ביאור:בבלי קידושין פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת קידושין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב | [[קידושין {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

...הפרק הבא

אודות הגמרא המבוארת

המקור עובד מטקסטים
באדיבות האתר "גמרא נוחה",
על שם נפתלי וחנה הולנדר
ובהשוואה למקורות מקוונים נוספים

גמרא נוחה - בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• מגמרא נוחה: רש"י, חלק מההפניות למקורות, וחלק מההסברים המורחבים
• דיבורי המתחיל (רש"י): במקום שנמצאים - הוכנסו ידנית לפי ש"ס וילנא
• מילים עם קו מתחתם – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• ראו גם מילון ארמי – עברי בויקימילון
• הסברים נוספים ללא שם: הוכנסו על ידי הויקיעורכים העורכים את הדף.
• תבנית ב - מציגה פירושים לגמרא המבוססים בעיקר על המפרשים שטיינזלץ ושוטנשטיין.

פרק ראשון - האשה נקנית

דפים בפרק זה

ב א ועד מא א

משניות בפרק זה

משניות

• משנה א - האשה נקנית

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ב עמוד א

משנה א - האשה נקנית

משנה

האשה נקנית ...

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

גמרא על משנה א

סוגיא: =

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ב עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ב עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ג עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ג עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ד עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ד עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ה עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ה עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ו עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ו עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ז עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ז עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ח עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ח עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ט עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ט עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף י עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף י עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יא עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יא עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יב עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יב עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יג עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יג עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יד עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יד עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף טו עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף טו עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף טז עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף טז עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יז עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יז עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

אמר רבא:

דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו ^{רש"י ?:מדאיצטריך למעוטי עבד עברי}

שנאמר 'וחשב עם קונהו' - ולא עם יורשי קונהו: מכלל דאית ליה יורשים.

גר את העובד כוכבים -

אינו מדברי תורה, אלא מדברי סופרים, דתנן:

גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים:

גר יכול לומר לעובד כוכבים:

"טול אתה עבודת כוכבים, ואני מעות";

"טול אתה יין נסך ואני פירות";

משבאו לרשות גר – אסור ^{רש"י ?:להחליפם דקמתהני מאיסורי הנאה}

ואי סלקא דעתך: דאורייתא - כי לא באו לרשותו - נמי? ^{רש"י ?:מכי מיית עובד כוכבים - זכה בחצאין} :

כי שקיל - חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל ^{רש"י ?:והשתא קא מחליף להו} !

אלא: ^{רש"י ?:שמע מינה: הא דיורש את אביו עובד כוכבים - לאו מדאורייתא הוא, דאינו מתייחס אחר העובד כוכבים, וכקטן שנולד מאליו דמי, אלא} מדרבנן ^{רש"י ?:הוא} -

גזירה הוא דעבוד רבנן: שמא יחזור לסורו ^{רש"י ?:משום ממונו} .

תניא נמי הכי:

במה דברים אמורים? כשירשו,

אבל כשנשתתפו – אסור.

עובד כוכבים את הגר ^{רש"י ?:שנתגייר האב} וגר את הגר ^{רש"י ?:אב ובנו שנתגיירו} -

אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, דתנן דתניא:

לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו -

לא יחזיר לבניו ^{רש"י ?:אם מת האב} ,

ואם החזיר - אין רוח חכמים נוחה הימנו ^{רש"י ?:אין דעת חכמים נוחה עליהם במעשיו, כלומר: אין מחזיקין לו טובה שלא הצריכוהו לכך} .

והתניא

רוח חכמים נוחה הימנו?

לא קשיא:

כאן - שהורתו ולידתו שלא בקדושה,

דף יח עמוד א

וכאן - שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ^{רש"י ?:היכא דלידתו של בן בקדושה - מיחלף בישראל גמור} .

רב חייא בר אבין - ירושת נכרים מהתורה

רב חייא בר אבין

אמר רבי יוחנן:

ה אל תתגרו בם! כי לא אתן לכם מארצם - עד מדרך כף רגל, כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר! (דברים ב:ה)

עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב "כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר".

ודלמא ישראל מומר [עשו] שאני?

ט ויאמר ה' אלי: אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה! כי לא אתן לך מארצו ירשה, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה. (דברים ב:ט)

אלא מהכא "כי לבני לוט נתתי את ער ירושה". ^{רש"י ?:דברים ב' ט}

יסוד המחלוקת לגבי מקור ירושת נכרים

ורב חייא בר אבין - מאי טעמא לא אמר כרבא ^{רש"י ?:דיליף לה [לעיל] מ'וחשב עם קונהו' [ויקרא כה]}

מי כתיב 'וחשב עם קונהו - ולא עם יורשי קונהו'?

ורבא - מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין?

משום כבודו דאברהם שאני.

סוגיא: עבד עברי לאומת אמה עבריה

תנו רבנן:

יש בעברי שאין בעבריה,

ויש בעבריה שאין בעברי:

יש בעברי - שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון,

מה שאין כן בעבריה ^{רש"י ?:לקמיה בעי לה} ;

ויש בעבריה - שהרי עבריה יוצאה בסימנין,

ואינה נמכרת ונשנית ^{רש"י ?:לקמיה יליף ליה} ,

ומפדין אותה בעל כורחו ^{רש"י ?:לקמיה מפרש ליה} -

מה שאין כן בעברי.

השוואת הברייתא למשנה

אמר מר

'יש בעברי שאין בעבריה...',

ורמינהי

'יתירה עליו אמה העבריה ^{רש"י ?:אלמא כל הנך איתנהו בה}

שקונה עצמה בסימנין'?

אמר רב ששת: כגון שיעדה. ^{רש"י ?:ותו לא נפקא בהני אלא בגט}

יעדה?! פשיטא! גיטא בעיא!!

מהו דתימא: לא ליבטלה הילכתא מינה ^{רש"י ?:הלכות אמה העבריה; ואם רצתה לצאת באחד מאלו בלא גט - תצא} -

קא משמע לן.

אי הכי - אמאי יוצאה בסימנין?

הכי קאמר: אם לא יעדה - יוצאה אף בסימנין.

מכירת עבד עברי פעם שניה

ואינה נמכרת ונשנית:

מכלל - דעבד עברי נמכר ונשנה!

והתניא:

ב אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגניבתו. (שמות כב:ב)

'בגניבתו' ^{רש"י ?:שמות כב, ב} - ולא בכפילו ^{רש"י ?:אם יש לו לשלם את הקרן ואין לו ממה לשלם הכפל אינו נמכר} ,

'בגניבתו' - ולא בזממו ^{רש"י ?:אם העיד בחבירו שגנב והוזם ואין לו במה לשלם - אינו נמכר} ;

'בגניבתו' - כיון שנמכר פעם אחת - שוב אי אתה רשאי למוכרו' ^{רש"י ?:קא סלקא דעתן 'ונמכר בגניבתו' משמע ליה, ונמכר פעם אחת ולא שתי מכירות} ?

אמר רבא: לא קשיא:

כאן - בגניבה אחת,

כאן - בשתי גניבות. ^{רש"י ?:בגניבה אחת: פעם אחת, דאם אינו שוה כל גניבתו - אינו נמכר בשביל חציה, ולכשיוצא - ימכר [שוב] משום חציה [השני]; והאי דקתני 'ונמכר ונשנה' - בשתי גניבות, אפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהם, ואינו שוה אלא דמי האחת - נמכר וחוזר ונמכר, דכל חדא וחדא - קרינן ביה 'ונמכר בגניבתו'}

אמר ליה אביי: 'בגניבתו' - טובא משמע?! ^{רש"י ?:אם עמד על שתיהן בדין אחד - כולן קרינן ביה 'בגניבתו', כדכתיב "ובהמה רבה וגו'" [יונה ד,יא]; והדגה אשר ביאור [שמות ז,יח[}

אלא אמר אביי: לא קשיא:

כאן - באדם אחד ^{רש"י ?:שעמד בדין בבת אחת - אינו נמכר ונשנה אפילו בגניבות הרבה, דהוה דומיא דאחת; הכתוב הוציאה בלשון יחיד רש"י ?:אבל}

כאן - בשני בני אדם. ^{רש"י ?:שמעמידים אותו שתי פעמים בדין - נמכר בשביל כל אחת ואחת; והוא הדין אם גנב ועמד בדין, ונמכר, וחזר וגנב משיצא חפשי - חוזר ונמכר}

שווי הגנב כעבד, לעומת שווי הגניבה שלו

תנו רבנן

גניבו - אלף

ושוה חמש מאות -

נמכר וחוזר ונמכר;

גניבו - חמש מאות

ושוה אלף -

אינו נמכר כלל.

רבי אליעזר אומר:

אם היה גניבו כנגד ממכרו ^{רש"י ?:לא פחות ולא יותר} – נמכר,

ואם לאו - אינו נמכר.'

אמר רבא:

בהא זכנהו רבי אליעזר לרבנן ^{רש"י ?:יש לו פתחון פה ונצחון במחלוקת זה} :

דמאי שנא - גניבו חמש מאות ושוה אלף - דאין נמכר,

ד'נמכר כולו' אמר רחמנא, ולא חציו ^{רש"י ?:כי השתא, ששוה שכר עבודת שש שנים פי שנים בגניבתו, ואין עליו לעבוד אלא חציין} :

הכי נמי - 'נמכר בגניבתו' אמר רחמנא, ולא נמכר בחצי גניבתו[1]!

פדיון אמה עבריה 'בניגוד לרצון' מי

ומפדין אותה בעל כרחו:

סבר רבא למימר: בעל כרחיה דאדון.

אמר ליה אביי: מאי ניהו ^{רש"י ?:היכי דמי בעל כרחו דעבריה טפי מעברי? אי למימרא דאי לית ליה גירעונה:} - דכתבנא ליה שטרא אדמיה? ^{רש"י ?:כתבינן ליה שטרא על דמיה, ותתנם לו כשתשיג ידה} -

אמאי? ^{רש"י ?:מנא לן} ? ^{רש"י ?:הא איהו} נקיט מרגניתא בידיה ^{רש"י ?:גופה, המשועבד לו} , ^{רש"י ?:ואנן} יהיבנא ליה חספא?

אלא אמר אביי: בעל כרחיה דאב ^{רש"י ?:אם יש לו כופין אותו ופודה אותה} , משום פגם משפחה.

אי הכי: עבד עברי - נמי נכפינהו לבני משפחה, משום פגם משפחה!?

הדר אזיל ומזבין נפשיה.

הכי נמי - הדר אזיל ומזבין לה?

הא קתני 'אינה נמכרת ונשנית';

ומני ^{רש"י ?:הא דקתני 'אינה נמכרת ונשנית'} - רבי שמעון היא, דתניא:

'מוכר אדם את בתו לאישות – ושונה ^{רש"י ?:קיבל בה קידושין, ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין - חוזר ומקדשה לאחר, וכסף קידושיה שלו - אם לא בגרה} ,

לשפחות – ושונה ^{רש"י ?:מכרה ויצאה בשש או ביובל או במיתת האדון, ועודה קטנה - חוזר ומוכרה; אבל יוצאה בסימנין – לא, דאפילו לא מכרה מעולם והביאה סימנין אינו מוכרה, כדתניא במסכת ערכין [כט,ב]: יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה? אמרת: ומה מכורה כבר – יוצאה, עכשיו שאינה מכורה - אינו דין שלא תמכר!} ,

לאישות אחר שפחות ^{רש"י ?:מוכרה בקבלת קידושין אחר שמכרה לשפחות ויצתה וחזרה אליו} -

אבל לא לשפחות אחר אישות ^{רש"י ?:קיבל קידושין, וחזרה אליו שנתארמלה - אין חוזר ומוכרה לשפחות; ולקמיה ילפינן לה} .

רבי שמעון אומר:

כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות -

כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות'.

ובפלוגתא דהני תנאי ^{רש"י ?:כלומר: קמיפלגי תנא קמא ורבי שמעון בדרשה דהאי קרא דפליגי בה ר"א ורבי עקיבא} , דתניא:

ח אם רעה בעיני אדניה, אשר לא יעדה: והפדה! לעם נכרי - לא ימשל למכרה, בבגדו בה. (שמות כא:ח)

לעם נכרי ^{רש"י ?:'לעם נכרי' דהיינו לשפחות - לא ימשול האב}

דף יח עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יט עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף יט עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כ עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כ עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כא עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כא עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כב עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כב עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כג עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כג עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר:

ורמי דרבנן אדרבנן, דתניא:

דף כד עמוד א

אין אשה פודה מעשר שני - בלא חומש. ^{רש"י ?:קא סלקא דעתא במעשר שני שהוא משדה בעלה שהיא כבעלה, וקרינן ליה 'ממעשרו' וכדמפרש לה ואזיל}

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר:

אשה פודה מעשר שני - בלא חומש. ^{רש"י ?:דלאו דידה הוא, ואין מוסיפין חומש על פדיון מעשרות והקדשות אלא בעלים}

היכי דמי?

אילימא: בזוזי דבעל - ומעשר דבעל -

שליחותיה דבעל קא עבדה!? ^{רש"י ?:ומאי טעמא דמאן דאמר פודין בלא חומש}

לא ואם גאל יגאל איש ממעשרו, חמשיתו יסף עליו. (ויקרא כז:לא)

ואלא:בזוזי דידה ^{רש"י ?:דנכסי מלוג} ומעשר דידיה ^{רש"י ?:משדותיו} ?

'איש' ^{רש"י ?:ממעשרו} אמר רחמנא, ולא אשה ^{רש"י ?:ממעשר בעלה, דאשה - כאחֵר דמיא} !?

אלא - לאו כי האי גוונא?

דאקני לה אחֵר מנה, ואמר לה: "על מנת שתפדי בו את המעשר", ^{רש"י ?:שתהיה כאיש אחר לפדות בלא חומש}

ואיפכא שמענא להו?! ^{רש"י ?:רבנן סברי: כי אמר לה 'קני' - קנה ליה בעלה, וכי אמר לה "על מנת" - לאו כלום הוא; הילכך זוזי הוו נמי דבעל, ושליחותיה עבדא: 'איש}

ממעשרו' קרינא ביה; ורבי מאיר סבר: לדידה גופה לא אקני לה אלא להכי: שתהא כאיש אחר לפדות בלא חומש

אמר אביי: איפוך!

רבא אמר: לעולם לא תיפוך!

והכא - במעשר דאתא מבי נשא עסקינן. ^{רש"י ?:שמת אביה, והיה לו מעשר שני, וירשתה עם שאר נכסים, וירושה הבאה לה לאחַר מכאן - נכסי מלוג הן, וילקח בהן קרקע,}

והוא אוכל פירות

ורבי מאיר לטעמיה - דאמר: ^{רש"י ?:לקמן בפרק ב'}

מעשר - ממון הקדש הוא ^{רש"י ?:ממון גבוה הוא, ואכילתו משולחן גבוה הוא; הילכך אינו כשאר נכסים למקנייה בעל בתקנתא דתקון רבנן 'פירות לבעל'} ,

^{רש"י ?:הילכך} ולא קני ליה בעל. ^{רש"י ?:וכי פרקה ליה בזוזי דבעל - לאו ממעשרו הוא, דזוזי דחד [ממנו] ומעשר דחד [שלה]}

ורבנן לטעמייהו - דאמרי:

ממון הדיוט הוא ^{רש"י ?:וחיילא עליה תקנתא דרבנן, ופירות לבעל כשאר נכסי מלוג}

וקני ליה בעל. הילכך - שליחותא דבעל קעבדא! ^{רש"י ?:וכיון דבזוזי דבעל פרקה - בעי חומש}

סוגיא: שחרור עבד בעקבות פגיעה באברים שאינם חוזרים

תנא ^{רש"י ?:אמתניתין קאי} :

יוצא בשן ועין וראשי אברים ^{רש"י ?:כ"ד הם, ושנויים אצל נגעים (פ"ו מ"ז), ומייתי להו לקמן בשמעתין (כה,א)} שאינן חוזרים. ^{רש"י ?:אם נטלן, כשן ועין}

כו וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו (שמות כא:כו)

כז ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל לחפשי ישלחנו תחת שנו (שמות כא:כז)

בשלמא - שן ועין: כתיבי! אלא - 'ראשי אברים' מנלן?

^{רש"י ?:וגמר במה מצינו:} דומיא דשן ועין:

מה שן ועין - מומין שבגלוי ואינן חוזרין,

אף - כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין.

ואימא ניהוו שן ועין כשני כתובים הבאים כאחד,

וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ^{רש"י ?:מדלא כתיב אחד ונגמור כולהו מיניה} ?

צריכא: ^{רש"י ?:דלא גמר חד מחבריה, הילכך לא 'באין כאחד' נינהו}

דאי כתב רחמנא 'שן' הוה אמינא: אפילו...

דף כד עמוד ב

...שן דחלב ^{רש"י ?:שן שינק בה דעתיד להחליפה כגון בעבד קטן} -

כתב רחמנא 'עין'!

ואי כתב רחמנא 'עין' - הוה אמינא:

מה עין שנברא עמו -

אף כל שנברא עמו,

אבל שן – לא?

צריכא.

כלל ופרט וכלל: שן, עין, לחפשי ישלחנו

ואימא:

'כי יכה' – כלל,

שן ועין – פרט,

כלל ופרט - אין בכלל אלא מה שבפרט?

שן ועין אֵין {{{1}}} {{{2}}}, מידי אחרינא לא.

'לחפשי ישלחנו' ^{רש"י ?:ריבה לו שלוחים, מדלא כתיב 'חפשי הוא' או 'יצא חפשי'} -

חזר וכלל!

כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט:

מה הפרט מפורש: מום שבגלוי ואינן חוזרים -

אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין.

ריבה ומיעט וריבה הכל: שן, עין, לחפשי ישלחנו

אי - מה הפרט מפורש:

מומין שבגלוי ובטל ממלאכתו ואינו חוזר,

אף - כל מומין שבגלוי ואינו חוזר ובטל ממלאכתו ^{רש"י ?:העין נסמת מראות, והשן מללעוס} ?

אלמה?! תניא:

תלש בזקנו ודילדל בו עצם ^{רש"י ?:השמיטו ממקומו ומחובר בבשר} -

עבד יוצא בהם לחירות ^{רש"י ?:אם עצם שאינו חוזר הוא, וסופו ליבש וליפול, ואף על גב דליכא ביטול מלאכה, דהא עצם דזקן [יש מפרשים שכוונת רש"י לשן – אולי לשן}

בינה דוקא] לאו מידי הוי עביד - כיון דבגלוי הוא ואינו חוזר הרי הוא כעשרים וארבעה ראשי אברים ?

'לחפשי ישלחנו' - ריבויא הוא! ^{רש"י ?:אינו לשון כלל להיות נידון בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט וריבה, וריבה הכל}

ואי ריבויא הוא - אפילו הכהו על ידו וצמתה ^{רש"י ?:יבשה} וסופה לחזור נמי!?

אלמה? תניא:

הכהו על ידו וצמתה, וסופה לחזור -

אין עבד יוצא בה לחירות.

אם כן: ^{רש"י ?:דלא ממעט מידי} 'שן' ו'עין' - מאי אהני ליה ^{רש"י ?:מיעוט דשן ועין למאי מיעט} ?

סוגיא:הצורך בגט שחרור לעבד המשוחרר עקב פגיעה בראשי איברים

תנו רבנן:

בכולם ^{רש"י ?:אראשי אברים קאי} - עבד יוצא בהם לחירות, וצריך גט שחרור ^{רש"י ?:להתירו בבת חורין} -

דברי רבי שמעון.

רבי מאיר אומר: אינו צריך.

רבי אלעזר אומר: צריך.

רבי טרפון[1] אומר: אינו צריך.

רבי עקיבא אומר: צריך.

המכריעים לפני חכמים אומרים:

נראין דברי רבי טרפון בשן ועין - שהתורה זכתה לו ^{רש"י ?:דכתיב בהדיא} ,

ודברי רבי עקיבא בשאר אברים - הואיל וקנס חכמים הוא.

מכריעים שכן כרבי עקיבא כי זה אינו מפורש בתורה

'קנס הוא'? קראי קא דרשינן!

אלא: הואיל ומדרש חכמים הוא.

הסיבה שצריך גט גם בשן ועין - לפי רבי שמעון

א וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו... (דברים כד:א)

מאי טעמא דרבי שמעון?

יליף 'שילוח' לחפשי ישלחנו (הסבר של גמרא נוחה) 'שילוח' ראה ציטוט 'וכתב לה ספר כריתות' (הסבר גמרא נוחה) מאשה:

מה אשה - בשטר,

אף עבד - נמי בשטר.

הסיבה שבכל מקרה של פגיעה אין צורך בגט - לפי רבי מאיר

ורבי מאיר?

אי כתב 'חפשי' לבסוף - כדקאמרת! ^{רש"י ?:דלאו חיפושו אלא בשילוח}

השתא דכתב 'לחפשי ישלחנו' - הוה ליה חפשי מעיקרא ^{רש"י ?:וכי אתא 'ישלחנו' - לשאר ראשי אברים אתא} .

סוגיא: נזק כתוצאה מקולות

תנו רבנן:

הכהו על עינו וסמאה, על אזנו וחרשה -

עבד יוצא בהן לחירות;

נגד עינו ואינו רואה, כנגד אזנו ואינו שומע ^{רש"י ?:שהכה בכותל והבעיתו בקול ואינו רואה או נתחרש} -

אין עבד יוצא בהן לחירות.

אמר רב שִׁמְן לרב אשי:

למימרא ד'קלא' - לאו כלום הוא?!

והתני רמי בר יחזקאל[2]:

תרנגול שהושיט ראשו לאויר כלי זכוכית, ותקע בו, ושברו, ^{רש"י ?:בקול} -

משלם נזק שלם ^{רש"י ?:כסומכוס מוקמינן לה בבבא קמא, דאמר: בהמה שהזיקה בצרורות משלם נזק שלם}

ואמר רב יוסף: אמרי בי רב:

סוס שצנף וחמור שנער, ושברו כלים ^{רש"י ?:בקולם} בתוך הבית -

משלמים חצי נזק ^{רש"י ?:כדין צרורות לרבנן, דפליגי עליה דסומכוס בבבא קמא, ואמרי: אינו משלם אלא חצי נזק צרורות [פירוש גמרא נוחה: ומכל מקום: בין לסומכוס ובין לחולקים עליו – יש חיוב נזיקין בגין נזקים שנובעים מעשיית קול]}  ?

אמר ליה: שאני אדם ^{רש"י ?:האי ניזק} -

דכיון דבר דעת הוא ^{רש"י ?:וכי מיבעית} - איהו מיבעית נפשיה! ^{רש"י ?:מדעתיה קא מיבעית: שנותן לבו אל פחד קול הבא פתאום}

כדתניא:

המבעית את חבירו -

פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.

כיצד?

תקע באזנו וחרשו – פטור.

אחזהו ותקע באזנו וחרשו – חייב.

סוגיא: שחרור עבד בעקבות פגיעה חלקית או פגיעה באבר פגוע מראש

תנו רבנן:

הכהו על עינו - וכהתה ^{רש"י ?:ולא נסמית לגמרי, שרואה במקצת} ,

על שינו - ונדדה:

אם יכול להשתמש בהן עכשיו - אין עבד יוצא בהן לחירות,

ואם לאו - עבד יוצא בהן לחירות.

תניא אידך:

הרי שהיתה עינו כהויה - וסמאה,

שינו נדודה - והפילה:

אם יכול להשתמש בהן ^{רש"י ?:במראה זה} כבר - עבד יוצא בהן לחירות,

ואם לאו - אין עבד יוצא בהן לחירות.

וצריכא ^{רש"י ?:הני תרתי 'יצא לחירות' לאשמועינן דהיכא דאין יכול להשתמש - אף על גב דלא סמאה לגמרי - הויא השחתה, והיכא דסמאה לגמרי - אף על גב דכהויה הויא מעיקרא - הואיל והיה יכול להשתמש למראיתה בדוחק הויא השחתה} :

דאי אשמועינן הך קמייתא:

משום דמעיקרא נהורא בריא - והשתא נהורא כחישא ^{רש"י ?:שאין יכול להשתמש} ,

אבל היכא דמעיקרא נמי נהורא כחישא ^{רש"י ?:ואף על גב דיכול להשתמש בו} - אימא לא? ^{רש"י ?:אימא לאו 'עין' הוא}

ואי אשמועינן הא: משום דסמיא לגמרי,

אבל התם: דלא סמיא לגמרי - אימא לא?

צריכא!

סוגיא: שחרור עבד בעקבות טעות של רופא

תנו רבנן:

הרי שהיה רבו רופא,

ואמר לו לכחול לו עינו – וסמאה,

לחתור לו שינו ^{רש"י ?:לנקרה ולגרר סביב מושבה} - והפילה -

שיחק באדון ויצא לחירות;

כו וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו - ושִחתהּ, לחפשי ישלחנו תחת עינו. (שמות כא:כו)

רבן שמעון בן גמליאל אומר: 'ושחתה' (שמות כא,כו) - עד שיתכוין לשחתה.

שחרור עבד בעקבות פגיעה 'בלא כוונה'

ורבנן: האי 'ושחתה' - מאי עבדי ליה?

מיבעי להו לכדתניא:

רבי אלעזר אומר:

הרי שהושיט ידו למעי שפחתו ^{רש"י ?:להוציא עוברה} ,

וסימא עובר שבמעיה – פטור. ^{רש"י ?:דלא נתכוין לעין כלל, אבל "כחול לי עיני" - דנתכוין לעין - אף על גב שלא נתכוין לשחתה חייב [3]}

מאי טעמא?

דאמר קרא 'ושחתה' - עד שיכוין לשחתה.

ואידך?

מ'ושחת' 'שחתה' נפקא ^{רש"י ?:נפקא לן הא דרבי אלעזר: פרט לזה שלא נתכוין לשחת כלל, ו'שחתה' משמע בעִסוק בה הכתוב מדבר, ואפילו הכי מתכוין לשחתה בעינן}

ואידך?

'שחת' 'שחתה' לא דריש.

סוגיא: שחרור עבד בעקבות הוצאת אבר פגוע

אמר רב ששת:

הרי שהיתה עינו סמויה - וחטטה: ^{רש"י ?:הוציאה לחוץ}

עבד יוצא בהן לחירות

מאי טעמא? מחוסר אבר הוא.

ותנא תונא (פירוש גמרא נוחה:) כלומר מצינו תנא שלנו המסייענו בזאת:

תַמות וזכרות בבהמה,

ואין תמות וזכרות בעופות. ^{רש"י ?:האי קרא דריש, הנאמר בכל הקרבנות: (ויקרא כב,יח) איש איש מבית ישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם (פסוק יט) לרצונכם תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים; מדלא כתיב 'לרצונכם זכר תמים' ולישתוק – לימדך: שאין מקפיד על תמות וזכרות, אלא על אלו.} .

יכול: - יבשה גפה, - נקטעה רגלה, - נחטטה עינה?

יד ואם מן העוף עלה קרבנו לה' והקריב מן התרים או מן בני היונה את קרבנו (ויקרא א:יד)

תלמוד לומר: "מן העוף" (ויקרא א, י"ד) - ולא כל העוף. ^{רש"י ?:אלמא אף על גב דסמויה מעיקרא, כי חטטה - משוי ליה מומא.}

סוגיא: שחרור עבד בעקבות פגיעה באיבר מיותר

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: היתה לו ...

דף כה עמוד א

...:יתרת ^{רש"י ?:אצבע} וחתכה -

עבד יוצא בהן לחירות.

אמר רב הונא:

והוא - שנספרת על גב היד ^{רש"י ?:שהיתה בשורת שאר אצבעות} .

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כה עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כו עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כו עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כז עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כז עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כח עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כח עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כט עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף כט עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ל עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף ל עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לא עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לא עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לב עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לג עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לג עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לד עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לד עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לה עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לה עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לו עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לו עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לז עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לז עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לח עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לח עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לט עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף לט עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף מ עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף מ עמוד ב

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

דף מא עמוד א

( עבודה בהתהוות. יש להשלים כאן )

הדרן עלך: 'האשה נקנית' פרק הבא (ב)...