים עצום מהם, הניחו את מקומם ויחברו אל האויבים; אך מדי הניחם את משמרתם המלאכים הורו חצים עליהם, וימותו.
  196. ^ ללכת אחרי מחמד.
  197. ^ הניתן לעיל פסוק צ"א על המפגרים מלכת בצבא.
  198. ^ מחמד.
  199. ^ לפני המאמינים.
  200. ^ עניין המאמר הזה; אם יצאו למלחמה, ותגיע זמן התפילה, לא יתפללו כולם יחד, פן יקומו עליהם האויבים פתאום בשעת תפילתם; כי אם חצים יתפללו וחצים יחזיקו בכלי מלחמתם.
  201. ^ לבל יקומו האויבים פתאום עליכם.
  202. ^ כלומר לעת הקרב כל אדם מתפלל כדרכו.
  203. ^ כלומר לעת שלום יתפללו כהוגן בקידה ובכריעה.
  204. ^ בחמשת זמני התפילה והם: בעלות הבוקר, בצאת השמש, בצהריים, בבוא השמש ובצאת הכוכבים.
  205. ^ להיכנע תחת ידיכם.
  206. ^ המאמר הזה מוסב על מעשה שהיה במאמין אחד שגנב וגלל מעליו את אשמתו על יהודי; ומחמד משנאת על היהודים הצדיק את המאמין והרשיע את היהודים; וגבריאל מוכיחו על אשר עיוות את המשפט.
  207. ^ היהודים.
  208. ^ את הרע בעיני ד'.
  209. ^ אנשי הכתב בהוכיחם אותו.
  210. ^ של אנשי הכתב.
  211. ^ בהיכל הקאאבה היו לעת מחמד פסילי אלילים נקבות.
  212. ^ את הרפים באמונתם.
  213. ^ חוק היה לעובדי אלילים אשר במכה לגדוע את אזני הקורבן טרם זבחם אותו לאליליהם.
  214. ^ אנשי הכתב הסיתו את אנשי מחמד, כי יבקשו ממנו אותות ומופתים על אמיתת נבואתו.
  215. ^ כלומר שינחילו אותן די מחסורן.
  216. ^ כלומר רוב מריבות בין איש לאשתו הן על כילות הבעל, אשר לא יאבה לתת לה די צרכיה.
  217. ^ שנאתו אותה גדולה כל כך, כי לא יוכל לדבר אליה לשלום; אז טוב בהיפרדו ממנה.
  218. ^ את השלום
  219. ^ גם אם אתם לא תפארו את שמו, כל ברואי התבל יהללוהו.
  220. ^ זאת המשפט
  221. ^ בזה יכוון את היהודים אשר כמה פעמים האמינו וכחשו באל.
  222. ^ מדבר אל המאמינים.
  223. ^ תהיו כמוהם.
  224. ^ עניין המאמר הזה, כי האנשים אשר ידבקו בכם בכל לבם, יפגרו מלכת עמכם במלחמת אל, ויחברו אל מי אשר תגבר ידו.
  225. ^ אם תקראו לבית דין להעיד.
  226. ^ היהודים בקשו ממחמד, כי יביא להם אש מן השמים, כאשר עשה משה.
  227. ^ מוסב על מקריבי הקטורת בפרשת קרח, במדבר ט"ז, ל"ה.
  228. ^ להשקותם את עפר העגל.
  229. ^ עיין לעיל חזון ב', פסוק נ"ד ופירושי.
  230. ^ כי לא הרתה מרוח הקודש.
  231. ^ עיין לעיל חזון ג', פסוק מ"ו ופירושי.
  232. ^ כת הקאטוליקן והמונופיזיטן נחלקו על טבע ישו; הקאטוליקן אומרים, גי לישו היו שני טבעים, אנושי ואלהי, וישו בעצמו נתלה; והמונופיזיטן אומרים, כי לישו היה אך טבע אחד והוא אלהי, ורק דמות גוף היה לו; וטרם תלו אותו, העלוהו אל השמימה, ותישאר אך דמות גוף ישו בארץ. מחמד הסכים לדעת המונופיזיטן כאשר בראתי לעיל חזון ג', פסוק מ"ו.
  233. ^ לא לפני מותם בארץ, כי אם לפני מותם לנצח ביום התקומה, אשר אז ירדו לשאול תחתית ולא יקומו עוד.
  234. ^ קודם מתן תורה, כמו הגמל אשר לדעת הישמעאלים בהמה טהורה הוא.
  235. ^ למען לא יאמרו: לו שלח אל לנו נביאים להזהירנו, לא חטאנו.
  236. ^ עיין פירושי לעיל פסוק קכ"ג.
  237. ^ היהודים לא יכחשו בנבואת ישו, והנוצרים לא יאמרו, כי הוא בן אלהים.
  238. ^ יוחנן תלמיד ישו קורא אותו באיוואנגיליאום שלו: דבר אל, ואלה דבריו בפרשה א' פסוק א': "בראשית היה הדבר, והדבר היה אצל אלהים, ואלהים היה הדבר".
  239. ^ כלומר כי באלהים שלוש גופים, והם: האב, הבן ורוח הקודש.
  240. ^ פה חוזר מחמד אל עניין הירושה, אשר בו פתח את החזון הזה.
  241. ^ והחצי האחר יבוא אל אוצר המלך.
  242. ^ והשליש השלישי יבוא אל אוצר המלך.
  243. ^ שם החזון הזה נקרא מהשלחן אשר נתן אלהים לישו, הנזכר לקמן פסוק קט"ו.
  244. ^ עם אל.
  245. ^ את החזיר.
  246. ^ למכה.
  247. ^ בעליית הרגל, כמו שלא לעשות מלחמה ושלא לצוד ציד ודומיהם.
  248. ^ עיין לעיל חזון ב', פסוק קפ"ח.
  249. ^ הישמעאלים מקריבים זבחים לעת החג ומעטרים את קרני זבחיהם.
  250. ^ עיין לעיל חזון ב', פסוק קס"ו.
  251. ^ מנהג עובדי אלילים אשר במכה היה לזבוח לאליליהם על גל.
  252. ^ בעיני מחמד החלוקה על פי הגורל ניחוש הוא.
  253. ^ ביום הדין.
  254. ^ כלומר כל האוכל דבר אסור בשעת הדחק, אם אין לו מזון אחר.
  255. ^ זה אמר מחמד אל מאמיניו לפני מותו.
  256. ^ מה מותר להם לאכול.
  257. ^ אחרי שחטכם אותו כדין; אך אם הכלבים המיתוהו בצודם אותו, אסור לאכלו.
  258. ^ בברכת המזון
  259. ^ כלומר מותר למאמינים לאכול משחיטת יהודי ונוצרי, אם נשחט כהוגן; וגם יוכלו המאמינים להאכיל את היהודים והנוצרים.
  260. ^ מותר למאמינים להתחתן באנשי הכתב ולקחת את בנותיהם לנשים על תנאי שתעבורנה אל דת מחמד.
  261. ^ כלומר כל השב מאחרי דת מחמד, אחרי האמינו בו, אין לו חלק לעולם הבא ולא תחשבנה לו כל פעולותיו הטובות, אשר עשה כל ימי חייו.
  262. ^ בזה יכוון, כי יפזרו מהונם על מלחמת האמונה.
  263. ^ השמיטו מספרי קדשיהם את המקומות המורים על נבואת מחמד.
  264. ^ כלומר הנוצרים אינם שומרים כי אם את מנהגי אמונתם, אך לא את דרך מוסרה.
  265. ^ חלקנום לכיתות רבות.
  266. ^ המורים על נבואת מחמד.
  267. ^ אשר שמתם תחתיהם.
  268. ^ מצרימה.
  269. ^ יהושע וכלב.
  270. ^ בני ישראל
  271. ^ המדרש כתב כי קין לא ידע מה יעשה לנבלת אחיו, עד כי ראה עורב אשר גרר את האדמה לקבר את עורב אחר.
  272. ^ לגאול את דם אחיו.
  273. ^ על פי בית דין.
  274. ^ על אשר קין אמר אל ד': והיה כל מצאי יהרגני, על כרחך כל בני האדם גואלי דם נפש אחת המה.
  275. ^ אל היהודים.
  276. ^ יד השמאלית ורגל הימנית, או יד הימנית ורגל השמאלית.
  277. ^ כלומר טרם הלחמכם בהם.
  278. ^ חכמיהם.
  279. ^ החכמים.
  280. ^ תורת משה.
  281. ^ בזה יכוון את הנוצרים.
  282. ^ אם היהודים והנוצרים יביאו לפניך דברי ריבות על אמונתם, יש לאל ידך להוכיח ביניהם או להיפרד מאתם.
  283. ^ לא ישמעו את דברי משפטך.
  284. ^ של הנביאים.
  285. ^ כלומר בעבור זה נתן לכם ד' את התורה ואת האיוואנגיליאום טרם תתו את הקוראן, למען נסות אתכם התשמעו בקולו ותלכו בתורתו.
  286. ^ אמונת מי הטובה מכולן.
  287. ^ הישמעאלים קוראים את הזמן אשר כלה טרם מתן הקוראן: עת הפתיות.
  288. ^ כלומר שונאים הם לכם.
  289. ^ עניין המאמר הזה, כי האנשים אשר לא נכון לבם באמונתם, לא יהיו עמכם בעת רעתכם, כי אם ישיתו ידיהם עם אויביכם, ואם תעוז ידכם, יבושו.
  290. ^ בתת ד' להם את הישועה.
  291. ^ עיין לעיל חזון ב', ס'.
  292. ^ כלומר אלוהים לא יחן את כל בני האדם כי אם רק את בני ישראל.
  293. ^ הקוראן.
  294. ^ לא יאבו שמוע את דבריך.
  295. ^ לא היתה אם אלוהים, כי אם אם בן אדם.
  296. ^ כלומר לשניהם היו מקרי וטבעי שאר בני האדם. בזה יכוון את כת הקאלוריאנר אשר היתה בימיו בארץ ערב, והם הורו רבוע באלוהות: האב, האם, הבן ורוח הקודש.
  297. ^ החכמים והרבנים.
  298. ^ לחיי העולם הבא.
  299. ^ זה הנקרא בלשון אשכנז: מינכי והטעם כי שנאת מחמד ליהודים גדולה היתה מלנוצרים, על אשר רבים היו הנוצרים היוצאים לדתו מהיהודים.
  300. ^ היהודים מדמים בנפשם, כי הם סגולה מכל העמים, לכן לא יתערבו בגוים אחרים, מה שאין כן בנוצרים.
  301. ^ מחמד שלח מלאכים אל ארץ חבש הנקראת אביססיניען, אשר יושביה נוצרים הם מכת המונופיזיטן, למען הסב את עמה אחרי דתו. בבואם אל המלך, ויקרא לכל חכמי וכמרי עיר ממלכתו, למען יתורו את עצת המלאכים האלה. ויאמרו הכמרים אליהם: מה יחשב אדונכם מחמד על אדוננו ישו? ויענו המלאכים כדבר חמד אשר דבר חזון ד', ק"ס: באמת המשיח ישו בן מרים שליח ד' היה, דברו ורוחו אשר שם במרים. בשמוע המלך והכמרים את הדברים האלה, וישמחו עד מאוד, כי הם דימו בנפשם, כי מחמד נוצרי הוא ובלבו להמשיל את דת ישו בכל ארץ ערב, ויאמרו: ברוך ד' אשר נתן תשועה לדתינו גם בארץ ערב! וישלחו ביד המלאכים מנחה יקרה למחמד. אך בראותם אחרי כן, כי מחשבת מחמד לייסד אמונה חדשה וישובו מאחריו.
  302. ^ פה יכוון את כמרי הנוצרים אשר אוסרים על נפשם לגשת אל אשה ולאכול בשר.
  303. ^ על שבועת שווא בביטוי שפתיים.
  304. ^ עיין לעיל חזון ב', רי"ד, וחזון ה', ד'.
  305. ^ ביין ובשחוק.
  306. ^ טרם נתינת הקוראן.
  307. ^ בעלות אנשי מחמד אל החג, בא להם בדרך ציד לרוב, עד כי לא יכלו לשאת את רגליהם; ויאמר אליהם מחמד, כי אלוהים מנסה אותם הישמרו את מצוותו שלא לצוד לעת החג.
  308. ^ דגים.
  309. ^ עיין חזון ב', קצ"א.
  310. ^ עיין חזון ה', ב'.
  311. ^ את אשר יהיה באחרית הימים. המאמינים ביקשו ממחמד כי יגיד להם את העתידות.
  312. ^ אחרי האמינכם בו.
  313. ^ כי נסיתם את מחמד.
  314. ^ בזה יכוון את היהודים אשר להם הגיד משה את אשר יקרה אותם באחרית הימים, ובכל זאת מרו את פי ד'.
  315. ^ שמות פסילים בדמות גמל, אשר להם השתחוו אנשי מכה.
  316. ^ מאמינים בדת מחמד.
  317. ^ עניין המאמר הזה: איש מהמאמינים כי ימות בדרך ויקח לו שני עדים אשר לא מדת מחמד המה, אז יסגירו קרובי המת את העדים אחד אחד בהדר ויחקרום היטיב אם נכונה עדותם; ולפני חקרם יתפללו הקרובים אל אלוהים, למען יאיר את עיניהם, ולא יוכלו העדים לרמות אותם.
  318. ^ העדים בפני הקרובים.
  319. ^ כלומר אם העדים מובטחים, כי לא יוכלו הקרובים להזימם.
  320. ^ בתחיית המתים.
  321. ^ כלומר איך קבלו האנשים את דבריכם?
  322. ^ עיין לעיל חזון ב', מ"ב.
  323. ^ לא מצאתי בכל האיוואנגיליאום מאומה מספור הזה, ואולי יכוון בזה את הלחם, אשר עליו הנוצרים אומרים כי הוא גוף ישו. והנה יוחנן תלמיד ישו כתב באיוואנגיליאום שלו פרשה ו', מ"ט-נ"א, כי כן דברי ישו אל תלמידיו: אבותיכם אכלו מן במדבר, וימותו. זה הלחם הבא מן השמים; כל אוכלו לא ימות. אני לחם החיים הבא מן השמים; כל אוכל את הלחם הזה יחיה לנצח. הלחם אשר אני נותן, הוא בשרי אשר אני נותן בעבור חיי כל העולם. במאמר הזה כיוון ישו, כי כל אוכל את הלחם הנקרא: אבינדמהאל מובטח שיהיה בן העולם הבא.
  324. ^ שם החזון הזה מעניין הבהמות הטהורות לישמעאלים, הנזכרות להלן פסוק קמ"ז.
  325. ^ גם אם יודעים כי הוא אדיר על כך.
  326. ^ השחתת עולם לפני תחיית המתים.
  327. ^ אל אנשי מכה.
  328. ^ דור המבול, אשר רבו שנות חייו, משנות חייכם.
  329. ^ גם אם מלאך אלוהים יבוא אליהם יתחפש בגוף אדם למען היראות להם.
  330. ^ גם אם הנביא יראם אותיות כתובים באצבע אלוהים, לא יאמינו בו.
  331. ^ הוא מכין מזון לכל, ואינו נצרך למזון.
  332. ^ המאמינים באלוהים.
  333. ^ עונש יום הדין.
  334. ^ עדות ד' או עדות בני האדם.
  335. ^ את מחמד.
  336. ^ הקב"ה
  337. ^ כלומר העוד לא האמינו בתחיית המתים?
  338. ^ עולם הבא.
  339. ^ לדעת הישמעאלים מחמד ביקש מאת הקב"ה כי יראה בידו נפלאות למען יאמינו בו האנשים; אמנם הקב"ה ענהו, כי האותות לא יועילוהו מאומה; גם אם יפליא לעשות, הבוגדים לא יאמינו בו.
  340. ^ אין להם מותר מן הבהמה.
  341. ^ פה מדבר הקב"ה אל מחמד, כי בתורתו אשר ציווה ביד משה לא השמיט את המקומות המורים על אמיתת נבואת מחמד.
  342. ^ עניין המאמר הזה, כי הקב"ה מיטיב לעובדי אלילים למען יכירו את חסדו ויאהבוהו;ואם בזאת לא יעבדוהו, יסיר מהם את חסדו וייסרם, למען יכירוהו בקצפו עליהם וייראוהו.
  343. ^ בלא התראה ובהתראה.
  344. ^ כי יש לאל ידי לעשות מופתים.
  345. ^ בדרך האמונה האמיתית.
  346. ^ המתבוננים על דרכי ד' ושאינם מתבוננים.
  347. ^ כלומר אם איש יבוא להתפלל אל בית תפילתך, לא עליך לבחון את מחשבתו; יען כי רק ד' יודע מחשבות הוא.
  348. ^ כלומר בגמול מעשי ידיהם תכיר את ישרי לב ואת החנפים.
  349. ^ לעשות מופתים.
  350. ^ בספר המקרים.
  351. ^ מלאכים המגנים בעד חייכם.
  352. ^ לא תוכלו לאחר את שעת מותכם אפילו רגע אחד.
  353. ^ מהצרות העוברות על ראשיכם בים וביבשה.
  354. ^ יתן את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה.
  355. ^ כלומר אם תשכח את אזהרתו שלא לשבת במושב לצים, ותבוא בקרבם, היפרד מעליהם מיד אחרי היזכרך.
  356. ^ עניין המאמר הזה, אם הצדיקים ייארחו לחברה עם הבוגדים, ויחזיקו בתומתם, לא יחשב להם עוון; אמנם טוב לצדיקים להיבדל מתוך הרשעים.
  357. ^ כלומר כל הבוגדים ישתו בגהינום מים רותחים.
  358. ^ נביאים.
  359. ^ בתחיית המתים; עיין זכריה ט', י"ד.
  360. ^ לא מצאתי בכל המקרא, כי לתרח גם כן נקרא שם אזר.
  361. ^ למען יכיר מהטבע את הבורא.
  362. ^ כלומר איך יוכל זה להיות אלוהים, עם ענן יכסהו?
  363. ^ לא אעבוד את אשר אתם עובדים.
  364. ^ לו תשתחוו ליצורי התבל אשר בעבורכם נבראו, אז אמחל לכם; אבל אתם משתחווים גם למעשי ידיכם.
  365. ^ באמונת שווא.
  366. ^ המטבל.
  367. ^ מכל בני האדם.
  368. ^ אנשי מכה.
  369. ^ מהקוראן.
  370. ^ המקומות המוסבים על מחמד.
  371. ^ התורה והאיוואנגיליאום.
  372. ^ מכה.
  373. ^ בלי כספכם וזהבכם אשר בטחתם בהם.
  374. ^ כלומר הכל מקטן ועד גדול.
  375. ^ עובדי אלילים
  376. ^ בלשון ערבית נקראו ג'ין, genius ובמלה הזאת מבין מחמד את הרוחות הן הטובות הן הרעות. לדעת הערבים וכל עובדי אלילים יש לכל יצור תבל רוח המגנה עליו.
  377. ^ היהודים והנוצרים אמרו אל מחמד: נפלאות הטבע אינם מופת לאמיתת נבואתך כי אם על מציאות וגדולת הבורא; אם רצונך כי נאמין בך, עשה אתה נפלאות! ויען מחמד: לא לבן אדם לעשות נפלאות כי אם לד'. ויאמרו לו: אם כן, התפלל לד' אלוהיך, למען יעשה אות. ויען: אלוהים יודע, כי לא תאמינו גם בתתו מופת; לכן לא יתנהו. ויאמרו אליו: לא נתווכח עוד עם טיפש כמוך, כי אם עם חכמי לב.
  378. ^ מחמד מכחש בבחירת האדם, ואומר כי הקב"ה כותב בספר המקרים קודם לידת כל איש: זה יהיה צדיק וזה רשע. הדעה הזאת נקראה: פרידיסטינאציאן. גם רבים מראשי הכיתות הנוצרים כמו פילאגיאוס וקלווין האמינו בה. גם אויגוסטינוס ראש חכמי הקאטוליקן נוטה לדעה הזאת.
  379. ^ אם אלוהים לא גזר קודם לידתם כי יאמינו.
  380. ^ מחמד מדבר אל המאמינים.
  381. ^ הקב"ה מדבר.
  382. ^ כלומר אל תחטאו בסתר או בגלוי.
  383. ^ מחמד אחרי התבוננו ימים רבים על האמונה החדשה אשר בלבו ליסד קרא את כל קרוביו ואוהביו אל המשתה אשר הכין להם. ובטוב לבבם ביין קם מחמד מעל כסאו ויאמר.: אלוהים נתנני נביא לכם! וישאו כל הקרואים את קולם בצחוק ובלעג; והמצא דודו שטפהו בדברים קשים. אחרי כלותו לדבר, אחזהו השבץ ויפול מעל כסאו ארצה; ויאמר מחמד, כי זה גמולו מאלוהים. ואחרי חיות רוח המצא אמר לו מחמד: אלוהים יסרך על אשר קללתני וברוב רחמיו החיה אותך למען תזהיר את בני האדם לבלתי דבר בו דופי. ויהי מקץ ימים וימת איש ושמו אבו יהל, אשר קילל את מחמד, ויאמרו אנשי מכה למחמד: החיה נא גם את זה למען יספר את תהילתך! ויאמר: אלוהים יודע את לבבו הקשה; וגם אם יחייהו, לא יכנע לבבו הערל.
  384. ^ באותות ומופתים.
  385. ^ כלומר ירך לבבו כלבב איש אשר בלבו לעלות השמימה.
  386. ^ בתחיית המתים.
  387. ^ כלומר עונש הרשעים לא ישווה זה לזה, כי אם יש מדרגות רבות בגיהנום.
  388. ^ כה ידבר הקב"ה בתחיית המתים אל הבוגדים.
  389. ^ בלתי אם הזהרו קודם לכן.
  390. ^ בגיהנום ואלה הן: בשאול תחתית יהיו עובדי אלילים; ממעל להם הפרסים עובדי האש; ממעל להם היהודים, אז הנוצרים, אז החנפים אשר בשפתם יכבדו את מחמד ולבם בל עמם, אז הרוצחים עדי שקר, גוזלי יתומים, ממאנים להילחם במלחמת האמונה, מקללי הוריהם ומלווים בריבית, ושאר עוברי עברה.
  391. ^ כלומר הרעו לי ככל אוות נפשכם אני לא אחשך פי מהשמיעכם את דבר ד'.
  392. ^ אנשי מכה.
  393. ^ האלילים. הישמעאלים ידעו את אלוהי השמים קודם ביאת מחמד, אמנם ערכו לו גם אלוהים אחרים.
  394. ^ כלומר לא חפץ ד' בקורבנותיהם, על אשר השתחוו לאחרים זולתו.
  395. ^ להקריבם עולה לאליליהם.
  396. ^ כוהני אליליהם.
  397. ^ את הגמל.
  398. ^ מעשר עני.
  399. ^ אל תתנו יותר מדי פן תרעו למשפחתכם.
  400. ^ להוציא את הסוס ואת החמור ואת השנהב.
  401. ^ את הבקר ואת הצאן ואת העזים ואת הגמל.
  402. ^ פה יכוון את היהודים, האומרים כי הגמל בהמה טמאה הוא; לדעת מחמד לא הובא הגמל בתורת משה בכלל הבהמות הטמאות.
  403. ^ להוציא את דם האיברים שמותר לישמעאלים; לכן אין להם מליחה.
  404. ^ כלומר אלוהים אסר על היהודים כל כך למען הכניע את עורפם הקשה.
  405. ^ בין איסור להיתר, בין טמא לטהור וכו'.
  406. ^ פה מחמד מדבר אל המאמינים: אל תאמרו כי אין לכם לשמור את דבר התורה והאיוואנגיליאום, יען כי נתנו ליהודים ולנוצרים בלשון אשר אינכם יודעים.
  407. ^ אל המאמינים.
  408. ^ כה יענו המאמינים.
  409. ^ אלוהים אחר אשר יערך לו.
  410. ^ את גמול עוונה.
  411. ^ אמונת מי הטובה מכולן.
  412. ^ כלומר ד' מוריש ומעשיר את בני האדם לנסותם אם העשיר לא ילבש גאות על עשרו ויפזר מהונו, ואם הדל יסבול את העני אשר נטל עליו ויקווה אל ד'.
  413. ^ שם החזון הזה מהמחיצה אשר בין גן העדן ובין הגיהנום הנזכרת לקמן פסוק מ"ג.
  414. ^ אולי האותיות האלה ראשי תיבות: אמר לי מחמד צדיק
  415. ^ גבריאל מדבר אל מחמד.
  416. ^ בלילה.
  417. ^ לדעת הישמעאלים אלוהים ישקול ביום תחיית המתים את מעשי כל איש במאזנים; בפלס האחד יתן את מעשיו הטובים, ובאחד את מעשיו הרעים.
  418. ^ פלס מעשיהם הטובים.
  419. ^ עיון לעיל חזון ב', ל"ג.
  420. ^ לדעת הישמעאלים אלוהים ברא את המלאכים מאש, יען כי האש הוא אך כח טבעי בלי גוף, כמו כן המלאכים. גם החכם הנוצרי אויגוסטינוס מסכים לדעה הזאת ואומר: כי במאמר הקב"ה יהי אור בראשית א', ג', מובנים המלאכים ולא אור השמש ואור הירח, באשר אלה נבראו ביום הרביעי.
  421. ^ מגן עדן.
  422. ^ כי אז תראה במעללי בני האדם כי לא טובים הם ממני.
  423. ^ בכל מקום אשר יהיו אשיאם לחטוא לך.
  424. ^ כלומר יאיר את עיניהם ויגיד להם את אשר לא ידעו עד הנה.
  425. ^ זמן בלתי קצוב.
  426. ^ בתחיית המתים.
  427. ^ את מעטה הצדקה.
  428. ^ השטן אורב לכל האנשים, והם לא יוכלו תמיד להישמר מפניו.
  429. ^ בתי התפילה אשר לישמעאלים נקראים מסגד; ובכל אחד מהם יש בכותל מראה מקום מול מכה למען השים שמה את פניו בתפילה.
  430. ^ את הקב"ה
  431. ^ מנהג הישמעאלים קודם בוא מחמד היה להסיר את בגדיהם מעליהם בהקיפם את הקאאבא.
  432. ^ עובדי האלילים צמו ביום עלותם אל החג.
  433. ^ כלומר האיש הישר לא יאסר אסר על נפשו אשר לא ציווהו אל ולא יתענג יותר מדי על תענוגי ההבל; יאחז בעולם הזה ואל יניח מהעולם הבא.
  434. ^ כוכבים ומזלות.
  435. ^ אל הגיהנום.
  436. ^ את הגוי האחד אשר הסיתו לעשות את הרע.
  437. ^ על חטאם ועל החטיאם.
  438. ^ כלומר לעולם; והמשל הזה תמצא בבבא מציעא פרק הזהב אשר שם אמרו רבותינו על נהרדעו: דמיילי פילא בקיפא דמחטא; עם בעוואנגיליאום מאטהעי י"ט, כ"ד כתוב כי ישו אמר על עשיר כילי: נוח להכניס גמל בנקב המחט מהביא עשיר כזה אל גן העדן.
  439. ^ בעולם הבא אין קנאה ושנאה ותחרות.
  440. ^ בין הצדיקים ובין הרשעים.
  441. ^ לדעת מחמד יש מחיצה בין גן העדן ובין הגיהנום, ועליה עומדים האנשים אשר מספר זכיותיהם עולה למספר חובותיהם, ויביטו כה וכה.
  442. ^ את הצדיקים ואת הרשעים, כי ממספר שניהם יהיו.
  443. ^ אל גן העדן.
  444. ^ אל הרשעים
  445. ^ הצדיקים.
  446. ^ זאת יאמרו אנשי המחיצה בפנותם את פניהם אל הצדיקים.
  447. ^ הקב"ה מדבר.
  448. ^ הרשעים.
  449. ^ נתקן את אשר עוותנו.
  450. ^ הצועקים בתפילתם ומדמים בנפשם כי יענם על זאת.
  451. ^ במתן הקורן.
  452. ^ את המטר.
  453. ^ ]פה מדמה את המוות אל הרעם; בבוא הקולות והברקים יחרדו כל יצורי התבל, ואחרי כלותם תגל ערבה ותפרח חבצלת; כן המוות מחריד את בני האדם בקרבו אליהם, ואחרי כלותו יקיצו בשמחה וגיל משנת העפר ביום תחיית המתים.
  454. ^ כלומר הזורעים צדקה לרוב בעולם הזה, יקצרו הרבה בעולם הבא וכן בהפך.
  455. ^ המבול; רבותינו פירשו על מאמר: והיו ימיו מאה ועשרים שנה, בראשית ו', ג' כי נח עסק במלאכת התיבה ק"כ שנה, ובהשאלו מאנשי דור מה טיבה של תיבה זו, הוכיחם על מעלליהם והזהירם על העונש הבא עליהם.
  456. ^ במאמר: יסגר ד' בעדו, בראשית ז', ט"ז, פירשו רבותינו, כי בבוא המבול על הארץ דור נח פצר בו ליכנס אתו אל התיבה, ולולי ד' היה בעזרו, כי אז הרגוהו.
  457. ^ שם גוי מדור הפלגה.
  458. ^ זה עבד בן שלח בן ארפכשד בן שם בן נח; לדעת חכמינו ז"ל הוכיח עבר את אנשי דורו על בנותם את המגדל, והזהירם על העונש הבא עליהם.
  459. ^ עיין בראשית ו', ד'.
  460. ^ לאלוהים אחרים אשר דמיתם אל אלוהים.
  461. ^ גוי מדור הפלגה.
  462. ^ ליום בוא דברו.
  463. ^ לדעת מחמד אנשי תמוד אמרו אל שלח: אם נביא אלוהים אתה, הוציא לנו גמלה הרה מהסלע הזה! ואחרי עשותו את המופת הזה, קצתם האמינו בו.
  464. ^ אל אנשי סדום.
  465. ^ משכב זכר; עיין פירוש רש"י על מאמר הכתיב: הוציאם אלינו ונדעה אותם, בראשית י"ט ה'.
  466. ^ את לוט ואת משפחתו.
  467. ^ זאת אמרו אנשי סדום איש אל אחיו.
  468. ^ היתה נציב מלח.
  469. ^ זה יתרו.
  470. ^ במטה משה. לדעת המדרש ובעלי הקבלה אדם הראשון קטף ענף מעץ החיים אשר בגן עדן, וינחילו את שת וזה את בניו עד נח; נח הנחילו את שם וזה את ארפכשד וזה את עבר וזה את בניו עד אברהם; אברהם הנחילו את יצחק וזה את יעקב וזה את יוסף. אחרי מות יוסף הגיע המטה את יתרו אשר היה בימים ההם כהן במצרים. בנסוע יתרו ממצרים למדין, לקח עמו את המטה ויעש בו אותות לעיני מדין; ויתרו נתנו למשה אשר עשה בו מופתים לעיני פרעה ולעיני כל ישראל; ומשה נתנו אל ארון העדות; והמלך יאשיהו גנזו עם הארון. עיין בספר פרקי דרבי אליעזר פרשה מ' ובשלשלת הקבלה ו' א'.
  471. ^ המדינים לסטים היו.
  472. ^ אל המאמינים בדברי יתרו.
  473. ^ כלומר הרשעים לא שמעו מעולם בקול הנביא טרם בוא אליהם עונש ד'.
  474. ^ הקב"ה ברחמיו יחן את הרשעים אחרי ענשו אותם; אך בראותם כי היתה הרווחה יכבידו את לבם ויאמרו: הרעה אשר באה עלינו אך מקרה טבעו היה ולא עונש אל; אז ישוב וייסרם אל כפלים ככל חטאותיהם.
  475. ^ הקב"ה מייסר את הבוגדים בהיותם שלוים ושקטים ולא ידאגו מאומה.
  476. ^ אחרי הנביאים הנזכרים.
  477. ^ בתורת משה לא כתוב כי משה עשה את המופת השני, אשר הראהו ד' לפני פרעה.
  478. ^ זאת אמרו ראשי העם אל המצרים. פה מערבב מחמד את דבריהם עם מאמר פרעה: ונלחם בנו ועלה מן הארץ, שמות א', י'.
  479. ^ המצרים.
  480. ^ את משה.
  481. ^ אם יודע כי קסמינו גדולים מקסמי משה.
  482. ^ כך מספור הפסוקים במהדורה.
  483. ^ בלטיהם.
  484. ^ את מטיהם.
  485. ^ של החרטמים.
  486. ^ אלה דברי פרעה אל משה ואל אהרון.
  487. ^ יד הימנית ורגל השמאלית או להיפך.
  488. ^ משה ואהרון.
  489. ^ את היאור אשר השתחוו לו המצרים.
  490. ^ בני ישראל.
  491. ^ אם לא תעזבו את ד' בעת טובתכם.
  492. ^ כלומר לא ד' פעל כל זאת.
  493. ^ את הרכב ואת הפרשים.
  494. ^ זה עמלק.
  495. ^ הראני נא את כבודך; עיין שמות ל"ג, י"ח-כ"ג.
  496. ^ בהר הזה מכוון את הגוף; כלומר כל עת היות נשמת האדם בתוך הגוף, לא יוכל האדם להכיר את הבורא; אמנם אחרי שוב הגוף אל העפר אשר לוקח משם, אז תעלה הנשמה מעלה מעלה ותכיר את הבורא.
  497. ^ משה אל ד'.
  498. ^ ניחם על בקשתו לראות את ד'.
  499. ^ את ארץ כנען אשר בה ישבו עובדי אלילים.
  500. ^ שורק מעניין שריקות עדרים שופטים ה', ט"ז.
  501. ^ העגל.
  502. ^ כלומר בהניח להם יצרם הרע להסיתם.
  503. ^ בחרוד הר סיני.
  504. ^ בזה מכוון מחמד את עצמו, כי לא ידע קרא וכתב עד הורהו גבריאל.
  505. ^ כמו בשר הגמל ושאר מאכלים אסורים.
  506. ^ כמו היין.
  507. ^ בבקשם מים לשתות.
  508. ^ כנגד י"ב שבטים.
  509. ^ באכלם יותר מדי שבעם.
  510. ^ עיין לעיל חזון ב', נ"ד.
  511. ^ לא נודעה העיר הזאת.
  512. ^ קצת המאמינים אל האחרים.
  513. ^ כלומר עלינו לדבר; השומע ישמע והחדל יחדל.
  514. ^ עיין לעיל חזון ב', ס'.
  515. ^ עיין דברים כ"ח, מ"ט.
  516. ^ כאוצרות התבל.
  517. ^ כי קנא ונוקם הוא.
  518. ^ היהודים הוגים בתורה אך אינם שומרים אותה.
  519. ^ במתים ובחיים.
  520. ^ זה אדם.
  521. ^ אם יקלו צירים בלידתה.
  522. ^ כל ברואי תבל אך משרתי אל המה, ועושי רצונו.
  523. ^ התפללו לאליליכם למען ירעו לי.
  524. ^ היהודים והנוצרים אמרו אל מחמד, כי ספרו אך עירבוב מדברי התורה והעוואנגעליאום וכזבים אשר בדה מחמד מלבו.
  525. ^ מחמד מדבר אל המאמינים.
  526. ^ גבריאל מדבר אל מחמד. התפלל בלחש ואל תצעק בתפילתך.
  527. ^ אל תאחר ואל תשכח את עת התפילה.