הקוראן סורה 38 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו שמונה ושמונים פסוקים
בשם האל הרחמן והרחום.
(ב) כמה דורות שחתנו לפניהם, ויקראו אלינו אחרי כלות עתם?
(ג) הם משתאים, כי בא אליהם מזהיר מקרבם; והבוגדים אומרים: אך קוסם קסמים זה ומדבר כזב!
(ד) בלבו לעשות מאלהים רבים אלהים אחד; אך דבר נפלא זה!
(ה) נגידיהם פונים אליך עורף באמרם: חזקו ואמצו באלהיכם, כי האיש הזה מחשב להשיבכם מאחריהם!
(ו) באמונתו האחרונה לא שמענו עליו מאומה; אין זה כי אם דברי כזב!
(ז) הבא אליו זכרון מבלעדנו? כן מריבים בזכרוננו; אך עוד לא טעמנו את מוסרי.
(ח) העמהם אוצרות רחמי אדונך העזוז והרחום?
(ט) הלהם מלכות השמים והארץ וכל אשר ביניהם? יעלו נא בסולם השמימה!
(י) אך פה בארץ נניס את חיל הקושרים[2].
(יא) גם האנשים, אשר היו לפניהם, ענו שקר בנביאיהם; עם נח, עאד, ופרעה אדון הקנים[3];
(יב) אנשי חמור, עם לוט ויושבי היערים[4]; כל אלה קשרו על נביאיהם,
(יג) וידברו בהם כזבים; לכן הגיעתם נקמתי.
(יד) גם הם[5] לא יצפו כי אם לקול שופר אחד[6]; לא ימלטו את נפשם.
(טו) הם אומרים: אדוננו! החישה נא את גמולנו טרם בוא יום החשבון!
(טז) ואתה שא את דבריהם, וזכור את עבדנו דויד אשר אזרנוהו חיל על תום לבו.
(יז) את ההרים צוינו לשבחנו אתו ערב ובוקר.
(יח) גם בעלי הכנפים התקבצו אליו ויענו לו.
(יט) ונקים את מלכותו וניתן לו חכמה ולשון לימודים.
(כ) הלא נודע לך מעשה שני בעלי דברים אשר עלו על החומה אל חדר דויד[7][כא) בבואם אל חדר דויד ויירא מפניהם; ויאמרו אליו: אל תירא! שני בעלי דברים אנחנו, מריבים איש את אחיו; שפוט נא באמת בינינו! אל תשט ממנה, והדריכנו בדרך הישרה!
(כב) זה אחי, ולו תשעה ותשעים שיות, ולי אך אחד. ויאמר אלי: הפקידהו נא בידי! ויגבר עלי בהריבו אתי.
(כג) ויאמר דויד: הן עשה לך עול, בבקשו את שיך אל שיותיו; אך רוב האנשים מרמים איש את אחיו, זולתי המאמינים ועושי טוב; אבל מעט מספר האנשים האלה! ויבן דויד, כי נסינוהו במעשה הזה[8], ויכפר את פני אדוניו ויפול על פניו וישתחו וינחם על פשעו.
(כד) ונסלח לעונו ונקריבהו אלינו, ונושיבהו במושב הטוב.
(כה) ונאמר: דויד! הן שמנוך למשנה בארץ; שפוט בצדק בין האנשים ואל תלך בשרירות לבך למען סור מאחרי דרך ד'! כי התועים מאחרי דרך ד' להם עונש גדול על שכחם את יום החשבון.
(כו) לא לתוהו בראנו את השמים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם; הבוגדים יודעים זאת; אוי להם בהושלכם אל אש הגיהנם! –
(כז) הישוו המאמינים ועושי טוב אל המשחיתים בארץ? הלאחד יחשבו הצדיקים והבוגדים?
(כח) הן שלחנו אליך ספר מבורך, למען יתבוננו האנשים על אותותינו וישכילו כל חכמי לב.
(כט) לדויד נתנו את שלמה, עבד נאמן ודבק באלהים.
(ל) בהוגש לפניו סוסיו הקלים לעת ערב,
(לא) ויאמר: הן בחרתי בחיי התבל מזכרון ד' עד עת ערב[9]!
(לב) ויאמר: הגישו אלי את סוסי! ויגדע את שוקיהם ואת צואריהם[10].
(לג) גם נסינו את שלמה, ונשם על כסאו גוף דומה לו, עד כי שב מפשעו[11].
(לד) ויאמר: אדוני! כפר לי ותן לי מלכות אשר לא תהיה כמוה לאיש הבא אחרי, כי אתה חונן ונותן!
(לה) ונמשילהו ברוח, אשר נשבה אל כל אשר יחפוץ שלמה.
(לו) גם השדים בנו לו בתים וידלו לו פנינים.
(לז) ואת האחרים[12] הקרבנו לו אסורים בזיקים.
(לח) ונאמר: אלה לך מנחה מאתנו; שמרם או הניחם כטוב בעיניך! לא נחשב עמך.
(לט) ונקריבהו אלינו ונושיבהו במושב הטוב.
(מ) זכור את עבדנו איוב בהתחננו אל אלהיו לאמר: אדוני! הן פקדני השטן בצרה גדולה.
(מא) ונאמר אליו: טפוף ברגלך על הארץ, ויצא ממנה מבוע מים לרחוץ את בשרך ולהשקותך!
(מב) ונשיב לו את משפחתו כפלים; זאת היתה רחמים מאתי וזכרון למתבוננים
(מג) ונוסף עוד דבר אליו: קח בידך חבילי זמורות והך בהם את אשתך, למען לא תפר את שבועתך[13]!
(מד) ונראהו מחכה לנו, כי עבד נאמן היה ודבק בנו.
(מה) זכור את עבדינו אברהם יצחק ויעקב, כי גדלו בחיל ובחכמה!
(מו) יען כי התהלכו בדרך הטובה.
(מח) זכור את ישמעאל את אלישע ואת דולכפל[14]! גם אלה תמימי דרך היו.
(מט) זה לך זכרון. לצדיקים ניתן את המושב הטוב,
(נ) את גנות עדן, אשר שעריהם יפתחו להם.
(נא) שם ישבו, ויוכלו לבקש כל פרי וכל משקה טוב.
(נב) אצליהם תהיינה בתולות טהורות ושוות במספר ימיהן.
(נג) זה חלקכם ביום התקומה,
(נד) ולא אעביר את חסדי מעליכם.
(נה) ולבוגדים ניתן את המושב הרע,
(נו) את הגיהנם, אשר בו יוקדו; ומה רע המושב הלז!
(נז) אז נטעימם מים חמים ובאושים;
(נח) ועוד רבות כאלה נטעימם.
(נט) אז יאמר אל הבוגדים: כל חילכם יושלך אתכם אל הגיהנם!
(ס) לא ידרוש איש לשלומם, כי כלם מאכולת אש יהיו. אז יאמרו המודחים אל מדיחיהם: לא ידרוש איש לשלומכם, כי אתם הבאתם עלינו את הרעה הזאת!
(סא) אדוננו! הנחל נא את מדיחינו כפלים מאש הגיהנם!
(סב) מדוע איננו רואים את האנשים, אשר חשבנו לבוגדים[15],
(סג) ואשר לעגנו להם? הלא נוסיף לראותם עוד?
(סד) כן יריבו באמת עדת הגיהנם איש באחיו.
(סה) אמור: אך מזהיר אנכי; אין אל מבלעדי אל; יחיד ואדיר הוא!
(סו) הוא אדון השמים והארץ וכל אשר ביניהם; עזוז ורחום הוא.
(סז) אמור: בשורתי אמת,
(סח) גם אם אתם שבים מאחריה!
(סט) לא היתה לי חכמת גדודי מעל[16], אמנם הקוראן נגלה לי, למען הזהירכם.
(עא) באמור אדונך אל המלאכים: הנני בורא אדם מחומר,
(עב) ואחרי בראי אותו ונפחי בו רוח חיים, השתחוו לו ארצה!
(עג) וישתחוו לאדם כל המלאכים;
(עד) אמנם השטן הרים את לבו ויהי ממספר הבוגדים.
(עה) ויאמר ד': אתה השטן! מה לך כי לא תשתחוה למעשה ידי?
(עו) הלבשת גאוה וירם לבך?
(עז) ויען השטן: אני טוב ממנו, כי אותי בראת מאש ואותו מחומר.
(עח) ויאמר אלהים: צא מזה, ובאבנים תרגם!
(עט) מארתי תרבץ בך עד יום הדין.
(פ) ויאמר השטן: אדוני! חכה נא לי עד יום התקומה!
(פא) ויאמר אלהים: הן אחכה לך.
(פב) עד היום הגדול והנורא.
(פג) ויען השטן: בך נשבעתי, כי אדיח את כלם,
(פד) זולתי את עבדיך, כי הם ינצלו.
(פה) ויאמר אלהים: באמת אמלא את דברי אשר נשבעתי: אמלא את הגיהנם ממך ומכל ההולכים אחריך!
(פו) אמור: לא אבקש מכם שכר, כי לא נאוה לי!
(פז) ספרי איננו כי אם זכרון לבני האדם.
(פח) ויום אחד תדעו כי אמת הוא.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מהאות הראשון אשר בו, אשר לא נודע ענינו.
- ^ אויבי מחמד.
- ^ יען כי ביאור נילוס צומחים קנים לרוב, מכנה את פרעה בשם: אדון הקנים.
- ^ עיין לעיל חזון ט"ו, ע"ז.
- ^ אנשי מיכ"ה.
- ^ ביום תחיית המתים.
- ^ פה מהפך את משל נתן הנביא אל דויד, שמואל ב', י"ב, א–ו' למעשה אמת.
- ^ על חטאו בבת שבע.
- ^ כלומר תחת הגות בתורת אל כל היום הרביתילי סוסים.
- ^ רבותינו ז"ל אמרו סנהדרין ב' א' מפני מה לא נתגלו טעמיתורה? שהרי שני מקראות נתגלה טעמן ונכשל בהן גדול שבעולם, שנאמר: לא ירבה לו סוסים; אמר שלמה: ארבה ולא אשיב; וכתיב: ותעל מרכבה ממצרים כשש מאות.
- ^ תמצא בסנהדרין ב', א', גם במדרש ילקוט מלכים א', ק"פ"ב, כי האשמודאי גנב לשלמה את השם המפורש וישליך את שלמה אל ארץ בני עמון, אשר שם היה טבח למלך; וזה נתן לו את בתו נעמה אם רחבעם לאשה. עיין שם כי קצרתי.
- ^ את השדים אשר לא שמעו בקולו.
- ^ לדעת מפרשי הישמעאלים נשבע איוב בד', כי ייסר את אשתו בחיותו מחליו על הסיתה אותו לבגוד בד'.
- ^ עיין לעיל חזון כ"א, פ"ד.
- ^ את הנביאים.
- ^ כלומר אינני מלאך ולא בן אלהים.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).