הקוראן סורה 28 (תרגום רקנדורף)
הקוראן
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114 - (סיכום)
נגלה במיכ"ה ובו שמונה ושמונים פסוקים.
בשם אלה הרחמן והרחום
(ב) נספר לך את מעשה משה ופרעה, כאשר היה באמת, בעבור העם המאמין.
(ג) פרעה התנשא במלכותו ויחלק את עמו לשנים[3]; את כח האחד הכשיל בזבחו את בניהם ובהחיותו את בנותיהם, כי היה ממשחיתי הארץ.
(ד) אמנם אנחנו חננו את הנדכאים בארץ, ונשימם לדרך אמונה[4] וננחילם את הארץ.
(ה) ונושיבם בארץ, ונראה את פרעה ואת המן[5] כי יבוא להם את אשר יגורו ממנו[6].
(ו) ונאמר אל אם משה: היניקיהו! ואם יצר לבך עליו, שימיהו ביאור: אל תיראי ואל תתאבלי!
(ז) אני אשיבהו לך ואשימהו לשלוחי. ויוציאוהו מהיאור אנשי פרעה, למען יהיה להם לשונא ולמדיב נפש, כי פרעה המן וחילו היו מן החוטאים.
(ח) ותאמר אשת פרעה[7] אליו: הילד הזה מחמד עין לי ולך; לכן אל תמיתהו! אולי יועיל אותנו, או יהיה לנו לבן. אך הם לא ידעו מאומה[8].
(ט) כמעט הסגירתו[9] אמו מפחד לבה, לולי אמצנו את לבה למען תאמין בנו.
(י) ותאמר אל אחותו: לכי אחריו! ותבט אליו מרחוק למען לא ידעו[10].
(יא) ונאסר עליו לינק מהמניקות[11]; ותאמר אחותו; הלא אביא לכם מינקת מקרב עמו, אשר תגדלהו ותשים את עיניה עליו?
(יב) ונשיבהו אל אמו למען הבליג את עינה[12] ולא תתאבל עוד, ותדע כי דבר אלהים אמת. אך רבם לא ידעו זאת.
(יג) ויהי אחרי גדלו והיותו לאיש, וניתן לו חכמה ודעת; כן נשלם שכר לתמימי דרך.
(יד) ויהי היום ויבוא אל העיר לעת השקט יושביה[13], וירא בה שני אנשים נצים; האחד היה מאנשי דתו והאחר מאויביו; וישוע אליו איש דתו לעזרהו נגד אויבו; ויכהו משה באגרוף וימת. ויאמר משה[14]: אך מעשה שטן זה, כי אויב הוא לבני האדם!
(טו) אדוני! חטאתי על נפשי; כפר נא לי! ויסלח לו ד', כי חנון ורחום הוא.
(טז) ויאמר משה: ד'! באשר היטבת לי, לא אשית עוד ידי עם הבוגדים.
(יז) ותפעם רוחו ויביט אחריו ברעדה; והנה האיש, אשר אתמול נס אליו לעזרה, מתחנן אליו. ויאמר משה אליו: אך איש ריב ומדון אתה!
(יח) ויהי בלכתו להכות את שונאם, ויאמר: הלהרגני אתה אומר, כאשר הרגת אמש נפש אחת? אך משחית אתה בארץ ולא עושה טוב!
(יט) וימהר לבוא איש אחד מקצה העיר לאמור: משה! שרי העם ממתיקים סוד להמיתך; צא מן העיר! הן טובה עצתי.
(כ) ויצא מהעיר הזאת בחרדה; ובהביטו אחריו אמר: ד'! הצילני נא מהעם הבוגד הזה!
(כא) ויהי בלכתו אל מדין ויאמר: אולי ינחני אלהים בדרך הטובה.
(כב) ויהי בבואו אל הבאר אשר במדין, וימצא שם אנשים משקים את צאנם.
(כג) וימצא זולתם שתי נערות עומדות לבדנה[15], ויאמר: מה מעשיכן? ותענינה: לא נשקה את הצאן עד יכלו הרועים להשקות, ואבינו זקן ובא בימים[16].
(כד) וישק משה את צאנן, ויסוב מעליהן אל הצל לאמור: ד'! עתה חסרתי את הטוב אשר בשרתני!
(כה) ותבוא אחת מהן[17] בלט לאמור: אבינו קורא לך למען ישלם לך שכרך על השקותך את צאננו! ויהי בבואו אל בית יתרו, ויספר לו את כל קורותיו ויאמר יתרו: עתה הנך שאנן מהעם הבוגד!
(כו) ותאמר אחת מבנותיו: אבי! שכרהו נא, כי נאמן ובריא הוא!
(כז) ויאמר יתרו אל משה: הנני נותן לך אחת מבנותי לאשה, אם תואיל לעבדני שמונה שנים; ואם בלבך לעבדני עשר שנים, עשה כטוב בעיניך. לא אפצר בך; אמנם תכירני ברצון אלהים, כי איש תמים אני.
(כח) ויאמר משה: נכון הדבר ביני ובינך; אך לא יהיה בי חטא בעזבי אותך אחר כלות אחד מהמועדים האלה; עד ד' באשר דברנו!
(כט) ויהי אחרי השלים משה את מועדו, ויסע עם משפחתו, וירא אש בצד ההר. ויאמר אל משפחתו: שבו בזה, כי אש ראיתי! או אבינהו אתכם או אביא לכם ממנו אור למען תחמו בו.
(ל) ויהי בגשתו אל הסנה, ויקרא אליו מצד הימין לגיא מתוך העץ לאמר: משה! אני ד', אדון העולמים!
(לא) השלך נא את מטך! ויהי בראותו אותו מתנועע כנחש וינס מפניו ולא אבה שוב עוד. ויאמר ד' אליו: משה! בוא הנה; אל תירא כי שאנן אתה!
(לב) שים נא ידך בחיקך ותוציאה לבנה בלי נגע! השב את ידך אליך; אל תירא! אלה יהיו לך שני האותות מאת אדונך אל פרעה ואל עמו, כי עם בוגד המה!
(לג) ויאמר משה: אדוני! הרגתי נפש אחת מהם; לכן יראתי פן יהרגוני!
(לד) הן לשון אחי אהרון תדבר צחות יותר מלשוני; שלחהו נא עמי למען עזרני והצדיקני, כי ירא אנכי, פן יענו בי שקר.
(לה) ויאמר אלהים: הן נאמץ את זרועך באחיך, ונאזרכם חיל ולא יוכלו לכם ולאותותינו; תגבר ידכם ויד האנשים אשר אתכם!
(לו) ויהי בבוא משה אליהם[18] באותותינו המובנים, ויאמרו: אין זה כי אם קסם גלוי להתעות אותנו; לא שמענו זאת מאבותינו הקדמונים!
(לז) ויאמר משה; אדוני יודע, מי הבא בנתיב היושר מאתו, ולמי יהיה מושב המעון הטוב; הוא לא יצליח את הבוגדים.
(לח) ויאמר פרעה: לא ידעתי, כי יש לכם אל מבלעדי; ואתה המן! שרוף נא לי לבנים מחומר ובנה לי מגדל, למען אעלה בו אל אלהי משה, כי בעיני איש כזב הוא!
(לט) וישחית בארץ הוא והאנשים אשר אתו, וילכו אחרי ההבל, וידמו בנפשם כי לא ישובו אלינו.
(מ) ונאחזהו אותו ואת חילו ונשקעם בים; הבט נא אל אחרית הבוגדים!
(מא) ונשימם לאות על הדיחם את האנשים אל אש הגיהנם; ולא יהיה להם עוזר ביום התקומה.
(מב) מארתנו באה עליהם בעולם הזה, וביום התקומה נשליכם מעל פנינו.
(מג) וניתן אל משה את הכתב אחרי הכחידנו את הדורות הראשונים, למען האיר בו את בני האדם, קו הישר ורחמים למען יזכרונו.
(מד) אתה, מחמד, לא היית שם במערב להר סיני בשלחנו את דברנו אל משה; לא העידות בו.
(מה) אמנם שמנו אחריו דורות אחרים ונאריך את ימי חייהם. לא גרת עם אנשי מדין למען קרוא אליהם את אותותינו; אך עתה שלחנוך.
(מו) לא היית בצד ההר בקראנו אל משה; ועתה שלחך אדונך ברב רחמיו למען תזהיר את עמך, אשר לא שלחנו עוד אליו נביאים לפניך למען יזכרוני.
(מז) ולא יאמרו בפקדי עליהם את מעשי ידיהם: אדוננו! לו שלחת אלינו נביא, כי אז הלכנו אחרי אותותיך ונאמין בך!
(מח) ועתה בבוא אליהם האמת מאתנו הם אומרים: אם לא ינתן לו את אשר ניתן למשה[19], לא נאמין בו. אמנם הלא כחשו באשר ניתן למשה, ויאמרו: שניהם[20] מכשפים המה, עוזרים איש את אחיו[21]; ובשניהם אנחנו מכחשים?
(מט) אמור: הביאו כתב אחר מאת אלהים, אשר טוב מספרי שניהם; ולכו אחריו, אם כנים דבריכם!
(נ) ואם לא ישיבו אותך דבר, דע כי אך בשרירות לבם הולכים; ומי שוגה יותר מהולך בשרירות לבו ולא בדרך ד'! לא ינחה אלהים את הגוי הבוגד.
(נא) הן שלחנו אליהם את דברנו למען יזכרוהו.
(נב) גם האנשים, אשר נתנו להם כתב מקדם[22], מאמינים בו.
(נג) ובהקרא אליהם הקוראן, אומרים: מאמינים אנחנו בו, כי אמת הוא מאת אדוננו; גם מקדם האמנו בו[23].
(נד) לאלה יושב גמול כפלים על חכותם לאלהים ועל השיבם טובה תחת רעה[24] ועל פזרם מהונם אשר נתנו להם.
(נה) בשמעם דברי לעג, סרים מאחריהם ואומרים: מעשינו לנו ומעשיכם לכם; שלום עליכם! לא נתרועע אל הבוערים.
(נו) לא תנחה את אשר בלבך להנחות[25]; אך אלהים ינחה את הישר בעיניו, הוא יודע את ההולכים בדרכיו.
(נז) הם[26] אומרים: אם נלך בדרכך, נגורש מארצנו; הלא נוכל לתת להם ברחמינו תחת ארצם מקום שאנן מוציא פרי לכל מין[27]? אך רבם לא יבינו.
(נח) כמה ערים שחתנו אשר יושביהן שאננים היו, ולא חסרו כל דבר ועתה יושביהן מתי מספר, ונורישן.
(נט) אך לא השחית אדונך עיר טרם שלחו אל עמה שליח לקרא אליו את אותותינו; לא שחתנו עיר, אשר יושביה לא חטאו.
(ס) הטוב, אשר נתנו לכם, אך טרף ופאר העולם הזה הוא: אך רב ונכון ממנו צפון לכם באלהיכם; הלא תשכילו?
(סא) הישוה האיש, אשר זבדנוהו זבד טוב להיות לו למנה, אל האיש אשר ברכנוהו במחמדי התבל ויאבד ביום התקומה?
(סב) ביום ההוא יקרא אליהם[28] אלהים: איה אפוא חברי, אשר בדאתם מלבכם?
(סג) אז יענו האנשים המועדים לשחת לאמר: אדוננו! אלה האנשים אשר הדחנו כאשר אנחנו הודחנו. עתה נשובה אליך, כי בשרירות לבנו הלכנו.
(סד) אז יאמר אל עובדי האלילים: קראו את אליליכם! אז יקראום ולא יענו. אז יראו את גמולם ויבקשו ללכת בדרך הטובה.
(סה) ביום ההוא יאמר אליהם אלהים; דבר מה השיבותם את שלוחיכם?
(סו) אז יקשה מהם להשיב; גם לא ידרשו איש אל אחיו.
(סז) וכל השב מדרכו הרעה ומאמין ועושה טוב, אולי יצליח עוד.
(סח) אדונך ברא את כל אשר חפץ ויבחר בטוב בעיניו; אך האלילים לא יוכלו לבחור בטוב. יהולל שם ד'! חלילה לו את אשר מדמים אליו!
(סט) ואלהים יודע את אשר יצפנו בקרב לבם ואת אשר יגלו.
(ע) הוא האלהים; אין אל מבלעדו. לו התהלה בעולם הזה ובעולם הבא; לו המשפט ואליו תשובו.
(עא) אמור: מה תחשבו בכסות אתכם אלהים בצעיף הלילה עד יום התקומה? אי זה אלהים יביא לכם את היום? הלא תבינו זאת?
(עב) ואם אלהים יאיר לכם את היום עד יום התקומה, אי זה אלהים יביא לכם את הלילה למען השקיטכם? הלא תבינו זאת?
(עג) הוא ברחמיו נתן לכם את הלילה ואת היום למרגועכם ולהרבות את הונכם ברב חסדו, למען תודו לו.
(עד) ביום ההוא יקרא אליהם לאמור: איה אפוא חברי, אשר בדאתם מלבכם?
(עה) אז נקים עד[29] מכל עם לאמור: תנו לכם מופת[30]! אז ידעו, כי אך לאלהים האמת; ויבצר מהם את אשר זממו,
(עו)קארון[31] מעם משה היה, וירם לבו על תתנו לו אוצרות לרוב עד כי המון אנשים גבורי חיל לא יכלו שאת את מפתחות בית גנזיו[32]; ויאמר עמו אליו: אל תתגאה, כי לא יאהב ד' את הגאים!
(עז) בקש להשיג בהונך, אשר בו חנן אותך אלהים, את מעון העולם הבא! לא עליך לשכח את חלקך בעולם הזה, אמנם היטיבה גם לאחרים, כאשר אלהים היטיב לך! אל נא תשחית בארץ, כי לא יאהב אלהים את המשחיתים!
(עח) ויען קארון: אני אספתי את עשרי ברב חכמתי[33]! אמנם הלא ידע, כי כבר הכרית ד' דורות גדולים ועצומים ממנו בהונם ובחילם, ולא שאל את הבוגדים בענשו אותם?
(עט) ובעברו לפני עמו ביקר תפארתו, ויאמרו הבוחרים בחיי העולם הזה: לו היה לנו הון קארון, כי עשרו עצום מאד!
(פ) ויאמרו אליהם חכמי לב: אוי לכם! חסד אל אל המאמינים ועושי טוב יקר ממנו[34]; אך רק המחכים לו ישיגו את חסדו!
(פא) ונבקע תחתיו ותחת היכלו את הארץ, ולא היה לו עוזר ומושיע מבלעדי אל.
(פב) ויהי בבוקר ויאמרו האנשים, אשר קנאו אמש בעשרו: אלהים מפזר את טובו למי יחפוץ מעבדיו, וקופץ את ידו כרצונו. לולי חנן ד' אותנו, כי אז גם אותנו בלעה הארץ, כי הבוגדים לא יצליחו.
(פג) את מושב העולם הבא הכנו לאנשים אשר לא יבקשו להתנשא בארץ, ולא ישחיתו בה; אך טובה אחרית הצדיקים!
(פד) לכל עושה טוב ישולם טוב ממנו, ולכל עושה עול ישולם כפי מעלליו.
(פה) האלהים המגלה לך את הקוראן ישיבך אל ארץ מולדתך[35] . אמור: אלהים יודע את ההולך בדרך הטובה ואת השוגה מאחריה.
(פו) לא היה לך ליחל, כי אלהים יגלה לך את הכתב בלתי ברב רחמיו; ואל תתרועע אל הבוגדים!
(פז) אל יתעוך הבוגדים מאחרי אותות אלהיך אשר שלח אליך, כי אם קרא את בני האדם אל אלהיך ואל תדמה לו אלהי נכר!
(פח) אל תקרא אל אלהים אחרים זולתו, כי אין אל מבלעדו! כל היקום יכלה, אך הוא יקום לעולם. לו המשפט ואליו תושבו.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ שם החזון הזה מענין סיפור קורות משה הנמצא בו.
- ^ לא נודע ענין האותיות האלה.
- ^ למצרים ובני ישראל.
- ^ להורות את כל עמי הארץ את אמונת אל.
- ^ מחמד, אשר רק לשמע אזן ידע את ספרי ת"נ"ך ולא קראם מעולם שמע כי פרעה והמן בקשו להשמיד את היהודים; לכן שם את המן ליועץ פרעה.
- ^ כי בני ישראל יעלו מן הארץ.
- ^ כפי מאמר הכתוב היתה בת פרעה; עיין שמות ב', ה'.
- ^ כי מגדלים איש אשר ירע להם.
- ^ לא שמה אותו ביאור, כי אם הניחתו בביתה.
- ^ אשת פרעה ונערותיה.
- ^ עיין חזון ב', מ"א.
- ^ עיין שם.
- ^ לעת שינת הצהרים.
- ^ אחרי הנחמו על אשר עשה.
- ^ כפי מאמר הכתוב, שמות ב' ט"ז, היו ליתרו שבע בנות.
- ^ תמצא במדרש רבא שמות א': ולכהן מדין שבע בנות" והלא הקב"ה שונא ע"א ונותן מנוס למשה אצל עכו"ם! אלא אמרו רבותינו: יתרו כומר היה לע"א וראה שאין בה ממש ובסר עליה והרהר לעשות תשובה; עד שלא בא משה ויקרא לבני עירו ויאמר להם: עד עכשיו הייתי משמש אתכם; מעתה זקן אני; בחרו לכם כומר אחר! והוציא כלי תשמיש ע"א ונתן להם. הכל עמדו ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשה לו מלאכה ולא ירעה את צאנו, ובקש מן הרועים לרעות לו את צאנו, ולא קבלו. ויבואו הרועים ויגרשום" אפשר הוא כהן מדין והרועים מגרשים בנותיו? אלא ללמדך שנדוהו וגרשו בנותיו.
- ^ זו צפורה אשר חשקה נפשו בו.
- ^ אל פרעה ועמו.
- ^ כח לעשות מופתים.
- ^ משה ומחמד.
- ^ יען כי מחמד הביא ראיה מתורת משה על אמתת נבואתו; עיין לעיל חזון ד', כ"ב.
- ^ היהודים והנוצרים, אשר עברו אל דת מחמד.
- ^ טרם בוא מחמד כבר ידענו מספרי קדשנו, כי עזר נביא יבוא.
- ^ לבוגדים הרודפים אותם.
- ^ לא כל היהודים והנוצרים ילכו אחריך.
- ^ הקוריישים, משפחת מחמד, אמרו אליו, כי בלבם ללכת אחריו, אך יראים את חמת שאר אנשי מיכ"ה ויושבי ארץ ערב.
- ^ את גן העדן.
- ^ אל עובדי האלילים.
- ^ נביא.
- ^ כי אליליכם אלהי אמת היו.
- ^ זה קורח.
- ^ תמצא במדרש ילקוט קוהלת ה', י"ב: שלוש מטמוניות הטמין יוסף במצרים; אחת נתגלה לקורח. עושר שמור לבעליו לדעתו" זה עשרו של קורח; משא שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קורח.
- ^ במצאי את מטמוניות יוסף.
- ^ מעשרו של קורח.
- ^ המאמר הזה נגלה למחמד בנוסו מעיר מולדתו מיכ"ה למדינ"ה.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).